לפני עתירת הנתבעים-המבקשים להורות כי בית המשפט יידון בכלל הסכסוכים שבין הצדדים, תוך צירופו של בעל דין נוסף, ולרבות אלו שאינן בגדר התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. לחילופין, עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים בתיק זה, מחמת תניית בוררות שבין הצדדים. לשיטת המבקשים, הסכסוך נשוא התביעה הנוכחית, הוא בגדר "קצה הקרחון", בעוד המחלוקות בין הצדדים רחבות היקף בהרבה. המשיב התנגד וטען כי ההסכם אליו מפנים המבקשים עניינו השותפות שבין הצדדים, אשר נפרדת משאלת הבעלות במקרקעין, ואינה רלוונטית אליה. עוד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות גם מטעמים של שיהוי כמו גם חוסר תום לב. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים במסגרת הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להכרעה בסוגיות החורגות מהתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, להידחות, אך דין הבקשה לעיכוב הליכים נוכח תניית בוררות, להתקבל. טעמיי להלן. בכל הנוגע להכרעה בסוגיות או מחלוקות אחרות בין הצדדים, אין בית המשפט יכול להורות על בירורן, שעה שלא נעשה הדבר בהסכמה על ידי הצדדים, או על דרך של איחוד הליכים תלויים ועומדים. למיטב ידיעתי, נכון למועד היום, לא תלוי ועומד כל הליך נוסף/אחר בין הצדדים, ואין בית המשפט עושה מלאכתו של צד. עם זאת, בכל הנוגע להליכי הבוררות, מסקנתי שונה. בסעיף 5(א) לחוק הבוררות נקבע כדלהלן : " הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". ובהמשך, בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות נקבע : "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים א ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". נקודת המוצא הינה כי משביקשו צדדים, במסגרת התקשרות חוזית, לקבוע ביניהם כי הדרך לפתרון סכסוך עתידי תעשה, על דרך של בוררות, ייטה בית המשפט ליתן להסכמה זו תוקף, ויוודא אכיפתם. עם זאת, שאלת עיכוב הליכים בהתאם להוראות חוק הבוררות, כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר בוחן בין היתר את מהות הסכסוך, הצדדים לו, היקפו, חשיבות צירופו של בעל דין זה או אחר לצורך בירור הסכסוך וכיוצא באלה. דומה כי הסוגיה המהותית ביותר לה נדרשתי, עניינה הפרשנות שיש ליתן להוראות הסכם השותפות. אציין כי אני ערה שמחלוקת פרשנית זו, רלוונטית גם לגופן של הטענות ומכוח כתבי הטענות. בעוד התובע טוען כי הבעלות במקרקעין נפרדת מסוגיית פירוקה של השותפות, טוענים הנתבעים-המבקשים כי שנמכרו זכויותיו של התובע בשותפות לצד שלישי, הן כללו בחובן גם את הבעלות במקרקעין. כפועל יוצא, גם במסגרת הבקשה המונחת בפני, הפנה כל אחד מן הצדדים את שימת הלב לחלקי סעיפים אלו ואחרים, אשר לשיטתו, יש בהם כדי לחזק טענותיו. לכאורה, שעה שעסקינן במחלוקת פרשנית של הסכם, המקום לדון בה, אינו בשלב מקדמי של בקשה לעיכוב הליכים, אלא במסגרת התיק העיקרי. אלא, שבמקרה הנדון, נוכח הוראת סעיף 55 להסכם, דומה כי ממילא מצאו הצדדים לקבוע, ללא כל קשר להכרעה העקרונית בדבר היקפה של השותפות (האם רק ניהול עסק הבשר או שמא גם המקרקעין), כי המחלוקות ביניהם יתבררו באמצעות בוררות, ואפרט. בסעיף 55 להסכם נקבע : "כל מחלוקת בין הצדדים לבין עצמם או בינם לבין השותפות בכל דבר ועניין הקשור לפירושו של הסכם זה, או הקשור להיותם שותפים בשותפות תובא להכרעתו של בורר מוסכם בין הצדדים (להלן: "הבורר"), למעט בעניין הערכת ערכו של המוניטין כאמור בסעיף 53 להסכם זה. המונח "כל מחלוקת בין הצדדים לבין עצמם... בכל דבר ועניין הקשור לפירושו של הסכם זה"... ברורה מאוד, והיא אינה נוגעת אך לשאלת הגדרת היקפה של השותפות, אלא, כאמור בה, בכל הנוגע לפרשנותו של הסכם זה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי רכישת המקרקעין גופא, וההסכמות בין הצדדים ביחס לרכישה זו, מצאו ביטוים המפורש בסעיפים 10-13 להסכם השותפות. נוכח כך, ממילא , וללא כל קשר לשותפות והיקפה, סוגיות הנוגעות להסכם דנן, לרבות סעיפים 10-13 במסגרתו, ראוי כי ימצאו פתרונם, בהתאם להסכמת הצדדים, בהליך של בוררות. למען הסדר הטוב יודגש כי שעה שהצדדים נתנו דעתם במפורש לצורך להחריג סעיפים או סוגיות מסוימות מהליך הבוררות ( וכוונתי לסוגית המוניטין), מקבלת מסקנתי דלעיל, משנה תוקף. בנוסף, מגוף הבקשה, עולה כי לטענת המבקשים, קיימות בין הצדדים מחלוקות נוספות, אשר יכול וימצאו פתרונן הכולל במסגרת הליך של בוררות. שאלת ההצדקה בפיצולו של דיון והעברת חלקו לבוררות, נבחנה אף היא על ידי בית המשפט העליון, אשר מצא להפנות את הזרקור בעניין זה, בין היתר, לשאלות כגון אפשרות מיצוי בירור כלל הסכסוך בהליך הבוררות, החשש להכרעות עובדתיות סותרות וכיוצא באלו. (בעניין זה ראה לדוגמא רע"א 985/93 אלרינה אינוסטמנט נ' ברקי פה המפריס (ישראל) בע"מ פ"ד מח(1) 397, רע"א 286/98 פראל נ' אגודה שיתופית נס הרים (טרם פורסם), ע"א 307/71 אוניקו רויטמן חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שמשון חב' לביטוח בע"מ פ"ד כו(1) 368). קיים טעם של ממש כי הסכסוך בכללותו, ככל שניתן, יתברר פעם אחת, במקום אחד, עד תומו. הגם כי רצון לריכוז התביעה, אינו חזות הכל, הוא אכן מהווה שיקול , במכלול שיקוליו של בית המשפט. סוף דבר, ההליכים בתיק זה מעוכבים לצורך פניית הצדדים להליך של בוררות בהתאם לסעיפים 55-59 להסכם (נספח ב' לכתב התביעה). איני מוצאת לעשות צו להוצאות. הליך תלוי ועומד