לפניי בקשה להעביר את ההליך שלפניי ממסלול של המרצת פתיחה למסלול של סדר דין רגיל, וכן לתקן את כתב התובענה, כך שיכלול גם טענות עובדתיות בדבר בעלות של המבקשות במקרקעין עליהם שוכן בית העסק, וכן בדבר זהות הבעלים במקרקעין ובבית העסק משנת 1985 ועד למועד הגשת התביעה, וכן סעד כספי. במקביל לטענות אלה, ולנוכח האמור בתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה, עתרו המבקשות לקבוע, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט המחוזי, וזאת מאחר שבמסגרת טענות ההגנה הועלתה טענה לבעלות של המשיבים - או מי מהם - במקרקעין שבהם נמצא הנכס. לטענת המבקשות, לנוכח מסכת האירועים שאירעה בליל ה-9.7.2013, נדרשה היא להגיש באופן בהול בקשה לסעד זמני, ובתוך יום אחד לאחר מכן - להגיש תובענה עיקרית, ועל כן נכפה עליהן, כלשונן, להגיש המרצת פתיחה ולא כתב תביעה בסדר דין רגיל. זאת ועוד, המבקשות טוענות, כי רק לאחר קבלת הסעד הזמני, ולאחר ששכרו את שירותיו של מומחה חשבונאי, התברר להן כי המשיבים עשו שימוש לרעה בכספי העסק נושא ההליך, וגרמו נזקים של מיליוני שקלים, לטענתן. טענה נוספת היא, כי רק מתשובת המשיבים, שהוגשה ביום 23.12.2013, התברר להם כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית רחבה מכפי שסברו, ועל כן - ועל מנת שניתן יהיה לברר את המחלוקות במלואן - מן הראוי להעביר את הדיון להליך של סדר דין רגיל, ולהתיר את התיקונים המבוקשים בכתב התביעה. 4. מאחר שככל שאתיר את תיקון כתב התובענה על דרך של הוספת סעד כספי, יהיה בכך כדי לחייב העברת ההליך לסדר דין רגיל, אבחן תחילה את שאלת תיקון כתב התובענה, ולאחר מכן, במידת הצורך, אדרש לבקשה להעברת ההליך לסדר דין רגיל. 5. בטרם אתייחס לסוגיות לגופן אציין, כי הבקשה להעברת הדיון לפסים של סדר דין רגיל ולתיקון התביעה הוגשה ביום 3.1.2014, יום ו', בסמוך לשעה 13:00, כאשר הדיון בתובענה היה קבוע לשמיעת הוכחות, כמקובל בבית משפט זה ביחס להליכים של המרצות פתיחה במטלטלין, אשר בהן לא מתקיים לרוב דיון מקדמי, ליום א', 5.1.2014. לעובדה זו יש, כמדומני, חשיבות להכרעה, ואשוב אליה בהמשך החלטה זו. הבקשה לתיקון כתב התביעה 6. אין חולק, כי שיקול הדעת המסור לבית המשפט בקשר עם תיקון כתבי טענות הוא רחב ביותר, ובית המשפט מוסמך להתיר כתבי טענות באופן שכתבי הטענות בהליך ישקפו את המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים (וראו לעניין זה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 152 (להלן: "גורן"). עם זאת, גישתה הליברלית של הפסיקה אין פירושה גישה שלפיה "הכל מותר", ותקנה 92 לתקסד"א מחייבת, מקום שבו מתבקשת הוספת טענה עובדתית לכתב התביעה, אימותה של טענה עובדתית זו בתצהיר, וזאת חרף העובדה שעל דרך הכלל, בהליך של סדר דין רגיל, אין בעל דין נדרש לתמוך טענות עובדתיות בכתב התביעה בתצהיר. 7. אין חולק, שההליך שלפנינו מצוי בשלב מוקדם יחסית - בוודאי ביחס להליך בסדר דין רגיל - וכי תיקון כתב התביעה בשלב זה יצריך השקעת זמן ומאמץ מצד המשיבים, אך כאלה שניתן לפצות עליהם בכסף. נשאלת השאלה, האם עמדו המבקשות בדרישות התקנה והפסיקה ביחס לתיקון המבוקש? לאחר עיון בבקשה, בתשובה לתגובה ובתצהיר התומך בה, באתי לכלל מסקנה שהתשובה לכך היא בשלילה ביחס לאחד התיקונים המבוקשים, ואבאר. 8. לבקשה לתיקון כתב התובענה שני ראשים: האחד - בקשה להוסיף טענות עובדתיות בדבר זהות הבעלים ובבית העסק משנת 1985 ועד למועד הגשת התביעה; האחר - הוספת סעד כספי. שני הראשים הללו כוללים רכיבים עובדתיים מובהקים, הטעונים אימות בתצהיר, וזאת על פי תקנה 92 לתקסד"א. המבקשת צירפה תצהיר לבקשתה, אולם ניסוחו של תצהיר זה הוא ניסוח מתחכם, אשר אין בו - אם נודה על האמת - הצהרה פוזיטיבית על מצב הדברים, כי אם "הבטחה" להוכחה עובדתית בעתיד, בנוסח המשמש, על פי רוב, בכתבי תביעה. כך, ביחס ל"ראש" הראשון לבקשת התיקון, הבקשה להוסיף טיעונים עובדתיים, חלף הצהרה פוזיטיבית שלפיה "פלוני הוא שרכש את המטלטלין נושא התובענה", נוקט התצהיר לשון מתחמקת שלפיה "אנו נוכיח שפלוני הוא שרכש את המטלטלין" - ולעניין זה ראו סעיפים 18 - 24 לתצהיר התומך בבקשת התיקון. עם זאת, ולנוכח המגמה הליברלית בדבר תיקון כתבי טענות, אני מוכן להניח כי סוגיית הניסוח האמורה היא בבחינת תקלה של באי כוחה של המבקשת, ולראות בסעיפים 18 - 24 משום הצהרה פוזיטיבית של המצהירה מטעם המבקשות, שלפיה הנטען - או "מה שיוכח" הוא אמת, על כל המשתמע מהצהרה כאמור בתצהיר תחת אזהרה. לפיכך, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שיותר למבקשות להוסיף את האמור בסעיפים 18 - 24 לתצהיר המבקשת 2 אל כתב התובענה. מובהר בזאת כי אין באמור כדי להתיר הוספת מסמכים נוספים לכתב התובענה מעבר לאלה שצורפו לה, וככל שיבקשו המבקשות לצרף מסמכים נוספים, יגישו בקשה מתאימה. 9. אשר לסעד הכספי, אני סבור שגם הטענה לנזקים כספיים היא טענה עובדתית, שיש לתמוך אותה בתצהיר כמצוות תקנה 92. אינני שותף לעמדת המבקשות, כי לא היה עליהן לנקוב בסכום הנזק הכספי הנתבע, באשר לא תיתכן מחלוקת כי הנזק הכספי - עצם קיומו ובוודאי היקפו הנטען - הוא בבחינת טענה עובדתית, שהוספתה לכתב התביעה טעונה אימות בתצהיר. ודוק: המבקשות עצמן מודות, כי נתון זה מצוי בידיהן, וכאמור בסעיף 12 לבקשה: "...המבקשות יטענו, כי ימים ספורים בלבד לפני הגשת הבקשה, לאחר שנערכה פגישה בין המבקשות לבין מומחה חשבונאי מטעמן, התגבשו בידיהן הנזקים הכספיים, באופן שאפשר להם את הגשת הבקשה לתיקון התביעה ולהוספת הסעד הכספי בכתב התביעה המתוקן מטעמן." משמע - הנתון העובדתי בדבר הנזק הכספי הנטען מצוי בידי המבקשות, ואולם הן מעדיפות לשמור אותו, אולי בבחינת "הפתע את היריב", לעת הגשת כתב התביעה המתוקן. זאת, על פי תקנה 92, לא ניתן להתיר. הפועל היוצא הוא, כי אני דוחה את הבקשה לתקן את כתב התביעה על דרך של הוספת סעד כספי בשלב זה. 10. יוער, כי לסוגיית תום לבן של המבקשות בהקשר זה אתייחס להלן, בעת הדיון בהעברת ההליך לסדר דין רגיל, אולם אציין כבר כעת, כי מצאתי יותר משמץ של חוסר תום-לב בהתנהלותן של המבקשות, באופן שיש בו כדי להצדיק סטייה מן הקו הליברלי הנקוט בפסיקה, וזאת גם מכוח ההלכה שנקבע ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב (3) 427, 431: "...זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב..." מאחר שאני סבור כי הבקשה לתיקון, וכמוה אף הבקשה להעברת הדיון ממסלול של המרצת פתיחה למסלול של סדר דין מהיר נגועה בחוסר תום לב, יש בכך כדי להצדיק גישה מחמירה יותר ביחס לתיקון המבוקש ולהוספת הסעד הכספי. הבקשה לשינוי המתווה הדיוני 11. כעת נבחן את הבקשה להעברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל. נפתח במושכלות ראשונים - מגיש ההליך הוא הבוחר את המתווה והמסלול שבו ינוהל ההליך, ועל כן יש לבחון ביתר הקפדה - ושמא נאמר ביתר חומרה - בקשה מטעמו לשינוי המתווה הדיוני, וזאת ביחס לבחינת שינוי המתווה המתבקש בידי הנתבע, אשר "נגרר" להליך על כורחו. 12. הטעם שהציגו המבקשות לבחירה בהליך של המרצת פתיחה היה העובדה שלאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים, נדרשו המבקשות להגיש, בתוך יום אחד בלבד, הליך עיקרי, וזאת כתנאי להמשך תוקפו של הסעד הארעי שניתן להן. טענה זו, אם ננקוט לשון עדינה, אינה משכנעת. כלל לא ברור שהגשתה של המרצת פתיחה, אשר מטבעה נדרשת להיות מפורטת יותר, להתבסס על מלוא המסמכים ולהציג הן טיעון משפטי, הן תיעוד וראיות לעובדות הנטענות בה, ואף להיתמך בתצהיר, היא פשוטה יותר לביצוע זריז מהגשתו של כתב תביעה בסדר דין רגיל, אשר אינו דורש את הפירוט המלא ואת התיעוד המפורט. לא הצלחתי אף לרדת לסוף דעתן של המבקשות הטוענות כי הגשת הליך בדרך של המרצת פתיחה דווקא "נכפתה" עליהן - שהרי כאמור, הבחירה במתווה הדיוני היא, בהגדרה, של התובע, יוזם ההליך, וכאמור - הכנתה של תובענה בדרך של המרצת פתיחה אינה בהכרח פשוטה או זריזה יותר מזו של כתב תביעה בסדר דין רגיל. 13. לעומת זאת, המרצת פתיחה היא, במהותה, הליך מזורז לבירורן של שאלות, הניתנות לבירור משפטי ועובדתי מהיר יחסית, של עניינים דחופים (וראו לעניין זה גורן, עמ' 485). 14. החשש המתעורר מן הדרך הדיונית שבו נקטה המבקשת הוא, כי לאחר שהתברר לה (בעקבות החלטת כב' השופט צימרמן מיום 10.7.2014) כי עליה להגיש את ההליך העיקרי בטרם יידון הסעד הזמני, בחרה לעשות כן על דרך של המרצת פתיחה, על מנת להבטיח כי במקרה שמסיבה כלשהי לא יינתן סעד זמני כמבוקש, יידון ההליך במהירות יחסית. אולם משניתן הסעד הזמני בהחלטת כב' סגנית הנשיאה גרוסמן ביום 16.7.2013, הבינו המבקשות כי למעשה, כל עוד מתנהל ההליך, רשאיות הן להמשיך בניהול העסק כרגיל. הזריזות שאפיינה את מהלכיהן של המבקשות התחלפה ברצון פתאומי להעמיק בחקר המחלוקת, להוסיף ראיות, חוות דעת ועילות, וכל זאת - לאחר שנהנו מן היתרון הדיוני שבקבלת עמדה ברורה, מפורטת ונתמכת בתצהיר מאת הצד שכנגד, יתרון דיוני שאינו קיים בהליך בסדר דין רגיל. 15. חשש זה מתעצם עוד יותר לנוכח התנהלותן הדיונית של המבקשת. אף שהתשובה לבקשה לסעדים זמניים הוגשה עוד במחצית חודש יולי 2013, אשר כללה את רובן המכריע של הטענות אשר הביאו את המבקשות, לטענתן, להבנה בדבר הצורך להרחיב את הבירור העובדתי ולהרחיב את היקף הראיות שיוצגו בהליך, הרי הבקשה לשינוי המסלול הדיוני הוגשה רק בראשית חודש ינואר 2014 - כחמישה חודשים וחצי לאחר מכן, ולמען האמת - ערב הדיון שהיה קבוע לשמיעת הראיות בהליך. אמור אפוא: המבקשות נהנו ממלוא אורכו של הצו הזמני שניתן להן, וכאשר נדמה היה כי ההליך מתקרב לנקודת הכרעה, בדיון הוכחות אשר יכריע בטענות לכאן או לכאן, החליטו לנקוט פעולה לשם דחייתה של אותה הכרעה. 16. נוסיף עוד, כי כל עוד קיים צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לשנות את המצב שהיה קיים בעסק נושא ההליך ערב ההליכים, אין למעשה למבקשות כל תמריץ לקדם את ההליך, ומצב זמני זה, שבו הן פועלות באופן חופשי בעסק מכוח צו זמני, איננו מכביד עליהן כלל. מאידך גיסא, המשיבים, המעלים טענות לזכויות שלהם בעסק, נמצאים כיום, ועד להכרעה בהליך, במצב שבו טרם הוכח כי הם אינם בעלי זכויות בעסק, ומאידך - אין הם יכולים לממש זכויות אלה. על כן, אני דוחה את הטענה כי למשיבים לא עתיד להיגרם נזק מעיכוב הבירור, ומהרחבתו. 17. אין זה מן הנמנע, כי אילו ידעו המשיבים מראש, במועד הדיון בבקשה לסעדים זמניים, כי ערב דיון ההוכחות יבקשו המבקשות להסב את ההליך להליך ארוך יותר, אפשר שהייתה לכך השפעה על נכונותן להסכים לצו מניעה, ואפשר שהיו מעדיפות להותיר את שאלת הסעד הזמני להכרעה מנומקת של בית המשפט. 18. לכך יש להוסיף, כי ההנמקה שניתנה לצורך הנטען בהעברת הדיון לסדר דין רגיל היא סתמית ואינה מפורטת כל צורכה. המבקשות טענו פעמים רבות ל"הרחבת חזית" ול"טענות מפתיעות שעלו בתשובה", אולם אין זה ברור כיצד ניתן להרחיב את חזית המחלוקת בכתב טענות פותח, שהוא המגדיר את חזית המחלוקת, וזאת פרט לעובדה שהמבקשות לא העלו ולו טענה אחת שהפתיעה אותן בכתב התשובה, ושלא עלתה בתשובה לבקשה לסעדים זמניים. 19. בשולי הדברים אציין, כי הבקשה (כמו גם התשובה לתגובה) רצופה בהתייחסויות לדברים שנאמרו מחוץ לפרוטוקול הדיון או ל"הסכמות" שהיו בין ב"כ המבקשות ובין בא כוחן הקודם של המשיבים. לעניין זה יש לציין, כי מה שאינו מופיע בפרוטוקול של דיון בבית המשפט, אינו קיים במציאות המשפטית הנמצאת לפניי. כך הוא גם ביחס להסכמה נטענת, שאין לה כל תיעוד - ושלמיטב זכרוני, גם ב"כ המבקשות, אשר טען בלהט בתחילת הדיון לפניי כי הושגה הסכמה כאמור, מיתן את הנחרצות שבה אמר את הדברים בשלב מאוחר יותר של הדיון, וההצהרה הברורה על "הסכמה" עם עו"ד בומבך להעברת הדיון לסדר דין רגיל התחלפה בהצהרה על "יידוע" של עו"ד בומבך בדבר הכוונה להגיש בקשה כאמור - שינוי משמעותי למדי. הפועל היוצא הוא, שאני קובע שההליך ימשיך להתנהל על דרך של המרצת פתיחה, על יסוד החומר הקיים בו כיום (בכפוף לתיקון שהותר לעיל), ולא יועבר להליך של סדר דין מהיר. טענות הסמכות העניינית 19. אשר לטענה בדבר העדר סמכות עניינית, גם דין טענה זו להידחות. כידוע, הסמכות העניינית נקבעת לפי הסעד המבוקש בתובענה, כך שטענת הגנה אינה משפיעה על סמכותו המקומית של בית המשפט. מאחר שהטענה בדבר קיומן של זכויות בעסק היא טענה המצויה בגדרי סמכותו של בית משפט זה, ומכיוון שהטענה בדבר זכויות במקרקעין היא, ממילא, טענה שנועדה רק לבסס את טענות ההגנה, בבחינת "בעל המקרקעין הוא גם בעל העסק", אזי דומה כי לא תיתכן מחלוקת, שלבית משפט זה הסמכות לבחון גם את שאלת הבעלות במקרקעין ולהכריע בה כעניין שבגררא. 20. סוגיית סמכות נוספת שהועלתה היא סוגיית הטענות בדבר רשיון העסק. שאלה זו היא מורכבת יותר, אולם איני רואה לנכון להידרש לה בשלב זה, משני טעמים: ראשית, משלא צורפה עיריית תל-אביב כמשיבה בהליך, ממילא לא ניתן יהיה ליתן פסק דין המופנה אליה; שנית, ככל שתתקבלנה הטענות העובדתיות הנוגעות לרישיונות העסק, יוכל הצד שטענותיו תתקבלנה להמשיך ולפעול במסלול המתאים לתיקון המעוות, תוך הסתמכות על ממצאי פסק הדין. הבקשה לביזיון בית המשפט 21. אשר לטענת המשיבים בדבר ביזיון החלטת בית המשפט, אני סבור כי הצדק עם המבקשות בעניין זה באופן חלקי. ההסדר הדיוני קובע מפורשות כי התשלום למר דוד יבוצע רק כל עוד מתקיים הליך הגישור, ועל כן - גם הארכתו של ההסדר הדיוני בדיון מיום 17.9.2013 אין בה כדי להאריך את תקופת התשלום מעבר לכך. לא כך הוא ביחס למינוי המפקח. מאחר ששאלת הזכויות בעסק טרם הוכרעה, אני סבור כי למשיבים יש אינטרס בר-הגנה בשלב זה באופן התנהלותו הכלכלית של העסק, שהרי קיים סיכוי שבסופו של הליך, אם תידחה התובענה, הם יוכרזו כבעלי העסק. בנסיבות אלה, ולנוכח ההסכמה בדיון מיום 17.9.2013, משקיף חשבונאי אמור היה להוסיף ולפעול מטעם המשיבים בעסק. עם זאת, משלא השיגו הצדדים הסכמה על זהותו של מומחה חשבונאי, וככל שמבקשים המשיבים למנות משקיף מטעמם, הם רשאים לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, אשר תידון ותוכרע בהתאמה. סיכום 22. סוף דבר - אני קובע כי דין הבקשה להתקבל ביחס לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הטענות שבסעיפים 18 - 24 לתצהיר מטעם המבקשות בבקשה לתיקון כתב התביעה, אך דין הבקשה להידחות ביחס להוספת סעד כספי, מן הטעם שהבקשה בעניין זה סתמית והתצהיר אינו מפורט דיו, ודין הבקשה להעברת ההליך לסדר דין מהיר להידחות אף היא. הבקשה לביזיון בית המשפט נדחית מן הטעמים שבסעיף 21 לעיל. 23. למען הסר כל ספק יובהר, כי במסגרת החלטה זו התייחסתי אך ורק לנושאים הדיוניים שעל הפרק. בשלב זה של ההליך, בטרם נשמעו חקירות העדים, אין בהחלטה זו כדי להתייחס - ולו ברמז - לסיכויי ההליך לגופו או לזכויותיהם המהותיות של הצדדים. 24. בתוקף סמכותי על פי תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני קובע כי המבקשות יגישו לתיק בית המשפט כתב תובענה מתוקן - בתיקון שהותר בסעיף 22 לעיל ובו בלבד, לא יאוחר מיום 9.2.14. אי-הגשה בזמן כמוה כוויתור על התיקון המבוקש, והמשך ההליך על פי כתבי הטענות הקיימים. המשיבים רשאים להגיש כתב תשובה מתוקן עד ליום 2.3.2014. נקבע לשמיעת הוכחות ליום 23.6.2014 בשעה 17:00. מועדים אלה הם קשיחים, ונועדו לקדם את ניהול ההליך, ולאפשר את סיומו עוד בשנת המשפט הנוכחית. על כן לא תתקבל כל בקשה להארכת מועד או לשינוי המועדים שלא מטעם מוצדק, ועל פי בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי, והצדדים ייערכו בהתאם. 25. המבקשות יישאו בשכ"ט עו"ד המשיבים בגין בקשה זו, בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. סכום זה אינו תלוי בתוצאות ההליך העיקרי.בעלותהמרצת פתיחהמקרקעין