המבקש שימש כסוכן מפיק של המשיבה בתחום ביטוחי המוניות בהתאם להסכם שנחתם ביניהם, אשר תוקפו עד ליום 30.6.02. עקב העלאת תעריפי פרמיית המינימום על-ידי המשיבה נתגלע בין הצדדים סכסוך, אשר במסגרתו הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן צו מניעה, האוסר על המשיבה להעלות את תעריפי הביטוח המקיף למוניות ללקוחות המבקש, בהשוואה לתעריפים שהיו נהוגים אצל המשיבה ללקוחות המבקש בתאריך 22.5.02, וזאת עד לתום ההתקשרות בין הצדדים. במסגרת התובענה הגיש המבקש גם בקשה לצו מניעה זמני כאמור, וכן צו עשה המחייב את המשיבה להחזיר את המצב לקדמותו בנושא התעריפים כפי שהיה בתאריך 22.5.02 עד לדיון במעמד הצדדים. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המשיבה תגיש תשובתה לבקשה למתן סעד זמני בתוך 15 ימים, והמבקש יהיה רשאי להשיב בתוך שבעה ימים נוספים. מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי אי מתן הצו הזמני מביא הלכה למעשה לסגירת סוכנות הביטוח שלו וגורם לו לנזק בלתי הפיך, הן כלכלי והן למוניטין שצבר בעמל רב במשך השנים. המבקש הטעים, כי היחסים החוזיים בין הצדדים מסתיימים בסוף חודש יוני ולפיכך החלטת בית-המשפט המחוזי, לפיה על המשיבה להשיב לבקשה בתוך 15 ימים, מרוקנת מכל תוכן את הדיון בסעד הזמני. המשיבה טענה טענות לגוף הבקשה למתן סעד זמני והוסיפה, כי בית-המשפט קצב זמן סביר לתשובת המשיבה וזאת לאור העובדה כי המדובר בעניין מסובך ומורכב שההכרעה בו על דרך של צו מניעה זמני תגרום למשיבה לנזק כבד ביותר. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. נוכח העובדה כי ההסכם בין הצדדים עתיד להסתיים בתאריך 30.6.02, נראה כי משך הזמן שניתן לצורך הגשת תשובה הינו ארוך מדיי, וכי אז כבר לא יהיה כל טעם בבקשה אף אם תימצא מוצדקת. אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור במובן זה, שהחלטת בית-המשפט המחוזי מבוטלת, ועל המשיבה להגיש את תשובתה לבקשה למתן סעד זמני לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עד ליום 4.6.02 בשעה 12:00. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. המרצת פתיחהצוויםצו מניעה