בפני בקשה מטעם המבקשת לסילוק סעד כספי הכלול בתובענה על הסף. התובענה דנן נפתחה כהמרצת פתיחה על-ידי המשיבים. כעולה מתגובת המשיבים, החייבת, ישראילוב אירינה, שבגין חובותיה בוצע העיקול בדירתם, הינה כלתם ולטענתם, אין להם כל קשר לחובותיה והם אף אינם מתגוררים במחיצתה. לכן הגישו המשיבים את התובענה דנן והם עותרים ליתן פסק-דין הצהרתי לפיו כל המיטלטלין, אשר פורטו ברשימה המצורפת לתובענה, הנם רכושם של המשיבים בלבד. המשיבים, שביקשו למנוע את עיקול המיטלטלין מדירתם, שילמו תמורת פדיון המיטלטלין סך של 18,229 ₪ (באמצעות כרטיס אשראי), כספים אשר העברתם לידי המבקשת עוכבה בהחלטת השופטת אביגיל כהן מיום 26.2.14. טענות הצדדים לטענת המבקשת המשיבים עתרו במסגרת המרצת הפתיחה דנן להשבת כספי פדיון המיטלטלין בשווי 18,229 ₪. לטענתה, אין להתיר הגשת תביעת השבה כספית במסגרת תובענה למתן סעד הצהרתי. המבקשת טוענת, כי הליכי הפש"ר עוכבו וממילא לא ניתן לנקוט בהליכים נגד החייבת, ביניהם עיקול מיטלטלין בבית מגוריה ולכן ממילא מתייתר הצורך בקבלת סעד הצהרתי. לטענת המבקשת, עצם העובדה שהמשיבים בחרו להגיש המרצת פתיחה, על אף צו הכינוס ועיכוב ההליכים, מעידה כי המרצת הפתיחה הוגשה על-ידי המבקשים אך ורק במטרה להשיב את הכספים שנגבו מהם. המבקשת טוענת בין היתר, כי יש לסלק את העתירה לסעד הכספי על הסף גם לאור המסמך עליו חתמו המשיבים ביום 24.2.14 ובו ויתרו על כל טענה ו/או דרישה כלפי המבקשת בקשר לגביית אותם כספי פדיון מיטלטלין. מנגד, המשיבים טוענים, כי יש להבחין בין מצב בו התובע מבקש סעד הצהרתי טרם שולמו כספים על ידו, לעומת המצב השני, כאשר התובע שילם כספים ובדיעבד עותר להצהרה. במקרה דנן, טוענים המשיבים, טרם שולמו הכספים שכן הם מעוכבים ולכן מדובר על אינטרס לגיטימי לתביעה הצהרתית. המשיבים טוענים, כי הם מקדימים תרופה למכה למתן הצהרה שאין הם חייבים למבקשת מאומה. לטענת המשיבים, הכספים מעוכבים בידי ב"כ המבקשת, בהמשך להחלטת כבוד השופטת אביגל וזאת עד למתן החלטה אחרת. לפיכך, טוענים המשיבים, תתייתר תביעת השבה. לטענתם, הכספים מעוכבים אצל בא-כוח המבקשת, אשר מוגדר כ"קצין בית המשפט" עד למתן החלטה אחרת. ההכרעה המבוקשת הינה הכרעה עקרונית, בעצם היותם של המיטלטלין שייכים לצד ג' ואילו השבת הכספים המעוכבים, אשר נגבו שלא כדין, תהיה פועל יוצא של ההצהרה המתבקשת. המשיבים טוענים, כי אמנם לבית המשפט יש שיקול דעת רחב אם להעביר דיון מסעד הצהרתי ולהפנות את הדיון לדרך הרגילה, אולם שינוי דרכי הדיון מהליך של המרצת פתיחה לפסים של תביעה רגילה גורם בדרך כלל להשהיה בהליך, דבר שאינו רצוי. זאת ועוד לטענת המשיבים, אף לא היה בכוונתם להתחמק מתשלום אגרה שכן בהליך דנן הם שילמו אגרה הגבוהה מזו שהיו משלמים אילו היו תובעים תביעת השבה כספית. בין היתר, טענו המשיבים כי ביקשו למנוע את המבוכה מול חבריהם ושכניהם הכרוכה בהוצאת מיטלטלין מביתם ובשל כך שילמו את כספי פדיון המיטלטלין, כאשר הם חשים מרומים היות ושילמו כספים עבור חוב שלא שלהם. כמו כן, המשיב, שאינו יודע קרוא וכתוב, התבקש לחתום על טופס ויתור שנוסח על-ידי בא-כוח המבקשת בלי שהועבר לב"כ המשיבים ומבלי שהמשיב קיבל הסבר על מה חותם. דיון והכרעה הכלל המשפטי הוא כי סעד הצהרתי גרידא ידון במסגרת של המרצת פתיחה, אולם במקרה דנן, לאור ההלכות הקיימות ובהתחשב בנסיבות המקרה, לשם יעילות הדיון ומאחר שאני סבור כי השאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה פשוטה, הנני מורה על הותרת התובענה על כנה ודחיית הבקשה. הליך בדרך של המרצת פתיחה נועד לבירור סכסוכים בצורה מהירה. ישנם שלושה סוגים של עניינים שניתן להגיש בדרך של המרצת פתיחה: 1 )עניינים שנהוג להגישם בדרך זו. 2) עניינים שמצוינים בתקנות מפורש שיש לבררם בדרך של המרצת פתיחה 3) ועניינים שברשות, כגון תובענה לסעד הצהרתי. [בעניין זה ראה א.גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" עמ' 488, 490] יצוין כי רשימת העניינים שניתן לדון בהם בדרך של המרצת פתיחה היא אינה רשימה סגורה. כותב על כך א.גורן בספרו [שם, עמ' 489]: "על בית המשפט לשקול אם אמנם הדרך שנבחרה לבירור ההליך, דהיינו, דיון בהמרצת פתיחה, היא דרך שלא תקפח את בעלי הדין ואם אמנם היא דרך נאותה להגיע להכרעה צודקת, יעילה ומהירה. על הנתבע המתנגד להליך זה להראות שהדיון על דרך של המרצת פתיחה יקפח אותו". וכן הוא כותב: "תביעה על דרך המרצת-פתיחה נועדה לתת סעד מהיר ויעיל, ועל כן היא מותנית בקיום דיון מקוצר ותמציתי." ועוד הוא כותב: "...השיקול העיקרי צריך להיות, בכל מקרה, אם הדיון בדרך מקוצרת זו יעשה צדק עם שני בעלי הדין ולא יקפח איש מהם. המבחן העיקרי, שעל פיו קובעים אם תביעה פלונית ראויה לבוא בתחום המרצות הפתיחה, הוא, אם בירורה בדרך זו נוח ויעיל". יפים דבריו של י.זוסמן כפי שהובאו בע"א 594/79 פאקא תעשיות בע"מ נ' כרמלה רוטנברג: "סדרי הדין הנוהגים בהמרצה הם פשוטים וקצרים יותר שכן אין בעלי הדין מחליפים כאן ביניהם טענות בכתב (pleadings) להרצאת העובדות המהותיות עליהן הם סומכים. אולם בעובדה זו גופה כרוכה הסכנה כי בהעדר יסודות ברורים ישתבשו השאלות שבמחלוקת והדיון יסתבך מחמת חוסר בהירות וערבוביה. מכאן מסתמנת ההגבלה לשמוש בהמרצה בתור הליך לפתיחת הדיון: מקום שהשאלות שבעובדה הן פשוטות והמחלוקת לגביהן אינה רבה ואינה מסובכת, נוח השימוש בהמרצת פתיחה, ומקום שהמחלוקת נטושה בשאלת חוק בלבד - לא כל שכן, כי הרי את אלה ממילא אין מעלים על הכתב. אך לא כן משפט בו שאלות מסובכות שבעובדה עומדות לדיון. לשם כך מוטב שיוגש כתב תביעה." אם כן, בבוא בית המשפט לבחון האם עניין שברשות, כגון תובענה למתן סעד הצהרתי, ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה ישנם שני שיקולים מנחים: האם ניתן לברר את העובדות השנויות במחלוקת אף בהיעדר כתבי טענות. האם יקופח אחד מבעלי הדין, בפרט המשיב, עקב ההגבלה המוטלת על העדת עדים. [ראה לעניין זה ע"א 137/74 וכן את א.גורן בספרו בעמ' 490] בנוסף לשני שיקולים אלו, כשבית המשפט שוקל האם ליתן סעד הצהרתי הוא בוחן "האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה,בדרך כלל, שלא לתיתו [...] כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה [...]" [מתוך רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם ביריאן ואח'] כבוד השופט ת. אור התייחס לאותו אינטרס לגיטימי ברע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס: "מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות [...] במקרה דנן, אין מחלוקת כי המשיב יכול היה להגיש את תביעתו כנגד המבקש בדרך המלך של תביעה לסעד אופרטיבי, דהיינו תביעה כספית או תביעה לתיקון יתרת חשבונו אצל המבקש. יצויין בהקשר זה, כי תביעתו של המשיב הוגשה למעלה משנה לאחר שהמבקש קיזז את הכספים בהם חוייב המשיב מפקדונות במטבע ישראלי ובמטבע חוץ של המשיב באותו סניף בנק. לפיכך, בקשתו של המשיב לסעד הצהרתי אינה בבחינת עתירה של נתבע פוטנציאלי העותר, בהקדימו תרופה למכה, למתן הצהרה שאין הוא חייב לפלוני מאומה. לו זה היה המקרה, ניתן היה לומר שיש בידו אינטרס לגיטימי למתן הסעד ההצהרתי". במקרה שבפני, איפוא, מדובר בתובענה בה השאלה השנויה במחלוקת הינה האם המיטלטלין המפורטים בה הנם בבעלות המבקשים אם לאו. זוהי מחלוקת פשוטה שאף אינה דורשת העדה של עדים רבים מדי והעדים העיקריים הנדרשים הם בעלי הדין בעצמם, המשיבים. משכך, מטרת ניהול ההליך בדרך של המרצת פתיחה באופן יעיל ומהיר תוכל להתקיים. נכון שהמבקשים שילמו כספי פדיון מיטלטלין, אולם בהתאם להחלטה של כבוד השופטת אביגיל כהן מיום 26.2.14 בתיק פש"ר 46385-02-14 ותיק פש"ר 46408-02-14 כספי הפדיון מעוכבים בזו הלשון: "...עד למתן החלטה אחרת תעוכב העברת כספי פדיון המיטלטלין לזוכה." מכאן שכספי פדיון המיטלטלין, אשר הוצאו מכיסם של המשיבים, מעוכבים בידי ב"כ הזוכה ולפיכך בנסיבות העניין יש לראות בהם משום פיקדון ולא כספים שכבר שולמו ונמצאים בידי הזוכה. אם אכן יינתן הסעד ההצהרתי בתובענה דנן כמבוקש, לא יהיה כל צורך בתביעה נוספת לצורך השבת הכספים שכן משמעות הסעד ההצהרתי תהא כי הכספים המעוכבים צריכים להיות בידי המשיבים ולא בידי המבקשת. ומן הסתם תשיב אותם ב"כ המבקשת למשיבים באם תינתן הצהרה כמבוקש, בדומה לדבריו של השופט ת. אור הנזכרים לעיל, יש בפני משום הקדמת תרופה למכה, ומתן ההצהרה אם תינתן כמבוקש, תבהיר כי המשיבים לא חייבים למבקשת את כספי פדיון המיטלטלין ששולמו שלא כדין. נוסף על האמור לעיל, ראוי כי אתייחס גם לטענת המבקשת, לפיה המשיבים מנועים מלטעון טענות כלשהן כנגדה היות והמשיב חתם כי הוא מותר על טענותיו כנגד המבקשת בקשר לכספי פדיון המיטלטלין. בין אם ויתור זה הינו חוקי או לאו, לא יעלה על הדעת כי המשיבים ישלמו כספים שאין הם חבים בהם וככל שהם לא חבים דבר למבקשת אין זה הוגן וצודק לקיים הוראה שכזו. זאת ועוד, מחובתו של בית המשפט לעשות צדק, ואם אומנם נכונה טענת המשיבים, הרי שהמשיב ביצע מחטף, בעומדו על ביצוע העיקול חרף טענת המשיבים שלפיה המטלטלין אינם שייכים לחייבת אלא למשיבים, בנסיבות אלו, אם יתבררו כנכונות, ניתן יהיה לקבוע כי המשיבים נאלצו להסכים לפדיון המטלטלין מתוך אילוץ וכפיה. בהתאם לאמור לעיל, קיום הליך המרצת הפתיחה יביא להכרעה צודקת ומהירה, שכן, כאמור השאלה השנויה במחלוקת הינה האם המיטלטלין הם בבעלות המשיבים או לאו. התשובה לשאלה זו תכריע מה יעלה בגורל כספי הפדיון המעוכבים. יתר על כן, על המבקשת, [היא המשיבה בתובענה דנן], המתנגדת לקיום ההליך להראות שהדיון בדרך המרצת פתיחה יקפח אותה. המבקשת לא הראתה כיצד קיום ההליך יקפח אותה ובאפשרותה לגולל את טענותיה בפני בית המשפט בכתב תשובה להמרצת הפתיחה בצירוף תצהיר. כאמור לעיל, מבחן הקיפוח בוחן בעיקר האם ההגבלה המוטלת על העדת עדים מקפחת את המבקשת ולא מצאתי כי זה המצב במקרה דנן. המרצת הפתיחה עניינה בסעד הצהרתי הקובע למי זכות הבעלות במיטלטלין והעובדה כי יש לסעד ההצהרתי נפקות כספית הן מבחינת שווי המיטלטלין עצמם והן מבחינת דין כספי הפדיון, אין בה כדי להביא לקבלת הבקשה. אינני סבור כי מדובר בתובענה לסעד הצהרתי במסווה של סעד כספי. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה והותרת התובענה כמות שהיא על כנה. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪. המרצת פתיחה