1. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נגד המבקשים (ה"פ 42125-11-10). כבר בפתח הדברים יצויין, כי קיימת אי בהירות באשר לטיבו של ההליך שהתנהל בבית משפט קמא. על-פי האמור בטופס פתיחת ההליך, על-פי מספר התיק ועל פי האופן שבו ניהל בית המשפט את ההליך, מדובר, לכאורה, בהמרצת פתיחה. ואולם, המסמך שהוגש לבית המשפט נושא כותרת "כתב תביעה", הצדדים להליך כונו בו "תובע" ו"נתבעים" ולא צורף לו תצהיר לאימות העובדות ששימשו יסוד לתובענה, כפי שיש לעשות כשמדובר בהמרצת פתיחה. למשמעות הדברים נשוב בהמשך. על-פי האמור ב"כתב התביעה" שהגיש המשיב (שהוא אחיו של המבקש 1), המשיב הוא בעל הזכויות בחלקת קרקע בבית חנינה (חלקה 97 גוש 30607 לפי רישום ירדני). המשיב התקשר עם המבקשים בהסכם לעסקת קומבינציה, שלפיה המבקשים היו אמורים להקים על הקרקע "בית מגורים רב קומתי" בהתאם להיתרי בניה שיושגו על-ידי המבקשים, והמשיב יהיה זכאי לקבל לבעלותו שש יחידות דיור, שיבחרו על-ידו על-פי כללים מסוימים שנקבעו לענין זה בהסכם. המשיב טוען, כי המבקשים הפרו את ההסכם בין היתר בכך שמסרו את כל יחידות הדיור בבניין שהקימו (בשלבים) לידיהם של דיירים, צדדים שלישיים (להלן: הדיירים), ולא אפשרו למשיב לקבל לידיו את יחידות הדיור שהובטחו לו על-פי ההסכם, לאחר שאלו ייבחרו על-ידו. המשיב טען ב"כתב התביעה" (או שמא בהמרצת הפתיחה?), כי הוא זכאי לאכיפת ההסכם על המבקשים ולקבלת פיצויים מהם. לפיכך ביקש המשיב, בין היתר, כי בית המשפט יחייב את המבקשים להעביר לבעלותו ולחזקתו שש יחידות דיור בבניין לפי בחירתו (בהתאם לכללים שנקבעו בנדון בהסכם), כמו גם "להתפנות באופן מיידי" מאותן שש יחידות דיור ולמסרן למשיב במצב "חדש כפי שהיו לפני כל שימוש" (ודוק - על-פי התובענה, הבקשה היא לחייב את המבקשים לפנות את יחידות הדיור. על-פי פסק הדין שניתן, כמפורט להלן, גם שישה מבין הדיירים הצטוו לפנות את דירותיהם). 2. כאמור, בית משפט קמא נהג בהליך כאילו מדובר בהמרצת פתיחה. לפיכך, המבקשים לא נדרשו להגיש כתבי הגנה, ובית המשפט (כב' השופט ר' יעקובי) קבע מועד לקיום קדם משפט בתובענה ליום 27.12.2011, והורה, כי התובענה וההחלטה על מועד קדם המשפט תומצא למבקשים, אשר יוכלו להגיש תשובות לתובענה עד ליום 20.1.2011. ביום 27.1.2011 התייצב בבית המשפט רק בא כוח המשיב. המבקשים לא התייצבו. בא כוח המשיב הציג לבית המשפט אישורי מסירה למבקשים וביקש כי יינתן פסק דין בנוסח שהוכן על-ידו (תוך ויתור על הסעד הכספי). בית המשפט נעתר לבקשה וחתם על פסק דין בנוסח שהוגש לו על-ידי בא כוח המשיב. כבר עתה יצויין, כי פסק הדין כולל סעדים שלא נתבעו ב"כתב התביעה", כמו גם הוראות שקשה להבין את פשרן (למשל סעיף 14 לפסק הדין). 3. המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל. הוא המציא למבקשים, לכאורה, את פסק הדין, כמו גם התראות לפני נקיטה בהליכי הוצאה לפועל ואזהרות מלשכת ההוצאה לפועל. לא זו אף זו, המשיב טוען כי המציא מכתבי התראה גם לשישה מבין הדיירים, המתגוררים ביחידות הדיור אותן בחר המשיב לעצמו. רק ביום 5.3.2012, למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין, שניתן במעמד המשיב בלבד, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי והגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין מיום 27.1.2011. בבקשה נטען, בין היתר, כי הצדדים חתמו על הסכם שביטל את עסקת הקומבינציה ובמסגרתו קיבל המשיב תמורה מלאה (בכסף ובנכסי מקרקעין) עבור זכויותיו בקרקע עליה נבנה הבניין הנדון. עוד נטען בבקשה הנ"ל, כי לראשונה נודע למבקשים על התובענה ועל פסק הדין כשקיבלו את מסמכי ההוצאה לפועל, מהם למדו כי הפינוי נקבע ליום 18.3.2012, וכי אישורי המסירה שהוצגו לבית המשפט ביום 27.1.2011, עובר למתן פסק הדין, היו מזויפים. בו ביום (5.3.2012) החליט בית המשפט, כי המשיב ישיב לבקשה הנ"ל עד ליום 14.3.2012 והמבקשים רשאים להגיש תשובה לתשובה בתוך 5 ימים מקבלת תשובת המשיב. המשיב השיב לבקשה ביום 13.3.2012. בתשובתו הכחיש המשיב את טענות המבקשים בעניין ביטול עסקת הקומבינציה וטען לזיוף המסמך מיום 30.5.2009 שלכאורה כולל את ההסכמה בענין זה. המשיב צירף לתשובתו אישורי מסירה המצביעים, לכאורה, על מסירת התובענה למבקשים (לפחות בשתי הזדמנויות), כמו גם על מסירת מכתבי התראה ואזהרות לאחר מתן פסק הדין. ביום 25.3.2012 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המבקשים ליתן להם ארכה להגיש בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 25.3.2012, שניתנה בהעדר תשובת המבקשים לתשובת המשיב לבקשה, נפסק, כי המבקשים לא נתנו הסבר לאיחור הניכר בפנייתם לבית המשפט בכל הנוגע לביטול פסק הדין, עליו נודע להם, לכל המאוחר, באוגוסט 2011. לפיכך נדחתה בקשת הארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין. 4. המבקשים שבו ופנו לבית המשפט המחוזי והפעם ביקשו את ביטולה של ההחלטה מיום 25.3.2012 נוכח העובדה שהמשיב לא המציא להם את תשובתו אלא ביום 26.3.2012, כך שלא היו יכולים להגיש תשובה לתשובה עובר למועד בו ניתנה ההחלטה (25.3.2012). בקשתם הנ"ל של המבקשים נדחתה ביום 8.5.2012 (לאחר קבלת תשובה ותשובה לתשובה). על ההחלטה מיום 8.5.2012 מבקשים המבקשים כי תינתן להם רשות ערעור. 5. בהחלטה מיום 8.5.2012 נפסק, כי גם בהנחה שיש צידוק לכך שלא הוגשה תשובת המבקשים לתשובת המשיב (לבקשה ליתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין), הרי שגם במסגרת הטענות שנטענו בגדר הבקשה לביטול ההחלטה מיום 25.3.2012, לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי יש מקום לביטול החלטה זו. דיון והכרעה 6. לאחר שקיבלתי את תשובת המשיב ושקלתי את טענות הצדדים, ראיתי את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 7. די בכך שקופחה זכותם של המבקשים להגיש תשובה לתשובת המשיב לבקשתם למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין, על מנת שתבוטל ההחלטה מיום 25.3.2012, ויתנהל דיון מחודש בבקשה למתן ארכה. עקרון זה נקבע במספר החלטות שניתנו בבית משפט זה, ובהן רע"א 2107/10 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 11.7.2010), בה נפסק, כי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), מקנה למי שמגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תשובת המשיב, וכאשר זכות זו נשללת יש לקבל את הערעור על ההחלטה שניתנה בדרך זו "אף מבלי לבחון את הדברים לגופם" (ראו גם רע"א 3310/08 דריימן נ' גרין (לא פורסם, 29.1.2009); רע"א 2655/12 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' פלוני (לא פורסם, 29.5.2012)). הטענה, שלפיה במועד מתן ההחלטה מיום 25.3.2012 עדיין לא חלף המועד להגשת תשובת המבקשים לתשובת המשיב, לא נסתרה, ובית המשפט המחוזי היה אף נכון להניח שכך הם פני הדברים. במצב זה שומה היה עליו לבטל את ההחלטה מיום 25.3.2012 רק מהסיבה האמורה, ולשוב ולדון בבקשה לאחר קבלת תשובה לתשובה. משלא נעשה כן, דין ערעורם של המבקשים להתקבל רק מטעם זה. 8. בכך ניתן היה לסיים את הדיון בבקשת רשות הערעור. אלא שכפי שכבר נרמז לעיל, בחינת כלל החומר שלפני העלתה מספר סימני שאלה מטרידים שיש להניח שבית משפט קמא יידרש להם, מבלי שאחווה דעה מה נפקותם, אם בכלל, בכל הנוגע לתוכן ההחלטה שיש לקבל בבקשת המבקשים ליתן להם ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין (בהנחה שהמבקשים אכן השתהו בפנייתם לבית המשפט לאחר שנודע להם על קיום התובענה או פסק הדין נגדם). לענין זה אציין, בקצירת האומר, את העניינים הבאים: בפסק הדין שניתן ביום 27.1.2011 מופיעים סעדים שלא נתבעו (או לא נתבעו במפורש) בתובענה, ובהם סעד לפינוי הדיירים עצמם (סעיף 4 לפסק הדין). סעד זה לא נזכר, לפחות לא במפורש, ב"כתב התביעה". כאמור, פסק הדין מופנה גם כלפי אותם שישה דיירים, שיחידות הדיור שהם מחזיקים בהן "נבחרו" על-ידי המשיב, זאת מבלי שדיירים אלה צורפו להליך מלכתחילה. זאת ועוד - כפי שצוין לעיל, קיימת אי בהירות מסוימת בשאלה האם תובענתו של המשיב היא המרצת פתיחה או תביעה "רגילה". אם אכן מדובר בהמרצת פתיחה (כך הוגדר התיק מינהלית ועל פי הנחה זו פעל גם בית המשפט שקבע מועד לדיון והורה על הגשת "תשובה" ולא כתב הגנה), לא ברור על יסוד מה ניתן פסק הדין ביום 27.1.2011: כשמדובר בהמרצת פתיחה, אי הגשת תשובה אינו מזכה בפסק דין בהעדר הגנה (רע"א 6678/09 ספדיה נ' גלעד (לא פורסם, 25.8.2011)), כך שבגין אי הגשת התשובה, כשלעצמו, לא היה מקום ליתן פסק דין. מאידך גיסא, אם מדובר בפסק דין שניתן נוכח אי התייצבות נתבע שהוזמן כדין, פסק הדין יינתן רק אם התובע הוכיח את תביעתו (תקנה 157(2) לתקנות). והנה, המשיב כלל לא צרף תצהיר לתובענה שהגיש, וככל שההנחה היא שמדובר בהמרצת פתיחה, העדר התצהיר משמעו שהוא לא הוכיח תביעתו. הנה כי כן, בית המשפט המחוזי יצטרך לאזן, לאחר שמיעת טענות הצדדים במלואן, בין מה שנראה, לכאורה, כזלזול בהליך מצד המבקשים וישיבתם בחוסר מעש, לבין סימני שאלה לא מעטים סביב מה שנעשה, שהתקשיתי להתעלם מהם בעיקר נוכח האפשרות שגם מי שלא היה צד להליך (הדיירים) ייפגע מפסק הדין, ועלולה להיגרם תקלה שתגרור אחריה ריבוי הליכים וסיבוך מיותר. 9. כאמור לעיל, מתקבל ערעור המבקשים, מבוטלת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.5.2012 ומתקבלת טענת המבקשים לפיה יש לבטל גם את ההחלטה מיום 25.3.2012, שניתנה בטרם שחלף המועד להגשת תשובת המבקשים לתשובת המשיב לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה אחרונה זו, שהמבקשים הגישו ביום 5.3.2012, ידון בית משפט קמא לאחר שתוגש תשובת המבקשים לתשובת המשיב. עיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 03-18368-11-3 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הנ"ל, או עד למתן החלטה אחרת על ידו. המשיב יישא בשכר טרחת בא-כוח המבקשים בסך 15,000 ש"ח. המרצת פתיחה