1. במכתבו מיום 28/5/12, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא דוחה את תביעתה לדמי אבטלה, אשר הוגשה לו ביום 18/4/12, וזאת בשל עמדת הנתבע על כך שהתובעת לא היתה זמינה לעבודה, שכן היא טיפלה בתינוק שלה, טיפול שבגינו היא יצאה לחופשה ללא תשלום מעבודתה. התובעת פנתה לנתבע בבקשה לברר את סיבת החלטתו, ולשקול אותה מחדש. ייתכן שהנתבע שקל מחדש את ההחלטה, אך מכל מקום, גם לאחר מכן - הוא הגיע למסקנה שדין תביעת התובעת לדמי אבטלה - להידחות, והודיע על כך לתובעת ביום 5/2/13. 2. כנגד עמדתו האמורה של הנתבע - הוגשה התובענה שבפנינו. בכתב התביעה, טענה התובעת כי אכן, לאחר לידת בנה השלישי (ביום 15/9/11), היא שהתה בחופשת לידה עד יום 22/12/11, וכי בעקבות המטלות בבית - היא החליטה לצמצם את היקף שעות העבודה לעומת מה שהיה לפני חופשת הלידה. לפיכך, היא ביקשה חל"ת ממקום עבודתה, בנסיון למצוא עבודה בשעות מצומצמות יותר. בתקופה זו, לטענתה, היא היתה זמינה לכל עבודה מתאימה שהיתה מוצעת לה בלשכת התעסוקה, אילו היתה מוצעת לה כזו. לפיכך, לטענת התובעת - היא היתה זכאית לדמי אבטלה. 3. סמוך לאחר הגשת התובענה, ניתנה החלטה שלפיה התבקש הנתבע להבהיר על סמך מה הוא הגיע למסקנה שהתובעת לא היתה זמינה לעבודה בתקופה הרלוונטית. בתגובה, הגיש הנתבע העתק של מכתב התובעת מיום 20/6/12, שממנו - לטענת הנתבע - ניתן ללמוד על כך שהתובעת לא היתה זמינה לעבודה. 4. ראוי להעיר כי מכתב התובעת מיום 20/6/12, נעשה במסגרת פניית התובעת אל הנתבע לאחר שהנתבע כבר דחה את תביעת התובעת, במכתבו מיום 28/5/12. על כן, ברור שלא מכתב זה הוא שהביא את פקיד התביעות למסקנה המקורית על כך שהתובעת אינה זמינה לעבודה. (במהלך ההתדיינות בתובענה, הודיע הנתבע שהוא מתכוון להגיש תעודת עובד ציבור, והיה יסוד להניח שתעודה זו תפרט את הלך מחשבתו של פקיד התביעות כך שניתן יהיה לדעת מה הביא אותו למסקנה ביום 28/5/12, אלא שבסופו של דבר הנתבע לא הגיש תעודת עובד ציבור). על כן, גם כעת, לאחר תום ההתדיינות, לא הצלחנו להבין כיצד ידע פקיד התביעות לקבוע כבר ביום 28/5/12, שאין לראות את התובעת כמי שהיתה זמינה לעבודה, ואנו חוששים שמא הוא הסיק זאת מעצם העובדה שהתובעת היתה אם לתינוק. אמנם, אין אנו יכולים לקבוע בבירור שאכן כך פעל פקיד התביעות, אך אי-מתן הסבר מצד הנתבע לאופן שבו הגיע פקיד התביעות למסקנתו, מחזק בעינינו את החשש האמור. לפיכך, אנו ממליצים לנתבע לדאוג להבהיר לפקידי התביעות העוסקים בענף האבטלה, שעצם העובדה שמבוטח הוא הורה לתינוק, אינה יכולה להספיק לשם קביעה שאותו מבוטח אמור להיראות כבלתי זמין לעבודה. שאלת הזמינות לעבודה, אמורה להיבחן, לגבי כל מבוטח שתובע דמי אבטלה, על פי הנתונים האמיתיים הנוגעים לאותו מבוטח, ולא בדרך של קביעת כלל שלפיו אם הוא הורה (או דווקא - אִם היא אֵם) לתינוק - אזי הוא (או היא) אינו זמין (או אינה זמינה) לעבודה. 5. מכל מקום, מתוכנו של מכתב התובעת מיום 20/6/12 (שאליו עוד נתייחס להלן), התעורר ספק משמעותי אם התובעת היתה זמינה לעבודה בעת הרלוונטית. על כן, התבקשה ב"כ התובעת להודיע אם התובעת עומדת על טענתה בענין הזמינות לעבודה. ב"כ התובעת הודיעה שאכן כך, ולפיכך נקבע התיק להוכחות וניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. 6. בישיבת ההוכחות (שאותה קיימנו בלא נציג העובדים, שהוזמן ולא בא), שמענו את עדותה של התובעת בלבד. לאחר מכן, בהתאם להסכמת באות כחם של הצדדים, נשמעו סיכומי ב"כ הנתבע בעל פה, והוגשו סיכומי ב"כ הנתבע - בכתב. אלה העובדות 7. התובעת היא עובדת סוציאלית. בשנת 2008 סיימה התובעת לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית. בתקופה שעד המחצית הראשונה של ספטמבר 2011, הועסקה במקצועהּ זה בלשכה לשרותים חברתיים בעיריית נצרת. במסגרת זו - עשתה התובעת גם את ההתמחות כעובדת סוציאלית בעלת תואר שני, וכיועצת זוגית ומשפחתית. באותה עת (החל משנת 2008), היתה התובעת אם ל-2 ילדים. 8. שעות העבודה של התובעת בעיריית נצרת - היו רבות. לפחות חלק מימי העבודה של התובעת היו מפוצלים, ונמשכו גם בשעות אחה"צ. למרות זאת, במקביל לעבודתה, הצליחה התובעת להשתתף בקורס שנערך בין פברואר לבין ספטמבר 2011. הקורס היה לשם הכשרת התובעת להיות "מנחת משפחה", כדי לעסוק בליווי זוגות ומשפחות גם בשיפור מצבם הכלכלי. התובעת עמדה בהצלחה בקורס. 9. ביום 15/9/11, ילדה התובעת, במזל טוב, את בנה השלישי, ויצאה לחופשת לידה, שאותה היא הפסיקה ביום 22/12/11 (נעיר, כי לא ברור לנו מדוע התובעת הפסיקה את חופשת הלידה כבר ביום 22/12/11. הרי לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, היתה התובעת רשאית להמשיך את חופשת הלידה, עד תומה - במשך 26 שבועות. אמנם לאחר תום 14 שבועות, כבר לא היתה לתובעת זכאות לדמי לידה, אך ממילא - כפי שעוד נפרט להלן - התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום, כך שהמשמעות הכספית של המשך חופשת הלידה, היתה זהה). 10. בחודש אוגוסט 2011, החל בן זוגה של התובעת ללמוד בנוסף לעבודתו, כך ששעות שהייתו בבית - פחתו לעומת אלה שהיו בתקופה שבה הוא רק עבד ולא למד. 11. למרות המטלות שהיו מוטלות על התובעת במשק ביתה, אשר אף התגברו עקב צאת בן-זוגה ללימודים, היה לתובעת זמן פנוי כדי לפעול גם מחוץ לביתה. בחודש אוקטובר 2011, הצטרפה התובעת לצוות שהקים את "מרכז המשפחה" וליווה אותו אחרי ההקמה. ב"מרכז המשפחה" עוסקים בפיתוח שירותים למשפחות, בתחום עיסוקה של התובעת. 12. אף שכאמור לעיל היה לתובעת זמן פנוי גם לפעילות מחוץ לביתה, היא לא היתה מעוניינת לשהות מחוץ לביתה פרקי זמן ארוכים כמו שהצריכה עבודתה בעיריית נצרת. לפיכך, סברה התובעת שראוי יהיה שהיא תמצא לעצמה עבודה שתצריך פחות שעות שהייה מחוץ לבית מאשר העבודה בלשכת הרווחה בעיריה. התובעת סברה גם שייתכן שהיא תוכל לעסוק במשלח ידה כעצמאית. כדי למצוא עבודה כזו, החליטה התובעת לקחת חופשה ללא תשלום מעבודתה בעיריית נצרת, כך שאם התובעת תוכל למצוא עבודה מתאימה אחרת - היא לא תשוב לעבוד בעיריה, אך אם היא לא תמצא עבודה כזו - היא תוכל לשוב לעבוד בעיריה, עם תום תקופת החופשה ללא תשלום. אכן, התובעת ביקשה חל"ת מהעיריה, ויצאה לחל"ת החל ביום 23/12/11. תחילה תוכננה החל"ת להימשך עד יום 31/3/12, אך בהמשך - החליטה התובעת להאריך את החל"ת עד יום 15/8/12 (הסיבות לכך מנויות במכתב התובעת מיום 20/6/12, שחלקו יובא להלן). 13. בתקופת החופשה ללא תשלום, החלה התובעת לפעול בהתנדבות בליווי זוגות ובעזרה למשפחות, בפרוייקט שיזמה בשיתוף עם הכנסיה הלטינית בנצרת. 14. בחודש מרץ 2012, החלה התובעת להתייצב כדורשת עבודה בלשכת שירות התעסוקה. ביום 4/4/12, הגישה התובעת לנתבע את התביעה לדמי אבטלה שבגין דחייתה הוגשה התובענה שבפנינו. בטופס התביעה יש מקום המיועד לכתיבת הסיבה לכך שחלף זמן בן יותר מחודש מאז הפסקת העבודה ועד תחילת ההתייצבות בלשכת שירות התעסוקה. התובעת כתבה שם כך: "חלפו פחות מ-90 הימים שבהם אין אני זכאית לדמי אבטלה, מאחר ויצאתי לחל"ת אחרי לידה. כל התקופה הייתי ללא תעסוקה.". 15. ביום 30/4/12, פנה הנתבע אל עיריית נצרת בבקשה לציין את הסיבה שבגינה התובעת לא שבה לעבודה עם סיום חופשת הלידה. בתגובה, נכתב על ידי מחלקת משאבי אנוש בעיריית נצרת כך: "הגישה העובדת בקשה לחל"ת ע"מ לטפל בתינוק.". תשובה זו הגיעה אל הנתבע ביום 14/5/12, וביום 28/5/12 - כאמור לעיל - הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה. 16. במסגרת פניית התובעת אל הנתבע, בבקשה להבין את סיבת דחיית התביעה ובמטרה לשכנע את הנתבע לשנות את עמדתו, כתבה התובעת אל הנתבע מכתב מיום 20/6/12, בהדרכתו של פקיד התביעות. נביא כאן ציטוטים מהאמור במכתב זה, אשר התובעת - בעדותה - אישרה שתוכנו משקף את האמת: "בתאריך 15.9.11 ילדתי את בני השלישי ... המאמצים הנדרשים ממני כאם אחרי לידה עם שלושה ילדים הינם עצומים עם לחץ זמן אדיר ... במיוחד אחרי שבעלי, החל מחודש 8.11 התחיל לימודים מאד אינטנסיביים בתל-אביב ואין הוא יכול למשך שנה שלמה (עד 8.12) לקחת חלק בטיפול בילדים או במשך הבית בכלל... תכננתי לחזור לעבודה ב-31.3.12 אחרי שהתינוק שלי יתחזק ויהיה כבר בן 6 חודשים, ואכן הגשתי בקשה לחל"ת של שלושה חודשים אחרי תום חופשת הלידה ... באותה תקופה של שלושת החודשים האלה, שלושת הילדים שלי חלו בתדירות מאוד גבוהה אחד אחרי השני ואחר עם השני ... דבר שנמשך עד יוני עם שלושתם, ושנמשך עד היום ... במקביל, והחל מ-11.11 מצבם הבריאותי של סבר וסבתא מצד אימא שלי, התדרדר באופן משמעותי ומהיר. מאחר ותחום עבודתי כעובדת סוציאלית מקנה לי ידע רב בתחום הטיפול בזקנים, ומאחר ואימא היתה בודדה בתהליך הסידורים והטיפול בהוריה ... ליוויתי אותה גם נפשית וגם באופן מעשי למוסדות ולמסגרות השונות ... ולצערנו, בחודש מארץ נפטרו הסבים שלי אחד אחרי השני ... ואימא נכנסה לתקופת אבל מאוד קשה ומאז אני נאלצת להיות שם לצידה באופן צמוד ... וגם לטפל בפועל בבית הורי. ... חשוב לציין שבנוסף לתקופת האבל הקשה, אימא שלי תיאלץ לעבור ... [כאן פורטו מספר טיפולים רפואיים שהאם היתה אמורה לעבור] דבר שמחייב אותי להמשיך ולהי שם בשבילה גם פיזית וגם רגשית עד שתתאושש בחודש 8.12. לאור הקשיים הרבים הנ"ל, ולאור שעות העבודה שלי הקשות במיוחד (מצורף אישור לגבי עבודה בפיצול עד 7 בערב), התחלתי לחשוב על הארכת החל"ת ובכדי להבטיח הכנסה ... פניתי שוב ושוב למוקד של הביטוח הלאומי לבירורים רבים ... והוסבר לי באופן חד משמעי שאישה נשואה שנצמאת בחל"ת מרצון אחרי לידה יכולה להגיש תביעה לדמי אבטלה והינה זכאית לאבטלה עם שלילה של 90 יום (מאחר והחופשה הינה מרצון) ואין דבר חוקי שיכול למנוע ממנה לקבל דמי אבטלה - ובכך הגשתי למעסיק ארכה לחל"ת עד 15.8.12 ובהקדם התחלתי להתייצב בלשכת התעסוקה והגשת תביעה לדמי אבטלה. להפתעתי הרבה, החודש הזה קיבלתי מכתב דחיית הבקרה, למרות כל הבירורים ... ולמרות שהמעסיק שלי מילא טופס לפי בקשתכם ובו מסביר שהינו יכול לקבל אותי בחזרה אחרי 15.8.12 מאחר וישנה ממלאת מקום שמאיישת את תפקידי בעירייה. כיום אני נמצאת בלי ברירה במצב כלכלי קשה ... חזרתי לעבודה במידה ותתאפשר בכלל נתקלת כיום בקשיים רבים: - המעסיק שלי כבר מחויב לממלאת המקום מבחינת שעות עבודה עד 15.8.12 ולמעסיק יש קושי רב לקצר את תקופת עבודתה, והוא כבר שלח לכם אישור בכך. - מאחר והעבודה שלנו כעו"סים הינה המשכית וטיפולית, ישנו קושי רב והשלכות מקצועיות ואתיות שליליות לקטוע את עבודת המחליפה ... ובמידה ובכלל יתאפשר לסיים את עבודתה לפני המועד המוסכם, הדבר לא יתאפשר בכלל לפני אמצע עד סוף יולי כתוצאה מהצורך לספק תקופת התארגנות וסיום תהליכים של חודש - חודש וחצי ... - במידה ואני אחזור לעבודה באמצע-סוף יולי, אאלץ לשלם עבור קייטנות וגנים ביולי ואוגוסט יותר מ-5000 ₪ ועדיין לא מוצאת סידור לתינוק בשעות עבודתי אחרי הצהריים דבר שגבר לאור המצב הופך להיות לא משתלם כלכלית וזול יותר להישאר איתם בבית. - ובהחלט אאלץ לעזוב את אימא שלי להתמודד לבד ... אחרי שכבר הבטחתי לה שאני אהיה לצידה!! לסיכום: התכנון שלי להאריך את החל"ת היה כתוצאה מהסיבות המשפחתיות שהוסברו בפירוט לעיל, ורק לאחר שפניתי למוקד ולסניף בבירורים רבים ומפורטים ובדקתי טוב מאד את נושא השכאות שלי לאבטלה שהיתה חד משמעית חיובית .. חזרתי שתוכננה ל-16.8.12 תהיה תמודה לכניסת הילדים למסגרות השונות ... לסיום הקורס של בעלי ... ובעזרת אלוהים מקווה גם שיפור ניכר במצב אימי. ...". 17. כאמור לעיל - בפברואר 2013, הודיע הנתבע לתובעת שהוא אינו משנה את עמדתו בדבר דחיית התביעה. הזמינות ליציאה לעבודה כתנאי לתשלום דמי אבטלה 18. מטרת תשלום דמי אבטלה, היא תשלום גמלה - לתקופה זמנית - למי שמעוניין לעבוד, אך נקלע למצב שבו הוא אינו יכול לעבוד בתקופה מסויימת. הזכות לדמי אבטלה נדונה בפרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). נביא להלן מספר הוראות מאותו פרק של החוק. 19. לפי סעיף 160(א) לחוק - תנאי לזכאותו של מבוטח לדמי אבטלה, הוא שאותו מבוטח יהיה בגדר "מובטל". 20. כותרתו של סעיף 163 לחוק, היא: "מובטל". בסעיפון (א) של סעיף זה, נאמר: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה ... והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו ... ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.". כלומר, תנאי להיותו של אדם בגדר "מובטל" הוא שהוא "מוכן ומסוגל" לעבודה. 21. סעיף 166(ב) לחוק, מסייג את הזכאות של "מובטל" לדמי אבטלה, במקרה שבו המובטל עצמו היה זה שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלא הצדקה. כך מנוסח אותו סייג: "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה.". ההוראה שבסעיפון זה באה לאזן בין השאיפה לסייע רק למי שנקלע למצב של הפסקת עבודה שלא מרצונו, לבין ההבנה שיש מקרים שבהם גם מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלא הצדקה, עשוי להיות זכאי לסיוע בתקופה שעד למציאת עבודה אחרת. האיזון האמור הביא לכך שיש שלילה של הזכאות לדמי אבטלה למי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלא הצדקה, למשך 90 הימים הראשונים של תקופת האבטלה. 22. ההלכה הפסוקה התייחסה למשמעות המונח "הצדקה" שבסעיף 166(ב) לחוק, וקבעה שגם קביעתו של השר בענין מה ייחשב כ"הצדקה" (כפי שאכן נקבע בתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972), אינה בגדר "רשימה סגורה" של מקרים שבהם תוכר עילת הפסקת העבודה כ"מוצדקת", אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. 23. בין שאר העניינים שנדונו לענין זה בבית הדין הארצי לעבודה, היה הענין שנדון בפסק הדין בתיק דב"ע 0-48/98 גיסין - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע לב 130, שייקרא להלן: "ענין גיסין"). המבוטחת שעניינה נדון בפסק הדין בענין גיסין, עבדה במשרד עורכי דין בטרם יציאתה לחופשת לידה, ובמהלך חופשת הלידה התפטרה מעבודתה, במטרה לטפל בתינוק שנולד לה. אותה מבוטחת חיפשה עבודה אחרת, בהיקף שעות נמוך יותר מאשר זה שהיה לה במשרד עורכי הדין שבו היא עבדה (עבודה שנמשכה עד השעה 19:00), ובמקביל - התייצבה כדורשת עבודה בלשכת שירות התעסוקה והגישה תביעה לדמי אבטלה. הנתבע דחה את תביעתה של גב' גיסין, רק לגבי 90 הימים הראשונים של תקופת האבטלה, ושילם לה דמי אבטלה על התקופה שלאחר מכן. כלומר, הנתבע ראה את גב' גיסין כמי שהיא "זמינה לעבודה", אף שהיא התפטרה כדי לטפל בתינוק שנולד לה. המחלוקת שהיתה בין הנתבע לבין גב' גיסין, היתה רק לגבי שאלת ה"הצדקה" להפסקת העבודה, ומחלוקת זו - היא שנדונה בבית הדין לעבודה. בעדותה בבית הדין האזורי לעבודה, העידה המבוטחת כי אילו היתה מוצעת לה, בלשכת שירות התעסוקה, עבודה בהיקף משרה נמוך יותר מאשר זה שהיה לה במשרד עורכי הדין - היא היתה מקבלת את ההצעה. בית הדין הארצי לעבודה החליט בפסק הדין בענין גיסין, כי הפסקת העבודה כפי שנעשתה על ידי המבוטחת שם - היתה עם "הצדקה". בפסק דינו, אמר בית הדין הארצי לעבודה - בין השאר - כך: "...ייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב'הצדקה' להפסקת עבודתו הקודמת. כמובן, שהדבר מחייב בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו. בסיסו של העיקרון האמור חל גם לגבי התפטרות לאחר לידה על מנת לטפל בילד ... משום כך, ככל שניתן לראות התפטרות לאחר לידה כ'הצדקה' להפסקת העבודה הקודמת, העובדה שהעובדת נרשמה בלשכת שירות התעסוקה לחיפוש מקום עבודה, במשרה מלאה רגילה, ששעות העבודה בה הן פחות מעבודתה שלפני הלידה, המתאים לה במצבה לאחר הלידה, הן מבחינת יכולתה והן מבחינת תנאיה הסביבתיים, אין בה, כשלעצמה, כדי לפגוע ב'הצדקה'. האם יהיה זה בלתי סביר לקבל את טיעונה של המערערת כי ביקשה לחפש תעסוקה במשרה מלאה רגילה ששעות העבודה בה תהיינה פחות מהיקף התעסוקה במשרד עורכי-דין, בו נמשכת העבודה עד שעה 19:00, וזאת על-מנת לאפשר לה להיות עם בנה ולטפל בו באותן שעות אחרי הצהרים בהם היא אינה חייבת לעבוד? נראה לנו כי כדי להשיג את המטרה החקיקתית של ביטוח אבטלה של עובדים, יש לתת לצירוף העובדות בעניין שלפנינו את המשמעות שלפיה הייתה 'הצדקה' להתפטרותה של המערערת.". כלומר - לא זו בלבד שניתן לראות מבוטחת המצויה סמוך לאחר חופשת לידה, כ"זמינה" לעבודה ולכן כעונה על הגדרת "מובטל" שבסעיף 163(א) לחוק, אלא שגם העובדה שהיא התפטרה מהעבודה הקודמת במטרה לטפל בתינוק, אינה גורעת מאותה "זמינות", וההתפטרות עצמה עשויה להיחשב כ"מוצדקת", במובן של סעיף 166(ב) לחוק, אם מדובר בנסיון למצוא עבודה בהיקף שעות נמוך יותר, אשר מתיישב יותר עם צרכי התינוק, לעומת שעות העבודה בעבודה הקודמת. 24. בית הדין הארצי לעבודה חזר על ההלכה שנפסקה על ידיו בענין גיסין, גם מאוחר יותר. כך למשל, בעב"ל 1078/02 המוסד לביטוח לאומי - טליקאר (פס"ד מיום 31/12/02), אשר גם בו, המחלוקת היתה רק בענין ה"הצדקה" במובן האמור בסעיף 166(ב) לחוק, ולא לגבי עצם הזמינות לעבודה וההכרה כ"מובטלת" במובן האמור בסעיף 163(א) לחוק. 25. בענייננו - התובעת כלל אינה מבקשת דמי אבטלה ב-90 הימים הראשונים שלאחר תום חופשת הלידה, ואף אינה מבקשת כי נכיר שהפסקת עבודתה מרצונה היתה עם "הצדקה". כל שהתובעת מבקשת הוא כי נקבע שאין זה נכון שהיא לא היתה זמינה לעבודה בתקופה שלאחר תום אותם 90 ימים ראשונים, וכי על כן יש לראות אותה כ"מובטלת" במובן סעיף 163(א) לחוק. על כן, לכאורה, היה ניתן ללמוד על עניינה של התובעת, בדרך של קל וחומר מההלכה הפסוקה שנאמרה בענין גיסין. כלומר - אם מצב של התפטרות מעבודה במטרה לטפל בתינוק, אינו גורע מהזמינות לעבודה, ואף אינו מביא לשלילת הזכאות לדמי אבטלה ב-90 ימי האבטלה הראשונים, הרי שבדרך של קל וחומר ניתן ללמוד שמצב של הפסקת עבודה (בדרך של חל"ת), במטרה למצוא עבודה בשעות עבודה נוחות יותר, באופן שיתיישב יותר עם צרכי התובעת והתינוק שנולד לה, הוא מצב שאינו גורע מזמינותה של התובעת לעבודה (וכלל אין צורך לקבוע אם הפסקת עבודתה של התובעת היתה עם "הצדקה" או בלי, מאחר שהתובעת אינה מבקשת דמי אבטלה ל-90 הימים הראשונים). אולם, הדברים אינם כה פשוטים, וזאת - הן בשל פסקי דין אחרים שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה, והן בשל האמור במכתבה של התובעת עצמה, המכתב מיום 20/6/12, שבעדותה היא אישרה את נכונות תוכנו. נתייחס לכך להלן, תחילה למשמעותו של המכתב ולאחר מכן - להלכה הפסוקה. 26. מהאמור במכתבה של התובעת מיום 20/6/12, עולה שהתובעת כלל לא ראתה את עצמה ככזו שבעת הרלוונטית (מאפריל עד יולי 2012) היתה מסוגלת כלל לצאת לעבודה. התובעת הסבירה בפירוט רב את המצב המשפחתי, בענין מחלות ילדיה, העדרותו של בן זוגה, מחמת לימודיו, ומצבה הבריאותי של אמה, באופן שמלמד שיציאה לעבודה לא נראית כלל כאפשרית מבחינה מעשית, אף אם היה מדובר בעבודה שאינה כוללת שעות עבודה מפוצלות. אמנם, אנו מודעים לכך שהתובעת כתבה את המכתב בדיעבד, לאחר שהנתבע כבר דחה את התביעה, במטרה להביא את הנתבע לשנות את עמדתו, כך שייתכן שהמכתב מנוסח באופן שמקצין במידה מסויימת את תיאור המצב, בתקווה שהקצנה זו תביא לשינוי בעמדת הנתבע. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שבעת עדותה, אישרה התובעת את תוכנו של המכתב, ולפיכך - אין אנו יכולים להפחית הרבה מהמשקל הראייתי של אותו מכתב. על כן, קביעה שלנו שהתובעת היתה זמינה לעבודה בתקופה שהחל מהיום ה-91 לאחר תום חופשת הלידה ועד לסיום הזכאות לדמי אבטלה, תיראה כבלתי מתיישבת עם גרסת התובעת עצמה, כפי שהיא הועלתה במכתבה מיום 20/6/12. 27. למרות מה שהיה ניתן להבין מהסקירה (המצומצמת מאד) של ההלכה הפסוקה, שהבאנו בסעיפים 23-24 לעיל, הרי שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה גם פסקי דין אחרים, אשר מהם ניתן, לעתים, ללמוד שכשמדובר ביציאה לחופשה ללא תשלום - די בכך שהחופשה תהיה כזו שלא נכפתה על המבוטח, כדי שהוא לא יהיה זכאי לדמי אבטלה במהלך החל"ת. לפני מספר חודשים ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין שסיכם את ההלכה הפסוקה בענין זה. כוונתנו לפסק הדין בתיק עב"ל 37877-05-12 גנוט - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 17/2/14, שייקרא להלן: "ענין גנוט"). גם בפסק הדין בענין גנוט נדון עניינה של מבוטחת אשר יצאה לחופשה ללא תשלום לאחר היותה בחופשת לידה. גם שם פקיד התביעות דחה את תביעתה, תחילה, בטענה שהיא לא היתה זמינה לעבודה בשל הטיפול בתינוק (בהמשך - שינה הנתבע את טעם הדחיה וטען שהמבוטחת שם לא ענתה על הגדרת "מובטל" בסעיף 163(א) לחוק). בית הדין הארצי לעבודה, קיבל באותו ענין את עמדת הנתבע. נביא כאן ציטוטים מפסק הדין בענין גנוט: "המערערת ביקשה שלא לשוב לעבודתה בסמוך לאחר תום חופשת הלידה שלה, באופן שהיעדרותה מן העבודה תחשב לה כחופשה ללא תשלום. ... הנה כי כן, זכות העובדת על פי הוראות חוק עבודת נשים להיעדר מעבודתה לאחר תום חופשת הלידה אינה מותנית בתנאי ... האם זכאית עובדת בנסיבות של היעדרות כאמור לדמי אבטלה? שאלת הזכאות לדמי אבטלה בתקופת ההיעדרות לאחר חופשת לידה, אם בכלל, לא תיבחן ואינה אמורה להיבחן על פי הוראות חוק עבודת נשים. שאלת הזכאות לדמי אבטלה תיבחן, כרגיל, על יסוד התשתית הנורמטיבית העומדת בבסיס הזכאות לדמי אבטלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהוראות חוק הביטוח הלאומי ובפסיקה כפי שפרשה אותן, והכל תוך שימת לב לנסיבות המקרה הספציפי, לרבות הסיבה שבגינה יצאו העובדת או העובד ממעגל העבודה. על התשתית הנורמטיבית כאמור נעמוד ביתר פירוט להלן. דמי אבטלה- התשתית הנורמטיבית ... בסעיף 163(א) נקבע 'מיהו מובטל' ובאלה המילים ... על התכלית העומדת בבסיס ביטוח אבטלה עמד בית דין זה, זה מכבר, והיא: 'לאפשר לעובדים אשר נפלטו ממעגל העבודה קיום בכבוד עד שיקלטו במקום העבודה החדש' ... הוסיף בית הדין הארצי וקבע שם כי הזכאות לדמי אבטלה נתונה 'רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, וכן למי שהייתה הצדקה להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר' ... מתוך ראיית התכלית של דמי האבטלה שהיא בראש ובראשונה לאפשר לעובדים קיום בכבוד עקב הוצאתם בניגוד לרצונם מחוץ למעגל העבודה, הורחבה, על פי פסיקה מאוחרת יותר, הזכאות לדמי אבטלה תוך שנקבע כי 'מובטל' הינו גם עובד שהוצא לחופשה ללא תשלום בניגוד לרצונו. וכך נקבע לעניין זה בפרשת כרמלה דבש: 'המונח "מובטל" אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון - מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של "מובטל" הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר.' (עב"ל 1083/04 המוסד לביטוח לאומי - כרמלה דבש, מיום 29.3.2005, בפסקה 2 לדברי השופט צור). ואמנם, בתקופת חופשה ללא תשלום יחסי עובד מעביד אינם מנותקים, ואין מדובר בחופשה שכזו בפיטורים או בהתפטרות, כי אם בהשעיית יחסי העבודה ... בכל זאת , ועל מנת לאפשר קיום בכבוד לעובד שיצא בעל כורחו לחופשה ללא תשלום, קמה לו, בהתקיים יתר הדרישות כקבוע בחוק, זכאות לדמי אבטלה ... ... הזכאות לדמי אבטלה תלויה בבחינה מהותית של כלל נסיבות המקרה, לרבות השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות, או בחופשה ללא תשלום. ככל שמדובר בהתפטרות, יש להוסיף ולבחון אם זו התפטרות שיש לה הצדקה כמשמעה בחוק. ככל שמדובר בחופשה ללא תשלום, יש לבדוק אם מדובר בחופשה אליה הוצא העובד בעל כורחו, שרק אז קמה לו זכאות לדמי אבטלה. ... העובדה הרלוונטית לענייננו היא שהיעדרות המערערת מן העבודה, המוכרת על פי הוראת החוק כחופשה ללא תשלום, לא נכפתה על המערערת. לא זו אף זו, המערערת לא הביאה אף לא ראשית ראיה לכך שיציאתה לחל"ת הייתה מחויבת המציאות מטעמים רפואיים או אחרים. בנסיבות אלה לא נותר אלא לקבוע כי צדק בית הדין האזורי במסקנתו לפיה אין המערערת זכאית לדמי אבטלה, ובדין דחה התביעה. מעבר לדרוש נציין, כי אין להוציא מכלל אפשרות מצב בו חופשה ללא תשלום נכפית על עובדת לאחר שהשלימה את חופשת הלידה שלה, זאת בין מטעמים הקשורים במקום העבודה, ובין מטעמים הקשורים בעובדת. או אז, בנסיבות מתאימות, בעצם ניצול החופשה ללא תשלום על ידי העובדת על פי הוראות חוק עבודת נשים, לא יהיה כדי לשלול זכאותה לדמי אבטלה. מכל מקום, כפי שהובהר, לא אלה הן נסיבות המקרה שלפנינו כפי שהתבררו והוכחו בבית הדין האזורי, וממילא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ובהתאם להוראות הדין.". 28. מהאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין גנוט (אשר נסמך גם על חלק ממה שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 1083/04 המוסד לביטוח לאומי - דבש (פס"ד מיום 29/3/05 שצוטט חלקית בפסק הדין בענין גנוט), ניתן להבין כי הכלל הוא שעובד שנמצא בחל"ת לא יהיה זכאי לדמי אבטלה, אם מדובר בחופשה ללא תשלום שלא נכפתה עליו. אמנם, בסיום הקטע המצוטט לעיל מפסק הדין בענין גנוט, נשמרה האפשרות לראות מצב מסויים של עובדת לאחר חופשת לידה שבוחרת לצאת לחל"ת, כמצב שמאפשר תשלום דמי אבטלה, אך זאת - אם מוכח כי החל"ת למעשה "נכפתה" על העובדת, בין בשל טעמים הקשורים במקום העבודה ובין בשל טעמים הקשורים בעובדת. בענייננו, על פי העובדות שקבענו לעיל, אין אנו יכולים לראות את החל"ת ככזו ש"נכפתה" על התובעת. מטרתה העיקרית של החל"ת שהתובעת יצאה אליה, היתה לשם מציאת עבודה אחרת, בהיקף שעות נוח יותר מאשר שעות העבודה בעיריה, שבה העבודה היתה רבה וימי העבודה היו מפוצלים (לפחות בחלקם). לפיכך, אין מדובר בחל"ת שהיתה "מחוייבת המציאות" (כניסוחו של בית הדין הארצי לעבודה בחלק המצוטט לעיל מפסק הדין בענין גנוט). גם אם נכון שהעיריה היתה מחוייבת כלפי מחליפתה של התובעת, הרי שבהכרח, מאחר שתחילה היה מדובר על חל"ת עד יום 31/3/12, העסקת המחליפה לתקופה הרלוונטית לתובענה, נקבעה רק לאחר שהתובעת כבר החליטה לצאת לחל"ת. כלומר, אין מדובר בענין שקשור במקום העבודה אשר בגינו התובעת נאלצה לצאת לחל"ת. 29. כשאנו מצרפים את המשתמע מפסק הדין בענין גנוט לראיית התובעת את עצמה כבלתי זמינה לעבודה, כאמור במכתבה מיום 20/6/12 - אנו מגיעים למסקנה שאין אנו יכולים לקבוע שהנתבע טעה בכך שהוא ראה את התובעת ככזו שאינה זמינה לעבודה בתקופה שבמחלוקת. לסיכום 30. בשל המסקנה האמורה לעיל, אין אנו רואים מנוס מדחיית התביעה. 31. נעיר כי אנו מודעים לכך שהמצב המשפטי הקיים יוצר מצב שכולל תמיהה מסויימת. מצד אחד - עובדת שמחליטה להתפטר מהעבודה לאחר חופשת הלידה, במטרה למצוא עבודה אחרת שהיקף השעות בה מתיישב יותר עם הטיפול בתינוק מאשר היקף השעות בעבודה הקודמת, אמורה להיראות לא רק כזמינה לעבודה וכעונה על הגדרת "מובטל", אלא גם ככזו שהתפטרותה מעבודתה נעשית תוך "הצדקה", ובלא שלילת הזכאות לדמי אבטלה לתקופת 90 הימים הראשונים שלאחר חופשת הלידה. מצד שני - עובדת שמטרתה זהה, והיא מנסה למצוא עבודה בהיקף שעות נוח יותר, שמתיישב יותר עם הטיפול בתינוק, אך חוששת שלא תמצא עבודה כזו ולכן אינה מתפטרת מעבודתה הקודמת, אלא רק לצאת לחופשה ללא תשלום - אינה נראית כמי שזמינה לעבודה בתקופת החל"ת. אכן, זו תמיהה בעינינו אך אין אנו רואים את עצמנו מוסמכים לפסוק בניגוד להלכה הפסוקה, כפי שנפסקה בענין גנוט. אנו מקווים שיהיה שינוי במצב המשפטי, כך שההלכה תהיה ברורה יותר. 32. מכל מקום, בשל המוסבר לעיל - אנו דוחים את התביעה. 33. אין צו בדבר הוצאות משפט. 34. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. לידהחופשת לידה