1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) בו נדחתה בקשתה של המערערת להוצאת צו הקפאת הליכים ולמתן סעדים נוספים (להלן - הבקשה) לגבי המשיבה 1. הסעדים התבקשו בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), שניתן להחילו על מועצה מקומית מכוח סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן - פקודת המועצות המקומיות). 2. המשיבה 1, הינה מועצה מקומית (להלן - המועצה) שמספר תושביה קרוב לעשרים אלף. למועצה גירעון תקציבי גדול שהצטבר במשך שנים. כדי לחלצה ממצוקתה גובשה תוכנית הבראה בהתאם לחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד-2004 (להלן - חוק ההבראה). התוכנית, אשר נועדה להביא את המועצה לידי איזון תקציבי החל משנת 2005, אושרה על ידי משרד הפנים בחודש יולי 2004. במסגרת תוכנית ההבראה הזרים משרד הפנים למועצה סכום של כשבעה מיליון ש"ח, אשר שימש לתשלום משכורתם של עובדי המועצה. למרבה הצער, נוכח פער עצום בין היקף הגירעון החזוי על פי תוכנית ההבראה להיקף הגירעון בפועל, נכשלה התוכנית. בחוות דעת שהוזמנה על ידי משרד הפנים בחודש נובמבר 2004 הובעה הדעה כי לתוכנית ההבראה אין כל סיכוי להצליח. לפיכך, סירב משרד הפנים להזרים כספים נוספים במסגרת תוכנית ההבראה אשר נדונה בעיניו לכישלון. ביום 21.3.05 הגיש שר הפנים לבית המשפט המחוזי בחיפה "בקשה דחופה לפי סעיף 39א' לפקודת המועצות המקומיות". בבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו הקפאת הליכים, לתקופה של תשעה חודשים, במהלכה לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח הליך נגד המועצה, אלא באישור בית המשפט ובתנאים שיקבע. עוד נתבקש בית המשפט למנות שני נאמנים אשר יפעלו, בתיאום עם המועצה ונושיה, לבירור חובות המועצה, לגיבוש הסדר נושים, ולכינוס אסיפות נושים לשם אישור ההסדר. כן התבקש בית המשפט לאשר תשלום הוצאות שוטפות בתקופת ההקפאה. יצוין, כי הבקשה הוגשה על ידי שר הפנים, לאחר שניתנה למהלך הסכמת שרת המשפטים, בהתאם לנדרש על פי סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות. נוסיף, כי הוראה זהה, בכל הנוגע לעיריות, מצויה בסעיף 146א לפקודת העיריות [נוסח חדש]. 3. בבקשה נפרשה תמונת מצב עגומה. על פי הנתונים שנמסרו בה, עמד הגירעון התקציבי של המועצה על סכום של כ-126 מיליון ש"ח. כדי לסבר את האוזן יצוין, כי תקציבה השנתי של המועצה עומד על סך של כ-60 מיליון ש"ח. כנגד המועצה פתוחים מאות תיקי הוצאה לפועל, אשר החובות בהם מצטברים לכדי עשרות מיליוני ש"ח. תיק איחוד שהכיל למעלה מ-340 תיקי הוצאה לפועל והחוב בו עמד על כ-53 מיליון ש"ח, פוזר בהחלטה של ראש ההוצאה לפועל מיום 3.2.05, לאחר שהמועצה לא עמדה בתשלום החודשי של כ-750 אלף ש"ח. בנוסף, תלויות היו ועומדות כנגד המועצה למעלה ממאה וחמישים תביעות משפטיות, במסגרתן הוטלו עיקולים זמניים על סך של כ-3.6 מיליון ש"ח. ביום 26.9.04 מינה משרד הפנים חשבת מלווה למועצה. על פי הנטען בבקשה, קיים חשד כי חלק גדול מהחובות המרכיבים את הגירעון הינם חובות פיקטיביים או מנופחים, אשר מקורם בהתנהלות לא תקינה שנהגה במועצה או אף במעשים חמורים מכך. עוד צוין, כי מערכת הגבייה של המועצה כמעט ואינה מתפקדת ועל כן תזרים ההכנסות של המועצה הינו נמוך ביותר. כמו כן, מערכת החינוך של המועצה נתונה בקשיים המתבטאים, בין השאר, במצב תחזוקתי לקוי מאוד של מתקני החינוך. לכך יש להוסיף ניתוקים תכופים של הספקת המים והחשמל בשל חובות למשיבה 14 ולמשיבה 29. בנסיבות אלו, כך נטען בבקשה, תנאי הכרחי להצלחתה של הבראה הוא הסדר נושים, אשר יביא פיתרון לסוגיית החובות העצומים שצברה המועצה. עוד נטען, כי נחוצה תקופת הקפאת הליכים כדי לתת למועצה מירווח נשימה, בו ניתן יהיה לגבש הסדר נושים ולספק את השירותים הבסיסיים ביותר לתושבי המועצה. עוד צוין בבקשה, כי הסדר נושים הוא המסגרת היחידה אשר תאפשר בדיקה של תמונת החובות האמיתית של המועצה וניפוי החובות הפיקטיביים והמנופחים, כולל אלה שמבוססים על פסקי דין שניתנו בלא הגנה. לבקשה צורפה אף הצעה ראשונית להסדר נושים. על פי ההסדר המוצע יחולקו נושי המועצה לשתי קבוצות. קבוצה אחת הינה עובדי המועצה, אשר ייעשה מאמץ לשלם את מלוא קרן החובות המגיעים להם, למעט סכומים המגיעים בגין הלנת שכר. הקבוצה השנייה הינה שאר נושי המועצה, להם ישולם דיבידנד שייקבע במשא ומתן עם הנאמנים. לצורך ההסדר הקצה משרד הפנים סכום של כ-27 מיליון ש"ח. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להיעתר לבקשה. להשקפת בית המשפט, מהווה הבקשה ניסיון להקטין את מידת ההשתתפות הראויה של המדינה ולהעביר את הנטל אל כתפי נושי המועצה. רשויות המדינה מעורבות באופן עמוק בהתנהלותה הכספית של הרשות המקומית, הן על דרך פיקוח והן על דרך של מימון, ולכן בצדק סברו נושיה של המועצה, שרובם ספקים ונותני שירותים, כי כספם מובטח. כמו כן קבע בית המשפט, כי אין הסבר מדוע בדיקת היקפם המדויק של החובות צריכה להיעשות על ידי הנאמנים במסגרת הליך הסדר נושים ומדוע לא ננקטו כל צעדים בעניין זה במהלך השנים הארוכות בהן צברה המועצה את חובותיה ולפני אישור התוכנית לפי חוק ההבראה. כן נקבע, שהבקשה לוקה בשיהוי באשר היא הוגשה ימים ספורים לפני תום תקופת ההקפאה שניתנה בגדר התוכנית לפי חוק ההבראה. עוד נקבע, כי אין הסבר במה תועיל תוכנית ההבראה החדשה לגביית חובות הארנונה והמיסים השונים מהתושבים ולהבאתה של המועצה לאיזון תקציבי. לבסוף נקבע, כי אין מקום לפיקוח של בית המשפט על תהליכים פנימיים של המועצה ובעניין זה על רשויות המדינה להפעיל שיקולים אחרים, לבר משפטיים. מכל הטעמים האמורים נדחתה הבקשה. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפנינו. 5. נימוקי הערעור, כפי שהועלו בסיכומים בכתב ובטיעון בעל פה, הינם, בקצרה, אלו: לגישת המערערת, מהווה פסק דינו של בית משפט קמא אִיון, למעשה, של סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות. בית המשפט מתח ביקורת על השימוש בסעיף 39א ככלי להבראת רשויות מקומיות, אך לא הצביע על מקרים בהם יהיה ראוי, לשיטתו, להשתמש במנגנון שהסעיף מציע. לגישת המערערת, החלתו של סעיף 350 לחוק החברות על הליך הבראה של רשות מקומית הינה ראויה, שכן מדובר בהסדר נכון ומאוזן, ומכל מקום זהו ההסדר שאומץ בחקיקה. עוד מלינה המערערת על כך שבית המשפט הקדים את המאוחר כאשר דן בשיקולים הנוגעים לשאלה אם יהיה מקום לאשר את הסדר הנושים עצמו. קנה המידה בשלב זה צריך להיות, לגישת המערערת, רצינות מציעי ההסדר והסבירות כי גיבושו של הסדר כזה הוא בהישג יד. מיתווה ההסדר שהוצג עונה על תנאים אלו ואילו ההסדר המפורט, שיושג במהלך תקופת ההקפאה, יעמוד לביקורת משיובא ההסדר לאישור בית המשפט. המערערת מדגישה, כי הפנייה למסלול של הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות נעשתה כמוצא אחרון, לאחר שבהליכים הקודמים - תוכנית הבראה לפי חוק ההבראה, איחוד תיקים ומינוי חשבת מלווה - לא היה כדי להועיל. מכאן גם שאין לראות את פעולותיה כנגועות בשיהוי. המערערת מדגישה את מצבם הקשה של תושבי המועצה, אשר הקפאת ההליכים נחוצה להם לשם סיפוק השירותים הבסיסיים ביותר. עוד טוענת המערערת, כי הסדר הנושים הינו גם האפשרות המיטבית עבור נושי המועצה, שכן זה הסיכוי היחיד שלהם לגבות דבר מה על חשבון החובות המגיעים להם. בנוסף טוענת המערערת, כי לא היה מקום לביקורתו של בית המשפט על מידת ההשתתפות של המדינה בכיסוי חובות המועצה, באשר מדובר בעניין ציבורי הכרוך בשיקולי מדיניות ואינו מתאים להחלטה שיפוטית. המערערת סבורה, כי שלב בדיקת טענות אלו אינו בעיתוי המקדמי של דיון בבקשה להקפאת הליכים. בסיכומי התשובה של המערערת היא עידכנה כי בחודש מרץ 2005 התקשרה המועצה עם חברת גבייה חיצונית ושיעור גביית הארנונה ושאר המיסים עומד ביעד הנדרש. עוד נמסר, כי פעולות המועצה עומדות כעת תחת פיקוח הדוק של חשב מלווה וכי שנת 2005 הסתיימה בגירעון תקציבי מינימלי של שישה אחוזים. 6. רוב נושי המועצה שהתייצבו לדיון בערעור מתנגדים לקבלת הערעור. מספר נושים לא הביעו התנגדות. המועצה תומכת בקבלת הערעור, אם כי היא חולקת על מקצת מהסיבות שגרמו, לדעת המערערת, למצבה הקשה של המועצה. הטענה המרכזית שנשמעה על ידי המתנגדים הינה כי את בקשת שר הפנים יש לבחון גם במשקפיים של המשפט המינהלי. לטענתם, על המדינה מוטלת אחריות למצבה של המועצה ומחובתה לדאוג לפתרון התסבוכת התקציבית אליה נקלעה, בלא לפגוע בנושים באופן חמור. על המדינה לנקוט באמצעים פוגעניים פחות, כגון מינוי ועדה קרואה וניסיון להגיע להסדר וולונטרי עם הנושים, טרם שתבקש צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות. יצוין, כי המועצה הנוכחית וראש המועצה המכהן כיום אינם אלה שבתקופתם נצבר הגירעון הגדול. 7. נראה לנו שיש ממש בהשגותיה של המערערת על החלטתו של בית המשפט המחוזי. נזכיר, כי מספר תושביה של המועצה מתקרב לעשרים אלף. המועצה אינה נותנת את השירותים הבסיסיים המוענקים על ידי רשות מקומית בישראל לתושביה. חלק גדול מהשירותים משותקים. חשבונות הבנק של המועצה מעוקלים וכתוצאה מכך העובדים אינם מקבלים את שכרם זה מספר חודשים. הגירעון עולה בהרבה על התקציב השנתי. המצב הכספי הקשה נמשך מספר שנים. החובות הפסוקים מגיעים לעשרות מיליוני ש"ח. נפתחו מאות תיקים בלשכות ההוצאה לפועל נגד המועצה. איחוד תיקים בהוצאה לפועל פוזר. בנוסף לכך, תלויות עשרות רבות של תביעות נגד המועצה. תוכנית ההבראה שלפי חוק ההבראה - נכשלה. במצב הדברים המתואר אין מנוס מהתערבות של השלטון המרכזי. אף אם משרד הפנים לא הפעיל, אלא באיחור, את הסמכויות הנתונות לו לגבי המועצה, ואפילו אם נכשל הוא במחדל - ואיננו אומרים שכך אומנם אירע - ברי, כי צריך לעשות מעשה ובהקדם על מנת לקדם פיתרון למצוקה. באומרנו "מצוקה", כוונתנו הן למציאות המוניציפלית בה חיים תושבי המועצה והן למצבם של הנושים. לגבי התושבים, דומה שאין צורך להוסיף. לגבי הנושים, ברור כי בשעה זו אף מצבם שלהם קשה הוא, שהרי החובות המגיעים להם אינם נפרעים. 8. גם אם גישתו של בית המשפט המחוזי אינה מביאה לאיונו של סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות, הרי מציבה היא רף גבוה מידי למתן צו הקפאת הליכים בדרך להסדר נושים לגבי רשות מקומית. בעניין זה נזכיר, כי גם אם בית המשפט נעתר לבקשה ונותן צו הקפאת הליכים נתון לו שיקול דעת באשר לתקופת הצו. אין חובה ליתן צו למלוא התקופה של תשעה חודשים. כמובן, שעצם העובדה שמדובר בהסדר נושים נותנת, שכנראה הנושים לא יקבלו את מלוא החובות המגיעים להם. אכן, ניתן לתהות כיצד ייתכן שכך יקרה, כאשר מדובר ברשות ציבורית המאגדת תושבים של כפר, עיירה או עיר. לא עלינו ליתן תשובה לתהייה זו, שהרי הכנסת החליטה שניתן יהיה להחיל הסדר נושים, שתחולתו המקורית הינה לגבי גופים פרטיים, אף לגבי רשויות מקומיות. הנושים המתנגדים אמנם צודקים בטענתם העקרונית כי על בית המשפט הדן בבקשה למתן צו הקפאת הליכים לגבי רשות מקומית לדון אף בטענות שבמישור המינהלי כנגד החלטתו של שר הפנים, המצריכה הסכמה של שר המשפטים (השוו בג"ץ 2672/99 ג'מאל רעד נ' שר המשפטים, פ"ד נג (3) 202). בענייננו, לא השכילו הנושים המתנגדים להעלות טענה כה חזקה עד שיהא בה כדי לסגור את הדלת בפני הסדר נושים כבר בשלב בו באה הבקשה לראשונה לפני בית המשפט. נזכיר את טענת השיהוי שהועלתה. לפיה, הואיל והמצב הכספי הקשה של המועצה נמשך במשך שנים ואף החמיר, אין להיעתר לבקשה עתה, משום שצריך היה לטפל בבעיה עוד בעבר. גם אם נקבל שמשרד הפנים לא פעל בזריזות הראויה, אין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה מניה וביה. יש לזכור, כי הסדר נושים נזקק לאישור של רוב הנושים המשתתפים בהצבעה ואשר שיעור נשייתם מגיע כדי שלושה רבעים לפחות מכלל הנשייה. משמע, על ההצעה להסדר להיות מפתה דיה על מנת שיושג הרוב הנדרש באסיפת הנושים. יתרה מזו, אפילו יתקבל ההסדר ברוב הנדרש של הנושים, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת האם לאשרו. נראה, כי התנגדותם של הנושים בשלב הנוכחי, שעה שכל אחד מהם אינו מקבל ולוּ חלק קטן מן החוב המגיע לו, נובעת מן המחשבה שבלא הסדר נושים ייאלץ השלטון המרכזי ליתן תמיכה כספית גדולה יותר מזו אותה הוא מוכן לתת עתה. כזכור, משרד הפנים מוכן ליתן סכום של כ-27 מיליון ש"ח לצורכי הסדר נושים. בית המשפט המחוזי הביע את דעתו כי אין די בסכום המוצע. נראה, כי העמדה בנוגע לסכום שמשרד הפנים מוכן לתיתו הובעה בעיתוי מוקדם מידי. יובהר, כי אין בכוונתנו לומר שלעולם לא ניתן לדחות בקשה מן הסוג דכאן, היינו הנוגעת לרשות מקומית, כבר עם הגשתה. דא עקא, במקרה זה הרף הוצב ברמה גבוהה יתר על המידה. 9. בית משפט קמא התייחס גם לטענתה של המערערת כי חלק מהחובות הפסוקים מקורם בפסקי דין שניתנו בתובענות בהן המועצה לא הגישה כתבי הגנה, ואף נרמז שמדובר בפסקי דין שהושגו תוך קנוניות. בית המשפט תהה מדוע לא נעשתה במהלך השנים בדיקה של החובות ושאל מדוע יש צורך בהסדר נושים על מנת לבצע את הבדיקה. שאלנו את באי כוחם של הנושים המתנגדים האם קיימת אפשרות לבדוק חובות פסוקים, שמטבע הדברים מבוססים על פסקי דין, שלא בגדר הסדר נושים. לא קיבלנו תשובה לשאלה זו ואין זה מפתיע, שכן בדיקה כזו אינה אפשרית אלא בגדר הסדר נושים. 10. למרבה הצער, לא נמצא עד עתה פיתרון למצב הכספי הקשה בו נמצאת המועצה. עקב מצב זה, אין תושבי המועצה מקבלים את השירותים להם הם נזקקים ולהם הם ראויים. אף עובדי המועצה אינם מקבלים את שכרם ואילו חובות המועצה לספקים ולנותני שירותים אינם נפרעים. הנסיונות שנעשו בעבר לטפל בבעיה נכשלו. אף רשויות מקומיות אחרות מצויות במצב דומה. מעת לעת עולה הבעיה, בין ישירות ובין בעקיפין, בפני בתי המשפט לדרגותיהם (ראו ע"א 2035/00 מוחי חג' יחיא נ' עו"ד שלום זינגר (לא פורסם); רע"א 4317/00 מודל אינטרנשיונל יעוץ והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל לשכת הוצאה לפועל כפר סבא (לא פורסם); 10233/04 עיריית יהוד נ' י.ר.א.ב שירותי נוי 1985 בע"מ (טרם פורסם); בג"ץ 7364/03 ג'בארה נ' שר הפנים, פ"ד נח(1) 769; בג"ץ 6437/05 סאלח ג'בארה נ' שר הפנים (טרם פורסם)). באחד מן המקרים כבר עלה עניינה של המועצה, שעה שעובדים במחלקת הרווחה שלה (ושל רשויות נוספות) קבלו על כך שאין הם מקבלים את שכרם: בג"ץ 962/04 אבוטבול ואח' נ' משרד העבודה והרווחה, פ"ד נח (6) 471. יצוין, שבפסק דין זה הועלתה האפשרות לטפל בבעיה באמצעות הליך לפי סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות (שם, עמ' 479). הנתונים שהובאו בפני בית משפט קמא מצביעים על כך שראוי היה להיעתר לבקשה. עם זאת, איננו רואים מקום לקבלת הערעור וזאת משני טעמים: ראשית, חלפה למעלה משנה מאז הגשתה של הבקשה לבית המשפט המחוזי. חלק מהנתונים השתנו מאז. שנית, נטען שמבחינות שונות לא עמדה הבקשה בדרישות של תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002. לא ראינו צורך להידרש לעניין זה. עמדתנו היא שהדרך הראויה שיש לנקוט הינה להגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי בה יובאו הנתונים העדכניים. כמובן, שהנחתנו היא שהבקשה תקיים את הדרישות שבתקנות הנזכרות. אנו תקווה שמשתוגש בקשה חדשה היא תובא לדיון בהקדם. 11. אשר על כן, הערעור נדחה בכפוף לאמור לעיל. אין צו להוצאות. הסדר נושיםנושהאיחוד תיקים