1. מהות הבקשה: הבקשה שבפני הינה בקשה לעיון נוסף בהחלטה אשר ניתנה ביום 3.4.08, בה נדחתה התנגדותו של המבקש (להלן: "החייב") להתראת פשיטת רגל, אשר הוצאה לו ע"י הבנק המשיב. החייב טען כי הבקשה לעיון מחדש מוגשת על רקע שינוי נסיבות, שכן הגיעו לידו מסמכים נוספים ותצהירים של צדדים שלישיים, אשר יש בהם כדי לתמוך בטענות החייב לדחיית ההתראה על פשיטת הרגל. ההתראה הוצאה כנגד החייב בגין פס"ד אשר ניתן נגדו ביום 28.7.96, כאשר יתרת החוב בתיק ההוצל"פ באוגוסט 2003 עמדה על סך של כ- 3.3 מליון ₪. בהתנגדות נאמר כי ההתראה הוצאה על יסוד פס"ד אשר ניתן בהעדר הגנה לפני כ- 11 שנים, וכי חלפו כ- 8.5 שנים ממועד פסה"ד ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ, ממנו למד החייב לראשונה על קיומו של פסה"ד ועל התביעה. עובדות אלה מלמדות על כך כי הבנק ויתר על תביעתו כלפיו. החייב טען כי החוב שגוי, שכן קיימות לו טענות ברורות לגבי קיזוז סכומים מקרן החוב וסכומים אותם היה על הבנק לגבות באמצעות בטחונות עוד לפני הגשת התביעה. חודשיים לפני הליך ההתראה בו נקט הבנק, הגיש החייב תביעה כנגד הבנק בה העלה שורה של טענות כנגד התנהלות הבנק, מהן עולה כי דין פסה"ד נשוא הליכי הפש"ר להתבטל. עוד נטען כי הסיבה לפתיחת הליכי ההוצל"פ לאחר כ- 8 שנים בהן לא נקט הבנק בפעולה כלשהי, היתה כדי ללחוץ על החייב בענין אחר אשר קשור לרכישת חברה בשם "הורים וילדים". בהחלטה לגביה מוגשת הבקשה הנוכחית, פרטתי את כל טענות הצדדים. לכן, איני רואה צורך לחזור על פירוט זה במסגרת ההחלטה הנוכחית. נקבע על ידי כי יש לעכב את הליכי הפש"ר עד למתן החלטה בבקשת החייב לביטול פסה"ד נשוא הליכי הפש"ר. עם זאת, נקבע בהחלטה כי אם לא יבוטל פסה"ד - לא תעמוד לחייב טענה כלשהי כטענת התנגדות כנגד הליכי הפש"ר. דחיתי את טענת החייב בענין קיזוז ובענין אי מימוש שעבוד על רכב שהיה משועבד לו. טענתו הנוספת של החייב אשר נדחתה על ידי, היא הטענה כי בוצע תשלום כלשהו על ידי מר טל יגרמן (להלן: "יגרמן") אשר לא הופחת מהחוב. יש להבהיר כי כתב התביעה נשוא הליכי ההוצל"פ הוגש כנגד שתי חברות, אשר אחת מהן היא חברה בשם מרומית מפעלי מתכת אשקלון בע"מ (להלן: "מרומית"), וכנגד החייב ויגרמן אשר ערבו לחובות מרומית. החייב היה דירקטור במרומית ואף השתתף בניסיון להסדיר את החוב כלפי הבנק. טענתו של החייב בדבר אותו תשלום על ידי יגרמן, אשר לא הופחת לכאורה מהחוב, נדחתה על ידי לאור היותה בלתי מבוססת. בבקשה הנוכחית נאמר, כי לאחר מתן ההחלטה אשר דחתה את ההתנגדות הגיעו לידי החייב מסמכים חשובים והחייב קיבל תצהירים של יגרמן ושל אדם נוסף בשם מיכאל לובל. עוד נאמר, כי ללא צו גילוי מקיף אשר יחייב את הבנק למסור את מלוא הנתונים בדבר הכספים ששולמו על ידי יגרמן, לעולם לא יוכל החייב להוכיח כי שולמו כספים על חשבון פסה"ד על ידי יגרמן. בתצהירו של יגרמן נאמר כי שולמו על ידו כספים על חשבון פסה"ד בענין מרומית. ליגרמן היו מספר חובות לבנק ונקבע סדר לחלוקת הכספים בהסכם בין יגרמן לבנק מיום 13.12.98. לכן, יש לבדוק מהו הסך הכולל ששולם על ידי יגרמן לבנק. עוד טען החייב כי הגיע לידו הסדר נושים אשר הוגש על ידי מר צבי גניס (להלן: "גניס") במסגרת בקשה להסדר נושים מיום 16.6.97 בת.פ. 557/96 של חברת מרומית. החייב זכר אמנם בעת הגשת ההתנגדות את מחילת החוב כלפיו, אולם לא זכר את המסמך. לאחר שהחייב קיבל את המסמך מוכחות טענותיו כי הבנק ויתר כלפיו על החוב. אותו הסדר נושים אשר הוגש על ידי גניס, בעל שעבוד צף על נכסי מרומית, הוגש בהסכמתו של הבנק אשר הגיש בקשת פירוק כלפי מרומית. באותו הסדר נאמר בסעיף 23 כי "עם ביצוע ההסדר יופטרו הערבים לחובותיה של מרומית מערבותם". בשולי ההסכם מופיעה חתימת הבנק וחתימת מרומית. אותה התחייבות של הבנק להפטרת ערבותו של החייב לא בוטלה מעולם, לכל הפחות כלפי המבקש, שכן מעולם לא נאמר לו אחרת עד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו בספטמבר 2008. הסדר הנושים הראשון נחתם כשנה לאחר מתן פסה"ד, ואין בו כל אזכור בדבר פס"ד אשר קיים כנגד החייב. בשנת 2001 הוגש לבימ"ש של פירוק הסדר נושים מתוקן אשר, לטענת החייב, לא ביטל את הפטר הערבים שבהסדר הנושים הקודם. המהדורה המעודכנת של הסדר הנושים שמרה על מהות ההסדר אשר הותוותה בהסדר מ- 97, כלומר מכירתו של גרעין המהווה כ- 90% ממניות מרומית וחלוקת התמורה לנושים לפי סדר ושיעור נשייתן. החייב טען כי הסדר זה לא ביטל את הפטר הערבים כפי שנחתם על ידי הבנק בשנת 97'. הבנק לא פנה לחייב במשך 8 שנים, ועובדה זו חיזקה את ההנחה אשר השתרשה בלב החייב כי ערבותו נמחלה. את טענת המחילה יש לבחון על רקע חלוף הזמן בין המועד בו ניתן פסה"ד לבין מועד פתיחת תיק ההוצל"פ. הבנק פתח את הליכי ההוצל"פ מטעמים אשר אינם קשורים לחוב מרומית. לכן, עולה מהתנהלותו כי הבנק ידע שהחוב נמחל בחתימתו על הסדר הנושים הראשון ואף על הסדר הנושים המתוקן. יתרה מכך, החייב טען כי מתצהירו של יגרמן עולה שהחוב נשוא ההתראה אינו נכון, מכיוון שעל הבנק להפחית את הסכומים אשר שולמו ע"י יגרמן. רק בידי הבנק הנתונים כאמור, אלא שהוא סרב למסור אותם. החייב פנה מספר רב של פעמים לקבל מידע מאת הבנק באשר לתשלומם אשר בוצעו ע"י יגרמן, אולם לא נענה. יגרמן התייחס בתצהירו לתשלום בסך של כ- 350,000 דולר בסניף לונדון של הבנק עפ"י הסדר משנת 98'. בנוסף לתשלום החוב בסניף לונדון נאמר ע"י יגרמן בתצהירו כי, למיטב זכרונו, שילם סכומים נוספים על חשבון חובות להם היה ערב בבנק מזרחי בישראל. אולם, מאחר ואינו זוכר את הסכום, הודיע למנהל המיוחד אשר מונה בתיק פשיטת הרגל המתנהל נגדו, כי הוא מעונין לקבל את פירוט הסכומים אשר שולמו על ידו ועל ידי אביו על חשבון החובות לבנק מזרחי בישראל, והוא אמור לקבל פירוט זה בקרוב. החייב הרחיב ופרט את החובה של צד להתדיינות משפטית לגלות מסמכים. זאת במיוחד כאשר יש במסמכים אלה כדי להעיד על הפטרת חייב מערבותו. מאחר ועומדים בפני בימ"ש נתונים ומסמכים חדשים, רשאי בימ"ש לחזור ולעיין בצו שניתן על ידו, וזאת מכוח הוראות סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]. 2. תגובת הבנק: הבנק טען כי טענת ההפטר במסגרת הסדר הנושים במסגרת הליך הפירוק של מרומית, אין לה כל זכר בהתנגדות. החייב אף אינו מפנה את ביהמ"ש לטענה זו במסגרת התצהיר. בתצהיר הנוכחי מודה החייב כי ידע על הטענה בדבר הפטר במסגרת הסדר הנושים, אלא שלא היתה בידו ראיה לכך. כאשר נחקר החייב על תצהירו במסגרת הדיון בהתנגדות, לא טען החייב כי הוא הופטר מהחוב במסגרת הסדר הנושים, ואף אין הוא טוען כי בשנים בהן ניהל מו"מ עם הבנק להסדר החוב - העלה טענה כלשהי בדבר הפטר במסגרת הסדר נושים. מדובר בטענה כבושה ויש לכן לדחות את הבקשה לעיון חוזר. לא היתה גם כל מניעה מלהשיג את הראיה אילו אכן אמת היתה בפי החייב בטענתו כי ידע על טענה זו במשך השנים, אולם לא היתה בידו ראיה לכך. ניתן היה לעיין בתיק הפירוק בארכיב בימ"ש ולקבל את הסדר הנושים. גם לגופו של ענין אין ממש בטענה. באותו סעיף 23 בהסדר הנושים אשר הוצע על ידי גניס, נאמר כי "עם ביצוע ההסדר יופטרו הערבים...". נושא הפטרת החייב ויגרמן מערבותם עלה במסגרת אסיפת הנושים, כאשר הנאמן הבהיר כי לו עצמו אין אינטרס להפטיר אותם וכי החברה תהיה חייבת לכנס אסיפה כללית ולקבל רוב של 75% לשם אישור הצעת ההסדר. הנאמן הבין מהחייב ומיגרמן כי ביכולתם להעביר את הצעת ההסדר, למרות שהם מחזיקים באחוזים קטנים מהון המניות של החברה. אין מחלוקת כי הסדר זה לא בוצע ולא יצא לפועל. בדו"ח המפרק הזמני נאמר כי מאחר ומניות מרומית נמחקו מהמסחר, הרי שאין כל אפשרות לבצע את הקצאת המניות ולחדש את המסחר במניות החברה עפ"י הסדר הנושים. בדיון אשר נערך ביום 31.12.00 הודיע הנאמן על ביצוע ההסדר, עו"ד לזר, כי הסדר הנושים אשר בימ"ש אישר לא בוצע, וכי כיום נמצאים בשלב של לאחר מחיקת המניות מהמסחר בבורסה. בהחלטת בימ"ש באותו מועד נאמר במפורש כי בשלב זה אין הסדר נושים על הפרק. עו"ד לזר, אשר מונה כמפרק זמני למרומית, הגיע לידי הסדר חדש עם רוכשת בשם אקסלנס השקעות בע"מ לרכישת מניות החברה לא כשלד בורסאי. המפרק הגיש בקשה למתן הוראות לשם אישור הסדר הנושים החדש. בבקשה זו צוין כי מדובר בהסדר נושים חדש ויש צורך בכינוס אסיפות נושים והצבעות. יגרמן והחייב נמנעו מלתת את הסכמתם להסדר, ואף לא נכללה בהסדר החדש כל הוראת פטור לערבים. בהתאם לכך שלא היה ויתור על ערבויות מטעם הנושים, הרי שלא היה צריך לסווג נושים אלה כקבוצת נושים נפרדת, כפי שהיה במסגרת הצעת ההסדר הראשונה. לכן גם ברור מדוע הסכים יגרמן לחתום על הסדר חובותיו כערב למרומית ביוני 2002. באשר לבקשה לעיון במסמכים, בתצהיר המקורי נאמר ע"י החייב כי נודע לו מיגרמן ששולם על ידו במסגרת ההסדרים עם הבנק סכום של כ- 600,000 ₪, וכי הבנק מסרב למסור פרטים על כלל תשלומי יגרמן. מעיון בהסכם עם יגרמן מדצמבר 98', עולה כי יגרמן התחייב לשלם סכום נוסף של 100,000 דולר לחוב לונדון. לכן, אין מקום לנסיונו של החייב ליחס תשלום של כ- 600,000 ₪ לחובות מרומית. בידי הבנק אין נתונים לגבי התשלומים ששולמו לחשבון לונדון, למעט ריכוז תשלומים בגין חוב לונדון אשר מצטברים לסכום של כ- 335,000 דולר. יתרה מזאת, מדובר בתשלומים עד שנת 2001 כאשר בשנת 2002 נחתם הסכם חדש עם יגרמן, בו הוא מאשר במפורש את יתרת חובו למרומית על גבי דפי חשבון של מרומית. בקשת יגרמן להמצאת פירוט הסכומים אשר שולמו על חשבון חובותיו בישראל נענתה, והמסמכים נמסרו גם למפרק וגם לב"כ המבקש. אין לכן מקום לבקשה לגילוי מסמכים. בתגובה לעמדת הבנק, נאמר על ידי החייב כי הבנק מסתיר מידע במכוון ואין מקום לטענה כי החשבון בלונדון סגור וקיים קושי למסור פרטים לגביו. בתגובה נאמר עוד, כי מבדיקה שבוצעה לאחרונה עולה כי יגרמן מסר לבנק שיק על סך 103,000 ₪ אשר זמן פרעונו 6.5.02. שיק זה הופקד לחשבון מרומית. אולם, לאחר מכן בוטל הזיכוי והופנה לחשבון לונדון, כאשר חודשיים קודם לכן זיכה הבנק את חשבון מרומית בסכום של 25,000 ₪ שהוזרם לחשבון מרומית ביום 25.3.02, כאשר נשאר למעשה עוד חוב של 10,000 דולר בחשבון לונדון. יש לכן לחייב את הבנק להמציא את כל הסכומים אשר שולמו ע"י יגרמן, כדי לבחון אם הזיכויים נערכו בהתאם להסכם מ- 13.12.98. עוד נאמר כי טענת ההפטר אינה טענה חדשה, שכן טענת ההפטר כמוה כטענת מחילה על החוב. החייב אף הפנה לאמור בהתנגדות על פיה יש לראות בהתנהגות הבנק - אשר לא נקט בפעולה כלשהי בגין פסה"ד במשך 8.5 שנים מאז שניתן פסה"ד - בגדר מחילה על החוב. החייב ציין כי גם ביהמ"ש קבע בהחלטה שהחייב טען למחילה. המחילה בוטאה בהפטרתו על ידי הבנק - תחילה בהסדר הנושים הראשון, לאחר מכן באי שלילת ההפטר בהסדר הנושים המתוקן ולאחר מכן בשתיקה נוספת במשך 3 שנים. לבנק אין כל הסבר מדוע שקט על שמריו ולא דרש מהחייב במשך תקופה ארוכה לשלם את פסה"ד. עוד נאמר, כי היה לחייב קושי לקבל את המסמכים הרלוונטיים במועד אשר בו נדרש להגיש את התנגדותו להתראת פשיטת הרגל. גם לגופן אין לקבל את טענות הבנק באשר לטענת ההפטר בהסדרי הנושים. בכל מקרה, היה על הבנק להודיע לערבים כי לשיטתו ההפטר משנת 97' אינו עומד עוד משנחתם הסדר הנושים המתוקן. באשר למסמכים, הרי שללא קבלת מסמכים מאת הבנק אין החייב יכול להוכיח את טענתו בדבר החזר חוב ע"י יגרמן של 624,000 ₪. תצהירו של יגרמן מעיד על הצורך בגילוי המסמכים הרלוונטיים, שכן גם הוא עצמו אינו זוכר כל פרט ומצד שני הכל מתועד בבנק. 3. הדיון במעמד הצדדים: במסגרת טיעוניו של החייב בדיון אשר התקיים בפני, חזר ב"כ החייב על הבקשה, והפנה את בימ"ש לכך כי מסמכי הבנק נדרשים על מנת להראות שפסה"ד לא לקח בחשבון סכומים אותם יש לקזז. אם יגיע בימ"ש למסקנה כי סכום ההתראה אינו נכון, יש לבטל את ההתראה. באשר לטענה לעיון חוזר, התגלה כאמור מסמך משנת 97' על פיו הפטיר הבנק את החייב מערבותו. החייב נחקר על תצהירו. במסגרת חקירתו אישר החייב חד משמעית כי ידע שקיבל הפטר במסגרת הסדר הנושים. לדבריו, טען טענה זו גם בתצהיר אשר תמך בהתנגדות. החייב הבהיר כי הוא אינו עו"ד ומבחינתו מחילה והפטר זה אותו דבר. החייב נשאל מדוע, אם ידע כל העת על טענת ההפטר במסגרת הסדר הנושים, לא פנה לתיק בימ"ש על מנת לאתר את ההסדר. בתשובה לכך אמר כי היו לו כ- 7 או 8 חברות והרבה מסמכים והוא לא זכר בדיוק. החייב טען כי לא ידע על החלטת בימ"ש של פירוק מדצמבר 2000, בה נאמר כי אין הסדר נושים על הפרק. לדבריו, 7 שנים לא קיבל מכתב מהבנק בו נאמר כי לא הפטירו אותו מהחוב. באשר לתצהירו של יגרמן, לדבריו נאמרו הדברים על ידי יגרמן בתצהיר מזכרונו בלבד. יגרמן הגיש בקשה לבנק לקבל את החשבונות על מנת שיוכל לברר את ההפקדות, אולם לא קיבל זאת מהבנק. לאחר החקירה טען הבנק כי הבקשה היא בקשה שבה על בימ"ש להחליט האם יש בידי החייב ראיות חדשות אשר ישנו את ההחלטה, והאם החייב לא יכל להשיג את אותן ראיות כבר בשלב קודם. התצהיר של יגרמן הינו סתמי לחלוטין, ואין הוא משנה את פירוט הטענות אשר ניתן ע"י החייב, לכאורה מפי יגרמן, כפי שאלה צורפו לנספח י/1 לתצהירו בהתנגדות. אין גם כל הסבר מדוע לא ניתן אותו תצהיר נוסף של יגרמן בשלב קודם, שכן החייב מצוי בקשר תמידי עם יגרמן. באשר לטענת ההפטר, מדובר בטענה כבושה אשר לא עלתה בדיון בהתנגדות למרות טענת החייב כי ידע עליה במשך כל העת. הטעם לכך הוא פשוט, שכן החייב יודע שהסדר הנושים לא יצא לפועל וכי בהסדר הנושים החדש אין החייב מופטר. מסקנה זו מתיישבת עם העובדה כי יגרמן עצמו חתם עם הבנק ביוני 2002 על הסדר לסילוק חובות מרומית. בכל מקרה, השגת הראיה היא ענין פשוט שכן היה ניתן להשיג את הסדר הנושים בתיק בימ"ש. ב"כ החייב ביקש לסכם בכתב. בסיכומים נטען כי על בימ"ש לפתוח את שעריו לחייב אשר נגרם לו עוול קיצוני ע"י הבנק המשיב. לא ניתן להשלים עם פתיחת הליכי פשיטת רגל בגין חוב של כ- 4 מליון ₪, כאשר90% הם בגין ריבית רצחנית אשר נצברה במהלך 12 שנים. אין גם לעבור לסדר היום כאשר הבנק לא פעל במשך אותן שנים, ועתה הוא בא לקצור את פירות הריבית הרצחנית על חשבון המבקש. לא ניתן לאפשר לבנק להמלט מאחריותו תחת טענות טכניות של עדות כבושה וקושי להמציא מסמכים משנת 2000. לכן, על בימ"ש מוטלת ההכרעה האם לעיין מחדש בהתנגדות החייב להתראת פשיטת הרגל. חוש הצדק אינו מאפשר להשלים עם תוצאה בה יוחל בהליך פש"ר, כאשר הבנק נגוע באופן כה קיצוני בהתנהלותו. החייב טען כי בקשתו מבוססת על נסיבות קשות, לפיהן הגיעו לידו ממר גניס ראיות חדשות אשר תומכות בהתנגדותו וזאת בעיקר הסדר נושים משנת 97' ותצהירו של יגרמן. אם יראה בימ"ש בהפטר מהערבות אותו צרף המבקש, הסדר הנושים מ- 97', ראיה חדשה, הרי שזכאי החייב כי בימ"ש יעיין מחדש בבקשתו. טענת ההפטר אינה טענה כבושה והחייב כבר טען כי מהתנהלותו של הבנק עולה שהוא מחל על החוב. לא ניתן גם לצפות כי אדם יזכור אלפי מסמכים עליהם חתם ומסמכים ספציפיים באשר להסדר הנושים. החייב הסביר כי היו לו 7,8 חברות ולכן לא זכר בדיוק. אין גם לדרוש מהחייב לנבור בתיק מרומית אחר מסמך אותו לא זכר באופן ספציפי, אלא באופן עקרוני בלבד. הסדר הנושים החדש יצא לפועל בשינויים מינוריים. לכן, משלא בוטל ההפטר אשר נקבע בשנת 97' יש לראות בו כחל גם עפ"י ההסדר החדש. הבנק לא מסר לחייב הודעה ממנה עולה כי ההפטר נשלל בהסדר החדש. הבנק אף הפר את חובת תום הלב בכך שלא פעל במשך 9 שנים והגדיל את סכום הריבית בסך של כ- 3.5 מליון ₪. 4. החלטה: א. סמכות בית משפט לעיון מחדש סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל קובע "בית משפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכח סמכותו בפשיטת רגל לבטלו או לשנותו". לוין וגרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה) מבהירים בעמ' 38 כי להבדיל מהליכים אזרחיים אחרים, רשאי בית משפט לפשיטת רגל לבטל כל צו שנתן לפי הוראות סעיף זה "עם זאת ייעשה שימוש בסמכות זו בזהירות, בשל הסטייה מכלל הסופיות". מדברים אלה ומקביעתו של השופט ד' לוין בע"א 5000/92 בן ציון נ' גרוני פד"י מח(1) 830, עולה כי סמכותו של בית משפט לפי סעיף זה רחבה אכן באופן משמעותי מסמכותו של בית משפט לעיון מחדש בהליכים אזרחיים אחרים, כפי שסמכות זו הובהרה לאחרונה בהחלטתו של כב' השופט דנציגר ברע"א 82205/08 עלי מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ. בית המשפט העליון הדגיש "כי דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אכן אינה בקשה לעיון חוזר , הליך אשר ככלל יש למעט לעשות בו שימוש, אלא אם חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש או מטעמים אחרים במקרים נדירים כמפורט לסעיף 9 לעיל". בסעיף 9 התייחס בית המשפט לעיון מחדש כאשר הסתבר לבית משפט כי נתן החלטה מוטעית. לעומת זאת, קבע כב' השופט לוין בעניין בן ציון, כי לבית המשפט ישנה סמכות לדון באופן מלא ויסודי לגופו ומבראשית בהחלטה אשר ניתנה במסגרת הליכי פש"ר. (עמ' 839 לפסק הדין). עם זאת, נראה כי יש אכן להפעיל סמכות רחבה זו בזהירות, ואין מקום לפתוח את הדיון מחדש ללא סיבה מוצדקת. ראה לעניין זה ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף פד"י לז(3) עמ' 729, שם נקבע על ידי כב' השופטת נתניהו כי חיוב בתשלומים במהלך הליכי פש"ר יכול להיבחן מחדש במסגרת עיון חוזר על פי הוראת סעיף 181 לפקודה. אולם "בקשה כזו לעיון מחודש יש לה מקום רק אם חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה שלא הובאה לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי, שאחרת יהיה בפניה משום שימוש לרעה בהליך משפטי". לאור הלכות אלה, אבחן את הבקשה שבפניי. ב. טענת החייב בדבר הפטר מערבותו בבקשה טען כאמור החייב כי לאחר מאמצים הגיע לידיו הסדר הנושים של מרומית, במסגרתו הופטר מערבותו. המחלוקת הראשונה בין הצדדים בעניין זה, התעוררה לאור טענתו של הבנק כי אין לטענה כל זכר בהתנגדות להתראת פשיטת רגל ומדובר בטענה חדשה "כבושה" שהיא בגדר מקצה שיפורים. עוד טען הבנק כי מדובר בבקשה להגשת ראיה נוספת כאשר לא היתה כל מניעה כי הראיה היתה מוגשת בהליך הקודם. החייב טען כי טענה זו כבר הועלתה על ידו במסגרת הטענה הכללית של מחילה על החוב בגדר ההתנגדות. נראה כי במחלוקת זו יש לקבל את עמדתו של הבנק. הטענה כי החייב הופטר מערבותו במסגרת הסדר הנושים, אשר הוצע בשנת 97' לנושי מרומית, הינה טענה ספציפית ומפורשת. אין לומר כי ניתן ללמוד עליה מתוך טענתו הכללית של החייב במסגרת ההתנגדות, על פיה התנהלותו של הבנק מלמדת על מחילה וויתור על החוב. אין ספק כי טענה זו היא אכן טענה חדשה, למרות שעל פי עדותו של החייב היא היתה ידועה לו לאורך כל התקופה. אולם, למרות זאת לא צויינה על ידו הטענה בהתנגדות המקורית. בחקירה שבפניי הפנה החייב לאותה אמירה כללית בדבר מחילה וויתור, שבה אין כאמור זכר לטענה המפורשת בעניין הסדר הנושים. החייב היה דירקטור במרומית. אין לכן לומר כי מדובר במי שלא היה לו קשר של ממש לאותו הסדר מוצע, באופן שטענה בדבר הפטר על פיו לא היתה יכולה להטען על ידו באופן מפורש במסגרת ההתנגדות. אינני רואה גם כל מקום לטענתו של החייב, על פיה מהווה הסדר הנושים בגדר ראיה חדשה אשר הגיעה לידו רק עקב כך שהיא נמסרה לו על ידי מר גניס, שהיה בעל שעבוד צף על נכסי מרומית. הסדר הנושים מצוי בתיק הפירוק ואף ברשותו של המפרק הזמני. בשקידה ראוייה ניתן היה להציג מסמך זה בפני בית משפט, אף במהלך הדיון הקודם. העובדה שהדבר לא נעשה, מעידה כי הטענה היא טענה חדשה אשר הועלתה על ידי החייב בדיעבד - לאחר שטענתו הכללית בדבר ויתור מצד הבנק נדחתה על ידי בית משפט בהחלטה שדנה בהתנגדות. לכן, אם ננקוט בכלל כי יש לפעול על פי סעיף 181 בזהירות בשל הסטייה מכלל הסופיות, או כי יש לפעול על פיו רק במקרה של שינוי נסיבות או ראיות חדשות - אין כל מקום להתייחס לטענה זו במסגרת בקשה לעיון חוזר. אף אם יש מקום לפרש את סמכותו של בית משפט על פי סעיף זה כסמכות רחבה יותר, ולא להגבילה לשינוי נסיבות או לקיומן של ראיות חדשות, הרי שאינני רואה כל מקום לקבל את הטענה לגופה. נספח ד' לבקשתו של החייב - הוא בקשה להסדר נושים של מרומית אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי ביוני 97'. בסעיף 4.3. צויינו נושים רגילים בעלי ערבויות אישיות של יגרמן והחייב וביניהם הבנק המשיב. בהסדר המוצע נאמר כי לא ידוע על נכסים כלשהם של מרומית, מלבד השלד הבורסאי והפסדים לצורכי מס. פרעון החובות של מרומית יכול להעשות רק בדרך של הקצאת מניות לנושים, כך שהשליטה במרומית תעבור אליהם וניתן למכור את השלד הבורסאי כשהוא נקי מכל חוב עם הפסדים גבוהים לצורכי מס. בסעיף 7 תוארה דרך ביצוע ההקצאה לנושים מובטחים, לנושים מדין קדימה, לנושים בעלי ערבות אישת ולנושים רגילים. בסעיף 23 נאמר "עם ביצוע ההסדר יופטרו הערבים לחובותיה של מרומית מערבותם". בפרוטוקול אסיפת הנושים של מרומית, אשר התקיימה בדצמבר 97', אמורה היתה האסיפה להצביע על הצעת ההסדר לאחר שהוגשו תביעות חוב. במסגרת אותה אסיפה שאל ב"כ אחד מהנושים, מה הקשר בין ההסדר לבין האפשרות לתבוע את הערבים באופן אישי. הנאמן הבהיר כי בהסדר הוצע שהערבים יופטרו מערבותם. הועלתה במפורש השאלה מדוע להפטיר את יגרמן ואת החייב מערבותם לחובות מרומית. הנאמן הסביר כי לו עצמו אין אינטרס להפטיר אותם, אולם "החברה תהיה חייבת לכנס אסיפה כללית ולקבל רוב של 75% להצעת ההסדר, כמו באסיפת הנושים הזו. הבנתי מב"כ האדונים יגרמן ומאיר כי ביכולתם להעביר באסיפה הכללית את הצעת ההסדר וזאת למרות שהם מחזיקים באחוזים קטנים מהון המניות של החברה". ב"כ עובדת לשעבר, אשר היתה בגדר נושה בדין קדימה, הציע כי הנושים אשר מובטחים בערבויות אישיות לא יוותרו על הערבויות האישיות. בסופו של דבר אישרה אסיפת הנושים את הצעת ההסדר הכוללת את ההפטר, ברוב של % 87.2. מכל האמור לעיל עולה כי הן החייב והן יגרמן היו מעורבים, ובוודאי מודעים, להליכי הסדר הנושים אשר הוצע בשנת 97', ולתנאי כי ההפטר יחול אך ורק אם הסדר הנושים אכן יבוצע. החייב לא טען כי לא ידע שמניות החברה נמחקו מהמסחר. במחיקה זו מהמסחר נמנעה למעשה כל אפשרות לבצע את הקצאת המניות ולחדש את המסחר במניות החברה, פעולות אשר היוו את הבסיס להצעת הסדר הנושים בשנת 97'. לכן, מובן מאליו גם כי אותו הסדר אשר פטר, בכפוף לקיומו, את החייב מערבותו כלפי הבנק המשיב לא תתקיים, ושוב אין הפטר זה בתוקף. החייב מסתמך בטיעוניו על עדותו על פיה לא הכיר את הסדר הנושים החדש "הוא מוכר לי רק עכשיו. גם פה לא כתוב כי ההסדר מבטל את ההפטר שלי, אין כל התייחסות לביטול ההפטר שלי. " (עמ' 2 לפרוטוקול). משיש לראות בחייב כמי שידע שמניות החברה נמחקו מהמסחר ולכן לא ניתן לבצע את הסדר הנושים המקורי, ומשטען החייב כי כלל לא ראה את הסדר הנושים החדש והוא מוכר לו רק עכשיו - הרי שאין הוא יכול לטעון כי הוא הסתמך על כך שאותו הסדר נושים חדש, אשר לא כלל הוראה בדבר הפטר הערבים, לא ביטל את הפטור ההסדר המקורי אשר כבר איננו בתוקף. אין גם כל מקום לטענתו של החייב, כי הבנק הוא זה אשר היה אמור לשלוח לו מכתב בדבר ביטול ההפטר. משלא קויים הסדר הנושים הרי שלא חל האמור בסעיף 23 וההפטר בטל. גם יגרמן עצמו, אשר הופטר באופן מותנה יחד עם החייב בהסדר הנושים הראשון, הגיע בשנת 2002 להסדר חדש עם הבנק (לאחר ההסדר אליו הגיע בשנת 98') בדבר תשלום חובו. לכן, נראה כי ברור היה לערבים לחובותיה של מרומית, כי אותו פטור עבר מן העולם ואיננו תקף יותר. טענתו של החייב בדבר תפיחת החוב והריבית "הרצחנית" במשך 9 שנים מאז מתן פסק הדין ועד היום, הינה טענה נפרדת אשר, כפי שכבר ציינתי בהחלטתי הקודמת, תבחן על ידי הנאמן אם ינתן צו כינוס לחייב. ג. טענות החייב בדבר פרעון החוב החייב חזר וטען במסגרת הבקשה שבפניי, כי יגרמן שילם כספים על חשבון החוב, בסכום המגיע לכ- 600,000 ₪ וכי לצורך בירור טענות אלה יש לחייב את הבנק בהמצאת מסמכים. החייב ציין כי ללא אותם מסמכים לא יוכל להוכיח כי שולמו כספים על חשבון פסק הדין על ידי יגרמן. טענה זו בדבר תשלום כספים עלתה באופן כללי כבר בדיון הקודם. בדיון שבפני צירף החייב תצהיר נוסף של יגרמן, במסגרתו התייחס להסדר אשר נערך על ידו עם הבנק בשנת 98' לאחר מתן פסק הדין. גם בתצהיר זה אין מידע מדוייק, שכן כל מה שנאמר בו הוא שבנוסף לתשלום החוב לבנק מזרחי בלונדון, שילם יגרמן סכומים על חשבון החובות להם היה ערב לבנק מזרחי, וכי סכומים אלה היו אמורים להפחית את החובות. בבקשה לעיון חוזר נאמר באופן ברור בסעיף 4, כי התצהיר מעלה טענות לפיהן שילם יגרמן כספים על חשבון פסק הדין הפסוק. טענה זו של החייב בדבר תשלומים על חשבון פסק הדין, הינה למעשה בגדר טענת "פרעתי" על פי הוראות סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). אין הטענה בגדר קיומה של תביעה שכנגד, קיזוז או דרישה שכנגד, על פי הוראת סעיף 5 (6) פקודת פשיטת הרגל. עוד בהמ' 6903/91 גרשוני נ' כפר הס, קבעה כב' השופטת אלשייך (כתאורה אז) כי טענה מסוג טענה "פרעתי" יכול החייב להעלות בפני רשות ההוצאה לפועל בביצוע פסק הדין נשוא הבקשה "אם יימצא בה דבר ייתכן וייקבע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין... אך אין מקום להעלותה בהליך זה של התנגדות להתראת פשיטת רגל. גם אם אכן פרע המבקש את חובו, אין בכך כדי להפוך את עצם חובו לחוב "השנוי במחלוקת", שלא ניתן לנקוט על פיו בהליכי פשיטת רגל". גם בע"א 4972/06 בבכנוף נ' קמי, קבע בית המשפט העליון כי המערער לא הניח את דעת בית המשפט שיש לו תביעה שכנגד, קיזוז או דרישה וכי טענותיו של המערער במהותן הן טענות מסוג "פרעתי". טענה זו ניתן להעלות על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. אולם, לא ניתן להתנגד באמצעותה להתראת פשיטת רגל. ד. סיכום התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין ולא היה כל מקום לפנות לבית משפט בבקשה לעיון חוזר בנסיבות העניין שבפני. אני דוחה את הבקשה. החייב ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. הסדר נושיםנושהפשיטת רגל