לפני שתי בקשות לאישור הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות), של חברת אס. אר. אקורד טכנולוגיה בע"מ (להלן: "החברה"). האחת, בתיק פר"ק 28020-04-11 שהוגשה על ידי החברה ונתמכת על ידי בעלת השליטה בה. השנייה, בתיק פר"ק 21098-06-11 שהוגשה על ידי דיסקונט נאמנות בע"מ, המשמש כנאמן למחזיקי אגרות החוב מסדרה ג' של החברה (להלן: "הנאמן"). החברה, בשמה הקודם "שרם, פודים, קלנר - טכנולוגיות בע"מ, התאגדה בינואר 2000 כחברה פרטית ובחודש יוני 2000, בעקבות הנפקה הפכה לציבורית, ואף שינתה את שמה. החברה עסקה בעיקר במתן שירותי ייעוץ, ניהול קרנות וניהול השקעות הון סיכון בעיקר בחברות עתירות ידע וחברות טכנולוגיות והשקעות אחרות. הקרן העיקרית המנוהלת על ידי החברה הינה קרן פלטינום. המשבר הפיננסי שפקד את העולם, עם קריסת שוק ה"סאב פריים", בשנת 2008, השפיע לרעה על עסקי החברה, בין היתר בשווי נכסיה, נזילותה ויכולתה לממש נכסים ולגייס מימון. בין החברה מצד אחד, לבין מחזיקי האג"ח מצד שני, התעוררו מחלוקות בין היתר, באשר לאיתנות החברה. סופו של דבר, העמידו מחזיקי אגרות האג"ח את החוב לפירעון מייד, מחזיקי אג"ח ד' ביום 30.12.10 ומחזיקי אג"ח ג' ביום 6.1.11. יצויין כי החברה הפסיקה בשלב מסויים לשלם למחזיקי האג"ח את התשלומים המגיעים להם. בחודש אפריל 2011, הגישה החברה בקשה להסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, שעיקרו מכירת השלד הבורסאי לצד ג', מירוקה מנכסיה, והעברת הנכסים לבעלת השליטה בה. להסדר לא ניתנו האישורים הדרושים על פי דין, ומשכך לא אושר. החברה פעלה לשינוי ההסדר על מנת להגשימו, אך הדבר טרם הסתייע. בהמשך, בחודש יוני 201, הגיש הנאמן בקשה לאישור הסדר נושים, שעיקרו מכירת השלד הבורסאי לצד ג', חברת אפסווינג קפיטל בע"מ (להלן: ("המציע"), כאשר נכסי החברה יועברו לנאמן להסדר, ובגדר זאת גם כלל התחייבויותיה וזכויותיה של החברה. נטען בבקשה כי החברה אינה סובלנטית, היא לא עומדת בהתחייבויותיה ומשכך יש לאשר את ההסדר, לאחר אישור אסיפות הנושים, ואף ללא צורך באישור בעלי המניות. לאחר שהתקבלה עמדת החברה, התקיים ביום 27.6.11 דיון בבית המשפט, בסופו הוחלט על כינוס אסיפות נושים ובעלי מניות, שידונו בהסדר המוצע על ידי הנאמן. מפאת דחיפות העניין, עליו אעמוד בהמשך, נקבע באותו מעמד, דיון להיום 6.7.11, באישור ההסדר, לאחר מועד כינוס האסיפות. באסיפת הנושים שכונסה ביום 1.7.11, אושר ההסדר ברוב הדרוש, אך הוא לא אושר באסיפת בעלי המניות מאותו יום. הנאמן הגיש בקשה לאישור ההסדר, וטען שיש לאשרו חרף העדר הסכמת בעלי המניות. לבקשה לאישור ההסדר, הוגשו התנגדויות של החברה, של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), לו שעבוד על מניות של החברה, ושל ד"ר שנהב הנמנה על בעלי המניות של החברה. יודגש, כי קיימת דחיפות רבה למכירת השלד הבורסאי של החברה, וזאת כי מניותיה נכנסו ביום 19.7.10 לרשימת השימור של הבורסה לניירות ערך (להלן: "הבורסה"), מחמת אי עמידה בדרישות לשווי מזערי של החזקות הציבור. ככל שהחברה לא תעמוד בדרישות הפיזור עד תום שנה מאז כניסת המניות לרשימת השימור, יכנסו המניות לרשימת שימור של שנה שנייה של הבורסה אשר בתומה יימחקו מהמסחר. יובהר, כי כניסת מניות לרשימה שימור של שנה שנייה, פוגעת בצורה קשה בשווי המניות, מפחיתה בצורה משמעותית משווי השלד הבורסאי ומסכלת למעשה את יכולת מימושו. היה ברור לכל הצדדים, לרבות למתנגדים, כי ככל שלא תאושר מכירת השלד הבורסאי, יגרם לכל אחד מהם, נזק ניכר. אציין כי בין מחזיקי האג"ח לבין החברה ובנק לאומי, מחלוקת באשר לסולבנטיות החברה, כמו גם באשר לזכות מחזיקי האג"ח להעמיד את החוב לפירעון. בעוד שהראשונים טוענים שהחברה היא חדלת פירעון ומשום כך גם אין מקום להתחשב ברצון בעלי המניות, וכן בבנק כבעל שיעבוד על המניות, סבורים האחרונים כי החברה לא הגיעה לסוף דרכה, יש ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה ואף לשלם את התשלומים המגיעים למחזיקי אג"ח, לא כל שכן, הציעה להפקיד את התשלומים בקופת בית המשפט, והציגה שיק בנקאי לתשלום האמור. בנק לאומי, התומך בעמדת החברה, סבור כי יש לו מעמד בכיר בדרגה חוקתית מכוח השיעבוד המוקנה לו על המניות. לדיון בבקשה לאישור ההסדר, התייצבו כל הצדדים, ובנוסף בעלי מניות נוספים שהתנגדו להסדר, ובהם ה"ה חן, מר רוזפלד וד"ר שנהב, ב"כ הרשות לניירות ערך (להלן: "הרשות") ונציג הכנ"ר. כן נכח מר מנשה מטעם המציע. עוד התייצב לדיון, עו"ד תשובה, המייצג את חברת פארטו בע"מ, שהציעה לרכוש את השלד, ללא התניות הדומות לאלו של המציע, אך הצעתה לא התקבלה. הצדדים השכילו להגיע לידי הבנה, לפיה יש למכור בדחיפות את השלד הבורסאי למציע, מירוק החברה והעברת נכסי החברה, זכויותיה וחובותיה לחברת אס. אר. אקורד החזקות בע"מ (להלן: "התאגיד הקולט"), שהינה חברה ריקה מתוכן, ללא כל נכסים, למעט הפסדים צבורים, שמניותיה מוחזקות על ידי בעלת השליטה, ומשועבדות לבנק לאומי. ההסכמה הועלתה עלי פרוטוקול, ולכן איני רואה צורך לפרטה. די אם אציין כי בהתאם למוסכם, לא תעשה כל דיספוציזיה בנכסים שיועברו לתאגיד הקולט, עד להשגת הסדר כולל. בצד זה, יפעלו הצדדים להגיע להסכמות שונות נוספות וככל שהדבר לא יצלח בידם, יפנו לבית המשפט. כן נקבעו הסדרי ביניים עד השגת הסכמה כוללת או הכרעה, לרבות באשר לקבלת התמורה, הפקדתה וניהולה. בכלל זה, גם נשמרו זכויות בעלי המניות שהתייצבו לדיון. בנסיבות אלה, התבקש בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין חלקי, להסכמות דנן, המהוות אישור הסדר נושים, שזכה להסכמת החברה ולהסכמת בעלי המניות שהתייצבו בבית המשפט, ולרבות של בעל השעבוד - קרי בנק לאומי. ב"כ הרשות הסתייג מאישור ההסדר. לדבריו, לא היה סיפק בידו לבחון את ההסדר כדבעי. עם זאת הבהיר שככל שמדובר בהסדר של חברה חדלת פירעון, אזי מכוח "עקרון ההדחייה", של אינטרס בעלי המניות מפני רצון הנושים, ומשכך אין מניעה לאשר את ההסדר. עם זאת לגישתו, היה ועסקינן בחברה ברת פירעון, אין כל סיבה להעביר את נכסי החברה לחברה הקולטת ברוח ההסדר המוצע, וכי יש בהסדר משום פגיעה בבעלי המניות, ואין לאשרו. ב"כ כונס הנכסים הרשמי, תומך באישור ההסדר בין היתר מחמת שמשקף את רצון הנושים. לאחר שעיינתי בהסדר המוצע, שמעתי את דברי הצדדים, וחרף הסתייגות ב"כ הרשות, הגעתי לידי מסקנה כי יש מקום לאשרו, במתכונת המבוקשת, מבלי שאדרש להכרעה, למצער בשלב זה, בשאלת יכולת הפירעון של החברה, ומעמד בעלי המניות. הכרעתי זו מושתתת על מספר אדנים: סעיף 350 לחוק החברות מורה: "(א) הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או שבעל מניה או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי העניין, בדרך שיורה בית המשפט". הוראה זו מהווה עוגן להסדרים שונים בחברות, והתאמתם של אלה לצרכים כלכליים המשתנים, בחלוף העתים. ההלכה הורתה במפורש, כי ניתן לעשות שימוש במנגנון זה, גם לחברות סולבנטיות ובהעדר פתרון חקיקתי אחר. בהקשר זה אפנה לבש"א (ת"א) 4139/01 קבוצת כרמל השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ לג(1) 772. עוד אפנה לספרה ד"ר א' חביב-סגל בעמוד 200 לספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א', תשנ"ט)", הסבורה כי: "...הפך סעיף 233 לפקודה (קודמו של סעיף 350 לחוק החברות -א.א.) למעין סעיף סל, אשר בעזרתו ניהלו חברות מגוון של פעולות משפטיות אשר לא הוסדרו במפורש (Reorganization), מיזוג (Merger), ועסקאות של רכישת חברות (Acquisition)". מן הראוי לציין את האמור בבש"א (ת"א) 109717/98 ממקו תוכנה בע"מ נ' רשם החברות , לאמור: "סעיף 233 לפקודת החברות הוא סעיף מסגרת לדגמים שונים ולאפשרויות שונות של הסדרים שבהם החברה נוטלת חלק. ההסדרים יכולים להיות בין חברה לנושיה, בין חברה לחבריה, או בין חברה לסוג מסויים של נושים או חברים". משכך, אין הכרח כי הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, יחול רק במקרה בו הוכח שהחברה אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה. לכן, שעה שבית המשפט מתבקש לאשר הסדר נושים, אינו נדרש במסגרת החלטתו, להכריע בשאלת הסולבנטיות של החברה. במקרה שלפניי, קיימת כאמור מחלוקת בין הצדדים, מחזיקי אג"ח מחד גיסא והחברה ובעלת השיעבוד מאידך גיסא, בשאלה זו. עדיף ורצוי לטעמי להימנע בנסיבות המקרה, מהכרעה במחלוקת זו, שעה שהצדדים עצמם השכילו להבין, שהכרעה בסוגיה זו, עלולה לגרום לידי תוצאה, שתפגע בשני הצדדים כאחד. לפיכך, נכון יהיה לאמץ את הפתרון שהוסכם על הצדדים, שאינו מצריך הכרעה בכך, ומכל מקום, משאירה אותה לעת מצוא, היה ולא יגיעו הצדדים בהמשך הדרך לידי הסכמה. שיקול נוסף שלטעמי, על בית המשפט ליתן לו את הדעת בעת דיון בבקשה לאישור הסדר נושים, כאשר אין הכרעה חד משמעית בשאלת מסוגלות החברה לעמוד בהתחייבויותיה, הוא הגשמה, במידת האפשר של רצון משותף של הנושים ושל בעלי המניות. ככל שיתברר כי השתנתה גישת בעלי המניות, אשר באסיפת בעלי המניות התנגדו להסדר המוצע, אך שינו דעתם במהלך הדיון באישור ההסדר, והצטרפו לעמדת כלל הנושים, מן הראוי שזו תכובד על ידי בית המשפט, אלא אם ישנם טעמים שלא לעשות כן. במקרה שלפניי, התנגדו בעלי המניות באסיפתם לאישור ההסדר. דא עקא, בדיון בבית המשפט, ומשהבינו את הבעייתיות בהתנגדותם להסדר, שינו מטעמם ותמכו בהסדר. לא ראיתי מניעה, למצער בשלב זה, לכבד את רצונם המשותף של בעלי המניות ושל הנושים ולאשר את ההסכמות אליהן הגיעו, כהסדר נושים על פי סעיף 350 לחוק החברות, ולאחר שהתקיימו ההליכים הסטטוטוריים הדרושים, בדבר פרסומים. לא בכדי קבע המחוקק כי לאחר דיון באסיפות, תובא הבקשה לאישור בית המשפט, אשר במהלכו, שמורה הזכות למתנגדים לשנות מעמדתם. בנסיבות המקרה, וכמות שאעמוד על כך בהמשך הדברים, לא ראיתי מקום להורות על כינוס אסיפות בעלי מניות מחדש. לא ראיתי צורך להורות על כינוס אסיפת בעלי מניות שתדון מחדש בהסדר לאור השנויים שנערכו בו, לעומת המוצע באסיפה, לפי שסבורני, שאין בו פגיעה בלתי מדתית בבעלי המניות, שלא נכחו ולא השתתפו, בין באסיפה ובין בדיון. יתרה מכך, יש בו אף כדי להטיב עמם. דחיית ההסדר משמעו, כי לא ניתן יהיה למכור את השלד הבורסאי, כך שיש להניח שבעוד ימים ספורים, יכנסו מניות החברה, לרשימת השימור של השנה השנייה של הבורסה. דבר זה, אם יתממש, יפגע באופן לאו בר תיקון, לשווי השלד הבורסאי של החברה, ובהכרח לפגיעה גם בבעלי המניות. ככל שתפקידו של בית המשפט לשמור על אינטרסים של בעלי המניות מן הציבור שלא התייצבו לדיון, לאשר את ההסדר, שיש בו כאמור שיפור מצבם לעומת האלטרנטיבה של דחייתו. זאת ועוד, מפאת הדחיפות עליה עמדתי לעיל, כל דחייה לשם כינוס אסיפת בעלי מניות, תגרום כך יש להניח, להעברת המניות לרשימת השימור של השנה השנייה, ובכך תפגע ביכולת מימוש ההסדר ותוך פגיעה בבעלי המניות. טעם נוסף ביסוד החלטתי הינו שאין בהסדר כדי לנעול את שערי בית המשפט. הצדדים השאירו נושאים מסויימים מהותיים להסכמות שיושגו, כך מקווה במסגרת מו"מ שינוהל ביניהם, וזאת בצוק העתים ונוכח הדחיפות באישור ההסדר לצורך מכירת השלד הבורסאי. לאור כל האמור, באתי לידי מסקנה שיש להיעתר לבקשה. לפיכך, אני מאשר את המבוקש, ווניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמת הצדדים, לאישור הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות. לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות, לרבות לטובת בעל המניות ד"ר ברק. זאת בין היתר, כי ד"ר ברק ייצג את עצמו, לא הציג אסמכתאות בדבר עלויות, ובעיקר אין כל וודאות שאם היה עומד על התנגדותו, היא היתה מתקבלת. הסדר נושיםנושה