1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לחיוב הנתבעת בהקצאת 5% מהון המניות המונפק והנפרע שלה לטובתו, לרישומו כבעל מניות לאחר ההנפקה, לחיוב הנתבעת בתשלום השתתפות ברווחיה לשנת 2002 ולפיצויי הלנת שכר. 2. התובע, רואה חשבון בהשכלתו, החל לעבוד בנתבעת החל ביום 1.3.96, מועד בו נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם עבודה. ביום 26.12.00 נחתם הסכם לרכישת מניות חברת כור תעשיות בע"מ על ידי חברת שילובים פלוס ייעוץ כלכלי ועסקי בע"מ (להלן: "חברת שילובים"). הנתבעת הצהירה כי הסכם זה אינו בחזקתה או בשליטתה (ר' תצהירו של מר דוברי, מנכ"ל הנתבעת - נספח טז' לתצהיר התובע). ביום 24.2.02 נחתם הסכם לרכישת מניות חברת שילובים על ידי חברת א.ב. עומר ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "חברת א.ב. עומר"). ביום 3.6.03 נמסרה לתובע הודעת פיטורים (נספח ג' לכתב התביעה). עוד באותו היום, מסר התובע לנתבעת מכתב דרישה שכותרתו "הקצאת מניות" (נספח כ לתצהיר התובע). ביום 1.8.03 הגיש התובע תביעה לבית הדין כנגד הנתבעת לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה בין הצדדים וסיומם (תיק עב 5217/03). התביעה נמחקה לבקשת התובע ביום 5.8.03. 3. לטענת התובע, ביום 1.1.01 עם מכירת מניות הנתבעת לחברת שילובים, שונו תנאי העסקתו, ובין השאר הוענקה לו אופציה לקבלת 5% מהון המניות המונפק והנפרע של הנתבעת, כאשר התמורה למניות היתה מורכבת מהחלק היחסי (5%) של מחיר הרכישה על ידי שילובים, בניכוי דיבידנדים שמחלקת הנתבעת ובניכוי דמי הניהול אותם היא משלמת. לטענתו, האופציה לא הוגבלה בזמן. התובע טען כי בעקבות קבלת ייעוץ ארגוני בחודש מאי 2003, החליטה הנתבעת לבטל את תפקיד סמנכ"ל הכספים בנתבעת ולפטרו. לטענתו, ביום 3.6.03 הודע לו על פיטוריו, אשר אמורים היו להיכנס לתוקף ביום 3.8.03, מבלי שנשמעה דעתו קודם למעשה הפיטורים. ביום 15.6.03 נתבקש, לטענתו, לפנות את משרדו ולא להתייצב עוד לעבודה, אלא לצרכי חפיפה (נספח סא' לתצהירו). ביום 3.6.03 הודיע התובע בכתב לנתבעת כי הוא מבקש לממש את זכותו לקבלת 5% מהון המניות של הנתבעת, אולם הנתבעת לא הקצתה לו מניות ולא הודיעה לרשם החברות על הקצאה כאמור. משכך, עותר התובע בתביעה זו שבפנינו, ליתן צו המחייב את הנתבעת להקצות לו מניות בשיעור של 5% מהון המניות המונפק והנפרע של הנתבעת, לרשמו כבעל מניות בפנקס בעלי המניות של הנתבעת ולדווח לרשם החברות אודות ההקצאה. בנוסף טוען התובע כי החל מיום 1.1.01 (המועד בו שונו כאמור תנאי העסקתו) זכאי הוא להשתתפות ברווחי הנתבעת בשיעור של 2.5% מהרווחים לפני מס ולפני הוצאות בגין דמי ניהול. לטענתו, ביום 20.5.02 הוסכם בין הצדדים כי חישוב 2.5% הנזכרים לעיל ייעשה מתוך רווחי חברת שילובים (רווח מאוחד) לפני מס, בניכוי תשואה על ההון בשיעור של 4% לשנה ובניכוי רווחי הון ממכירת רכוש קבוע. התובע טוען כי בהתאם לסיכום הנ"ל, היה על הנתבעת לשלם לו עד ליום 1.9.02 סך של 23,059 ₪ בגין הרווח המאוחד במחצית הראשונה של שנת 2002, אולם בפועל שולם לו סך של 15,000 ₪ בלבד. משכך, טוען התובע לזכאותו לתשלום היתרה בסך 8,059 ₪ (3,224 ₪ נטו) ולפיצויי הלנת שכר על הסכום הנ"ל החל מיום 1.9.02 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, לטענתו, היה על הנתבעת לשלם לו עד ליום 1.4.03 סך של 45,718 ש"ח (18,287 ₪ נטו) בגין חלקו ברווח המאוחד למחצית השניה של שנת 2002. משלא עשתה כן, יש לחייבה בתשלום סכום זה בתוספת פיצויי הלנת שכר החל מיום 1.4.03 ועד למועד התשלום בפועל. 4. לטענת הנתבעת, התובע פוטר רק לאחר שנערכו עמו, במשך כחצי שנה, שיחות הן עם מנהלי הנתבעת והן עם היועץ הארגוני שנשכר על ידה, באשר לשינוי תנאי עבודתו כחלק מצעדי התייעלות שנקטה ורק לאחר שסירב להגיע עמה להסכמה בדבר תנאי עבודה חדשים. עוד טוענת הנתבעת כי הסכם ההעסקה האישי שנחתם בינה לבין התובע עם תחילת עבודתו, משקף וממצה באופן בלעדי את מערכת חיובי הצדדים וזכויותיהם האחד כלפי משנהו ואין לתובע כל זכות נוספת שלא על פי הסכם ההעסקה. לטענת הנתבעת, לא נחתם כל הסכם אחר או נוסף בינה לבין התובע הנוגע לתנאי העסקתו והיא שילמה לו את מלוא זכויותיו על פי דין ועל פי הסכם ההעסקה הקיים. הנתבעת טוענת כי היא לא העניקה אופציות למי מעובדיה, לרבות לתובע. עוד טוענת הנתבעת כי הענקת אופציות למי מעובדיה לא יכולה להתבצע ללא הסכם לחלוקת אופציות בכתב המגבש את עצם הזכות לקבלת אופציות, את מספר האופציות המוענקות ואת תנאי חלוקתן והסכם כאמור אינו קיים בעניינו של התובע. יתרה מכך, לטענתה, הענקת אופציות, ודאי למנהל הכספים שלה, צריכה היתה לקבל ביטוי בדוחות הכספיים של החברה ולהענקת האופציה הנטענת על ידי התובע לא נמצא כל ביטוי כאמור. הנתבעת אינה מכחישה כי ניהלה עם התובע שיחות מעת לעת על האפשרות ליתן לו אופציות, אולם, לטענתה, שיחות אלו לא הבשילו לידי הסכם למתן אופציה. באשר לטענת התובע בדבר זכאותו להשתתפות ברווחיה, טוענת הנתבעת כי היא אכן שילמה לתובע מעת לעת בונוסים שתאמו את רווחיה ורווחי חברת האם, אולם תשלום זה נעשה תמיד לפי שיקול דעתה הבלעדי ומעולם לא היה בבחינת שכר עבודה. הנתבעת טוענת כי גם הסך של 15,000 ש"ח ששולם לתובע, שולם לו כבונוס על פי שיקול דעתה ולא היה בגדר שכר עבודה. 5. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית ועדותו נשמעה בפנינו במהלך דיוני ההוכחות. כן העיד מטעם התובע מר ניסים לחאם, רו"ח אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמבקר בפירמה "קוסט פורר את גבאי", וביקר, בין היתר, את הדוחות הכספיים של הנתבעת ושל חברת שילובים. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר יצחק חלמיש, ששימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כדירקטור פעיל בנתבעת ויו"ר דירקטוריון שילובים, תצהירו של מר דן דוברי, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנכ"ל בנתבעת ותצהירו של מר דוד גלבוע (גולובנציץ), אשר שימש בשנת 2002 כיועץ המשפטי של חברת שילובים וניסח את הסכם מכירת המניות מחברת שילובים לחברת א.ב. עומר. כן הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעתה של עו"ד טלי ירון אלדר, נציבת מס הכנסה לשעבר, בעניין שאלת הקצאת האופציה לתובע. דיון והכרעה האם הוענקה לתובע אופציה לרכישת 5% מהון המניות המונפק והנפרע של הנתבעת? 6. הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הפך בשנים האחרונות להסדר נפוץ בעולם ההיי-טק, אבל לא רק בו. בעניין עע 182/07 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' רוני גרושקה (פסק דין מיום 21.8.07) (להלן - עניין מיקרוסופט) עמד בית הדין הארצי על מהותו של הסדר להענקת אופציה: "הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והוא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן אפשרות לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים." 7. הסברים למהי "אופציה לעובדים" מצאנו בספרו של עו"ד שמעון לביא, אופציות לעובדים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"א-2001. עו"ד לביא מבהיר בספרו כך: "אופציה לעובדים על מניות היא סוג מיוחד ונוסף לגיוס הון של חברה - גיוס ההון האנושי. דיבידנד, מקורו בחלוקת רווחים של החברה, הצעת זכויות היא הנפקה שאינה תלויה ברווח, וייעודה גיוס הון. אופציה לעובדים שונה משני סוגים אלה. מטרתה גיוס הון אנושי ולא פיננסי, תוך שהיא משלבת בתוכה סממנים משני הסוגים האחרים. היא נטלה מחלוקת הדיבידינד את אלמנט ההטבה הכספית ונטלה מהצעת הזכויות את אלמנט ההצעה הבלתי הדירה (עמ' 1 לספר). ... הקצאת 'אופציה' לעובדים על מניות אינה משנה את הגדרת המונח 'אופציה'. השוני היחיד הוא קביעת זהותו של הצד המקבל ואיפיונו, היינו הקביעה כי הצד המקבל הוא עובד, כלומר אישיות משפטית טבעית, שיש לו יחסי עובד-מעביד עם נותן האופציה... בהקצאה לעובד מוסיף הצד הנותן באופציות מסוג זה תנאים על אלה שיש באופציה "הרגילה". תוספת מגבלות אלה מתייחסת, בדרך כלל, לעבירות, לסחירות וכו'... (עמ' 8 לספר). ... "הגדרת כתב אופציה על מניות לעובד היא "תעודה המעניקה זכות לעובד תאגיד שהוציא את התעודה, לרכוש בעתיד מניה של תאגיד, במחיר, בתנאים ובמועד בעת הנפקת התעודה." ... Stock Option אינו שכר עבודה, ואינו תשלום או גמול כספי מכל סוג שהוא. למעשה, אין הוא סכום כספי כלל, אלא זכות עתידית (עמ' 16 לספר)". 8. בחקיקה הישראלית לא קיימת התייחסות ספציפית לנושא הקצאת אופציות לעובדים, מלבד בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן:"פקודת מס הכנסה"). בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה ישנו פירוט באשר לאופן החיוב במס לגבי כל אחד ממסלולי ההקצאה השונים, אולם אין בו כל הגדרה באשר לדרישות הצורניות של "כתב אופציה" או של "תכנית אופציות" ואף לא מופיעה בו דרישה להקצאת אופציות לעובדים בכתב דווקא. 9. עם זאת, בעניין מיקרוסופט הביע בית הדין עמדתו לפיה תכנית אופציות תגובה בדרך כלל במסמך בכתב, בין אם במסגרת חוזה העבודה ובין אם במסמך חיצוני, וכדברי בית הדין: "תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין." (סעיף 19 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור). 10. גם מהגדרתו של עו"ד לביא בספרו עולה כי כתב אופציה וחוזה אופציה ייערכו, דרך כלל, בכתב: "מבחינה נורמטיבית קיימים במסגרת המכלול הנקרא "אופציה לעובד" שלושה מסמכים, נפרדים זה מזה, כאשר חוזה אופציה כולל, כאמור, שני חוזים נפרדים (כתב אופציה וחוזה אופציה - מ.ל.), השונים זה מזה. השלישי הוא תעודה..." (עמ' 23 לספר, ההדגשות אינן במקור). 11. אף בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת ואשר לא נסתרה על ידי התובע, הסבירה עו"ד טלי ירון אלדר, נציבת מס הכנסה לשעבר, כי הקצאת אופציות נעשית בד"כ בכתב: "נהוג כי הקצאת אופציות לעובדים נעשית בדרך של מסירת מסמך בכתב זאת למרות שהדבר לא בא לידי ביטוי בחקיקה. כמו כן נהוג כי הקצאת אופציות לעובדים מורכבת משני חלקים שהם: תוכנית אופציות כללית המפרטת את התנאים הכלליים וכתב אופציה או הסכם למתן אופציות, הנמסר לכל אחד מהעובדים המשתתפים בתוכנית" (ס' 1.4.6 לחוות הדעת). עוד הבהירה עו"ד אלדר בחוות דעתה כי "מנסיוני בכל תקופת עבודתי לא נתקלתי בהקצאת אופציה בלא שניתן מסמך רשמי מאת החברה המפרט את תנאי האופציה" (ס' 2.3 לחוות הדעת). 12. יתרה מכך, אף אם אין חובה בדין לגבי דרך הענקת אופציה לעובד, אין בכך כדי לסתור את טענת הנתבעת לפיה הדרך הנכונה מבחינתה להענקת אופציות למי מעובדיה היא במסגרת תכנית אופציה מסודרת בכתב, אשר היתה מוגשת לשלטונות המס ומדווחת בדוחות הכספיים של החברה. 13. באשר לתנאים הנדרשים להכרה בהסדר להענקת אופציה לעובד ככזה, נאמרו בעניין מיקרוסופט הדברים הבאים: "תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון - תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו." (סעיף 18 לפסק הדין). 14. גם בחוות דעתה של עו"ד אלדר, ניתן פירוט לתנאים הבסיסיים הנדרשים בהסדר להענקת אופציה לעובד: "התנאים המהותיים של האופציה הינם אותם תנאים הנוגעים לכמות המניות המוקצות בהקצאה המדוברת, מועד ההקצאה, תקופת ההקניה, מועד המימוש, תוספת המימוש. שכן ללא פרטים אלה לא ניתן לבצע הקצאה. פרטים אלה הינם התנאים הבסיסיים אשר נכללים בכל כתב אופציה או תוכנית הקצאת אופציות לעובדים" (ס' 1.2.4 לחוות הדעת). נבחן להלן באם התנאים המצויינים לעיל התקיימו בעניינו של התובע. 15. התובע טוען כי בעקבות העסקה שנערכה בין הנתבעת לבין חברת שילובים ביום 26.12.00 לרכישת מניותיה (להלן - "הסכם כור שילובים"), שונו תנאי העסקתו, ובמסגרת שינוי זה, הוענקה לו אופציה לרכישת 5% מהון המניות המונפק והנפרע של הנתבעת. 16. הנתבעת טענה כי מעולם לא הוסכם עם התובע על מתן אופציות, על שיעורן או על תנאי חלוקתן. הנתבעת לא הכחישה כי נוהלו עם התובע, כמו גם עם עובדים בכירים אחרים בנתבעת, שיחות בדבר האפשרות למתן אופציות, אולם לטענתה, שיחות אלו מעולם לא הבשילו לידי הסכם למתן אופציה. מר חלמיש העיד על כך בתצהירו: "בסמוך לפני מועד חתימת הסכם רכישת מניות הנתבעת מכור תעשיות בע"מ לידי שילובים... אכן היתה מחשבה לבחון הצעת אופציות לבכירי עובדי הנתבעת... על כך נוהלו שיחות ביני ובין העובדים הפוטנציאלים למתן האופציות. גם עם התובע ניהלתי באותה עת שיחה על האפשרות כי הנתבעת תבחן הצעה למתן אופציות והבהרתי לו כי אם וככל שיוחלט על מתן אופציות לעובדים הפוטנציאליים, הרי שזו תהיה בתנאים ובאופן כמקובל בקבוצת החברות עליה נמנית הנתבעת...שיחות אלו נותרו בגדר שיחות בלבד ומעולם לא הבשילו לידי התחייבות למתן אופציות... "(ס' 40 - 41 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הבהיר מר חלמיש באופן ברור כי "לא היתה הבטחה למניות, ולא לאופציות" (עמ' 65, ש' 11). 17. גם מר דוברי הצהיר כי היתה נכונות בחברה לבחון מתן אופציות לעובדים הבכירים, לרבות לתובע, אולם גם לטענתו, שיחות אלו לא הבשילו לכדי הסכם למתן אופציות ואף לו היו מבשילות לכדי פרטים ותנאים מסויימים לחלוקת אופציות, "אלה היו מותנים בהחלטת דירקטוריון על חלוקת אופציות, בתכנית אשר היתה נערכת ומוגשת לשלטונות המס, בדיווח לרואה החשבון ובדיווח בדוחות הכספיים של הנתבעת..."(ס' 28 - 31 לתצהירו). 18. בתצהירו ובעיקר בחקירתו הנגדית של התובע התברר כי את הטענה שניתנה לו אופציה לרכישת 5% מהון המניות המונפק והנפרע של הנתבעת, מבסס הוא, ברובה, על נספח ה' לתצהירו. אותו נספח ה' מהווה, לשיטתו, הן פרוטוקול של הישיבה שהתקיימה בחודש 01/01 בה סוכמו לטענתו, תנאי העסקתו המשופרים, הן הסכם בדבר השינוי בתנאי העסקתו (ר' עדותו, עמ' 26, ש' 5-9), הן כתב אופציה והן תכנית אופציה, וכדבריו: "יש לי מסמך שמעניק לי אופציה. ראה נספח ה'. זה מסמך שמעניק לי אופציה 5% ממניות החברה. לשאלתך - אני רואה בנספח ה' תוכנית אופציות שנתנה לי" (ר' עדותו, עמ' 25, ש' 11-13). לעניין זה יש להדגיש כי התובע העיד כי הוא אינו יודע מהי תכנית אופציות (עמ' 25, ש' 19-20). 19. נפנה, אפוא, לבחון את אותו נספח ה' בו רואה התובע את כל המפורט לעיל. אין חולק כי נספח ה' הינו "פתקית" שנכתבה בכתב ידו של התובע (ר' עדותו, עמ' 26, ש' 11-15), ובה נכתב: "שכר - 28,000 + רכב 5% CALL במחיר הקניה בניכוי דיבידנד בניכוי דמי ניהול - רינה. DISCOUNT בקניה מענק 2 משכורות 2.5 ברווח לפני מס ולפני דמי ניהול." הפתקית צולמה במכונת צילום ועל גבי נייר הצילום נרשם בכתב ידו של מר דוברי "לתיק עובדיה מזרחי אישי". 20. נקדים ונציין כבר עתה, כי ספק אם ניתן לראות בנספח ה' (להלן: גם ה"פתקית") הסכם מחייב כלשהו. ס' 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע: "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה." באשר ל"הצעה" קובע ס' 2 לחוק החוזים: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה..." בעניין ה"קיבול" נקבע בס' 5 לחוק החוזים: "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה." 21. התובע העיד כי "מרגע שנכרת ההסכם (הכוונה לפתקית) היתה הצעה וקיבול...". עיון בפתקית מביא אותנו למסקנה כי לכל היותר ניתן לראות בה הצעה, אולם קיבול - אין. 22. רשימת התנאים שנכתבה על גבי הפתקית נכתבה בכתב ידו של התובע, לאחר אותה ישיבה מחודש 1/01, במהלכה סוכמו, לטענתו, תנאי העסקתו המשופרים. התובע העיד כי באותה ישיבה נכחו: "מר דן דוברי, מר יהודה בן אסייג ומר יצחק חלמיש שהצטרף בסוף הישיבה והנהן בראשו לאות הן. אני מתייחס לאותה ישיבה מ- 1/01 שבה נכתב ההסכם המוצג בנספח ה'" (עמ' 25, ש' 29-31). הנתבעת, מנגד, חולקת הן על מיהות הנוכחים בישיבה והן על כך שהתקבלו במהלכה הסיכומים המפורטים בנספח ה', לרבות הסיכום בדבר האופציה. מר דוברי העיד כי מר חלמיש כלל לא נכח בפגישה הנדונה (ר' עדותו, עמ' 95, ש' 1-2), ומר חלמיש הוסיף כי "בקשר להנהון שלי לא היו דברים מעולם. בקשר לכניסתי לישיבה - כנ"ל" (עמ' 61, ש' 8). 23. מר דוברי העיד כי הפתקית היתה "בבחינת רשימת משאלות" של התובע, אשר נמסרה ליהודה בן אסייג "מתוך תקווה שהוא ישכנע את חלמיש להתקרב לתנאים האלה" (ר' עדותו, עמ' 94, ש' 19 - עמ' 95, ש' 7). אותה פתקית הגיעה אל מר דוברי, לטענתו, רק כעבור זמן רב ממועד הפגישה בדואר פנימי והוא כתב על גביה "לתיק עובדיה מזרחי אישי", בכדי שתוכנס לתיקו. 24. לשיטת התובע, בעצם כתיבת המשפט "לתיק עובדיה מזרחי אישי" על ידי דן דוברי ניתן לראות קיבול של ההצעה לתנאי העסקתו המשופרים, לרבות מתן האופציה. אין בידינו להסכים עם גישה זו של התובע. מתן הוראה להכנסת הפתקית לתיקו האישי של התובע אינה מהווה גמירות דעת להתקשרות בהסכם לשינוי תנאי העסקת התובע, בכלל, ולהקצאת מניות, בפרט. לטעמנו, לא ניתן לראות במשפט "לתיק עובדיה מזרחי אישי" שנכתב על גבי הפתקית, קיבול של רשימת התנאים, על אחת כמה וכמה, באם משפט זה נכתב כטענת מר דוברי, זמן רב לאחר כתיבת תוכן הפתקית. 25. גם מנסיונו של התובע להיתלות בכך שחלק מהתנאים המפורטים בפתקית אכן יושמו לגבי המשך העסקתו, אין כדי ללמוד על היות הפתקית הסכם מחייב. אכן, שכרו של התובע הועלה בחודש 1/01 ל- 28,000 ₪ ואף ניתן לו מענק בגובה שתי משכורות בחודש 03/01 וכן "השתתפות ברווח" בסך 39,470 ₪ בחודש 09/01. בכך, למעשה, התקיימו חלק מהתנאים המפורטים בנספח ה'. עם זאת, אפילו דובר בין הנוכחים בישיבה על התנאים המפורטים בנספח ה' ואפילו הוסכם על רובם, לטעמנו, לא ניתן לראות ב"פתקית", אשר אינה נושאת תאריך, אינה חתומה על ידי הצדדים, ואין על גביה כל "קיבול" של התנאים המפורטים בה - הסכם מחייב. 26. ואולם, אפילו היינו רואים בפתקית הסכם מחייב, אין חולק כי אין בפתקית את הפירוט הנדרש לשם הכרה בה כ"תכנית אופציה" או כ"כתב אופציה". כך למשל, אין בפתקית כל פירוט באשר למועד הקצאת האופציה, לכמות המניות שהוקצתה לתובע במסגרת האופציה, באשר למחיר שעליו לשלם עבור המניות, באשר לתקופת מימוש האופציה, באשר לאופן ומועדי מתן הודעת מימוש האופציה, באשר לשאלה אם האופציה מותנית בתנאים מיוחדים וכהנה וכהנה. התובע העיד על מנגנון המימוש, על מחיר המימוש ועל שיעור המניות, אולם, לעדותו זו אין כל תיעוד בכתב, לא בנספח ה' ואף לא בכל מסמך אחר. משכך, אין לטעמנו אפשרות לראות בנספח ה' "תכנית אופציות" או "כתב אופציות" המעניק לתובע זכאות לרכישת מניות הנתבעת. 27. מסמך נוסף עליו מסתמך התובע לשם הוכחת תביעתו הוא ההסכם שנחתם ביום 24.2.02 בין חברת שילובים לבין חברת א.ב. עומר למכירת מניות הנתבעת (נספח יד' לתצהיר התובע, להלן - "הסכם שילובים א.ב. עומר"), בו מופיעה לטענתו "הנגיעה שיש לי למניות הנתבעת". בהסכם שילובים א.ב. עומר אכן מצויינת "נגיעת" התובע למניות הנתבעת אולם האמור בהסכם אינו מתיישב עם גרסתו של התובע באשר לזכויות שהוענקו לו, כביכול, עוד בחודש ינואר 2001. סעיף 3.3 להסכם קובע: "אין לחברה או לבעלי מניותיה כל התחייבות להקצות או להעביר או למכור או לרכוש מניות כלשהן של החברה, להעניק אופציה לרכישת מניות כלשהן של החברה, לאדם או לתאגיד כלשהו... פרט להתחייבות על פי הסכם זה... ופרט להתחייבות החברה להענקת אופציות המשקפות עד ל- 5% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה לסמנכ"ל הכספים של החברה מר עובדיה מזרחי. נכון ליום הסכם זה, טרם גובשו סופית התנאים והמועדים להענקת האופציות כאמור לעיל". (ההדגשות אינן במקור). 28. לשיטת התובע כבר במעמד הפגישה ובכתיבת הפתקית, היינו בחודש ינואר 2001, הוענקה לו האופציה לרכישת מניות הנתבעת. התובע העיד כי "מרגע שנכרת ההסכם היתה הצעה וקיבול" וכי ממועד זה יכול היה לממש את ההסכם בכל רגע (עמ' 26, ש' 29-31) כאשר הדבר היה תלוי רק בו (עמ' 27, ש' 1-3). בהסכם שילובים א.ב. עומר, אשר נחתם מעל לשנה לאחר מכן, צויינה רק התחייבות להענקת אופציות ולא כי הוענקה אופציה עוד בשנת 2001, כאשר במועד חתימת ההסכם טרם גובשו התנאים והמועדים להענקתן, ומכל מקום, ההתחייבות שיקפה עד ל- 5% מהון המניות של הנתבעת ולא 5% מהונה. לכאורה, האמור בהסכם סותר את הנטען על ידי התובע באשר לזכויות שהוענקו לו. 29. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם פנה לגורם כלשהו בא.ב. עומר והתריע כי האמור בסעיף 3.3 אינו נכון והשיב בשלילה (עמ' 28, ש' 1-8). כשנשאל בשנית באם פנה לגורם כלשהו בנתבעת ו/או בא.ב. עומר, והתריע על הפגיעה בזכויותיו, השיב כי לא פנה וזאת מן הטעם ש"אני לא התכוונתי לפוצץ את העיסקה בגלל איזכור כזה או אחר מעורפל ככל שיהיה לגבי זכויותיי.." (עמ' 29, ש' 15-16). 30. יש להדגיש כי גם לאחר כריתת הסכם שילובים א.ב. עומר לא פנה התובע בכתב למי מגורמי א.ב. עומר והתריע על זכויותיו לאופצייה. משכך, נימוקו של התובע להימנעותו מלהזכיר את הפגיעה בזכויותיו בעת כריתת ההסכם, כדי שלא "לפוצצו" אינו עומד לו לאחר כריתתו של ההסכם. 31. נציין כי אף לשיטתו של התובע, הוא חב חובת אמון זהה לא.ב עומר ולשילובים מרגע שא.ב. עומר הפכה לבעלת מניות (עמ' 27, ש' 3-34), ובכל זאת בחר, לטענתו, להסתיר ממנה את זכויותיו למניות ולסייע למעבידו להציג בפניה מצג כוזב תוך הסתרת מידע מהותי לעסקה, מידע אשר בעקבות גילויו, ממילא היה מהווה עילה לביטול העסקה עקב הטעייה. יש לזכור כי הקצאת 5% ממניות הנתבעת המונפקות והנפרעות היתה מעניקה למעשה לתובע "שליטה" בפועל בנתבעת, שכן שיעור החזקותיהם של בעלי המניות בנתבעת היתה באותו מועד זהה (50%) והקצאת 5% לתובע היתה הופכת אותו, מן הסתם, ללשון המאזניים. נראה לנו כי לא רצונו של התובע לסייע לנתבעת להונות את א.ב. עומר בעניין כה מהותי עמד בבסיס אי הגילוי, כי אם הסכמתו עם האמור בהסכם, לפיו טרם גובשו תנאי הסכם האופציות במועד חתימת הסכם שילובים א.ב. עומר. 32. מסמך נוסף עליו נסמך התובע בתביעתו הוא נספח טו' לתצהירו שהינו עותק מתכתובת דואר אלקטרוני בין מי שניסח את "הסכם שילובים א.ב. עומר", עו"ד גלבוע, לבין מנהליה של הנתבעת. התכתובת נוהלה עוד טרם החתימה על "הסכם שילובים א.ב. עומר" והיתה ידועה לתובע, אשר היה בין הנמענים. בתכתובת התייחס עו"ד גלבוע לנושא האופציות לתובע ב"הסכם שילובים א.ב. עומר", והסביר כי "השארתי את הפסקה שהתנאים טרם סוכמו". תכתובת הדוא"ל, אם כן, מתייחסת לזכות עתידית של התובע לקבל אופציות בתנאים שטרם סוכמו ולא לזכות קיימת. 33. לא זו אף זו, התובע, לשיטתו, זכאי היה למניות מהסוג המונפק והנפרע של הנתבעת בעוד בתכתובת התייחס עו"ד גלבוע למניות המקנות זכויות דיווידנד בלבד. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם קיים הבדל בין האופציות שהוא טוען כי הוענקו לו לבין האופציות המצויינות בתכתובת. התובע הודה לבסוף כי עו"ד גלבוע "מציין סוג אחר של מניות שאינני יודע מה המקור לציון הזה..." (עמ' 28, ש' 35-36) ובהמשך אישר כי - "עו"ד גולבנציץ מציין סוג אחר של מניות" (עמ' 29, ש' 5). משכך, גם תכתובת זו אינה מתיישבת עם גרסתו של התובע באשר להענקת האופציה למניות מהסוג המונפק והנפרע של הנתבעת, ולכל היותר עולה ממנה התחייבות להענקת אופציות למניות מסוג אחר, התחייבות שטרם סוכמו תנאיה. 34. התובע, כאמור, היה בין הנמענים לתכתובת זו. ניתן היה לצפות ממנו שעם קבלת התכתובת, יפנה לעו"ד גלבוע או לכל גורם אחר בנתבעת ויעמוד על זכויותיו, שהרי לשיטתו במועד עריכת התכתובת, כשנה לכאורה לאחר כתיבת ה"פתקית", היה לו הסכם אופציות שתנאיו כבר סוכמו למניות מהסוג המונפק והנפרע של הנתבעת, ולא כמצויין בתכתובת, בדבר תנאים שטרם סוכמו לזכות עתידית למניות מסוג אחר. כשנשאל התובע באם פנה לעו"ד גלבוע או למישהו מנציגי הנתבעת והתריע על הפגיעה בזכויותיו השיב, כאמור לעיל, כי לא התכוון "לפוצץ" את העסקה וכי זכויותיו הוזכרו בהסכם (ר' ההפניה שלעיל, עמ' 29, ש' 15-17). 35. התנהלותו זו של התובע ושתיקתו מחודש ינואר 2001 בו לטענתו הוענקה לו האופציה ועד לפיטוריו, שנתיים וחצי לאחר מכן, מעידה כי התובע עצמו סבור היה כי לא ניתנה לו אופציה בפועל. התובע על פי עדותו, היה בעל השכלה רחבה, נסיון אקדמי ונסיון מקצועי נרחב בתפקידים בכירים בסקטור הפרטי והציבורי. התובע ודאי היה מודע לזכויותיו, אשר, כפי שהובהר לעיל, היו לא רק בעלות ערך כלכלי רב, אלא גם לו ניתנו, היו מקנות לו שליטה על הנתבעת. על אף האמור, מחודש ינואר 2001 בו הוענקה לו האופציה, לשיטתו, על גבי פתקית בכתב ידו, ובמשך שנתיים וחצי, עד לפיטוריו, לא נמצא כל אזכור לנושא האופציה המקנה לתובע 5% ממניות הנתבעת. האזכורים היחידים בכתב הנוגעים לעניין האופציות לתובע סותרים את טענתו באשר להענקת אופציה ומדברים לכל היותר על אפשרות להענקת אופציות, בתנאים שטרם סוכמו. 36. התובע הודה בעדותו כי ישב בישיבות הדירקטוריון של הנתבעת ושל חברת שילובים באופן עקבי בשנים 2001, 2002 ובחלק מ- 2003 (עמ' 22, ש' 2-9). בכל הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון אשר הוצגו במהלך הדיון (נ/2) לא מוזכר ולו במילה עניין הענקת האופציות לתובע ואת זאת אף אישר התובע עצמו (עמ' 23, ש' 3-5). התובע לא העלה ולו פעם אחת במסגרת ישיבות אלו את עניין האופציה שהוענקה לו ואת העובדה כי קיימים מסמכים הסותרים את זכאותו לאופציה ודרישה לתיקונם. למעשה, התובע העלה לראשונה את הדרישה להקצאת מניות רק אחרי קבלת מכתב הפיטורים. התנהלות זו של התובע אינה יכולה אלא להצביע על כך שאף הוא בעצמו סבר כי טרם גובש בינו לבין הנתבעת הסכם להענקת אופציות. 37. יתרה מכך, אף עדותו של העד מטעם התובע, מר ניסים לחאם, מביאה אותנו למסקנה כי לא היה הסכם עם התובע בדבר הענקת אופציות. מר לחאם העיד כי בקבוצה עליה נמנתה הנתבעת היו תוכניות לאופציות לעובדים, לדוגמא למר חלמיש ולמר בן אסייג (עמ' 11, ש' 12-14). על פי עדותו של מר לחאם, התכניות לאופציות לעובדים אוזכרו בדוחות שביקר הגם שעדיין לא הונפקו מניות על פי האופציות (עמ' 11, ש' 16-21). עוד אישר מר לחאם כי תכניות לאופציות שהוענקו לעובדים בנתבעת (חלמיש ובן אסייג) הוגשו למס הכנסה (עמ' 11, ש' 37 - עמ' 12, ש' 1). אין חולק כי תכנית האופציות שהוענקה, כביכול, לתובע, לא אוזכרה בכל דוח שהוא ואף לא הוגשה למס הכנסה. לא זו אף זו, מר לחאם העיד כי לא זכור לו שהתובע פנה אליו בעת הגשת הדוחות הכספיים, בעל פה או בכתב, ואמר שניתנה לו התחייבות להענקת אופציות (עמ' 12, ש' 3-5). נדמה שהדברים מדברים בעד עצמם. 38. אף מעבר לאמור, בחינת מנגנון המימוש לו טוען התובע אינו סביר ואינו מתיישב עם הרעיון העומד בבסיס הענקת אופציות לעובדים. כך למשל, התובע טען כי הוקצו לו אופציות הניתנות למימוש "מהרגע להרגע" ללא כל מגבלה. היינו, לטענתו, כבר למחרת ההקצאה יכול היה לממש את האופציה וללא כל תנאי, להפוך ל"בעל עניין" בחברה המחזיק במניות ככל בעל מניות בחברה. טענה זו אינה מתיישבת עם הרעיון העומד בבסיס הענקת אופציה לעובד, שהינה הענקת זכות עתידית לעובד לרכישת מניות בתום תקופה מסויימת, באופן שמחייב אותו להמשיך ולעבוד באותה תקופה בחברה, ומתמרץ ומעודד אותו להשקיע בחברה בתקופה זו. הרעיון העומד מאחורי הענקת אופציה לעובד הוא "לקשור" אותו למקום העבודה. ברי כי מבלי שנקבעת תקופת עבודה כלשהי אצל המעסיק או תנאי אחר למימוש האופציה - נשמט הרעיון העומד בבסיס הענקת האופציה. 39. אף טענת התובע לפיה האופציה שניתנה לו יכולה היתה להיות ממומשת באופן תיאורטי גם שנים לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת, וגם במצב בו היו מתחלפים בעלי המניות ( ר' עדותו, עמ' 29, ש' 27 - עמ' 30, ש' 12) - אינה סבירה ואינה הגיונית. טענה זו אינה סבירה בעיקר לאור העובדה כי לאותה אופציה אין כל עיגון במסמכי הנתבעת, בדוחות הכספיים, בפרוטוקולי ישיבות הדירקטוריון או בכל מסמך רשמי אחר של הנתבעת. יש לציין לעניין זה כי העד מטעם התובע, מר לחאם, אישר כי תוכניות לאופציות לעובדים אוזכרו בדוחות שביקר גם אם טרם הונפקו מניות על יסודן (ר' עדותו, עמ' 11, ש' 19-21). עו"ד אלדר הביעה עמדתה בחוות דעתה באשר לחוסר סבירות עניין זה וכדבריה: "הטענה כי לתובע הוקצו אופציות הניתנות למימוש מיידי בלא כל תנאי ולמימוש על פני תקופה בלתי מוגבלת, כאשר מהתמורה שעל העובד יהיה לשלם במועד המימוש יופחתו דיבידנדים ודמי ניהול שחולקו בתקופה (ממועד ההקצאה ועד למימוש), בלא שהעובד תרם תרומה כל שהיא טענה זו היא בגדר אבסורד" (ס' 3.4 לחוות דעתה). 40. זאת ועוד, התובע העיד כי הוא לא נדרש לשלם כל תמורה שהיא עבור מימוש המניות, לא תשלום בפועל ולא תשלום רעיוני. עו"ד אלדר הסבירה בחוות דעתה כי בכל שנות עבודתה מעולם לא נתקלה בעובד אשר קיבל אופציות ללא ששילם כל תמורה ולו תמורה רעיונית כפי שמעיד התובע שקיבל (ס' 2.13 סיפא לחוות דעתה). 41. משכך, התנאים להם טוען התובע סותרים את הרעיון וההגיון העומדים בבסיס הענקת אופציות לעובדים ומשכך, מצביעים על אי סבירות גרסתו. 42. יש לציין כי אף מתמליל השיחה (מוצג ת/13) שנערכה בין התובע לבין מר חלמיש לאחר פיטורי התובע, אותו הגיש התובע בכדי להוכיח גרסתו, עולה כי, כגרסת הנתבעת, הצדדים אכן דיברו על האפשרות להענקת אופציה לתובע אולם לא גובש כל הסכם בעניין. בהקלטה נשמע מר חלמיש כשהוא אומר: "אני לא יודע למה, אבל לא הגענו לאיזשהו חוזה בנושא הזה של האופציות ב-, בקטע הזה ולכן אין, אין, אין לנו הגדרה של תנאים ואין שום, שום מצב באופציות האלה. אני רוצה להגיד לך מה התנאים שבדרך כלל יש פה למנהלים ב-, באופציות, כאלה שיש להם חוזים. בדרך כלל התנאים הם כאלה: מאפשרים עד 5% אופציות אחוז בשנה, במחיר שנקבע, שבדרך כלל, אם זה חברה חדשה, הרכישה פחות דיבידנדים, דמי ניהול וכל זה, התחייבות מכירה חזרה ב-, עזיבה לפי הון עצמי... אנחנו לא בשלנו לחוזה ואין לנו, אין לנו בכלל תנאים לזה, אבל אני לא הולך להתכחש למה שדיברנו". (עמ' 5 לתמליל, ש' 12 ואילך). ובהמשך: "רק ל-, הבהרת , להבהרת הנושא הזה של האופציות מנקודת המבט, מנקודת המבט שלי. אני חושב שזה כל... לא חתמנו על שום דבר..." (עמ' 6, ש' 13-15). 43. מר חלמיש, אפוא, הבהיר לתובע בשיחה במפורש כי הצדדים לא הגיעו לידי חוזה המעניק אופציה לתובע. לו זו אף זו, מר חלמיש הבהיר לתובע כי גם עם אותם מנהלים עמם סוכם על הענקת אופציות, קיימים תנאים כמו מחיר, תנאי מכירה בחזרה וכד', תנאים אשר ממילא לא סוכמו עם התובע. יש להדגיש כי על אף דברי מר חלמיש, התובע המשיך עמו בשיחה כרגיל ולא הביע כל מחאה או התנגדות לדבריו ולא הזכיר לו כי במהלך הפגישה בינואר 2001 הוא "הנהן" בראשו על דבר הענקת האופציה, ואף לא הזכיר לו את הפתקית ואת תכנה. 44. בהמשך התמליל שאל מר חלמיש את התובע: "למה לא עשינו חוזה על האופציות? אה? והתובע השיב: "לא יודע. לא עשינו," (עמ' 12, ש' 7-8). ברי כי לו סבר התובע כי סוכם כבר בין הצדדים על הענקת אופציה, לא היה מגיב באופן זה לדברי מר חלמיש אלא היה עומד על זכויותיו. התובע מודה למעשה בשיחה זו כי לא נערך בין הצדדים חוזה להענקת אופציה. 45. לאור כל האמור, אנו קובעים כי לא הוכח כי לתובע הוענקה אופציה לרכישת 5% ממניות הנתבעת, אלא לכל היותר דובר עמו באשר לאפשרות להעניק לו אופציה כאמור, אולם אפשרות זו לא הבשילה לכדי הסכם ומשכך אף לא ניתן ביטוי לכך בכל מסמך בכתב או בדוחות הכספיים של החברה ואף לא דווח על כך לרשויות. משכך, התביעה לחיוב הנתבעת בהקצאת 5% ממניותיה ולרישום התובע כבעל מניות - נדחית. זכאות התובע להשתתפות ברווחי הנתבעת 46. התובע טוען בנוסף לזכאותו להשתתפות ברווחי הנתבעת בשיעור של 2.5% מהרווחים לפני מס ולפני הוצאות בגין דמי ניהול. גם זכות זו מקורה, לשיטתו, בנספח ה' לתצהירו (ר' ס' 15 לתצהירו וכן ס' 14 לסיכומיו). 47. התובע מפנה לתלוש חודש ספטמבר 2001 (נספח ד' לתצהירו) בו מופיע תשלום בגין "השתתפות ברווח" בסך 39,470 ₪ ורואה בכך תמיכה להסכמה לתשלום רכיב זה כחלק מתנאי העסקתו המשופרים. עיון ביתר תלושי השכר של התובע, מעלה כי מלבד בתלוש זה, במשך השנתיים וחצי שחלפו ממועד ההסכמה הנטענת לזכאותו להשתתפות ברווחים, לא שולמה לתובע ולו פעם אחת "השתתפות ברווח". כשנשאל התובע באם הוא מאשר ומסכים שלמעט בתלוש השכר לחודש 09/01, לא קיים תלוש אחר המעיד על השתתפות ברווח, הפנה תחילה למסמכים לא רלוונטיים ובסופו של דבר השיב "אני לא זוכר. יכול להיות שכן" (עמ' 32, ש' 6-13). 48. התובע העיד כי מי שהיה אחראי על קביעת השמות של רכיבי השכר בנתבעת בשנים הרלוונטיות היה חשב השכר של כור תעשיות, מר דני צ'ורטן, אשר "שתל" את הרכיבים בתכנת השכר. על פי עדותו של התובע גם לאחר תקופתו של מר צ'ורטן המשיכה הנתבעת להשתמש באותם שמות רכיבים (עמ' 30, ש' 18-28), כך שסביר שלו היתה הנתבעת משלמת לתובע סכום כלשהו בגין השתתפות ברווחיה היה רכיב זה מופיע במפורש בתלושי השכר. 49. התובע צירף לתצהירו את נספח נ'. בנספח נ' מופיעה טבלה שנערכה על ידי התובע ובה חישוב של הסכומים שהגיעו לו, לטענתו, באותו מועד, בגין השתתפות ברווחי הנתבעת, ובסך הכל 23,059 ₪. התובע טען כי הנתבעת סירבה תחילה לשלם לו את האמור בטבלה. ואכן, בתחתית המסמך מופיעה הערה בכתב ידו של מר דוברי שלשונה: "בבדיקה עם חלמיש. א. אף אחד לא קיבל רווחים חצי שנתיים השנה עקב המצב. ב. אין נוהל כזה בכור/מנורה גאון/שילובים. נדבר בסוף השנה... אתאם שיחה איתך בנושא תנאים ושכר לסוף חודש הבא". התובע לא הביע כל מחאה בכתב על תשובתו זו של מר דוברי, במיוחד בכל הקשור לאי קיומו של "נוהל" לתשלום השתתפות ברווחים, וזאת על אף שלשיטתו, היה זכאי להשתתפות ברווחים מכח ההסכמה שהושגה עוד בחודש ינואר 2001 ולא מכח נוהל כלשהו בקבוצה אליה השתייכה הנתבעת. 50. בחודש 08/02 שולם לתובע "מענק" בסך 15,000 ₪, אשר לטענת התובע שולם לו כמקדמה על חשבון ההשתתפות ברווחים, כך שלמעשה נותרה לזכותו יתרה בסך 8,059 ₪. על אף שהנתבעת לא שילמה לו יתרה זו גם בחודשים שלאחר מכן, התובע לא עשה דבר בכדי לדרשה, עד לאחר שפוטר. התובע לא הציג כל דרישה בכתב ואף לא טען לדרישה בעל פה ליתרה האמורה או לטענה שמלינים את שכרו, וכל שעשה לטענתו הוא - "שמתי את הנייר שוב כתזכורת" (עמ' 33, ש' 20). ברי כי לא כך ינהג אדם אשר מפרים את זכויותיו ולא משלמים לו את הסכומים המגיעים לו על פי הסכמה ברורה עוד מחודש ינואר 2001. 51. גם בעניין זה תומך האמור בתמליל שהוגש על ידי התובע בגרסת הנתבעת, לפיה לא היה כל סיכום באשר להשתתפות התובע ברווחים. בהקלטה נשמע מר חלמיש כשהוא אומר: "רווח הון לא היה לנו סיכום. היתה שאלה שלך אבל לא היה סיכום שם. אני זוכר ש-, אני נזכר. אני זוכר שהייתה בקשה שלך והייתה, הייתה הבטחת עיון שלי ולא הייתה,..."(עמ' 10, ש' 10-12). 52. הנתבעת לא הכחישה כי נתנה לתובע מענקים, אולם לטענתה, הדבר תלוי היה בשיקול דעתה הבלעדי, כאשר לעיתים המענק היה בזיקה לרווחי החברה. הנתבעת אף לא הכחישה מתן מענקים גם ליתר עובדיה מעת לעת. כשנשאל התובע על מדיניות הנתבעת בהענקת מענקים טען תחילה כי עובדי הנתבעת קיבלו מענקים בסמיכות לחגים בלבד, אולם בהמשך, כשהופנה לנספח סט לתצהירו, הודה התובע ש"יכול להיות" שהיו מענקים לעובדי הנתבעת מפעם לפעם (עמ' 36, ש' 19-27). התובע קיבל מענקים בסכום "עגול" במשך תקופת עבודתו בנתבעת לאחר חודש ינואר 2001, בחודשים 03/02 ו- 08/02 (ר' נספחים מח' ונב' לתצהירו), ועל פי נספח סט לתצהירו, נראה כי גם יתר עובדי הנתבעת קיבלו מפעם לפעם מענקים בשיעורים שונים. 53. לאור כל האמור, אנו קובעים כי משהתובע מבסס תביעתו על נספח ה', אשר כפי שקבענו לעיל אינו עולה כדי הסכם מחייב, משלתובע שולם פעם אחת בלבד במשך השנתיים וחצי מיום ההסכמה ועד לפיטוריו, מענק שנקרא "השתתפות ברווח", משעל פי עדותו שמות הרכיבים בתלושי השכר לא השתנו במהלך השנים, ומשהתובע לא הלין עד לאחר פיטוריו על הפרת זכותו להשתתפות ברווחים, התובע לא השכיל להוכיח כי זכאי היה להשתתפות ברווחי הנתבעת כנטען על ידו. גם בעניין זה מקבלים אנו את גרסת הנתבעת לפיה נהגה מפעם לפעם לשלם לתובע מענקים, אולם הדבר נתון היה לשיקול דעתה ולא היתה כל התחייבות בעניין מצדה. משכך, התביעה לתשלום השתתפות ברווחי הנתבעת - נדחית. 54. לאור דחיית תביעת התובע להשתתפות ברווחים, מתייתר הדיון בשאלה אם "השתתפות ברווחים" הינה שכר אם לאו, וממילא נדחית תביעת התובע לפיצויי הלנת שכר בעקבות אי תשלומם במועד. סוף דבר - 55. התביעה נדחית, על כל רכיביה. 56. באשר לפסיקת הוצאות: בתיק נוהלו הליכים ניכרים, שבגינם נגרמו הוצאות משפט לנתבעת. משנדחתה התביעה כולה, ישא התובע בשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק וכן בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח, הכל לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו. 57. התובע ישא במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה. חוזההסכם אופציהאופציה