התובע עותר לתשלום זכויות המגיעות לו, לטענתו, מכח הסכם העבודה בינו לבין הנתבעת 1, לרבות הקצאת אופציות לרכישת מניות הנתבעת 1 בשיעור שהוסכם בין הצדדים בתחילת ההתקשרות, תשלום שכרו של התובע, לרבות התנאים הסוציאלים הנלווים, בגין תקופת ההודעה המוקדמת עד ליום 5/3/04 וכן פיצוי על נזקים שנגרמו לתובע בעטיים של הנתבעים בגין הפרת הסכם והצגת מצג שווא. בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה שהוגשה באופן אישי כנגד הנתבע 2 להידחות בהיעדר יריבות; התובע מעולם לא שימש כמנכ"ל הנתבעת 1; האפשרות למינויו של התובע כמנכ"ל הנתבעת 1 נבחנה בשלב הראשוני של ההתקשרות בין הצדדים, אולם נפסלה בשלב מאוחר יותר, בין היתר נוכח סירובו של התובע לשמש בתפקיד בעל אחריות ניהולית; בהתאם להסכם ההעסקה בין הצדדים, הועסק התובע בתפקיד יועץ ליו"ר דירקטוריון הנתבעת 1 ושימש כאחראי ראשי על תפעול הנתבעת 1; הסכם ההעסקה מיום 5/2/02 הוא ההסכם היחיד שחל על הצדדים במשך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, לרבות השינוי שנערך להסכם בחודש 9/02לבקשת התובע בנוגע לאורך תקופת ההודעה המוקדמת, והסכם זה מסדיר את מלוא זכויותיו של התובע במסגרת עבודתו בנתבעת 1; מעולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לזכאות התובע לקבלת אופציות של הנתבעת 1, בין היתר מאחר והתובע הוא שסירב לכהן בתפקיד המזכה בהענקת אופציות; הצעות וטיוטות שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן שהתנהל בשלבים השונים של ההתקשרות ביניהם, מעולם לא הבשילו לכדי הסכם בעל תוקף מחייב; האפשרות להענקת אופציות מוגנות מדילול, כאחוז מהון החברה, כלל אינה קיימת; התובע הודיע על התפטרותו מהנתבעת 1 ביום 5/8/03; התובע קיבל את מלוא זכויותיו בהתאם להסכם ההעסקה, לרבות תקופת הודעה מוקדמת בת 120 יום במהלכה לא עבד וקיבל שכר מלא לרבות הזכויות הסוציאליות וכן נהנה מצבירת ימי חופשה; בתום תקופת ההודעה המקודמת שולם לתובע פדיון חופשה בגין מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו, כאשר מעולם לא סוכם עימו, בכתב או בעל פה, על ניצול ימי חופשה בפועל בתום תקופת ההודעה המוקדמת. ביום 24/1/05 הגישה הנתבעת 1 תובענה שכנגד, בה עתרה למתן צו עשה כנגד התובע להשבת מסמכים שלה המצויים, לטענתה, ברשות התובע. בכתב ההגנה לתובענה שכנגד נטען כי התובע השיב לנתבעת 1 על פי דרישתה, את מלוא הציוד והמסמכים השייכים לה ושהיו מצויים ברשותו מתוקף תפקידו כמנכ"ל הנתבעת 1, לרבות המחשב הנייד שהועמד לרשותו, וכי החומר הושב לנתבעת 1 במלואו מבלי שהתובע מחק קבצים כלשהם מהמחשב; עוד נטען כי התובענה שכנגד הוגשה אך ורק על מנת לשמש "משקל נגד" לתביעתו המוצדקת של התובע כנגד הנתבעים. 4. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובע הוגשת חוו"ד של מר גילאי דולב. כמו כן, העידו מטעם התובע מר עמיר בן-שטרית, לשעבר עובד הנתבעת 1 (להלן: "מר בן שטרית"), מר דויד אופק, מנכ"ל הנתבעת 1 לשעבר (להלן: "מר אופק"), מר גרשון מילר, חבר מועצת מנהלים של הנתבעת 1 (להלן: "מר מילר") ומר רפי מזרחי, אשר שימש בעבר כאחראי מיחשוב בנתבעת 1 (להלן: "מר מזרחי"). מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הנתבע 2, של מר אילן לוין, חבר דירקטוריון הנתבעת 1 (להלן: "מר לוין"), של מר יהושוע אגסי, אשר במועדים הרלוונטים שימש כמנכ"ל חברת סאיטקס בע"מ וכדירקטור בנתבעת 1 (להלן: "מר אגסי"); של גב' עדינה שור, מנכ"ל הנתבעת 1 (להלן: "גב' שור"), של מר רמי סטרול, סמנכ"ל תפעול בנתבעת 1 (להלן: "מר סטרול"), של מר עמיר אוהד, יועץ הנתבעת 1 (להלן: "מר אוהד") וחוו"ד של עו"ד עידו ירושלמי (להלן: "עו"ד ירושלמי"). רקע עובדתי 5. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה בענף ההיטק (להלן: "אובג'ט"). הנתבע 2 הינו יו"ר דירקטוריון של אובג'ט, ושימש בתפקיד זה גם במועדים הרלוונטים לתובענה (להלן: "מר יגלום"). 6. בסוף שנת 2001 פנה מר יגלום לתובע בהצעה כי ישמש כמנכ"ל אובג'ט, וזאת על רקע סיום כהונתו של המנכ"ל הקודם, מר אופק. בין הצדדים התנהל משא ומתן, במסגרתו הועברו טיוטות הסכם מנכ"ל, בהן נכלל, בין היתר, סעיף המתייחס לזכאות לאופציות (נספח א' לתצהיר מר יגלום; נ/2). 7. ביום 5/2/02 נחתם הסכם העסקה בין התובע לבין אובג'ט, לפיו יועסק התובע בתפקיד יועץ מיוחד ליו"ר דירקטוריון אובג'ט ובתוך כך יבצע, בין היתר, מטלות שיוטלו עליו על ידי דירקטוריון אובג'ט (נספח א' לתצהיר התובע - להלן: "הסכם ההעסקה"). הצדדים חלוקים בשאלה מה הוביל לחתימת הסכם ההעסקה, תחת הסכם העסקה כמנכ"ל. 8. ביום 11/2/02 התקיימה ישיבת דירקטוריון של אובג'ט, במהלכה הוכרז על סיום כהונתו של מר אופק כמנכ"ל, וסוכם כי הדירקטוריון יפעל לחיפוש מנכ"ל חודש. עוד הוחלט בישיבה על הקמת "ועדה מבצעת" (Executive Committee) (להלן: "הועדה המבצעת"), אשר תהיה מעורבת בניהול החברה, כאשר התובע נמנה בין חברי הועדה המבצעת. לתיק בית הדין הוצגו 3 מוצגים שונים כפרוטוקול הישיבה מיום 11/2/02 (נספח י' לתצהיר מר יגלום; נ/27; ת/90), כאשר הצדדים חלוקים בשאלה איזה מהמסמכים משקף נכונה את מהלך הישיבה. 9. ביום 22/9/02 נערך תיקון להסכם ההעסקה, לפיו תקופת ההודעה המוקדמת להתפטרות או פיטורים על פי ההסכם, תוארך ל- 120 יום (נספח ג' לתצהיר מר יגלום). 10. בסוף חודש 3/03, על רקע חילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים באשר לתנאי העסקתו של התובע, ובעקבות הודעת התובע על כוונתו להתפטר עקב כך, התנהל בין הצדדים משא ומתן באשר לתנאי סיום העסקתו של התובע, ובתוך כך הועברה ביניהם טיוטת הסכם סיום העסקה מיום 31/3/03, בה נכללה בין היתר האפשרות להענקת אופציות לתובע (נספח יא' לתצהיר התובע; נספח ו' לתצהיר מר יגלום). משא ומתן זה לא הוביל לכריתת הסכם סיום העסקה בין הצדדים, והתובע המשיך לעבוד באובג'ט גם לאחר חודש 3/03. 11. בחודש 4/03 התנהל בין הצדדים משא ומתן נוסף בדבר האפשרות להעסקת התובע בתפקיד "President & Chief Operation Officer" (מנהל תפעול כללי), במסגרתו הוחלפו טיוטות באשר לתנאי ההעסקה, בהן נכללה בין היתר, האפשרות להענקת אופציות (נספח יג' לתצהיר התובע; נספח ז' לתצהיר יגלום). במקביל, באותה התקופה החלו המגעים בין נציגי אובג'ט לבין גב' שור בנוגע לאפשרות העסקתה כמנכ"ל אובג'ט. על פי עדותה של גב' שור הפניה הראשונה של נציגי אובג'ט אליה לגבי אפשרות העסקתה כמנכ"ל נעשתה עוד בחודש 1/03. גם משא ומתן זה לא התגבש לכדי חתימה על הסכם העסקה חדש לתובע. 12. בחודש 6/03 הודיע מר יגלום לתובע כי בכוונת החברה למנות את גב' שור לתפקיד מנכ"ל אובג'ט. 13. ביום 5/8/03, לשיטת הנתבעים ו- 6/8/03 לשיטת התובע, כינס מר יגלום, בנוכחות התובע, את עובדי אובג'ט והודיע להם על מינויה של גב' שור כמנכ"ל החברה. באותו מעמד נמסר לעובדים כי התובע לא ימשיך בעבודתו באובג'ט, בכפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה מי מסר את ההודעה ומי יזם את הפסקת ההתקשרות. החל ממועד זה למעשה הופסקה עבודתו הסדירה של התובע באובג'ט, כאשר לטענת התובע הוא המשיך לתמוך באובג'ט ככל שנדרש, בעיקר טלפונית (עמ' 68 לפרוטוקול). 14. ביום 7/8/03 שיגר התובע מכתב בדואר האלקטרוני אשר מוען לכל עובדי אובג'ט, בו כתב בין היתר, כדלקמן: "As you all know by now, I will be leaving Objet and as of today transferred all of my responsibilltles to Adina Shorr which is now the new Objet CEO." (נספח ח' לתצהיר מר יגלום). 15. ביום 4/9/03 נשלח לתובע מכתב סיום העסקה מטעם אובג'ט, הנושא תאריך 31/8/03, בו נאמר בין היתר: "This is to confirm that further to the announcement made to the Company your Employment Agreement between you and the Company was terminated as of August 5th 2003…" (נספח טז' לתצהיר התובע). 16. בתאריכים 11/9/03 ו- 21/9/03, שיגר התובע, למר יגלום, מכתבי תשובה למכתב סיום ההעסקה, בהם העלה טענות שונות בנוגע לנסיבות הפסקת עבודתו וביקש לקבל לידיו מכתב פיטורים (נספחים יז', יח' לתצהיר התובע). ביום 23/12/03 נשלח לתובע מכתב תשובה מטעם אובג'ט, הדוחה את טענות התובע, כפי שהועלו בפניותיו אל מר יגלום (נספח יט' לתצהיר התובע). 17. בעקבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, שולם לתובע שכר עבודה, לרבות זכויות סוציאליות, בגין התקופה עד ליום 8/12/03 וכן שולם לו פדיון חופשה עבור 37 ימי חופשה בלתי מנוצלים (עמ' 70 לפרוטוקול). דיון והכרעה לשאלת היריבות האישית בין התובע למר יגלום 18. כלל יסוד הוא בדיני החברות כי "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; ר' גם אוריאל פרוקצ'ה, "דיני חברות חדשים בישראל, דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", ירושלים, 1989). כפי שקובע סע' 4 לחוק החברות, תשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות"): "החברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד". לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם "המסך" היוצר חיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה, משמש את בעלי המניות על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה. הקריטריונים להרמת מסך ההתאגדות של החברה נקבעו בסע' 6 לחוק החברות, ולפיהם הרמת המסך תעשה רק במקרים חריגים, בהם תכונותיה של החברה כחברה בע"מ נוצלו על ידי אורגן שלה לטובתו ושלא בתום לב וכאשר הוכחו עובדות המצדיקות הרמת מסך. 19. בענייננו התובע כלל לא טען לקיומה של עילה המצדיקה הפעלת דוקטרינת הרמת מסך בענייננו, לשם יחוס חובותיה של אובג'ט למר יגלום. טענת התובע בדבר אחריותו האישית של מר יגלום מתבססת בעיקרה על כך שמר יגלום הוא בעל השליטה בפועל באובג'ט, אשר "על פיו ישק דבר", כאשר ההסכם להענקת אופציות לתובע, כמו גם ההתחייבות לניצול ימי החופשה בתום תקופת ההעסקה, נערכו בין התובע לבין מר יגלום באופן אישי. 20. גם אם נאמץ את גירסת התובע, בדבר היותו של מר יגלום בעל שליטה המייצג את רוב הבעלים של אובג'ט - הרי שאין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לייחס לו את חובותיה של אובג'ט בגין הפעולות שביצע בשמה. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי ההתחייבות הנטענת להענקת אופציות ניתנה לו על ידי "יגלום בשם החברה" (עמ' 30 לפרוטוקול). ביצוע פעולותיה של חברה בע"מ, כאישיות משפטית, באמצעות אורגנים בחברה, שהינם בעלי תפקידים הפועלים בשמה, אינו בגדר חריג, והדבר מתחייב מעצם אופיה וטיבה של החברה. עובדה זו אינה גורעת מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, היוצר הפרדה בין זכויות וחובות החברה לבין בעלי מניותיה ומנהליה. ככלל, פעולות של אורגן בחברה, שפעל מתוקף תפקידו בשם החברה, מחייבות את החברה ולא את מבצע הפעולות בשמה. חריג לכך הן פעולות שבאות בגדר עוולה נזיקית, ו/או עבירה פלילית. הפסיקה אליה מפנה ב"כ התובע בסיכומיו אינה רלוונטית לענייננו, שכן היא מתייחסת לאחריות אורגן החברה בנזיקין בגין מעשה נזיקין שביצע בשם החברה. עילת התובענה בענייננו לא נסובה על שאלת האחריות הנזיקית, אשר ממילא אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין. 21. לאור האמור, משלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מר יגלום באופן אישי, ובהיעדר עילה להטלת אחריות אישית על מר יגלום בגין חובותיה של אבג'ט, לא הוכחה יריבות בין התובע למר יגלום ודין התביעה כנגד מר יגלום באופן אישי להידחות. לשאלת תפקידו של התובע אצל הנתבעת 22. חלק ניכר מן הדיון בתובענה התמקד בשאלת התפקיד שמילא התובע באובג'ט במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים. לטענת התובע, בתקופת העסקתו על ידי אובג'ט שימש כמנכ"ל החברה, ובתוך כך עשה שימוש בסמכויות מנכ"ל, הוצג על ידי אובג'ט כמנכ"ל הן בתוך החברה והן כלפי חוץ, חתם על חוזי התקשרות בין אובג'ט לגורמים שלישיים, ביצע תוכנית הבראה והוביל את אובג'ט להצלחה עסקית וכלכלית. לטענת אובג'ט, הפניה הראשונה מטעמה לתובע אכן נעשתה במסגרת הליך גיוס מנכ"ל, אולם כבר בתחילת ההתקשרות בין הצדדים הוסכם כי התובע לא ימונה כמנכ"ל, בין היתר, נוכח סירובו לשמש בתפקיד בעל אחריות ניהולית. תחת זאת הועסק התובע בתפקיד יועץ מיוחד ליו"ר הדירקטוריון, כפי שנקבע בהסכם ההעסקה, ושימש כ"זרוע מבצעת" של הועדה המבצעת, כאשר תפקידו נעדר אחריות ניהולית של מנכ"ל לרבות זכויות חתימה, ובשום שלב לא מונה התובע כמנכ"ל אובג'ט. 23. לעניין זה הציגו ב"כ הצדדים שלל ראיות ומסמכים, אשר חלקם תומכים בגירסת התובע וחלקם תומכים בגירסת אובג'ט. 24. מטעם התובע הוצגו פרסומים שונים בהם הוצג כמנכ"ל אובג'ט, לרבות פרסומים בכלי תקשורת ופרסומים מטעם אובג'ט עצמה (נספח ב' לתצהיר התובע), מכתבים מגורמים שלישיים, אשר הופנו אליו כמנכ"ל אובג'ט (נספח ג' לתצהיר התובע) ומסמכים עליהם חתם כמנכ"ל אובג'ט, לרבות הסכם פשרה שנחתם עם עובדת לשעבר של אובג'ט, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין (נספח ד' לתצהיר התובע). מר בן שטרית, אשר במועדים הרלוונטים עבד באובג'ט כמנהל חומר ולוגיסטיקה, העיד כי התובע שימש כמנכ"ל אובג'ט, שהחליף בתפקיד זה את מר אופק (עמ' 130 לפרוטוקול). מר מילר, אשר משמש כבעל מניות וחבר מועצת המנהלים באובג'ט אישר בעדותו כי התובע הוצג על ידי אובגט כלפי חוץ כמנכ"ל החברה (עמ' 186-187 לפרוטוקול). על פי עדותו של מר יגלום, גם "בפנים החברה" ראו בתובע כמנכ"ל, וזאת לדבריו "כי הוא היה מספר 1 בחברה" (עמ' 395 לפרוטוקול). לתמיכה בטענה כי התובע הוצג כמנכ"ל ואף כונה כמנכ"ל על ידי העדים מטעם אובג'ט מפנה ב"כ התובע בין היתר לעדויות שתועדו בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בבית משפט השלום בתל אביב בתביעה שהוגשה על ידי אובג'ט נגד התובע (ת.א. 12992/05). התובע צירף לתצהירו תמליל של שיחה שנערכה בינו לבין מר רייס, במהלכה בהתייחס לתובע כינה אותו מר רייס כ-"מנכ"ל שעושה עבודה מאד מאד טובה, אבל מכל מיני סיבות.... אנחנו חושבים שצריכים להחליף אותו..." (נספח ז' לתצהיר התובע). גם בבחינת התפקיד שביצע התובע בפועל, כעולה מחומר הראיות, ניתן להתרשם כי התובע מילא תפקיד ניהולי בכיר, במסגרתו, בין היתר, ניהל משאים ומתנים לכריתת הסכמי התקשרות בין אובג'ט לגורמים שלישיים (ת/38 - ת/48), העביר דיווחים לדירקטוריון אובג'ט ולמועצת המנהלים (ר' לדוגמא: ת/2, ת/15, ת/58, ת/65, ת/70; כמו כן ר' עדותו של מר לוין בעמ' 317 לפרוטוקול), השתתף בישיבות הנהלה שבועיות בנוכחות סמנכ"לים באובג'ט, במהלכן הועברו דיווחים שוטפים על ידי הסמנכ"לים לתובע (ת/91, חקירתו הנגדית של מר סטרול עמ' 665-666 לפרוטוקול). מר מילר אישר בעדותו כי תפקידו של התובע היה בעל אחריות ניהולית (עמ' 183 לפרוטוקול). מר לוין אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת תפקידו טיפל התובע בכל הנושאים הנזכרים במכתב שנשלח מטעם אובג'ט אל משרד רו"ח חייקין-כהן בנושא הדו"חות הכספיים לחודש 12/02 (נספחים טו' - טז' לתצהיר מר לוין), לרבות פרוטוקולים של אסיפה כללית וישיבות דירקטוריון, שימוש בנכסי החברה ושיעבודים של החברה (עמ' 268-269 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו אישר מר לוין כי התובע היה מעורב בטיפול בנושאים נוספים הקשורים לפעילותה של אובג'ט לרבות, בתהליכים של הכנת דו"חות כספיים, שכירת שירותים של אנשי מכירות, נושא התקציב ועוד (עמ' 316-317 לפרוטוקול). מר יגלום בחקירתו בדיון שהתקיים בבית משפט השלום רחובות בתיק ת.א. 3654/02 (פרוטוקול הדיון התקבל כראיה בתיק) אישר כי התובע "ניהל את החברה באיזה שהוא שלב" ואף ציין כי התובע "היה מנהל טוב" (עמ' 57 לפרוטוקול הדיון בת.א. (שלום רחובות) 3654/02). לטענת התובע גירסתו בדבר היותו מנכ"ל אובג'ט נתמכת גם בעובדה כי בתקופת העסקתו באובג'ט לא היה מנכ"ל אחר בחברה. 25. מנגד, הוצגו ראיות מטעם אובג'ט התומכות בגירסתה לפיה התובע מעולם לא מונה כמנכ"ל החברה: אין חולק כי בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם בדבר כהונתו של התובע בתפקיד מנכ"ל, ומינויו כמנכ"ל אף לא אושר על ידי הדירקטוריון של אובג'ט. זאת שעה שבהתאם להוראת סע' 250 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"): "המנהל הכללי ימונה ויפוטר בידי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון." בענייננו לא נטען, ומשכך אף לא הוכח, כי הוראות התקנון של אובג'ט מאפשרות מינוי מנכ"ל שלא על ידי הדירקטוריון. התובע אמנם טען בחקירתו הנגדית כי לא היה מודע לצורך באישור כהונתו כמנכ"ל על ידי דירקטוריון החברה. ואולם, נוכח העובדה, כי במסגרת עבודתו ניהל התובע קשר שוטף עם הדירקטוריון של אובג'ט, ובכלל זה העביר דיווחים לדירקטוריון ואף השתתף בישיבות הדירקטוריון, סביר להניח כי במידה והיתה מתקבלת החלטה רשמית בדבר מינויו כמנכ"ל ונכרת הסכם מנכ"ל בין הצדדים, היה דואג להביא הסכם זה לידיעת הדירקטוריון ואישורו. כמו כן הוצגו לתיק שלושה מכתבים שהועברו על ידי התובע בדואר אלקטרוני, אל מר יגלום ומר לוין, בחודשים 5/02, 9/02 ו-11/02 (נספח יג' לתצהיר מר לוין), המלמדים כי במועד משלוח המכתבים התובע לא מונה כמנכ"ל אובג'ט. במכתב מיום 20/5/02 מציין התובע כי הוא מעריך את הצעת הנמענים להפוך למנכ"ל אובג'ט ("to become Objet CEO"), אולם מציב תנאים שונים על מנת שיסכים לקבל את האחריות כמנכ"ל (please find my requests in order to take over the responsibility as Object CEO…"). במכתב מיום 25/9/02 מציין התובע, בין היתר, כי למעשה משמש הוא כמנכ"ל אובג'ט, למעט סמכויות משפטיות, כגון זכויות חתימה, וכלשונו: "I successfully run ...the company as a CEO with the exception of legalresponsibilities like signature rights…"). במכתב מיום 3/11/02 (כ-9 חודשים לאחר שכבר עבד באובג'ט) מתייחס התובע להבטחה המיוחסת למר יגלום להעברת כספים להשקעה בחברה, ומציין בהקשר לכך כי אי העברת הכספים במועד מוכיחה מדוע אין ביכולתו של התובע לקבל על עצמו אחריות משפטית כמנכ"ל "פורמלי", וכלשונו: "These just prove to you again why I can not take any legal responsibility as a formal CEO…"). בחקירתו הנגדית לא עלה בידי התובע לישב את תוכן המכתבים עם טענתו לפיה החל מחודש 3/02 שימש כמנכ"ל אובג'ט (עמ' 39, 41, 42 לפרוטוקול). טענת אובג'ט לפיה במסגרת תפקידו לא הוענקו לתובע סמכויות חתימה של מנכ"ל נתמכת במכתבו של התובע עצמו מיום 25/9/02 (נספח יג' לתצהיר מר לוין), אשר תוכנו הרלוונטי הובא לעיל. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת תפקידו, לא חתם על שיקים בשם אובג'ט (עמ' 44 לפרוטוקול). 26. לטענת אובג'ט, במסגרת תפקידו כיועץ ליו"ר הדירקטוריון, מונה התובע, בין היתר כחבר בועדה המבצעת, שהיתה מופקדת על ניהול החברה כל עוד לא מונה מנכ"ל חדש במקומו של מר אופק. זאת שעה שאובג'ט המשיכה בחיפוש אחר מנכ"ל חדש בזמן שהתובע כבר עבד בחברה. מחומר הראיות אכן עולה כי בישיבת הדירקטוריון מיום 11/2/02 הוחלט על הקמת הועדה המבצעת, אשר תפקידה לנהל בפועל את החברה עד למינוי מנכ"ל, ואשר התובע נמנה על חבריה (נ/27; ת/90). התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי הועדה המבצעת הוקמה לצורך ניהול החברה בתקופת ביניים (לדבריו לתקופה בה הכין את התוכנית העסקית) וכי הוא עצמו היה חלק מהועדה (עמ' 36 לפרוטוקול). בשני המוצגים שהוצגו מטעם הצדדים כפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון (נ/27, ת/90) מופיעה ההחלטה לפיה הדירקטוריון יפעל לחיפוש אחר מנכ"ל חדש. זאת שעה שהתובע כבר התקבל לתפקיד יועץ בחברה. עובדה זו תומכת בגירסת אובג'ט לפיה היא המשיכה לחפש מנכ"ל חדש גם לאחר התקשרותה בהסכם העסקה עם התובע. 27. כאן המקום להתייחס למוצגים שהוצגו מטעם הצדדים בהתייחס לישיבת הדירקטוריון מיום 11/2/02. לתצהירו של מר יגלום הוצג פרוטוקול לא חתום של הישיבה (נספח י' לתצהירו מר יגלום). במהלך חקירתו הנגדית של מר יגלום הוצג המוצג נ/27, שהוא פרוטוקול חתום, אשר לטענת מר יגלום משקף את מהלך ישיבת הדירקטוריון. ביום 25/5/09, במהלך חקירה משלימה של מר יגלום, הוצג בפניו על ידי ב"כ התובע מוצג ת/90, אשר לטענת התובע הוא הפרוטוקול הנכון של ישיבת הדירקטוריון מיום 11/2/02. מר יגלום זיהה את חתימתו על העמוד השני של המסמך ת/90, אשר זהה בשני המסמכים (ת/90 ו-נ/27), וטען כי המסמך נ/27 הוא "הפרוטוקול הפורמאלי של החברה" (עמ' 646 לפרוטוקול). ההבדל בין המסמכים מצוי בעמוד הראשון של כל אחד מהם, כאשר בשונה ממסמך נ/27, במסמך ת/90 ישנה רשימת נוכחים, וכן מסמך נ/27 מכיל שתי פסקאות שאינם מצויים ב-ת/90. ב"כ התובע מכביר מילים בסיכומיו בדבר היותו של המוצג נ/27 מסמך מזוייף וחומרת התנהלותם של הנתבעים בעצם הגשת מסמך זה לבית הדין, זאת שעה שהוא מתעלם לחלוטין מהנסיבות הבעייתיות בהן הוגש המוצג ת/90, לרבות השלב המאוחר בו הוצג לראשונה, מבלי שעלה בידי התובע להביא הסבר ראוי לכך. מהשתלשלות העניינים בתיק, ואופן ניהולו, ניתן להתרשם כי התובע החל לאסוף ראיות שישמשו אותו בתביעה, עוד בטרם הגשתה על ידו, וכי מצויים ברשותו מסמכים רבים הקשורים לאובג'ט ולתקופת עבודתו בה, אשר רבים מהם (לא בהכרח הרלוונטים והנוגעים ישירות למחלוקות שבתיק) אף הוגשו כראיות לבית הדין. התובע לא הכחיש כי המסמך היה מצוי ברשותו לאורך כל ההליך ולא טען כי הגיע לידיו רק בשלב מאוחר יותר, ומאדך לא הציג הסבר המתקבל על הדעת לאי הצגתו בשלב גילוי המסמכים, או בכל שלב מוקדם יותר. טענתו כי מצא את המסמך "במקרה", תוך כדי חיפוש אחר מסמכים אחרים בארגז במסמכים המצוי בביתו, וכי קודם לכן לא היה מודע לרלוונטיות שלו להליך, היא טענה תמוהה, אשר אינו מתיישבת עם אופן התנהלותו של התובע לאורך ההליך, שכן כאמור, התובע טרח לאסוף את המסמכים הרלוונטים (ואף אלה שלא) ולהציגם כראיות מטעמו. המוצג נ/27 הוצג כבר בחודש 6/08 (עמ' 334 לפרוטוקול), והפרוטוקול שאינו חתום (נספח י' לתצהיר מר יגלום) היה בפני התובע במועד הגשת תצהירי הנתבעים, ומכאן כי כבר בשלב זה היה על התובע לדעת כי ככל שמצויים בידיו מסמכים הנוגעים לישיבת הדירקטוריון מיום 11/2/02, המדובר במסמך רלוונטי. למרות האמור בחר התובע להציג את המוצג ת/90, רק כשנה לאחר הצגת המוצג נ/27, במהלך חקירתו המשלימה של מר יגלום מחודש 5/09 (עמ' 630 לפרוטוקול). התנהלות זו של התובע ובא כוחו, אשר במהלך ישיבת ההוכחות האחרונה בתיק, לאחר שנשמעו עדויות התביעה ומרבית עדויות ההגנה, במסגרת חקירתו המשלימה של מר יגלום, אשר אושרה על ידי בית הדין רק בקשר לעדות שמסר שתיק ת.א. 3654/02 (שלום רחובות) (ר' החלטה מיום 15/1/09), הציג בפני מר יגלום מסמך הנוגע למסמך אחר שהוצג לבית הדין כשנה קודם לכן, תוך העלאת טענה סתמית כי המסמך נמצא על ידי התובע לאחרונה, בארגז המסמכים שברשותו, ובכך הפתיע את הצד שכנגד ואת העד, אשר זומן לעדות בנושא אחר, היא התנהגות שאינה ראויה בהליך משפטי תקין. הצגת ראיה חדשה בדרך זו, משליכה בין היתר על מהימנות הראיה והמשקל שיש לייחס לה, ובנסיבות העניין, משלא הוצג סביר לכבישתה עד למועד בו הוצגה, אנו נוטים שלא לייחס לראיה זו (ת/90) משקל רב. לכך יש להוסיף כי המוצג ת/90 אינו מסמך שלם, אלא המדובר בעמודים 5-6 למסמך בן 6 עמודים בסך הכל, אשר העמודים הראשונים של המסמך לא הוצגו על ידי התובע, בטענה כי לא נמצאו על ידו. לא נותר אלא לתמוה, כיצד באותו חיפוש מקרי שערך התובע לקראת סיום הליך ההוכחות בתיק, נמצא על ידו מסמך חלקי הנוגע להליך, כאשר באורח פלא, החלק שנמצא תומך לכאורה דווקא בגירסתו. בנסיבות המתוארות, בהתאם לדיני הראיות (אשר בית הדין אמנם אינו כבול בהם, אך גם אינו מנוע מלהסתמך עליהם) יש להניח לגבי חלק המסמך אשר לא הוצג על ידי התובע (עמודים 1-4), כי לו הוצג המסמך במלואו - היה פועל כנגד התובע. 28. גירסת התובע לגבי מועד תחילת כהונתו כמנכ"ל לא היתה אחידה. בתצהירו טען התובע כי החל את כהונתו כמנכ"ל בסמוך לאישור התוכנית העסקית שהכין לאובג'ט, בסוף חודש 3/02 (כלומר כחודשיים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים). בחקירתו הנגדית מציין התובע תאריך מדוייק בו החל לטענתו לשמש כמנכ"ל - ב- 18/3/02 (עמ' 34 לפרוטוקול), כחודש וחצי לאחר תחילת ההתקשרות בהסכם ההעסקה. לא ברור מדוע נמנע התובע מציון תאריך זה בתצהירו. בסיכומי התובע נטען כי התובע החל לשמש כמנכ"ל "מספר חודשים" לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים (עמ' 9 לסיכומים). הגירסאות השונות שהציג התובע כאמור, אינן מתיישבות עם המכתבים ששיגר למר יגלום ומר לוין בחודשים 5/02, 9/02 ו-11/02 (נספח יג' לתצהיר מר לוין), כמפורט לעיל, מהם עולה כי במועד משלוח המכתבים טרם קיבל על עצמו באופן רשמי את תפקיד המנכ"ל (אף שכבר החל לנהל את החברה בפועל) ואת מלוא האחריות כמנכ"ל אובג'ט. 29. מנגד, גם גירסתה של אובג'ט אינה נעדרת כשלים ראייתיים. כך למשל בהתייחס לטענת אובג'ט בנוגע להתנגדותו הנחרצת של מר אגסי למינויו של התובע כמנכ"ל החברה,עוד מתחילת ההתקשרות בין הצדדים. אף מבלי להכריע בשאלה האם בתקופה הרלוונטית שימש מר אגסי כדירקטור באובג'ט והאם כנציג חברת סאיטקס היה בעל זכות וטו בנוגע למינוי מנכ"ל - עצם הטענה כי מר אגסי התנגד למינוי התובע כמנכ"ל לא הוכחה כלל, והיא אינה מתיישבת עם חומר הראיות שהוצג לתיק, לרבות התכתבויות מהן עולה כי האפשרות בדבר מינויו של התובע כמנכ"ל עלתה לדיון בין הצדדים גם בשלבים המאוחרים להתקשרות ביניהם, ולא נפסלה על ידי אובג'ט על הסף בשל ההתנגדות הנטענת של מר אגסי (ר' מכתבו של מר יגלום נספח ג' לתצהירו; מכתבי התובע נספח יג' לתצהיר מר לוין). לעניין זה לא מצאנו לייחס משקל רב למסמך שהוצג במהלך חקירתו המשלימה של מר אגסי, ואשר לטענתו מהווה סיכום הפגישה שנערכה בינו לבין מר יגלום ביום 17/3/02 (נ/29), בו צויין כי התובע לא ימונה כמנכ"ל. המדובר במסמך בכתב ידו של מר אגסי, אשר אינו מאושר על ידי גורם רשמי כלשהו של אובג'ט ואשר הוצג באופן מפתיע בעדותו של מר אגסי בפני בית הדין מבלי שצורף לתצהירו, ומבלי שהוצג כל הסבר סביר לכך. 30. במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע, נוכח טענתו כי הסכם ההעסקה כיועץ נועד להיות הסכם זמני לתקופה של כחודשיים, לא ויתר על חתימת ההסכם הזמני ולא ביקש להמתין חודשיים עד לחתימת הסכם המנכ"ל, שאמור להסדיר את מלוא ההתחייבויות בין הצדדים. תשובתו של התובע היתה כי הסכם בכתב נדרש לצורך עצם ההתקשרות בינו לבין אובג'ט, וכלשונו: "איך אני אהיה בקשר עם החברה? איך אני אועסק ע"י החברה" (עמ' 32 לפרוטוקול). תשובה זו של התובע אינה מתיישבת עם טענתו העיקרית בתיק זה, לפיה למעשה במשך תקופה ארוכה של כשנתיים הועסק על ידי אובג'ט בתפקיד מנכ"ל, ללא הסכם בכתב בין הצדדים לעניין זה ומכח הסכם בעל פה בלבד. לכך יש להוסיף כי גם מר אופק, ששימש כמנכ"ל אובג'ט עובר להעסקתו של התובע, וגם גב' שור, שמונתה כמנכ"ל בסמוך להפסקת העסקתו של התובע, שימשו בתפקיד מנכ"ל על פי הסכם מנכ"ל בכתב שנכרת בינם לבין אובג'ט. מכך אנו למדים כי ככלל, נהגה אובג'ט לערוך הסכמים בכתב עם עובדים שהעסיקה בתפקיד מנכ"ל. 31. כאמור, הסכם ההעסקה תוקן בחודש 9/02 בהתאם להודעתו של מר יגלום (נספח ג' לתצהיר מר יגלום), לפיה תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה לתובע תעמוד על 120 יום (ולא על 60 יום, כנקוב בהסכם ההעסקה). בהודעה זו אין כל אזכור לכך כי התובע משמש בתפקיד מנכ"ל אובג'ט, אלא אף נאמר בו כי התובע הועסק על ידי אובג'ט בהתאם להסכם מיום 5/2/02, בתפקיד יועץ מיוחד. עוד נאמר בהודעה כי הסכם המנכ"ל אשר טיוטה שלו צורפה להודעה, טרם נכנס לתוקף במועד כתיבתה. מהודעה זו ניתן ללמוד כי הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים בחודש 2/02 נותר בתוקפו, למעט עניין ההודעה המוקדמת. התובע אישר כי השינוי לגבי תקופת ההודעה המוקדמת נעשה בהסכמת הצדדים ומאידך לא הציג כל מסמך המעיד על הסתייגות מצידו לגבי הדברים שנאמרו בהודעה בקשר לכך כי התובע אינו משמש כמנכ"ל וכי הסכם ההעסקה נותר בתוקף. 32. המסקנה שעולה ממכלול הראיות שהציגו הצדדים כמפורט לעיל, היא כי התובע מעולם לא מונה באופן רשמי כמנכ"ל של אובג'ט, ואף היה מודע לכך, כפי שעולה מהתכתבויות בין הצדדים במהלך תקופת ההעסקה. ואולם ניתן להתרשם כי התפקיד אותו מילא התובע בפועל לא היה רחוק מתפקיד מנכ"ל, למעט סמכויות "פורמליות" כאלה ואחרות (כגון חתימה על שיקים), ובתקופת ההתקשרות בין הצדדים התובע היה אחראי למעשה על ניהולה של אובג'ט בכל תחומי פעילותה בעיקריים. זאת בניגוד לטענת אובג'ט לפיה התובע סירב לקבל על עצמו תפקיד בעל אחריות ניהולית, אשר נסתרה בעדויות שהושמעו בפנינו בהתייחס לתפקידו של התובע. יש לציין כי כעולה מחומר הראיות, הסיבה המרכזית לאי מינויו של התובע באופן רשמי כמנכ"ל אובג'ט נעוצה בחוסר הסכמה בין הצדדים באשר לתנאי הסכם המנכ"ל, ובכלל זה התנאים שהציב התובע, בין היתר, לעניין השקעת כספים בחברה, כתנאי להסכמתו להתמנות כמנכ"ל. התובע מאשר בתצהירו כי התנה את הסכמתו לקבל את תפקיד מנכ"ל אובג'ט בהתחייבות להשקעת כספים בחברה, אם כי טען כי התנאי התקיים למעשה עם אישור התוכנית העסקית, כחודשיים לאחר תחילת העסקתו. ואולם מהמכתבים ששלח לגורמים באובג'ט, בין היתר בחודשים 9/02 ו-11/02 (נספח יג' לתצהיר מר לוין) עולה כי התובע המשיך לעמוד על דרישתו בעניין הזרמת כספים לחברה כתנאי להסכמתו לקבל על עצמו את תפקיד המנכ"ל, גם במועדים אלו. עניין נוסף לגביו לא הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמה הנדרשת לשם חתימת הסכם מנכ"ל רשמי, היה נושא הזכאות לאופציות, עליו נרחיב בהמשך. האם ניתנה לתובע התחייבות למתן אופציות 33. בהמשך למסקנתנו בנוגע לתפקידו של התובע - נדון להלן בשאלה העיקרית נשוא המחלוקת בין הצדדים בתיק, והיא, האם ניתנה לתובע, במסגרת תנאי העסקתו על ידי אובג'ט התחייבות לקבלת אופציות החברה, ובמידה וכן, מהו שיעור האופציות עליו הוסכם בין הצדדים. 34. באשר למהותו של הסכם להענקת אופציות לעובדים נפסק: "הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והוא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן אפשרות לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים." (ע"ע 182/07 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' רוני גרושקה). באשר לאופן עריכת ההסדר להענקת אופציות, קבע בית הדין הארצי בעניין מיקרוסופט: "תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון - תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה." 35. אין חולק כי ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם, הוא הסכם ההעסקה מיום 5/2/02, לפיו הועסק התובע כיועץ מיוחד ליו"ר הדירקטוריון של אובג'ט. התובע טוען לקיומו של הסכם נוסף בין הצדדים, אשר לטענתו נכרת בעל פה בינו לבין מר יגלום, עוד בטרם הועברה בין הצדדים טיוטת הסכם המנכ"ל הראשונה מחודש 1/02 (נ/1, נ/2). בהסכם זה לטענת התובע סוכם כי בין יתר תנאי העסקתו של התובע כמנכ"ל אובג'ט, יהיה זכאי להענקת אופציות בשיעור של 3.5% מהון המניות של אובג'ט. 36. התובע לא הציג הסבר המניח את הדעת לכך שלא דאג לעגן את ההבטחה שניתנה לו, לטענתו על ידי מר יגלום, להענקת אופציות בשיעור מסויים, בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים. גם אם נקבל את טענתו כי היה מדובר בהסכם זמני לתקופת ביניים קצרה, הרי שלשיטתו היה ברור לצדדים כי בהמשך להסכם הזמני ייכנס לתוקף הסכם קבוע בדבר העסקתו כמנכ"ל. בנסיבות אלו, נוכח טענת התובע כי בשלב חתימת הסכם ההעסקה כיועץ, כבר הושגה הסכמה בינו לבין מר יגלום בנוגע לזכאותו לקבלת אופציות, היה מקום כי הסכמה זו תמצא ביטוי בכתב במסגרת ההסכם ההעסקה. זאת בפרט נוכח העובדה כי בהסכם ההעסקה ישנה התייחסות לעניין האופציות בסע' 5 לנספח א' להסכם, כדלקמן: "In the event that, immediately subsequent to the position held by HY under this Agreement,HY shall be employed in a position pursuant to which he shall be granted options to purchase shares of the Company, and such options shall vest over time’ then the vesting period of such options shall commence on the Commencement Date as defind in this Employment Agreement.". כלומר, הסכם ההעסקה קובע למעשה, כי כמידה ובעתיד ישמש התובע בתפקיד המזכה באופציות, תחושב תקופת הזכאות החלת מתחילת העסקתו של התובע באובג'ט. טענת התובע לפיה לא ניתן היה לכלול את נושא האופציות בהסכם ההעסקה, מאחר ובשלב חתימת ההסכם היו חסרים פרטים הנחוצים לצורך קביעת תנאי הזכאות לאופציות, אינה מקובלת עלינו בנסיבות העניין. ניתן היה לעגן בהסכם ההעסקה את ההסכמה המהותית, הנטענת על ידי התובע, בדבר זכאותו לאופציות (מוגנות מדילול) בשיעור של 3.5% מהון המניות של אובג'ט למשך תקופה של ארבע שנים ולציין כי יתר הפרטים הנחוצים יושלמו בהמשך, בהתאם להתקדמות התוכנית העסקית. העובדה כי מחד נכלל בהסכם ההעסקה סעיף המתייחס לחישוב תקופת הזכאות לאופציות, במקרה של זכאות עתידית, ומאידך אין בו כל התייחסות לעצם הזכאות להענקת האופציות ושיעורן, מלמדת בנסיבות העניין כי בשלב חתימת הסכם ההעסקה לא הושגה הסכמה בין הצדדים בעניין זה. בניגוד לטענת התובע, אין ללמוד מסע' 5 לנספח א' להסכם ההעסקה כי התפקיד בו הועסק התובע על פי ההסכם הוא תפקיד זמני. הסעיף אמנם מתייחס לאפשרות של העסקת התובע בתפקיד אחר, אולם לא נקצב בו פרק זמן כלשהו לצורך העסקת התובע כיועץ ו/או כניסתו לתפקיד אחר. האמור בסעיף מחזק דווקא את גירסתה של אובג'ט, שכן הוא קובע למעשה כי בשלב זה אין התובע זכאי לאופציות. 37. ביום 22/9/02 נערך תיקון להסכם ההעסקה, בנוגע לתקופת ההודעה המוקדמת אשר הוארכה ל-120 יום (נספח ג' לתצהיר מר יגלום). בהודעת מר יגלום בדבר התיקון לא צויין קיומו של שינוי נוסף בהסכם ההעסקה, המתייחס לזכאות התובע לאופציות, ואף נאמר במפורש כי בעניין זה ימשיך לחול הסכם ההעסקה מחודש 2/02. התובע אישר כי נערך תיקון להסכם ההעסקה בנושא תקופת ההודעה המוקדמת וכי קיבל את הודעת מר יגלום בענייו זה. התובע לא הציג כל הסתייגות בכתב מצידו לאמור במכתבו של מר יגלום, בהתייחס לרכיב הזכאות לאופציות, על אף שלטענתו במועד משלוח המכתב כבר היה זכאי להענקת האופציות, בין היתר מתוקף תפקידו כמנכ"ל. לו נכונה היתה טענת התובע לעניין זה סביר להניח כי היה טורח להעמיד את מר יגלום על "טעותו" ולהבהיר כי הינו זכאי לאופציות בשיעור המוסכם. זאת בפרט נוכח העובדה כי, כפי שהתרשמנו במהלך ניהול התיק, התובע הינו אדם המודע לזכויותיו, שלא נמנע מהעלאת טענותיו על הכתב, ככל שסבר שהיה צורך בכך. 38. התובע מבקש ללמוד על זכאותו להענקת אופציות, בין היתר, מהעובדה כי הן מר אופק, אשר שימש כמנכ"ל לפני תקופת העסקתו של התובע, והן גב' שור, אשר למעשה החליפה את התובע, היו זכאים להענקת אופציות במסגרת תנאי העסקתם. ואולם, נסיבות העסקתו של התובע באובג'ט, אינן זהות לאלו של מר אופק וגב' שור ואין מקום להקיש מתנאי העסקתם של שניים אלו לתנאי העסקתו. ראשית - כפי שפורט לעיל בהרחבה, ובשונה ממר אופק וגב' שור, התובע לא מונה רשמית כמנכ"ל אובג'ט ומעולם לא נחתם עימו הסכם מנכ"ל. שנית, וחשוב מכך - מחומר הראיות עולה כי בשונה מן התובע, עניין הזכאות לאופציות והתנאים להענקתן, בהתייחס למר אופק ולגב' שור, הוסדר בכתב בהסכמי ההעסקה בינם לבין אובג'ט (עמ' 150 לפרוטוקול; עמ' 370 לפרוטוקול). 39. בפניותיו לתובע מחודש 1/03 מבהיר מר יגלום את עמדתו לפיה כל שינוי בתנאי ההעסקה יעשה בכתב ובהסכמת הצדדים, כך שלמעשה ההסכם שמסדיר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים נכון לאותו המועד הוא הסכם ההעסקה מחודש 2/02. במכתב תגובה מציע התובע למר יגלום לפנות לגישור בקשר להסדרת מעמדו באובג'ט (נספח ד' לתצהיר מר יגלום; ת/26). גם מהתכתבות זו ניתן ללמוד כי, טרם הושגה הסכמה בין הצדדים בעניין זכאותו של התובע לקבלת אופציות. זאת בניגוד לטענת התובע לפיה הסכמה זו הושגה עוד לפני חתימת ההסכם ההעסקה בחודש 1/02. 40. מר יגלום אישר בחקירתו כי לו הושגה הסכמה בדבר כהונתו של התובע כמנכ"ל אובג'ט - היה זכאי לקבלת אופציות מתוקף תפקידו כמנכ"ל. ואולם אין להסיק מעדות זו על קיומה של הסכמה בין הצדדים בדבר זכאות התובע לקבלת אופציות ושיעור הזכאות. אמירה זו של מר יגלום נאמרה כאפשרות תאורטית, שכן לגירסתו התובע מעולם לא כיהן כמנכ"ל אובג'ט. קביעתנו לעניין זה היתה כי התובע אמנם ניהל בפועל את החברה, אולם לא מונה רשמית כמנכ"ל. בנסיבות אלו, עדותו של מר יגלום כאמור, מלמדת לכל היותר, על נכונתה של אובג'ט להענקת אופציות לתובע, ככל שימונה רשמית כמנכ"ל, דבר שלא קרה בסופו של דבר. 41. במכתבו לתובע מחודש 9/02 (נספח ג' לתצהירו) מציין מר יגלום כי ככל שהתובע יקבל על עצמו את תפקיד של מנכ"ל אובג'ט - המסמך שיהווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים הוא טיוטת הסכם מנכ"ל מחודש 1/02 (נספח א' לתצהיר מר יגלום), הכולל בין היתר, סעיף זכאות להענקת אופציות (עמ' 377 לפרוטוקול). גם התובע במכתבו למר יגלום מחודש 9/02, מאשר כי במידה ויקבל על עצמו את תפקיד המנכ"ל (לאחר שיענו דרישותיו על ידי אובג'ט) טיוטת ההסכם מחודש 1/02 תהווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים (נספח יג' לתצהיר מר לוין). בניגוד לפרשנות שמבקש התובע לייחס להתכתבות בין הצדדים כאמור, לפיה עצם העובדה כי תפקד בפועל כמנכ"ל היא המעניקה תוקף של הסכם מחייב לטיוטת הסכם המנכ"ל, מנוסח הדברים נראה כי כוונת הצדדים היא דווקא למינוי ה"פורמאלי" של התובע כמנכ"ל, כפי שהוא מציין בפניותיו, ולא לתפקיד שביצע בפועל. זאת בין היתר, לאור העובדה, כי לגירסת התובע במועד משלוח המכתבים, כבר שימש בפועל כמנכ"ל אובג'ט, בעוד שמנוסח מכתבו של מר יגלום עולה בבירור כי האפשרות להתקשרות בהתאם לטיוטת הסכם המנכ"ל הועלתה על ידו כאפשרות עתידית ולא כתאור המצב הנוכחי. כפי שפורט בהרחבה בפרק הקודם - בסופו של דבר לא מונה התובע באופן רשמי כמנכ"ל אובג'ט. מההתכתבות בין הצדדים עולה כי לשם מתן תוקף לטיוטת הסכם המנכ"ל נדרשת הסכמת הצדדים למינויו של התובע כמנכ"ל, לרבות בצד הפורמאלי. מכל מקום, אין חולק למנעשה כי טיוטת הסכם המנכ"ל מחודש 1/02 מעולם לא הבשילה לכדי הסכם בעל תוקף מחייב, זאת בין היתר, לאור טענת התובע ששיעור האופציות כפי שנקבע בטיוטא אינו תואם את השיעור עליו הוסכם בין הצדדים. 42. בחקירתו הנגדית טען התובע כי במסגרת המו"מ הראשוני שנוהל בין הצדדים בחודש 1/2, העביר למר יגלום טיוטא מתוקנת של הסכם מנכ"ל (נספח א' לתצהיר מר יגלום), אולם טיוטא זו לא הוצגה על ידו, על אף טענתו הנחרצת כי היא מצויה ברשותו (עמ' 10 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית טען התובע כי סעיף האופציות כפי שמופיע בטיוטת הסכם מנכ"ל (נ/2) אינו תואם את הסיכום בינו לבין מר יגלום, וכי הוא העיר על נוסח הטיוטא בכתב (עמ' 12 לפרוטוקול). כאמור לא הוצגה כל ראיה מטעם התובע עם הערות בכתב שהעביר לטענתו בהתייחס לטיוטת הסכם המנכ"ל. בהמשך חקירתו טען התובע כי ההסכם בעל פה המתייחס בין היתר, לנושא הזכאות לאופציות, נערך בין הצדדים עוד טרם הועברו הטיוטות השונות של הסכם המנכ"ל בחודש 1/02, כאשר טיוטות אלה לא תאמו את ההסכם בנושא האופציות. המדובר בטענה חסרת הגיון שמפריכה את עצמה, שכן עצם העובדה כי לאחר כריתת ההסכם הנטען הוחלפו בין הצדדים טיוטות הסכם בנוסח שונה, מלמדת כי בשלב העברת הטיוטות טרם הושגה הסכמה בין הצדדים בנושא האופציות. 43. ראיה נוספת שהוצג לתיק בנוגע לשאלת הזכאות לאופציות היא טבלת ההון של אובג'ט לחודש 10/03 (Cap Table), אשר במסגרתה לא נכללה הקצאת אופציות לעובדים (ת/18). מר רייס העיד בהתייחס לאפשרות של הצעת אופציות לעובדים בהסכם ההעסקה שעה שאין אלוקציה של אופציות ותוכנית אופציות בתוקף בהתאם לטבלה ההון המוצגת בפני המשקיעים, וטען כי ניתן לכלול את האפשרות להענקת אופציות, וזאת בהתאם לתוכנית אופציות עתידית, כפי שתאושר על ידי הדירקטוריון בשלב מאוחר יותר, כאשר את תקופת המימוש יש למנות מתחילת הסכם ההעסקה (עמ' 519 - 521 לפרוטוקול). עדות זו של מר רייס מתיישבת עם הוראת הסכם ההעסקה של התובע מחודש 2/02, לפיו ככל שיעבור התובע לתפקיד המזכה באופציות - תקופת המימוש תימנה מתחילת העסקתו באובג'ט. 44. בחקירתו הנגדית טען התובע כי במסגרת המשא ומתן שניהל עם מר רייס לאחר סיום העסקתו בפועל, היה מוכן להתפשר בנושא האופציות ואף הצהיר בפנינו כי הוא מוכן לפשרה בנושא זה גם היום (עמ' 55 לפרוטוקול). התובע מאשר כי ההתייחסות לנושא האופציות מצד מר רייס, בשיחות שנערכו בינו לבין התובע היתה בגדר הצעה במסגרת המשא ומתן, כך שלא ניתן ללמוד ממנה על התחייבות כלשהי שניתנה לתובע. עוד יצויין כי העובדה שהתובע מביע נכונות "להתפשר" בעניין האופציות המגיעות לו לטענתו, מלמדת דווקא כי לא היתה הסכמה מפורשת בין הצדדים בנושא זה (עמ' 63 לפרוטוקול). התובע אף אישר בחקירתו כי מר רייס מעולם לו הודה בפניו כי התובע זכאי לאופציות מכח התחייבות קיימת שניתנה לו בעבר: "לא אמרתי שהוא אמר הגיע לך בעבר..." (עמ' 55 לפרוטוקול). עדות זו של התובע מצביעה כי בשלב בו התנהל המשא ומתן בינו לבין מר רייס (כאמור לאחר סיום עבודתו בפועל), לכל היותר, היתה נכונות מצד אובג'ט להעניק לו אופציות, בין היתר, לשם סיום היחסים בין הצדדים ברוח טובה והימנעות מהתדיינויות עתידיות, ולא מכח התחייבות חוזית, כנטען על ידי התובע. באחת משיחותיו עם מר רייס, אשר תמלילם הוצג כראיה מטעם התובע (עמ' 4 -5לנספח ט' לתצהיר התובע) כאשר התובע מציין בפני מר רייס כי במכתב שנשלח לו על ידי מר יגלום אין כל התייחסות לאופציות או לניצול ימי החופשה משיב לו מר רייס: "... לא היתה שום כוונה לאלן (מר יגלום - ו.ס.), הוא אמר את זה והוא לא חייב לעשות את זה, הוא גם לא הבטיח לך". תשובתו של מר רייס מלמדת כי מבחינתו לא היתה התחייבות קודמת שניתנה לתובע בנושא הזכאות לאופציות, וכל ההצעות בעניין זה הועלו במסגרת המשא ומתן בין הצדדים ולא היו בגדר התחייבות מצידו של מר יגלום. 45. התובע מבקש ללמוד על זכאותו לקבלת אופציות של אובג'ט מטיוטות של הסכמים שהוחלפו בין הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות, לרבות טיוטת הסכם המנכ"ל מחודש 1/02, טיוטת הסכם סיום ההעסקה מחודש 3/03, וטיוטה בדבר העסקה בתפקיד חלופי החל מחודש 4/03 (נספח ז' לתצהיר מר יגלום). אין חולק למעשה כי אף אחת מן הטיוטות הנ"ל לא נחתמה בסופו של דבר על ידי שני הצדדים, ומכאן כי הטיוטות לא הבשילו לכדי הסכם מחייב. בטיוטת ההסכם מחודש 3/03 הותנתה הזכאות לאופציות במקרה של הנפקה בתוך 3 שנים. אין חולק כי תנאי זה לא התקיים בעניינו של התובע, כך שגם לפי טיוטה זו, נכון להיום, אין התובע זכאי להענקת אופציות של אבג'ט. עוד יצויין כי בטיוטת הסכם המנכ"ל (נספח א' לתצהיר מר יגלום; נ/2) נאמר במפורש כי הזכאות לאופציות כפופה לאישור דירקטוריון החברה, ובהתאם לתוכנית האופציות שתאושר על ידי החברה. בענייננו אין חולק כי לא ניתן אישור הדירקטוריון להענקת אופציות לתובע וכי בתקופה הרלוונטית אף לא היתה תוכנית אופציות מאושרת באובג'ט. 46. בנסיבות המתוארות, נוכח חומר הראיות שהוצג לתיק, לא הוכח קיומו של הסכם בין הצדדים הכולל אפשרות של הענקת אופציות לתובע במסגרת תנאי העסקתו. לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענת התובע בדבר הבטחה שניתנה לו כביכול על ידי מר יגלום להענקת אופציות בשיעור 3.5% מהון החברה, וטענה זו אף אינה מתיישבת עם חומר הראיות שהוצג לתיק, לרבות טיוטות שונות שהוחלפו בין הצדדים בשלבים השונים של ההתקשרות ביניהם, ואף הסכם ההעסקה היחיד שנחתם בין הצדדים, אשר באף אחד ממסמכים אלה לא נכללת הזכאות להענקת אופציות בשיעור הנטען על ידו. כאמור התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענתו כי העביר לאובג'ט טיוטה מתוקנת בנוסח הנטען על ידו. מחומר הראיות ניתן ללמוד כי בין הצדדים התנהלו מגעים, כמעט לאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, בנוגע לתנאי העסקתו ותפקידו של התובע, כאשר במסגרת המגעים הועלתה מספר פעמים האפשרות להענקת אופציות לתובע כחלק מהתגמול המגיע לו מאובג'ט. ואולם, ראשית - אף אחת מההצעות הכתובות כפי שהוצגו לתיק בית הדין, אינה תואמת את גירסת התובע בנוגע לתנאי הזכאות לאופציות ושיעורן, ושנית, וחשוב מכך - מגעים אלה מעולם לא הבשילו לכדי הסכם בעל תוקף מחייב. הטיוטות שהועברו לתובע מטעם אובג'ט הן בגדר הצעה לכריתת הסכם, ותיקון הטיוטות על ידי התובע מהווה למעשה הצעה חדשה מצידו. מאחר ובסופו של דבר אף אחת מן הטיוטות לא נחתמה על ידי שני הצדדים, בהיעדר הסכמה ביניהם בנוגע לנוסח ההסכם, הרי שלא התקיים יסוד הקיבול, הנחוץ לצורך כריתת חוזה בעל תוקף מחייב. 47. מלבד טענתו בדבר זכאות להענקת אופציות מכח התחייבות מפורשת מצידו של מר יגלום - טוען התובע כי זכאותו נובעת גם מהנוהג הקיים באובג'ט להעניק אופציות לעובדים בכירים ואף לעובדים שמעמדם היה נמוך מזה של התובע. מהעדויות שהושמעו בפנינו אכן עולה כי מנכ"לים אחרים באובג'ט (מר אופק, גב' שור), ואף עובדים בדרגים נמוכים יותר, היו זכאים לקבלת אופציות במסגרת תנאי העסקתם. יצויין לעניין זה כי מר בן שטרית העיד אמנם כי קיבל אופציות במסגרת תנאי העסקתו, אך ציין כי האופציות ניתנו לו בתמורה לאי תשלום שכר בחודשים בהם החברה היתה מצויה בקשיים כלכליים. מכל מקום, לגבי אחף אחד מן העובדים, אותם מזכיר התובע, לא הוכחה הזכאות לאופציות בשיעור הנטען על ידי התובע, וכל הראיות שהוצגו לעניין זה מצביעות לכל היותר על זכאות לאופציות כמספר נקוב ולא כאחוז מהון החברה. יש לזכור כי הענקת אופציות לרכישת מניות החברה, כחלק מתגמול המגיע לעובד במסגרת תנאי עבודתו, היא הטבה שמקורה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים, ומשכך, הנוהג המקובל בענף לעניין זה אין בו כשלעצמו כדי ללמד על זכאות העובד באותו ענף לקבלת הטבה זו. קיומו של נוהג כזה או אחר, בהיעדר הוראה מחייבת בחוק או בהסכם קיבוצי, אין בו כדי לחייב חברה כזו או אחרת לפעול בהתאם לנוהג. 48. כפי שפורט לעיל, על פי ההלכה הפסוקה בהתייחס להסדר הענקת אופציות לעובדים, הסדר כזה בדרך כלל ימצא ביטוי בכתב במסגרת הסכם ההעסקה ו/או הסכם חיצוני אחר, והוא טעון אישור של הגורמים המוסמכים בחברה, וכן פירוט של תנאי הזכאות לאופציות. אף לא אחד מתנאים אלה מתקיים בעניינו של התובע, אשר כאמור לא הציג הסכם בכתב המעיד על זכאות לקבלת אופציות, כל שכן בשיעור הנטען על ידו. אין חולק כי בתקופה הרלוונטית לא היתה תוכנית אופציות מאושרת באובג'ט וכן לא הוכח כי זכאות התובע לאופציות אושרה על ידי הגורמים המוסמכים בחברה. כמו כן אין כל מסמך המפרט את תנאי הזכאות לאופציות כנדרש. התובע אמנם ניסה להציג גירסה מפורטת בדבר זכאותו לקבלת אופציות בשיעור 3.5% מהון החברה, אשר יוענקו לשיעורין במשך תקופת של 4 שנים, ואולם לא הוצג, ולו בדל ראיה, לתמיכה בגירסתו כאמור. 49. בסיכומיו מבקש התובע בין היתר, לבסס את זכאותו להענקת אופציות של אובג'ט בעילה של "שכר ראוי" מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת נוכח המאמצים שהשקיע באובג'ט בתקופת העסקתו אשר לדבריו הוציאו את אובג'ט מהמשבר בו היתה נתונה ערב העסקתו בה, והניבו לה רווחים רבים גם לאחר סיום עבודתו. המדובר למעשה בעילת תביעה חדשה, אשר לא בא זכרה בכתב התביעה, ואף לא לאחר מכן במהלך ההתדיינות בתיק. אשר על כן איננו מוצאים מקום להידרש לעילה זו במסגרת הכרעתנו. 50. אכן מחומר הראיות הנרחב שנפרש בפנינו, ניתן להתרשם כי גם לפני תחילת ההתקשרות בין הצדדים, וגם במספר הזדמנויות לאחר מכן, לרבות המשא ומתן שהתנהל עם התובע לאחר הפסקת עבודתו בפועל בהתייחס לתנאי סיום העסקתו, נכונה היתה אובג'ט להעניק לתובע אופציות של החברה בשיעור מסויים (ויודגש כי בכל הטיוטות שהועברו מטעם אובג'ט ננקבה כמות האופציות כמספר אופציות מסויים ולא כאחוז מהון החברה). זאת בין היתר על מנת להגיע להסכמה עם התובע ולמנוע התדיינות משפטית בעתיד. ואולם משאין חולק כי כל המגעים שהתנהלו בין הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות, לא הובילו לכריתת הסכם מחייב, אין לראות בעצם הנכונות כאמור כמזכה את התובע בקבלת אופציות בשיעור כלשהו. זאת בפרט נוכח העובדה, כי מטרת מניעת התדיינות משפטית עתידית בין הצדדים לא הושגה בסופו של דבר. עוד יוער, כי כפי שצויין לעיל בפרק הקודם, מחומר הראיות עולה כי ככלל, נהגה אובג'ט להתקשר עם המנכ"לים שהועסקו על ידה בהסכם העסקה בכתב, בו נכלל גם סעיף אופציות, דבר שלא נעשה בעניינו של התובע. בסיכומיו טוען התובע ארוכות בדבר מזימה שנרקמה כנגדו על ידי מר יגלום ו"חבר מרעיו" במטרה "להנות" מפרות עבודתו של התובע תוך נישולו מזכויותיו בגין פרי עמלו, ובפרט זכאותו לאופציות של אובג'ט. גירסה זו של התובע אינה סבירה בעיניינו, וזאת נוכח העובדה כי כעולה מחומר הראיות, אובג'ט לא נהגה להימנע מהענקת אופציות לעובדים בכירים שהועסקו על ידה, כאשר התחייבה לכך בהסכמי העסקה בכתב, ולא הוצגה כל סיבה הנראית לעין ל"התנכלות" הנטענת מצד אובג'ט דווקא ביחסה אל התובע. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי אי הגעת הצדדים להסכם בכתב באשר להגדרת תפקידו של התובע ולזכאותו האפשרית לקבלת אופציות החברה נבעה מהפערים שנתגלעו בין הצדדים במסגרת הניסיונות לניהול משא ומתן לשם השגת הסכם בכתב, כאשר חלק מהפערים נוצרו גם בשל עמדותיו של התובע ולא רק בעטיה של אובג'ט. 51. בנסיבות המתוארות ונוכח כל האמור לעיל, בהיעדר הסכם מחייב ומפורט בהתייחס לזכאות התובע לקבלת אופציות, לא הוכחה טענת התובע בדבר זכאותו לאופציות של אובג'ט בשיעור הנטען, ודין התביעה ברכיב זה להידחות. לשאלת זכאות התובע לניצול ימי חופשה בתום תקופת העסקתו 52. טענת התובע בדבר זכאותו לניצול ימי חופשה בפועל בתום תקופת העסקתו, נסמכת אף היא על הבטחה בעל פה אשר ניתנה לו כביכול על ידי מר יגלום. גם לקיומה של הבטחה כאמור לא הוצגה כל ראיה לתמוך. 53. ויובהר, בשלב בו ניתנה ההבטחה לטענת התובע (לקראת סיום עבודתו באובג'ט בחודש 8/03) יחסי האמון בין הצדדים כבר היו מעורערים, כפי שניתן להתרשם מחלופת המכתבים בין הצדדים לאורך תקופת ההתקשרות (ר' לדוגמא נספחים ה', יג' לתצהיר מר לוין, ת/26), החלטת התובע לסיים את עבודתו בחודש 3/03 (ממנה חזר בהמשך (סע' 38 לתצהיר התובע) וכן החלטת אובג'ט למנות את גב' שור כמנכ"ל החברה, החלטה אשר התובע התנגד לה. לפיכך סביר להניח כי בשלב זה, לו אכן ניתנה לתובע הבטחה כלשהי בעל פה מצד מר יגלום, היה דואג כי הדבר יעוגן בכתב. זאת בפרט נוכח התרשמתנו כי התובע אינו אדם תמים שאינו מודע לזכויותיו, כאשר מהתשתית הראייתית שנפרשה בפנינו ניתן ללמוד בנקל כי התובע טרח לאסוף ראיות ומסמכים הנוגעים לתביעתו, עוד לפני פתיחת ההליך המשפטי נגד אובג'ט ובתוך כך אף הקליט שיחות שערך עם נציגיה. 54. התייחסויותיו של מר רייס בשיחותיו עם התובע (ר' תמליל השיחות נספח ט' לתצהיר התובע) לשאלת זכאות התובע לניצול ימי החופשה, בדומה להתייחסותו לעניין האופציות, הינן לכל היותר בגדר הצעות שהועברו לתובע במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ואין ללמוד בהן על התחייבות שניתנה כביכול על ידי מר יגלום. משאין חולק כי בסופו של דבר המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לא הוכתר בהצלחה- אין להצעות כאלה ואחרות שהועברו במסגרתו כל תוקף מחייב. 55. בנסיבות המתוארות לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו בדבר התחייבות שניתנה לו כביכול על ידי מר יגלום לניצול ימי החופשה שנצברו לזכותו בתום תקופת ההודעה המוקדמת על פי הסכם ההעסקה. תנאי זה אינו נכלל במסגרת תנאי העסקתו של התובע בהסכם העסקה שנחתם בין הצדדים (או בכל מסמך אחר) ומשכך לא הוכחה זכאות התובע להארכת תקופת העסקתו לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת, תוך ניצול ימי החופשה. מועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים 56. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם יזם את הפסקת ההתקשרות בסופו של דבר, וכפועל יוצא מועד כניסתה לתוקף של הפסקת העסקתו של התובע. 57. לטענת אובג'ט ביום 5/8/03, עת מסירת ההודעה בדבר מינויה של גב' עדינה כמנכ"ל אובג'ט לעובדי החברה, הודיע התובע על התפטרותו, ובהמשך חזר על הודעתו כאמור במכתב בדואר אלקטרוני ששלח לעובדים (נספח ח' לתצהיר מר לוין). לטענת התובע ביום 7/9/03 התקבל על ידו מכתב פיטורים מטעם אובג'ט (נספח טז' לתצהיר התובע), בו הודע לו על הפסקת העסקתו באובג'ט. 58. הלכה פסוקה היא כי בשאלת קיומם של פיטורים נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומם, ובענייננו התובע (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216; דב"ע נד/3-129 משה ענבר נ' איתן הראל ואח', עבודה ארצי כרך ל(2), 154). על הצד הפועל ליתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין הצדדים לידי סיום (דב"ע ל/ 3-1 זלמן הרמן נ' דואבי גילה, פד"ע א' 18; דב"ע ל/ 3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ, פד"ע ב' 41; דב"ע נד/ 3-62 מדינת ישראל נ' זינגר, פד"ע כז 391,394). 59. ואולם בענייננו, אף מבלי להכריע בשאלה מי יזם את הפסקת ההתקשרות, הרי שבהתייחס למועד הפסקת העבודה, נוטה הכף לטובת גירסתה של אובג'ט. 60. מחומר הראיות עולה כי עבודתו של התובע הופסקה בסופו של דבר ב"כעין" הסכמה לא כתובה ורצון משותף של שני הצדדים. התובע לא היה מעוניין להמשיך ולעבוד באובג'ט תחת ניהולה של גב' שור (סע' 53 לתצהירו) וגם מצידה של אובג'ט לא הובעה התנגדות להפסקת ההתקשרות עם התובע לאחר מינויה של גב' שור כמנכ"ל. הרצון לסיים את ההתקשרות עם אובג'ט התגבש למעשה אצל התובע עת נמסר לו על כוונת החברה למנות את גב' שור כמנכ"ל בסוף חודש 6/03, כאשר לשיטתו של התובע מינוי זה השליך באופן ישיר על שינוי תפקידו בחברה ומשכך הוא ראה עצמו כמפוטר (עמ' 65 לפרוטוקל). 61. אין חולק כי ביום בו הודע באופן רשמי על מינויה של גב' שור כמנכ"ל אובג'ט (בתחילת חודש 8/03), במעמד עובדי החברה, מר יגלום והתובע, נמסרה לעובדים הודעה נוספת לפיה התובע מסיים את תפקידו באובג'ט בדרך של התפטרות. לטענת אובג'ט התובע הוא שהודיע על התפטרותו בסמוך למסירת ההודעה בדבר מינויה של גב' שור. לטענת התובע ההודעה על התפטרותו נמסרה לעובדים על ידי מר יגלום, כאשר לפני אסיפת העובדים ביקש מר יגלום מהתובע שלא יסתור את דבריו באסיפה. המדובר בטענה תמוהה ביותר בנסיבות העניין, שכן אין כל הגיון בכך שהתובע יסכים למסירת הודעה כוזבת בדבר הפסקת העסקתו בנוכחות כל עובדי החברה, שעה שלדבריו במועד זה טרם הוחלט על סיום העסקתו על ידי אובג'ט. יתירה מזאת, גם אם נקבל את טענת התובע כי לא היה מודע לכוונתו של מר יגלום להודיע לעובדי החברה על התפטרותו כביכול של התובע, משאין חולק כי הודעה זו נמסרה בנוכחותו - יכול היה ללמוד ממנה כי בשלב זה אובג'ט מעוניינת להפסיק את העסקתו בחברה. מכתב בדואר האלקטרוני אשר נשלח על ידי התובע לכלל עובדי אובג'ט ביום 7/8/03, אף הוא מחזק את המסקנה כי במועד משלוח המכתב כבר הוחלט על הפסקת העסקתו של התובע באובג'ט, כאשר התובע עצמו מודיע לעובדים על עזיבתו את החברה (נספח ח' לתצהיר מר לוין). ניסיונו של התובע ליישב את תוכן המכתב עם גירסתו, במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 66-67 לפרוטוקול) לא צלח. טענת התובע כי המכתב מדבר על "משהו עתידי" וכי התובע רק הודיע על העברת סמכויותיו לגב' שור (ולא על הפסקת עבודתו בבאובג'ט) אינה מתיישבת עם תוכן המכתב, אשר כותרתו הינה "Farewell to all Objet team" ובתרגום חופשי "פרידה מכל צוות אובג'ט". במכתב עצמו התובע מודיע במפורש על עזיבתו את אובג'ט (ר' סע' 14 לעיל). 62. לתמיכה בטענתו כי פוטר מפנה התובע למכתב שנשלח לתובע מטעם אובג'ט ביום 23/12/03 (נספח יט' לתצהיר התובע) בו נאמר בין היתר: "הינך מנסה להתעלם ממכתב הודעת סיום עבודה אשר נמסרה לידך לאחר שהודע לך על סיום יחסי עובד-מעביד בינך לבין החברה בעל פה ביום 5/8/03...". באשר לעובדה כי על פי המכתב אובג'ט היא זו שהודיעה על הפסקת עבודתו של התובע בחברה - לאור המסקנה כי היה מדובר למעשה בהחלטה משותפת של שני הצדדים, אין לייחס חשיבות רבה מידי לניסוח כזה או אחר בעניין זה. יצויין כי מועד מסירת ההודעה על הפסקת העסקתו של התובע על פי המכתב, תואם את גירסתה של אובג'ט בעניין זה. 63. זאת ועוד - התובע למעשה מאשר כי עבודתו בפועל הופסקה בתחילת חודש 8/03, לאחר ההודעה על מינויה של גב' שור כמנכ"ל אובג'ט, כאשר לטענתו, לאחר מועד זה המשיך לתמוך בחברה בעיקר טלפונית (עמ' 68 לפרוטוקול). 64. מהשתלשלות העניינים כמפורט לעיל עולה המסקנה כי ההחלטה בדבר הפסקת העסקתו של התובע התקבלה לכל המאוחר ביום 6/8/03 (בהתאם לגירסתו של התובע), ובהתאם לכך תקופת ההודעה המוקדמת בהתאם להסכם ההעסקה הסתיימה בתחילת חודש 12/03. משאין חולק כי לתובע שולמו מלוא השכר הזכויות הסוציאליות לו על פי הסכם ההעסקה בגין התקופה על ליום 8/12/03 - הרי שאין התובע זכאי לכל תשלום נוסף בגין סיום העסקתו באובג'ט. לתביעה שכנגד 65. במסגרת התביעה שכנגד עותרת אובג'ט למתן צו עשה להשבת מסמכים המצויים לטענתה ברשות התובע, לרבות מידע אשר לטענת אובג'ט נמחק על ידו מהמחשב הנייד שהועמד לרשותו על ידי אובג'ט בתקופת העסקתו בחברה ולצרכי עבודתו. במסגרת סיכומיה חזרה בה אובג'ט מהתביעה להשבת החומר אשר נמחק לטענתה ממחשבו הנייד של התובע, שכן במהלך ניהול התיק נמסר לידיה תקליטור הגיבוי הכולל את החומר שהיה מצוי במחשב לפני שהוחזר לאובג'ט על ידי התובע. עם זאת, אובג'ט עומדת על תביעת להשבת יתר המסמכים השייכים לה המצויים לטענתה ברשות התובע, וזאת תוך חיוב התובע שלא ישמור אצלו כל עותק מהמידע האמור. 66. בהתייחס למחיקת קבצים ממחשבו של התובע הגישה אובג'ט תביעה נוספת כנגד התובע בבימ"ש השלום בתל אביב, בעילה של עוול לפי חוק המחשבים, עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה (ת.א. (ת"א) 12992/05). בית המשפט דחה את התביעה וקבע בין היתר, כי טענת אובג'ט בדבר מחיקת קבצים שלא כדין מהמחשב הנייד על ידי התובע, לא הוכחה. ראוי לציין לעניין זה אף את מסקנת בית משפט השלום בתיק הנ"ל, לפיה לא הוכח חסרונם של מסמכים באובג'ט לאחר עזיבתו של התובע. 67. לטענת אובג'ט, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי נכון להיום מצויים ברשותו מסמכים של החברה, ודי בכך כדי להצדיק מתן צו עשה להשבת המסמכים כמבוקש. זאת בין היתר נוכח הוראת סע' 1.4 לנספח B להסכם ההעסקה, לפיה כל סוגי המסמכים, השמורים בכל סוג של מדיה, אשר הגיעו לידי העובד במסגרת עבודתו והנוגעים לעסקי החברה ולסודותיה המסחריים, יהיו בבעלותה הבלעדית של החברה, ועל העובד להשיבם לחברה על פי דרישתה עם סיום העסקתו, מבלי להשאיר אצלו עותקים של המסמכים. מהאמור בסעיף עולה כי ההוראה הגורפת לעניין השבת המסמכים מתייחסת, כאמור, למסמכים הנוגעים לעסקי החברה וסודותיה המסחריים. בענייננו כלל לא הוכח כי ברשות התובע מצויים סודות מסחריים של אובג'ט. התובע אמנם אישר בעדותו בפני בית הדין הימצאותם אצלו של מסמכים כאלה ואחרים הנוגעים לאובג'ט, ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי ללמד כי מצויים ברשות התובע מסמכים שהם בבחינת סודותיה המסחריים של אובג'ט. בנסיבות המתוארות, גם אם נותרו ברשות התובע מסמכים כלשהם הנוגעים לתקופת העסקתו באובג'ט, משלא הוכח כי המדובר במסמכים החסרים לאובג'ט, אשר חסרונם פוגע בפעילותה השוטפת ו/או כי המדובר במסמכים שהם בבחינת סודות מסחריים ברי הגנה של החברה - הרי שאין כל עילה למתן צו עשה לחיוב התובע להשבת המסמכים כאמור. 68. אשר על כן נדחית התביעה שכנגד. סוף דבר 69. המסקנה העולה איפוא מכל המפורט לעיל, היא כי דינן של שתי התביעות להידחות. 70. ואולם לא נוכל לסיים את פסק הדין, מבלי לייחס כמה מילים לאופן ניהול התביעות על ידי שני הצדדים. המדובר בתיק שנפתח בשנת 2004 ומגיע אל סיומו (לכל הפחות בערכאה הנוכחית) בשנת 2011. במהלך הדיון הוגשו לתיק אינספור מוצגים מטעם שני הצדדים ופרוטוקול הדיונים בתיק מתפרש על פני 689 עמודים. לאורך כל ההליך הגישו הצדדים בקשות ביניים לרוב, אשר רבות מהן התפרשו על פני עמודים רבים באופן חסר פרופורציות לתוכן הבקשות עצמן. בתוך כך הוגשו בשלבים שונים של ההליך, בקשות להגשת ראיות חדשות, אשר חלקן הגדול לא היו רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת. לא אחת הוצגו מוצגים לתיק באופן מפתיע במהלך עדותו של עד זה או אחר, מבלי שהוצגו בשלב מוקדם יותר על ידי הצד המציג. כל זאת, שעה שבבסיס התביעה העיקרית עומדת להכרעה שאלה מרכזית אחת בלבד (זכאותו של התובע לאופציות) ומספר מצומצם של שאלות משנה, אשר לא נדרש לבירורן דיון מורכב. בנסיבות המתוארות שני הצדדים תרמו לא מעט לסירבול והתארכות ההליך שלא לצורך, ובמקום להתרכז בניהול ההליך באופן ענייני, הפכו את הדיון בבית הדין לזירה להעלאת טענות ומתקפות אישיות האחד כלפי השני. במצב דברים זה לא מצאנו לפסוק הוצאות לטובת אף אחד מהצדדים, וכל צד יחוייב בהוצאותיו. חוזההסכם אופציהאופציות