1. התובע הגיש תביעה להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע. כפועל יוצא מכך, תבע פיצויי פיטורין, פיצוי על פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין עגמת נפש, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה: א. התובע שימש כמנכ"ל הנתבע עד ליום 12/5/08. ב. מועד תחילת עבודתו שנוי במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע החל לעבוד בשנת 2002, לטענת הנתבע התובע החל לעבוד בשנת 2005. ג. הנתבע הנו מרכז העוסק בהדרכה ולימוד של אומנות הלחימה טאי צ'י, (להלן: "המרכז"). ד. התובע היה בעל עסק עצמאי ושותף מרכזי בחברת ימית שירותי דפוס. ה. במהלך שנת 2006 החל התובע לנהל חברה נוספת בשם "נון סטופ" אשר עיסוקה בענף חנויות המזון והנוחות. ו. למן תחילת עבודתו, התמורה שולמה לתובע כנגד חשבונית מס על שם חברת ימית שירותי דפוס. ז. החל משנת 2005 פתח התובע תיק עוסק עצמאי במע"מ על שם קדוש אליהו - שירותי ניהול. התמורה שולמה לו באמצעות חשבונית מס על שם העסק. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע, ד"ר עמיר סולד ומר רון וכטל, מנהלים ובעלי מניות בנתבע ומר דוד שיפר, מדריך בנתבע. 4. האם התובע היה שכיר או עצמאי על מנת להכריע בסוגיה השנויה במחלוקת בתיק זה יש להיזקק למהות היחסים בפועל אשר שררה בין הצדדים. נקבע לא אחת והדברים ידועים, כי קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים היא מסקנה הנגזרת ממערכת עובדות, ונבדקת מבחינה מהותית ולא על פי המוסכם בין הצדדים או הכינוי שנתנו למערכת היחסים ביניהם. הנטל להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד ביו הצדדים מוטל על התובע. המבחן העיקרי לבחינת מערכת היחסים שבין הצדדים הוא המבחן המעורב, כאשר המבחן המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות".למבחן זה שני פנים: הפן החיובי - האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של "המפעל" ולפיכך אין הוא גורם חיצוני לו, והפן השלילי - האם האדם בו מדובר הינו בעל עסק עצמאי משלו. במסגרת בחינת הפן השלילי של המבחן, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני. קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית), הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, דרך ניכוי המיסים, אופן הדיווח לרשויות השלטון, האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה, האם קיימת מסגרת שעות קבועה וכיו"ב - כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה , כך שההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד-מעביד בין שניים תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות. להלן נדון לגופו של עניין במערכת היחסים בין התובע לנתבע ונכריע במסגרת המבחנים הקיימים האם התובע היה בבחינת שכיר או עצמאי. 5. הרקע להקמת המרכז מר וכטל, אשר העיד מטעם הנתבע טען, כי התובע הוא שיזם את הקמת הנתבע, המרכז להפצת שיטת הטאי צ'י, וכי הציג בפני נציגי המרכז תכנית עסקית מפורטת להקמתו. התובע, בעל חברת ניהול, הציג עצמו כבעל ניסיון ניהולי מתאים ובהתאם לכך הסכימו נציגי הנתבע להקים את המרכז ולשכור את שירותי התובע לניהולו. ביום 30/10/2005 נרשם המרכז כחברה בע"מ. לדברי וכטל התובע אף יזם עריכת הסכם למתן שירותי ניהול המרכז כקבלן עצמאי. זאת ועוד, וכטל העיד, כי בסוף שנת 2004 הציע התובע לפתוח רשת למכירת מוצרי מזון בשם "נון סטופ". התובע יזם את הקמת העסק והציג תכנית עסקית לפתיחת הרשת. בהתאם לאמור העסק הוקם, תחת ניהולו של התובע. החברה חתמה עם התובע הסכם התקשרות למתן שירותי ניהול והתובע נרשם כבעל מניות בחברה. 6. הסכם ההתקשרות בין הצדדים מהראיות שעמדו בפנינו עלה, כי בין התובע למרכז נערך הסכם למתן שירותי ניהול. בהסכם נקבע מפורשות, כי התובע ינהל את המרכז כקבלן עצמאי ובתמורה ישולמו לתובע דמי ניהול חודשיים ב סך של 15,000 ₪ + 2,000 ₪ הוצאות רכב. לאור הקבוע בהסכם, התובע נרשם כבעל מניות למרות שלא השקיע כספים כיתר השותפים. בהסכם ההתקשרות נקבעה הצהרה של התובע לפיה הוא המעוניין באי קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים ואף עוגנה סנקציה בחוזה באם ייקבע בעתיד, כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. זאת ועוד, בהסכם נקבע והוסכם, כי התובע יעניק שירותי ניהול לנתבע ויוכל לעסוק במקביל בניהול חברת נון סטופ ובניהול עסקו הפרטי - ימית שירותי דפוס. דא עקא, כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים לא נחתם בסופו של יום. יחד עם זאת הנתבע טען, כי ההסכם קויים ומומש בפועל בין הצדדים ויש לקבוע, כי הוא בעל נפקות משפטית מחייבת למרות אי חתימת הצדדים עליו. 7. ואכן, מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי למרות שההסכם לא נחתם, הצדדים פעלו על פיו. התמורה שולמה לתובע על פי הסכום הנקוב בהסכם, התובע קיבל את התשלום באמצעות חשבונית מס כאמור בהסכם. התובע המשיך לעסוק בעסקיו הפרטיים במקביל למתן שירותים לנתבע, התובע קיבל מניות בהתאם לקבוע בהסכם. הדבר מלמד, כי הצדדים פעלו על פי הסכם בפועל, ויובהר, לא הוצג בפנינו כל הסכם אחר המבסס את היחסים בין הצדדים, סכום התמורה שתשולם לתובע והשירותים שיינתנו על ידו. 8. הנתבעת טענה, כי ההסכם לא נחתם בשגגה. ראייה לכך כי מדובר בהסכם תקף היא ההסכם שנחתם עם התובע למתן שירותי ניהול לחברת "נון סטופ". מדובר בהסכם כמעט זהה, אשר נחתם על ידי הצדדים ואשר אין חולק, כי הוא מבסס יחסי קבלן מזמין שירותים בין הצדדים. יובהר, כי התובע אישר בפנינו, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין חברת נון סטופ למתן שירותי ניהול. התובע, לא הצליח להסביר, מהם ההבדלים המשמעותיים בין השירותים שהעניק לחברת נון סטופ לשירותים שהעניק למרכז. מדוע לגבי חברת נון סטופ לא הועלתה טענה ליחסי עובד ומעביד, הכיצד ייתכן שמדובר בחוזים כמעט זהים ואיך מתיישבת עובדה זו עם טענתו כי מתכונת ההתקשרות הייתה שונה. 9. מהאמור התרשמנו, כי הסכם ההתקשרות בין התובע לנתבע, למרות שלא נחתם על ידי הצדדים, היווה בסיס ועוגן ליחסים אשר התקיימו בפועל בין הצדדים. יחד עם זאת יובהר, כי קיומו של הסכם ההתקשרות מהווה סממן בלבד לכך שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד ההכרעה לגבי מהות היחסים בין הצדדים תיעשה בהתאם ליחסים שהתקיימו בפועל בין הצדדים. 10. התובע היה בעל עסקים נוספים מלבד עיסוקו בנתבע עיון בראיות שהוגשו לתיק מעלה, כי במסגרת היותו בעל עסק עצמאי העניק התובע שירותים שונים למספר גורמים במקביל למתן שירותי ניהול לנתבע. התובע צירף לתצהירו חשבוניות מס שהופקו על ידו במסגרת עסקיו הפרטיים ומהם עולה כי התובע עסק במתן שירותי ניהול ומכירת מוצרי נייר ודפוס. מדובר בעסקים אשר הפיקו הכנסה משמעותית ולא משנית לתובע. כפי האמור, מדובר בחשבוניות מס עבור שירותי ניהול לפקודת חברת "נון סטופ". וכן חשבוניות מס במסגרת מכירה של מוצרי דפוס ונייר לפקודת גורמים שונים - המכללה האקדמית תל אביב יפו, המרכז האקדמי רופין, מכללת בית ברל, חנות הקמפוס תל חי, הקריה האקדמית קריית אונו, מכללת י.ד.ע המכללה האקדמית נתניה, מכללת אורט סינגלובסקי ועוד ועוד. עשרות רבות של חשבוניות מס בשווי של עשרות אלפי ₪. מהיקף המסמכים עולה באופן ברור, כי התובע עסק באופן פעיל למדי בעסקיו השונים כעצמאי, אין מדובר בפעילות משנית אשר לא הצריכה את זמנו ועבודתו של התובע. 11. מעדותו של התובע עלו בפירוש סממנים של היותו עצמאי בנתבע, על העדר פיקוח על עבודתו ועל מתן שירותי ניהול וביצוע עבודות נוספות בהיקף נרחב במסגרת עסקו הפרטי. עובדות אלה מלמדות, כי התובע לא היה פנוי ליתן לנתבע שירותי ניהול באופן מלא ובלעדי וכי ניהל במקביל עוד שני עסקים פרטיים בהיקף מלא וקיבל תמורה כספית משמעותית עבור עסקיו האחרים - "ש. זה נכון שלא היו לך שעות עבודה קבועות? ת. נכון. ש. נכון שבמקביל למתן ליעוץ שנתת לחברה גם עבדת באופן מלא בחברה שנקראת נון סטופ. ת. נכון. ש. זה נכון שבאותו זמן אתה ניהלת את חברת הדפוס שלך עד 2008. וזה על פי החשבוניות. ת. נכון. ש. זה נכון גם שעבור המשרה המלאה בנון סטופ אתה קיבלת 10,000 ₪ כנגד חשבוניות ת. נכון. ש. ושם ניהלת שני סופרמרקטים? ת. נכון", (עמ' 5 לפרוט' ש' 3-13). 12. מר וכטל, העיד על עיסוקיו השונים של התובע ועל הסכמת הנתבע לכך שהתובע התקשר עם הנתבע כעצמאי והיה ידוע לכל כי יש לו עסקים עצמאיים נוספים: "ש. האם ידעת שלאלי היתה שותפות בתוך בית הדפוס. ש. כן. היה לו עוד כמה עניינים מעבר לטאי צ'י. ש. זה הפריע לך שיש לו כל מיני עניינים. ת. הפריע לי? זה היה ההסכם בינינו, הוא יכול ככל שהוא יחפוץ ש. מה ידעת שהוא עושה באותה תקופה. ת. נותן שירותי ייעוץ לכל מיני עסקים. מתעסק עם העסק הנוסף ויותר מאוחר בתקופה שמדובר עליה בשנת 2005 הוא ניהול רשת של מרכולים ברמת השרון", (עמ' 17 לפרוט' ש' 17-23). 13. מסקנת הדברים היא, כי התובע ניהל עסקים פרטיים, באופן עצמאי, במסגרת היותו בעל עסק למתן שירותי ניהול ובמסגרת היותו בעל חברת דפוס. עסקים אלה, הצריכו את זמנו של התובע ופעילותו בהם, הייתה שוטפת ומרכזית. היותו של התובע בעל עסק עצמאי מהווה סממן מרכזי לכך שהתובע לא היה עובד של המרכז. בהמשך נראה, כי סממנים נוספים רבים, מעידים על מעמדו של התובע כעצמאי בנתבע, על היעדר פיקוח על עבודתו, על עצמאות בניהול זמנו וניהול המרכז, על אופן התמורה וההתחשבנות בין הצדדים ועוד. 14. התובע היה מורשה חתימה ובעל מניות התובע צירף לתצהירו, נספח א' לתצהיר - אישור בדבר מינויו למנכ"ל במרכז הישראלי לטאי צ'י מיום 2/3/2003. במסמך מפורטים שני מורשי חתימה - התובע ומר רון וכטל. כן אישור בדבר מינוי של התובע כמנכ"ל ובעל אישור חתימה במרכז הישראלי לטאי צ'י ישראל 2005. במסמך מפורטים שני מורשי חתימה - התובע ומר רון וכטל. מדובר בסממן נוסף למעמדו של התובע בנתבע אשר מעיד על היותו עצמאי ולא עובד מן המניין. התובע ניסה להתחמק מן העובדה, כי היה מורשה חתימה יחיד בנתבע וטען, כי אישור זכות החתימה אשר הוא עצמו צירף לתצהיר, אינו מעיד על היותו מורשה חתימה יחיד. עדותו בעניין זה הייתה לא ברורה, "ש. אתה צירפת אישור חתימה לתצהיר שלך. באישור זכות החתימה אין שום הגבלה ושם רשום שאתה רשאי לחתום על דבר ועניין. האם האישור הזה לא נכון. ת. אני לא יודע אם האישור הזה נכון, אבל אני יודע שמבחינת הבנק לא הייתי רשאי לחתום על כל דבר", (עמ' 5 לפרוט' ש' 19-22). 15. זאת ועוד, התובע היה בעל מניות בנתבע וכאשר נשאל האם היה שותף של הנתבע טען, כי איננו יודע מה המשמעות של שותף. להזכיר, התובע מומחיותו במתן שירותי ניהול וחזקה עליו כי הוא יודע היטב מה מהי ההגדרה המשפטית של היותו שותף ובעל מניות בנתבע: "ש. זה נכון שאתה גם בעל מניות בחברה הנתבעת. ת. המשקיעים שהקימו את החברה הם רצו להיטיה איתי ונתנו לי מניות. ש. וגם היית שותף בחברה. ת. אני לא יודע מה המשמעות של שותף. קיבלתי מניות. אני לא יודע מה זה אומר", (עמ' 9 לפרוט' ש' 17-20). 16. התובע לא דרש זכויות סוציאליות מהנתבע מעדותו של התובע עלה באופן ברור, כי הוא ידע בזמן אמת על היותו עצמאי בנתבע ולראייה, מעולם לא פנה בדרישה כלשהי לנתבע לתשלום זכויותיו כעובד. התברר, כי במסגרת עסקיו, העסיק עובדים ואין ספק, כי כמעביד היה אמון על תשלום זכויותיהם וידע מהם הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובדים. התובע לא ידע להסביר, מדוע, בשום שלב במהלך ההתקשרות בין הצדדים, לא פנה לתשלום זכויותיו כעובד - חופשה, הבראה, הפרשות לפנסיה, גמול שעות נוספות ועוד - "ש. זה נכון שהעסקת גם עובדים בתור בעל בית דפוס? ת. נכון. העסקתי בדפוס ובכריכה. קשה לי לזכור כמה עובדים העסקתי. 10 עובדים עד 12. ש. נתת להם משכורת. ת. כן. ש. אתה בקיא בזכויות עובדים. ת. היה לי רואה חשבון שעשה את זה. ש. אתה יודע שלעובדים יש זכויות של חופשה והבראה? ת. כן. באופן כללי. איני יודע את החלוקה. גם שעות נוספות. אני העסקתי גם עובדים בסופרים. 12 משמרות בערך", (עמ' 3 לפרוט' ש' 8-16). 17. התובע, אשר ניהל במסגרת עבודתו והיה אחראי על עובדים רבים ידע בוודאי על הזכויות המגיעות לו בהנחה כי היה בגדר "עובד". העובדה, כי התובע לא פנה אף פעם בדרישה לקבלת זכויות כעובד מן המניין מעידה על כך שאף הוא עצמו, לא סבר שהוא עובד של הנתבע: "ש. אני אומר לך שאתה ידעת באותה עת שאתה לא עובד שכיר של החברה. האם זה נכון ת. למה אתה אומר את זה הם העסיקו אותי בתור שכיר עם חשבונית. עם המנכ"ל לפני היה אותו הדבר. הייתי שכיר עם חשבונית. ש. שכיר מקבל חופש. ת. כן. ש. ואתה לא ביקשת חופש במשך כל השנים. ת. נכון. ש. אתה מעולם לא ביקשת ולא קיבלת הבראה. ת. נכון", (עמ' 6 לפרוט' ש' 5-15). 18. מודעות התובע לאופן העסקתו כעצמאי התובע ניסה להתחמק, כאשר נשאל האם הוא יודע מה ההבדל בין שכיר לעצמאי. עדותו בעניין זה הייתה מגמתית באשר אין ספק לגבי ידיעתו של התובע, כמנהל וכבעל עסקים פרטיים, על ההבדל המשמעותי בין עובד שכיר לעצמאי: "ש. זה נכון שאתה יודע מה ההבדל בין שכיר לעצמאי. ת. לא היה ברור אז ההבדל אשיתי מה שהיה אז. אמרו לי לעבוד מול חשבונית. אמרו לי להביא חשבונית וכך שה נשאר. לא ידעתי את ההשלכות בין זה לזה. התובע המשיך בקו הגנה זה גם כאשר עומת עם העובדה, כי חתם עם הנתבע על הסכם למתן שירותי ניהול בחברת נון סטופ כעצמאי. הסכם אשר הוא עצמו אינו מתכחש אליו ואף לא הגיש תביעה להכרה בהיותו "עובד" גם בחברת נון סטופ. עדותו בעניין זה הייתה מגמתית ומתחמקת: "ש. מה שאתה אומר עכשיו הוא אינו אמת ואתה ידעת היטב מה ההבדל בין אדם שכיר לעצמאי ואפילו חתמת עם הסכם כזה בנון סטופ. ת. כן, חתמתי על הסכם בנון סטופ. אני מכיר את ההסכם הזה. אני חתום עליו. קראתי את ההסכם הזה. אני מסתכל על ההסכם. ההסכם הזה מוזר לי. אני חתום בשני המקומות. וכן, "ש. זה ההסכם שאתה חתמת עליו ת. כן. ש. ואתה יודע מה כתוב בו. ת. אני לא זוכר", (עמ' 7 לפרוט' ש' 10-14, ש' 19-22). 19. קבלת תמורה בחשבונית מס וסממנים נוספים להיותו של התובע עצמאי עוד התברר, כי התובע היה חותם בעצמו על הצ'קים לתשלום שכרו ומוציא לעצמו חשבונית. התובע שילם וניהל דרך השותפות "בית הדפוס" את התשלומים למס הכנסה וביטוח לאומי ובהמשך דרך העסק הפרטי שפתח למתן שירותי ניהול. כן עלה מהראיות באופן ברור, כי התובע קבע לעצמו את סדר היום, היה נוהג לפקוד את המרכז באופן לא קבוע ולמסגרת זמן קצרה, לא דיווח מעולם על שעות עבודתו, החליט מה הוא עושה ומתי יגיע למשרדים. 20. התוצאה המשפטית המסקנה המתבקשת מהראיות והעדויות כאמור הנה, כי התובע העניק לנתבע שירותי יעוץ באופן חלקי, לא בלעדי, וכחלק מיתר עסקיו הפרטיים. לא מצאנו כל ייחוד או כל סממן אחר היכול להעיד על השוני בין שירותי הניהול שהעניק התובע לנתבע, במסגרת עסקיו, לבין שירותי הניהול שנתן בחברת נון סטופ ועסקיו במסגרת בית הדפוס כאמור. אין ספק, כי הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מתקיים במקרה של התובע באשר התובע היה על עסקים עצמאיים והיה מעורב ופעיל בעסקיו לא פחות ואף יותר מהיקף השירותים שעניק לנתבע. 21. זאת ועוד התרשמנו, כי התובע לא היווה חלק מהמערך הארגוני של הנתבע. התובע לא היה נוכח במשרדי הנתבע, לא העניק שירותיו בהיקף עבודה מלא, לא דיווח על היעדרות, לא נוהל מעקב מסודר על נוכחותו במקום העבודה, והשאלה איזו עבודה תבוצע ומתי, הייתה נתונה לשיקול דעתו. 22. יתר המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת יחסי עבודה בין הצדדים אף הם אינם מתקיימים. כאמור לא הוכח בפנינו ע"י התובע מה הייתה מסגרת שעות עבודתו, ועל דיווחו לנתבע בכל דרך שהיא על שעות עבודתו. אין חולק, כי התובע אף לא בא בדרישה כלשהי מהנתבע לצאת לחופשה, לקבל תמורת פדיון חופשה ו/או דמי הבראה. לא הובאה כל ראיה על ימי מחלתו, באם היו, ולא הובאה בפנינו ראיה באשר ליכולת הפיקוח של הנתבע על התובע. התובע הוגדר כעצמאי ברשויות השונות. התובע שילם את הכספים בגין עסקו עבור רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי. 23. מכל המקובץ אנו קובעות כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע ועל כן דין כל תביעותיו להדחות. 24. סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית. לאור כל קביעותינו דעיל ומשבחר התובע לנהל הליך סרק אל מול הנתבע וגרם לו הוצאות רבות ישלם התובע הוצאות ריאליות לנתבע בסך 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.חוזההסכם למתן שירות