הסכם למתן שירותי תכנון

התביעה דנן עוסקת בעיקרה בשאלה אם נשללה בידי הנתבעים, או למצער נפגעה, זכות היוצרים של התובעת במבנה היקב נשוא ההליך, דרך כלל וביתר שאת בכל האמור בזכות המוסרית. בלב ההליך ניצבת שאלת זיקתה של התובעת למבנה האמור, ליקב המצוי בו ולתכניות על-פיהן הוקמו, כמו גם שאלת היריבות בינה לבין הנתבעים וזיקתם של הנתבעים לעילות שנטענו בכתב-התביעה. א. ברקע ההליך 1. התובעת מציגה עצמה כ"בעלת משרד תכנון ועיצוב אדריכלי, עוסקת במתן שירותי עיצוב אדריכלי, יעוץ ארכיטקטוני, תכנון וקידום פרויקטים ומבנים ופיקוח" [סע' 5 לכתב-התביעה המתוקן]. התובעת איננה מהנדסת או אדריכלית רשומה לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958. 2. חברת מקורה בע"מ (להלן חברת מקורה) היא חברה פרטית שמנהלת אתר המכונה 'חוות מקורה' בישוב כרם מהר"ל. בתוך כך מחזיקה חברת מקורה בזכויות החכירה בשטח של כ-1,600 מ"ר במקום (להלן מקרקעי מקורה). בתקופה הרלוונטית לעניינים הנדונים כאן פעל מר גיא רילוב כמנהל חברת מקורה והיה בעל מניות בה (להלן רילוב); לצדו פעלה אשתו, גב' אורנה רילוב (להלן גב' רילוב). 3. נתבעת 1, חברה פרטית (להלן אמפורה), הוקמה במהלך שנת 2000 כשעניינה בהקמת יקב ליצור יין. בין אמפורה לבין חברת מקורה התקיימה מערכת יחסים חוזית שראשיתה בשנת 2000 ואשר תידון בפירוט בהמשך; לעת הזו יתוארו עיקריה בלבד. תמצית ההסכם הראשון בין הצדדים שתאריכו 8.7.2000 הייתה כי לאמפורה יוענק בידי חברת מקורה רישיון שימוש בחטיבת קרקע מוגדרת במקרקעי מקורה לשם הפעלת יקב, בתוך מבנה שיבנה לתכלית זו על-ידי חברת מקורה ושהבעלות בו תהא לחברת מקורה [ת/6; להלן הסכם ההקמה]. 4. לימים הוקמו המבנה והיקב; בהסכם נוסף מאוגוסט 2004 הוענק לאמפורה אותו רישיון שנזכר בהסכם ההקמה ביחס ליקב. היקב הוגדר כחטיבת קרקע בשטח של כשלושה דונמים במקרקעי מקורה שעליה בנוי בניין ומסביבו שטח ירוק בן כשלושה דונם [ת/7; להלן הסכם הרישיון]. הרישיון ניתן למשך עשרים וארבע שנים ועשרה חודשים ממועד מסירת היקב לאמפורה, לאחר השלמתן של כל העבודות הנדרשות על-פי הסכם ההקמה. 5. הסכם שלישי מיום 5.8.2004 הסדיר את יחסיהן של חברת מקורה ואמפורה בכל הקשור למכר ענבים לאמפורה לצרכי פעילות היקב מתנובתו של כרם אורגני בבעלות חברת מקורה [ת/8; להלן הסכם השיווק]. הסכם זה נזכר לשם השלמת התמונה בלבד; אין בו חשיבות ממשית להכרעה בטענות הצדדים. 6. נתבע 2 (להלן ביאר) הקים את אמפורה ביחד עם חברים, במעמד של יזם ומשקיע. ביאר פעל גם כמנהל אמפורה, בנוסף להיותו חבר דירקטוריון בה. ביוני 2008, תוך כדי בירור ההליך ובטרם תוקן כתב-התביעה, נמכרו מניותיה של אמפורה לצד שלישי ופסקה זיקתו של ביאר אליה. נתבע 3 (להלן שצברג) היה אף הוא בעל-מניות באמפורה והועסק בתפקיד יינן החברה. בסוף נובמבר 2007 חדל שצברג מעבודתו באמפורה וקשריו עמה תמו. 7. לצורך ההכרעה בטענות הצדדים תעשה הבחנה בין היקב - מכלול פונקציונלי שנועד לעיבוד ענבים לייצור יין (להלן יקב אמפורה או היקב) לבין מבנה היקב שהוקם במקרקעי מקורה לפי הסכם ההקמה (להלן מבנה היקב או המבנה). אין מחלוקת על כך שיקב אמפורה הוקם ופועל בתוך מבנה היקב, אלא שבמבנה תוכננו והוקמו גם פונקציות נוספות; טיבן וזיקתן ליקב אמפורה ידונו להלן. בלב-ליבה של המחלוקת בין הצדדים ניצבה השאלה מיהו זה שתכנן את מבנה היקב על הפונקציות השונות המצויות בו ובכללן יקב אמפורה. לטענת התובעת היא לבדה תכננה את מבנה היקב ממסד עד טפחות. הנתבעים כפרו בכך; לשיטתם תוכנן מבנה היקב, ולא כל שכן יקב אמפורה, בידי דיאגו גרסו, אדריכל איטלקי שהתמחותו בתכנון יקבים ואשר נשכר לבצע את מלאכת התכנון על-ידי אמפורה (להלן האדריכל האיטלקי או גרסו). ככל שהתובעת מילאה תפקיד בהקמת המבנה הרי שהוא נשא אופי טכני, הסתמך על עבודתו של האדריכל האיטלקי ולא השיא תרומה עצמאית. 8. הערה מקדימה נוספת בנושאי מינוח: לתצהיר התובעת צורף תכנון למבנה היקב, לגביו נטען כי הוא פרי עמלה של התובעת ובו נתונה לתובעת זכות יוצרים חומרית ומוסרית [נספח 2 ל-ת/4]. עוד צורף לתצהיר התובעת תכנון שיוחס לאדריכל האיטלקי [נספח 3 ל-ת/4]. התכניות הללו תקראנה להלן, לצרכי נוחות ובהירות, 'תכניות התובעת' ו'תכניות האדריכל האיטלקי' (וכן 'תכנון התובעת' ו'תכנון האדריכל האיטלקי' בהתאמה). יודגש שאין בעצם השימוש במונחים הללו כדי להכריע בזכויות הצדדים, תוכנן והיקפן. ב. טענות הצדדים וגדר המחלוקת 1. ראשיתו של ההליך בכתב-תביעה שהגישה התובעת ביום 1.3.2006, בו נדרשו הנתבעים לשלם לה 300,000 ₪ בעילות של הפרת זכות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית, גזל, גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, פגיעה במוניטין וחוסר תום-לב. לצדו של סעד הפיצויים התבקש צו עשה שיורה לנתבעים לתקן באופן מידי את הפרסומים שנזכרו בכתב-התביעה ושהיה בהם, לטענת התובעת, כדי לפגוע בזכויותיה. לימים הוגש כתב-תביעה מתוקן בו הועמד סכום התביעה על סך של 803,000 ₪. שלושה הם הסעדים שנתבעו בו: פיצויים בסכום התביעה בשל הפרת זכות יוצרים והזכות המוסרית, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, רשלנות, תרמית, תאור כוזב, הטעיית הצרכן, הפרת חובה חקוקה, גניבת עין, פגיעה במוניטין, לשון הרע, חוסר תום-לב בקיום חיובים ועוגמת נפש; סעד הצהרתי שיקבע כי התובעת היא מעצבת מבנה היקב ובעלת זכויות היוצרים החומריות והמוסריות בעיצובו; צו עשה שיורה לנתבעים לפעול לתיקון פרסומים ספציפיים שפגעו בזכויות התובעת ושהאחריות לתוכנם יוחסה לנתבעים, באופן שיבאר כי התובעת היא שעיצבה את מבנה היקב. 2. התובענה נסמכה על ה כי התובעת היא שתכננה ועיצבה את מבנה היקב, לגביו נטען ש"[...] הוא מבנה מרשים מאוד מבחינה ארכיטקטונית בעל נוכחות ועיצוב יחודי אשר הפך לשם דבר" [סע' 16 לכתב-התביעה המתוקן]. התובעת לא התכחשה לקיומו של האדריכל האיטלקי אך ביארה שהנתבעים לא היו שבעי רצון מן התכנון מעשה ידיו ועל כן פנו אליה כדי שתבצע את התכנון מחדש. האדריכל האיטלקי שימש לנתבעים מעין יועץ טכני בלבד בעוד שהתכנון והעיצוב הארכיטקטוני נעשו בידי התובעת ועל-ידה בלבד [שם, בסע' 21]. ל בדבר היות התובעת מתכננת ומעצבת יחידה ובלעדית של מבנה היקב - על הפועל-יוצא שנודע לכך במישור הזכויות בקניין רוחני, התווספו שתי טענות שאף הן יסוד ומסד לתובענה: האחת, כי הנתבעים ידעו את חלקה ופועלה של התובעת בתכנון מבנה היקב; השנייה, כי חרף ידיעתם פרסמו הנתבעים את מבנה היקב בפרסומים שונים כיקב שתוכנן בידי אדריכל איטלקי מפיאמונטה תוך השמטת חלקה של התובעת בתכנון ומבלי ששמה נזכר באותם פרסומים (להלן הפרסומים). על רקע זה ביקשה התובעת להשית על נתבעים 2 ו-3 אחריות אישית לנזקה הנטען, בין השאר בשים לב למעמדם כמנהלי אמפורה או היקב ולהיותם מי ששימשו כאנשי הקשר בין התובעת לבין אמפורה. 3. הנתבעים גרסו שיש לדחות את התביעה במלואה על-יסודם של כמה טעמים ונימוקים: ראשית, התובעת אינה רשומה בפנקס האדריכלים והמהנדסים - עובדה שלא גולתה בכתב-התביעה, ולכן על-פי דין הייתה חסרת הרשאה לבצע את התכנון האדריכלי לו היא טוענת; משכך אף נגועה התביעה באי-חוקיות. שנית, אין יריבות בין התובעת לבין הנתבעים שכן ההסכם שעליו נסמכת התובעת - הסכם למתן שירותי תכנון מיום 13.10.2000, נכרת בין התובעת לבין חברת מקורה - צד שלישי שלא צורף על-ידי התובעת להליך, בעוד שהנתבעים כלל אינם צד להסכם זה. שלישית, הפרסומים שבהם נעצה התובעת את טענותיה לא נעשו על-ידי הנתבעים, בעוד שמי שאחראים לפרסומים הללו לא צורפו בידי התובעת כצד להליך. לגופו של עניין גרסו הנתבעים כי מבנה היקב תוכנן ועוצב, לפי הזמנתה של אמפורה, על-ידי האדריכל האיטלקי ובהתאם לתכניות שהכין; חלקה של התובעת התמצה בהתאמה של תכניות האדריכל האיטלקי למיקום ולקרקע הספציפית ולחוקי התכנון והבניה בישראל. שירותיה של התובעת הוזמנו בידי חברת מקורה מבלי שאמפורה או מי מטעמה היו מעורב בכך. בתוך כך הוכחשו כל טענות התובעת באשר לחבות אישית של נתבעים 2 ו-3 כלפיה. 4. התובעת לא הכחישה את טענת הנתבעים כי היא איננה אדריכלית רשומה. במענה ל כי שלחה ידה בפעולות תכנון אדריכליות שהדין אינו מתיר לה לבצען ביארה כי החלק העיצובי של מבנה היקב לרבות עיצובו הפנימי הוא פרי יצירתה ואילו פעולות יחודיות שנשמרו בדין לאדריכל בוצעו אל-מול רשויות התכנון והבניה על-ידי יצחק מייזל, מהנדס רשום (להלן מייזל); התובעת היא שהגתה את הקונספט העיצובי של מבנה היקב, הן זה החיצוני והן הפנימי, בעוד שמייזל אישר את עיצוביה מבחינה הנדסית והוציא אותם מן הכוח אל הפועל. לשיטתה של התובעת יש בכך כדי ליצור הפרדה בין היצירה העיצובית שמקורה בה לבין עבודתו ההנדסית של מייזל, באופן שטענות התובעת אינן נגועות באי-חוקיות מחד גיסא, ומאידך גיסא יש לראות את התובעת - לא את מייזל - כבעלת הזכות המוסרית בעיצוב פרי יצירתה [ר' כתב-התשובה המתוקן, סע' 9-8 ו-13]. 5. ההליך נקבע לפני משלב הבאת הראיות ואילך, לאחר שעדויותיהם הראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים לפי החלטות מותב קודם, לפניו התנהל הדיון עד תום שלב קדם-המשפט. מטעם התובעת נשמעו עדותה שלה, עדותו של מייזל, עדותה של גב' רחל שלם - מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל במועד בו התבקש היתר בניה למבנה היקב, עדותו של רילוב ועדות של עד נוסף - מר יהודה יושע. עוד הוגשה מטעם התובעת חוות-דעת מומחה, המהנדס והאדריכל עפר סבר, שנסבה על השאלה אם תכנון התובעת למבנה היקב היה תכנון עצמאי או שמא פיתוח שהושפע ונגזר מתכניותיו של האדריכל האיטלקי (להלן מומחה התובעת או סבר). מן העבר השני של המתרס נשמעו עדויותיהם של נתבעים 3-2, ביאר ושצברג. מטעמם של הנתבעים הוגשו שתי חוות-דעת: האחת, חוות-דעת של האדריכל אלון בנדק שנועדה ליתן מענה לחוות-דעת סבר ועסקה גם בשאלה אם פעולות שנמסרו לביצועה של התובעת לפי ההסכם למתן שירותי תכנון שנכרת בינה לבין חברת מקורה הן פעולות מסוגן של הפעולות שיוחדו בדין לאדריכל רשום; השניה, חוות-דעת של המהנדס עופר גבריאל, בה נדונה שאלה שאף היא בעלת השלכה על עצם כשירותה המקצועית של התובעת לתכנן את מבנה היקב נוכח טיבו כמבנה שאינו 'מבנה פשוט' לפי התקנות הרלוונטיות (להלן בנדק וגבריאל). עדויותיהם של מומחי הצדדים נשמעו בחקירה נגדית לעת הבאת הראיות. 6. זה יהא מהלך הדיון לשם בירור והכרעה בטענות הצדדים: ראשית תבחן השאלה לזכות מי יש לזקוף את מלאכת התכנון והעיצוב של מבנה היקב, בין בכללותו ובין ביחס למרכיבים ספציפיים בו; האם רק לתובעת, כטענתה, או שמא לאדריכל האיטלקי לבדו כגרסת הנתבעים? הדיון יתחלק לשניים: תחילה אעמוד על התפקיד שניתן לתובעת במלאכת התכנון והעיצוב של מבנה היקב אל מול התפקיד שניתן בהקשר לאדריכל האיטלקי, כל זאת מצד ההשתלשלות העובדתית. בשלב שני תבחן טענת הנתבעים בדבר היעדר כשירות מקצועית של התובעת לעסוק באדריכלות ותכנון מבנים מצד הדין ותידון ההשלכה שנודעת לכך על ההכרעה בטענות הצדדים. בדיון האמור יהיה כדי לצייר את גבולות המטריצה שביחס אליה הייתה התובעת עשויה להשיא תרומה עצמאית למבנה היקב, בין מצד העובדות ובין מצד הדין. לאחר שיקבעו 'גבולות הגזרה' שבתוכה פעלה התובעת בכל הקשור לתכנון ועיצוב מבנה היקב יהיה מקום לבחון את השאלה שלשמה ניתנו חוות-הדעת של סבר מזה ובנדק מזה, דהיינו עד כמה תכניות התובעת מבוססות על תכניותיו של האדריכל האיטלקי, דרך כלל ובמיוחד ביחס ליקב אמפורה. לאחר מכן תידון מסכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעים - אמפורה, ביאר ושצברג. בהקשר זה יש לבחון מה ידעו הנתבעים או מי מהם על-אודות חלקה של התובעת בתכנון או עיצוב מבנה היקב, ואם מעמדה וחלקה של התובעת בתכנון ובעיצוב על-פי ההסכם שנכרת בינה לבין חברת מקורה השיתו על הנתבעים חיוב כלשהו כלפי התובעת - בין חיוב ידיעה ובין חיוב הכרוך בפעולה ועשיה. בתוך כך תידון שאלת זיקתם של הנתבעים אל הפרסומים שבהם ננעצו חלק מעילות התביעה. לבסוף יוקדש הדיון לשאלה עד כמה הוכחו עילות התביעה ומהם הסעדים להם זכאית התובעת בעטיין. הפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת. ג. תכנון ועיצוב מבנה היקב - הנפשות הפועלות וחלוקת העבודה ביניהן 1. נקודת המוצא לדיון - קיומו של התכנון האיטלקי (א) על עצם קיומו של האדריכל האיטלקי, כמו גם על נגיעתו למלאכת התכנון של מבנה היקב ויקב אמפורה עצמו, אין חולק. בכתב-התביעה שעל-יסודו נפתח ההליך בא על כך אישור מפורש מטעם התובעת [שם, בסע' 13]: [...] אדריכל איטלקי אכן תכנן מבנה יקב עבור הנתבעים ו/או מי מהם, אולם, הנתבעים לא היו שבעי רצון מן התכנון ועל כן פנו אל התובעת על מנת שהיא תבצע את התכנון מחדש. האדריכל האיטלקי שימש לנתבעים מעין יועץ טכני בלבד בעוד התכנון והעיצוב הארכיטקטוני נעשה ע"י התובעת ועל ידה בלבד. זו באה לידי ביטוי גם בכתב-התביעה המתוקן [שם, בסע' 21]. באותה נשימה התובעת כי התכניות שהוכנו על-ידה היו תכנון מחדש שהוזמן למבנה היקב חלף תכניותיו של האדריכל האיטלקי; מאחר שהתכנון האיטלקי לא נשא חן הופסקה ההתקשרות עמו ותחתיו נשכרו שירותיה של התובעת, מעצבת מקומית [סע' 11 ל-ת/4]. התובעת הדגישה חזור והדגש כי מבנה היקב הוא אחד מיצירותיה החשובות והבולטות ביותר; כי היא סיפקה לנתבעים שירותי עיצוב של מבנה היקב מן המסד עד לטפחות החל במבנה החיצוני של היקב, דרך תכנון סביבתי של גינה וכלה בעיצוב פנימי למבנה היקב; וכי לא היה כל 'צוות' שעסק בתכנון הארכיטקטוני של מבנה היקב אלא רק היא לבדה עיצבה אותו. על כן גרסה התובעת כי יחוס התכנון על-ידי הנתבעים לאדריכל האיטלקי אינו אלא ניסיון נפסד [סע' 2, 14, 25 ו-53 ב-ת/4]. (ב) יאמר מיד: האדריכל האיטלקי היה נוכח-נפקד בהליך זה. הוא לא צורף כנתבע על-ידי התובעת ולא הוזמן למתן עדות בידי מי מבעלי-הדין. על הנפקות שנודעת לכך אעמוד בהמשך. לעת הזו די שאקבע כי בכל הקשור לנסיבות הפניה לגרסו, טיבה של ההתקשרות עמו ומטרתה נשמעה העדות העיקרית מפיהם של ביאר ושצברג; לתובעת לא הייתה ידיעה עצמאית בסוגיה זו. אין חולק על כך שהיא לא הייתה מעורבת בפניה הראשונית לאדריכל האיטלקי. גם לגרסת התובעת החלה מעורבותה בתהליך הקמת מבנה היקב בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר הוגשו תכניות (או שרטוטים) בידי האדריכל האיטלקי. ודוק: זיקתה של התובעת למבנה היקב נולדה עם חתימתו של הסכם מיום 13.10.2000 שכותרתו 'שירותי תכנון' - הסכם שנכרת בין התובעת לבין חברת מקורה תוך שאמפורה או מי מטעמה אינם צד לו [נ/6; להלן הסכם התכנון]. מעורבות האדריכל האיטלקי במלאכת התכנון של מבנה היקב קדמה לכך על ציר הזמן. עובדה זו כלל אינה במחלוקת. (ג) על ראשית הקשר עם האדריכל האיטלקי עמד ביאר שהקים את אמפורה במעמד של יזם ומשקיע, ביחד עם חבריו [עמ' 114 ש' 19-16]. בתחילת הדרך היה ביאר פעיל בנושא הייזום ובתוך כך שכר את שירותיו של שצברג, נסע עמו לאיטליה, בחן ורכש ציוד ליקב [עמ' 116 ש' 16-12]. במסגרת זו יזם ביאר את ההתקשרות עם האדריכל האיטלקי שהיה בעל התמחות בתכנון יקבים [עמ' 129 ש' 30-29, סע' 16-15 לתצהיר ביאר נ/12]. גם שצברג תיאר בעדותו לפני כיצד נוצר הקשר עם האדריכל האיטלקי. שצברג התוודע אליו לראשונה בשנת 2000, במהלך נסיעה שערך עם ביאר לאיטליה לשם תכנון אלמנטים הקשורים במערך יצור היין ביקב. באותה נסיעה נחשפו ביאר ושצברג ליקב שתכנן גרסו אשר עורר את התלהבותם [עמ' 97 ש' 30-26, עמ' 98 ש' 2-1, עמ' 106 ש' 12-8]. ההתקשרות עמו נעשתה בלחיצת-יד ולא במסמך כתוב [עדות ביאר, עמ' 135 ש' 7-1]. (ד) תכניות האדריכל האיטלקי הן דבר-מה בר-קיימא, 'יש' קיים; התובעת עצמה הציגה אותן כחלק מראיותיה [נספח 3 ל-ת/4]. הן לא הוכנו כלאחר-יד, במה שניתן לבטלו כאירוע רגעי, חולף וחסר משמעות על הרצף שבין הגיית היקב כרעיון ערטילאי לבין מתן ביטוי מוחשי לרעיון הקמתו בתכנית מוגמרת שתציג את דמותו, מרכיביו ומיקומו. מעידים על כך תהליך העבודה שהתקיים בין האדריכל האיטלקי לבין נציגיה של אמפורה בטרם הגיש את תכניותיו, כמו גם מעורבותו של האדריכל האיטלקי בעבודת התכנון של מבנה היקב על ציר הזמן, לפני שהוגשו תכניותיו ואף לאחר מכן. מהלך העבודה אל-מול האדריכל האיטלקי בכל הקשור לתכנון שהלה הוזמן לבצע ולגיבוש תכניותיו נשא אופי מתמשך. מעדותו של ביאר עלה שהקשר הראשון עם גרסו נוצר עוד לפני שנכרת הסכם ההקמה בין אמפורה לבין חברת מקורה, אלא שקשר ראשוני זה לא מיצה את ההתקשרות עמו [עמ' 122 ש' 26 - עמ' 123 ש' 4, עמ' 130 ש' 14-12]. תכניות האדריכל האיטלקי הוכנו כשהן מתייחסות באורח ספציפי למקרקעי מקורה שבהם נועד לקום מבנה היקב, לאחר שכבר באה לעולם ההתקשרות בין אמפורה לבין חברת מקורה שביטויה בהסכם ההקמה. בקשר עם הכנת תכניותיו הגיע האדריכל האיטלקי לישראל פעמיים. באחת מהן שהה בארץ כשבועיים על-מנת לספוג את אווירת המקום והנוף [סע' 16-15 ל-נ/12; עמ' 134 ש' 17-12]. עמד על כך ביאר בעדותו: "[...] בהתחלת הדרך וזה מתחבר לארכיטקט האיטלקי, אנחנו יצרנו קשר, אנחנו כאמפורה בהתחלה, יצרנו קשר עם הארכיטקט האיטלקי, הוא בא לארץ פעמיים מתוך כוונה להקים יקב באזור של חוות מקורה. הארכיטקט הגיע לשטח, ישב כמעט שבועיים אם אני זוכר נכון בשטח, שרטט ביד חופשית כי הוא ארכיטקט שלא עובדים עם מחשבים, מהדור הקודם, שרטט מבנה יקב שמצא חן בעינינו. על העבודה הזאת שלו שילמנו" [עמ' 122 ש' 26 - עמ' 123 ש' 4]. 2. התכנון האיטלקי - תכליתו ותוצאתו מהו התכנון שהוזמן מן האדריכל האיטלקי, ומה היה התוצר שסיפק הלה בפועל? (א) האדריכל האיטלקי, בעל התמחות בתכנון יקבים, הגדיר את הצרכים של אמפורה בקשר עם היקב וייצור היין והוא שתכנן עבורה את מבנה היקב; התכנון שערך לא התייחס רק ליקב - קרי למערך יצור היין, אלא גם למבנה היקב בכללותו וכלל אלמנטים שאינם קשורים במישרין לתהליך יצור היין [עמ' 134 ש' 20-18, עמ' 141 ש' 15-10]. ביאר אישר שרצונם של היזמים שניצבו מאחורי פעילותה של אמפורה היה ביקב גדול ויפה שיענה על הצרכים שהגדירו ואשר כללו חוץ ממערך יצור היין עצמו גם מרכז מבקרים וחדרי אירוח [עמ' 141 ש' 13-9]. לשיטתו, בתכניות שהכין גרסו בא לידי ביטוי החזון שעניינו בשאלה איך יבנה היקב, היכן ימוקם במקרקעי מקורה וכיצד ישתלב בנוף [עמ' 135 ש' 7-1]. ביסודן של התכניות שהגיש האדריכל האיטלקי ניצב תהליך עבודה שהתקיים בינו לבין נציגי אמפורה, ושצברג בראשם. בתהליך זה נחשף האדריכל האיטלקי לצרכיה ודרישותיה של אמפורה בכל הקשור לתכנון יקב אמפורה והמבנה בו ישכון, הגדיר צרכים אלה ונתן להם ביטוי גרפי בתכניות שערך [סע' 15 לתצהיר שצברג, נ/11]. תהליך גיבוש 'הפרוגרמה' שביסוד תכנון היקב תואר בעדותו של שצברג לפני. (ב) שצברג הוא שעמד בקשר עם האדריכל האיטלקי מטעמה של אמפורה והוא שהגיש לו פרוגרמה בנושא יצור יין ביקב, דרישות, כמויות ענבים, כמויות בקבוקים לייצור וכיוצא בהם [עמ' 93 ש' 24-22]; הדבר נעשה טרם הגעתו של האדריכל האיטלקי לישראל [עמ' 94 ש' 1]. הפרוגרמה שעליה עמד שצברג בעדותו הועברה על-ידו לאדריכל האיטלקי; הוא לא זכר אם הדבר נעשה במייל, בפקס' או על-פה אך עמד על דעתו שהעביר לגרסו נתונים ופרטים רלוונטיים במהלך שיחות שקיים עמו ובשים לב לשאלות ששאל האיטלקי באשר לדרישות המזמין טרם תכנון היקב [עמ' 94 ש' 14-2]. מאוחר יותר במהלך אותה שנה, שנת 2000, הגיע האדריכל האיטלקי לישראל, אז לווה על-ידי ביאר ואחרים ששצברג לא נמנה עליהם. בהגיעו לישראל הביא האדריכל האיטלקי אתו את התכניות שערך - הן התכניות שיוחסו לו בתצהיר התובעת [עמ' 98 ש' 19-8]. על היקף וטיב מעורבותו בתהליך התכנון אמר שצברג כך: "לגבי האדריכל האיטלקי כשהוא התחיל את פעולת התכנון, הוא שאל אותי את השאלות הנדרשות או ששלחתי לו את הדברים הנדרשים שעל בסיסיהם הוא תכנן את היקב, קרי כמות ענבים נקלטת, כמות מיכלים נדרשת, גודל חדר חביות, גודל מחסן תוצרת גמורה, תרשים מבחינת תהליך הקבלה של הענבים וכדומה" [עמ' 99 ש' 24 - עמ' 100 ש' 1]. עדותו הייתה כנה, ישירה ומעוררת אמון. (ג) יחד עם זאת היה נהיר וברור שהאדריכל האיטלקי לא הכין תכניות סופיות ברמה של תכניות עבודה וגם לא היה אמור לספק תכניות כאלה; ראשית, שיטת העבודה שלו היא כזו שמייצרת שרטוטים שנעשים ביד חופשית - כפי שנעשה גם ביחס למבנה היקב, ולא תכנון ממוחשב כזה שנדרש לשם הגשת בקשה להיתר בניה; שנית, האיטלקי התמחה באדריכלות יקבים אך נעדר התמצאות בפן הביורוקרטי של הגשת תכניות עבודה בישראל. בה בשעה סיפק האדריכל האיטלקי תכנון שקבע את אופן הצבת מבנה היקב במקרקעי מקורה, הציג זרימה של תהליך יצור היין עם כל הפונקציות שתוכננו בהקשר זה, וכלל את מיקום חדרי המבנה ובתוכם גם חדר טעימות וחדרי אירוח בקומה השניה של המבנה [עמ' 135 ש' 16-8]. ביאר הבהיר כי מנקודת מבטה של אמפורה היו התכניות שסיפק גרסו בדיוק מה שהוזמן ממנו, ולא תכניות ראשוניות; לתכנון שלו נעשו התאמות סופיות לאחר מכן, ומראש היה ידוע שיהיה צורך להסתייע במתכנן מקומי כדי לסיים את העבודה [עמ' 135 ש' 23-18, עמ' 136 ש' 2-1]. גם שצברג לא כפר בכך שהתכנון שהגיש האדריכל האיטלקי לא היה תכנון סופי [עמ' 99 ש' 16]. שני ממצאים בעלי חשיבות להכרעה בטענות הצדדים נובעים מן העדויות הללו: ראשית, האדריכל האיטלקי לא היה אפיזודה קישוטית חולפת בהיסטוריה של תכנון מבנה היקב. האדריכל האיטלקי הוזמן לספק, אף סיפק בפועל, תכנון ממשי, בר-קיימא, למבנה היקב - במיוחד בכל הקשור לתכנון יקב אמפורה שניצב במוקד התמחותו כמתכנן יקבים אך גם בהקשרים אחרים, רחבים יותר, של תכנון מבנה היקב ובהיבטים שחרגו ממערך יצור היין. שנית, מראש היה ברור וידוע שהתכנית שהציג האדריכל האיטלקי לא תספיק לשם מעבר משלב תכנון המבנה לשלב הביצוע - קרי, לשם הגשת בקשה להיתר בניה והקמת המבנה והיקב בהתאם להיתר שיינתן. היה נהיר וגלוי שתידרש מעורבות של גורם נוסף שאיננו האדריכל האיטלקי לשם מימוש הסכם ההקמה בין חברת מקורה לבין אמפורה והשגת התוצאה של הקמת מבנה היקב והעמדתו לרשות אמפורה. 3. תכניות התובעת ותכניות האדריכל האיטלקי - זיקה וקשר כל אחד מהצדדים ביקש לנתק בין עבודתה של התובעת שהולידה התקשרותה עם חברת מקורה בהסכם התכנון לבין התכניות שהניבה עבודתו של האדריכל האיטלקי. (א) הנתבעים ביקשו לנתק בין חלקה של התובעת לבין התכנון האיטלקי על-יסוד ה כי התכנון האיטלקי - כמעשה של תכנון ועיצוב למבנה היקב על מכלול מרכיביו - היה עשוי ומוגמר כך שלא נדרשה עבודת תכנון אדריכלית מעבר לו אלא רק מעין אדפטציה שלו 'לתנאי הארץ ותושביה', באופן שיסלול את הדרך להוצאת התכנון האיטלקי אל הפועל. בתוך כך ביקשו הנתבעים להמעיט בחלקה של התובעת ובתרומה שהשיאה לתכנון מבנה היקב בכלל ויקב אמפורה בפרט. על הטעם שבעטיו נדרשה מעורבות של גורם מקומי, ובגינו לא ניתן היה להסתפק בתכניות של האדריכל האיטלקי כתכניות לביצוע, אמר ביאר כך: "הארכיטקט האיטלקי שבחרנו נתן לנו שרטוט מלא של המבנה עם כל הפונקציות בפנים. כדי לקחת שרטוט של אדריכל שבונה דברים באיטליה, שרטוט תוכנית, ולהעביר את זה לביצוע בפרקטיקה הישראלית יש לבצע את כל השינויים הדרושים שקשורים לרשויות בארץ קרי כיבוי אש, תב"ע, עירייה, שטח מותר לבניה, גובה מותר לבניה, דברים שהאיטלקי לא יכול לעשות, ולכן היינו זקוקים לזרוע מבצעת" [עמ' 127 ש' 12-8]. הנחת העבודה של אמפורה הייתה כי לשם ביצוע הפעולות הללו יש צורך באדריכל מקומי [עמ' 127 ש' 19-17]. נוכח הדברים הללו גרסו הנתבעים כי התובעת לא יצרה יצירה אדריכלית משל עצמה אלא התאימה את התכנון האיטלקי לדרישותיו של הדין המקומי [עמ' 136 ש' 13-10, 20-19]. ההתאמה נסבה על פן טכני של התכנון: מיקום כיבוי אש, גובה תקרות, אחוזי בניה, עומק חפירה מותר, התאמה למזג האוויר וכיו"ב. בה בעת הטעימו שהתובעת לא עסקה בעבודה בעלת תכנים עיצוביים-תכנוניים [עמ' 136 ש' 28-23]. (ב) גם התובעת עשתה כל שלאיל ידה על-מנת לנתק בין פירות עבודתה לבין תוצריו של האדריכל האיטלקי ולגמד את תרומתו של גרסו לתהליך התכנון, שהרי כי תכניותיה שלה גילמו תכנון למבנה היקב שנעשה 'מבראשית ברא', ללא תלות בתכנון האיטלקי שקדם לכך וללא כל זיקה אליו, באופן שעשה את תכנון התובעת ליצירה עצמאית שמלוא הזכויות בה נתונות לתובעת לבדה. בחינתה של ההשתלשלות העובדתית על ציר הזמן כפי שהייתה לאשורה איננה מצדדת בגרסתה של התובעת. היא מעידה דווקא על זיקה וקשר בין התכנון האיטלקי לבין תוצרי עבודתה של התובעת בכל הקשור למבנה היקב - זיקה וקשר שליוו את מהלך עבודתה של התובעת מראשיתה. במה דברים אמורים? את ראשית מעור