1. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי תרגום בשלל שפות. אביאור ביירון (להלן - הנתבע) הוא מנכ"ל הנתבעת. ביום 20.10.2010, חתמו התובעת והנתבעת על הסכם למתן שירותי תרגום, שבו הוסכם כי התובעת תספק לנתבעת שירותי תרגום מאנגלית לרוסית של מסמכים רפואיים. סוכם, כי הנתבעת תשלם לתובעת 48 ₪ עבור כל דף מתורגם (250 מלים). 2. בכתב התביעה טענה התובעת, כי היא סיפקה לנתבעת שירותי התרגום על פי ההסכם, וזאת, עד ליום 3.11.2010, אז הודיע לה הנתבע כי הנתבעת החליטה להפסיק את ההתקשרות עמה. ואולם, כאשר ביקשה לקבל את התשלום עבור עבודתה, סירבה הנתבעת לשלם לה את שכרה. לטענת התובעת, היא התקשרה לנתבע כדי לברר את עילת הסירוב, ובתגובה הוא עלב בה והטיח בה, כי עבודתה לא היתה טובה, ובשל כך החליט הלקוח לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת. התובעת טוענת בתוקף, כי היא עשתה כמיטב יכולתה כדי לעמוד בלוח הזמנים ועל מנת לספק לנתבעת עבודה באיכות הטובה ביותר. על יסוד האמור, העמידה את תביעתה על סך של 5,000 ₪, כאשר סכום זה כולל את השכר המגיע לה, לטענתה, בסך 2,097.05 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה בגין הלנת שכרה ועקב התנהגותו הפוגענית של הנתבע. 3. טענות הנתבעת בכתב הגנתה מופנות, כפי שנזכר, בראש ובראשונה, נגד כישוריה וטיב עבודתה של התובעת. הנתבעת הסבירה, כי התובעת אכן העבירה לה את תרגום המסמכים, אולם, לטענתה, התוצרים שסיפקה היו מאיכות ירודה והתובעת לא עמדה במועדים שנקבעו להגשתם. כתוצאה מכך, ביטל לקוח מרכזי את חוזה ההתקשרות עמה ונגרם לה נזק רב. 4. כראיה לדבריה הציגה הנתבעת מכתב שקיבלה מהלקוח שאת מסמכיו התבקשה התובעת לתרגם, שבו הודיע לה, כי החליט על הפסקת ההתקשרות עמה, וזאת - לדבריו, "בשל אי שביעות רצון מאיכות התרגום, אי שביעות רצון ממהירות העבודה ואי שביעות רצון מארגון ההתקשרות איתנו". כמו כן, הנתבעת תומכת את גרסתה בחוות דעתה ובעדותה של גב' אירית בלנקי, שהציגה עצמה כמומחית לתרגום, ובין היתר, גם לתרגום רפואי. לאחר שבחנה מספר קבצים שתורגמו על ידי התובעת, קבעה בלנקי בעדותה, כי התרגום של התובעת היה רשלני, וזאת בעיקר בשל שימוש בשפה מדוברת במקום בשפה מקצועית גבוהה, בשל ריבוי טעויות כתיב בטסקט ובשל שימוש ותרגום לא נכון של מושגים מקצועיים. 5. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בכל הזמנות העבודה שנשלחו אל התובעת נכתב במפורש, כי במקרה של איחור במסירת המסמכים המתורגמים תהא הנתבעת רשאית להפחית 20% משכרה. כן, לטענתה, הובהר לתובעת, כי בגין תלונה חמורה ומוצדקת של הלקוח, בקשר לטיב העבודה, תהא הנתבעת רשאית להימנע לחלוטין מתשלום שכר לתובעת. הנתבעת טוענת, כאמור, כי התובעת איחרה במסירת התרגומים, וכן כי הלקוח התלונן על איכות עבודתה, ולכן, היא היתה רשאית למנוע מהתובעת שכר עבור עבודתה. עוד לטענת הנתבעת, החשבוניות שהציגה התובעת הוצאו על שמו של אדם אחר, בשם ראובן יתיב, ולכן לא ניתן היה להסתמך עליהן. 6. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד נגד התובעת, שבו היא תובעת 30,000 ₪, בגין הפרת התחייבויותיה על פי ההסכם ביניהן ובשל ההתרשלות בעבודתה, אשר כתוצאה מכך ביטל הלקוח את חוזה ההתקשרות עמה, וכן בגין פגיעה במוניטין הטוב של החברה. 7. הנתבע אף הוא הגיש כתב הגנה שבו טען, כי הוא אינו נושא באחריות אישית כלפי התובעת מכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בהיותו מנהל שכיר בלבד אצל הנתבעת, שכל פעולותיו בהתנהלות מול התובעת היו בשל הנתבעת. 8. לצורך ההכרעה במחלוקת שלפני, ראשית עלי לסלק מן הדרך את טענת התובעת לעניין אחריותו האישית של הנתבע, אביאור ביירון, מנהל הנתבעת. איני מוצאת כי נסיבות העניין מטילות עליו אחריות אישית להפרת התחייבותה החוזית כלפי התובעת, ככל שהיתה. כידוע, חל עיקרון ישותה הנפרדת של החברה כל עוד לא נתקיימו נסיבות המצדיקות חריגה ממנו. גם אם הפרה הנתבעת את התחייבותה כלפי התובעת, עדיין אין הדברים מקימים עילה חוקית ל"הרמת מסך ההתאגדות" ואף לא להטלת אחריות אישית על מנהל החברה. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע. 9. אין חולק על כך, שהתובעת ביצעה את העבודה שהוטלה עליה ומסרה לנתבעת את תרגום המסמכים כפי שנתבקשה, והצדדים נחלקו, איפוא, רק בשאלה, האם התובעת התרשלה בעבודתה, כאשר לעניין זה, הנחת הנתבעת - השנויה במחלוקת כשלעצמה - היא, שאם התובעת אכן התרשלה בעבודתה, היתה היא רשאית להימנע מתשלום שכרה. לאחר שנתתי דעתי לכל האמור, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי. 10. עדות התובעת היתה אמינה וקוהרנטית, ולא מצאתי סיבה כלשהי להטיל ספק בגרסתה. התובעת השיבה היטב לכל השאלות שהפנה אליה נציג הנתבעת, והשתכנעתי כי היא עשתה כמיטב יכולתה, בהתחשב בנסיבות שתיארה בעדותה, כדי לרצות את הנתבעת. התובעת הסבירה בעדותה, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היא עבדה בעבודה נוספת, שבה הועסקה במשרה מלאה, והזמן שעמד לרשותה לצורך ביצוע התרגומים עבור הנתבעת, היה מוגבל. לדבריה, עובדה זו היתה ידועה לנתבעת לפני החתימה על ההסכם ולא מנעה ממנה לשכור את שירותיה. גם לאחר תחילת העבודה, פנתה, לטענתה, לנתבעת, מספר פעמים, בהצעה לצרף מתרגם נוסף שישא עמה בנטל, אך הנתבעת דחתה את הצעתה. כמו כן, לטענתה, המסמכים הגיעו אליה כשהם סרוקים (כקבצי PDF), ועל כן היו בלתי ברורים, וטרם שהחלה במלאכת התרגום היה עליה לפענח את הטקסט שבכל מסמך ולהקליד אותו כמסמך עבודה חדש, ומשימות אלו ארכו זמן רב. נוסף לאמור, לדבריה, מטלות התרגום שהועברו אליה הוגדרו כדחופות ובהולות והיא התבקשה להעביר תוצר מוגמר בתוך ימים אחדים, ולפעמים - בתוך שעות אחדות, דרישה שהיתה כמעט בלתי ניתנת לביצוע בנסיבות העניין. טענות אלו נותרו ללא מענה הולם של הנתבעת. התובעת התייחסה בעדותה גם לעדותה של בלנקי וטענה, כי המסמכים שנמסרו אליה לתרגום עסקו בתחום הגנטיקה, תחום התמחותה שבו היא מחזיקה בתואר אקדמי מתקדם, ולכן תמוהה בעיניה טענתה של בלנקי כי התרגום היה רשלני ובלתי מקצועי. 11. מעבר לכך, לא שוכנעתי בטענת הנתבעת, כי עבודתה של התובעת היתה מרושלת בצורה בלתי סבירה, או שהיתה מאיכות כה ירודה כפי שטוענת הנתבעת. זאת - בין היתר, כיוון שלא הוצגו לפני פרטים מספיקים אודות כמות המסמכים שהתבקשה לתרגם, אורכם והמועד האחרון להגשת כל אחד מהם. הנתבעת הציגה אמנם עדות מומחית לתרגום רפואי מטעמה, אולם משקלה הראייתי פוחת, כיוון שלתובעת לא ניתנה הזדמנות ראויה להמציא חוות דעת מומחה נגדית מטעמה. יתירה מכך, מן העדויות עלה, כי התובעת הועסקה בעבר כמתרגמת עבור הנתבעת, ועבודתה אז היתה לשביעות רצון הנתבעת. עובדה זו עומדת בסתירה לטענת הנתבעת כי לאחר החתימה על ההסכם הופתעה לגלות כי התובעת חסרה את הכישורים המתאימים לעבודה. למעלה מן האמור, עיון במסמכים שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה מעלה, כי התובעת עמדה בסך הכל בזמנים שקבעה לה הנתבעת, למרות לוחות הזמנים הדוחקים שנקבעו לה לביצוע העבודות. 12. החלטתי לדחות גם את טענת הנתבעת לעניין זכותה למנוע תשלום שכר מהתובעת, שכן סעיף 8 להסכם ההתקשרות בין הצדדים קובע מפורשות, כי - "תנאי ההתקשרות בין הקבלן לבין החברה יהיו כאמור בהסכם זה בלבד, ושום שינוי בהסכם לא יחייב את הצדדים, אלא אם נעשה בכתב ונחתם ע"י שני הצדדים". למעלה מכך, אין בכל ההסכם סעיף הקובע סעד בגין הפרה של ההסכם, והעובדה שלהודעות הדואר ששלחה הנתבעת לתובעת, באמצעות הדוא"ל, צורפה הודעה בפורמט קבוע, כי במקרים מסוימים היא תהיה רשאית להפחית משכרה, אינה יכולה לשנות מן ההסכמות שקיבלה על עצמה בהסכם. יש לזכור גם, שהנתבעת היא זו שערכה את ההסכם והיא קיבלה אותו ללא הסתייגויות, ומשכך, בדין זכאית התובעת לצפות שהנתבעת תשלם לה את שכרה במלואו. אשר על כן, תביעת הנגד של הנתבעת נדחית. 13. הנתבעת אינה מכחישה, כאמור, שהתובעת ביצעה העבודה, וטענותיה נסבו בעיקר על איכות העבודה ועל אי-עמידה בזמנים, ולכן, לא מצאתי ממש בטענתה כי התובעת מנועה מלתבוע את שכרה בשל העובדה שהציגה חשבוניות מס הרשומות על שמו של אחר. 14. סוף דבר: אני קובעת, כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על פי ההסכם לתשלום שכרה של התובעת. הנתבעת תשלם לתובעת, בתום 30 יום מהיום, את שכרה בסך 2,097 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי רבית כדין מיום הגשת התביעה (20.1.11) ועד למועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת עכבה שלא כדין את שכרה של התובעת ואכן גרמה לה עגמת נפש בטענות על רמתה המקצועית של עבודתה ובהגשת תביעה שכנגד חסרת יסוד. לפיכך אני מחיבת הנתבעת בפיצוי התובעת בגין עגמת נפש בסך 1,000 ₪. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום מהיום, את הוצאות המשפט , כולל אגרת בית המשפט, בסך 300 ₪. זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים. חוזההסכם למתן שירותתרגום