1. השאלה הדרושה להכרעתי בתיק זה המשליכה על מכלול הסעדים הנתבעים הינה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין עו"ד דוד מאירי (להלן:התובע) לבין עו"ד נתן וסר (להלן:הנתבע). 2. כפועל יוצא מההכרעה בסוגיית קיום יחסי עבודה בין הצדדים תבחן תביעת התובע כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:המל"ל) לתשלום דמי אבטלה. בנוסף אדון בתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי הנתבע במסגרתה עתר להחזרים כספיים מהתובע. רקע עובדתי: 3. התובע והנתבע הינם עורכי דין ותיקים. התובע בעל ותק של כ- 20 שנה במקצוע עריכת דין, והנתבע מנהל משרד פרטי ובעל ותק של כ - 40 שנה כעורך דין. 4. בשנים 1997-1998 עבד התובע אצל הנתבע כעו"ד שכיר, התקשרות זו הסתיימה בפיטורי התובע ביום 30.4.98. 5. ההתקשרות בין הצדדים נשוא הליך זה התקיימה מיום 25.8.04 ועד ליום 27.8.07. 6. תנאי ההתקשרות בין התובע לנתבע מצויים בשלושה הסכמים. הראשון מיום 9.9.04 בסמוך לתחילת ההתקשרות, ושני הסכמים נוספים אשר נחתמו במהלך תקופת ההתקשרות (ביום 27.12.06 וביום- 7/08). טענות התובע בקצרה: 7. ההסכמים הנוקטים במונח "נותן שירותים" ו"עצמאי" אינם משקפים את יחסי הצדדים הלכה למעשה. בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד. לשיטת התובע תוכן ההסכמים, העדויות שנשמעו ויישום המבחנים המשפטיים מובילים לתוצאה על פיה התובע היה עובד הנתבע ולא נותן שירותים עצמאי. 8. ההסכמים הינם מסמכי ויתור אותם יזם ויצר הנתבע בניגוד לדין בחוסר תום לב תוך שהוא מתנה את עבודת התובע בחתימתם. 9. לעניין התביעה שכנגד טען התובע כי מדובר בתביעת סרק אשר הוגשה כנגד תביעתו. טענות הנתבע בקצרה: 10. התובע היה נותן שירותים כמפורט בהסכמים בין הצדדים. מסקנה זו מתבקשת מלשונם המפורשת של ההסכמים אשר גיבשו את רצון הצדדים. 11. משמעות קבלת עמדת התובע הינה איון חוק החוזים כאשר הדברים נכונים במשנה תוקף נוכח זהות החותם, עו"ד בעל ותק של כ - 20 שנה המציג עצמו כבקיא בחוק החוזים ובדיני העבודה. 12. ניסיון התובע להשתמש בחוקי המגן שלא נועדו להגן עליו אלא על החלש תוך התעלמות מההסכמים עליהם חתם נעשה בחוסר תום לב תוך ניצול הליכי בית משפט לרעה. 13. יישום המבחנים המשפטיים מוביל למסקנה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבוד מעביד אלא יחסי קבלן. 14. התובע פעל בחוסר תום לב קיצוני אשר יש בו כדי לשלול זכויות קוגנטיות. ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים - 15. ההתקשרות בין הצדדים תחילתה ביום 25.8.04 כאשר כשבועיים לאחר מכן ביום 9.9.04 נחתם בין הצדדים ההסכם הראשון והעיקרי (להלן- הסכם מיום 9.9.04 או מוצג א'1) הקובע כדלקמן - "הסכם למתן שירותים משפטיים (ריטיינר) ... הואיל ונתן הינו בעל משרד עו"ד ומעוניין לקבל מדוד כעו"ד עצמאי שירותים משפטיים על בסיס תשלום שכ"ט חודשי קבוע (רטיינר) כמוסכם וכמפורט להלן ו/או כפי שישתנה מידי פעם (להלן: השירותים המשפטיים) והואיל ודוד מעונין ליתן למשרדו של נתן שירותים משפטיים על בסיס עו"ד עצמאי בתמורה לתשלום שכ"ט חודשי קבוע (ריטיינר) כמוסכם וכמפורט להלן ו/או כפי שישתנה מידי פעם. אשר על כן הוצהר והוסכם כדלקמן: דוד מצהיר כי הינו עו"ד במקצועו, וכי הוא רשאי וזכאי לעסוק בעריכת דין. א. תאריך תחילת מתן השירותים המשפטיים : 25.8.04 . ב. השירותים המשפטיים ינתנו מידי יום וברציפות במשרדו של נתן בימים א- ו משעה 8.30 ולא פחות מ 200 שעות בחודש. ג. לביצוע מתן השירותים המשפטיים יעמיד נתן לרשות דוד חדר במשרדו, מיכשור ושירותי משרד הנהוגים במשרדו של נתן. 3. א. שכ"ט בגין השירותים המשפטיים עבור 200 שעות נקבע לסך - 7,000 ₪ +מע"מ (להלן- השכ"ט) ב. תמורת השכ"ט ימסור דוד לנתן חשבונית /קבלה כדין. ג. כדי למנוע ספק מובהר בזה, כי תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה בגין השכ"ט ו/או כל תשלומי חובה אחרים יחולו על דוד וישולמו על ידו ישירות למוסדות הנ"ל. ד. כמו כן, דוד יבטח עצמו בביטוח מקצועי כנהוג בלשכת עוה"ד. 4. א. מוסכם כי דוד לא רשאי לטפל בלקוחות פרטיים, שאינם לקוחות של נתן. טיפל דוד בלקוח פרטי , שאינו לקוח של נתן, יהיה נתן זכאי לקבל מדוד את מלוא שכ"ט שישלם לקוח כזה לדוד, ולא פחות מהתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עוה"ד , גם במקרה שהלקוח לא שילם שכ"ט כלשהו לדוד. ב. דוד רשאי להפנות לקוחות לנתן, ובמקרה שנתן יקבל כזה לקוח לטיפול, יהיה דוד זכאי לקבל 40% מהשכ"ט שיתקבל מלקוח כזה. 5. א. דוד מתחייב לא לקבל לטיפולו לקוחותיו של נתן במשך תקופה של 36 חודשים לאחר שיפסיק את ההתקשות עם נתן, למעט לקוחות שיופנו לנתן מדוד , כאמור בסעיף 4ב' לעיל ובעניינים שלא נמסרו לנתן . ב. היפר דוד התחייבותו בסעיף 5(א) או 4(א) לעיל יהיה נתן זכאי לקבל מדוד את מלוא התמורה שקיבל דוד ו/או שהיה זכאי לקבל כתוצאה מההפרה הנ"ל. א. דוד רשאי להפסיק את ההתקשרות עפ"י הסכם זה, בכל עת, ובלבד שיודיע על כך לנתן 15 יום מראש. ב. נתן רשאי להפסיק את ההתקשרות עפ"י הסכם זה בכל עת וללא הודעה מוקדמת. 16. כותרת ההסכם קובעת כי ההתקשרות בין התובע לנתבע הינה "הסכם למתן שירותים משפטיים (ריטיינר)". עם זאת, לא אחת נפסק כי בכוונות והצהרות אין די והיותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס אשר הצדדים אינם יכולים להתנות עליו. קרי - מעמד זה אינו נקבע ע"י הצדדים, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה ולא דווקא רצונם של הצדדים, מאחר שאין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה" (ראו: דב"ע לו/ 0-2 לוי- המל"ל (לא פורסם ) דב"ע נד/3-77 פנינה רוטברג- תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454, 462; ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג(76), 25). 17. יפים בהתאמה לענייננו דברי פרופ' רות בן ישראל שהובאו בע"ע 300267/98 יוסף טויטו נ' מ.ש.ב הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ , פד"ע לז 354, 363-365 - 'ואולם לעיתים מכנים הצדדים את ההתקשרות ביניהם בכינוי מלאכותי שאינו משקף את טיבה של ההתקשרות. כתוצאה, מבצע העבודה לא ייהנה מהמעמד של העובד (השכיר) ומהמתחייב ממעמד זה, למשל, כאשר בפועל מדובר בהתקשרות שבין עובד למעביד, אבל בחוזה ההתקשרות מכנים הצדדים התקשרות זו כיחסי קבלנות... [משמעות הויתור - ס.א.] נבחנה בפסיקה ונקבע כי לכינוי שנתנו הצדדים להתקשרותם יש משמעות משפטית מסוימת. יש להתחשב בהצהרה בדבר מעמד ההתקשרות כאל אחת ממכלול העובדות הנשקלות כדי לקבוע את המציאות המשפטית. ואולם גם שימוש זה הוא מוגבל, היות שלפי הפסיקה הכינוי שנתנו הצדדים להתקשרות יכול לעזור בחיזוק טענה שמדובר ביחסי עובד ומעביד; אבל, כנגד זאת, אי-אפשר לעשות בו שימוש כדי לשלול את מעמד העובד (השכיר)'. (ר' בן-ישראל, דיני עבודה (תשס"ב) כרך ב' בעמ' 388-389)". 18. לא זו אף זו , בהסכם קיימים אמנם סממנים המצביעים על היות התובע עצמאי ובין היתר, הגדרת השירות כשירותים משפטיים הניתנים על ידי התובע כעצמאי על בסיס תשלום שכ"ט חודשי קבוע (רטיינר); מסירת חשבונית תמורת שכ"ט; דיווח לרשויות כעצמאי; סיום ההתקשרות מצד עו"ד וסר ללא הודעה מוקדמת. מאידך קיימים בהסכם סממנים המצביעים על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים כגון, מתן שירותים מידי יום בשעות קבועות במשרדו של הנתבע; הציוד והכלים סופקו על ידי הנתבע; התובע אינו רשאי לטפל בלקוחות פרטיים שאינם לקוחות הנתבע לרבות איסור טיפול בלקוחות הנתבע ע"י התובע לאחר סיום ההתקשרות , לתקופה של 36 חודשים . 19. לצורך שלמות התמונה נבחן את מוצגים א'2 וא'3 - הסכם מיום 27.12.06: "תאריך 27.12.06 לכבוד עו"ד דוד מאירי כאן ח. הנדון: הסכם למתן שירותים משפטיים (רטיינר) שבינינו בהמשך לשיחתנו מיום 22.12.06 , ולמען הסדר הטוב, ומניעת אי הבנות ו/או טענות סותרות, ככל שיכולות להיום כאלה, הנני חוזר ומודיעך בפעם נוספת , כי ההתקשרות בינינו, שבמסגרתה הינך נותן שירותיך המשפטיים- המקצועיים למשרדי הוא על בסיס ההסכם שבינינו למתן שירותים משפטיים (רייטנר) מיום 9.9.04 וכמפורט שם בלבד. כמו כן הנני חוזר ומודיעך, כי פרט לזכויות ו/או חובות שבהסכם הנ"ל , אין איש מאיתנו מחוייב ו/או זכאי לדבר כלשהו איש כלפי רעהו הנובע מההתקשרות בינינו. בכבוד רב ובב"ח נתן וסר , עו"ד. 20. על גבי כל אחד מהמסמכים קיימים כיתובים שונים אשר הוספו בכתב יד- במוצג א'2 בין התאריך "22.12.06 " למילים "ולמען הסדר הטוב" הוסף כיתוב בכתב יד, בלתי ניתן לקריאה. כמו כן על גבי מוצג זה הוסף בכתב יד "קיבלתי (ולא מסכים)" וחתימה. כן נכתב - "הנני מאשר ומסכים לכל האמור לעיל". הכיתוב נמחק מעט בצילום ומכל מקום מהעדות עולה כי ההסכמה נרשמה ע"י עו"ד וסר (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 1-3). כאשר נתבקש הנתבע לאשר כי השורה הוספה לאחר שעו"ד מאירי השיב את המסמך השיב כי לא ראה את הכיתוב קיבלתי (ולא מסכים) אלא רק לאחר שהמסמך הוגש לבית הדין (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 4-10). עוד טען הנתבע כי קיבל לידיו מסמך מאושר - מוצג א'3 . על גבי מוצג א'3 הוספה תוספת בכתב יד בה נרשם: "מכתב זה נמסר לי ומאשר את ההסכם מיום 9.9.04 אני מאשר ומסכים לאמור לעיל . 29.12.06" לרבות חתימה הנחזית כחתימת התובע. 21. נוכח המתואר לא מצאתי ליתן משקל למסמך מיום 27.12.06. ככל שנתעלם מהתוספות באופן הדדי, יוותר מסמך מאת הנתבע אשר אין כל אסמכתא כי הדברים הרשומים במסמך אושרו על ידי התובע הגם שלגרסת הנתבע, (המוכחשת ע"י התובע), הודפס המסמך על ידי התובע. משהדעות נחלקו בנוגע להדפסת המסמך והרישומים על גבי המסמך ומשלא הוצגה כל אסמכתא גרפולוגית ואין לדעת מתי נכתבו הדברים ועל ידי מי, לא מצאתי מקום ליתן משקל ממשי למסמך זה. 22. יחד עם זאת ניתן להסיק מהמסמך כי בין הצדדים היו חילוקי דעות באשר להגדרת היחסים ביניהם אחרת מדוע על הנתבע לשוב ולציין בפני התובע כי ההתקשרות בין הצדדים הינה על בסיס עצמאי כנותן שירותים. אף אם כגרסת הנתבע מסמך זה הוצא בעקבות הצעת התובע להתקבל כשותף (סעיף 7 לתצהיר עו"ד וסר וכן עדותו בחקירה הנגדית), עצם כתיבת המסמך ותוכנו מלמדת כי הצדדים ניהלו דין ודברים בקשר למעמד התובע. 23. מסמך נוסף אשר יש לבחון הוא מוצג א' 4 - הסכם מחודש 8/07, שם נכתב כדלקמן: "הסכם למתן שירותים משפטיים (רטיינר) .."הואיל ובין הצדדים נחתם בתאריך 9.9.04 הסכם למתן שירותים מקצועיים (להלן: ההסכם הנ"ל) והואיל וכדי למנוע ספק מעוניינים הצדדים להבהיר את אשר נקבע בהסכם הנ"ל ו/או להוסיף ו/או לשנות את אשר הוסכם ביניהם בהסכם הנ"ל ; על כן מסכימים הצדדים כדלקמן : 1. אחר סע' ההואיל השני בהסכם הנ"ל יבוא סעיף נוסף כלהלן: "והואיל ולמען מנוע ספק כלשהו מצהירים הצדדים כי אין ולא נוצרו ביניהם יחסי עובד מעביד על כל המשתמע מכך, והקשר ביניהם עפ"י הסכם זה הינו קשר בין שני עו"ד עצמאיים בלבד". 2. במקום הסע' 2 ב'- ג' בהסכם הנ"ל יבוא: "השירותים המשפטיים ינתנו במשרדו של נתן בימים ובשעות, כפי שיוסכם מידי פעם בין הצדדים ". 3. במקום הסע' 3 א' בהסכם הנ"ל יבוא: השכ"ט בגין השירותים המשפטיים נקבע לסך של 35 ₪ + מע"מ כדין עבור כל שעת עבודה(להלן- השכ"ט). 4. כל האמור בהסכם זה יחול למפרע בהסכם הנ"ל מתאריך חתימתו . 5. כל יתר סעיפי ההסכם הנ"ל ישארו כפי שנרשמו בהסכם הנ"ל". 24. בהתייחס למוצג א' 4 העיד התובע כי חתם עליו בעקבות איום הנתבע כי יפוטר (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 1) . לטענת הנתבע התנהל בינו לבין התובע מו"מ לשינוי תנאי ההסכם ולאחר מו"מ הגיעו הצדדים להבנה כי מתכונת ההתקשרות תישאר כפי שהיא אולם נקבע כי השירותים המשפטיים יינתנו לפי הצורך וכפי שיקבע מידי פעם. 25. סיכום ביניים בסוגיית מערכת ההסכמים החלה על הצדדים - על אף שבהסכם א/1 נרשם כי מדובר בריטיינר נותן שירותים ובהסכמים מאוחרים יותר הוגדרה העסקת התובע כעצמאי, תוכן ההסכם הראשון מלמד כי קיימים סממנים של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. כן ניתן ללמוד מתוכן ההסכמים כי התובע לא בחר ב"שב ואל תעשה" ומידי תקופה צפה ועלתה סוגית העסקתו, אם כי בסופו של יום נחתם הסכם נוסף בו הוגדר התובע כנותן שירותים. לפיכך וכדי לעשות מלאכתנו שלמה, יש לבחון את מהות היחסים בין הצדדים כפי שהיו בפועל ואין להסתמך על כותרת ההסכמים בלבד. נסיבות חתימת הסכם העבודה: 26. אחת הבחינות לקיומה של מערכת יחסי עובד - מעביד הינה האם צורת ההתקשרות נכפתה על מי שטוען להיותו עובד והאם נדרשת לגביו הגנת דיני העבודה הקוגנטיים - " להתערבות בית הדין בשאלה זו של יחסי עובד-מעביד יש מטרה סוציאלית מוצדקת - הצורך להגן על העובד ו"ככל שפוחת הצידוק כאמור, לקבוע קיומם של יחסי עובד-מעביד יש ליתן יותר משקל, במקרה הגבולי לאומד דעתם הסוביקטיבית של הצדדים לגבי טיבו של היחס שביניהם". במקביל לבדיקה אם במקרה הקונקרטי ה"עובד" הוא הצד הזקוק להגנה יש מקום גם לבדיקת תום הלב. כאשר מתברר שדפוס ההעסקה לא נכפה על ידי ה"מעביד" עולה גם שאלת תום הלב". (ראו: ע"ע 309/07 רמי יהושע - פובליסיס אריאלי בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרונים מיום 12.5.08; ע"ע 300275/98 ויסלר - מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות בע"מ, פורסם במאגרים האלקרונים , מיום 18.12.00). 27. התובע טען כי חתם על ההסכם מתוך כפיה ומנגד לשיטת הנתבע ההסכם גובש בהתאם לרצון הצדדים. באשר לנסיבות עובר לחתימת מוצג א'1 הצהיר התובע - "כשבועיים לאחר תחילת עבודתי במשרדו של המעסיק , נדרשתי על ידי המעסיק לחתום על "הסכם למתן שירותים משפטיים (ריטיינר) " מיום 9.9.04 אשר נוסח ע"י המעסיק, לפיו הוגדרה עבודתי אצל המעסיק כ"מתן שירותים משפטיים על בסיס עובד עצמאי". עד אז היה ברור לי כי אני מועסק כעורך דין שכיר במשרדו של המעסיק . אני נדהמתי מתוכנו של ההסכם וחתמתי עליו לבסוף, בלית ברירה, תחת מחאה ולאחר דין ודברים עם המעסיק. באותו מעמד הבהרתי למעסיק כי המסמך הנ"ל תלוש לחלוטין מן המציאות וחסר נפקות וכי מתקיימים בינינו יחסי עובד מעביד לכל דבר ועניין " (סעיף 6א' לתצהיר התובע). בעדותו הבהיר - "אני התחלתי לעבוד ביום 25/08/04 ועד לחתימת ההסכם ביום 09/09/04 הנתבע ואני קיימנו שיחות בעניין השתלבותי במשרדו, כאשר במהלך התקופה הזאת הוא אמר לי שאני, אחרי שנגיע להסכמה, אוכל לעבוד או כעובדו או תחת הסכם של עצמאי...כן, הועלו שתי אפשרויות לבחירתי". (עמ' 4-5 לפרוטוקול שורות 26 ואילך). 28. כאשר נשאל מדוע חתם על ההסכם ואיזו מצוקה עמדה בפניו השיב - "אני לא אומר שהייתי במצוקה כלכלית, כמו שאני לא אומר שהוצמד אקדח לרקתי, אבל הייתי זקוק לעבודה ולכן חתמתי". (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 22-24). ובהמשך הבהיר -"אני חתמתי על ההסכם כי רציתי לעבוד. באותה נקודת זמן אני לא ידעתי איזה משמעויות יהיה לזה, אם בכלל". (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 15-16). כאשר נשאל האם במשך שלוש שנות עבודתו אצל הנתבע לא חיפש מקום עבודה אחר, השיב "לא הטרחתי את עצמי במחשבה של יום אחרי יום, שאני עובד במתכונת פיקטיבית, במתכונת לא נכונה. אני בסך הכל הבעתי בפני הנתבע את התחושה שהיתה לי שההסכם לא משקף את המציאות העובדתית והמשפטית. את כל זה עשיתי לפי תחושת בטן או ידיעה כללית מבלי שטרחתי לבדוק את העניין (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 5-9). ובהמשך- "..כבר אז במועד ההסכם הראשון אני הבהרתי לנתבע כי ההסכם הזה לא משקף את המציאות . זה היה אז. היום שאני בהליך משפטי והיום מטבע הדברים נאלצתי להתעמק בסוגיה אני משוכנע במאה אחוז" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 19-21). 29. לטענת התובע הנתבע מצא דרך "יצירתית" להעסקת עורכי דין במשרדו במתכונת של עצמאי וכך עשה לגבי כל עו"ד שהועסק במשרדו. בעדותו הוסיף התובע- "מרגע שהוא גילה את הדרך הזאת, שהיא לא חוקית ולא מוסרית, הוא דבק בה ולכן גם שאני הגעתי אליו וגם שאני עו"ד וותיק, הוא כל כך אהב את הדרך הזו שהיתה נוחה לו ונקט בה גם לגבי" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 11-14). לשאלת ב"כ המל"ל למה חתם על ההסכם השיב התובע "כי הייתי צריך את העבודה ועל רקע זה שאני והנתבע סברנו אחרת לגבי המהות האמיתית היו ויכוחים ומריבות"(עמ' 23 שורות 1-2). 30. מנגד טען הנתבע כי התובע שינה גרסאותיו באשר למוטיבציה להתקשר ומכל מקום היה זה רצון התובע להתקשר בדרך זו דווקא. בתצהירו הצהיר התובע כי ההסכם הוכתב ע"י הנתבע וכי נאלץ, לאחר דין ודברים לחתום עליו בלית ברירה, בעוד בחקירה הנגדית חזר בו מגרסה זו והודה כי התקיימו שיחות בקשר לשילובו במשרד. לפיכך לאור סתירות אלה, אין לקבל את טענות התובע בעניין זה. 31. על אף טענות הנתבע הנני סבורה כי התובע לא זנח גרסתו על פיה היה זקוק לעבודה לכן חתם על ההסכם. התובע העיד כי לא הוצמד אקדח לרקתו וכי לא היה במצוקה כלכלית אך הטענה העוברת כחוט השני הן בתצהירו והן בעדותו, אשר לא נסתרה, הינה כי היה זקוק לעבודה, על כן חתם על ההסכמים. העובדה כי היו שתי אפשרויות להעסקתו ובסופו של דבר נחתם הסכם למתן שירותים אינה סותרת טענתו כי עובר לחתימה התנהל דין ודברים בינו לבין הנתבע במסגרתם הביע רצונו להיחשב כעובד מן המניין. 32. התובע צירף למוצגיו הסכמים נוספים של עורכי דין אשר הועסקו באותה תקופה במשרד הנתבע. כעולה מהסכמים אלה מדובר בהסכמים דומים כמעט זהים (נספחים ג'1 - ג'5), להסכמים אשר נחתמו עם התובע. לאור העובדה כי כל עובדי הנתבע עורכי דין, הועסקו באופן זה בלבד (למעט עו"ד עינת ידידיה צוויג) ומשסוגיית מעמדו של התובע עלתה מידי תקופה, סבורני כי צורת העסקה זו הייתה מקובלת במשרד הנתבע ולמרות שהאחרון הינו עורך דין ותיק בעל נסיון בדיני עבודה ובדיני החוזים. קיום יחסי עובד מעביד: 33. ככלל, נטל ההוכחה להוכחת תביעה בה נטען כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ולא יחסי קבלן-מזמין, מוטל על התובע בהיותו המוציא מחברו, וביתר שאת, במקום בו נטענת טענה זו בסתירה להתקשרות מפורשת וחזות הדברים בין הצדדים (ראו: דב"ע לו/2-0 לוי - המוסד לביטוח לאומי; דב"ע נד/77-3 פנינה רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כ"ז 454; ע"ע 283/99 אזולאי ברק - כל הקריות בע"מ ואח' (טרם פורסם). 34. עוד נקבע כי: "מן המפורסמות הוא כי התואר שבו מכנים אדם בחוזה שבין שניים, אין בו כדי לקבוע את "מעמדו" של אדם ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין שניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע את מהותם של היחסים המצביעים על ההפך".(דב"ע לב 3-43/ יגאל הלפרין - הסתדרות מדיצינית הדסה, פד"ע ד' 281, 283; בנוסף ראה- דב"ע לו/ 48-3 יהושע גינצברג - "ניסן" השקעות וסוכנויות בע"מ, פד"ע ח 151; עע 300245/97 משה אסולין ואח' - רשות השידור, פד"ע לו 689). 35. לצורך ההבחנה בין עובד לבין עצמאי פיתחה הפסיקה את המבחן המעורב המכיל בתוכו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה ; כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; צורת תשלום השכר ; אופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת נפסק, כי מבחן ההשתלבות הינו המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב, וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. (ראה פסק דינו של הנשיא אדלר ב- ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, עבודה ארצי, כרך לג(51), 31). 36. באשר למבחן ההשתלבות, ידוע כי הפן החיובי של המבחן דורש, ראשית, את עצם קיומו של מפעל בו ניתן להשתלב; שנית, כי הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל; ושלישית, שמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. מבחן ההשתלבות - הפן החיובי: 37. משרד הנתבע הינו משרד עורכי דין בו השתלב התובע ועסק בעריכת דין לרבות ביצוע פעולות ועבודות הדרושות לניהול השוטף של המשרד. בנוסף תיפקד התובע כחלק אינטגראלי מהמערך הארגוני של משרד עורך הדין. השתלבות התובע במשרד הנתבע נלמדת היטב מההסכמים ומהעדויות מהם מתקבלת תמונה ברורה בדבר תפקיד התובע, תחומי אחריותו, מחויבותו למשרד, ביצוע הפעילות בתחומי והעובדה כי שימש כנציג המשרד כלפי גורמים חיצוניים. לתיק בית הדין הוגש גיליון נוכחות, בקשר אליו העיד התובע "כל גיליון אומר את מה שהוא אומר. אני לא עבדתי על בסיס של פעמיים בשבוע, אלא עבדתי במשרה מלאה. אני מבהיר לבית הדין כי התייצבתי לעבודה כל יום, ולא כל יום עבדתי 8 שעות . לפעמים פחות ולפעמים קצת יותר. עקרונית כל יום הגעתי, למעט סידורים, חופשות ומחלות" (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 19-23). כאשר נשאל עו"ד וסר כמה ימים עבד התובע במשרד השיב "לפעמים הוא בא ולפעמים לא" כאשר נשאל אם התובע הגיע באופן שוטף השיב כי "לרוב הוא היה צריך להגיע ולבצע את העבודה ואת מה שהטלתי עליו " וכאשר נשאל שוב האם בפועל היה התובע כל יום במשרד השיב- "בפועל? היו ימים שלא היו ימים שכן. לרוב הוא היה כל יום" נוכח עדותו הפתלתלה והמתחמקת של עו"ד וסר ולאור דבריו האחרונים מקובלת עלי גרסת התובע כי התייצב לעבודה במשרד הנתבע, מדי יום ביומו. (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 9-15). כמו כן הדברים עולים מדוחות הנוכחות אשר הוגשו לבית הדין (ראה נספחים נ/1 ונ/2). 38. בהתייחס לשעות העבודה השיב הנתבע כי השעות לא היו קבועות וכי לא עמד על כך. כאשר הקשה התובע ושאל מדוע היה רישום של שעות עבודה השיב כי זה עניין פורמלי, קביעת מסגרת. לשאלה מה היתה המסגרת השיב- "שיעמדו בהסכמים.. הלכתי לקראתו שיהיה לו נח, יש לו עבודה שלו, משרד שלו. זה לפי דרישתו . אני אומר רק שלא ייפגע בעניינים שבטיפולו, לי לא כל כך משנה" (עמ' 42 שורות 21-23). כאשר נשאל מדוע היה צורך ברישום שעות השיב -"ההסכם היה תשלום לפי שעות לכן היה רישום של שעות. מצידי שייקח עבודה וייעשה בבית, או במשרד שלו אני אחראי כלפי לקוחות ואם תהיה בעיה יבואו אליי לא אליו". (עמ' 42 שורות 26-27). תשובות הנתבע בעניין זה אינן מתיישבות עם ההיגיון ועם דו"חות הנוכחות שהוצגו. ככל שדרישת הנתבע עניינה בביצוע עבודה בלבד על מנת שהלקוחות יהיו שבעי רצון, לא ברור הצורך ברישום שעות וקביעת מסגרת. עדויות אלה מחזקות את הרושם אודות מחוייבות התובע כלפי המשרד, מחויבות המחזקת גרסתו כי עסקינן ביחסי עובד ומעביד. לאור האמור לעיל ובשים לב למהות התפקיד אשר ביצע התובע, שוכנעתי כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים בנסיבות מקרה זה. הפן השלילי: 39. בבחינת הפן השלילי, נבחנת השאלה אם המועסק ביצע פעילותו בהתקשרות בינו לבין נותן העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו (לעניין זה ראו - בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628). בכדי לבסס הטענה כי לתובע עסק עצמאי צירף הנתבע לתצהיריו (נספח ט') מסמכים חתומים על ידי התובע אשר נמצאו במשרדו, לאחר עזיבת התובע. לטענתו, מסמכים אלה תומכים בגרסתו כי בתקופת ההתקשרות היה התובע בעל עסק עצמאי משלו אשר שירת את המשרד כגורם חיצוני בלבד וכגוף אחד מיני רבים להם העניק שירותים. 40. בין המסמכים אשר הציג הנתבע נמצאת רשימת תיקי הוצל"פ. התובע הצהיר לגבי מסמכים אלה ועדותו לא נסתרה, כי מדובר ברשימה אשר הועברה לעיונו של הנתבע במסגרת בחינת אפשרות לייצג את חברת אביבית למסחר בע"מ (להלן- החברה) חברה בה עבד התובע בעבר. במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע כי בלשכת הוצל"פ רשומים מאות תיקי הוצל"פ בהם מופיע הוא כב"כ הזוכה ובהמשך העיד כי "בתיקים האלה לא ננקטים הליכים כנגד הזוכה, לכל היותר מתקבלים מעת לעת סכומים נמוכים מתיקי איחוד של חייבים. במאות התיקים האלה שאני רשום בהם עד היום בב"כ הזוכה, אולם מאז שסיימתי את עבודתי בחברת אביבית, אני לא מייצג ולא נוקט בהם בהליכים. לדעתי הם תיקים שלא מטופלים גם לא ע"י עו"ד אחר. בתיקים האלה המעט שקורה, שמתקבלים כספים מדי פעם" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 20-25). כאשר נשאל מדוע לא מחק את שמו מתיקים אלה השיב- "השיקול היה ראשית של חשבון נאמנות והחשבון השני היה לחסוך את הטרחה למחוק את שמי כב"כ בכל התיקים האלה, וממילא אף אחד לא לקח טיפול בתיקים ולא קם צורך לעשות שינוי כזה". (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 8-10) עוד העיד כי לא טיפל בתיקים משנת 1997 בכלל. דברי התובע אף מתיישבים עם נספח ח' לתצהיר הנתבע - תצהירו של מר ראובן שקלים - מנהל החברה. בסעיף 3 לתצהירו נרשם- "באותה תקופה ולמעשה גם בימים אלה לא טיפלה הנושה באופן סדיר ורצוף בתיק ההוצל"פ שלה ובכלל זה תיק ההוצל"פ נגד החייבת .תיקי ההוצל"פ נשארו רשומים (עד היום) תחת שמו של עו"ד מאירי אשר ייצג את הנושה בעבר, אך לא התקיים טיפול שוטף בתיקי ההוצל"פ של הנושה". משנשאל הנתבע האם המסמך נעשה באפריל 07, טרם הסכסוך בין הצדדים, השיב כי דווקא תצהיר זה מלמד כי התובע עבד בעבור מר שקלים. 41. סבורני כי גרסת הנתבע בעניין זה נטענה בעלמא בהעדר כל נימוק ממשי. מצאתי לקבל את גרסת התובע בענ וליתן משקל רב לרישום בנספח ח' ובסעיף 3 לתצהיר מר שקלים, התומך בגרסת התובע כי מדובר ברישום קודם לסכסוך בין הצדדים אשר נערך לצורך הליך אחר. הדברים מתחזקים נוכח האמור בתצהירו של ראובן שקלים, אשר הצהיר "במסגרת עבודתו בחברה ייצג עו"ד מאירי את החברה בתיקי ההוצל"פ שלה אשר התנהלו בלשכת ההוצאה לפועל בת"א. לאחר סיום עבודתו בחברה של עו"ד מאירי לא טיפלה החברה בתיקי ההוצל"פ שלה . תיקים אלה נותרו רשומים עד היום תחת שמו של עו"ד מאירי לא מתבצעת פעילות כלשהי מטעם החברה בתיקי ההוצל"פ שלה". בהמשך התייחס מר שקלים לרשימת התיקים - "לאחר בדיקה פרטנית שנערכה ע"י מזכירתי , הגב' יפה ג'יבלי, הנני להצהיר כי כל התיקים המצויים ברשימה, למעט תיקים שיפורטו להלן, הינם תיקים בהם הזוכה הינה החברה ואשר לא נעשה בהם טיפול על ידי החברה לאחר סיום עבודתו של עו"ד מאירי" (סעיף 5). עוד הצהיר מר שקלים כי נבחנה האפשרות שהנתבע ייצג את חברתו בתיקי ההוצל"פ וכי הנתבע ידע היטב כי לחברה מאות תיקי הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ אשר נותרו רשומים על שמו של התובע ואינם מטופלים מזה שנים רבות. כן הצהיר כי לאחר סיום עבודתו בחברה הסתייע בעו"ד מאירי פעמים ספורות בעניינים פעוטים הנוגעים לתיקי ההוצל"פ של החברה ובכלל זה בעניין החייבת בונן מרסל ללא כל תשלום לתובע (סעיף 7 לתצהיר). 42. לאור האמור שוכנעתי כי אין לראות ברשימת תיקי ההוצל"פ אשר טופלו על ידי התובע בעבר בגינם לא התקבלה תמורה בתקופת עבודתו אצל הנתבע, כמסמכים המבססים את קיום הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. 43. מסמכים נוספים אשר צורפו לתצהיר הנתבע (נספח ט')- בהתייחס לתיקים של אשת התובע עו"ד במקצועה, נשאל התובע האם התייעצה עימו והתובע השיב כי הם עוסקים בתחומים שונים והוא מניח כי לעיתים התייעצו. כאשר נשאל האם ניסח עבורה מסמכים משפטיים השיב בשלילה. בהמשך העיד כי הוא זוכר שהופיע במקומה פעם אחת. (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 24 ואילך). 43.1 אשר למסמך המופיע בנספח ט' העיד התובע כי מדובר ב"טובה" אשר עשה עבור מישהי שהוא מכיר. משנשאל כמה טובות ללא קבלת שכר עשה במהלך שלוש השנים בהם היה קשור עם הנתבע השיב- "אני מעריך מספר פעמים שהיה יכול להתבטא בכף יד אחת או שתיים" (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 21-23). 43.2 לעניין המכתבים המתייחסים לחייבת בונן מרסל שצורפו לתצהיר הנתבע, הצהיר התובע (סעיף 15 לתצהיר המשלים) כי לאחר סיום עבודתו בחברה סייע לחברה פעמים ספורות בעניינים פעוטים הנוגעים לתיקי ההוצל"פ ללא קבלת שכר. 43.3 בהתייחס לפסקי הדין בהם רשום התובע כב"כ - שלושה מפסקי הדין הינם טרם תחילת עבודתו אצל הנתבע על כן, אינם בגדר הוכחה כי התובע עסק בעיסוקים אחרים במועד ההתקשרות בין הצדדים. בהתייחס לשני התיקים האחרים, טען התובע כי שמו השתרבב לפסק הדין בטעות עקב השתתפותו בהליכים קודמים בתיק טרם מועד עבודתו אצל הנתבע (סעיפים 19-20 לתצהיר המשלים). משנשאל הנתבע לענין זה השיב "יש לי מה לענות על זה, אם פסקי הדין היו אצלך על השולחן כנראה עסקת בהם" (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 22-23) לשאלת בית הדין האם התובע הגיש ערעור על אחד מפסקי הדין השיב הנתבע כי אינו יודע (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 30-31). כשנשאל איפה נמצאו פסקי הדין השיב כי אינו זוכר. 43.4 לעניין הארכת הסכמי שכירות של יחידות דיור בבעלות התובע ,הודה האחרון כי השינויים על גבי המסמכים (מספר טלפון) נערכו במשרד הנתבע אולם, מדובר בשינויים הדורשים מספר דקות בלבד ומכל מקום עסקינן במסמכים אישיים של התובע. 44. לאחר ניתוח המסמכים הנזכרים לעיל באתי לכלל מסקנה כי המסמכים אשר צורפו כנספח ט' אינם מצביעים על ניהול עסק עצמאי על ידי התובע. שוכנעתי כי רשימת תיקי ההוצל"פ עניינה בתיקים אשר נזנחו וייחוסם לתובע כמצוין ברשימה הוא בעקבות "ייצוג היסטורי". מעבר לאמור ובהתאם להלכה הפסוקה אין במקרים בודדים בלבד אשר בגינם לא שולם שכר כדי להעיד כי התובע הינו בעל עסק עצמאי משלו. עדות עו"ד פכר ועו"ד חדד: 45. מעדויות עורכי הדין אשר הועסקו במשרד הנתבע עולה כי גם עמם נחתמו הסכמים דומים, או זהים להסכם אשר נחתם עם התובע. עו"ד פכר העיד בחקירתו הראשית כי אינו עובד אצל הנתבע אלא מספק שירותים משפטיים מאז 19.6.05 . כמו כן העיד כי הימים בהם נותן הוא שירותים לנתבע משתנים לפי צרכיו האישיים והשכר השעתי לא פחת כתוצאה מאי עמידה בהיקף השעות המצוין בהסכם. בנוסף העיד כי עיקר הכנסתו איננה מהשירותים המשפטיים אשר מעניק הוא לנתבע אלא מהכנסות אשר ייצר בעצמו. בהמשך הוסיף כי את המשרד אשר ברשותו הקים יחד עם עו"ד חדד והעבודה במשרד הנתבע איננה העבודה העיקרית ועם הזמן הפכה שולית. לשאלת בית הדין כמה שעות עבד בממוצע אצל הנתבע השיב- "יש ימים שבכלל לא ניתנו שירותים ויש ימים בהם ניתנו שירותים במתכונת של שעה שעתיים. כמו כן העיד עו"ד פכר כי לא קיבל הנחיות מהנתבע רק התייעצויות אשר היקפן הלך ופחת ככל שהניסיון גדל. (עמ'28-29 לפרוטוקול שורות 28 ואילך). בחקירתו הנגדית העיד עו"ד חדד כי הוא מנהל משרד עם אשתו ועם עו"ד פכר מאז 2003 (עמ' 33 שורות 9-11) כן העיד כי ההסכם נחתם לבקשתו. 46. התמונה המצטיירת ביחס לעורכי הדין פכר וחדד מלמדת על מתן שירותים משפטיים כחלק שולי מפעילות המשרד. אולם, ביחס לתובע לא הובאה כל ראיה כי בתקופה הרלבנטית היה בעל משרד פרטי וממילא לא הובאה ראיה כי היקף עבודת התובע במקום אחר הלך וגדל בהשוואה להיקף הפעילות אצל הנתבע. 47. לפיכך שוכנעתי כי אין להשוות בין אופן העסקת עו"ד פכר ועו"ד חדד לבין אופן העסקת התובע למרות הדמיון הרב בין ההסכמים. בהתאם להלכה הנוהגת יש להתייחס למערכת ההסכמים אשר נכרתו בין הצדדים כאחת מהנסיבות לאורן יש לבחון את מערכת היחסים של כל עובד ועובד בפני עצמו, ואין לפסול אפשרות כי ביחס לעורכי הדין פכר וחדד ההסכמים שיקפו את מערכת היחסים בפועל אולם שונים הם פני דברים ביחס לתובע. נוכח כל האמור הנני סבורה כי ההתקשרות עם עו"ד פכר וחדד אשר שיקפה את מערכת היחסים בינם לנתבע אינה רלבנטית כלל לפן השלילי של מבחן ההשתלבות ואין בה כדי ללמד כי לתובע היה עסק עצמאי השולל קיום יחסי עבודה. יתר הסממנים לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד: 48. מבחן השליטה והפיקוח - ההסכם מיום 9.9.04, חרף כינויו כהסכם למתן שירותים כולל תניות רבות המעגנות את זכות השליטה והפיקוח של הנתבע על עבודת התובע לרבות כפיפות התובע לנתבע. כך לדוגמא נקבע כי השירותים יינתנו מידי יום בשעות קבועות במשרדו של הנתבע; הציוד והכלים יסופקו על ידי הנתבע; התובע אינו רשאי לטפל בלקוחות פרטיים שאינם לקוחות הנתבע לרבות טיפול בלקוחות הנתבע ע"י התובע, לאחר סיום ההתקשרות לתקופה של 36 חודשים. מתצהיר התובע עולה כי: "עבד תחת מרותו ופיקוחו של הנתבע אשר מסר לו עבודה, נתן הוראות והנחיות לביצוע, קבע את סידרי העבודה ואת סדר העדיפויות , קרא כל מסמך שהתובע הכין והעיר את הערותיו והשגותיו , הכין את התובע לקראת דיונים בבתי המשפט, ניהול הדיון ואפשרויות פשרה" (סעיף 17 לתצהיר). טענות אלה לא נסתרו ולמעט טענת הנתבע כי התובע מנסה ליצור רושם, כאילו הונהג במשרד טרור לא הופרכו טענות התובע בענין זה. 49. אספקת הציוד ומקום העבודה - על פי הוראת ההסכם וכך גם בפועל, עבודת התובע בוצעה במשרד הנתבע ובאמצעים אשר העמיד הנתבע לתובע. עוד עולה מהראיות ומהוראות ההסכמים כי הנתבע דאג ליצירת מעגל לקוחות במשרד - משמע סיפק את "כלי העבודה" העיקרי. 50. ביצוע העבודה באופן אישי - התובע לא העסיק עובדים אלא ביצע עבודתו באופן אישי ולגרסתו אף חויב לעשות כן (ראה סעיף 4א' להסכם א'1). ביצוע העבודה באופן אישי הינו סממן מובהק להיות מבצע העבודה בגדר עובד (ע"ע 182/99 בן יעקב נ' קיוליק אנד סופה בישראל בע"מ, (פורסם במאגרים האלקטרונים - מיום 10.11.04), סממן אשר כאמור מתקיים בענייננו שעה שהתובע ביצע את העבודה בעצמו ולא היה מחליף או עובד אחר אשר בצע את עבודתו, במועד בו נעדר. 51. סיכון להפסד וסיכוי לרווח: "שני המאפיינים העיקריים לקיומו של עסק עצמאי הם סיכוי לרווח וסיכון להפסד ונשיאה בעול ההשקעות באמצעי הייצור" (ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ -ברנדה קרסנטי, (פורסם במאגרים האלקטרונים - מיום 15.4.07). כעולה מההסכמים ומהראיות שהוצגו בפנינו לא הובאה כל ראיה כי התובע נשא בהוצאות יצור או השקעה כלשהי במשרד. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי התובע היה שותף במשרד או בתיקים מסוימים וכפועל יוצא מכך היה חשוף לסיכויי רווח כלשהו. 52. צורת התשלום - התובע קיבל את שכרו כנגד הצגת חשבונית. אקדים ואבהיר כי ככל שהדברים נוגעים לצורת תשלום התמורה באמצעות חשבונית, לא אחת נפסק כי אופן תשלום התמורה, אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד - מעביד. לכל היותר יש בו כדי לבסס מעמד אך לא לקובעו או לשוללו ( דב"ע מח/ 3-137 תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ, 60; דב"ע לב/ 1-3 "גלוב" שירות נסיעות בע"מ נ' אליהו לוי, פד"ע ג, 246; דב"ע מג/ 106-3 יחיאל בלטנר - בטח גור, פד"ע טז, 85). מכאן שעל סמך נתון זה בלבד אין להגיע למסקנה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד ויש כאמור לעיל, לבחון את מכלול העובדות. 53. מבחן התלות הכלכלית - במקרים גבוליים לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד יהא מבחן התלות הכלכלית השיקול המכריע (ראו: ע"ע 300256/08 אייזיק נ' תה"ל תכנון המים לישראל פד"ע לו' 817). הגם שאין מדובר במקרה גבולי מצאתי ליתן דעתי למבחן זה. חומר הראיות אשר הונח בפני מוביל למסקנה כי לתובע הייתה תלות כלכלית מוחלטת בנתבע. שוכנעתי כי בכל תקופת התקשרות התובע עבד אצל הנתבע ועימו בלבד מבלי שנתנה לו הכנסה ממקור אחר אלא עיקר הכנסתו היתה מעבודתו במשרד הנתבע. 54. לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את מכלול נסיבות המקרה, הנני קובעת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע. לא נעלם מעיני סממן אופן התשלום המצביע על היעדר יחסי עובד ומעביד, אך התמונה הכוללת המתקבלת, הראיות והעדויות אשר נשמעו בפני הניחו דעתי כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. תום הלב ביחסי עובד מעביד: 55. לטענת הנתבע נוכח חוסר תום הלב הקיצוני של התובע יש לדחות את התביעה ולקבוע כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. בענין זה יפים הדברים אשר נקבעו ע"י כב' השופט פליטמן בע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי והאיגוד הארצי למסחר בישראל פד"ע ל"ו 241,שם נקבע כדלקמן: "....לא נהיר לי מדוע תביעת העובד את זכויותיו על-פי משפט העבודה המגן צריכה להיחשב לחוסר תום-לב מצדו, אפילו הוא היה מודע להסכם ההתקשרות שעשה, ולפיו הוא נחשב לעצמאי, והוא העדיפו על פני חוזה עבודה, שעה שבנסיבות הקשר שבין הצדדים היה מוצדק לקבוע את מעמדו כעובד הזכאי לקיום בכבוד. לאור האמור, אם היה נפסק כי המערער הוא בגדר עובד, לא היה מקום לדחות תביעתו בשל חוסר תום-לב.... 56. בענייננו ומשקבעתי כי התמונה הכוללת מטה את הכף למסקנה כי התובע פעל במשרד כעובד, יש לקבוע את מעמדו של התובע כעובד ואין כל מקום לגרוס כי פוחת הצידוק להכיר ביחסי העבודה בין הצדדים בשל חתימתו על הסכם למתן שירותים ולאחר מכן הגשת התביעה. נסיבות הפסקת העבודה: 57. לטענת התובע פוטר מעבודתו. מנגד טען הנתבע כי התובע התפטר מעבודתו. המסמך הרלבנטי למחלוקת זו הינו נספח ב' לתצהיר התובע בו נרשם כדלקמן: "תאריך 27.8.09 לכבוד עו"ד דוד מאירי .. דוד שלום, בעניין ההודעה שהשארת במשרדי במזכירה האלקטרונית ביום 23.8.07 , כי תבוא ביום רביעי 29.8.07 למשרדי, הנני להודיעך כי לא אהיה זקוק לשירותך בשלב זה עד 1.10.07 . רצ"ב שיק ע"ס 3,165.6 ₪ בגין שכ"ט ומע"מ עבור שירותך בחודש 8/07 + רשימת השעות נא תמציא חשבונית. נא תיצור איתי קשר לקראת סוף חודש 9/07 לצורך חידוש מתן שירותים משפטיים למשרדי. בכבוד רב ובב"ח נתן וסר, עו"ד". 58. לטענת התובע מדובר במכתב פיטורים בעוד לטענת הנתבע מדובר במכתב הפסקת השירותים באופן זמני. להשלמת התמונה אבהיר כי טרם מכתב זה ביום 23.8.08. התקשרה עו"ד צוויג ממשרד הנתבע והודיעה לתובע שלא להגיע למחרת למשרד מאחר והמשרד יהיה סגור. לאחר שעות ספורות התקשר התובע לנתבע והודיע כי ברצונו לצאת לחופשה בימים ראשון עד שלישי בין התאריכים 26.8.07- 28.8.07. התובע ביקש כי הנתבע יצור עימו קשר אולם לטענתו, הנתבע לא חזר אליו וככל שהנתבע היה משוחח עימו ומביע התנגדותו היה נמנע מלצאת לחופשה. 59. ביום 18.9.07 העלה התובע את דבריו על הכתב (נספח ב'2). בין היתר כתב כי המכתב מיום 27.8.09 הינו מכתב פיטורין לכל דבר וכי ככל שהנתבע היה מורה שלא לצאת לחופשה התובע היה פועל בהתאם להחלטתו (סעיף 9 לנספח ב'2) . 60. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם היה ממשיך בעבודתו אצל הנתבע אלמלא המכתב היית וכך השיב - "אני מניח שאלמלא המסמך הזה, הייתי חוזר מחופשה של 3 ימים כן הייתי ממשיך". כאשר נשאל מדוע לא חזר לעבודה לבקשת הנתבע השיב כי לא האמין בכנות הפניה. ובהמשך- "באמת אני לא חושב שאני צריך לחזור שמוציאים אותי לחופשה כפויה של חודש ימים וזאת מבלי שאני יודע מה יהיה אחרי שאחזור וזאת בהצטרף אין ספור הפרות שהנתבע ביצע כלפי במשך ה- 3 שנים האלה. היה ברור לי שאם הוא מתכוון להחזיר אזי, הכוונה להחזיר אותי באותה מתכונת לא אמיתית כהעסקה לא אמיתית" (עמ' עמ' 17 - 18 לפרוטוקול שורות 20 ואילך). 61. משנתבקש הנתבע להבהיר מדוע ביקש מהתובע ליצור עימו קשר רק בעוד חודש, השיב: "הוא היה אז בהליכי גירושין, היה מצב שראיתי שרוב הזמן וכל הזמן מתעסק עם הטלפון והוא היה במצב קשה, אני להפך רציתי לתת לו זמן להרגע ולתת לו לסדר את העניינים שלו, לי היה קשה והייתי צריך לבצע את העבודות ואת הערעור שלו, חשבתי שייקח חופשה ויחזור לעבודה, קשה שאדם בא למשרד ומתעסק עם העניינים שלו". לשאלה מדוע נכתב במכתב כי ידברו על המשך העסקה, השיב "זה מן התבטאות כזו." (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 1-8). תשובתו הראשונה של הנתבע הינה תשובה מתחמקת ומעורפלת ולא ניתן להבין ממנה את הטעמים להחלטתו. כמו כן לא מצאתי לקבל את תשובתו כי מדובר ב"סוג של התבטאות" שכן העולה מהמכתב הוא כוונה מפורשת להפסקת ההתקשרות בין הצדדים וכפועל יוצא מכך הוצאת התובע לחופשה ללא תשלום . 62. מלשון המכתב עולה באופן ברור כי הנתבע בחר להותיר התובע בחופשה ללא תשלום. בנוסח המכתב קיימים יסודות ברורים של ניתוק יחסי עובד-מעביד ביוזמת הנתבע, הגם שהנתבע מציע לתובע ליצור עימו קשר בהמשך. בהתאם להלכה הפסוקה, הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום ושלא מרצונו באופן שהחזרתו תיעשה אך בהסכמת הנתבע ובהתאם להחלטתו במועד שאינו מוגדר וידוע משמעותה פיטורים. (ע"ע 10/03 גליה פיליפוביץ - סי. פי . אס מחשבים והנדסה בע"מ, פד"ע מ' 471). 63. בענייננו נקבעה תקופת זמן בה היה על התובע ליצור קשר עם הנתבע. יחד עם זאת לא ניתן לקבל התנהלות המעביד והחלטתו השרירותית בדבר יציאה לחופשה ללא תשלום למעלה מחודש ימים מבלי שקדמה לכך שיחה עם התובע. מעבר לאמור, הנתבע הותיר את המשך העסקת התובע לוטה בערפל מאחר ולא הייתה כל וודאות כי עם סיום התקופה ישוב להעסיקו. אשר על כן אני קובעת כי בנסיבות מקרה זה יש לראות במכתב הנתבע מיום 27/08/09 כמכתב פיטורין לכל דבר ועניין. הסעדים להם עותר התובע: 64. דמי הבראה - לטענת התובע זכאי הוא לתשלום דמי הבראה בגין תקופת העסקתו. צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביר בהוצאות הבראה ונופש קובע (סעיף 7) כי "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל דמי הבראה עבור אותה תקופה במהלך תקופת עבודתו". לפיכך בהתאם לצו ההרחבה מקום בו יחסי העבודה באו לקיצם בחודש 8/07 התובע רשאי לתבוע בגין השנתיים האחרונות קרי, מחודש 08/05 ועד לתום יחסי העבודה. על פי הוראות צו ההרחבה, דמי הבראה ישולמו באופן יחסי להיקף עבודת העובד, משההסכם עולה כי התובע עבד לכל הפחות במשרה מלאה (200 שעות) ומכל מקום לא הוכח אחרת, התובע זכאי ל - 12 ימי הבראה בגין שנתיים האחרונות להעסקתו ובסך כולל של 3,816 ₪. 65. חופשה שנתית - התובע היה עובד בשכר אך לא נטען כי עבד פחות מ-200 ימים בשנה על כן יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית התשי"א- 1951 , באופן שהתובע זכאי עבור שלוש שנות עבודתו ל- 36 ימי חופשה, על פי ערך יום חופשה בסך של 280 ₪ ליום (7,000/25) ובסך כולל של 10,080 ₪. 66. דמי נסיעות - צו ההרחבה הכללי במשק בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קובע בסעיף 3 כדלקמן: "כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו". בסעיף 4 נקבע: "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה". תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבעת בצו ומתעדכנת מעת לעת. בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי במשק בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה (סעיפים 3-4) התובע זכאי להשתתפות הנתבע בהוצאות הנסיעה. ההלכה הפסוקה קבעה כי חישוב החזר הוצאות הנסיעה נערך בהתאם לימי העבודה בפועל, אולם אם קיים מחיר נסיעה מוזל באוטובוס או כרטיס מנוי חודשי, יחושב ההחזר על בסיס כרטיס הנחה זה (דב"ע נד/2-28 אהרן זילברשטיין - שמחה כהן, תק-אר 96(1), 96 (1996)]. כן ידועה ההלכה כי הנטל להוכיח השתתפות בהחזר הוצאות הנסיעה מוטל על כתפי התובע (דב"ע נו/3-61 צדוק ויולט - גאולה בלדב ואסתר קורנפיין (פורסם במאגרים האלקטרונים). מהמסמכים שבתיק עולה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה התגורר התובע בנווה סביון ומקום העבודה היה ברמת גן. לפיכך ברי כי התובע נזקק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. התובע טען כי עלות "חופשי חודשי אזורי ירוק של חברת דן" בתקופת העסקתו עמד על 196 ₪ לחודש. טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבע ולא נטען כי דמי נסיעות לעבודה וממנה שולמו ע"י הנתבע בדרך כלשהי. לפיכך זכאי התובע לתשלום דמי נסיעות בסך של 7,056 ₪. 67. שכר בגין זמן עבודה שנמנע על ידי הנתבע לפי 180 שעות וכן ביום 24.8.07 - משטענות אלה נטענו על ידי התובע בעלמא ללא כל ביסוס ראיתי וללא כל תימוכין, דין תביעות התובע בגין רכיב זה, להדחות. 68. תמורת הודעה מוקדמת- משקבעתי כי התובע פוטר ומשלא נטען וממילא לא הוכח כי לתובע ניתנו ימי הודעה מוקדמת, זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בסך של 7,000 ₪. 69. פיצויי פיטורים - משקבעתי כי התובע פוטר על ידי הנתבע, זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 21,000 ₪ (7,000*3). 70. שכר בגין ימי חג- התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ימי החג בתקופת עבודתו לא חלו בשבת כמו כן לא הוכח כי לא נעדר מהעבודה יום לפני החג ויום לאחריו - לפיכך תביעת התובע בגין רכיב זה נדחית. התביעה שכנגד: 71. במסגרת התביעה שכנגד עתר הנתבע לקבלת סעדים שונים העומדים על סך של 230,898 ₪. בסכומיו זנח הנתבע מרבית מהסעדים ועתר לסעדים אלה- פיצויי הסתמכות נוכח חוסר תום הלב הקיצוני בו נקט התובע, פיצוי כספי שסכומו הועמד לפחות כשווי הרכיבים הנתבעים בתביעת התובע. לחילופין טען הנתבע כי הוכח שהתובע השתמש במשאבי משרדו וזאת על פי הודאה מפורשת של התובע בפני צד ג' (מוצג יג לתיק המוצגים של הנתבע) וכן בהתאם למוצגים שהוצגו המעידים כי התובע עסק בענייניו הפרטיים במהלך עבודתו אצל הנתבע. הנתבע חוייב בתשלומי שכ"ט עפ"י ריכוז של שעות "מתן שירותים משפטיים", כאשר הלכה למעשה בשעות הנ"ל עסק התובע בענייניו הפרטיים. כמו כן במועד בו חויב הנתבע ע"י התובע בתשלום שכ"ט לא עסק התובע בענייני הנתבע אלא ניהל שעות ארוכות שיחות פרטיות. התובע התנגד נחרצות לגילוי משך זמן השיחות שניהל מהטלפון הנייד שברשותו. לפיכך יש לראות בתובע כבעל דין אשר נמנע מהצגת ראיות ולחייבו בהשבת החלק היחסי של שכ"ט. עוד נטען כי התובע עשה עושר ולא במשפט כאשר לצד מתן שירותים משפטיים לנתבע ניהל משרד עצמאי משלו במשרד הנתבע, מבלי ששילם או השתתף בהוצאות השוטפות, על כן יש לחייב התובע בשליש מהוצאות המשרד בהן נשא הנתבע משך כל ההתקשרות. 72. מנגד טען התובע כי התביעה שכנגד הינה בדויה והוגשה רק כשנה וחצי לאחר הגשת תביעת התובע כמשקל נגד לתביעתו. 73. הנתבע זנח חלק נכבד מהסעדים להם טען במסגרת כתב התביעה שכנגד, כבר במסגרת תצהיריו. משנשאל ע"י התובע מדוע נזנח רכיבים דוגמת ה"הפרש בין השכר שקיבל התובע כעצמאי לבין השכר שהיה מקבל כשכיר השיב הנתבע כי אינו זוכר (עמ' 49 לפרוטוקול שורה 3). לשאלה האם עומד הוא על כל רכיב התביעה השיב כי אינו זוכר מה הם רכיבי התביעה שכנגד . (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 30-31). 74. מטעם זה בלבד ובהתאם להלכה הפסוקה (ראה ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח' פ"ד מז (1) .311; ע"א 447/92 רוט נ' אינטר קונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2)), דין התביעות שנזנחו בסיכומי הנתבע - התובע שכנגד, להידחות. 75. אשר לסעדים שלא נזנחו מדובר בסעדים שאינם מכומתים. לא ברור מכח מה מבקש התובע פיצויי הסתמכות בשווי רכיבי תביעת התובע דווקא, ומכל מקום הסכום הנתבע אינו מתיישב עם הוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1971. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שבנסיבות מקרה זה אין לראות בהתנהלות התובע אשר עתר לתשלום זכויותיו מכח משפט העבודה, כחוסר תום לב קיצוני המצדיק השתת פיצוי כספי. בנוסף, צירוף דוח הוצאות הנתבע איננו מהווה ראיה שעה שלא הוכח כי התובע אכן ניהל עסק עצמאי בתוך משרד הנתבע ולא ברור מכח מה בחר הנתבע לעתור לקבלת שליש מההוצאות דווקא. לאור האמור לעיל התביעה שכנגד, נדחית. תביעת התובע נגד המל"ל: 76. ביום 27.5.09 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי אבטלה. ביום 14.1.09 דחה המל"ל תביעתו משהתובע לא צבר 267 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה, בשנה וחצי אשר קדמה לתקופת האבטלה. 77. לטענת התובע תקופת האבטלה החלה ביום 1.10.08 על כן שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה הינה החל מיום 1.4.07 ועד ליום 1.10.08. בירור שערך התובע העלה כי הנתבע הכיר והחשיב את תקופת עבודתו של התובע במהלך חודשים 9/08-9/07 במהלכם צבר 267 ימי עבודה אולם לא הכיר בתקופת עבודת התובע במהלך חודשים 4/07 עד 8/07 ולא החשיב תקופה זו לצורך תקופת האכשרה הנדרשת בחוק . אין חולק כי התובע לא קיבל תלושי שכר והפיק חשבוניות מס אך בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, על כן מבוקש כי בית הדין יקבע כי התובע השלים את מלוא תקופת האכשרה הנדרשת בחוק. 78. בסמוך להגשת כתב הגנה הגיש המל"ל הודעת צד שלישי כנגד עו"ד וסר. 79. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעם הצד השלישי אליו צורפו בין היתר מסמכים הקשורים להתדיינויות בין הצדדים (התביעה והתביעה שכנגד) וכן הודעת צד שלישי כנגד צד ד' - התובע. 80. לבקשת הצדדים הדיון בתיק בל 3254/09 אוחד עם התיקים המאוחדים (התביעה והתביעה שכנגד) . 81. בפתח סיכומיו טען המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל)כי הוא מצטרף לכל טענות הנתבע וצד ג' בסיכומיו , תוך שזנח טענתו לעניין תקופת האכשרה. לטענת המל"ל בטופס התביעה לדמי אבטלה התובע לא ציין את עבודתו כשכיר אצל צד ג', ורק לאחר שנדחתה תביעתו לדמי אבטלה "נזכר" כי עבד אצל צד ג' כשכיר ולא כעצמאי וזאת בניגוד לכל הצהרותיו למל"ל. 82. כן נטען כי ביום 15.11.07 הגיש התובע לנתבע טופס דין וחשבון רב שנתי, בו ציין במפורש כי עד יום 30.8.07 היה עובד עצמאי. מדובר בהצהרה עליה חתם התובע מרצונו החופשי וכעת טוען הוא כי הצהרתו לנתבע משך שנים הייתה כוזבת. לא יתכן כי מבוטח ישנה מעמדו וסיווגו במוסד בהתאם לסוג הגמלה אותה הוא תובע. משהתובע בוטח לבקשתו כעובד עצמאי אצל הנתבע ובהתאם להצהרתו בתקופה הרלוונטית לא היה מבוטח בביטוח אבטלה. 83. בנוסף נטען כי התובע חתום על רצף של הסכמים פעם אחר פעם מהם עולה כי הסכים לתנאי העבודה שהוצעו לו. האמור בהסכמים אלה תואם את הצהרות התובע לנתבע לפיהם הינו עובד עצמאי ואת תשלום דמי הביטוח ששילם כעובד עצמאי בתקופה הרלוונטית. 84. בתצהירי התשובה מטעם התובע הלין הוא על התנהלות המל"ל הנסמך על המסכת העובדתית שהציג הנתבע לעניין יחסיו עם התובע , בעוד שבשלב הגשת התצהירים הצהיר כי אין לו כל ידיעה על מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבע ויתר על הגשת תצהירים מטעמו. 85. לעניין הטענה כי התובע לא הצהיר על גבי טופס האבטלה כי עבד אצל הנתבע על כן מדובר בהטעיה, טען התובע כי ביום 11.12.08 הוגשה תביעתו לדמי אבטלה על גבי טופס המל"ל. התובע ציין פרטי שני מקומות העבודה האחרונים כפי שנדרש בטופס. התובע לא ציין את עבודתו אצל צד ג' משלא נדרש לכך בטופס. המל"ל החזיר לתובע את התביעה בצירוף מכתב בו נתבקש להציג תלושי שכר מחודש 4/07 עד חודש 01/08. ביום 1.1.09 השיב התובע במכתב והבהיר כי במהלך התקופה שמיום 25.8.04 ועד ליום 27.8.07 עבד במשרד הנתבע. עוד נטען כי האמור בקשר למסמך מיום 15.11.07 אשר צורף לסיכומי הנתבע הינו הטעיה. הטופס הנזכר לא נחתם ע"י התובע כמו כן, לא קיים שום דמיון בין החתימה עליו ובין יתר חתימות התובע המצויות בתיק. לסיום טען התובע כי המל"ל מתעלם מהתניות המופיעות בהסכמים בין התובע לנתבע המבטאות במובהק יחסי עובד מעביד. 86. עיון בטופס התביעה מיום 11.12.08 מעלה כי אכן כטענת התובע ברובריקת "פרטים על מקומות העבודה האחרונים" רשומים כשני מעסיקיו האחרונים של התובע עו"ד קובי אשכנזי כמעסיק אחרון מיום 1.2.08 ועד ליום 30.9.08 ועו"ד רונית לרר כמעסיק קודם מיום 11.11.07 עד ליום 20.1.08. טכנית לא ניתן היה לרשום מעסיק נוסף. על כן התובע לא נדרש למלא פרטים אודות העסקתו אצל הנתבע וממילא לא ניתן להלין כלפיו כי לא מילא פרטים אודות העסקתו שעה שבטופס זה הוקצה מקום מוגדר לרישום המעסיקים בהעדר דרישה ברורה לפירוט שמות כל מקומות העבודה בהן עבד התובע. 87. זאת ועוד; במענה לתביעה שהגיש התובע למל"ל נשלח מכתב בו נכתב כדלקמן - "במטרה לזרז את הטיפול בתביעתך ולהבטיח את סיומו במהירות המירבית מוחזרת לך התביעה לתשלום דמי אבטלה שהגשת היו וחסרים בה הפרטים הבאים : תלושי שכר מחודש 4/2007 עד חודש 1/2008 "... בתאריך 1.1.09 שלח התובע מכתב לנתבע בה חזר על הפרטים שבטופס התביעה וכך נכתב -..."במהלך התקופה שמיום 25.8.04 ועד ליום 27.8.07 עבדתי במשרד עו"ד נתן וסר. בתקופה זו התקיימו יחסי עובד מעביד בינו וביני לכל דבר וענין . עקב דרישתו של עו"ד וסר הפקתי חשבוניות מס עבוד השכר שקיבלתי ממנו ולא קיבלתי תלושי שכר" בהמשך נכתב "בעניין זה הגשתי תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בה תבעתי מעורך דין וסר תשלומים שונים על בסיס הקביעה כי התקיימו בינינו יחסי עובד מעביד לכל דבר וענין בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בענין זה בפסיקת בתי הדין לעבודה. לפיכך אבקשכם לראות בתקופת עבודתי במשרד עו"ד נתן וסר כתקופה בה עבדתי כשכיר לצורך התביעה לדמי אבטלה". 88. כעולה מתאריך המכתב נשלח הוא לנתבע בהזדמנות הראשונה ומיד לאחר שהוחזר לתובע טופס התביעה. מהאמור לעיל עולה כי כבר במועד הגשת התביעה לנתבע ראה התובע עצמו כעובד ולא כעצמאי שכן עובר למועד הגשת התביעה לנתבע 1, עוד ביום 7.10.07, הגיש התובע תביעתו לבית הדין (עב 9092/07) במסגרתה ביקש כי בית הדין יכיר ביחסי הצדדים כיחסי עובד ומעביד חרף ההסכמים שנכרתו. מטעם זה בלבד אין לקבל את טענות הנתבע 1 בעניין זה. 89. בהתייחס לדוח הרב שנתי אשר צורף לסיכומי הנתבע 1 על גביו נרשם כי התובע היה עובד עצמאי עד יום 30.8.07 - עיון במסמך מעלה ספק האם חתימת התובע היא וזאת שעה שהחתימה על הדו"ח הרב שנתי שונה מהותית מיתר חתימות התובע המצויות בתיק. לכך מתווספת עדות התובע כי מסמך זה לא הוגש ואף לא נחתם על ידו . על כן אני סבורה כי הנתבע לא יכול להסתמך על מסמך זה בבואו לשלול גמלה מהתובע. 90. אציין כי המל"ל זנח טענתו לעניין תקופת האכשרה ועיקר טרונייתו מופנית כנגד קיום יחסי עבודה בין הצדדים. אשר לאופן הדיווח לרשויות, הלכה פסוקה היא כי לכל היותר יש באלה כדי לבסס מעמד אך לא לקובעו או לשלולו. על כן משקבעתי כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים חרף הרישום בהסכמים, לא ברור כיצד יכול היה בידי התובע לפעול אחרת בזמן אמת. לפיכך לא מצאתי ממש בטיעוני המל"ל הזהים לטענות הנתבע בעניין העדר קיום יחסי עבודה בין הצדדים, טענות אשר כאמור נדחו על ידי. לאשר על כן יפעל המל"ל בהתאם לקביעות פסק הדין קרי,הכרת מערכת היחסים בין הצדדים כיחסי עובד ומעביד. 91. אשר להודעת צד שלישי- נוכח הקביעה בדבר קיום יחסי עבודה בין הצדדים ,מתקבלת תביעת המל"ל כנגד צד ג'. 92. לעניין הודעת צד ד' אשר הפנה צד ג' (הנתבע) כנגד התובע -נוכח קיום יחסי עבודה בין הצדדים לא מצאתי מקום לקבל טיעוני הנתבע. משלא שוכנעתי כי התובע הציג מצג שווא בפני הנתבע ושעה שבסופו של הליך הוכרו יחסי הצדדים כיחסי עובד ומעביד ,אין בידי המעביד לשוב אל העובד ולדרוש שיפוי בגין הפרשות למל"ל. לפיכך דין הודעת צד ד' אשר שלח הנתבע לתובע,להידחות. סוף דבר: 93. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורין בסך של 21,000 ₪. ב. דמי הבראה בסך של 3,816 ₪. ג. חופשה שנתית סך של 10,080 ₪. ד. הוצאות נסיעה בסך של 7,056 ₪. ה. דמי הודעה מוקדמת בסך של 7,000 ₪. הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/09/07 ועד התשלום המלא בפועל. 94. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו. חוזהשירותים משפטייםהסכם למתן שירותריטיינר