מונחת בפני תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כגוש 19076 חלקה 1 באדמות פקיעין, בשטח כולל של 7,048 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). התובעים ונתבעים 9 ו-10 הינם אחים (להלן: "יחידי משפחת בלוט), הנתבעים 1-8, גם הם קרובי משפחה (להלן: "יחידי משפחת סבאג); הצדדים הינם הבעלים במשותף ו/או הזכאים להירשם כבעלים במשותף של הזכויות במקרקעין. זכויותיהם של הצדדים ועל כך אין מחלוקת, הם כדלקמן: א. תובע מס' 1 - 1000/7048 חלקים. ב. התובעים מס' 3 ו-5 - 508/7048 חלקים, כל אחד. ג. הנתבע מס' 1 - 1/4 חלקים. ד. הנתבעים מס' 2-8 - 1/28חלקים, כל אחד. ה. הנתבע מס' 9 - 1000/7048 חלקים. ו. התובע מס' 10 - 508/7048 חלקים. למרות הבעלות הרשומה כמפורט לעיל, בין יחידי משפחת סבאג, ביחסים הפנימיים ביניהם, בפרט בין נתבע מס' 1 ו-7 ולבין יתר הנתבעים, קיימת חלוקה, שאינה משתקפת מהזכויות הרשומות במקרקעין, כעולה מסעיף 7 לכתב ההגנה. למרות הרישום לפיו, נתבע מס' 1 הינו הבעלים של 1/4 החלקה, הרי בחלוקה הפנימית בין יחידי משפחת סבאג נטען בסעיף 7 לכתב ההגנה של נתבעים 2-8, כי: א. הנתבע מס' 2 - 1008/7048. ב. הנתבע מס' 3 - 504/7048. ג. הנתבע מס' 4 - 504/7048. ד. הנתבע מס' 5 - 504/7048. ה. הנתבע מס' 6 - 504/7048. ו. הנתבע מס' 8 - 504/7048. נתבע מס' 1, בתחילת הדרך, הגיש כתב הגנה נפרד מטעמו, בהמשך נתבע זה זנח את טיעוניו והוא יוצג על ידי בא כוח נתבעים 2-8 והגיעו לחלוקה פנימית ביניהם, שאינה משפיעה על החלוקה שצריכה להתבצע בין יחידי משפחת בלוט לבין יחידי משפחת סבאג. ההליכים לפני מינוי המומחה מטעם בית המשפט; הבעלות בין הבעלים, היא בעלות במושע ולכל צד לא מוקנית חזקה ייחודית, אם כי במרוצת השנים, היו בין הצדדים הסדרים חלקיים שהסדירו אחיזה פרטנית בחלק מהמקרקעין, אשר הביאה את הנתבעים לטעון, כי קיימת הסכמה ותכנית חלוקה לכלל המקרקעין. אין חולק, כי על החלקה ובטרם הגשת תביעת פירוק שיתוף, הוקמו שלושה בניינים למגורים, האחד הוא בית משפחת בלוט, נתבע מס' 9 בפינה הצפון מערבית של החלקה, השני הוא בית מגורים שנבנה עבור נתבע מס' 8 לבית משפחת סבאג, בפינה הצפון מזרחית של החלקה והשלישי, בית שנבנה על ידי נתבע מס' 2 ו/או מי מטעמו לבית משפחת סבאג, בפינה הדרום מזרחית של החלקה. התנהלו מגעים, שנמשכו שנים, בין שתי המשפחות, הסכמה כוללת לא היתה בין הצדדים, למרות ראשיתם של תכניות חלוקה כאלה ואחרות שהועברו בין הצדדים, התוכניות לא הבשילו לכדי חלוקה מוסכמת ותשריט חלוקה שמקובל על יחידי שתי המשפחות. המומחה מטעם בית המשפט הגיש ביום 11/5/11 מסמכים שצילם מתיק התכנון והבנייה, לגבי בקשות למתן היתר בנייה: היתר בנייה מס' 6713 משנת 2002, היתר בנייה 64/83 מיום 24/7/83, היתר מספר 1603 משנת 1994 והיתר מס 3528 משנת 1997. מהיתרי הבנייה שצורפו, לא ניתן ללמוד, לרבות מהמפות המצביות שצורפו, על כל תכנית חלוקה מוסכמת. זאת ועוד, מתכנית החלוקה הקיימת בוועדה, מדובר בתכנית שלא חתומה על ידי כל השותפים, אין בה חלוקה במרבית השטח ולכן אין לראות בה כתכנית חלוקה מוסכמת כלל ועיקר. תשריט חלוקה היסטורי - קיומו ומעמדו; הסכם חלוקה, ניתן להוכיח אותו באמצעות תשריט, שכן הוא לא טעון הסכם בכתב. בעוד שהנתבעים טוענים כי תשריט החלוקה הנ"ל מהווה הסכם פירוק שיתוף בין השותפים לכל דבר ועניין ויש לאמצו טוענים התובעים כי תשריט החלוקה אינו משקף אלא חלוקה לצורכי שימוש. לפעמים ניתן לראות בתשריט חלוקה החתום על ידי כלל השותפים בקרקע, כהסכם המבטא הסכמה לחלוקת המקרקעין בהיבט הקנייני (פירוק שיתוף), ולפעמים ניתן לראות בו הסכם המבטא הסכמה לחלוקת השימוש בקרקע וניהולם (הסכם שיתוף), ובדבר זכויותיהם וחובותיהם של השותפים בכל הנוגע למקרקעין כהוראת סעיף 29(א) לחוק. ברי הוא כי לשני ההיבטים הנ"ל (פירוק שיתוף או הסכם שיתוף) סממנים משותפים של חזקה בלעדית, ולפעמים אף ממושכת, בחלק מהמקרקעין על ידי מי מהשותפים ו/או כולם, מה שמקשה על האבחנה ביניהם. תשריט חלוקה מוסכם היסטורי לצורך פירוק שיתוף במקרקעין נועד מטיבו לחלק את הקרקע לחלקים מוגדרים, לתחום אותם, ולייחדם לשותפים על פי חלקו היחסי של כל אחד ואחד מהם במקרקעין המשותפים כאשר הוא הולם את זכויות הצדדים , והצדדים נהגו על פיו. אם כך שאלת מעמדו של תשריט היסטורי היא שאלה עובדתית ולפעמים על פי הנסיבות ניתן להגיע למסקנה שמדובר בהסכם שיתוף ולפעמים למסקנה שמדובר בהסכם חלוקה -פירוק שיתוף, הכל תלוי בנסיבות של התיק ואין קו גבול חד וברור, והדבר יוצר קושי לא מבוטל, אך ראוי לקבוע הגדרה גמישה בהתאם לנסיבות ולא לקבוע כללים ברורים ונוקשים. מעיון במכלול המסמכים שהוצגו בפני, לא ניתן לקבוע, כי קיים תשריט חלוקה מוסכם של כל המקרקעין ולא הוכח בפני, כטענת הנתבעים, כי נספח ג' מהווה תשריט חלוקה בהיבט הקנייני - פירוק שיתוף. הנתבעים טוענים כי נספח ג' לכתב ההגנה מהווה הסכם חלוקה ויש לאמצו ולהורות על פירוק שיתוף על פיו. ניכר באותו נספח, כי אין מדובר בחלוקה ממצה של כל המקרקעין, אין בו חתימה של כל השותפים, חלקים ניכרים מתוך החלקה נותרו ללא חלוקה קניינית ואף נרשם בו בצורה מפורשת, על ידי עורך הבקשה: "התכנית הוכנה לשם הגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה לשם קבלת היתר בנייה בלבד". על יסוד תכלית התכנית (לקבלת היתר), חתמו הצדדים על נספח ג', אך אלה הדגישו, כי חתימתם היתה לא לצרכי חלוקה ולא לצרכי רישום, אלא לצורך קבלת היתר בנייה בלבד. מכאן, לא ניתן להסיק דבר קיומה של תכנית חלוקה. זאת ועוד, אם לא די בקביעה שקבעתי לעיל, מומחה בית המשפט, לאחר שבדק את תיק הבנייה במלואו, ציין בסעיף 6.3 לחוות דעתו, כי לא קיים תשריט חלוקה מאושר בוועדת התכנון והבנייה וכי חלק מההיתרים שהונפקו, הונפקו על יסוד תכנית חלוקה ישנה, לפיה החלוקה נערכה לאורך החלקה. גם וועדת התכנון והבניה לא אישרה את התשריט כהסכם חלוקה מוסכם בהתאם לדרישות רשויות התכנון (סעיפים 137 ו-143 לחוק התכנון והבניה), ואישור המפקח על רישום מקרקעין (סעיף 38 (א) לחוק המקרקעין). משכך זה סימן נוסף לכך שהנני נוטה שלא לקבל תשריט זה כתשריט המלמד על הסכם חלוקה בעין ופירוק שיתוף, אני רואה בו כהסכם שיתוף מכוח סעיף 29 לחוק המקרקעין שקובע: "הסכם בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין". גם אם טעיתי במסקנתי זו, שלא הוכח קיומו של תשריט חלוקה מוסכם, הרי לא ניתן להתעלם מכך שהתוכנית נערכה כשייעוד הקרקע היה חקלאי- דבר המסביר חלוקה לאורך. חלוקה זו, גם אם הייתי משוכנע שהיא חלוקה מוסכמת, הדעת אינה סובלת אישור חלוקה לא הגיונית, הכלולים בה ליקויים תכנוניים עצומים, המומחה ציין זאת בסעיף 6.3.2 לחוות דעתו כי מדובר בחלוקה לא הגיונית, שטחים רבים יישארו ללא כל ניצול בנייה, אורכים קטנים של חזיתות וכי החלוקה לאורך נוגדת את המצב הנוכחי בשטח. על כן, גם מנימוק זה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים בדבר קיומו של הסכם פירוק שיתוף מכוח תשריט חלוקה היסטורי בין הצדדים. מינוי מומחה מטעם בית משפט; בית המשפט, מפי כב' השופטת בית-נר, כתוארה אז, החליטה למנות ביום 10/4/07 את המודד מר סאמר תיים, כמודד מטעם בית המשפט, לצורך חלוקה הוגנת וצודקת במקרקעין. טרם המינוי, הודיע ב"כ הנתבעים, בפרוטוקול מיום 1/2/07, כי הצדדים מנהלים מו"מ בדבר חלוקה, אך בסופו של יום, אין חלוקה מוסכמת והחלטת מינוי המודד נכנסה לתוקף. המומחה הגיש חוות דעתו הראשונה ביום 7/8/09, המודד זימן את כל הצדדים לישיבה במשרדו ושני הצדדים, באמצעות באי כוחם, שטחו בפניו, כל אחד בתורו, את טענותיו בעניין החלוקה. שניהם הביעו הסכמה, כי יעשו כל מאמץ על מנת להגיע לחלוקה מוסכמת על כולם, על יסוד הצעת חלוקה שהמומחה ערך, המשיכו הצדדים לנהל מו"מ והמומחה מטעם בית המשפט, בחן את התאמת החלוקה שהוצעה על ידו, עם וועדת התכנון והבנייה מעלה נפתלי ועל יסוד ההנחיות שקיבל מהוועדה, ערך את תכנית החלוקה. החלוקה הפיזית הקיימת בשטח, היא חלוקה שמתאימה לגידול חקלאי שבה החלוקה היא לאורך החלקה. המומחה ציין, כי חלוקה זו, יוצרת אורכים קטנים של חזיתות המגרשים, יקשה עד מאוד על ניצול הבנייה בצורה נוחה וחלק מהמגרשים שמיועדים לבנייה, לא יהיה ניתן לממש בנייה בהם כלל ועיקר. עוד הוסיף, שחלוקה פיזית (למרות שאין תכנית חלוקה מאושרת) אינה הגיונית, יש בה ליקויים תכנוניים רבים ויישארו מגרשים ליעוד מגורים ללא ניצול או אפשרות מימוש בנייה בהם. משכך, ערך המומחה מטעם בית המשפט חלוקה, שבה התחשב בהיתרי הבנייה הקיימים, חיבורי קבע קיימים ובנתונים תכנוניים המאפשרים ניצול בנייה מקסימאלי בכל מגרש ומגרש, בתנאי ובתחומי התכנית המאושרת. עוד ציין המומחה, כי תכנית החלוקה שערך, מתבסס על התב"ע המאושרת, הפריש חלקים לצרכי ציבור (מה שאין בחלוקה הפיזית לצרכי חקלאות). עוד ציין המומחה, כי תכנית החלוקה המוצעת על ידו שומרת על שטח מגרש ראוי לבנייה, כגון גודל מגרש מינימאלי ומרווחי בנייה מינימאליים וחלק מחלקים של בעלים, אוחדו, על מנת לאפשר ניצול מקסימאלי של הקרקע. עוד ציין המומחה, כי בשל האילוצים הקיימים בשטח, נאלץ להפריש לשטח, לא אחידה והדבר נובע מאילוצים תכנוניים הנובעים מהחלקה עצמה ומנתוניה ובפרט, חיבורי הקבע הקיימים בה. פירוק שיתוף; הלכה עמנו, מימים ימיה, כי פירוק השיתוף הוא זכות יסוד של כל בעל משותף. הוא מעודד, בדרך כלל, את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין, סחירותם וניצולם באופן אופטימלי ביותר. זוהי התפיסה העומדת ביסוד החוק ראו: (ע"א 753/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לז(4) 626, 629; ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פיין, פ"ד ל(1) 454, 457; ויסמן, דיני קנין, (תשנ"ז- כרך שני), 278; מ. דויטש, קנין, (1997, כרך א') 595). קיימים חריגים מספר לזכות זו והחושבים בהם הם אלה: האחד, חוסר תום-לב בשימוש בזכות (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט (3) 529, 575); השני, קיומו של הסכם המגביל את הזכות לפירוק השיתוף (סעיף 37(יב) לחוק); והשלישי, קיומם של נכסים שאין לפרק בהם שיתוף כמו באר מים משותפת ומשמשת בעליהם של שני נכסים סמוכים וכו'. הדין הוא, כי פירוק השיתוף יהיה על-פי הסכם בין השותפים ובאין הסכם, יהיה על-פי צו בית-המשפט, בהתאם לסעיפים 39 עד 43 לחוק. במקרקעין הניתנים לחלוקה, יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין ואין לבית-המשפט שיקול דעת להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה-כך מורים לנו סעיפים 39(א) ו- 49 (א) לחוק. משמעות העדרו של שיקולי דעת שיפוטי, בעניין זה, הוא, בין השאר, כי שיקולים של תועלת כלכלית לא יוכלו לעכב את פירוק השיתוף במקרקעין. נכסים הניתנים לחלוקה, משמועתם, נכסים שתשריט לחלוקתם אושר על-ידי הרשות המאשרת, הפועלת על-פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. בלשון אחר: מותנית האפשרות לחלוקה בעין של מקרקעין משותפים בעמדת רשויות התכנון והבניה, וכל עוד לא אמרו רשויות אלה את דברן, יש להתייחס למקרקעין כאל מקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה (ויסמן, דיני קנין, לעיל, בעמ' 301). כאמור, סעיף 39(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 ( להלן: "חוק המקרקעין") קובע, כי הדרך המועדפת לפירוק שיתוף הינה חלוקה בעין. דרך המלך הינה פירוק השיתוף בעין שכן בדרך זו זוכה כל אחד מהשותפים במקרקעין בחלקה מהמקרקעין אשר היו בבעלותו המשותפת. באופן זה נשמרת זכותו הקניינית. חלוקה בעין, הינה חלוקת המקרקעין בין השותפים, כך שכל אחד מהם זוכה בבעלות עצמאית ונפרדת בחלקו היחסי במקרקעין. מקרקעין ניתנים לחלוקה בעין, אם ניתן לפצלם למספר חלקים שכל אחד מהם מסוגל לשמש נושא נפרד לבעלות (ע"א 587/78 רוטשילד נ' פרנק, פ"ד לג (3) 33, 35) . במסגרת התיק בפני, הצדדים מסכימים לפירוק שיתוף ומסכימים גם שדרך פירוק השיתוף היא דרך החלוקה בעין. הסכמות אלו הובילו את הצדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט . גם מומחה בית המשפט סבור, כי ניתן לבצע חלוקה בעין ולצורך כך ואף הגיש תכנית חלוקה. על כן דרך הפירוק הוא באמצעות חלוקה בעין והצדדים חלוקים אם לאמץ את הצעת המומחה מטעם בית המשפט. חוות הדעת נערכה לאחר שהמומחה שמע את הצדדים ואלה שטחו בפניו את כל טענותיהם, דרישותיהם וטענות מטעמם, ביחס לחלוקה היסטורית כזו או אחרת. הצדדים אף שלחו שאלות הבהרה והנתבעים גם חקרו את המומחה על חוות דעתו. טענתם העיקרית של הנתבעים היא, קיומה של חלוקה היסטורית, לפיה החלקה מחולקת לאורך, כך שיחידי משפחת סבאג קיבלו את החלק המזרחי ואילו יחידי משפט בלוט קיבלו את המערבי. שוכנעתי, כי האילוצים הקיימים בשטח ועקב צורת החלקה ועקב אחוזי הבנייה הקיימים ותנאי התב"ע, שמחייבים מגרש מינימאלי, נאלץ המומחה לקבוע, כי חלוקה לאורך היא חלוקה לא הגיונית, לא אפשרית מבחינה תכנונית ותוביל לכך ששטחים רבים יהיו שטחים לא מנוצלים עקב העובדה כי שטחם יהיה פחות משטח מגרש מינימאלי ובכך לא יהיה ניצול לאותם מגרשים. על כן, שוכנעתי כי יש אילוץ תכנוני, שחלק מיחידי משפחת סבאג ו/או בלוט, יאלצו לחלוק במשותף מגרש אחד שיכול לספק לשניהם בנייה, בהתאם לתכנית הבנייה. עיקרון זה מקובל עלי, עיקרון זה הולם את דיני התכנון והבנייה ועיקרון זה משרת את טובת כלל הבעלים ועדיף ליצור מגרש במשותף לשני בעלים, שיכולים לנצל אותו מאשר לפצל אותו ולשניהם לא יהיה מגרש מינימאלי שניתן לנצלו לצרכי בנייה. המומחה השיב בחקירתו ביום 4/5/11, כי בתכנית החלוקה, כעולה מתשריט ת/2, שהוא תכנית החלוקה המוצעת על ידי המומחה, כל המגרשים על פי אותה חלוקה, ניתן בהם לממש זכויות בנייה (עמ' 10 ש' 15 לפרו'). עוד הוסיף המומחה לתכנית החלוקה שהציע, כי התקנון מאפשר אף הקלה בקווי בנייה, בשיעור של 10% שהוא בסמכות וועדה מקומית ואם תוגש בקשה על ידי מי מהצדדים, להקלה בקווי בניין, ניתן אף לבנות בקו אפס מהדרך המוצעת וכך ניתן להגדיל את הניצול של אחוזי הבנייה, כך למשל במגרש 1/10, ניתן לבנות עד 4 קומות או תוספת צמוד לבית, מה שיוכל לספק יחידות דיור מתאימות לשני הבעלים של החלקה, בצורה מיטבית וממצה. זאת ועוד, המומחה אישר, כי בחלוקה לאורך, אין זכות מעבר, בניגוד למצב הקיים בפועל (עמ' 11 ש' 18-21 לפרו'). החלוקה המוצעת על ידו, ת/2, סיפקה זכות מעבר ודרכי גישה. הנתבעים מלינים, מעבר לטענה הבסיסית שלהם בדבר קיומו של תשריט חלוקה מוסכם (טענה שנדחתה על ידי), שהתכנית פוגעת קשות בזכותם הקניינית. טענתם מתבססת על כך שעבור משפחת סבאג, המומחה איחד מגרשים ואילו נמנע מלעשות זאת כאשר הדבר נגע למשפחת בלוט. עוד התעלם המומחה, לטענתם, מהבנייה הקיימת בפועל בשטח, לרבות קירות וחצר במגרש 1/10, כן אישר דרך מעבר בצד המזרחי, שנסללה על ידי הנתבעים וכן כי קיימת התעלמות מקו המים המופיע בנסח הרישום. נראה לי שטיעונים אלה אין בהם ממש. המומחה מטעם בית המשפט שמע את כל הטיעונים, התחשב במצב ובנתונים, לרבות צורתה של החלקה, בנייה קיימת בפועל, הדאגה למימוש מקסימאלי של פוטנציאל החלקה, מבחינת זכויות בנייה ומבחינה תכנונית, היה אילוץ לערוך מגרשים בבעלות משותפת, כדי שלכל יחיד מהיחידים של הבעלים, תהיה לו אפשרות לבנות ולממש את פוטנציאל הבנייה, על מנת למנוע מגרשים קטנים בפחות מהמגרש המינימאלי ובכך לא יהיה ניצול של בנייה. התוצאה שמציע ב"כ הנתבעים, היא תוצאה קשה של סיכול אפשרות מימוש בנייה על ידי הבעלים, למרות שהתכנית מאפשרת בנייה, אך חלוקה למגרשים קטנים פחות מהמגרש המינימאלי, תביא לתוצאה לא הגיונית ולא כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבעים. הנטייה היא, שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה בית משפט, בהעדר טעות בולטת, מפנה לע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד (2) 771, 779 וע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563 (1998). החלטתי לאמץ את תכנית החלוקה המוצעת על ידי המומחה, בשל היתרונות התכנוניים הגלומים בה, לעומת המצב הקודם, בתכנית החלוקה המוצעת על ידו, קיים ניצול מיטבי של זכויות בנייה, פיזור זכויות אלה על כלל השותפים ומסכל אפשרות של ירידה לטמיון של חלק מזכויות הצדדים, כאשר יוקצה להם מגרש פחות מהמגרש המינימאלי, שלא יהיה ניתן לעשות בו כל שימוש. הצדדים, נהגו במשך שנים רבות בשיתוף בחלקה, וכאשר המומחה מצמצם את יחסי השותפות במגרש לשני בעלים, עולה צעקה מצד חלק מהצדדים, צעקה שלא מובנת, לא מטעמים תכנוניים ולא מטעמים הגיוניים ולא מטעמים שקשורים בטובת הבעלים כולם בפירוק השיתוף ואף לא עולה בקנה אחד עם דיני הקניין ו/או חובת תום הלב. חוות הדעת הוגשה , לאחר שהמומחה שמע את כל הצדדים, התחשב בכל הבנייה הקיימת, בצורת החלקה , בזכויות הבנייה; ערך המומחה תכנית חלוקה מיטבית בנסיבות שנוצרו וכל חלוקה אחרת, כך שוכנעתי, אינה חלוקה הגיונית ומקפחת בצורה ממשית חלק מהתובעים, לעומת החלוקה שבוצעה על ידי המומחה, שהיא חלוקה הגיונית, עולה בקנה אחד עם דיני התכנון והבנייה. המומחה גם ציין בפני, כי ערך את התכנית בהתאם להנחיות של וועד התכנון והבנייה ואין ספק שהתכנית תקבל את כל האישורים הנדרשים בהתאם לסעיף 143. על כן, הנני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 19076 באדמות פקיעין (להלן: "המקרקעין") עפ"י התכנית שערך המודד מר סאמר תיים ביום 7/8/09, ת/2, שעודכנה ביום 27/11/12 (להלן: "תכנית המודד"), ת/3. התכנית המעודכנת מסומנת על ידי ת/3. חוות הדעת ת/1, תשריט החלוקה ת/2 ות/3 מהווים חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. פירוק השיתוף, עפ"י האמור לעיל, יעשה בכפוף לתכנית בנין עיר החלה על המקרקעין ומותנה באישור הועדה לתכנון ובניה בהתאם לסעיף 143 לחוק התכנון והבניה. תכנית המודד, עד לרישומה, תהווה הסכם שיתוף במקרקעין. הוצאות הפירוק, לרבות הוצאות הפניה לועדה, יחולו על הצדדים עפ"י חלקיהם במקרקעין. ממועד פסק דין זה, מוקנית לכל אחד מהצדדים חזקה יחודית בשטח המוקצה לו בתכנית המודד. נוכח הצורך בתשלומי איזון (כאמור בסעיף 6.4.4 לחוות הדעת), הנני מורה על מינוי השמאי מאהר ח'ורי כמומחה מטעם בית המשפט , לצורך ביצוע תשלומי איזון, אם יש צורך, עקב קבלת תוכנית החלוקה כפי שהורה המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו. בעלות המומחה יישאו שני הצדדים בחלקים שווים. המומחה יגיש חוות דעת תוך 90 ימים מהיום, ועם קבלתה תינתן החלטה משלימה. פירוק שיתוףחוזהמקרקעיןפירוק שיתוף במקרקעין