בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק על סך 183,061 ₪. התביעה הינה בעיקרו של דבר, דרישה לפירעון יתרת הלוואות בלתי מסולקות, הלוואות שנלקחו ביום 19.5.09 וביום 26.7.09. יתרת ההלוואות, נכון ליום 13.10.09 - 120,190 ₪. שאר החוב הינו יתרה דביטורית בחשבון אשר התנהל על שם המבקשים, בסניף מפרץ חיפה. בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן, פרש המבקש 1 מסכת ארוכה של התנכלויות מהן סבל לטענתו במסגרת עבודתו כיועץ השקעות אצל המשיב, התנכלויות שתחילתן באפריל 2008 עד שהסכים בלית ברירה לפרוש כנגד קבלת תנאי פרישה מועדפים על פי הסכם מיום 6.5.09 אשר הוצג וסומן כמוצג מש/1 בתיק. המבקש עבד אצל המשיב במשך 26 שנים החל מאוגוסט 82'. במהלך השנים התקדם בסולם התפקידים ובסופו של דבר שימש כיועץ השקעות. ההתנכלויות החלו לשיטתו על רקע חשדות שהועלו כנגדו בעניינים הקשורים לטוהר מידות. בעת פרישת המבקש מן הבנק, עמדה מסגרת האשראי שלו על 78,000 ₪ ומסגרת האשראי בכרטיסי האשראי 65,000 ₪ נוספים. מדובר בתנאים מקובלים ככל שמדובר בעובדי הבנק במעמדו של המבקש. בנוסף לכך, נטל המבקש מספר הלוואות מן הבנק בתנאים מועדפים ובמועד פרישתו עמדה יתרת ההלוואות על כ- 150,000 ₪. ביום בו התקבלו פיצויי הפרישה, נפרעו אוטומטית כל ההלוואות. ביום 19.5.09, רכש המבקש מכונית באמצעות 'קל אוטו' והבנק העמיד לצורך כך הלוואה על סך 78,000 ₪ למשך 48 חודשים, ללא ריבית וכנגד העמדת בטוחה, פקדון במזומן בסך 35,000 ₪. ביוני 2009, הודיע המשיב למבקש, על צמצום מסגרת האשראי בכרטיסי האשראי לסך של 30,000 ₪. בנוסף לכך, ידוע היה למבקש שמסגרת האשראי בחשבון העו"ש תצומצם אף היא למסגרת המקובלת לגמלאי של הבנק, סך של 24,000 ₪ בריבית פריים. על רקע צמצום מסגרות האשראי, ועל מנת להתגבר על החריגה בחשבון הצפוייה מכך, ביקש המבקש אישור להלוואת גישור למשך שנה, בגובה החריגה הצפוייה, כאשר נכון ליוני 2009, צפה המבקש קושי לגבי סכום של 54,000 ₪. קושי הנובע מצמצום מסגרת האשראי בעו"ש מ- 78,000 ₪ ל- 24,000 ₪, הבקשה סורבה. ביום 16.7.09, סר המבקש לסניף המפרץ והוצע לו לקבל הלוואה בסך 50,000 ₪ למשך חודשיים. העמדת ההלוואה הותנתה בתנאי שיוזרם לחשבון סך 15,000 ₪. המבקש הצליח לגייס ממכרים באופן מיידי 14,500 ₪ ובתאריך 31.8.09, בשעה שמסגרת האשראי בחשבון עמדה על סך 24,000 ₪, הופקדו בחשבון העו"ש 22,465.40 ₪ ויתרת החובה בחשבון ירדה ל- 13,015.68 ₪. בתאריך 2.9.09, הודיע מנהל הסניף למבקש על ביטול מסגרת האשראי, ונטען כלפיו כי "רימה את הבנק" בכך שלא הודיע שמסגרת האשראי עומדת לפני הפחתה. מסגרת האשראי בוטלה על סמך הודעה מיידית בעל פה, וההודעה בכתב על כך נשלחה לאחר מכן. ביטול המסגרת, נעשה בניגוד לתנאי הפרישה שאושרו. בתאריך 1.10.09, נפרעה ההלוואה שניטלה ביום 26.7.09 ו'חשבון התמורה ' הצביעה על יתרת חובה בסך 51,000 ₪. נסיונותיו של המבקש להסדיר את חובותיו למשיב, לא צלחו וזכו לתגובה עויינת. שלושה ימים מאוחר יותר, הוגשה מטעם המשיב, בקשה ללשכת ההוצל"פ למינוי כונס נכסים לכלי הרכב. לטענת המבקש, מתבקשת המסקנה, לנוכח מכלול הנתונים הנ"ל כי "הבנק הוציא נגדו חוזה" מלכתחילה, וכי אילו היה צופה זאת מראש לא היה מסכים לפרוש, והיה מוציא את צדקתו לאור. על אף שתשלומי ההלוואה אשר שימשה לצורך רכישת הרכב, נפרעו במועדם, הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי וסכום הפקדון ששימש כבטחון נפרע לחשבון העו"ש, מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בסכום התביעה. נכון למועד התצהיר (25.11.09), עומד החוב בספרי הבנק, על סך 86,545 ₪. למבקש טענת קיזוז בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לו לטענתו עקב כפיית סיום יחסי עובד ומעביד, בסכום של מאות אלפי שקלים, והמבקש עורך חשבון של שכר עבודה וזכויות סוציאליות אשר נמנעו ממנו לתקופה של 16 שנים, עד לגיל פרישה, אלמלא אולץ לפרוש. זאת לבד מנזקים נוספים שספג לנוכח התנהלות הבנק. כמבואר לעיל הוצג בעת הדיון במעמד הצדדים הסכם הפרישה עליו חתם המבקש 1. המבקש אישר כי לא הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה בניסיון לתקוף את הסכם הפרישה וזאת לנוכח הקושי בתשלום אגרה, כך לפי הסברו. המבקשים חזרו על טענתם, והדגישו כי מדובר בהפרת הסכם פרישה. סכום החוב העדכני נמוך בכ- 100,000 ₪ לעומת סכום התביעה. והתביעה מובטחת למעשה, על ידי הפקדת סכום החוב. המשיב מבקש לדחות את הבקשה, בהתחשב בחתימת המבקש על הסכם הפרישה ובהתחייבותו שלא להעלות כל תביעה או טענה כנגד הבנק, לאחר החתימה על הסכם הפרישה. לדידו של המשיב, מקומן של הטענות כנגד הסכם הפרישה, בבית הדין לעבודה. ולא כטענת קיזוז כנגד תביעת הבנק, אשר למעשה איננה מוכחשת. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים אני מתיר למבקשים להתגונן. אומנם אינני מוצא בסיס לטענת הקיזוז אשר מעלה המבקש לעניין תחשיבי הנזק אותם הוא עורך על סמך הפרה כביכול של הסכם הפרישה ואולם טענת המבקש 1 כי מעמדו אצל המשיב הוגדר כ"גמלאי" נתמכת ברישומי המשיב וזאת גם לאחר שקיבל פיצויי פיטורין והטבות אחרות בתנאים מועדפים. בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן נטען שכגמלאי זכאי היה המבקש 1 להטבות שונות אשר נשללו ממנו מטעמים של נקמנות. המבקש 1 הוסיף וטען כי כל התנהלות המשיב כלפיו, לאחר שחתם על הסכם הפרישה, נגועה הייתה בשיקולים זרים שאלמלא כן לא הייתה ההלוואה אשר ניתנה לצורך רכישת הרכב מועמדת לפירעון מיידי, לא היה נתפס כלי הרכב בהליכי הוצל"פ ונמכר במחיר הפסד וניתנת הייתה לו האפשרות לסלק את חובו למשיב בתנאים נוחים. המשיב בחר לנהוג כלפיו בנוקשות יתרה מטעמים שאינם ענייניים, שלל ממנו לחלוטין מסגרת אשראי באופן מיידי בתחילת ספטמבר ופקידיו לא גילו נכונות כלשהי לשקול הצעות להסדר חוב, הכל משיקולים זרים ולא כפי שמקובל אצל המשיב. לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה מעבר לכל ספק שאין כל סיכוי להגנת המבקשים. יש לזכור שההלוואה אשר ניתנה לצורך רכישת רכב מובטחת הייתה בפיקדון כספי בסך 35,000 ₪ וכאשר מביאים עוד בחשבון את טענת המבקשים כי גמלאי המשיב זכאים למסגרת אשראי של 24,000 ₪, אפשר שבהתנהלות שונה כלפי המבקש 1 לא הייתה מתקבלת תוצאה כה קשה לאחר ביטול מיידי של מסגרת אשראי, העמדת הלוואת הרכב לפירעון מיידי, תפיסת הרכב ומכירתו במחיר הפסד. גם הריבית המצטברת על יתרות החובה הייתה פחותה. בנוסף לכך יש לזכור כי התביעה מובטחת בפיקדון כספי. לפיכך אני מתיר למבקשים להתגונן. התצהיר ישמש כתב הגנה. הצדדים יגישו עדויות ראשיות בתצהירים - התובע בתוך 45 ימים מהיום עם העתק ישירות אל ב"כ הנתבעים אשר יגישו תצהירים במקום עדות ראשית בתוך 45 ימים מיום קבלת תצהירי התובע. אני קובע התיק לשמיעת הראיות ליום 11.5.11 בשעה 11.30. אני קובע את הוצאות הליך הביניים לסך 2,500 ₪, לפי התוצאות. חוזההסכם פרישהפרישה