זוהי תביעה לתשלום פיצויי פרישה מוגדלים, חודשי הסתגלות , וכן פדיון ימי מחלה שלא נוצלו להלן עובדות המקרה: 1.התובע, יליד 1952, עבד בנתבעת כרופא משפחה מיום 1.7.79 ועד ליום 1.10.97. 2.התובע החל את עבודתו בנתבעת כמתמחה, וסיים את ההתמחות בחודש 6/80. 3.בחודש 1/81 שב התובע לעבוד בנתבעת, כרופא מחליף. יש לציין, כי בתקופה שבין חודש 6/80, התאריך בו סיים התובע את תקופת התמחותו בנתבעת, ועד לתאריך 1/81 התובע לא עבד בנתבעת. 4.התובע פוטר מעבודתו ביום 22/3/84 ומאחר והנתבעת לא העניקה לו מעמד של עובד קבוע. הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 1/9/84. 5.עם פיטוריו של התובע מהנתבעת ביום 1/9/84, שולמו לתובע כל הזכויות הנובעות מסיום יחסי עובד מעביד, בין הצדדים. מר עקיבא נריה, מנהל משאבי אנוש בנתבעת החל משנת 2000 (להלן: "מר עקיבא") העיד בביה"ד: (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ביה"ד) "... לאחר פיטוריו של התובע בספטמבר 84 נערך עבורו גמר חשבונו ובמסגרתו שולמו לו מלוא הכספים להם היה זכאי בגין תקופת עבודתו. זה היה תשלום פיצויי פיטורים. הטופס הוצא ממרץ 85. התובע פוטר בספטמבר 84". 6.התובע לעומת זאת העיד בביה"ד, כי אינו זוכר אם שולמו לו פיצויי פיטורים, וכן כספי קרן הגמלאות כשפוטר מהנתבעת. יחד עם זאת לא שחרר את הכספים שהופרשו עבורו לקרן הגמלאות. להלן דבריו (ראה עמ'' 6 לפרוטוקול ביה"ד): "...אני משיב- שפוטרתי אז מהעבודה, והוחזרתי לעבודה כעבור חודש וחצי חודשיים. אני לא זוכר שקיבלתי פיצויי פיטורים. אני גם לא זוכר שקיבלתי מענק פרישה וכסף מקופת התגמולים. קרן גמלאות שלחו לי מכתב אם אני רוצה לקחת את הכסף, ואמרתי להם שאני לא רוצה לקחת את הכסף, ואמרתי להם שאני לא רוצה לקחת את הכספים, אני לא זוכר אם קיבלתי את הכספים". 7.ביום 4.11.84 נקלט התובע מחדש לעבודה בנתבעת כרופא כללי, וקיבל קביעות בעבודה. 8.התובע סיים לעבוד בנתבעת ביום 1.10.97. יש לציין, כי כחודשיים לערך, לאחר סיום עבודתו בנתבעת החל התובע לעבוד בקופת חולים לאומית, הקופה המתחרה לנתבעת. (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ביה"ד): "אני פרשתי לפי הסכם פרישה מקופ"ח כללית (הנתבעת- הערה שלי- א.ק) לא ידעתי מה הכיוון שלי. עצם העובדה שאני התחלתי לעבוד בקופ"ח לאומית כחודש וחצי חודשיים לאחר סיום עבודתי". 9.התובע קיבל, עם פרישתו מעבודתו בנתבעת סך 123,999 ₪, מקרן גמלאות. יש לציין כי סך זה כולל בתוכו, רכיב של פיצויי הפיטורים. "זה נכון שקיבלתי 123,999 ₪". 10.התובע החליט לפרוש מעבודתו בנתבעת, ונימק זאת ב- 2 סיבות: א.יחסיו הגרועים עם הממונה הישיר עליו, ד"ר אלפרט (להלן: "ד"ר אלפרט"). ב.קיומו של הסכם פרישה בתנאים משופרים, בנתבעת, המעניק פיצויי פיטורים בשיעור של 190%, וכן 3 חודשי הסתגלות. 11.גם מנהל משאבי האנוש בנתבעת מר יוסי ויידה (להלן: "מר ויידה") וגם ד"ר ליברמן שהוא המנהל הרפואי של מחוז חדרה ונתניה ( להלן: "ד"ר ליברמן") ניסו להשפיע על התובע לחזור בו מהתפטרותו, אך הוא עמד על זכותו להתפטר ולקבל פיצויים מוגדלים עפ"י הסכם הפרישה שהיה קיים במועד הרלבנטי. הם גם הציעו לתובע לקחת חל"ת לשנה או לשנתיים - אך התובע סירב (ראה עמ'' 7 לפרוטוקול). 12.התובע העיד בביה"ד, כי הסכים לפרוש מעבודתו בנתבעת, בהסתמך על הבטחה בעל- פה אשר ניתנה לו מאת ד"ר ליברמן, מנהל מחוז השרון והשומרון בנתבעת אשר היה אחראי על תנאי העבודה של התובע, וכן על- ידי מר יוסי ויידה לפיה בעת פרישתו יהיה זכאי לפיצויי פרישה מוגדלים בשיעור של 190%, וכן לשלושה חודשים של הסתגלות, בהתאם לתנאי הסכם הפרישה, אחרת לא היה מסכים לפרוש מהעבודה. כן טען כי הובטח לו שיקבל את כל התנאים עפ"י הסכם הפרישה, וכשדרש שזה ייעשה בכתב - נענה בשאלה "מה אתה לא סומך עלי?". להלן עדותו בעמ' 10, 11 לפרוטוקול ביה"ד: ".. זה נכון שאחרי הפגישה עם ד"ר ליברמן אני הלכתי ביחד אתו למשרד של יוסי ויידה. אמרתי לך שהציעו לי לצאת לחל"ת לשנה שנתיים, ואמרתי שאני לא מסכים, כי פירוש הדבר היה שאני אצא בפיצויים רגילים , ולא בפיצויים מוגדלים, ואמרתי שאני לא מסכים לצאת לחל"ת, אז אמרתי שאני רוצה לצאת לפרישה בהסכמה בפיצויים מוגדלים, אחרת אני לא אפרוש. אמרו לי בפירוש שאני אקבל הכל לפי תנאי הפרישה המוגדלים. אחרי שגמרנו שם אמרתי לד"ר ליברמן, אם יש מקום שננסח את זה בכתב, והוא ענה לי מה אתה לא סומך עלי, ושאני אקבל את הכל לפי הסכם הפרישה, והוא הדגיש, מה אתה לא סומך עלי? מה יכולתי לענות על כך. אז לכן לא עמדתי על כך באותה פגישה שההסכם יהיה בכתב. הייתי בטוח שיש הסכם כתוב ועל פי ההסכם הזה אנחנו הולכים. לא דיברנו על תנאי פרישה ספציפיים. אמרו לי שיש הסכם פרישה מוגדל ושאני אקבל הכל. על פי ההסכם הייתי זכאי ל- 190% פיצויי פיטורים ולשלושה חודשים הסתגלות וזה מה שרציתי... אני רוצה לציין שקופ"ח (הנתבעת- הערה שלי- א.ק) לצערי הרב זה שוק. הם ניהלו עם כל אחד שרוצה לצאת ולפרוש משא ומתן איך שהם רצו באופן פרטני. עם כל אחד סיכמו דברים אחרים. אחרי זה נחתם הסכם. אני ניהלתי אתם משא ומתן לפי הסכם פרישה מוגדל , ולא אמרו לי שזה חל על עובדים כאלה ואחרים. לא אמרו לי שזה חל על אחיות ופקידים, ולא חל על רופאים. אם היו אומרים לי שההסכם לא חל על רופאים הכל היה משתנה, אז בכלל לא הייתי פורש". 13.כן הדגיש התובע, כי סמך על הדברים בעל פה שנאמרו לו ולא דאג לסכמם בכתב, וכך אמר בתצהירו (ראה מסמך ת/1), כי "בהיותי משוכנע כי אפרוש עפ"י תנאי הסכם הפרישה, לא דאגתי לסכם את תנאי פרישתי בכתובים וסמכתי באופן מוחלט על דברי מנהל המחוז". (ראה עמ' 2 פסקה 5.11 לתצהיר). 14.ד"ר ליברמן העיד בתצהירו (ראה מסמך נ/2), כי התובע פרש מעבודתו בנתבעת, משיקולים וממניעים אישיים, גרידא. לדבריו - מעולם לא הבטיח לתובע, תנאי פרישה מוגדלים, על- פי הסכם הפרישה, כי הנושא אינו בטיפולו. יתירה מזו - תנאי פרישתם של עובדים אינו בתחום סמכויותיו, כלל. יחד עם זאת אישר ד"ר ליברמן, כי כאשר נוכח לדעת, שלא ניתן להניע את התובע מהחלטתו לפרוש מעבודתו בנתבעת, הוא הסביר לו את זכויותיו על- פי דין , עם סיום עבודתו. לדבריו - התובע התפטר מעבודתו בניגוד לרצונה של הנהלת הנתבעת. להלן דבריו בתצהירו: "... במסגרת שיחה זו ניסה מר ויידה להניע את התובע מלהוציא אל הפועל את החלטתו להתפטר, ואף הציע לתובע לצאת לחופשה ללא תשלום בת שנה, עם אופציה לשנתיים, באישור הנהלת הנתבעת. ...ואולם כאשר נוכחנו לגלות, כי מנוי וגמור מעם התובע להתפטר, ממניעיו האישיים, לא נותר למר ויידה אלא להסביר לתובע את הזכויות להן הנו זכאי על פי הדין בסיום עבודתו בנתבעת. וידגש, כי באותה פגישה לא הוצע לתובע לפרוש על בסיס תוכנית הפרישה מרצון.. אוסיף, כי אני מעולם לא ניהלתי עם התובע מו"מ בדבר פרישתו במסגרת הסכם פרישה מרצון, התובע מעולם לא הגיש לי בקשה לפרוש במסגרת הסכם פרישה, ואני מעולם לא אישרתי את פרישתו במסגרת הסכם פרישה, באשר ממילא לא הייתי מוסמך לאשר עניין זה. למיטב ידיעתי, שום גורם בנתבעת לא ניהל עם התובע מו"מ כאמור, ולא אישר לתובע לפרוש במסגרת הסכם פרישה, וממילא לא נחתם עמו הסכם כזה. התובע התפטר מעבודתו באופן חד - צדדי, בניגוד לרצונה ולדאבונה של הנתבעת...". 15. ד"ר ליברמן ציין בעדותו בביה"ד, כי התובע היה רופא טוב, ולכן הנתבעת הפסידה מפרישתו, היות וקיים נוהג לפיו, כאשר רופא עובר מקופה אחת לרעותה, אזי מטופליו הקרובים עוברים יחד עמו. להלן נוסח הדברים: (ראה עמ' 19 לפרוטוקול ביה"ד): "ש.התובע עבד הרבה שנים בקופת חולים, אזי מדוע לא ניתן לגמור את התיק הזה בצורה מכובדת אחרי שהתובע עבד כל כך הרבה שנים? ת.אני מופתע מהשאלה. אני לא התעסקתי בנושא כוח אדם. מאידך בעולם תחרותי בין קופות כאשר רופא מחליט לפרוש במיוחד במגזר הערבי שבו אנחנו יודעים את הנוהג שכאשר רופא עובר מקופה לקופה חלק גדול ממשפחתו עובר אתו, אז אין שום אינטרס לקופה לשחרר מהעבודה רופאים שהם טובים. את הלא טובים אין לנו בעיה לשחרר, כאשר רופא הוא טוב אתה מנסה לשמור אותו, ואם הוא עומד על זכותו לפרוש, אז שיפרוש לפי התנאים שקיימים בחוק. מי שרופא רע אנחנו שמחים לקבל את הזכויות של העזיבה שלו". 16.ד"ר ליברמן העיד בביה"ד כי רצה להיות "נחמד" כלפי התובע ולכן אמר למר ויידה לשלם לתובע את הסכום המקסימלי על- פי חוק, אולם בשום שלב לא דיבר עם התובע על הסדר ההבראה. להלן דבריו, כפי הבאים לידי ביטוי בעמ' 18,19 לפרוטוקול ביה"ד: "ת....והיות ורציתי להיות נחמד אמרתי למר ויידה שאז היה מנהל משאבי אנוש במחוז שבמסגרת מה שמגיע לתובע שיתן לו את המקסימום שאפשר על פי חוק. לא התכוונתי להסדר הבראה... שמדוע לא הוצאתם אחרי הפגישה מסמך ת.א. כי נשוא הסדר ההבראה לא עלה לדיון, וב- מי שהיה צריך לאשר את המסמך המסכם של תנאי הפרישה הוא מר ויידה, נדמה לי שהוא הוציא מסמך כזה". 17.ביום 15.12.97 , כחודשיים וחצי לאחר פרישתו של התובע מעבודתו בנתבעת , כתב ב"כ התובע שלושה מכתבים שונים לאנשי הנתבעת: למר ויידה, לד"ר ליברמן, וכן ליו"ר ועד העובדים, בנוגע לנסיבות פרישתו של התובע מעבודתו בנתבעת, וכן בנוגע לתנאי פרישתו של התובע, ודרש לקבל את מלוא הזכויות לאחר 18 שעות עבודה בנתבעת, בהסתמך על ההסכמות אליהם הגיע התובע עם ד"ר ליברמן. ב"כ התובע גם כתב מכתב למר יורי נדיב, יו"ר ועד העובדים בנתבעת, על מערכת היחסים הגרועה שהיתה בין התובע לבין ד"ר אלפרט, אשר פגע והעליב את התובע בכל הזדמנות שנקרתה לו, והכפיש את שמו במהלך ישיבות ובפני רופאים אחרים. 18.הנתבעת השיבה למכתבים ,דלעיל, בשני מכתבים שונים, כדלקמן: א.ביום 1.2.98 השיבה הנתבעת לב"כ התובע במכתב, כי התובע פרש מעבודתו בנתבעת מרצונו החופשי וביוזמתו האישית בלבד. כמו- כן לתובע שולמו כל הכספים, להם הנו זכאי עם סיום יחסי העבודה, כגון שחרור הכספים שנצברו בקמ"ג כולל פיצויי הפיטורין. "הנדון: ד"ר מסרי סלימאן (התובע- הערה ש לי- א.ק) 1. בשם מרשתנו, קופת חולים כללית (הנתבעת- הערה שלי- א.ק), הרינו דוחים את האמור במכתבך מיום 15.12.97. 2. בניגוד לאמור במכתבך- למרשך לא הובטח כלל כי התפטרותו , עליה אין חולק, תחשב כפיטורים. מרשך התפטר מעבודתו וקיבל את המגיע לו, לרבות שחרור הכספים אשר נצברו לזכותו בקג"מ, ולרבות הכספים אשר הופקדו בקג"מ במקום פיצויי פיטורים. אין מרשך זכאי אפוא לפיצויי פיטורים מעבר לשחרור הכספים כאמור. 3. זאת ועוד, איש לא כפה על מרשך להתפטר מעבודתו ואין כל שחר לטענה כי "פרישתו הנה תוצאה של מכלול אירועים אשר לא אפשרו את המשך עבודתו בקופה" כנטען במכתבך, מה גם שמרשך לא טען טענות כגון אלו בפגישתו עם מר ויידה. 4. אין באמור לעיל כדי למצות את טענות מרשי". (הדגשה במקור). ב. במכתב נוסף לב"כ התובע מיום 4.2.98 הודיעה הנתבעת כי לא ניתנה לתובע כל הבטחה, כי יפרוש בתנאים משופרים אלא להיפך, ניסו למנוע ממנו לפרוש מהעבודה, אך הוא עמד בסירובו. כן הוצע לו לצאת לחל"ת אך הוא לא הסכים לכך. הנתבעת ציינה, כי התובע החל לעבוד עם קופת חולים אחרת. א.נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לנתבעת 19.התובע טען, כי כניסתו של ד"ר אלפרט לתפקיד, כממונה הישיר עליו , והתדרדרות היחסים בין השניים גרמה לו לבחון את האפשרות של פרישה במסגרת הסכם פרישה, שלפיו פרשו מהעבודה רופאים אחרים. 20.לעומתו - טענה הנתבעת, כי התובע פרש מעבודתו בנתבעת, מרצונו החופשי ומיוזמתו, וכי מעולם לא ניתנה לו כל הבטחה על-ידה, לפיה תוכר התפטרותו במסגרת תוכנית פרישה זו או אחרת. לביסוס טענתה זו, הפנתה הנתבעת לעדויותיהם של התובע וד"ר ליברמן בביה"ד, כי הנתבעת הפצירה בתובע, פעמים אחדות להישאר בתפקידו, או לכל הפחות לצאת לחופשה ללא תשלום , למשך תקופה של שנה עד שנתיים, אך ההצעות נדחו ע"י התובע. 21.המחלוקת בתיק הנה האם התובע היה זכאי לתנאי פרישה משופרים, בהתאם להסכם הפרישה, ולא לסיבת הפרישה ומערכת יחסי התובע עם הממונה הישיר עליו. ב.האם תוכנית הפרישה חלה על התובע או לאו? 22.התובע טען, כי בחודש 5/97 הגיע לידיו העתק מחוברת בשם "פרישה מרצון מהעבודה בתנאים מועדפים אוקטובר- נובמבר 94" אשר פרסמה הנתבעת (להלן: "החוברת"). בחוברת זו הוצעו לעובדים שני מסלול פרישה מרצון, בתנאים מועדפים: א.פרישה בתוכנית של פנסיה מוקדמת. תוכנית זו מיועדת לבני 57 ומעלה ואשר לזכותם 20 שנות ותק ומעלה (להלן: "המסלול הראשון"). ב.מסלול של פיצויים מוגדלים המיועד לעובדים בני 56 ובכלל (להלן: "המסלול השני"). בעקבות הנ"ל, ביקש התובע לקיים פגישה עם ד"ר ליברמן, וכן עם מר ויידה, וזאת על- מנת לבחון אופציית פרישה על- פי המסלול השני. בתום הפגישה סבר התובע, כי הגיע להסכמה עם ד"ר ליברמן, וכן עם מר ויידה, בדבר תנאי פרישתו. 23.כן טען התובע, כי בידו היה מצוי העתק של עמוד אחד מחוברת תוכנית הפרישה מרצון, עמוד 9 במספר, וכי יש להטיל את האשמה על הנתבעת, בכך שלא דאגה לעדכן את התובע ביחס לכל הליך הפרישה מרצון, ובמקום זאת העדיפה "למלא את פיה מים". על כן לדבריו הוא זכאי לתשלום פיצויי פרישה מועדפים בסך של 674,042.7 ₪, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 24.כל עדות התובע מתעלמת מהליך ההבראה שהיתה מצויה בו הנתבעת החל משנת 1994 ואילך. בשנת 1994 בעקבות הפרדת הנתבעת מההסתדרות הכללית, ובשל משבר תקציבי נאלצה הנתבעת לעבור תהליך הבראה, ולצמצם את מצב כח האדם. 25.ביום 10.11.94 נחתמו על ידי הנתבעת שני הסכמים קיבוציים: האחד עם ההסתדרות הרפואית בישראל וכן עם ארגון רופאי קופות החולים (להלן: "ההסכם הקיבוצי רלבנטי"), והשני עם הסתדרות העובדים וארגון עובדי הנתבעת (להלן: "ההסכם הקיבוצי הלא רלבנטי"). בהסכם הקיבוצי הרלבנטי נקבע, כי תחולתו הנה על רופאים אשר אינם מתפקדים. כן נקבע, כי תנאי סיום העבודה של רופאים אלה יסוכמו בין הצדדים, תוך 30 יום מיום החתימה על ההסכם. 26.שני התנאים הנקובים בהסכם אינם מתקיימים בתובע. ראשית, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הנו רופא מקצועי טוב אשר אינו עומד בתנאי של "רופא שאינו מתפקד". כמו- כן לא סוכם דבר בין הנתבעת לתובע, בתוך התקופה של 30 יום מיום החתימה על ההסכם הרלבנטי. 27.מאחר והנתבעת לא הצליחה להגיע להסכמות עם נציגות ארגוני העובדים בנתבעת על פיטורי העובדים במסגרת ההסכם הקיבוצי, לכן נאלצה הנתבעת לצאת בתוכנית חלופית לפרישה מרצון. תוכנית זו היתה בתוקף בין השנים 1994 עד 1996. 28.במסגרת התוכנית לפרישה מרצון - הנתבעת הוציאה חוברת בשם "פרישה מרצון מהעבודה בתנאים מועדפים אוקטובר- נובמבר 94' " (להלן: "החוברת"), לפיה עובדים יכולים לפרוש מרצון במסגרת שני מסלולי פרישה, בתנאים מועדפים. 29.בהתאם לתוכנית זו , הסכימה הנתבעת לפרישתם של כ- 100-150 רופאים, וזאת מתוך כלל העובדים הפורשים, אשר עמד על 1,200 במספר. תוכנית הפרישה הופעלה לגבי רופאים באופן מצומצם, במקרים מיוחדים בלבד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע כאמור היה עובד טוב, לפיכך הנתבעת לא חפצה בסיום יחסי העבודה עמו ולא רצתה כי ימנה על קבוצת העובדים הפורשים. 30.במסגרת תוכנית הפרישה של הרופאים הוסמכה הנהלת המחוז, לאחר שקיבלה את הסכמת ההנהלה הראשית, לחתום עם כל רופא בנפרד על הסכם פרישה אינדיבידואלי אשר עיגן בתוכו את תנאי פרישת העובד. תנאי הפרישה של כל עובד ועובד היו שונים, ונקבעו בתום משא ומתן בין הצדדים. הליך אשר לא אירע בעניינו של התובע. 31.יתירה מכך - לטענת הנתבעת בשנת 97, השנה שבה סיים התובע את עבודתו בה, הוקפאו תוכניות הפרישה לחלוטין, והן לא היו בתוקף במועד פרישתו של התובע. תחולתו של ההסכם הקיבוצי על תנאי פרישתו של התובע מעבודתו בנתבעת 32.סעיף 5 להסכם הקיבוצי הרלבנטי מיום 10.11.94 , קובע כדלקמן: "הנהלת קופת חולים (הנתבעת- הערה שלי- א.ק) תפעל כדי להביא לידי סיום את עבודתם בקופה של אותם רופאים שאינם מתפקדים. פעולה זו תיעשה בהסכמה בין הצדדים להסכם זה הדרושה לגבי כל רופא כנ"ל בנפרד. תנאי סיום עבודתם של רופאים אלה יסוכמו בין הצדדים תוך 30 יום מיום חתימתו של הסכם זה". 33.כן קובע סעיף 11 להסכם זה, כדלקמן: "הסכם זה הנו בתוקף מ- 1.10.94 ועד 31.12.96..." אין חולק, כי התובע פרש מעבודתו בנתבעת ביום 1.10.97, לפיכך ובהתאם לסעיף 11 להסכם הקיבוצי הרלבנטי, הסכם זה לא חל עליו, היות ופג תוקפו ביום 31.12.96. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח בביה"ד, כי במועד פרישתו מהעבודה בנתבעת, עדיין הפעילה הנתבעת את הסכם הפרישה הנ"ל על עובדיה. האם תוכנית הפרישה בתנאים מועדפים חלה על התובע 34.התובע טען, כי בידיו היה מצוי עותק של עמ' 9 בלבד, לחוברת ה"פרישה מרצון מהעבודה בתנאים מועדפים אוקטובר- נובמבר 94' ". להלן נוסח העמוד: "מסלול שני: מסלול פרישה מעבודה וקבלת פיצויי פרישה עובדים שגילם נמוך מ- 57 שנים, ואלה שלא עברו 20 שנה המזכות בפנסיה מוקדמת אשר מועסקים בקופה (בנתבעת- הערה שלי- א.ק). במעמד של "עובד קבוע", אשר יפרשו מהשירות במסגרת הסדרי הסכם זה, יהיו זכאים לפיצויי פרישה מוגדלים וכן תשלום עבור חודשי הסתגלות. שיעור הפיצויים וחודשי ההסתגלות ייקבעו לפי הותק של העובד הפורש... תשלומי פיצויים אלה כוללים בתוכם את חלק המעסיק בהפרשות לקג"מ". 35.כמו- כן יש לציין, כי בעמ' זה משורטטת טבלה, ובה מפורטים שיעורי הפיצויים המוגדלים, ביחס לשנות הותק אשר צבר עובד בעבודתו בנתבעת. העיקרון היה: ככל שהעובד צבר שנות ותק רבות יותר בעבודתו בנתבעת, כך שיעור הפיצויים היה גבוה יותר. כן יש לציין, כי לפי טבלה זו, עובד היה זכאי לשיעור פיצויים מוגדל, מתום שנת עבודתו השנייה בנתבעת. כן מופיע בטבלה זו טור, ובו פירוט הרכיב של "מענק הסתגלות". דהיינו: סך החודשים אשר יש לשלם בגינם משכורת לעובדים, לאחר פרישתם מעבודתם, בהתחשב בותק המצטבר שלהם, בעבודתם בשירות הנתבעת. מענק הסתגלות זה הנו, ביחס ישר לתקופת הוותק אשר צבר העובד בנתבעת. כן יש לציין והזכאות רק מתום שנת עבודתו החמישית בנתבעת. 36.לעניין תוכניות הפרישה מרצון בתנאים מועדפים וחלותן, העיד מר אברהם בלזבורג, מנהל משאבי אנוש בנתבעת בין השנים 2001-2003 (להלן: "מר בלזבורג". לדבריו - ההנהלה המרכזית האצילה את סמכותה לכל מחוז בנושא הפרישה מרצון, אך האישור הסופי ניתן על ידי ההנהלה המרכזית. במסגרת זו פרשו כאמור 1200 עובדים מתוכם 100-150 רופאים למרות שהמסמך במקורו לא היה מיועד לרופאים. להלן דבריו בעמ' 20-21 לפרוטוקול ביה"ד: "...ת.במסגרת ההסכם הזה פרשו סדר גודל של 1200 אנשים שהיו אנשים שהנהלת הקופה חשבה שהם למעשה כבר לא רצויים במסגרת וראוי למצוא להם איזה הסדרים שהם יעזבו את הקופה. ש. כמה מתוך המספר הזה הם רופאים? ת. עד כמה שאני למדתי. המסמך במקורו לא היה מיועד לרופאים, אבל בפועל פרשו 100- 150 רופאים בתקופה הזאת". 37.מבדיקת חוברת הפרישה מרצון, דלעיל, וכן בהסתמך על דבריו של מר בלזבורג, עולה כי היו קיימים מספר כללים מנחים לפרישה במסגרת אחת מתוכניות הפרישה הנזכרות לעיל, כדלקמן: א. צריכה להיות הסכמה הדדית בין העובד הפורש לבין הנתבעת, לעניין פרישתו של העובד, וכן לעניין תנאי פרישתו. ב. אישורי הפרישה אינם אוטומטיים. דהיינו: על הנהלת המחוז או הנהלת בית החולים לאשר את הסכם הפרישה. לאחר האישור הנ"ל, מועבר הסכם הפרישה להנהלה המרכזית של הנתבעת אשר חייבת לאשר את ההסכם, ורק אז מקבל הסכם הפרישה תוקף משפטי מחייב. הנהלת הנתבעת היתה רשאית לסרב ולאשר את פרישתו של עובד בהתאם להחלטתה. ג. שתי תוכנית הפרישה הנ"ל היו מוגבלות בזמן, דהיינו: ניתן היה לפרוש במסגרתן רק עד סוף שנת 1996 ותו לא. ד. שתי תוכניות הפרישה היו מוגבלות גם במספר הפורשים. רק רופאים אשר משרתם היתה אמורה להתבטל, או שההנהלה חפצה בפרישתם - יכלו לפרוש באחת משתי תוכניות הפרישה המוצעות על- ידי הנתבעת. 38.מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עמד באף אחד מהתנאים המנויים בחוברת הפרישה מרצון על- מנת להיכלל במסגרת הסכם הפרישה בתנאים המועדפים. 39.לא הייתה כל הסכמה מפורשת בין התובע לבין הנתבעת לעניין תנאי פרישתו הספציפיים. אין הסכמה בכתב בנדון. לא נוהל מו"מ על תנאי הפרישה. לא נחתם הסכם המסכם את המו"מ ותוצאותיו. כמו- כן, גם לו היינו מקבלים את גרסתו של התובע לפיה, בפגישה אשר קיים עם ד"ר ליברמן, וכן עם מר ויידה הובטח לו, בעל- פה, כי יוכל לפרוש על- פי תוכנית הפרישה בתנאים מועדפים, אזי אין זה מספיק. המדובר לכל יותר בהסכמה כללית ללא סיכום תנאי הפרישה, תוכנם, היקפם, תחולתם, מועדם וכו'. 40.התובע לא הגיש בקשה רשמית בכתב לפרישה בתנאים מועדפים. אין בין הצדדים גם הסכם בכתב, בו מפורטים הסכומים המגיעים לתובע עקב פרישתו מהעבודה בנתבעת עם חישוב מפורט. בנוסף הסכם כזה היה צריך להיחתם על ידי התובע עצמו, וכן הנהלת המחוז, ואח"כ ע"י ההנהלה המרכזית של הנתבעת. 41.כן יש לציין, כי לאור הוראותיו המפורשות של הסכם הפרישה מרצון בתנאים מועדפים, אין נפקא מינה אם ד"ר ליברמן ומר ויידה הבטיחו לתובע, כי יפרוש על- פי הסכם הפרישה הנ"ל, היות וד"ר ליברמן ומר ויידה לא היו מוסמכים להתחייב בפני התובע למתן הזכויות הללו - ללא הסכמת ההנהלה המרכזית של הנתבעת. בנוסף - כאמור לא סוכמו כל תנאי פרישה באופן ספציפי עם התובע, אלא התובע פרש תחילה וקיווה כנראה שיקבל תנאים מועדפים, למרות שלא היתה התחייבות מפורשת לכך מהנתבעת. 42.לאור כל האמור לעיל- אנו קובעים, כי הסכם הפרישה בתנאים מועדפים לא חל על התובע, ותביעתו של התובע לפיצויי פרישה מועדפים - אין לה כל בסיס משפטי - והיא נדחית בזאת. תשלום בגין חודשי הסתגלות וכן בגין פדיון ימי מחלה 43.התובע הסתמך על תוכנית הפרישה מרצון בתנאים מועדפים בטענתו, כי הוא זכאי לתשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות בסך של 64,490.67 ₪. וכן לתשלום פדיון מחלה בסך 90,816 ₪ 44.לאור קביעתנו דלעיל, כי הסכם הפרישה מרצון בתנאים מועדפים - לא חל על התובע, אזי תביעת התובע לתשלום בגין חודשי הסתגלות וכן לפדיון דמי מחלה- נדחית בזאת. ג.תום לבו של התובע 45.הנתבעת טענה, כי התנהגות התובע לוקה בחוסר תום לב, היות והעלה את טענתו, לפיה זכאי לתנאי פרישה מועדפים, רק לאחר הדיון המוקדם בביה"ד ביום 3.11.99, כשהתברר לתובע, כי בפועל שוחררו לו כל כספי פיצויי הפיטורים, וכי למעשה אין לו תביעה נגד הנתבעת. 46.כן טענה הנתבעת, כי חוסר תום לבו של התובע בולט על סמך העובדה, כי הגיש את תביעתו בעניין תוכנית הפרישה מרצון, והכספים המגיעים לו בעקבותיה - רק כשלוש שנים ממועד סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. עובדה זו, לטענת הנתבעת מוכיחה, כי התובע לא התכוון כלל ועיקר להסתמך על טענה זו. 47.בהחלטת ביה"ד מיום 3.11.99 ניתנה אפשרות לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, לכן אין הנתבעת יכולה לטעון לחוסר תום לב מצד התובע. זכותו של כל בעל דין לשנות את עילות תביעתו ו/או לתקנה ואין בכך כדי להצביע על חוסר תום לב מצדו. 48.המלומד א' גורן כותב בספרו: "סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלישת מעודכנת", לעניין זכאותו של התובע לשנות את כתב תביעתו, כדלקמן: "גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא גישה ליברלית, הסיבה היא כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לכלל גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, ובכך ליעל את ההליך המשפטי". 49.כן כותב כב' השופט יצחק לובוצקי בספרו: "סדר הדין בבית הדין לעבודה" לעניין הגמישות הדיונית המאפיינת את בתי הדין לעבודה, כדלקמן: "גמישות סדר הדין בבית הדין לעבודה נועדה לאפשר לצדדים ליחסי העבודה למצות מיצוי מלא את הזכויות והחובות הנובעות מיחסי העבודה, בין שהן מושתתות על החוק ובין שמקורן בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי או בנורמה משפטית". 50.התובע הסביר בעדותו בביה"ד, כי הסיבה בגינה הגיש כתב תביעה מתוקן נעוצה בעובדה כי החליף עורך דין, וכי הפעם הראשונה, בה ראה את כתב התביעה המקורי הייתה בדיון הראשון אשר התקיים בביה"ד בעניינו. 51.לאור כל האמור לעיל- אנו קובעים, כי אין התנהגותו של התובע לוקה בחוסר תום לב בגין תיקון כתב התביעה. 52.כמו- כן לעניין טענת הנתבעת לפיה, הגשת תביעה זו כשלוש שנים לאחר פרישתו של התובע מהעבודה, יש בה כדי להצביע על חוסר תום לב מצד התובע- דינה להידחות. 53.המחוקק קבע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 , כדלקמן: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים". 54.על- פי חוק ההתיישנות לבעל דין נתונה הזכות להגיש את תביעתו תוך 7 שנים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. על כן הגשת התביעה לאחר 3 שנים אין בה כדי להצביע דווקא על העדר תום לב של התובע. לסיכום: 55.כל תביעות התובע, כאמור לעיל- נדחות בזאת. 56.כן ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 5,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזההסכם פרישהפרישה