ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 2581/08; סגנית הנשיא יהודית הופמן), אשר דחה את תביעתו של מר צדיק למתן פסק דין הצהרתי לפיו היה זכאי בעת פרישתו לגמלאות להיות מדורג בדרגה 11 בדירוג מנהלי עבודה. הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי: המשיבה (להלן - החברה) היא חברה ממשלתית אשר הוקמה מכוח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 (להלן - החוק), והחל מכניסת החוק לתוקפו מנהלת את נמל אשדוד. אין מחלוקת, כי חלים על החברה ועל עובדיה כל ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים והנוהגים כפי שחלו עת נוהל הנמל על ידי רשות הנמלים. מר צדיק החל לעבוד ברשות הנמלים ביום 10.7.63, ומכוח החוק עבר להיות עובד החברה. עובדי החברה נחלקים לסקטורים שונים, אשר כל אחד מהם מיוצג על ידי ועד אחר. עובד אינו יכול להשתייך לשני סקטורים במקביל. לעניין הליך זה רלוונטיים שני סקטורים: סקטור תפעול, אליו משתייכים הסוורים ומפעילי ציוד מכני (להלן - סקטור התפעול); סקטור מנהלי עבודה בתפעול (להלן - סקטור מנ"ע בתפעול). עובדי סקטור התפעול מדורגים בסולם השכר של פועלי תפעול, שהוא סולם שכר פנימי של החברה. הדרגה הגבוהה ביותר בסולם השכר של עובדי סקטור התפעול היא דרגה ז+. על עובדי סקטור מנ"ע בתפעול חלים הסכמים אחרים, והם מדורגים בסולם שכר אחר, ייחודי למנהלי עבודה. בשנת 1966 שויך מר צדיק לסקטור התפעול בשל תפקידו כמפעיל ציוד מכני, שכן מרבית תקופת העסקתו שימש כמנופאי גשר וכממלא מקום מנהל עבודה. החל מחודש יולי 2006 עד מועד פרישתו ביוני 2008 שימש כממלא מקום מנהל עבודה בסבב, ובתפקידו זה שויך לסקטור מנ"ע בתפעול (על המעבר של מר צדיק לסקטור מנ"ע בתפעול - ראו סעיפים 14 - 17 להלן). בשנת 2001 הנהלת הנמל דאז הבטיחה לוועד סקטור התפעול כי תינתן זכאות לתנאי פרישה מיטיבים ל 20 עובדים: 10 עובדים המועסקים בתפקיד סוורים בתפעול ו-10 עובדים המועסקים בתפקיד מפעילי ציוד מכני בתפעול, אשר שימשו כממלאי מקום מנהל עבודה בתפעול. ההטבה שניתנה היא פרישה בדרגה 11 בסולם השכר של מנהלי עבודה בתפעול. ועד התפעול היה סוברני להחליט על פי שיקול דעתו לאיזה עובד תינתן הזכאות, וההנהלה לא התערבה בשיקול דעתו (להלן - הסדר הפרישה). בשנת 2003 ביקשה החברה מיו"ר ועד התפעול, מר אלון חסן, להעביר לה את רשימת העובדים הזכאים לדרגה 11 על פי הסדר הפרישה. מר חסן העביר לחברה רשימת עובדים. הרשימה כללה גם עובדים שכבר פרשו וקיבלו דרגה 11 וגם עובדים שיפרשו בעתיד. שמו של מר צדיק נכלל במקום ה-10 ברשימה זו. רשימות אלה אושרו במכתבה של גב' שפירא מיום 2.9.2003, וניתנה הוראת ביצוע למתן תנאי הפרישה לעובדים המפורטים ברשימה במכתבו של מר בלומנטל, סגן מנהל למינהל ומשאבי אנוש מיום 4.3.2003 (נספחים א' ו-ב' לתצהיר מר צדיק). בחודש ספטמבר 2005 פנה מר צדיק לחברה וביקש לפרוש מעבודתו פרישה מוקדמת. מר צדיק פנה אל מר אלמוג, ששימש אותה העת כראש מדור שכר ומשאבי אנוש בחברה, ומר אלמוג אישר לו כי הוא נכלל ברשימת הזכאים לדרגה 11 על פי הסדר הפרישה. החברה אישרה למר צדיק פרישה מוקדמת, והוא החל בתהליך הפרישה במחצית חודש ספטמבר 2005. בסוף חודש ספטמבר 2005, פנה מר חסן אל מר יצחק בלומנטל, סמנכ"ל החברה אשר שימש עד שנת 2006 כסגן מנהל למינהל ומשאבי אנוש, והודיע לו כי מר צדיק אינו זכאי להיכלל ברשימת הזכאים לדרגה 11 על פי הסדר הפרישה, וכי שמו נכלל ברשימה בטעות במקום עובד אחר בשם סדי אהרון בשל דמיון פונטי בין השמות. לנוכח הודעת מר חסן, הודיעה הנהלת החברה למר צדיק כי חלה טעות ברשימת העובדים והוא אינו זכאי לדרגה 11, וכי עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת - ביטול הליך הפרישה וחזרתו לעבודה סדירה בחברה; השנייה - לפרוש בתנאים השווים לדרגה ז+ בדירוג פועלי תפעול (יש מחלוקת בין הצדדים אם במסגרת האפשרות השנייה הוצע למר צדיק לפרוש בדרגה ז+ בדירוג פועלי תפעול או בדרגה ז+ בתוספת 20%. בית הדין האזורי לא הכריע במחלוקת זו, לנוכח קביעתו כי מר צדיק העיד כי בכל מקרה לא היה פורש מעבודתו, גם אם הייתה מוצעת לו תוספת של 20% לדרגה ז+). ביום 10.10.2005 הועלו על הכתב שתי האפשרויות שהוצעו למר צדיק על ידי הגב' מירי דרעי, עובדת סוציאלית ומ"מ ראש מדור פרט. מר צדיק בחר בביטול הפרישה ושב לעבודה עד לפרישתו ביום 30.6.08. במהלך שנת 2006 הוצע לעובדים ששימשו כממלאי מקום מנהלי עבודה בסקטור התפעול לעבור ולשמש כממלאי מקום מנהלי עבודה בסבב בהתאם להוראות הסכם משנת 2005 (להלן- הסכם 2005). מר צדיק ביקש לעבור ולשמש כממלא מקום מנהל עבודה בסבב. על פי הסכם 2005, העובדים שעברו לתפקיד מנהל עבודה בסבב לא קיבלו מינוי קבוע כמנהלי עבודה בתפעול. בנוסף, המעבר לתפקיד ממלא מקום מנהל עבודה בסבב היה כרוך גם במעבר מסקטור התפעול לסקטור מנ"ע בתפעול ובשינוי תנאי השכר והפרישה של העובדים העוברים. בין היתר, עובדים שעברו מסקטור התפעול לסקטור מנ"ע בתפעול לא היו זכאים להטבת הפרישה של תוספת בשיעור 20% לדרגה ז +. ביום 12.6.06 שלח מר עובדיה כהן, המשמש סמנכ"ל המינהל ומשאבי אנוש בחברה החל משנת 2006 למר צדיק מכתב, בו הבהיר לו את ההשלכות השליליות של המעבר לסקטור מנ"ע בתפעול וכן כי באפשרותו להודיע על חזרתו מכוונתו להצטרף לסקטור זה. מר צדיק בחר לעבור לסקטור מנ"ע בתפעול, והחל מחודש יולי 2006 שימש כממלא מקום מנהל עבודה בסבב. מר צדיק קיבל שכר בהתאם לתנאי השכר של מנהלי עבודה לפי הסכם 2005, שהיה שונה מהשכר לו היה זכאי כאשר היה שייך לסקטור התפעול. ביום 30.6.08 פרש מר צדיק לגמלאות בהגיעו לגיל פרישה כחוק, ומשולמת לו פנסיה על בסיס דרגה ז+ בדירוג פועלי תפעול. לאחר פרישתו טען מר צדיק כי הוא זכאי לתשלום פנסיה על בסיס דרגה 11 בדירוג מנ"ע בתפעול, ובקשתו נדחתה על ידי החברה. בהמשך לכך, הוגשה תביעתו לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי: מר צדיק העלה בתביעתו טענות אלה: סירובה של החברה להעניק למר צדיק את זכויותיו עם פרישתו בשנת 2008 מהווה הפרה של הסדר הפרישה המחייב שבין החברה לבין מר צדיק, בין אם הסדר הפרישה יצר התחייבות ישירה של החברה למר צדיק, ובין אם הסדר הפרישה הוא הסכם לטובת צד ג'. מר צדיק ידע על זכאותו לדרגת פרישה 11 עוד משנת 2002 וסמך עליה כאשר פרש פרישה מוקדמת ב-2005 לפני שהחברה הודיעה לו על ביטול הזכאות. הידיעה, ההסתמכות והפרישה בפועל על סמך אלה שללו את זכותה של החברה לשנות את תנאי פרישתו ולפגוע בזכותו. לא הוכחה "טעות" המצדיקה ביטול זכותו של מר צדיק לפרוש בדרגה 11 בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. מר צדיק אולץ לחזור בו ולשוב לעבודתו לנוכח העובדה כי החברה הודיעה לו על ביטול הזכאות על פי הסדר הפרישה. אולם, מר צדיק מעולם לא ויתר על זכותו לפרוש בתנאי דרגה 11, לרבות בעת שעבר לסקטור מנ"ע בתפעול בשנת 2006. כמו כן, לא הובהר לו בעת המעבר כי תנאי הפרישה לפנסיה ישונו או יורעו, וכל אשר הובהר לו הוא ששכרו יופחת. החברה הפלתה את מר צדיק ביחס לעובדים אחרים בחברה, לרבות אלה שנכללו ברשימת הזכאים לפרישה בדרגה 11. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של מר צדיק, מנימוקים שיפורטו להלן. לעניין הטענה בדבר הפרת ההתחייבות מכוח הסדר הפרישה: בית הדין האזורי קבע כי לא הוכחה התחייבות החברה להעניק למר צדיק דרגה 11 בעת פרישתו. בהקשר זה קבע בית הדין כי במסגרת ההסכמות שגובשו בין החברה לבין נציגי ועד התפעול, החברה התחייבה התחייבות עקרונית בלבד למתן הטבות לפרישה בדרגה 11, ולא התחייבה להעניק את הטבת הפרישה למר צדיק או לכל עובד אחר. זהות העובדים ברשימה נקבעה על ידי הוועד לבדו, והחברה לא הייתה מעורבת בגיבוש הרשימה. לאור זאת, מכתבי החברה בהם ניתן אישור לרשימה ואישור לביצוע הסדר הפרישה לעובדים שנכללו ברשימה אינם בגדר התחייבות של החברה כלפי מר צדיק. לעניין הטענה בדבר הסתמכות מר צדיק על הסדר הפרישה: בית הדין האזורי קבע כי בניגוד לנטען על ידי מר צדיק הוא לא ידע על זכאותו להטבת הפרישה כבר משנת 2002 ולא נמסרה לו כל הודעה על זכאותו לקבלת ההטבה. רק במועד יציאת מר צדיק לפרישה מוקדמת בשנת 2005 ידע מר צדיק כי שמו נכלל ברשימת הזכאים להטבה. הן בשל העובדה כי הוכחה הטעות בהכללת שמו של מר צדיק ברשימה והן בשל התנהלות מר צדיק לאחר שהודע לו על הטעות אין מדובר בזכות או בהתחייבות שלא ניתן היה לבטלה. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי מיד עם היוודע הטעות, עוד בטרם השלים מר צדיק את הליכי הפרישה הפורמאליים, הודיעה על כך החברה למר צדיק ואפשרה לו לבחור בין ביטול הפרישה לבין פרישה בתנאים אחרים, ולא הובטח לו כי במועד מאוחר יותר יהיה זכאי לפרוש לגמלאות בדרגה 11. בכל מקרה, משנקבע כי מדובר בטעות החברה הייתה רשאית לתקנה ומר צדיק אינו זכאי להנצחתה. לעניין הטענה כי לא הוכחה טעות: בית הדין האזורי קבע על יסוד עדותו של מר חסן, יו"ר ועד סקטור התפעול, כי שמו של מר צדיק נכלל ברשימה בטעות, במקום מר סדי אהרון, בשל הדמיון הפונטי בין שני השמות; מר פרץ אנדריי נכלל ברשימה במקום מר צדיק כי היה ותיק יותר ועתיד לפרוש במועד מוקדם יותר; טענתו של מר צדיק כי שמו הוצא מהרשימה משיקולים זרים בשל רצון להיטיב עם מר פרץ אנדריי המקורב ליו"ר ועד התפעול נדחתה. לעניין הטענה כי מר צדיק לא ויתר על זכותו על פי הסדר הפרישה: בית הדין האזורי קבע כי מר צדיק לא העלה כל טענה ולא נקט כל פעולה, לרבות פנייה לערכאות מאז שנת 2005, גם כאשר מר סדי אהרון פרש מעבודתו וקיבל את ההטבה על פי הסדר הפרישה. גם בעת המעבר לסקטור מנ"ע מר צדיק לא העלה את הטענה כי הוא זכאי לפרוש בדרגה 11 על פי הסדר הפרישה. כמו כן, עם המעבר לסקטור מנ"ע בתפעול הובהר למר צדיק כי זכויותיו כעובד בסקטור התפעול לא יישמרו. בנסיבות אלה, לאחר שמר צדיק שב לעבודתו והוא לא העלה כל טענה ולא נקט פעולה כלשהי יש לראות אותו כמי שויתר על זכותו לפרוש על פי הסדר הפרישה. לעניין טענת ההפליה: בית הדין האזורי קבע כי טענת ההפליה ביחס לעובדים אחרים שנכללו ברשימת הזכאים על פי הסדר הפרישה נזנחה על ידי מר צדיק בשלב הסיכומים, ולא הוכח כי הטבת הפרישה הוענקה למר אנדריי פרץ משיקולים פסולים. טענות הצדדים בערעור: בערעורו השיג מר צדיק על כל קביעות בית הדין האזורי, כשעיקר טיעוניו הם: מכתבה של גב' שפירא לראש אגף כספים ולסגן מנהל הנמל בו נאמר כי העובדים ששמותיהם מפורטים ברשימה שצורפה למכתב זכאים לתנאי הפרישה שנקבעו בהסדר הפרישה ויש להחיל עליהם את תנאי הפרישה הוא בגדר הסכם קיבוצי מיוחד על פי אישור הממונה על השכר מיום 24.2.2005 (מוצג ת/1); בכל מקרה, מכתבי החברה בהם אושרה הרשימה יצרו התחייבות קונקרטית כלפי מר צדיק להענקת ההטבה על פי הסדר הפרישה; זכותו של מר צדיק על פי ההסכם הקיבוצי היא בגדר זכות מוקנית ואינה ניתנת לביטול על ידי החברה או על ידי ועד העובדים. לא חלה כל טעות בהכללת שמו של מר צדיק ברשימה, וטענת הטעות בשל דמיון פונטי בין שמו של מר צדיק לבין שמו של מר סדי אהרון נולדה אך ורק לצורך ההליך המשפטי. ראייה לכך היא מכתבו של סמנכ"ל החברה מר כהן משנת 2007 כי מר צדיק מופיע ברשימת הזכאים על פי הסדר הפרישה אולם ויתר על זכותו במעבר לסקטור מנ"ע בתפעול, ולא אוזכר כלל עניין הטעות, שכביכול נתגלתה בשנת 2005. כמו כן, בית הדין האזורי התעלם מסתירות בעדויות מטעם המשיבה בעניין זה, ומעדותו האמינה של מר צדיק, המתיישבת עם הראיות. בכל מקרה, לא התקיימו התנאים לביטול חוזה עקב "טעות" על פי סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. מר צדיק פרש בשנת 2005 בהסתמך על הסדר הפרישה, עליו ידע כבר בשנת 2002. החברה נהגה בחוסר תום לב עת שללה ממר צדיק זכות מוקנית על פי הסכם קיבוצי, ואף לא טרחה לבדוק את טענת ועד העובדים בעניין הטעות. לנוכח מצבו הבריאותי וגילו המתקדם לא יכול היה מר צדיק להמשיך בתפקידו כמפעיל ציוד מיכני כבד, ולכן עבר לסקטור מנ"ע בתפעול. אולם, במכתב שנשלח אליו הובהר כי תחול ירידה בשכרו ולא נאמר דבר לעניין פגיעה בזכויות פנסיוניות, ובכל מקרה לא ניתן לוותר על זכות מוקנית מכוח הסכם קיבוצי. החברה טענה כי ערעורו של מר צדיק סב בעיקרו של דבר על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ואין מקום להתערב בהן ולקבוע תשתית עובדתית אחרת; זהות הזכאים להטבה על פי הסדר הפרישה נקבעה בלעדית על ידי הוועד ללא התערבות ההנהלה. לאור האמור, להנהלה גם לא הייתה עמדה עת הוועד טען כי נפלה טעות ברשימה וביקש לתקנה; רשימת העובדים הייתה בגדר תכתובת פנימית בין החברה לבין ועד העובדים, לא פורסמה בקרב העובדים, ותכליתה לא הייתה להעניק זכאות או לשנות את הסכמת הצדדים; הטענה כי התכתובת מהווה הסכם קיבוצי לא הועלתה בבית הדין האזורי, ומכל מקום מדובר בהסכמה בין החברה לבין ועד העובדים, שלא עוגנה בכתב ולא הוגשה לרישום, ובכל מקרה הצדדים להסכמה רשאים לשנותה; לא ניתנה למר צדיק התחייבות מהחברה כי הוא יהיה זכאי להטבה על פי הסדר הפרישה; בהעדר הסכם המקנה למר צדיק זכות לפרוש בדרגה 11, אין מקום להתייחס לטענות בדבר ביטול הסכם, שלילת זכות או סעיף 14 לחוק החוזים; מר צדיק המשיך בעבודתו ללא שהעלה כל טענה או דרישה בנוגע לזכאותו על פי הסדר הפרישה; טרם המעבר של מר צדיק לסקטור מנהלי העבודה בתפעול ב-2006, הוא קיבל הודעה כתובה ואישית שהדגישה את חוסר האפשרות לשוב ולזכות בתנאי העסקה ופרישה החלים על עובדי סקטור התפעול. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. לא הוכחה הטענה כי רשימת העובדים ו/או הסדר הפרישה הם בגדר הסכם קיבוצי מיוחד: חלק ניכר מטענות מר צדיק בערעורו מבוססות על הטענה כי הסדר הפרישה ורשימת העובדים הזכאים להסדר הפרישה הם בגדר "הסכם קיבוצי". אין בידינו לקבל טענה זו, מנימוקים שיפורטו להלן. ראשית, טענה זו, שיסודה עובדתי והיא טעונה הוכחה כלל לא נטענה בבית הדין האזורי ודי בטעם זה על מנת לדחותה. שנית, לא הוכח קיומו של הסכם כתוב או אפילו קיומה של חליפת מכתבים שנרשמה כהסכם קיבוצי, בהתאם להוראות חוק הסכמים קיבוצים, התשי"ז - 1957. שלישית, המסמך עליו מבסס מר צדיק את טענתו, אישור הממונה על השכר מיום 24.2.2005 (מוצג ת/1), בו אישר הממונה על השכר בתוקף סמכותו על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 את "כל תנאי השכר, הפרישה או הגמלאות וההטבות הכספיות הקשורות בעבודה שמקורם בהסדרים קיבוציים, בנוהגים, בנוהלים ומנהגים אשר היו מונהגים ברשות הנמלים ערב יום 14.7.2004 על בסיס קיבוצי", אין בה כדי להקנות להסדר הפרישה מעמד של הסכם קיבוצי. מסמך זה, כאמור בו, מהווה אישור הממונה על השכר על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב להסכמים ולהסדרים מקומיים שחלו ברשות הנמלים ולא קיבלו את אישורו בעבר, בסייגים שפורטו בסעיף 3 למסמך. בהקשר זה יש לציין כי באישור הממונה על השכר עליו מסתמך מר צדיק יש אבחנה מפורשת בין "אישור הסכמים קיבוציים" לבין "אישור הסדרים קיבוציים, נוהגים, נוהלים ומנהגים", וכאמור לא שונה בו מעמדם של הסדרים קיבוציים, נוהגים נוהלים ומנהגים. לאור האמור, טענותיו של מר צדיק המבוססות על כך שהסדר הפרישה הוא בגדר הסכם קיבוצי, על כל הנובע מכך, נדחות. בכלל זה, נדחית הטענה כי אין תוקף לויתורו של מר צדיק על זכותו מכוח הסדר הפרישה, בשל העובדה שמדובר בזכות מוקנית מכוח הסכם קיבוצי. התנהלות מר צדיק מאז שנת 2005 מהווה ויתור על זכותו על פי הסדר הפרישה: כאמור, בשנת 2005 הודיעה החברה למר צדיק כי חלה טעות וכי אינו זכאי להטבה מכוח הסדר הפרישה, וניתנה לו אפשרות לבחור בין שתי אפשרויות: האחת - להמשיך את עבודתו בחברה; השנייה - לפרוש מעבודתו בתנאי פרישה אחרים. מר צדיק בחר באפשרות הראשונה. על פי קביעתו של בית הדין האזורי (סעיפים 101 עד 102 לפסק הדין), שאיננו רואים הצדקה להתערב בה, במהלך תקופת עבודתו לאחר שנת 2005 לא נקט מר צדיק פעולה כלשהי בעניין זכאותו הנטענת להטבה על פי הסדר הפרישה, ובכלל זה לא פנה לחברה או לוועד העובדים; לא הגיש תלונה אצל מבקר החברה; לא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה; לא פנה להסתדרות. זאת, גם כאשר מר אהרון סדי, אשר הוכנס במקומו לרשימה, פרש מעבודתו בשנת 2005 וקיבל את התנאים על פי הסדר הפרישה. כמו כן, על פי קביעתו של בית הדין האזורי גם בעת המעבר לסקטור מנהלי עבודה בשנת 2006 לא העלה מר צדיק את הטענה כי הוא זכאי לדרגה 11 עם פרישתו. אנו סבורים, כי התנהלותו של מר צדיק כמתואר לעיל מהווה ויתור על זכותו להטבה על פי הסדר הפרישה. התנהלות זו גם שוללת את טענת ההסתמכות, שכן בפועל מר צדיק לא פרש מעבודתו בשנת 2005 בהסתמך על הסדר הפרישה, אלא המשיך בעבודתו שלוש שנים נוספות, בתנאים שהוסכמו בינו לבין החברה, ואף שונו בשנת 2006. יתר על כן. במכתבו של מר עובדיה כהן מיום 12.6.2006 שנשלח למר צדיק עם המעבר לסקטור מנ"ע בתפעול, ובו ניתנה למר צדיק האפשרות לחזור בו מהחלטות לעבור לסקטור מנהלי עבודה נאמר כך: אינני יודע מה (אם בכלל) הובטח לך לגבי מעמדך בהמשך הדרך - מה שאני יכול להצהיר בוודאות: אינכם ועל פי ההסכם הקיים גם לא תהיו במעמד של מנהלי עבודה ומכאן ברור שלא תוכלו לקבל את הדרגות/תוספות הניתנות למנהלי עבודה. הובהר לך ע"י מזכיר ועד ציוד מכאני שלאחר מעברך לסקטור החדש לא תוכל בשום פנים ואופן לחזור כיום וכמו גם בעת פרישתך לגמלאות לסקטור ממנו באת". (ההדגשה הוספה - ל.ג.). מהאמור לעיל עולה כי במכתבו של מר עובדיה כהן הובהר חד משמעית כי המעבר לסקטור מנהלי העבודה הוא צעד בלתי הפיך, וכי הן בתקופת העבודה והן בעת הפרישה לגמלאות לא יוכל מר צדיק לשוב לסקטור התפעול. לנוכח העובדה שהסדר הפרישה הוא הסכמה בין החברה לבין ועד סקטור התפעול וחל רק על עובדים המשתייכים לסקטור התפעול, הרי שגם אם בניגוד לדעתנו הייתה קיימת למר צדיק זכות על פי הסדר הפרישה, הוא ויתר על זכות זו בהחלטתו לעבור לסקטור מנ"ע בתפעול. לנוכח המסקנה אליה הגענו, דהיינו שמר צדיק ויתר על זכותו להטבה על פי הסדר הפרישה, אין צורך לדון בטענותיו האחרות של מר צדיק, ובכלל זה הטענה כי הכללתו ברשימה לא הייתה עקב "טעות" וכי הוצאתו מהרשימה נעשתה משיקולים זרים, תוך הפלייתו לרעה. בשולי הדברים נעיר כי ספק רב אם הסדר לפיו ניתנת הטבה לקבוצת עובדים מתוך כלל העובדים, על פי החלטתו הבלעדית של ועד העובדים, שלא על יסוד קריטריונים ברורים וידועים מראש לכול, כאשר זהות העובדים הזכאים להטבה היא בגדר "סוד" בין ההנהלה לבין ועד העובדים הוא הסדר ראוי, המקיים את חובתם של המעביד ונציגות העובדים לנהוג בתום לב, בהגינות ובשקיפות כלפי כלל העובדים במקום העבודה. זאת, במיוחד עת מדובר במעביד שהוא גוף ציבורי. אולם, כמפורט בהרחבה לעיל, מר צדיק לא העלה כל טענה כנגד הסדר הפרישה עצמו אלא רק טען לזכאותו לדרגה 11 מכוח הסדר הפרישה. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ולנוכח היותו של מר צדיק גמלאי, אין צו להוצאות. חוזההסכם פרישהפרישה