כללי 1. התובעים (להלן: בני הזוג קרן), בני רשות בנחלה הידועה כיחידת משק מספר 76 באביאל, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: משק 76 או הנחלה וכפר אביאל או האגודה בהתאמה), רכשו את הזכויות במשק 76 מתמי ודב שמואל (להלן: בני הזוג שמואל). הם הגישו תובענה זו למתן פסק דין הצהרתי לפיו השטח המסומן בבקשה להיתר בניה שהגישו בני הזוג שמואל לבניית בית מגורים מהווה חלק בלתי נפרד ממשק 76 וכי רשאים להחזיק בו מכוח זכויותיהם בנחלה. השטח המסומן בבקשה להיתר בניה הנו רצועה בשטח כ-5 דונם המצויה עורפית לבית המגורים שהוקם במשק 76 וייקרא להלן: הרצועה העורפית או הרצועה שבמחלוקת. כן נתבקש פיצול סעדים שיאפשר לבני הזוג קרן בהמשך לתבוע את נזקיהם. ההליך בבית המשפט 2. תחילה כרכו בני הזוג קרן את התובענה לסעד ההצהרתי המבוקש בהליך דנן יחד עם בקשה לאישור פסק בורר (על הליך הבוררות ידובר בהמשך) שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה. התובענה לסעד הצהרתי נמחקה בהסכמה (מטעמים של חוסר סמכות עניינית). בהמשך הגישו בני הזוג קרן תובענה זו נגד האגודה, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות או הסוכנות היהודית). בד בבד עתרו בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על כפר אביאל לבצע כל עבודה או שינוי ברצועה שבמחלוקת. הבקשה נדחתה מטעמים שונים, שאין צורך לחזור עליהם. 3. הנתבעת 4, (להלן: גב' שמואל), הנה בעלת זכויות במשק 31. מאחר שלפי החלטת האגודה מהווה הרצועה שבמחלוקת חלק ממשק 31 ועל כן עלולה להפגע מהחלטת בית המשפט, צורפה לבקשת האחרונה כנתבעת נוספת. 4. על פי הנטען בכתב התביעה הפרה האגודה את חובתה כלפי בני הזוג קרן בכך שלא הקצתה להם את הרצועה שבמחלוקת. המינהל מצדו נהג בניגוד להוראות חוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 בכך שלא ניהל מאגר מידע בנוגע לזכויות במקרקעין שבבעלות המדינה ובכך שנהג בחוסר סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין, בשרירות ובחוסר תום לב ובניגוד לכל כללי מינהל תקין, התנהגות אשר גרמה לבני הזוג קרן נזק עצום. בהיותו מי שקובע מדיניות הקצאת קרקעות אסור היה לו להתעלם מהנעשה במקרקעין ומהתנהגות האגודה שפיצלה נחלות שלא כדין. כלפי הסוכנות נטען כי נהגה בחוסר סבירות שעה שהתייחסה להודעת המינהל בקשר למשק 76 מבלי ששטח הנחלה וגבולותיה היו נהירים לה. נטען גם כלפיה כי התנהגותה אינה עולה בקנה אחד עם מינהל תקין ולוקה בחוסר סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. 5. הן המינהל והן הסוכנות היהודית סבורים כי דין התובענה נגדם להדחות מחמת העדר עילה וחוסר יריבות, שכן אין זה מעניינם לקבוע מיקום החלקות שיוקצו לכל מתיישב כך שהמחלוקת האמיתית הנה בין בני הזוג קרן לבין האגודה. בכתב ההגנה העלתה הסוכנות טענת התיישנות, שננטשה בסיכומים ועל כן אין צורך להתייחס אליה. חוזה המשבצת 6. כפר אביאל מחזיק במשבצת קרקע לפי חוזה משולש שנכרת בינו לבין מדינת ישראל, כבעלים של המקרקעין באמצעות המינהל ובין הסוכנות היהודית כחוכרת הראשית. בהתאם להחלטה 1 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 17.5.65 מוחכרת הקרקע החקלאית ומחולקת לנחלות, אותן מקצה האגודה לחבריה. מעמד חברי האגודה במקרקעין הנו של בני רשות. 7. בהתאם להחלטה 9 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 5.7.66 הוגדרה נחלה כ"חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון, הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קיימת לישראל או רשות הפיתוח והוחכרה - לתקופה ארוכה - למתיישב לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שפיתח בחלקה זו". 8. בהתאם להחלטה 279 של מועצת מקרקעי ישראל "יישמר עקרון אי פיצול הנחלה". 9. כל נחלה כוללת שטחי קרקע שנועדו לשימושים שונים. חלקה א' הנה שטח קרקע המיועד למגורים ולמבני משק של המחזיק בנחלה או בני משפחתו ומעובד על ידו. חלקה ב' מיועדת לחקלאות בלבד ואינה צמודה בהכרח לבתי המגורים. 10. על פי רוב מהווה חלקה א' יחידה אחת, כך שבית המגורים ומבני המשק מצויים ברצועת קרקע אחת. עם זאת, ישנם מקרים בהם הקצאת קרקע כחלקה א' אינה רצופה. חלקה ב' מוקצית למתיישבים מתוך עתודת הקרקעות שבמשבצת של האגודה. המצב התכנוני 11. כעולה מתצהיר מר יעקב אלגבלי (מוצג נ/6), עובד המרכז למשבצות חקלאיות, שהוא גוף משותף למינהל ולהסתדרות החקלאים המטפל בהכנת קרקעות חקלאיות לרישום, הוקמו במסגרתו מכח צווי שר הפנים מתוקף סמכותו בהתאם לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 ועדות סטטוטוריות שעניינן הכנת תכניות בדבר איחוד וחלוקת קרקע חקלאית ביישובים השיתופיים השונים. מש"ח/1א מהווה תוכנית סטטוטורית לחלוקת אדמות כפר אביאל לצרכי רישום, כולל סיווג יעודי הקרקע השונים (מגורים, חקלאי, דרכים וכדומה). תכנית זו אושרה ביום 17.11.85 על ידי הוועדה לתכניות איחוד וחלוקה בקרקע חקלאית ומתבססת על "מפת השטחים המוחזקים" (להלן: מפת המשבצת) של כפר אביאל שהכין המרכז למשבצות חקלאיות שהוסכמה ונחתמה ביום 15.11.82 על ידי המינהל, כפר אביאל, המועצה האזורית אלונה והסוכנות היהודית. 12. מש"ח/1א שינה חלוקה קודמת שהיתה קיימת במסגרת תכנית סטטוטורית שקדמה לו, תוכנית ג/921 משנת 1982. מש"ח/1א לא ביטל את תוכנית ג/921 שעומדת בתוקפה בכל הנוגע לזכויות בניה ולאישור תכניות בניה. מש"ח/1א שותק בכל הנוגע לתוכנית ג/921, ומכאן, שתוכנית זו בתוקף זולת השינויים שהוכנסו על פיו. מתוכנית ג/921, אשר העתק ממנה צורף כנספח א' לתצהירו של גלעד אליעזר, יושב ראש ועד כפר אביאל (מוצג נ/5), הרצועה שבמחלוקת הוקצתה למשק 31 כחלקה ב' וממילא אינה חלק משטח משק 76. 13. במפת המשבצת עליו מבוסס מש"ח/1א כאמור, סומנו חלקות א' ו-ב'. חלקות א' יוחדו במפורש לנחלות השונות ואילו חלוקת חלקות ב' הושארה לאגודה בהיותה אמונה על כלל השטחים החקלאיים ועל חלוקתם בין חבריה. הרצועה העורפית מופיעה במפת המשבצת כשטח חקלאי, שלא יוחד למשק כלשהו. כפי שנקבע לעיל, מש"ח/1א לא בטלה את תוכנית ג/921 ולכן יש לפנות אליה. מתכנית ג/921 עולה כי הרצועה שבמחלוקת יוחדה כאמור למשק 31. 14. בני הזוג קרן בקשו להסתמך על מפת כפר אביאל שנתקבלה מהארכיון הציוני המרכזי (ת/6). מפה זו אינה יכולה לסייע להם. המדובר במפת חלוקה היסטורית, שלא עברה הליך אישור על ידי מוסדות התכנון ולכן אינה בעלת תוקף מחייב. ערכה הראייתי מסתכם אפוא בכך שמאפשרת לקבל תמונת מצב היסטורית ברם נעדרת ערך אל מול התוכניות סטטוטוריות בעלות אופי מחייב. העובדות 15. ביום 16.8.87 התקשרו בני הזוג קרן בחוזה עם בני הזוג שמואל לפיו רכשו הראשונים את הזכויות של בני הזוג שמואל במשק 76. בין הצדדים נחתמו שני חוזים. האחד, חוזה מכר בית המגורים, תמורתו התחייבו בני הזוג קרן לשלם 50,000 דולר. השני, חוזה בדבר זכויות עיבוד אדמות "כמבואר במכתב ועד האגודה" תמורתן התחייבו בני הזוג קרן לשלם לוועד האגודה 28,000 דולר. בחוזה המכר צוין במפורש כי בני הזוג שמואל מפסיקים את חברותם באגודה וכי עקב כך מופקעים זכויות העיבוד בחלקות השייכות לאגודה וכי "זכויות הקונים [בני הזוג קרן] במושב ושאלת חברותם בו יוסדרו בינם לבין ועד המושב". 16. אין חולק, כי בני הזוג קרן פנו לוועד האגודה בבקשה להתקבל כחברים בה, שאושרה. החוזים, בצירוף המלצת האגודה, הועברו למינהל ולסוכנות היהודית, שנתנו אף הם את ברכתם לעסקה. 17. לפי מסמך מיום 12.12.88 נתנה האגודה אישור שהועבר למינהל (נספח ג' לתצהיר נ/5) לפיו הוקצו למשק 76 שמונה דונם אדמת בור בגוש 12098, אחד עשר דונם אדמת בור בגוש 12097, שני דונם לחממות בגוש 12081, שני דונם מגרש הבית בגוש 12081 ודונם אחד מגרש לבן ממשיך בגוש 12081. סה"כ עשרים וארבעה דונם. על בסיס נתונים אלה ולאחר בחינת המחיר ששולם על ידי בני הזוג קרן תמורת בית המגורים והזכות לעיבוד האדמות שהוקצו לנחלה זו - חוזים שהמינהל ראה כמקשה אחת - נקבעו דמי ההסכמה. 18. לגרסת בני הזוג קרן, עת בקרו במשק 76 לא בדקו בשום דרך שהיא מה שטח הנחלה ומה הרכב הקרקעות שהוקצו, לא במינהל, לא בסוכנות ולא בוועד המושב. גרסה זו אינה מתיישבת עם לשון החוזה בדבר זכות עיבוד אדמות, בו צוין כאמור כי פירוט האדמות לעיבוד מבואר במכתב האגודה המצורף. הגרסה אף אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון, שהרי אין להניח כי אדם ישקיע ממיטב כספו בנכס שרכישתו נועדה להגשים את המטרה שהציב לעצמו מבלי לטרוח לבדוק מה כולל אותו נכס ואף מבלי לבדוק אם התמורה שהוא מקבל בעבור כספו נאותה. בני הזוג קרן היו מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם ולא שמענו כי הלה לא מילא את תפקידו נאמנה והכין חוזה מבלי שערך בדיקה של הזכויות שרכשו מרשיו. אין גם טענה לפיה המוכרים - בני הזוג שמואל - הציגו בפני בני הזוג קרן מצג לפיו שטח הנחלה גדול יותר ממה שהיה בפועל או כי שטח חלקה א' של הנחלה עשרה דונם וכולל את הרצועה העורפית שבמחלוקת. 19. מעדות מזכיר האגודה במועד הרלוונטי, מר יוסף אשד, עולה כי "כאשר כפר אביאל הוקם בשנות החמישים ..היו כשמונים נחלות. לאחר זמן בגלל חוסר פרנסה ביישוב עזבו כשלושים משפחות. את הקרקע שנשארה ללא תושבים חלקו בין יחידות אחרות של הנחלה שנשארה. היו 53 יחידות כאלו". את הבתים, שלא חילקו, השאירו ריקים. בשנות השבעים, כאשר שבו לכפר אביאל בנים של חבריו ורצו להתקבל כתושבים החלו בחלוקת הבתים לפי כללים שנקבעו. "ואז, בשנות השבעים המאוחרות, תחילת שמונים התקבלו שבע משפחות חדשות שהיה מותנה שהנחלה שלהם תהיה בגודל של כ-20 דונם" (עמ' 39 ש' 29-22). 20. דב שמואל נמנה על אותם בנים חוזרים והוא ורעייתו רכשו זכויות במשק 76 ששטחו השתרע כאמור על פני כעשרים וארבעה דונם בלבד. לפי עדות מר אשד, עת שב דב שמואל לכפר אביאל שטח חלקה א' של נחלה זו היה קטן יותר וכלל כשני דונם עליהם הוקם בית המגורים ועוד כדונם שהיווה מגרש לבן ממשיך בעוד הרצועה העורפית היוותה חלקה ב' של משק 31. הליך הבוררות 21. בני הזוג קרן, יחד עם יתר בעלי זכויות בנחלות "קטנות" לא השלימו עם המצב. על כן, בשנת 1996 יזמו הליך בוררות בינם לבין האגודה בשאלת גודל הנחלות. ביום 4.6.97 נתן הבורר מר דוד קוכמן פסק לפיו "א. השטח שהוכשר הכולל 70 דונם יימסר לתובעים בחלוקה שווה בינם. ב. האגודה תשלים לחברים תוך 5 שנים את מכסת הקרקע עד לגובה 40 דונם". 22. אין חולק, כי לאחר מתן פסק הבורר הציעה האגודה לבני הזוג קרן שטחים להשלמת מכסת הקרקע לכדי 40 דונם ברם הם סירבו לקבלם בסברם כי הם זכאים לקבלת הרצועה העורפית כחלק מחלקה א' של נחלתם. 23. ביום 22.4.99 פנו בני הזוג קרן לרשם האגודות השיתופיות בשאלה "..מה בדיוק שייך לנחלה 76 בכפר אביאל - שטח מגרש הבית ושטח המגרש הצמוד לבית (באם יש כזה)". רשם האגודות השיתופיות הפנה אותם למינהל ועל כן פנו, הפעם באמצעות בא כוחם, למינהל בבקשה לקבל "..העתק התוכנית/מפה של הנחלה שהוחכרה בזמנו למוכרים - דב ותמי שמואל" (ראה נספח ט' לכתב התביעה). בתשובה הופנו בני הזוג קרן לוועד האגודה שבסמכותו לקבוע את גבולות כל נחלה ואשר מודיע למינהל מי מחזיק בכל נחלה. 24. ביום 21.4.04 פנו כאמור בני הזוג קרן לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 457/04) בבקשה לאישור פסק הבורר ולמתן סעד הצהרתי דומה למבוקש בהליך דנן. פסק הבורר אושר ולאחר שהועלתה טענת חוסר סמכות עניינית, נמחקה התובענה לסעד הצהרתי בהסכמה. הרצועה שבמחלוקת 25. משק 76 גובל ביחידת משק 31, בה החזיקו יהודה ז"ל וליזה שמואל, הוריו של דב שמואל, שיחד עם רעייתו מכר את זכויות בני רשות במשק 76 לבני הזוג קרן. זמן מה לאחר מותו הטרגי של יהודה ז"ל עברה אלמנתו ליזה שמואל (הנתבעת 4) להתגורר בחיפה ובנה ישראל נכנס למשק 31 בנעליה, ובעתיד אמור להחזיק בו כבן ממשיך. 26. הרצועה העורפית שבמחלוקת צמודה פיסית לשתי יחידות המשק (31 ו-76) ומהווה כאמור חלקה ב' של משק 31. 27. בין בני הזוג קרן לבין הגב' שמואל נטושה מחלוקת בנוגע לשימוש שנעשה על ידה (באמצעות בנה) ברצועה העורפית. בעוד הגב' שמואל טוענת כי הרצועה נטועה עצי שזיף וכי גידלה בה שזיפים עד לשנת 2003 טוענים בני הזוג קרן כי החלקה נטושה ואינה מעובדת. עדות העד יאיר בכר, המשמש כ"איש המים" באגודה ובין יתר תפקידיו קריאת מוני מים, תומכת בגרסת בני הזוג קרן. לפי עדותו, "בתשע השנים האחרונות לא היה נטוע כלום על חלקה זו. לכן לא היה מחובר לה שעון מים. כמובן שלא קראתי" (עמ' 36 ש' 7 - 8). חרף עדות זו, יתכן כי מטע עצי השזיף שנטעו יהודה ז"ל ומשפחתו ברצועה שבמחלוקת המשיך להניב פרי גם ללא השקיה, כך שאין להסיק מדברי העד בכר שהרצועה שבמחלוקת ננטשה. 28. ואולם, גם אם גרסת בני הזוג קרן נכונה ומזה שנים הופסק עיבוד הרצועה העורפית אין לכך נפקות להכרעה במחלוקת דנן. אין טענה וממילא אין ראיה שבעת רכישת הזכויות במשק 76 הוצג בפני בני הזוג קרן מצג לפיו הרצועה העורפית מהווה חלק מהנחלה. כמו-כן, הוכח כי הרצועה העורפית מהווה חלקה ב' של משק 31 וכי כך גם מופיע בתוכניות שהוכנו על ידי רשויות התכנון ואושרו על ידן. זאת ועוד, משהוכח כי יתכן שחלקה א' בנחלה מסוימת תהא מפוצלת אין פגם בעצם הקצאת קרקע כחלקה א' שאינה צמודה פיסית לבית המגורים, המהווה גם הוא חלקה א'. 29. אמנם נכון, בני הזוג קרן היו זכאים לנחלה בשטח ארבעים דונם ובפועל רכשו נחלה ששטחה היה מחצית. עיוות זה תוקן על ידי פסק הבורר (כהערת אגב ייאמר כי אין ראיה שיחד עם תיקונו חויבו בני הזוג קרן לשלם תמורה נוספת שהרי רכשו זכויות בנחלה בת עשרים דונם ובהתאם לכך נקבעה התמורה). זכות בני הזוג קרן לחלק מסוים 30. טענות בני הזוג קרן לפיה הופרה חובת הנתבעים לשיוויון בין המתיישבים השונים אינה רלוונטית לענייננו. טענה זו מקומה בהליך שהתנהל בפני הבורר שם נדונה שאלת זכאותם (וזכאות יתר בעלי הזכויות ביחידות משק קטנות) להקצאת נחלה בשטח זהה לכלל המתיישבים. עיוות זה תוקן כאמור ובני הזוג זכו בהליך הבוררות, ופסק הבורר אף אושר על ידי בית המשפט. 31. הוכח, כי האגודה הציעה לבני הזוג קרן קרקעות להשלמת שטח נחלתם והצעתה זו נדחתה על ידם. השאלה אם בכך יצאה האגודה ידי חובה חורגת ממסגרת ההליך דנן בו מתעוררת למעשה שאלה אחת והיא, האם זכאים בני הזוג קרן לשטח מסוים לפי בחירתם או להשלמת שטח לפי שיקול דעת האגודה וצרכיה. 32. כבר נאמר לעיל, כי איסור פיצול נחלה משמעו איסור פיצול נחלה למספר נחלות והקצאתן למספר מתיישבים. פעולת האגודה בשנות השבעים, עליה העיד העד אשד גרמה בפועל לפיצול נחלות וליצירת יחידות משק קטנות יותר למתיישבים חדשים. מצב זה תוקן כאמור על ידי הבורר ואין מקום לדון שוב בעניין זה. לעומת זאת, פיצול החלקות (א' ו-ב') על ידי הקצאת קרקע למתיישב שאינה ברצף אחד מותר ואין לראות בכך פגם. אמנם נכון, עולה לכאורה כי שטח משק 31 גדול מארבעים דונם שנקבעו בהחלטת שר החקלאות ברם לא זו בלבד שעובדה זו לא הובהרה די הצורך אלא שגם סיבותיה לא הוכחו. 33. משהתאפשר לאגודה לקיים את פסק הבורר על ידי הקצאת שטחים לבני הזוג קרן אין למצוא פגם בכך שעשתה כן מבלי לפגוע בזכויות בעלי הזכויות במשק גובל. לא הוכח כי האגודה הפעילה שיקול דעת באופן בלתי סביר (שהמינהל והסוכנות היהודית לא ראו להתערב בו) בכך שהקצתה קרקע להשלמת חלקה א' במקום אחר במשבצת בה התאפשר מן הסתם לעשות כן בלא לפגוע במתיישבים אחרים או תוך פגיעה מינימאלית בהם. התוצאה מהאמור לעיל, כי דין התובענה להדחות. זכות בני הזוג קרן לרצועה העורפית 34. משנקבע לעיל, שבני הזוג קרן אינם זכאים לחלק מסוים ממילא יש לומר כי אין להם זכות קנויה להקצאת הרצועה העורפית. בני הזוג קרן סבורים כי הם זכאים לקבל לשימושם את הרצועה העורפית מכמה טעמים. הראשון, כי בבקשה להיתר בניה להקמת בית המגורים שהגישו בני הזוג שמואל מצוי תרשים בו מסומנת הרצועה העורפית בשטח כחמישה דונם תחת משק 76. מכאן הם למדים, כי שטח חלקה א' של הנחלה גדול מהשטח שנמסר להם בפועל והם זכאים להשלמת השטח על ידי מסירת הרצועה העורפית לשימושם. 35. אין לקבל טענה זו. התרשים הנו "תרשים סביבה" שהוכן על ידי מגיש הבקשה להיתר, ואין בו כדי להקנות זכויות קנייניות לאיש. ראוי לזכור כי משק 76 גובל במשק 31 בו התגוררו אותה עת הוריו של דב שמואל, כך שאין תמה שבתרשים ייכלל שטח שהוקצה לנחלתם. 36. הטעם השני, כי הקצאת שטח המהווה חלקה א' שלא ברצף אחד מהווה פיצול הנחלה, האסור לפי החלטת 279 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. גם טענה זו דינה להדחות. כבר נאמר לעיל, כי גם אם הדבר אינו שכיח יתכן מצב בו חלקה א' לא תהא ברצף אחד ואין לראות בכך פיצול נחלה אלא חלוקת השטחים השונים (חלקה א' או ב') בתוך נחלה אחת. פיצול סעדים 37. לו נתקבלה תביעתם של בני הזוג קרן למתן סעד הצהרתי היה בכוחם להגיש תובענה חדשה 7ללא צורך בפיצול סעדים (ראה א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 134 ופסקי הדין הנזכרים שם; ע"א 10474/03הכהן נ' מלונות הים התיכון [2005] (פורסם באתר נבו), וע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 משנדחתה תביעתם יש צורך להכריע בבקשתם זו (ראה בסוגיה ע"א 3790/02 אשורי נ' אביזאדה [2003] (פורסם במאגר נבו). 38. תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות לאמור: "44. (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה. 45. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". 39. נפסק לא אחת, כי פיצול עניינים המובאים לפתחו של בית המשפט גורם לבזבוז זמן שיפוטי ולריבוי התדיינויות ועל כן יש להשתמש בסמכות המסורה לבית המשפט במשורה. "לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות המשפט, ולכן - בזכות הציבור לגשת לערכאות, הן בזמנם של בעלי הדין. נוסף לכך, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומבעלי הדין ויש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות". ראה א' גורן, שם בעמ' 126 - 127. 40. משנדחתה תביעתם של בני הזוג קרן יש לבחון אם ראוי להיענות לבקשתם לפיצול סעדים לפי הכללים שהותוו בפסיקה. במקרה דנן, תובענה כספית שתוגש תושתת על אותה מסכת עובדתית ששימשה בסיס לעילת התובענה דנן. משיהפוך פסק הדין לחלוט יקום מחסום מפני הבאת אותה מסכת עובדתית להכרעה פעם נוספת. מעבר לכך, לא ניתן טעם מדוע לא נתבקש במסגרת ההליך דנן סעד כספי יחד עם הסעד ההצהרתי. אין מקום אפוא להתיר פיצול סעדים. סוף דבר 41. אני דוחה את התובענה. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בסך 4,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים. קרקעותחקלאותקרקע חקלאיתאיחוד וחלוקה מחדש