בפני בקשה לסילוק על הסף בהעדר סמכות עניינית והעברתה לבית הדין לעבודה, בקשה אשר הוגשה בתחילתו של דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 3.1.13. לטענת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד למשך תקופה ארוכה ולאחר סיום יחסי עובד - מעביד נחתם בין הצדדים הסכם פשרה וסילוק , הסכם נשוא הסכסוך שבפני. מכאן, לשיטת המבקשת העילה המקורית היא שאלת פרשנות הסכם שמסיים יחסי עובד-מעביד. לטענתה, אכיפת הסכם פשרה שיוצר יחסי עובד-מעביד, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לדון באכיפתו. לטענת המבקשת, עיון בהסכם נשוא התביעה ( נספח ו' לתצהיר התובע ) מלמד שמדובר בהסכם שמבסס יחסי עובד-מעביד, עילתו ביחסי עובד-מעביד ותכליתו הסדרת הזכויות שנובעות מיחסי עובד-מעביד. לטענתה, מקור נוסף לביסוס טענת המבקשת לקיומם של יחסי עובד-מעביד הנו אימרות התובע ( להלן: "המשיב" ) בתצהירו. בסעיף 3 לתצהיר נאמר "הועסקתי ע"י הנתבעת" . בסעיף 7 לתצהיר נאמר "...בכל הנוגע לסיום העסקתי ופיטוריי ע"י הנתבעת, לרבות ההתחשבנות הכספית ביני לבין החברה והסדרת אופן קבלת הכספים המגיעים לי ע"פ דין." לטענת המבקשת, על אף שמדובר בתביעה שטרית, הפלוגתיות נקבעות לפי הנטען בכתבי הטענות, ומשהפך התצהיר התומך בהתנגדות לכתב הגנה, ברי כי יש לרדת לעסקת היסוד ועכשיו משידועה עסקת היסוד, שהיא הסכם בנוגע לסיום יחסי עובד-מעביד, אזי הסמכות העניינית הייחודית בנושא היא של בית הדין לעבודה. המשיב עותר בתגובתו לדחיית הבקשה וטוען, כי מדובר בטענה להעדר סמכות שהועלתה באיחור, רק בבוקר דיון ההוכחות, כשנה וחצי לאחר הגשת ההתנגדות ע"י המבקשת ושנה וחודשיים לאחר הגשת הודעה מוסכמת של הצדדים להסכמה על קבלת ההתנגדות. לטענתו, לפי פסיקת בית המשפט העליון, המגמה המסתמנת היא שטענה לחוסר סמכות עניינית שמועלת בשלב מאוחר של ההליך, תדחה. לשיטת המשיב, לעסקת היסוד אין רלוונטיות היות והמבקשת לא טענה דבר בכתב ההתנגדות בנוגע למחלוקת שנובעת מיחסי עבודה. עוד לטענתו, המבקשת איננה טוענת כי למשיב לא מגיעים פיצויי פיטורין או תשלומים בגין חופשה או הבראה, טענותיה הן במישור הפרשנות של ההסכם. הוויכוח הוא על החבות בתשלום המס, עניין שאיננו ייחודי להסכם שבין עובד למעביד ואיננו רלוונטי לעובדה שמדובר ביחסי עובד-מעביד. לטענת המשיב , מכיוון שמדובר בהמחאות שלא נמסרו במהלך הרגיל של יחסי העבודה אלא כחוב במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים, אזי מתקיים ניתוק עילה., שכן לבית הדין סמכות לדון בסכסוך שעניינו בזכויות או חובות בדיני העבודה. בתשובת המבקשת נטען, כי המשיב לא נתן כל הסבר מדוע לא להעביר את התביעה לבית הדין לעבודה. טוענת המבקשת, כי בכל מה שקשור למועד העלאת טענת העדר הסמכות העניינית, זו הועלתה בהזדמנות הראשונה, מיד עם פתיחת ישיבת ההוכחות הראשונה, מעבר לכך נטען כי צמצום ההלכה לעניין מועד העלאת טענת העדר סמכות עניינית מתייחס להעלאת הטענה לאחר הגשת הסיכומים או לאחר מתן פס"ד או כחלק מערעור על פסק הדין. התביעה דכאן נמצאת בשלב מוקדם יחסית וטרם נשמעו ראיות. דיון: סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 קובע את גדר סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה: ".... (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי- קבלתו..." לעניין צדדים קרובים ועל הקשר בין השטר לבין עסקת היסוד נקבע בת.א. (ת"א) 69156/03 רטקוביץ איגור נגד אור - אל ניקיון וכוח אדם בע"מ, כך: "...אולם למרות קיומן הנפרד של העילה השטרית ושל העילה על פי עסקת היסוד, יש ביניהן קשר וזיקה. שתי עילות התביעה מייצגות חוב כספי אחד (ש' לרנר, דיני שטרות, 1999, 101-122). חייב אשר כנגדו מוגשת בקשה לביצוע שטר יכול להעלות טענות שקשורות לעסקת היסוד במסגרת ההתנגדות המוגשת על ידו. בין צדדים קרובים לשטר ניתן להעלות כמעט כל טענה שהיתה טובה בין צדדים לחוזה. בשנים האחרונות דומה כי אף גוברת הנטייה לקבל טענות הגנה חוזיות כנגד שטרות. וקבע כב' הנשיא ברק: "...אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה.... אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד". דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, 196..." מדובר בהמחאות שנמסרו למשיב במסגרת הסכם פשרה, לסיום וסילוק טענות הצדדידים, לאור קיום יחסי עובד ומעביד ביניהם, ועל כך אין חולק. עסקת היסוד, כפי שנקבע בפסקי הדין לעיל, שאותה על בית המשפט לבדוק, הינה הסכם הפשרה, אשר סיים את המחלוקת שהייתה בין הצדדים, לאחר הפסקת עבודת המשיב אצל המצבקשת, ובינהם היו יחסי עובד ומעביד. היות ומדובר בתביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר על יסוד, ומכיוון שאין מחלוקת כי מדובר בהמחאות שנמסרו למשיב עם סיום העסקתו אצל המבקשת, דין התביעה להתברר בבית הדין האזורי לעבודה. שוכנעתי שהסמכות העננינית הינה לבית הדין האזורי לעבודה. לאור העובדה שהמבקשת מצאה לנכון להגיש בקשה זו, בשלב כה מאוחר, בתחילת מועד ההועחות,ולאחק שהוגשו תצהירים והושקעה עבודה רבה על ידי המשיב, אני קובעת שהמבקשת - הנתבעת, תשלם למשיב - התובע, הוצאות בסך 3,000 ₪. הדיון הקבוע למחר מבוטל. חוזההסכם פשרהפשרה