מבוא 1. התובעת כבעלים של מקרקעין הידועים כמגרש 141 (משק 159) בחלק מחלקות 7,68,69 בגוש 18209 (להלן-"המקרקעין") הגישה תביעת סילוק יד ביחד עם תביעת דמי שימוש ראויים כנגד הנתבעת מס' 1 -אגודה הרשומה אצל רשם האגודות וכנגד הנתבע מס' 2 חבר האגודה אשר בפועל עושה לטענת התובעת שימוש חורג בשטח המקרקעין. 2. הנתבעת מס' 1 כפרה בקשר בינה לבין מעשיו של הנתבע מס' 2 ובכלל זה כפרה בידיעתה או בהסכמתה למעשיו. 3. הנתבע מס' 2 טען להיותו בעל זכויות חכירה או זכויות חוזיות במקרקעין, הוא אישר כי השכיר חלק מהשטחים כשטחי אחסון, אך כפר בטענה כי הפר הסכם וכפר בסכומים הנתבעים כנגדו. 4. לקראת ישיבת קדם המשפט מיום 25.11.03 הוחלף יצוגו של הנתבע מס' 2 ובא כוחו הודיע כי בין הצדדים מערכת יחסי משכיר שוכר וכי אין במקרה זה הפרה של הסכם. 5. במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות התייצבו הצדדים והודיעו כי מסתמנת פשרה ולכן נדחה הדיון, אך משחלפו חודשים ארוכים והמו"מ לא התגבש לכדי הסכם פשרה נקבע התיק שוב לשמיעת העדויות. באותה ישיבה העידו מטעם התובעת הגב' חנה זיו ראש ענף מחלקת חקלאות אצל התובעת והשמאי מר מיכאל דמבינסקי. מטעם הנתבעת מס' 1 העיד מר יורם האוזר יו"ר ועד האגודה וכן העיד הנתבע מס' 2 בעצמו. 6. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, בהסכמה הותר צירוף החלטות המינהל לסיכומי הצדדים. השאלות שבמחלוקת 7. יש לברר מהו טיב העילה כנגד כל אחד מהנתבעים במיוחד לאור גרסת הנתבע מס' 2 כי אין יריבות בינו לבין התובעת. 8. יש לברר האם קמה לתובעת זכות לדרוש סילוק יד משטח המקרקעין ומה ההשלכה של צו כזה לגבי הנתבעת מס' 1- האגודה. 9. יש לבחון האם זכאית התובעת לדמי שימוש ראויים לרבות גובה הסכום והתקופה. דיון היריבות בין הצדדים 10. אקדים ואומר כי הפכתי והפכתי בגרסת ההגנה של הנתבע מס' 2 כפי שהיא מופיעה בסיכומיו ולא הצלחתי להבין מהי טענת ההגנה מטעמו, בעיקר משום שהנתבע מס' 2 אינו עקבי והוא טוען כל טענה אפשרית גם אם מדובר בטענה עובדתית ובהיפוכה של אותה טענה. 11. גם עיון בדרך התפתחות ההליך מתחילתו מצביע על דואליות מוזרה בגרסת הנתבע מס' 2. בכתב הגנתו לא העלה הנתבע מס' 2 טענה של חוסר יריבות, להיפך הוא טען כי הוא רכש זכויות חכירה במשק (סעיף 3.2) והוא טען כי הוא זכאי להרשם כבעל זכויות החכירה אצל התובעת (סעיף 3.5), מיותר לציין כי זכויות חכירה הינן חלק מחוזה חכירה. 12. משבחר הנתבע מס' 2 להחליף את הייצוג מטעמו, התייצב בא כוחו לישיבת קדם המשפט ביום 25.11.03 והודיע כי קו "ההגנה היה שגוי ולכן הוחלף הייצוג בתיק", אלא שכתב ההגנה השגוי לכאורה לא שונה וב"כ הנתבע מס' 2 בחר בסיכומיו לצקת תוכן חדש לכלי שאינו יכול להכילו. יצויין כי מדברי ב"כ הנתבע מס' 2 באותה ישיבת קדם משפט השתמע כי בין הצדדים- התובעת והנתבע מס' 2 יחסי שוכר- משכיר, שהינם יחסים חוזיים לכל דבר, בסיכומי הנתבע מס' 2 השתנה קו הגנה לקו אחר לפיו אין בין הצדדים הסכם ומכאן שאין גם הפרת הסכם. 13. גם לאחר שהתעמקתי בסיכומי הנתבע מס' 2 לא הצלחתי לרדת ולהבין נימוקי הגנתו ולמצוא בטענות המועלות על ידו טענה ממשית המצדיקה אי קבלת טענות התובעת. אם מחפש הנתבע מס' 2 את היריבות שבין הצדדים הרי שניתן למצאה בנקל אם מעינים בסעיף 1(א) לכתב התביעה (סעיף בו מודה הנתבע מס' 2 בכתב הגנתו). דהיינו התובעת הינה בעלת המקרקעין וזכותה לקבוע מי יחזיק במקרקעיה ובאילו תנאים. 14. ביום 19.1.99 נערך בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 חוזה שכירות (משבצת דו-צדדי) המגדיר זכויות הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2 כחבר האגודה יכול לינוק זכויותיו רק מהזכויות שהוענקו לאגודה, במילים אחרות חוזה המשבצת מתאר את הזכויות המקסימליות שיכולות להיות לחברי האגודה שכן אין האגודה יכולה להעניק למי מחבריה יותר מאשר יש לה (והאגודה גם לא טוענת טענה כזו). אמור מעתה הנתבעת מס' 1 וכל אחד מחבריה זכאים לעשות בשטח המוחזק בידיהם לצורכי חקלאות בלבד ולמטרה חקלאית בלבד! (ר' סעיף 3 לחוזה המשבצת (נספח לת/2). 15. בכך הרימה התובעת את נטל ההוכחה המאפשר לה לדרוש ולחייב מכל הנמצא בשטח המקרקעין לעסוק בחקלאות בלבד, אחרת תסולק ידו מהמקום. 16. הנתבע מס' 2 בסבך טענות ההגנה שטען לא הצביע מה מקור זכויותיו בשטח. פעם הוא מכנה עצמו בעל זכויות חכירה במינהל-הלא היא התובעת, פעם הוא מכנה עצמו שוכר, פעם הוא כופר בקיומו של חוזה כלשהו ופעם הוא גם מסתמך על חוזה מיום 12.7.66 שנערך בינו לבין רסקו (נספח ב' לנ/2). את החוזה עם רסקו מכנה הנתבע מס' 2 כחוזה עם רסקו כמי שפעלה מטעם התובעת לדבריו (סעיף 4 לתצהירו נ/2), אלא שחוזה רסקו אינו יכול להועיל לנתבע מס' 2 שכן נקבע בו מפורשות בסעיף 14(3) כי הנתבע מס' 2 מתחייב לעבד את המשק וכי הוא אינו רשאי לעסוק בכל "מלאכה, מסחר או מקצוע ולא לעבוד בשום עבודות חוץ" פרט לעיבוד המשק, אלא אם יקבל הסכמה מראש ובכתב מרסקו או הסוכנות. כלומר גם המסמך היחידי שהגיש הנתבע מס' 2 על מנת להצביע לכאורה על זכויותיו, אוסר עליו לעסוק במקום בעיסוקי מסחר, מלאכה או עבודות חוץ. 17. לכך אוסיף כי בין השאר נדחה הדיון בתיק זה דחיות ארוכות על מנת שהנתבע מס' 2 יעשה פעולה של "ליגלזציה" במקום, ר' עמ' 22 לעדותו, הכיצד מי שלא הפר את זכויותיו ואין לו דין ודברים עם התובעת, פונה אליה להכשיר את מעשיו?!. 18. בנסיבות אלו הנני קובע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה לפיו היא זכאית לדרוש סילוק יד מהמקרקעין של כל מי שבוחר לפעול במקום שלא למטרה חקלאית. 2. מהו השימוש שעושה הנתבע מס' 2 במקום והאם יש בכך הצדקה לדרוש סילוק ידו? 19. גם בענין זה לא הצלחתי להבין מהו קו הגנתו של הנתבע מס' 2. בסעיף 4.4 לכתב הגנתו הנתבע מס' 2 מכחיש עשיית שימוש מסחרי במקום- למרות שלגרסתו הוא רשאי לעשות בנכס כבתוך שלו. הנתבע מס' 2 מודה באותו סעיף כי השכיר חלק מהסככות "כשטחי אחסון למפעלים בסביבה". אמירה זו מהווה הודאת בעל דין לפיה הנתבע מס' 2 פעל בניגוד לתנאים שנקבעו בין התובעת לבין האגודה בחוזה המשבצת- המתיר שימוש למטרה חקלאית בלבד ובניגוד לתנאים שנקבעו בין הנתבע מס' 2 לבין רסקו- האוסרים על עבודות חוץ, מלאכה ומסחר שלא קשורים בעיבוד המשק. 20. השמאי מר דמבינסקי ביקר בשטח ולפי חוות דעתו ת/1, הוא מצא בשטח "5 מבני משק אשר הוסבו לשימושי מלאכה/אחסנה" המבנים בשטח כולל של 2,056 מ"ר נראים היטב בתשריט ת/3. 21. מיותר לציין כי שטחי אחסנה למפעלים בסביבה, הינה פעולה החורגת מתחום החקלאות וצודקת התובעת בדרישתה להפסיק פעילות זו לאלתר. 22. לכך אוסיף כי הנתבע מס' 2 עשה הכל כדי למנוע ברור האמת, הוא לא המציא נתונים הכרחיים באשר לתוכן חוזה השכירות שערך עם אותם גורמי חוץ שהכניס לשטח, והסתרה מכוונת של חוזים אלו רק מחזקת ההנחה כי הנתבע מס' 2 מסתיר מידע שיפעל לחובתו בתיק זה. 23. הנתבע מס' 2 בהיתממות מסוימת העיד כי אינו זקוק להסכמת המינהל לצורך פעולות הבניה שערך בשטח (עמ' 17), למרות שבאותו רצף הוא אישר כי בנה בשטח מבנים ללא היתר. צודק ב"כ הנתבע מס' 2 בטענה כי אין מדובר בתיק פלילי, אך אין לצפות מהתובעת כי תעלים עיניה מהפרת חוק הנעשית בגלוי על מקרקעין שבבעלותה וגם סיבה זו יכולה לשמש עילה לסילוק יד מהמקרקעין. 24. יודגש כי הנתבע בחקירתו הנגדית הודה מפורשות בהתנהגות שמשמעה הפרת הסכם המשבצת וההסכם עם רסקו, ר' עדותו בעמ' 18 ואילך: "ש. בחלק מהמבנים נעשה שימוש לא חקלאי? ת. כן. מעת לעת. ש. תוכל לפרט איזה שימוש לא חקלאי נעשה? ת. אחסנות שקטות, דלתות נעולות וזה לא מפריע לאף אחד. ש. אחסנה של מה? ת. למשל אריכיון, אדם שהמפעל התמוטט וביקש ממני לשים את החפצים שלו כמו קלסרים ושטויות כאלו. חפצים אישיים שלו. ש. איזה מפעל זה היה? ת. כדי לאחסן את הדברים האישיים שלו. ש. איזה דברים של המפעל הוא הביא? ת. הוא הביא חפצים אישיים: מכונות חיתוך, קלסרים. ש. איזה דברים של המפעלה הוא איחסן? ת. קרטונים גדולים עם ניירות, קלרסים בפני. מעולם לא הסכמתי להשכיר לבעלי מלאכה כלפי שרשמם או לעיסוקים שיפריעו לסביבה". גם העובדה כי ההפרה נעשתה לאורך תקופה ארוכה ממחישה את יסודיותה של ההפרה ויש בכך כדי לבסס עמדת המינהל לקבלת סעד של סילוק יד. דמי שימוש ראויים 25. אקדים ואומר כי הסעד הכספי לו זכאי תובע מוגבל תמיד בקצה עליון למועד הגשת התביעה. התובעת אינה זכאית לקבל במסגרת התביעה פיצוי כלשהו מעבר לפצוי לו היא זכאית נכון ליום הגשת התביעה- 22.6.00. מיותר לציין כי תובע אינו זכאי לסעד ללא תשלום האגרה והאגרה שולמה רק עבור הסכומים שנתבעו עד ליום הגשת התביעה. 26. למניעת ספק האבחנה שעושה ב"כ הנתבע מס' 2 בין אחסנה חקלאית לאחסנה לא חקלאית אינה מקובלת עליי, משבחר הנתבע מס' 2 בניגוד לזכויותיו כמחזיק להשכיר השטח לגורמי חוץ, לא רלוונטית כלל וכלל האפשרות של אחסון שעושה חקלאי לשימושו העצמי. על הנתבע מס' 2 נאסר לעשות שימוש במקום שלא לצרכים חקלאים של משקו! ובוודאי שאין הוא זכאי לאחסן במקום מוצרים עבור מפעלים בסביבה, אחסנה שגם הופכת את הפעולה לפעולה מסחרית. אשוב ואזכיר כי הנתבע מס' 2 הסתיר את פרטי הסכמי השכירות שערך, כך שהוא מנע בירור האמת ובכלל זה נמנעה בחינת מטרת השכירות שהשכיר לגורמים השונים. 27. השמאי מר דמבינסקי הגיש חוות דעת, נחקר עליה חקירה מינימלית- בשאלת הנתונים שהציג נשאלה שאלה אחת בלבד!. בפועל חוות דעתו של השמאי לא נסתרה ותוכנה מקובל עליי -אזכיר כי מדובר בנושא מתחום הדורש מומחיות ולא הוצגה חוות דעת נגדית. על פי חוות הדעת ת/1, שווי המבנים נשוא המחלוקת בהם נעשה שימוש בניגוד לחוזה המשבצת ולחוזה רסקו הינו 620,000 ש”ח נכון ליום 18.1.00. 28. על פי ממצאי השמאי ותשריט ת/3, השטח בו מנהל הנתבע מס' 2 פעילות שלא לצרכים חקלאיים הינו של 2,056 מ"ר. שווי השטח בו בוצעה ההפרה הינו 620,000 ש”ח. הנתבע מס' 2 הגיש ביוזמתו את החלטות המינהל השונות (בהסכמת ב"כ התובעת ההחלטות צורפו רק בשלב הסיכומים). על פי החלטות המינהל, ר' למשל החלטות מס' 1 ומס' 755 והסבריה של הגב' זיו בעמ' 14, המינהל מתנה הסכמותיו בתשלום דמי שימוש ראויים בשווי של 10% משווי השטח. מאחר ומדובר בחוזה בין הצדדים שהצד הישיר לו -הנתבעת מס' 1 לא חלקה על קביעה זו, מאחר וזו מדיניותו של המינהל בכל מקרקעי ישראל ומאחר והנתבע מס' 2 לא הציג חוות דעת או ראיה לסתור קביעה זו (ולמעשה הנתבע מס' 2 הוא זה שהציג החלטות המינהל כראיה מטעמו), הנני קובע כי התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים בשווי של 10% משווי המקרקעין ובמקרה זה התובעת זכאית ל- 62,000 ש”ח כדמי שמוש ראויים לכל שנת הפרה, הסכום אינו כולל מע"מ והוא נכון ליום 18.1.00 כאמור בת/1. 29. הנתבע מס' 2 הודה כי משנת 97 הוא משכיר השטח למטרות שאינן חקלאיות, דהיינו מדובר ב-4 שנים עד להגשת התביעה. מאחר והתובעת לא הציגה ראיות בדבר הפרה מוקדמת לאותה שנה, אחייב הנתבע מס' 2 בתשלום דמי שכירות ראויים רק בגין 4 שנים שקדמו למועד הגשת התביעה. עבור התקופה שלאחריה ועד לפינוי המקרקעין יהיה על התובעת להגיש תביעה נפרדת במידה ולא תושג בין הצדדים הסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט. 30. למען הסדר אשוב ואבהיר כי הנתבע מס' 2 עשה עליי רושם בלתי משכנע, הוא הסתיר במכוון מידע ר' למשל עדותו בעמ' 19 אל מול הדרישה להמציא המסמכים ת/4: "ש. תוכל להגיד לנו את התקופות מעת לעת? ת. לא יכול להגיד. ש. כאשר אתה משכיר אתה עושה חוזה שכירות? ת. לא. אנשים זמניים והם באים לתקופה קצרה והולכים. היה לי חוזה עם להבי אישכר וגם זה הופסק. הם השתמשו במקום לארכיון. גם איתם אין לי חוזה כבר. ש. כלומר היה לך חוזה איתם? ת. כן היה לי בהתחלה. ש. אתה יכול להציג את החוזה? ת. אין לי זרקתי". הנתבע מס' 2 בעקביות סרב למסור נתונים בענין דמי השכירות שקבל, אך הודה שבשנת 2001 היו הכנסותיו משכירות בגובה של 130,000 ש”ח לשנה!. אמנם לא מדובר בתקופה שכלולה בכתב התביעה, אך מסדרי הגודל הנ"ל ניתן ללמוד עד כמה בוטה ההפרה ועד כמה גדולים רווחיו של הנתבע מס' 2 על חשבון מקרקעי המדינה וקופת הציבור ולמניעת ספק בתום עדותו של הנתבע מס' 2 הסתבר כי מדובר בהפרה נמשכת ובלתי פוסקת או כדבריו: "ש. איזה שימוש נעשה היום בשטח? ת. השכרות ואחסנות". סיכום 31. בסופו של יום עולה רושם עגום מהתנהגות הנתבע מס' 2. באופן בוטה בחר הנתבע מס' 2 לעשות באדמות המדינה כבתוך שלו, תוך הפרה בוטה של הוראות החוק וחוזה המשבצת והכל כדי להתפרנס על חשבון קופת הציבור. הנתבע מס' 2 פעל בשטח המקרקעין המוחזק על ידו בניגוד לתנאים החוזיים שקבעה התובעת ואין לו כל מקור המצביע על זכויותיו לנהל במקום מחסנים לאחסנה או כל פעילות מסחרית אחרת ולכן התובעת זכאית לקבל כנגדו צו סילוק יד מיידי. 32. אשר על כן הנני מחייב הנתבע מס' 2 ו/או מי מטעמו לסלק ידו משטח ההפרה -שטח של 2,056 מ"ר-שתואר בתשריט ת/3 בצבע צהוב ואשר נמצא במקרקעין הידועים כמגרש 141 (משק 159) בחלק מחלקות 7,68,69 בגוש 18209. תוך 30 יום מהיום יחזיר הנתבע מס' 2 לתובעת את החזקה בשטח הנ"ל כשהוא נקי מכל אדם וחפץ. 33. מאחר ולא שוכנעתי כי הנתבעת מס' 1 נתנה יד להפרת חוזה המשבצת ומאחר ומערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 משתרעת על שטחים רבים נוספים במסגרת אותו חוזה, איני סבור כי יש ליתן כנגד הנתבעת מס' 1 צו כלשהו בנושא ובכלל זה אין ליתן צו על ביטול חוזה המשבצת (שאמנם לא נתבקש בכתב התביעה אך הנתבעת מס' 1 התייחסה לכך בסיכומיה). למניעת ספק הנני מצפה מהנתבעת מס' 1 לשתף פעולה עם התובעת ככל שמדובר בקבלת החזקה לידיה ופינוי הנתבע מס' 2 מהשטח הנ"ל. 34. הנתבע מס' 2 ישלם לתובעת דמי שימוש ראויים בשיעור של 248,000 ש”ח (62,000 ש”ח למשך 4 שנים), בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.1.00-יום הערכת השמאי ועד ליום התשלום בפועל. 35. למניעת ספק איני סבור כי הנתבעת מס' 1 צריכה לשאת בתשלומים אלו או בחלק מהם, שכן לא הוכח כי התנהגות הנתבע מס' 2 נעשתה בידיעתה או בהסכמתה. 36. הנתבע מס' 2 ישיב לתובעת חלק יחסי של האגרות ששולמו על ידה. הנני מעריך חלק זה בשיעור של 7,500 ש”ח נכון להיום. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 37. בתיק זה קוימו 7 ישיבות- אחת מהן ישיבת הוכחות והוגשו סיכומים בכתב. אשר על כן הנני מחייב הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 25,000 ש”ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. 38. בנסיבות אלו התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 תדחה ללא צו להוצאות. חוזהשכירותהסכם פשרהפשרה