1. לפני תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 (להלן -החוק), תמורת הודעה מוקדמת ודמי הבראה עבור שנת העבודה הראשונה. 2. התובע טוען כי עבד כאדריכל אצל הנתבעת בין התאריכים 1.2.94 - 13.3.96 ופוטר. מכאן - התביעה לפיצויי פיטורין. 3. כמו כן טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בגין השנה הראשונה, בסך 1,000 ש"ח, ו- 4,000 ש"ח כתמורת הודעה מוקדמת, מאחר שפוטר על אתר. 4. מנהל הנתבעת, מר פרנקל, הודה כי התובע פוטר על ידו, וטען כי הוא פוטר עקב היעדרויות ואיחורים חוזרים ונשנים. לטענת מר פרנקל - ביצע התובע הפרות משמעת חמורות חוזרות ונשנות ולפיכך פוטר לאלתר. הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת. 5. באשר לתשלום דמי הבראה - טוענת הנתבעת כי היא מודה בחבותה והתחייבה בכתב ההגנה לשלם לתובע את המגיע לו. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. מעדויות הצדדים התרשמתי כי התובע אכן אחר לעבודה פעמים רבות, ואף נעדר מידי פעם, בהגדישו את הסאה, ואילו הנתבעת העניקה לו בכל פעם מחדש הזדמנות להיטיב את דרכיו. 2. התובע עבד במשרד הנתבעת, שהינו משרד אדריכלים לעיצוב פנים. במהלך הזמן עבר התובע תהליך של גירושים, ואיחר רבות לעבודה. מנהל הנתבעת פיטר את התובע בשלב מסויים, כחצי שנה לפני מועד פיטוריו הנוכחי. לאחר אותם פיטורים, בא התובע וביקש להשאר במקום העבודה כשהוא מבטיח הבטחה ברורה להקפיד על שעות העבודה ולהודיע מראש על היעדרות. בין הצדדים נערך אף הסדר לפיו רשאי התובע להופיע למשרד בשעה 9:00 בבוקר תוך הבנה שהוא נאלץ להביא את בתו לגן הילדים בבוקר. התובע אף קיבל כחודש לפני הפיטורים הנוכחיים תוספת משמעותית לשכרו. 3. גם לאחר הסדר זה, לא היה יום אחד בו הופיע התובע לעבודה בזמן. מעדות מנהל הנתבעת, שהיתה אמינה עלי, עולה כי בימים בהם היה אמור התובע להופיע בשעה 00:9 בבוקר (בעוד יתר עובדי המשרד אמורים להתחיל עבודתם בשעה 8:00), הופיע לעבודה בשעה 10:00. 4. התובע ניסה לתרץ איחוריו בעדותו וטען כי עליו להביא את בתו לגן הילדים של "ויצו" הנפתח בשעה 30:8. (הגן נמצא ברח' קינג גורג' בתל אביב). גם אילו היתה טענה זו נכונה, לא היתה מניעה מצד התובע להגיע בשעה 9:00 למשרד הנמצא בכיכר המדינה בתל אביב. יש לציין כי לא מתקבל על דעתנו שגן ילדים של ויצו המיועד לאמהות עובדות נפתח רק ב- 30:8 בבוקר. עדות התובע לא היתה מהימנה עלי. 5. מנהל הנתבעת אף העיד כי התובע נעדר היעדרויות ללא מתן הסבר, או עם מתן הסבר בדיעבד. לגבי שלושת הימים האחרונים לעבודתו - הודה התובע כי ביום מן הימים החליט ללכת למשרד הפנים להוציא דרכון ולא הודיע על כך, למחרת - לא הופיע לעבודה אך אינו זוכר מדוע. וביום השלישי - חלה, אך הודיע רק בצהריים כי לא יופיע לעבודה. 6. עוד העיד מנהל הנתבעת כי נודע לו בדיעבד לאחר פיטורי התובע, כי הוא טיפל באופן פרטי בהשלמת עבודה בתיק אשר משרד הנתבעת החל לטפל בו. התובע אף השתמש בתוכניות שנעשו במשרד הנתבעת. יש לציין כי לא זו היתה סיבת פיטורי התובע, כיוון שהדברים נודעו למר פרנקל בדיעבד, אך יש בהם כדי להעיד על כפיות הטובה של התובע. 7. יום לפני שפוטר התובע, צלצל למשרד והודיע לפקידה בשעות הצהריים (בין 1 ל- 2) כי הוא לוקח יום חופש, וכי יגיע למחרת לעבודה. למחרת בסביבות השעה 12:30 - 13:00 הודיע התובע למזכירה כי הוא לוקח יום חופש. מנהל הנתבעת הרים את השפופרת, והודיע לתובע כי הוא גורם למשרד נזקים גדולים ופיטר אותו על אתר. 8. מנהל הנתבעת אף העיד כי התובע עבד על פרוייקטים אותם הוא מכיר היטב, ופיטוריו של התובע גרמו לו נזק כיוון שהיה צריך להעביר את הפרויקטים לאנשים אחרים. 9. אני מקבלת את גירסת הנתבעת כי התובע קיבל הזדמנויות רבות, הנתבעת היתה מוכנה לאשר לו איחור מסויים בבוקר, והוא אף קיבל העלאה משמעותית בשכרו. התובע התנהג בצורה כפויית טובה, לא עמד בדיבורו, והמשיך לאחר ולהיעדר ללא הודעות מראש, בניגוד להבטחותיו. 10. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע ביצע הפרות משמעת חמורות, אשר חזרו ונשנו. 11. על יחסי העבודה בין הצדדים לא חל הסכם קיבוצי כלשהו. ס' 17 לחוק פיצויי פיטורין מפנה את בית הדין לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. תקנון העבודה, שהוא הסכם עבודה קיבוצי כללי שנחתם בין התאחדות התעשיינים לבין הסתדרות הכללית, הינו הסכם העבודה החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. 12. כאמור לעיל, לא פוטר התובע בשל הטיפול הפרטי בתיק המשרד (עובדה שנודעה לנתבעת בדיעבד לאחר הפיטורים) אלא בשל איחוריו והעדרויותיו הרבות. לענין איחורים והיעדרויות כבר נפסק: "היעדרות מן העבודה יש ויראו בה הפרת משמעת בין חמורה, ובין רגילה. עובדת בכירה שלא חזרה לעבודתה בתום החופשה ללא תשלום אשר אושרה לה, נקבע כי יש בהתנהגותה משום הפרת משמעת אך לא הפרת משמעת חמורה (דב"ע לה/3-120 ירדנה פרג' נ' י. קרייזלר בע"מ פד"ע ז' 449). לעומת זאת עובדים שנעדרו מעבודתם, נקראו לשוב אליה על ידי המעביד ולא שעו לקריאה, ולאחר מכן נקראו לשוב לעבודה על ידי האיגוד המקצועי, ואף כאן ללא הועיל, נקבע כי התנהגותם דינה כהפרת משמעת חמורה, השוללת תשלום פיצויי פיטורים (דב"ע לה/3-45 נטשה מוחמד ואח' נ' 'יזרום' בע"מ פד"ע י' 136)". 13. עוד נפסק כי "קשה לראות סירוב חד פעמי לבצע עבודה 'הפרת משמעת באופן חמור', ובודאי שאין לראות באותו סירוב חבלה במהלך התקין של העבודה שיצדיק שלילת פיצויי פיטורים (דב"ע ל10/-3 כהן פנחס נ' ורמוס אברהם פד"ע א' 100). איחור של שעה וחצי למקום העבודה אף אם הותרה הועובד קודם לכן, אינו מזכה את המעביד בשלילת פיצויי הפיטורים (תב"ע ח"י לח/3-82 אביב בוקעי נ' אתא בע"מ פד"ע י' נז')". 14. מאידך, נפסק בדב"ע נה/3-264 חסן קיסי נ' מוסך אופיר ש. ארמוזה בע"מ (טרם פורסם ניתן ביום 9.1.96) כי עובד אשר נעדר מעבודתו יום אחד בלבד, בהנהיגו מספר עובדים כדי לאלץ את בעל המוסך להיטיב את תנאי עבודתם ושכרם - ביצע הפרת משמעת חמורה. מפיצויי הפיטורים של העובד נשללו 25% וכן נשללה ההודעה המוקדמת ממנו. 15. על יסוד חומר הראיות שהובא בפני אני קובעת כי התובע ביצע הפרות משמעת חמורות, אשר חזרו ונשנו פעמים רבות, ולא היטיב את דרכיו למרות הבטחותיו לנתבעת. יתר על כן - הנתבעת אף גילתה הבנה לצרכי התובע והסכימה כי יאחר עד שעה מסויימת לעבודתו, אך התובע ניצל את רוחב ליבה של הנתבעת, המשיך לאחר מעבר לזמן שנקבע, ואף נעדר מהעבודה פעמים רבות ללא מתן הסבר והודעה מראש. התנהגותו של התובע פגעה בעבודת הנתבעת, ושיבשה אותה. התובע היה מופקד על פרוייקטים אשר הפעילות בהם לא התקדמה לפי מועדי ההתחייבות ללקוח בשל מעשי התובע. 16. "הקש ששבר את גב הגמל" היה אותם שלושה ימים אחרונים בהם נעדר התובע מעבודתו, ובכל פעם הודיע על היעדרותו בדיעבד, וגם זאת - לפקידה כאשר הוא מודיע כי הוא חולה ולאחר מכן (בהודעה סותרת) כי הוא בחופשה. על רקע זה מוצדקים פיטוריו של התובע על אתר - ויש לשלול ממנו תמורת הודעה מוקדמת. 17. ובאשר לפיצויי פיטורין - התובע ביצע כאמור הפרות משמעת חמורות שחזרו ונשנו, התנהג בכפיות טובה כלפי הנתבעת, ואף ההסברים שמסר בבית הדין להתנהגותו לא היו מהימנים. בדיעבד אף נודע כי התובע טיפל בתיק של המשרד באופן פרטי והשתמש בתוכניות המשרד. הפסיקה קבעה כי עצם הפיטורים הם עונש כשלעצמו, אך בשל הפרות המשמעת החמורות אני קובעת כי התובע זכאי ל- 25% מפיצויי הפיטורין שתבע, דהיינו 2,377 ש"ח. סכום זה ישולם לתובע על ידי הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 1.4.96 ועד ליום התשלום בפועל. 18. אם טרם שולמו לתובע דמי הבראה על ידי הנתבעת - הם ישולמו על ידה לאלתר. מאחר שמרבית התביעה נדחתה - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. חוזהאדריכלותהסכם קיבוצי