1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פדיון חופשה, הפרש דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע עבד אצל הנתבעת כאחראי על הברים מ- 1/10/07 ועד 6/9/09. ב. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות סיום עבודתו של התובע, ובשאלה האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים. ג. בתחילת עבודתו סוכם עם התובע כי שכרו יעמוד על סך של 200 ₪ לאירוע בין אם מדובר באירוע צהריים ובין אם מדובר באירוע ערב. ד. מחודש 5/09 השתנה שכרו של התובע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה כיצד נעשה הדבר. 3. התובע טוען כי מחודש 5/09, סוכם עימו כי שכרו יהיה 250 ₪ בלי קשר לסוג האירוע, צהריים או ערב. מוסיף התובע כי מ-6/09 ועד סיום העסקתו, החלה הנתבעת לפגוע בשכרו, באמצעות שיבוצו בשני אירועים שהתנהלו במקביל, תוך תשלום על אירוע אחד בלבד. כמו כן, סמוך למועד סיום העסקתו, פנה אליו מנהל הכספים של הנתבעת והודיע לו כי נעשו טעויות בחישוב שכרו בחודשים האחרונים, כי שולם לו שכר ביתר, וכי הנתבעת מתכוונת לקזז את סכומים משכרו בחודשים יוני-אוגוסט 2009. התובע סירב לקיזוז, וטען כי לא יגיע לעבודה כל עוד הנתבעת פוגעת בשכרו, וזאת לאחר שהנתבעת דרשה ממנו להופיע לעבודה ביום שלמחרת. הנתבעת השיבה כי אם לא יגיע למחרת לעבודה תראה בו הנתבעת כמי שהתפטר מהעבודה. התובע טוען כי פוטר ועל הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכי הוא זכאי להחזר שכר העבודה שלא שולם לו. 4. מנגד טוענת הנתבעת כי בחודש 5/09 סוכם עם התובע כי יקבל 250 ₪ עבור אירוע ערב, הנמשך יותר שעות, ועבור אירוע צהריים יקבל 150 ₪. בחודש 8/09, קוזז סכום של 812 ₪ משכרו של התובע, אשר שולם לו בטעות. כמו כן, אין בסיס לטענות התובע כי זכויותיו קופחו, ולא יתכן כי התובע עבד בשני אירועים בעת ובעונה אחת. התובע התפטר מעבודתו, וגרם בכך נזק לנתבעת. לכן קיזזה הנתבעת את הסכומים המגיעים לו עבור דמי הבראה בסך 640 ₪ ופדיון חופשה בסך 2,100 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת מכחישה כי היה עליה להפריש כספים לקרן פנסיה, למעט תשלום לפי צו ההרחבה הכללי במשק, המחייב את הנתבעת להפריש עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה מחודש 7/08, בסך של 526 ₪ בלבד. מוסיפה הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, את עלות הנזקים שנגרמו בשל התפטרותו בלא מתן הודעה מוקדמת. 5. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי מתחילת עבודתו ועד חודש 5/09 שולם לו סך של 200 ₪ עבור כל אירוע. ממועד זה שולם לו סך של 250 ₪ עבור כל אירוע. אין כל זכר בתלושי השכר לגרסת הנתבעת כי בחודש מאי סוכם עמו שישולם לו עבור אירוע ערב סך של 250 ₪ ועבור אירוע צהריים סך של 150 ₪. כאמור בתלושי השכר מופיע תעריף אחד בלבד. האמור בתלושי השכר מחזק את גרסת התובע כי סוכם עמו על תשלום של 250 ₪ עבור כל אירוע. תלוש השכר הינו מסמך המונפק על ידי המעביד, וחזקה שהוא משקף את המציאות, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת (דב"ע מז/146-3 שלום חוג'יראת - שלום גל ואח', פד"ע כ 19, 27). זאת לא קרה בענייננו. יתר על כן, מטעם הנתבעת העיד מנהל אולם האירועים מר ידין בנית. מר בנית אמר בעדותו כי הסיכום שגובש במאי 2009 על שינוי שכרו של התובע נעשה בין התובע לבין סמנכ"ל הנתבעת מר אוהד בנית. הנתבעת לא טרחה להביא לעדות את זה האחרון. הימנעות מהעדת עד המצוי בשליטת הנתבעת יוצרת חזקה כי אילו הובא לעדות, היתה עדותו סותרת את גרסת הנתבעת (ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מד(4)594). יתר על כן, מאחר שמר בנית לא היה נוכח בשיחה בין התובע לבין אוהד בנית, דבריו אינם אלא עדות שמיעה בלבד. משכך, יש להעדיף את גרסת התובע, הנתמכת בתלוש השכר, ואנו קובעים כי סוכם עימו על תשלום שכר בסך של 250 ₪ עבור כל אירוע. 6. קיזוז מן השכר לכתב התביעה צורף מכתב של ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע, ובו נכתב כי הנתבעת קיזזה סכום של 812 ₪ משכרו של התובע בחודשים יוני-יולי בגין תשלומי יתר. כמו כן בהערה בתלוש השכר של חודש אוגוסט נכתב כי קוזזו ההפרשים של יוני-אוגוסט בהתאם להחלטת הסמנכ"ל אוהד. לא צויין הסכום שקוזז. מר בנית אמר בעדותו כי התובע הסכים לקיזוז, אך גם זאת בשיחה עם אוהד בנית, שהעד לא נכח בה (ע' 5 ש' 26-28). כפי שכבר צויין לעיל, מר אוהד בנית לא העיד לפנינו. יתר על כן, לא הובא כל הסבר מניח את הדעת מה מקור התשלום ששולם כביכול ביתר. בחקירה הנגדית של התובע, הציג ב"כ הנתבעת מסמכים שונים המעידים לטענתו על הטעויות שנפלו בחישוב שכר התובע (נ/3). במסמכים אלה, לפי הטענה, מפורטים הסכומים ששולמו לתובע ביתר, והסכומים שהיו צריכים להשתלם לו על פי הסיכום בין הצדדים לפי גרסת הנתבעת, קרי 150 ₪ לאירוע צהריים ו-250 ₪ לאירוע ערב. לא ניתן להבין ממסמכים אלה מהם הסכומים שנקבעו לכל אירוע, ואפילו כמה פעמים עבד התובע בכל חודש. הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות, כפי שהיה עליה לעשות כדי להוכיח את טענתה. כמו כן הסכומים המופיעים במסמכים אינם מהווים כפולות של הסכומים שנטען כי סוכם עליהם בין הצדדים. לא ברור מי ערך את המסמכים הנ"ל, ועל סמך אלו נתונים נערכו. משכך אין ליתן להם משקל כלשהו. כמו כן משנדחתה גרסת הנתבעת כי היה הבדל בין התשלומים עבור אירוע צהריים לבין אירוע ערב, ניטל הבסיס מן הטענה כי שולמו לתובע תשלומים ביתר. לפיכך אנו קובעים כי הסכומים קוזזו משכרו של התובע שלא כדין, ועל הנתבעת להשיבם לו. 7. הנתבעת לא הציגה גרסה סדורה לגבי מספר האירועים שבהם עבד התובע בחודש אוגוסט. לפיכך אנו מקבלים את גרסת התובע כי עבד 26 אירועים. על כן שכרו לחודש אוגוסט צריך היה להיות 6,500 ₪. מששולם לו סך של 3,750 ₪ בלבד, על הנתבעת לשלם לו את ההפרש בסך 2,750 ₪. בכתב התביעה טען התובע כי לא קיבל שכר עבור 5 אירועים בחודש ספטמבר, למרות שצירף תלוש שכר המעיד כי קיבל את השכר האמור. גם כשנשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית לא ידע להשיב על כך דבר. משכך, אנו קובעים כי התובע קיבל את שכרו עבור ספטמבר והתביעה בגין רכיב זה נדחית. 8. האם התפטר התובע או פוטר התובע אמר בעדותו כי כאשר הודיע כי הוא מסרב לביצוע קיזוז בשכרו, והוסיף כי אינו מוכן להיות אחראי על הברים כל עוד תימשך הפגיעה בשכרו. הנתבעת התעלמה מהודעתו זו, ובשיחת טלפון באותו ערב דרשה ממנו להתייצב לעבודה. התובע הודיע כי הוא חולה, ויש לו אישור מחלה, ונאמר לו כי אם לא יתייצב כנדרש לעבודה, תראה אותו הנתבעת כמתפטר. כשהתקשר למחרת לשאול אם להגיע לעבודה נאמר לו כי מבחינת הנתבעת התפטר (ע' 2 ש' 25-28). התובע לא נחקר על גרסה זו בחקירה הנגדית. כך אמר מר בנית בעדותו בעניין זה: "..באותו הערב שהוא לא הגיע, שאלתי את אוהד מה קורה, והוא אמר שהוא התקשר אליו אישית ולא הגיע, אפשר להבין מה קורה כשברמן לא מגיע, והכנסנו מלצר שזה לא התפקיד שלו בכלל, ואנו הבנו כי לא יגיע יותר לעבודה, הרמנו לו טלפון וביקשנו ממנו להתייצב והתובע אמר במפורש שהוא לא יגיע לעבודה, איני יודע אם הוא אמר שהוא חולה, אך התובע הוא בחור חזק וזה לא נראה לי, לדעתי הוא לא רצה להגיע לעבודה" (ע' 5 ש' 12-16) גם כאן מדובר בדברים ששמע העד מכלי שני, ואין ליתן להם משקל כלשהו. משכך יש לקבל את עדות התובע במלואה. על פי גרסה זו, פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת. נדגיש כי בדברי העד כי התובע הוא בחור חזק ובריא אין כל ממש, שהרי גם בחור בריא וחזק יכול להיות חולה, מה גם שכבר נפסק לא אחת כי התפטרות או פיטורים נקבעים על פי כוונת הצדדים, וצד ליחסי העבודה אינו יכול ליתן כותרת למעשיו של האחר על פי ראות עיניו. משביקש התובע להתייצב בעבודה לאחר יום מחלה, והנתבעת לא איפשרה לו לעשות כן, מדובר בפיטורים לכל דבר ועניין. לפיכך אנו קובעים כי התובע פוטר ועל הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקד 9. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת גובה פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת תלוי בשכרו של התובע. התובע טוען כי יש לחשב את זכויותיו על בסיס השכר הממוצע לשנת עבודתו האחרונה, ואילו הנתבעת טוענת כי יש לחשב זאת על פי שלושת חודשי עבודתו האחרונים בלבד. כאשר היקף העבודה אינו קבוע, שכרו של העובד לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יהיה ממוצע 12 החודשים שקדמו לסיום העסקתו. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן - התקנות) אינן מבחינות לעניין השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, בין "עובד במשכורת" ל"עובד בשכר". ככלל מחושבים הפיצויים, גם לגבי "עובד בשכר", לפי השכר האחרון (תקנה 4(1) לתקנות). עם זאת, כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה. במקרה זה הדרך ההגיונית והצודקת, התואמת את רוח התקנות, הינה חישוב השכר לצורך חישוב הפיצויים, לפי השכר הממוצע בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים (דב"ע נז 57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ- פרץ, ניתן ביום 26.1.1997) לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 5,482 ₪, ודמי הודעה מוקדמת בסך של 2,848 ₪. 10. דמי הבראה ופדיון חופשה הנתבעת מפעילה אולם אירועים. משכך, חל עליה צו הרחבה בענף אולמות וגני אירועים בישראל משנת 2008 וההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה. התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו 1,870 ₪ עבור דמי הבראה ו-2,451 ₪ עבור פדיון חופשה. הנתבעת טוענת כי סך של 2,100 ₪ בגין פדיון חופשה וסך של 640 ₪ בגין דמי הבראה קוזז כנגד הנזקים שגרם התובע בהתפטרותו ללא הודעה מוקדמת. הנתבעת לא הציגה הסבר או ראיה המבססים את סכומים שבהם נקבה, ולא הוצג לפנינו פנקס החופשות שעל הנתבעת לנהל על פי הוראות סעיף 26(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. כמו כן משנדחתה טענת הנתבעת כי התובע התפטר, יש לדחות גם את טענתה בדבר קיזוז הסכומים. לפיכך, אנו מקבלים את החישוב שערך התובע גם לעניין רכיבים אלה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2740 ₪ עבור שני רכיבים אלה גם יחד. 11. הפרשות לקרן פנסיה התובע טוען כי היה על הנתבעת להפריש עבורו הפרשות לקרן פנסיה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 1/10/08, וכי על הנתבעת לפצותו בגין אי הפרשה כאמור בסך של 1,976 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי מוטלת עליה החובה להפריש עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה רק מכוח צו ההרחבה הכללי, החל מחודש יולי 2008, וכי סך ההפרשות שהיה עליה להפריש מסתכמות ב-526 ₪ בלבד. הנתבעת מוסיפה כי היא אינה צד להסכם הקיבוצי בענף האולמות וגני האירועים, וכי גם צווי ההרחבה אינם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים. 12. תחולת צו ההרחבה בענף אולמות וגני אירועים סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) קובע כי: "שר העבודה רשאי, ביזמתו הוא או לפי בקשת בעל הסכם קיבוצי כללי, להרחיב, בצו, היקף תחולתה של כל הוראה שבהסכם קיבוצי כללי (להלן - צו הרחבה), אם לדעתו נכון לעשות כן בשים לב למספר העובדים והמעבידים, שעליהם חל ההסכם הקיבוצי הנדון, ולמשקלו של ההסכם בהסדר יחסי העבודה ובקביעת התנאים בשוק העבודה; השר רשאי לעשות כך בין שההסכם תקף ובין שהותנה תקפו במתן צו הרחבה." סעיף 30 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי: "(א) ניתן צו הרחבה, יהיו הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו חלות על כל העובדים ועל כל המעבידים, שעליהם חל הצו, ויראו אותן כחלק מחוזה עבודה שבין אותם עובדים לבין אותם מעבידים. (ב) אין הוראות סעיף קטן (א) גורעות מזכותו של עובד על פי הוראה בחוזה עבודה או בהסכם קיבוצי המעניקה תנאים טובים יותר" ביום 13 במרץ 2008, פרסם שר התמ"ת צו הרחבה לענף האולמות וגני אירועים (ילקוט הפרסומים 5793, מיום 9 באפריל 2008). הצו חל על "כל העובדים והמעבידים באולמות שמחה וגני אירועים". הוראות צו הרחבה חלות, אם כן, גם על הנתבעת. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,976 ₪, פיצוי על אי הפרשה לקרן פנסיה. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי אם סברה הנתבעת כי חל עליה צו ההרחבה הכללי, לא הובהר מדוע לא מצאה לנכון להפריש עבור התובע את ההפרשות שהוא זכאי להן על פי צו זה. 13. סוף דבר- על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. החזר קיזוז- 812 ₪ ב. הפרשי שכר - 2,750 ₪ ג. פיצויי פיטורים- 5,482 ₪ ד. דמי הודעה מוקדמת- 2,848 ₪ ה. פדיון דמי חופשה- 2,451 ₪ ו. דמי הבראה-1,870 ₪ ז. פיצוי על אי הפרשות לקרן פנסיה- 1,976 ₪ כל הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה. חוזהאולם / גן אירועיםהסכם קיבוצי