I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופט י' ינון; נציגי ציבור: מ' בקנשטיין וי' שוורץ; תיקים מאוחדים מס' לד/1-104; לד/2-16) התבררה תביעתו של המערער (להלן - העובד) נגד המשיבה (להלן - אורט) לשכר עבודה מולן עבור חודש אוגוסט 1973, לפיצויי הלנת שכר ולתשלום יתרת פדיון חופשה עבור שנת הלימודים תשל"א. בית-הדין האזורי דחה את תביעתו של העובד על כל מרכיביה ומכאן ערעורו של העובד בפני בית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מפסק-הדין שבערעור ומחומר הראיות, הן: א) העובד התחיל עבודתו באורט ביום 23.4.1968 במחלקת התכנון והפיקוח; ב) בעקבות שיחות בין העובד לבין סגן מנהל אורט, מונה העובד להיות ממלא-מקום מנהל בית-הספר על שם גינדי אשר בראשון-לציון; המינוי היה לשנת הלימודים תשל"א, והעובד נכנס לתפקידו זה ביום 19.7.1970; ג) בתום שנת הלימודים תשל"א, סיים העובד תפקידו כממלא-מקום מנהל בית-הספר וביום 29.7.1971 החל לעבוד כראש מדור במכון להשתלמות מקצועית משולבת אשר לאורט (להלן - המכון להשתלמות); ד) עת עבד העובד במכון נוצר מצב ביחסים בין ההנהלה לבין העובד - על רקע ארגון העבודה והסמכויות - שבו לא ראה יותר העובד אפשרות להמשיך בעבודתו במכון להשתלמות. ביום 7.6.1972 הודיע העובד לאורט כי לאור המצב שנוצר הוא "רואה את עצמי(ו) כמפוטר על כל המשמעויות הקשורות בכך" (הכוונה היתה לגמר עבודה במכון להשתלמות ולא לגמר עבודה באורט בכלל); ה) עלתה אפשרות שהעובד יסע לחוץ-לארץ לעבוד במסגרת הסיוע הטכני של ישראל למדינות אחרות. משהדבר לא הסתדר תוך הזמן הרצוי, התעוררה שאלת עבודתו של עובד בתקופת הביניים. הוצע לעובד לחזור זמנית לעבודה במכון להשתלמות, העובד הודיע במכתב מיום 20.7.1972 כי אינו יכול לחזור לעבודה, ולו גם זמנית, במכון להשתלמות, וביקש חופשה ללא תשלום. מאותו מכתב עולה שהכוונה היתה לחופשה ללא תשלום "עד שיציאתי(ו) לחוץ-לארץ תצא אל הפועל"; ו) מבוקשו של העובד ניתן לו. במכתב מיום 25.7.1972 מאת אורט, שבו אושרה החופשה ללא תשלום, נאמר בין היתר: "תוקף החופשה ללא שכר עד להסדר הבעיה עליה הנך כותב במכתבך הנ"ל (הכוונה למכתב מיום 20.7.1972 האמור בפסקה הקודמת). בתקופת החופשה הנ"ל לא ישררו בינך לבין אורט כל יחסי עבודה שהם. כדי שתשמור על רציפות זכויותיך - קופת הפנסיה אליה אתה משתייך וכן בביטוח לאומי, עליך להסדיר זאת באופן אישי עם המוסדות הנ"ל. אנו מאחלים לך הצלחה בעתיד"; ז) בחלק מפרק הזמן שבו היה העובד בחופשה ללא תשלום, עבד ב"כור"; ח) ביום 15.6.1973 הודיעה אורט לעובד כי חופשתו ללא תשלום מסתיימת ביום 5.8.1973. בתשובה כתב העובד לאורט, ביום 28.6.1973, כי "הנני חוזר לעבודה ומוכן להתחיל ביום 1.8.1973". כן ביקש העובד להועיד לו "בהקדם האפשרי מועד לשיחה... כדי לסכם את שיבוצי (ו) בעבודה"; ביום 10.7.1973 הוזמן העובד, במברק, לשיחה ביום 13.7.1973 במשרד אורט; ט) בסיכום לשיחה שהתקיימה ביום 13.7.1973, כתב העובד לאורט ביום 17.7.1973 מכתב בזו הלשון: "בהמשך לשיחתי עם המנכ"ל מר אביצור ביום 13.7.1973 הנני להשיב כדלקמן: "1. הנני עומד על זכותי לחזור לעבודה באורט עם תום שנת חופשתי ללא שכר באותם תנאי העסקה כולל תנאי העבודה, דירוג, שכר ומעמד בהם עבדתי לפני יציאתי לחופשה. 2. לדעתי זכותי הנ"ל עומדת לי ללא פגיעה כלשהי, מה גם שבמשך שנה זו השלמתי את לימודי האקדמיים ואושר רישומי בפנקס הטכנאים המוסמכים. 3. אי לכך, ומהסיכום הנ"ל, אינה נראית לי הצעתכם לשיבוצי בתפקיד הוראה, הצעה שהנני רואה כפגיעה במעמדי ובתנאי עבודתי גם יחד. 4. הנני חוזר, איפוא, ומודיעכם, בהמשך למכתבי הקודמים בנדון, ובהסתמך על הודעתכם כי חופשתי תמה, כי הנני מתחיל בעבודתי ביום 5 לאוגוסט 1973" (ההדגשה לא במקור). י) במכתבים מיום 24.7.1973 ומיום 10.8.1973 שב העובד ומתריע על כי "לא נקבע לי (לו) מועד לדיון בשיבוצי בתפקיד מתאים ובתנאי עבודתי(ו)", כי "הנני (הינו) עומד לרשות ההנהלה לשיבוצי(ו) מחדש בעבודה בתפקיד מתאים ומקביל למעמדי(ו) ולתנאי עבודתי(ו) כמקודם", וכי הוא רואה עצמו כעובד המשרד הראשי החל מיום 5 באוגוסט 1973, "שעה שהופעתי (הופיע) לעבודה בהתאם למכתבכם (מכתב אורט) מיום 15.6.1973"; יא) ביום 12.8.1973 שלחה אורט מכתב לעובד שעניינו "הצעת עבודה - סיום חופשה" בזו הלשון: "בהמשך לשיחות שקיימת במשרדנו הרינו להודיעך בזה כי בשנת הלימודים תשל"ד (2.9.1973) תועסק בתפקידי הוראה והדרכה. מקום עבודתך יהיה בית-ספר אורט רחובות. אי לכך הינך מתבקש לפנות תוך שבוע ימים מתאריך מכתב זה למר מזיא, מנהל בית-הספר או למר מן, כדי להסדיר שיבוצך במערכת השעות, אחרת לא נתחייב לשבץ אותך בעבודה". 3. בדיון מוקדם שהתקיים בבית-הדין האזורי, נקבעו הנקודות השנויות במחלוקת, והן: א) אם זכאי התובע (העובד) לחופשה כדין מורה, או כדין טכנאי או איש מינהל; ב) אם זכאי לשכר החל מגמר החופשה ללא תשלום (5.8.1973) מאחר והופיע לעבודה אך לא נקבע לו תפקיד, לטענתו. לעניין זכאותו של העובד לחופשה. 4. בא-כוח העובד סמך תביעתו על מכתב מיום 4.12.1970 שנשלח על-ידי הסתדרות המורים אל הנתבעת, בו נאמר בין השאר "ובכן להווי ידוע לך שסוכם ונחתם כי חופשת המנהל היא כחופשת כל מורה" (ההדגשה במקור). כן העיד מטעם העובד יושב-ראש חטיבת המורים התיכוניים בהסתדרות המורים, אשר אמר כי לפי החוזרים של מנכ"ל משרד החינוך, צודק העובד בתביעתו, משום ש"היה מקובל שחוזרי מנכ"ל מחייבים את הנתבעת (אורט) וכי תוצאות המשא-ומתן של הסתדרות המורים עם הממשלה ומרכז השלטון המקומי 'חלות על כל הבעלויות'". אותו עד הוסיף והעיד בבית-הדין האזורי, בישיבה מיום 12.2.1974, כי "לפני מספר חודשים חתמנו על הסכם עם הנתבעת (אורט) כדי למנוע ספיקות ובו כתוב שההסכם הקיבוצי שנחתם על-ידי הממשלה והסתדרות המורים מחייב את הנתבעת (אורט)". לבית-הדין האזורי לא הוגש ההסכם אליו התייחס העד בעדותו, גם לא הסכם אחר כלשהו. 5. בא-כוח אורט טען כי העובד היה מסווג כל תקופת עבודתו באורט בדירוג הטכנאים (אין חולק על כך שאת החופשה השנתית על-פי דירוג הטכנאים ניצל העובד עד תום), וכי מעדותו של העובד עצמו עולה שאת פדיון החופשה דרש לפי דירוג הטכנאים, בעוד שאת תקופת החופשה תבע לפי דירוג עובדי ההוראה. העיד מטעם אורט המפקח האדמיניסטרטיבי שלה, אשר אמר כי "מקובל אצל הנתבעת (אורט) כי המהנדסים, העובדים כמנהלי בתי-ספר, דינם לגבי חופשה כדין מורים". לעניין התביעה לתשלום שכר. 6. בא-כוח העובד טען, כי משנקרא העובד לחזור לעבודה, עזב מקום עבודתו ב"כור" והתייצב עבודה באורט ביום 5.8.1973, ואילו אורט לא הצליחה למצוא לעובד עבודה מתאימה. בהסתמכו על סעיף 425 למג'לה טען בא-כוח העובד, כי משמוכן העובד לעבודה, חייב המעביד בשכרו, בין שהעסיק אותו בפועל ובין אם לאו. אשר להצעות העבודה שהציעה אורט לעובד החל מיום 13.7.1973 (סעיף 2, פסקאות ט'-י"א דלעיל), טען בא-כוח העובד, כי היה בהן כדי לפגוע במעמדו ובשכרו של העובד באופן רציני "הן בהשוואה לתפקידו בבית-הספר גינדי כממלא-מקום מנהל, והן בתפקידו במכון להשתלמות מקצועית משולבת של הנתבעת (אורט)", כי לאורט לא היתה כל הצעה קונקרטית לעובד, "וכל הוויכוח בקשר לטיב תעסוקתו... היינו הוראה בלבד... היתה אקדמית בלבד בחודש אוגוסט". וכי "אין לדרוש מעובד שיצא לחופשה מוסכמת כי יחזור לעבודה, אשר תנאיה (הן מבחינת המעמד והן מבחינת השכר) גרועים בהרבה מאלה בהם הועסק עד לצאתו לחופשה". כן העלה הפרקליט המלומד את השאלה: "מדוע הודיעו לתובע (העובד) על סיום החופשה החל מיום 5.8.1973 ולא מיום 2.9.1973, תאריך התחלת שנת הלימודים תשל"ד. 7. בא-כוח אורט הדגיש בפני בית-הדין האזורי את הרקע שהביא ליציאתו של העובד לחופשה ללא תשלום, שהיתה למעשה מוצא מתאים לעובד ולאורט, שעה שפרש מהמכון להשתלמות ומשרה ראויה אחרת לא נמצאה לו (סעיף 2, פסקה ה' דלעיל). ואילו במכתב המאשר לעובד חופשה ללא תשלום (סעיף 2, פסקה ו' דלעיל) לא נאמר דבר על תנאי עבודתו של העובד בתום אותה חופשה. בא-כוח אורט סמך לעניין זה על עדותו של המפקח האדמיניסטרטיבי שלה, שהעיד מטעמה, אשר אמר: "לא התחייבנו, כשאישרנו לו את החופשה ללא תשלום, לאיזה תפקיד ובאיזה תנאים יחזור", ועל דברי העובד עצמו בעדותו שאמר: "כשיצאתי לחופשה לא דובר על כך מה יהיה לאחר שובי מחופשתי זו". אשר להזמנתו לעבודה על-ידי אורט (ראה סעיף 2, פסקה ח' דלעיל) טען בא-כוח אורט: העובד פסל מראש משרת הוראה שהוצעה לו, וסירב להתחשב באפשרויות השיבוץ של אורט באותה עת. "אילו קיבל העובד הצעת אורט שנמסרה לו עוד ביום 13.7.1973, היה משתבץ לעבודה בתחילת שנת-הלימודים תשל"ד המתחיל ב-1 לספטמבר, ואז היה גם מקבל משכורת עבור אוגוסט 1973. משלא שובץ בעבודה בגלל סירובו לקבל הצעת הנתבעת (אורט) לא היתה כל הצדקה לתשלום השכר, מה גם שבפועל לא עבד באוגוסט 1973". כן טען הפרקליט המלומד, כי לכל היותר יכול היה העובד להתפטר מהעבודה שהוצעה לו, ולתבוע פיצויי פיטורים על סמך טענה - שהיה עליו להוכיחה - שחלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. 8. בית-הדין האזורי דחה את התביעה לפדיון חופשה שנתית, משום שלא הוכח המקור לזכותו של העובד למכסת חופשה שלה זכאי עובד הוראה, למרות דירוגו כטכנאי. בית-הדין קבע, כי חוזרים של משרד החינוך והסכמים שסמכו עליהם, לא הוגשו לבית-הדין, ואפילו היו כאלה, הרי שכבר נפסק כי "הוראות משרד החינוך" אינן הסכם קיבוצי ולא "הסכם עבודה לענף ההוראה" (דיון מס' לג/62 - 3 [1]). "אמנם, ייתכן ש'ההוראות' תיחשבנה כהסכם מכללא לעניין תנאי עבודה, אך הדבר צריך ראיה... והתובע (העובד) לא הרים את עול הראיה". את תביעת העוד למשכורת בעד חודש אוגוסט 1973, דחה בית-הדין האזורי מן הטעמים הבאים: א) "לא מתקבל על הדעת שמצבו של מי שיוצא לחופשה ללא שכר יהיה עדיף על פני מי שלא יצא, והרי לא הוכח לפנינו שלנתבעת (אורט) אין זכות לשנות את השיבוץ של עובדיה, כפוף כמובן לאי-הורדת השכר"; ב) "לא הוכח שהמשרות החדשות שהוצעו לתובע (לעובד) הרעו תנאי עבודתו באופן מוחשי. על כן נמצא, שגם אילו חל סעיף 425 למג'לה, על היחסים שבין הצדדים, לא היה זוכה בשכר, שכן הוא בגדר שכיר היחיד אשר סירב 'לעשות המלאכה'"; ג) "בהעדר הסכמים ספציפיים בין הצדדים, אפשר להשקיף על המצב לפי 'תקנון העבודה' שבין ההסתדרות הכללית של העובדים לבין התאחדות בעלי התעשיה מיום 19.9.1962, ואז ייתכן לראות את התובע (העובד) כמי שלא ציית להוראות המעביד בקשר לעבודה, ואחד מה'עונשים' (הקל שבהם) על אי-ציות זה - הפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום". כן התייחס בית-הדין האזורי לפסקי-הדין: בדיון מס' לא/23 - 3 [2], ובדיון מס' לב/58 - 3 [3], שם נקבע, כי אי-שובו של עובד עם תום חופשה ללא שכר - כמוה כהעדרות מהעבודה שיש בה הפרת משמעת, המצדיקה נקיטה באמצעים משמעתיים העומדים לרשות המעביד. בית-הדין קיבל טענת בא-כוח אורט "שאם הורעו תנאי עבודתו (של העובד) באופן מוחשי - היה עליו להתפטר ולתבוע פיצויי פיטורים, או פיצויים על הפרת חוזה". 9. בכתב הערעור, ובטיעונו בעל פה, טען בא-כוח העובד: א) לעניין התביעה לפדיון חופשה: משאין בין אורט לבין העובד שום הסכם בכתב, ומשברור גם שלא קיים הסכם קיבוצי החל על הצדדים, נותר לדון לפי ההוכחות בעל-פה על הסכם, הסכם מכללא שנובע מנוהג. לכן יש לראות בחוזרי המנהל הכללי של משרד החינוך, ובהוראות הסתדרות המורים, חוזה עבודה מכללא בין אורט לבין עובדי ההוראה המועסקים על-ידה, לרבות העובד, מה גם שלא נסתרה העדות כי אורט נוהגת הלכה למעשה על-פי אותם חוזרים; ב) לעניין התביעה למשכורת חודש אוגוסט 1973: העובד היה זכאי לשכר מהרגע בו היה מוכן לעבודה, בהסתמך על סעיף 425 למג'לה; מסקנותיו של בית-הדין קמא היו מוטעות בכל אשר לנכונותו של המערער לעבוד, ובשים לב לכך שלא הוצעה כלל לעובד עבודה המתחילה לפני 2.9.1973. 10. בא-כוח אורט טען בערעור: א) לעניין התביעה לפדיון חופשה - נטל הראיה, באשר לתחולתם ולחיובם של חוזרי משרד החינוך על היחסים בין אורט לעובד, הוא על העובד, ונטל זה לא הורם; ב) לעניין התביעה למשכורת חודש אוגוסט - העובד יצא לחופשה ללא תשלום מעבודתו במכון, זאת על רקע יחסי עבודה שלא איפשרו המשך עבודתו במכון. בנסיבות אלה, אפשרות חזרתו לעבודה במכון, עם תום החופשה, לא היתה מובטחת, וגם לא היתה כל התחייבות כלפי העובד לאיזה תפקיד יחזור בתום החופשה; אורט הודיעה לעובד כי חופשתו מסתיימת ב-5 באוגוסט, משום שבכוונתה היה לשבצו בתפקיד הוראה בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר. אילו הסכים העובד להצעה זו, היו משלמים לו גם משכורת חודש אוגוסט. ההצעה לשיבוץ העובד בהוראה באה לאחר שבתקופת החופשה השלים לימודיו באוניברסיטה וקיבל תעודת הוראה, אך העובד דחה עקרונית כל הצעת עבודה בתחום ההוראה. II. פסק-דין לעניין פדיון החופשה השנתית. 1. שוב נתקל בית-דין זה בתופעה המעציבה, שתנאי עבודתם של מורים אינם מוסדרים בהסכם קיבוצי, אלא שסומכים על הסדרים לא-הסדרים, כגון חוזרים של המנהל הכללי של משרד החינוך, חוזרים או מכתבים של הסתדרות המורים, או הסכמים מכללא ונוהג. אם במצב זה של הסדרת תנאי עבודתם של המורים יצא מורה כפרט נפסד - אל לו להלין אלא על האיגוד המקצועי, ואם במצב זה יצא בסכסוך קיבוצי המעביד נפסד - אל לו להלין אלא על עצמו. 2. בדין פסק בית-הדין האזורי לעניין נפקותם של חוזרים של המנהל הכללי של משרד החינוך על הזכויות והחובות של אורט ביחסיה עם עובדיה כפי שפסק (דיון מס' לד/62 - 3 [1]; דיון מס' לה/2 - 6 [4]). מפסקי-הדין דלעיל עולה אמנם, כי יכול ובדיעבד, יאמץ מעביד פלוני את ההוראות שבחוזר של המנהל הכללי של משרד החינוך, כך שאותן ההוראות תיהפכנה לתנאים מכללא שביחסי העבודה בין אותו מעביד לבין המורים שבהם עובדיו, אך על מנת שיגיעו לכך צריך שיתקיים הנדרש בהכרח בתנאי מכללא; צריך שתהא מידת ודאות שקרובה לזאת אשר בתנאי מפורש. 3. לענייננו, סביר להניח כי מי שמתקבל לעבודה כמנהל בית-ספר או כמורה, זכאי לחופשה שנתית הניתנת למנהלי בתי-ספר ולמורים, בלי שים לב למסגרת הדירוג שלפיו משתלם שכרו. החופשה השנתית למנהלי בתי-ספר ולמורים, מוכתבת הרי על-ידי המפעל עצמו - על-ידי בית-הספר, שהפעילות הרגילה אשר בו נפסקת עם גמר שנת הלימודים ומתחילה עם ראשית שנת הלימודים שאחריה. אם בפרק הזמן שבו אין פעילות סדירה של בית-הספר, חייב מורה או מנהל בשירות מסוים, יחול הדבר הן על מנהל או מורה ששכרם לפי דירוג עובדי ההוראה, והן על אלה ששכרם לפי מקצועם הספציפי. סביר הדבר, נאמר, אך לא הכרחי הוא. על מנת שבית-דין יפסוק לפי הסביר, צריך שבחומר הראיות לא יהיה דבר המלמד על כך, שבמקרה המסוים שבו מדובר, בבתי-הספר המסוים או ברשת בתי-הספר אשר לאותו מעביד, אין נוהגים אחרת, ויהיה בחומר הראיות כדי להוכיח, שמי שבו מדובר כלול במסגרת הכללית. 4. מחומר הראיות שהיה בפני בית-הדין האזורי היה מקום להסיק, כי הנוהל באורט לא היה אחיד, בכל הנוגע למשך החופשה השנתית למנהלים ולמורים שהיו מדורגים בדירוג הטכנאים ובדירוג עובדי הוראה, או - לפחות - שנושא זה היה שנוי במחלוקת. 5. זאת ואף זאת, העובד נתמנה כממלא-מקום מנהל בית-הספר לשנת הלימודים תשל"א בלבד (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק I דלעיל), ועם תום שנת הלימודים, כבר ביום 29.7.1971, היינו בזמן פגרת הלימודים בבתי-הספר, התחל בעבודתו במכון להשתלמות. לא היו בפני בית-הדין האזורי כל ראיות לכך, שמי שמתמנה לתפקיד של ממלא-מקום מנהל בית-ספר והוא אינו מעובדי ההוראה, אלא עובד במחלקת התכנון והפיקוח, אשר חוזר לעבודה כראש מדור במכון ההשתלמות - דינו לעניין חופשה שנתית כדין כל מנהל בית-ספר וכדין כל מורה שזכותם לחופשה שנתית מקבילה לפגרת בתי-הספר. 6. העובדה שהעובד, משסיים את תפקידו כממלא-מקום של מנהל בית-הספר, חל בעבודתו כבר ביום 29.9.1971 (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק 1 דלעיל), אף היא מלמדת שבמסגרת עבודתו הרגילה לא חפפה חופשתו השנתית את פגרת בתי-הספר. המינוי היה זמני. הוא בא ממסגרת קבועה שבה חופשה שנתית שונה מחופשה החופפת פגרת בתי-ספר וחזר למסגרת הקבועה. בכך שונה אולי מצבו של מורה מבחוץ המתקבל לעבודה לשנת לימודים אחת. מכאן שדין ערעורו של המורה לעניין החופשה השנתית - להידחות. לעניין המשכורת בעד חודש אוגוסט 1973. 7. הקובע לעניין זה הוא, כי החל מיום 6.8.1972 היה העובד בחופשה ללא תשלום. השאלה היא: אותה חופשה ללא תשלום מהי? ומה הזכויות אשר לעובד ומה החובות אשר על אורט העולות ממנה? 8. חופשה ללא תשלום, להוציא זאת שמכוח חוק, כגון החופשה לעובדת מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, (סעיף 7(ד)), אינה מהנושאים המוסדרים בחוק וספק אם חוק יפה להסדרתה. יש וחלקית יוסדר נושא זה בהסכם קיבוצי, אך לרוב יוסדר הנושא בכל מקרה ומקרה בהסכם אינדיבידואלי, עם מתן החופשה. 9. מעצם מהותה של חופשה ללא תשלום עולים שניים: האחד - יחסי עובד-מעביד נמשכים בעת אותה חופשה, כי אחרת לא בחופשה היו מדברים, אלא בסיום יחסי עובד-מעביד תוך אפשרות חידושם בתנאים מסוימים, כגון עדיפות בקבלה לעבודה או שמירת זכויות העולות מרציפות אם יתחדש הקשר תוך זמן מוסכם. מהעובדה שיחסי עובד-מעביד ממשיכים להתקיים בזמן החופשה ללא תשלום, יתרונות למעביד ועיקרן חובת הנאמנות, האיסור לפגוע באינטרסים וכל העולה מהחוק לעניין חובת עובד כלפי מעבידו או סייגים להתנהגותו, כגון חובת סודיות ודיני שוחד. הדבר השני - בפרק הזמן שבו מצוי העובד בחופשה ללא תשלום אין העובד חייב לעבוד ואין המעביד חייב בשכר עבודה. 10. מבחינת הדוקטרינה רואים את החופשה ללא תשלום כהשעיה - ‎- SUSPENSION של חוזה עבודה, היינו - אותו מצב משפטי בעל משמעות מיוחדת למשפט העבודה המודרני, אשר מביא לכך "שמפרידים בין ביצוע העבודה - הנפסק זמנית - לבין קיום החוזה מעיקרו. מושג זה מסתבר במישור הקיבוצי כדוגמה בולטת ביותר להשתייכותו של העובד למפעל" וכמתיישב עם עיקרון היציבות בעבודה. ‎[5] TRAITE DE DROIT DU (TRAVAIL, CAMERLYNCK ED.T. 1 - CONTRAT DE TRAVAIL , 123). כל אשר בחופשה ללא תשלום, מעבר לאמור בשני הסעיפים הקודמים, תלוי במוסכם. ובאין הוראה אחרת בחוק או בהסכם קיבוצי - אף האמור באותם הסעיפים כפוף למוסכם. משמעותה של החופשה תהיה תלויה גם בנסיבות שבהן ניתנה החופשה, במטרה שלשמה ניתנה ובפרק הזמן שנקבע לחופשה. מאלה יעלו גם תנאים מכללא. 11. מעיקרון ההשעיה עולה, כי עם תום החופשה ללא תשלום חוזר המצב, לעניין זכויות וחובות, לנקודה שבה הושעה חוזה העבודה, בכפוף כמובן למוסכם במפורש, באשר עצם החופשה יסודה בהסכם. 12. הסדר חוזי, או ליתר דיוק הסדר שיראוהו, בסייגים מתחייבים, כתנאי מכללא בחוזה עבודה אינדיבידואלי, נמצא בפרק 33.4 שבתקשי"ר. סעיף 33.441 שבו קובע, כי "עובד, אשר אושרה לו חופשה ללא משכורת, תישמר לו משרתו או משרה אחרת המתאימה לו לדעת האחראי, שדרגתה כדרגת משרתו של העובד עד למועד תום חופשתו" (ההדגשה לא במקור). אותו פרק שבתקשי"ר המסדיר כמעט הסדר כולל את כל הקשור בחופשה ללא תשלום, מובא לא על מנת שילמדו כי האמור בו הוא תנאי מכללא לכל חופשה ללא תשלום, אלא כהדגמה להסדר חוזי אפשרי. 13. ומה הן הנסיבות שבהן ניתנה החופשה לעובד? היא ניתנה משהמשך עבודתו בתפקיד שבו עשה היה לבלתי-אפשרי, לפחות מבחינת העובד; היא ניתנה עת עמד העובד לקבל עבודה בחוץ-לארץ שלא במסגרת אורט; היא ניתנה לתקופה בלתי-מוגבלת, כשיצאו מההנחה שתוך זמן קצר יצא העובד לחוץ-לארץ ושם יעבוד; היא ניתנה כאשר עתידו של העובד במסגרת אורט לא היה ברור כלל, והוא יצא לחופשה באיחולי אורט להצלחה בעתיד (סעיף 2, פסקאות ד'- ו', שבחלק 1 דלעיל). 14. בנסיבות אלה ברור שאי-אפשר להניח כי קיים היה תנאי מכללא שהעובד יחזור לעבודתו עובר לחופשה. נהפוך הוא: ברור היה לצדדים כי חזרה לאותה עבודה אינה באה בחשבון. מה שניתן להניח הוא שכוונתם של הצדדים היתה שעם שובו של העובד מעבודתו בחוץ-לארץ, ולא היה לכך גם מועד משוער, ואם יהיה העובד אותה שעה מעוניין לעבוד באורט - תוצע לו עבודה בתנאים שאינם שונים מהותית מאלה שבהם עבד עובר לצאתו לחופשה, אם תהיה עבודה כזאת. לאותה מסקנה הנך מגיע מיישום האמור בסעיף 11 דלעיל. חזרה לנקודת המוצא - משמעותה חזרה למצב שהעובד לא היה משובץ בעבודה (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק 1 דלעיל). 15. משהתהפכה הקערה על פיה, והעובד לא יצא לעבודה בחוץ-לארץ שלא במסגרת אורט, נוצר מצב חדש שהצדדים לא ראו לנגד עיניהם עת יצא העובד לחופשה, ואין על כן לאמר כי היו תנאים מכללא למצב שכזה. על כל פנים ברור, שהצדדים לא התכוונו ולא יכלו להתכוון לכך, שבתום החופשה תוצע לעובד עבודה שמביאה בחשבון את העובדה, שבפרק הזמן שהיה בחופשה רכש הכשרה נוספת (סעיף 2, פסקה ט', שבחלק 1 דלעיל). 16. החופשה היתה לפרק זמן בלתי-קצוב - פרט העולה מהמכתב מיום 25.1.1972, היינו עד שנסיעתו לחוץ-לארץ תצא לפועל - דבר שממנו אפשר גם ללמוד שעם הנסיעה לחוץ-לארץ והעבודה שם היה נוצר מצב חדש ביחסים שבין אורט לבין העובד, מצב שאין כל צורך להעריכו בפסק-דין זה, אך טבעי היה הדבר שאורט תשאף להבהרת המצב, באשר לא ייתכן שמעביד יהיה קשור לעולמי-עד עם עובד שנמצא בחופשה ללא תשלום. 17. וכאן חייבים להתייחס להשתלשלות העניינים החל מיום 15.6.1973, היום שבו הודיע סמנכ"ל אורט לעובד, "כי תקופת חופשתך ללא שכר מסתיימת בתום שנה, דהיינו 5 באוגוסט 1973" (סעיף 2, פסקה ח', שבחלק 1 דלעיל). בתשובה על אותו מכתב הודיע העובד, כי הינו מוכן להתחיל בעבודתו ביום 1.8.1973, וביקש לשוחח עם סגן המנהל הכללי על שיבוצו בעבודה, תוך הפניית תשומת הלב לעובדה שבינתיים סיים לימודים לתואר ראשון בחינוך - מגמת מינהל ופיקוח ובסוציולוגיה, וכן לעובדה שהינו רשום בפנקס הטכנאים. השיחה התקיימה ביום 13.7.1973 או ביום 14.7.1973, ובמהלכה הוצע לעובד לעבוד בתפקידי הוראה והדרכה בשנת הלימודים תשל"ד, הצעה שנדחתה מכל וכל על-ידי העובד. העובד עמד על כך שישובץ בעבודה "בתפקיד מתאים ומקביל" לזה שבו עבד לפני צאתו לחופשה (סעיף 2, פסקאות ח'-י', שבחלק 1 דלעיל). 18. ביום 24.7.1973 הודיע העובד כי הינו חוזר לעבודה ביום 5.8.1973, ואכן יש לראות כעובדה, שהחל מאותו יום עמד העובד לרשות מעבידו. הוא עמד לרשות מעבידו לעבודה במשרד הראשי ולא לעבודה בהוראה ובהדרכה שהציעו לו. כבר לפני אותו תאריך ידע העובד שעבודה במעמד שהוא דורש אין מציעים לו. 19. עולה השאלה, אם נכונותו של העובד "לעבוד במשרד הראשי" בעבודה שלא הוצעה לו, היא נכונות לבצע עבודה המזכה בשכר. לכאורה אפשר לחשוב שמשלא הוצעה לעובד כל עבודה המתחילה כבר ביום 5.8.1973, והודע לו קודם לכן כי באותו יום תמה חופשתו - חייב המעביד בשכר בעד חודש אוגוסט. מעיון שני עולה כי אין הדבר כך. 20. בנסיבות שבהן ניתנה לעובד חופשה ללא תשלום, לא היתה אורט חייבת להציע לעובד אלא עבודה שהיתה מצויה ובתנאים הקרובים ביותר לאלה שבהם עבד עובר לצאתו לחופשה. החל מיום 14.7.1973 ידע כבר העובד, כי לא הוצעה לו כל עבודה שהוא מוכן לבצעה, ובנסיבות אלה - התייצבותו לעבודה ביום 5 לאוגוסט 1973 היתה חסרת משמעות, והעובדה שהוא ראה עצמו "כעובד במשרד הראשי" אין בה כדי להכתיב לאורט חובה ליתן לו עבודה באותו יום ובאותו תפקיד. 21. משהתייצב העובד לעבודה שלא הוצעה לו - לא התייצב לעבודה כלל, ועל כל פנים לא התייצב לעבודה התייצבות המזכה עובד לשכר. משנאמר שעובד המוכן לעשות עבודתו זכאי לשכר, אף אם לא ניתן לו לעבוד - הכוונה להיותו מוכן לעשות בעבודה שבה עשה תמול-שלשום ומצפים שיעשה בה גם ביום בעדו הוא תובע את השכר; אין הכוונה לעבודה שהוא טוען כי היא עבודתו הרגילה, והמעביד טוען אחרת. 22. העולה מהאמור הוא, שגם דין הערעור לעניין התשלום בעד חודש אוגוסט 1973 - להידחות. 23. באמור עד כה אין לראות עמדה בשאלה, מה הדין לעניין פיצויי פיטורים עת מסרב עובד, עם תום החופשה ללא תשלום, לקבל עבודה בתנאים ובנסיבות הגרועים מאלה שהיו לפני צאתו לחופשה, אם אמנם כך המצב העובדתי. 24. המערער ישלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך 500 ל"י; כן ישלם המערער את האגרה הדחויה בסך 119 ל"י. חוזההסכם קיבוצי