1. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה התבררה תובענה של המשיבה (להלן - העובדת) נגד המערערת (להלן - "אלישע") (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציג ציבור - מר אלוני; תב"ע שם/167 - 3) בעתירה ליתרת פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי פסק לטובת העובדת ועל כך מערערת "אלישע". 2. העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבע בית-הדין וכעולה מהחומר שבתיק, הן: א) העובדת עבדה בבית-החולים של "אלישע", "במינהל המשק", ועבודתה הבלעדית היתה עבודת פועלת בשירות החיתולים; ב) העובדת פוטרה מעבודתה ועצם החבות לשלם פיצויי פיטורים לא היתה שנויה במחלוקת, אך "אלישע" סירבה להביא בחשבון את הרכיבים 4, 5 ו-6 שבפסקה הבאה; ג) המשכורת אשר שולמה לעובדה, כללה רכיבים אלה: (1) שכר יסוד - 5,845 לירות; (2) תוספת ותק - 143 לירות; (3) תוספת גמול השכלה - 357 לירות; (4) תוספת בית-חולים - 1,545 לירות; (5) תוספת עומס - 1,143 לירות (6) תוספת תמריץ - 2,723 לירות; 4) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 6.5.1973, אשר חל "על כל עובד(ת) בית-החולים, להוציא רופאים ועובדים(ות) לפי הסכם אישי" (להלן - "ההסכם המיוחד"); ה) ההסכם המיוחד מסדיר נושאים אלה: קבלת עובדים; שעות עבודה; משכורת; חופשות; עזרה רפואית; הוצאות נסיעה; משמעת; פיטורים; פיצויי פיטורים; פנסיה; הבראה; בגדי עבודה; מס אחיד; נציגות עובדים ודרכי משא-ומתן; ו) סעיף "משכורת" שב"הסכם המיוחד" אומר: "(1) שכרם של העובדים יהיה לפי דירוג המשכורת הנהוג בבתי-חולים ממשלתיים; (2) דרגת העובדים תיקבע על-ידי ההנהלה; (3) המשכורת תשולם במועדים הקבועים בחוק"; ז) סעיף "פיצויי פיטורים" שב"הסכם המיוחד" אומר: "ההנהלה" תנהג בקשר לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק". 3. בתצהיר שהוגש, במהלך הדיון, לבית-הדין האזורי נאמר ש"תוספת בית-חולים", תוספת עומס" ו"תוספת תמריץ" משתלמות על-פי הסכמים קיבוציים משנת 1973 ומשנת 1977 וכן לפי פסק בורר משנת 1977. כל אותם הסכמים קיבוציים הם הסכמים קיבוציים "מיוחדים" על אף העובדה שיש והם נושאים את השם "הסכם קיבוצי כללי". הצד האחד לאותם הסכמים הוא - בכל ההסכמים - ארגון עובדים והצד השני "מעבידים" הנקובים בשם ולא ארגון מעבידים. לבית-הדין האזורי הוגש הסכם קיבוצי מיום 4.6.1973 וארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם הוא "הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י". באותו הסכם מצוי "סולם המשכורת". 4. עיקר הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי הפרקליט אשר ייצג את "אלישע" היו: א) רכיבי השכר שלא הובאו בחשבון חישוב פיצויי הפיטורים הינם "תוספות" ולא חלק מ"שכר היסוד", ובתור "תוספות" אינן מאלה שהתקנות אשר הותקנו מכוח חוק פיצויי פיטורים מחייבות להביא בחשבון; ב) "לפי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ולחלופין לפי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף בתי-חולים, אין לכלול את התוספות הנ"ל בשכר התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים". לעניין זה טען הפרקליט המלומד, כי "ההסכם הקיבוצי מפנה לעניין השכר לדירוג הנהוג בבתי-חולים ממשלתיים ולעניין פיצויי פיטורים - לחוק. השכר הנהוג בבתי-חולים ממשלתיים הוא לפי ההסכמים שצורפו לתיק על-ידי הנתבעת. לחלופין, ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף בתי-חולים הוא הסכם האחיות שלגביו יש צו הרחבה. בטענה חלופית זאת סמך הטוען על תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כהתפטרות), תשכ"-1964 (להלן - תקנות פיצויי פיטורים). 5.א) בפסק-הדין שבערעור דוחה בית-הדין האזורי את טענת "אלישע" הסומכת על הסכם קיבוצי מיוחד מיום 4.6.1973, מהטעם שאותו הסכם חל על "אחיות" והעובדת אינה בגדר אלה. ואשר לטענה הסומכת על סעיף 9(ח) ל"הסכם המיוחד" (סעיף 2, פסקה ו', לעיל) אומר בית-הדין האזורי, שאותו סעיף שבהסכם "אימץ רק נושא השכר אשר יהיה לפי דירוג המשכורת הנהוג בבתי-החולים הממשלתיים. נאמר דירוג ולא נאמר תנאי פרישה או חישוב פיצויי פיטורים". בית-הדין האזורי מציין "שהנתבעת לא הוכיחה מהו הדירוג הנהוג בבתי-חולים ממשלתיים לגבי עובדי מינהל ומשק... גם אילו הוכח הסכם אחר (הסכם לגבי עובדי מינהל ומשק) היינו מגיעים לאותה מסקנה, שהיא שאותו הסכם מחייב רק בהקשר של דירוג השכר ולא בתנאיו האחרים. כאשר מדובר על הסכם המאמץ הסכם אחר, שומה על בית-הדין לבחון איזה חלק של ההסכם האחר אומץ, ואין להכניס להוראת האימוץ דברים שלא נאמרו בה"; ב) בית-הדין האזורי נדרש גם לטענה, שיש לפסוק על יסוד ההסכם הקיבוצי החל על "המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף" - הכוונה ל"הסכם האחיות" - וקובע שלא הוכח שהמספר הגדול ביותר של עובדים בענף בתי-החולים הן אחיות, וגם אין זה סביר ליישם הסכם המכוון ל"אחיות" על עובדי משק ומינהל; ג) אשר לטענה החלופית אומר בית-הדין האזורי, כי "לא השמות שהצדדים נותנים לתשלום הם הקובעים את מהות השכר, אלא אופי העבודה והתשלום המשתלם בעדה"; ד) פסק-הדין שבערעור מחייב את "אלישע" גם בתשלום "ריבית והפרשי הצמדה" על הסכומים שלא שולמו במועד, או לא שולמו כלל. 6.א) על פי בקשתה של העובדת, שלא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין, שמע בית-דין זה את הערעור - בהעדרה; ב) הפרקליט שטען ל"אלישע", חזר על טענותיו לעניין מהותן של "התוספות" שבהן מדובר בקשר לחישוב פיצויי פיטורים וכן חזר על מרבית הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי, וביניהן כל הטענות הקשורות במתחייב מההסכם הקיבוצי החל על "אחים ואחיות", כולל טענה שאותו הסכם קיבוצי חל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו עבדה העובדת - בתי-חולים. כן טען הפרקליט, שלא בדין חויבה "אלישע" בתשלום "הפרשי הצמדה וריבית", במקום לחייבה בפיצויי הלנת שכר; ג) במהלך הדיון בערעור עלתה, ביזמת בית-הדין, השאלה של תוכנו ונפקותו לעומד לדיון של הסכם קיבוצי החל על עובדי מינהל ומשק בבתי-חולים. הפרקליט אשר טען ל"אלישע" ביקש לאפשר ו להשלים טענותיו לאור נתונים נוספים שישיג בעניין הסכם קיבוצי אשר חל על עובדי מינהל ומשק בבתי-חולים. בית-הדין נעתר לבקשה; ד) בעקבות האמור בפסקה הקודמת הגיש פרקליטה של "אלישע" כתב טענות משלימות, ולכתב צירף העתק כתב הוראות מאת סמנכ"ל משרד הבריאות אל בתי-החולים הממשלתיים ועניינו ביצוע הסכם קיבוצי מיום 4.10.1973; הסכם קיבוצי מיום 16.2.1977 בין המדינה וקופת-חולים של "ההסתדרות", מצד אחד, לבין "ההסתדרות" (הסתדרות עובדי המדינה, הוועד הארצי של עובדי בתי-החולים - מינהל ומשק, הסתדרות הפקידים וארגון עובדי קופת-חולים), מצד שני; הסכם קיבוצי מיום 23.11.1978 בין המדינה, מרכז השלטון המקומי, הסוכנות היהודית לא"י, המוסדות להשכלה גבוהה, מצד אחד, ו"ההסתדרות", מצד שני (להלן - "הסכם המסגרת"); זכרון דברים מיום 19.7.1979 שנערך ביום 19.7.1979 בין המדינה (נציב שירות המדינה וסמנכ"ל משרד הבריאות) וקופת-חולים של "ההסתדרות", מצד אחד, ו"ההסתדרות" (הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של עובדי בתי-החולים הממשלתיים, הסתדרות הפקידים וארגון עובדי קופת-חולים), מצד שני. 7. הפרקליט המלומד טען ש"הסכם המסגרת חל על הצדדים, שעל-פי ההסכם הקיבוצי מיום 4.10.1973 מביאים בחשבון, לעניין פיצויי פיטורים, את 'תוספת בית-חולים' רק אם מפטרים אחרי 10 שנות עבודה בבית-חולים". כללית טען הפרקליט כי מכוח כל ה"הסדרים הקיבוציים" - "כל 3 התוספות אינן צריכות להיכלל בחישוב שכר המשיבה לצורך פיצויי פיטורים לפי הסכם קיבוצי - 'הסכם המסגרת'". II פסק-דין 1. השאלה הראשונה שעליה יש להשיב, עניינה - מקור הזכויות והחובות ליחסים החוזיים - יחסי עובד-מעביד - בין העובדת לבין "אלישע". התשובה לשאלה זאת היא קלה ופשוטה: ההסכם הקיבוצי המיוחד האמור בסעיף 2, פיסקה ד', שבחלק 1 דלעיל. אין הסכם קיבוצי כללי לעניין "אחים ואחיות" עובדי בתי-חולים (דב"ע לא/3 - 4, [1]) ואין הסכם קיבוצי כללי שחל על עובדי מינהל ומשק בבתי-חולים. אין הסכם קיבוצי כללי מהטעם שהסכם כזה הוא, כיום, בלתי אפשרי. על מנת שיהא הסכם קיבוצי כללי שחל על עובדי בתי-חולים, צריך שיהא קיים "ארגון מעבידים" בענף זה (סעיף 2 (2) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957; להלן - חוק הסכמים קיבוציים). כל ההסכמים הקיבוציים שעליהם בנה הפרקליט המלומד שטען ל"אלישע" הם הסכמים קיבוציים מיוחדים, והעובדה שאחד הצדדים הם יותר ממעביד אחד אינה משנה - עדיין נשארים בגדר הסכם עם מעביד ולא עם ארגון מעבידים. התוצאה היא, שכל אותה מערכת של הסכמים (המובאים בסעיף 6, פסקה ד', שבחלק 1 דלעיל) אינה חלה על "אלישע" - מכוחם לא קמה זכות ל"אלישע" ומכוחם לא הוטלה חובה על "אלישע".הסכם קיבוצי שקופת-חולים היא צד לו, או הסכם קיבוצי ש"הדסה" צד לו, אינו חל על "אלישע", ומבחינה זאת אין נפקא מינה בהסכם שהמדינה כמעביד צד לו. מכאן שכל אותה מערכת של הסכמים קיבוציים - ומדובר ב"הסכמים קיבוציים",ולא ב"הסדרים קיבוציים", כפי שבטעות כונו - לא עמדה ולא יכלה לעמוד לפירוש וליישום בבית-הדין האזורי וכך גם בבית-דין זה בערעור שבפנינו. 2. אשר עומד לפירוש וליישום הוא ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים; אותו יש לפרש ואותו יש ליישם, בכפוף, כמובן, לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. כעולה מסעיף 2, פסקה ה', שבחלק 1 דלעיל, מסדיר ההסכם המיוחד את רוב העניינים שמקובל להסדירם בהסכם קיבוצי מיוחד. העובדה שאותו הסכם הוא משנת 1973 ולא עדכנו אותו - על כל פנים לא טענו לשינויים בו, בדרך המתחייבת מחוק הסכמים קיבוציים (סעיף 7 לחוק), אינו פוגע בנפקותו ובתחולתו. באותו הסכם אין הוראה המאמצת הסכמים קיבוציים אחרים או המפנה להסכמים קיבוציים אחרים. לשון אחר - אין בו הוראה אשר בדרך "חוזה מכוח התייחסות לאחר" , ‎BY REFERENCE CONTRACTING, מחילה על הצדדים הוראות שבהסכם קיבוצי אחר. 3. ההוראה היחידה שבאותו הסכם המפנה למקור אחר היא ההוראה שבסעיף ח', כמובא בסעיף 2, פסקה ו', שבחלק 1 דלעיל. באותו סעיף לא נאמר שלעובדי "אלישע" ישולם שכר עבודה המשתלם "בבתי-חולים ממשלתיים". כל אשר נאמר הוא שהשכר "יהיה לפי דירוג המשכורת הנהוג בבתי-חולים ממשלתיים" (ההדגשה לא במקור). "דירוג" או "סולם" משכורת הוא מושג מקובל בתחום העבודה, ופירושו: סולם דרגות ובצד כל דרגה שכר יסוד תחילי, תוספת ותק ושיא הדרגה (דב"ע לח/11 - 4, [2]). תוספות למיניהן, מהותן ותנאים לזכאות אינם בגדר "דירוג" או "סולם" משכורת, ונושא זה מוסדר אמנם בפרק "שכר עבודה" אשר בהסכמים קיבוציים, אך לא בסעיף שעניינו "דירוג". יש טעם לדבר ועניינו יוכיח. בעוד שלעניין הדירוג יכולים לאמץ, ללא כל תיאום, דירוג במפעל שכל כולו רק בית-חולים, לא כן הדבר לעניין "תוספות". כך, למשל, יכול ומפעל בענף שירותי הבריאות - הן אמבולטורי, הן אשפוז והן בריאות הציבור - ישלם "תוספת" מסוימת לעובדי בית-חולים ולא ישלמה לעובדים אחרים, אף אם מדובר באותו מקצוע, כגון - אחות בית-חולים ואחות מרפאה. אפשר גם להעלות על הדעת מצבים שאותו רכיב שכר יהיה בגדר "תוספת" אצל האחד ובגדר שכר יסוד אצל השני - הכל לפי מהות המפעל והתפקיד. 4. אין, איפוא, ללמוד לענייננו על רכיבי השכר ששולמו לעובדת (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק 1 דלעיל) מהסכמים קיבוציים מיוחדים שאינם חלים על הצדדים. בשאלת נפקותם של אותם הסכמים קיבוציים בקשר לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (סעיף 4(ב) וסעיף 5(ב) שבחלק 1 דלעיל), ידובר בסעיף 6 שלהלן. אין גם ללמוד מתארים או כינויים שניתנו לאותם רכיבי שכר, אלא ממהותם (דב"ע לה/100 - 3, [3]). 5. עת מדובר בפיצויי פיטורים יש לקבוע תחילה, אם רכיב מסוים הוא בגדר "תוספת" או שהינו חלק משכר היסוד. רק משמדובר ב"תוספת" יש לבחון, אם היא מהתוספות המנויות בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים. בענייננו מדובר במעביד שמפעלו הוא בית-חולים ובעובדת שכל עבודתה עבודת פועלת בבית-החולים. כינוי רכיב שכר המשתלם לפועלת בבית-חולים "תוספת בית-חולים", אינו שונה מכינוי "תוספת בעד עבודה" לכל פועל או "תוספת חנות" לזבנית. ברור שהדעת אינה סובלת סיווג כזה. על המשמעות או חוסר המשמעות שבכינוי "תוספת" ברכיבי השכר ששולמו לעובדת תלמד העובדה שלעובדת - פועלת ב"שירות חיתולים" - שולמה גם "תוספת גמול השכלה", ופירושים מיותרים. טוב עשו שלא טענו כי גם אותה "תוספ" - אינה חלק משכר היסוד. לא היינו מסיקים לענייננו רק מהכינוי "תוספת" לאותו רכיב שכר, אך אפשר ואפשר ללמוד ממנו כי אין, בענייננו, לייחס משקל רב לכינוי "תוספת". 6. הן בבית-הדין האזורי והן בערעור טענו שיש ליישם את ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר בענף - בתי-חולים. טענה זאת דחה בית-הדין האזורי מהטעמים שנתן (סעיף 5, פסקה ב', שבחלק 1 דלעיל). בטענה זאת נתפס לכלל טעות. תקנה זאת אינה מתייחסת לשאלת "הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה". עניין זה - "הרכיבים" שאותם יש להביא בחשבון - מוסדר בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים. מתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים, כשלמות, וכמוה מתקנה 4 לומדים, שלא ברכיבי השכר המובאים בחשבון לעניין פיצויי פיטורים מדובר, אלא ב"שיטת חישוב השכר שמשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים", היינו "שכרו של העובד ערב הפיטורים" ("השכר האחרון"); בעד כל תקופת העבודה; 80% בלבד בעד תקופת עבודה שלפני 1.1.1964; "ממוצע" כולל תוספת יוקר אחרונה או חישוב אחר. תקנה 2 דבר אין לה לעניין ה"רכיבים" שיובאו בחשבון, והרי רק זה עמד לדיון. 7. נותרה הטענה, שלא בדין חויבה "אלישע" לשלם "ריבית והצמדה" על יתרת פיצויי פיטורים, בעוד שהיה מקום לחייב בפיצויי הלנה. טענה זאת יש לקבל. העובדת פוטרה מעבודתה ביום 7.10.1979. באותו יום היה כבר בתוקף סעיף 20 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, שעניינו פיצויי הלנה ו"ניתן היה" לפסוק לעובדת פיצויי הלנה. מסעיף 6(א) בצירוף סעיף 3א לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, עולה, כי אין לפסוק ריבית והצמדה, עת ניתן לפסוק פיצויי הלנה (דב"ע לט/29 - 2, [4]). על כן מתקבלת הטענה ובמקום החיוב בריבית והפרשי הצמדה בסעיף 8 לפסק-הדין יבוא פיצויי הלנה בשיעור של 5% מיום 8.10.1979 ועד התשלום בפועל על סך 11,471 לירות, ומיום 8.10.1979 ועד יום 26.6.1980 על סך 14,000 לירות. 8. בכפוף לאמור בסעיף הקודם לעניין "ריבית והצמדה" - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. חוזהרפואהאחיותבית חוליםהסכם קיבוצי