1. התובע, עו"ד, הוא גם עובד סוציאלי. התובע עובד במשרד הבטחון כבר שנים רבות ותפקידו הנוכחי הוא מנהל מחוז טבריה והצפון באגף השיקום של משרד הבטחון. התובענה שבפני עוסקת בשאלת הדרגה שהתובע זכאי לה. התובע טוען כי הוא זכאי לדרגה א'1 בדירוג העובדים הסוציאליים. בכתב התביעה הוא עתר להצהיר על כך ולשלם לו את הפרשי השכר המגיעים לו עקב כך, החל משנת 2001. הנתבעת, מכחישה את זכאותו של התובע לדרגה א'1 בדירוג האמור. 2. התובענה אולי אינה פשוטה מאד, אך היא גם הרבה פחות מסובכת מכפי שהצדדים התייחסו אליה. ההתדיינות בתובענה היתה ממושכת, כשמעת לעת הוגשו בקשות ביניים שונות שלדעתי (לפחות) רובן היו מיותרות. גם חלק גדול מהעדויות שנשמעו לא היו נחוצות. כתוצאה מכך, טרחו הצדדים והגישו סיכומים ארוכים מאד. בפסק דין זה, אנסה להיות תמציתי ככל האפשר כדי שלא להיגרר אחר הצדדים להתדיינויות בנושאים שאינם טעונים הכרעה לשם מתן פסק הדין. 3. בטרם פירוט העובדות ובטרם ההכרעה בתובענה, אעיר כי דעתי מלכתחילה היתה כי נכון יותר שהמחלוקת בין הצדדים (שאינה מתייחסת לתובע עצמו בלבד) תיושב במסגרת היחסים הקיבוציים שבין המדינה לבין איגוד העובדים הסוציאליים. ההסכם הקיבוצי בין הצדדים קבע מנגנון לישוב חלוקי דעות; ועדת מעקב. אולם, הנתבעת לא הסכימה לכך שהסכסוך יועבר להכרעת ועדת המעקב. צר לי על כך. משהתברר שאין מנוס מדיון בתובענה בבית הדין, סברתי כי נכון שאיגוד העובדים הסוציאליים ישקול אם לנקוט עמדה בסכסוך שבין הצדדים. הזמנתי את האיגוד, אך הוא החליט - שלא להתייצב לתובענה. התוצאה היא שהתובע נותר לבדו במערכה כנגד הנתבעת. אלה העובדות תפקידיו של התובע ודירוגו 4. כאמור לעיל, התובע הוא עובד סוציאלי המועסק במשרד הבטחון מזה שנים רבות. 5. בשנת 1993 התמנה התובע להיות ראש היחידה הארצית לשירותי שיקום. הדירוג שלפיו דורג התובע היה דירוג העובדים הסוציאליים. ביום 1/1/98 הוענקה לתובע דרגה א' בדירוג העובדים הסוציאליים. בשנת 2001, לאחר שמלאו 3 שנים מאז שהוענקה לתובע דרגה א', הוא פנה בבקשה להעניק לו דרגה א'1, בטענה שהוא זכאי לכך בהיותו "מנהל שירות גדול". בקשתו זו נדחתה על ידי סגן ראש אגף משאבי אנוש במשרד הבטחון, במכתבו מיום 8/11/01, בטענה שמתח הדרגות שנקבע לראש היחידה לשרותי שיקום הוא מדרגה ג' עד דרגה א'. 6. ביום 17/7/05 מונה התובע לתפקיד "מנהל מחוז שיקום טבריה, באגף שיקום נכים". גם בתפקידו זה נותר התובע בדרגה א' לדירוג העובדים הסוציאליים. ההסכם הקיבוצי עם איגוד העובדים הסוציאליים, תיקונו ועניינים הקשורים לכך 7. בין הנתבעת (ומעסיקים אחרים במגזר הציבורי) לבין איגוד העובדים הסוציאליים קיים הסכם קיבוצי כללי, הנוגע לעובדים סוציאליים המועסקים בדירוג העובדים הסוציאליים. ההסכם הקיבוצי הוא משנת 1979 (נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים כ-141/79). הסכם זה תוקן לא מעט פעמים בתיקונים שונים, בין ביוזמתם של הצדדים להסכמים הקיבוציים ובין בדרך של פסקי בוררות שניתנו. 8. מתח הדרגות ל"מנהל מחוז" על פי לוח התפקוד שלפי ההסכם הקיבוצי, הוא מדרגה ג' עד דרגה א'. בשנת 2001 חל שינוי מסויים בלוח התפקוד בענין זה, כפי שיתואר להלן. בנוסף, על פי לוח התפקוד, מתח הדרגות של "מנהל שירות" הוא מדרגה ג' עד דרגה א'. מתח הדרגות של "מנהל שירות גדול" הוא מדרגה ב' עד דרגה א'1. 9. במועד מסויים (שלא הוברר), פנה מי שהיה באותה עת יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, מר אלי בן גרא, אל ועדת המעקב במטרה להעלות את מתח הדרגות של מנהלי המחוזות, המועסקים לפי דירוג העובדים הסוציאליים, לכזה שיהיה מדרגה ב' עד דרגה א'1. מר בן גרא הוחלף על ידי גב' אתי פרץ, והיא המשיכה בנסיונות להעלאת הדרגות. מי שהביא לנסיונות אלה, היו מנהלי מחוזות במשרד העבודה והרווחה (כיום - משרד הרווחה). מר בן גרא וגב' פרץ לא הביאו בחשבון את קיומם של עובדים סוציאליים שהם המועסקים כ"מנהלי מחוזות" במשרדי ממשלה אחרים. גב' פרץ קיימה פגישות עם נציבות שירות המדינה ועם משרד האוצר, ובהמשך - נערכו בדיקות וניתוחי תפקידים, והדבר הובא להחלטת ועדת המעקב. ביום 22/10/01, החליטה ועדת המעקב שלפי ההסכם הקיבוצי - לשנות זאת. בהחלטתה מאותו יום נאמר - בין השאר - כך: "ועדת המעקב בישיבתה מיום 22.10.01 דנה בענין תפקוד העובדים הסוציאליים בשירות המדינה ... הואיל וחלו מספר שינויים בהיקף תפקידיהם של מנהל מחוז וסגן מנהל מחוז הנובעים, בין היתר, מהרחבת סמכויותיהם, גידול במספר העובדים במחוזות והעלייה בתקציב המחוזות. והואיל ... לפיכך, החליטה ועדת המעקב כדלקמן: שינוי לוח התפקוד 1. החל מיום 1/5/2001, ישונה לוח התפקוד של העובדים הסוציאליים, ובמקום רמות הגמול לבעלי התפקידים במשרד העבודה והרווחה שיפורטו להלן, ... תהיינה רמות הגמול של בלי התפקידים במשרד העבודה והרווחה כאמור כדלקמן: א. תפקיד רמות הגמול מנהל מחוז ב'- א'1 ... 2. ... 3. החלטה זו מהווה מיצוי מל5 ומוחלט של כל תביעות הסתדרות העובדים הכללית החדשה בכל הנושאים שהוסדרו בהחלטה זו. ...". 10. לאחר שדבר החלטת ועדת המעקב נודע לעובדים הסוציאליים שהיו מנהל מחוזות במשרד הבטחון, ומשהתברר להם שמדובר על שינוי רמות הגמול למנהלי מחוזות דווקא במשרד העבודה והרווחה, כמצוטט לעיל, היתה בקרבם תרעומת על כך. אחד מהם, מר שלמה זו'לטי (שגם העיד מטעם התובע), פנה במכתב על כך, אל גב' פרץ. במכתבו, הוא טען - בין השאר - שתמיד היתה השוואה בין עובדים סוציאליים המועסקים במשרד העבודה והרווחה לבין עובדים סוציאליים המועסקים במשרד הבטחון. גב' פרץ נפגשה עם מנהלי המחוזות במשרד הבטחון שהיו עובדים סוציאליים, וסברה שיש ממש בטענתם. היא ניסתה לקדם הסכמה על כך עם נציבות שירות המדינה ועם משרד האוצר, כפי שעשתה לפני כן - בקשר למנהל המחוזות במשרד העבודה והרווחה. אולם, לא הושגה הסכמה כזו. לא ניתנה החלטה בענין זה של ועדת המעקב ולא היה תיקון אחר של ההסכם הקיבוצי. מה שהוסכם בין גב' פרץ לבין גב' הניה מרקוביץ מנציבות שירות המדינה (שהיא מנהלת אגף תכנון ובקרה בנציבות), היה לערוך בדיקה מעמיקה של השוואת תפקיד מנהל מחוז במשרד הרווחה לתפקיד של מנהל מחוז במשרד הבטחון. 11. בדיקות ההשוואה האמורות נערכו גם לאחר שגב' פרץ סיימה את תפקידה, ובמקומה נבחר מר יצחק פרי להיות יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. בסופו של דבר, הגיעה גב' מרקוביץ למסקנה כי השוני בין תפקידי מנהלי המחוזות במשרד הרווחה לבין מנהלי המחוזות, שהם עובדים סוציאליים במשרד הבטחון, אינו מצדיק את השוואת מתח הדרגות בין שני המשרדים. לפיכך, נציבות שירות המדינה התנגדה לדרישת איגוד העובדים הסוציאליים. מר פרי טען תחילה כי יש להביא את המחלוקת אל ועדת המעקב, בהתאם להסכם הקיבוצי, אך בהמשך - לא עמד על דרישתו זו, והמחלוקת לא הובאה להכרעת ועדת המעקב. (בעת עדותו, לא ידע מר פרי להסביר מה גרם לו להימנע מהבאת הענין להכרעת ועדת המעקב, אך מעדותו ברור כי מר פרי השתכנע שאין טעם לנסות לעמוד על אותה דרישה). 12. הנתונים שעמדו נגד עיני גב' מרקוביץ בעת שהיא הגיעה למסקנתה האמורה בסעיף 11 לעיל, כללו - בין השאר - את אלה: א. במשרד הרווחה יש 4 מחוזות. בכל אחד ממחוזותיו של משרד הרווחה מועסקים כ-200 עובדים לפחות, שכ-100 מהם - עובדים סוציאליים. לעומת זאת, במשרד הבטחון יש 7 מחוזות, בכל אחד מהם מועסקים כ-30 עובדים, שמתוכם רק מעט מאד עובדים סוציאליים. ב. בטרם השינוי שעליו סוכם לגבי מנהלי מחוזות במשרד העבודה והרווחה, היה שינוי בסמכויותיהם של מנהלי המחוזות. מנהלי המחוזות שם הפכו להיות מתווי מדיניות. מנהל מחוז במשרד הרווחה הוא חלק מהנהלת המשרד. לעומת זאת, מנהלי המחוזות במשרד הבטחון אינם חלק מהנהלת המשרד. הם נציגי אגף השיקום בלבד. גורל התביעה 13. התובע הגיש סיכומים שמשתרעים על פני עשרות עמודים, ב-185 סעיפים. מכל תלי התלים של הנטען בסיכומיו, מתברר שטענת התובע מורכבת למעשה מ-3 טענות חלופיות: א. התובע זכאי לדרגה א'1 עוד משנת 2001, שכן בתפקידו כראש היחידה הארצית לשירותי שיקום, הוא היה בגדר "מנהל שירות גדול", ומשחלפו 3 שנים שבהם שהה בדרגה א', הוא היה אמור להיות מועלה לדרגה א'1. ב. התובע, כמנהל מחוז, זכאי על פי ההסכם הקיבוצי, להיות בדרגה א'1. ג. התובע - כמנהל מחוז - מופלה לרעה לעומת מנהלי מחוזות במשרד הרווחה, וכתיקון לאותה אפליה הוא זכאי להיות מועלה לדרגה א'1. 14. לדעתי, יש לדחות כל אחת מטענותיו האמורות של התובע, ולפיכך - גם דינה של התביעה להידחות. להלן, אסביר בקצרה את נימוקי לכך. לא הוכח שהתובע היה בגדר "מנהל שירות גדול" 15. התובע, כזכור, היה ראש היחידה הארצית לשירותי שיקום במשרד הבטחון. לטענתו, מאחר שמדובר ב"יחידה ארצית" מדובר ב"שירות גדול", ובהיותו ראש היחידה, הוא היה "מנהל שירות גדול. בשום מקום בהסכם הקיבוצי לא מצאתי בסיס לכך שהיחידה הארצית לשירותי שיקום במשרד הבטחון אמורה להיחשב כ"שירות גדול" בלוח התפקוד. גם התובע לא הצביע על הוראה כזו לא בסיכומיו המפורטים ולא במה שהוגש על ידיו לפני כן. בנסיבות אלה, איני רואה סיבה שלא לאמץ את האמור בתצהירה של גב' מרקוביץ על כך שאותה יחידה שהתובע עמד בראשה, הוגדרה כ"יחידה" (כפי ששמה מעיד) ולא כ"שירות" ובוודאי שלא כ"שירות גדול". 16. בהעדר ראיה שהתובע, בתפקידו כראש היחידה הארצית לשירותי שיקום, היה בגדר "מנהל שירות גדול", הרי שאין בידי לקבוע שבשל עילה זו הוא היה זכאי למתח דרגות שהגיע עד דרגה א'1 לפי לוח התפקוד. כל פרשנות סבירה של ההסכם הקיבוצי והחלטת ועדת המעקב אינה תומכת בטענת התובע 17. מתח הדרגות של "מנהל מחוז" על פי ההסכם הקיבוצי, היה ונשאר מדרגה ג' עד דרגה א'. החלטת ועדת המעקב מיום 22/10/01, לא באה לשנות את לוח התפקוד לגבי כלל מנהלי המחוזות אלא רק - כמצוטט לעיל מההחלטה - לגבי מנהלי מחוזות במשרד העבודה והרווחה (כיום - משרד הרווחה). 18. נוסח זה של החלטת ועדת המעקב, מתיישב עם הרקע שקדם לאותה החלטה, רקע שלפיו היוזמה לתיקון באה בשל דרישת מנהלי מחוזות במשרד העבודה והרווחה. 19. עצם העובדה שבמשך שנים לאחר קבלת ההחלטה של ועדת המעקב, ניסו נציגי איגוד העובדים הסוציאליים לפעול לשם החלת התיקון גם על מנהלי מחוזות במשרד הבטחון, מלמדת גם היא שבהעדר החלה כזו - אין מקום לפרש את החלטת ועדת המעקב מיום 22/10/01 ככזו שמכח עצמה חלה גם על מנהלי מחוזות במשרד הבטחון. אין מדובר באפליה אסורה 20. בכתב התביעה טען התובע טענות כלליות בדבר אפליה לרעה של מנהלי מחוזות במשרד הבטחון אל מול מנהלי מחוזות במשרד הרווחה. בהמשך ההתדיינות טען התובע גם כי מדובר באפליה הנוגדת את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "חוק השוויון"), ובסיכומיו התובע אף טען כי בשל כך - מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי אין מדובר באפליה. 21. מבלי שאדרש לטענות הנתבעת בענין הרחבה אסורה של חזית ההתדיינות, אעיר כי האפליה האסורה מכח חוק השוויון אינה כוללת כל אפליה שהיא, אלא אפליה מחמת אחד העניינים האמורים בסעיף 2 לחוק השוויון (מין, נטיה מינית, מעמד אישי, הריון, הורות, גיל, גזע וכד'). אין לתובע כל טענה על כך שהאפליה שהוא טוען לקיומה היא על רקע אחד העניינים האמורים בסעיף 2 לחוק השוויון, כך שאין כלל מקום להיזקק להוראות חוק השוויון בענין טענת האפליה שהתובע טוען לה. 22. העובדה שחוק השוויון אינו רלוונטי לעניינו של התובע, אין משמעותה שאין לבחון את טענת האפליה. על הנתבעת, כמעבידה, חלה החובה המוטלת על כל מעביד - לנהוג בתום לב כלפי עובדיו, וכגוף ציבורי הכפוף לכללי המשפט המנהלי, חל על הנתבעת גם האיסור להפלות בין מי שאמורים לנהוג כלפיהם באופן שווה. לא רק שעל הנתבעת לנהוג בשוויון כלפי מי שעבודתם דומה במהותה, אלא שגם אם מתברר שהסכם קיבוצי כולל בתוכו הוראה מפלה, נכון לתקן זאת. על כן, נכון לבחון לגופה את טענת האפליה שהתובע העלה, אם כי - לא לאור חוק השוויון. 23. לדעתי, אף שמדובר בתואר זהה של תפקידים, הן במשרד הרווחה והן במשרד הבטחון (תואר של "מנהל מחוז"), הוכח כי יש הבדל בתוכן התפקידים, וכי אין מדובר בתפקידים שמהותם זהה. אמנם, כפי שכבר הערתי לצדדים מתחילת ההתדיינות (כמו למשל בסעיף 2 להחלטה מיום 9/11/08, בעמ' 4 לפרוטוקול), השוואה אמיתית בין תפקידים שונים במשרד הבטחון ובמשרד הרווחה, מצריכה ידע בעניינים מקצועיים, וקשה להגיע להכרעה על כך על סמך שמיעת עדויות, אך משהצדדים לא הותירו בידי ברירה, אין לי אלא להסתמך על העדויות ששמעתי, ולבחון אם לאור זאת הוכח כי מנהלי המחוזות במשרד הבטחון מבצעים עבודה שווה במהותה למנהלי המחוזות במשרד הרווחה. 24. בענין זה ניתן לקבוע בלא ספק, את העובדה שהנתבעת לא התעלמה מטענות איגוד העובדים הסוציאליים בענין זה. כאמור לעיל בפרק העובדות (והבאתי רק תמצית של הדברים), במשך שנים התנהלו דיונים בין הנתבעת לבין איגוד העובדים הסוציאליים במטרה לבחון אם נכון להחיל את החלטת ועדת המעקב מיום 22/10/01 גם על מנהלי מחוזות במשרד הבטחון. בסופו של דבר, כאמור, סוכם על עריכת בחינה מעמיקה. 25. הבחינה האמורה אכן נערכה על ידי גב' מרקוביץ, והיא מצאה הבדלים ניכרים בין תחום האחריות של מנהל מחוז במשרד הרווחה לבין מנהל מחוז במשרד הבטחון (הדברים מובאים בסעיף 12 לעיל). הבדלים אלה אינם הבדלים של מה בכך. השונות בין תחומי האחריות, היא ממשית, והיא רלוונטית להערכת התמורה הניתנת בעבור העבודה. על כן, אין מקום לקבוע שלוח התפקוד לגבי מנהלי מחוזות במשרד הרווחה אמור להיות זהה ללוח התפקוד לגבי מנהלי מחוזות במשרד הבטחון. כשיש שוני ממשי בתחומי האחריות, וכששוני זה רלוונטי לתמורה הניתנת, אין אפשרות לקבוע שתנאים מיטיבים למי שנושא באחריות גבוהה יותר, הם תנאים שנקבעו תוך אפליה אסורה כלפי מי שתחום אחריותו מצומצם יותר, אף אם שני בעלי התפקידים נושאים בתואר של "מנהל מחוז". 26. אשר על כן, נכון לדחות את טענת האפליה - לגופה. לסיכום 27. לא ניתן לקבל את התביעה ולקבוע כי התובע זכאי לדרגה א'1; וזאת - הן בשל כך שלא ניתן לקבל את טענתו כי היה בגדר "מנהל שירות גדול", הן בשל כך שהחלטת ועדת המעקב אינה יכולה להתפרש כחלה גם על מנהלי מחוזות במשרד הבטחון והן בשל כך שלא ניתן לקבוע שהשוני בלוח התפקוד בין מנהלי מחוזות במשרד הבטחון לבין מנהלי מחוזות במשרד הרווחה, נגוע באפליה אסורה. 28. לאור התוצאה שאליה הגעתי, איני רואה חובה לדון בטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת. 29. מכל מקום - התביעה נדחית. 30. על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/11, אם לא ישולם לפני כן. 53. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. חוזהאיגודעובדים סוציאלייםהסכם קיבוצי