1. לפנינו תביעה לפיצויי פיטורים של הנתבעת כנגד הנתבעת. 2. העובדות המוסכמות הצריכות לדיון זה הן: א) התובעת, שהיא אחות מוסמכת במקצוע, עבדה בתור אחות אחראית למחלקה בבית-החולים של הנתבעת בין התאריכים 8.10.1967 - 25.10.1971. ב) לאתר לידת בתה התפטרה התובעת מעבודתה בתאריך 26.10.1971. ג) משכורתה האחרונה של התובעת היתה 914.40 ל"י לחודש, אשר רכיביה הם כדלקמן: 1. שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר ותוספת משפחה 790.30 ל"י 2. 6.08% תוספת יוקר 49.10 ל"י 3. תוספת מיוחדת. 75.00 ל"י 914.40 ל"י ד) התובעת מבוטחת בפנסיית יסוד במבטחים וכל צד, הן התובעת והן הנתבעת, הפרישו 5% מהמשכורת החודשית למטרה זו. 3. השאלות שבמחלוקת, בהן יצטרך בית-הדין להכריע, הן: א) רכיבי השכר שיש לקחת בחשבון לצורך פיצויי הפיטורים. ב) האם רשאית הנתבעת לנכות מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת, את הכסף ששולם על-ידה למבטחים. 4. טענות התובעת הן: א) התוספת של 75 ל"י הנ"ל הינה תוספת מקצועית, אשר שולמה לתובעת בהיותה אחראית למחלקה בבית-החולים של הנתבעת. שר העבודה התקין את תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן - התקנות) ותקנה 1 (ב) קובעת שיש לקחת בחשבון לצורך פיצויי פיטורים תוספת מקצועית או מחלקתית. על כן יש לשלם לתובעת פיצויי פיטורים לפי 914.40 ל"י לשכר עבודה. ב) בקשר לטענת התובעת שהינה זכאית לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה, מבלי שהנתבעת תנכה את הסכום שהפרישה עבורה במבטחים - מסתמכת התובעת על סעיף י"ז להסכם הקבוצי המיוחד (שצורף לכתב התביעה המתוקן), שחל על עובדי אסותא ושבו נקבע שכל עובד קבוע מפוטר זכאי לקבל פיצויי פיטורים לפי המשכורת האחרונה לשנה, לאחר שעבר לפחות שנה אחת אצל הנתבעת. מאחר ולפי סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), דין התפטרותה כפיטורים - חל סעיף י"ז הנ"ל על התובעת. כמו כן מסתמכת התובעת על סעיף י"ח לאותו הסכם לעיל, שבו נקבע כי שני הצדדים יפרישו כל אחד 5% ממשכורת העובד לקרן פנסיה במבטחים, ולא נאמר באותו סעיף או בכל סעיף אחר בהסכם, שהפרשה זו תבוא במקום פיצויי פיטורים או על חשבון פיצויי פיטורים להם זכאי המפוטר. התובעת טוענת, בין היתר, שפסק הבוררים מתאריך 12.10.1972 בין הנהלת הנתבעת לבין ועד העובדים חל גם עליה, לפיו ההטבות המגיעות לעובד מפוטר מגיעות גם לעובד שהתפטר ודינו כדין מפוטר. 5. טענות הנתבעת הן: א) התוספת של 75 ל"י הנ"ל הינה תוספת בית-חולים בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי החל על האחיות (המצורף לתצהירה של מלבינה סקלירו ומסומן באות א'). סעיף ז (10) (א) להסכם הנ"ל קובע כי אחות אחראית במחלקה זכאית ל-75 ל"י תוספת בית-חולים; סעיף ז' (10) (ד') לאותו הסכם מתנה את חישוב התוספת הזו לצורך פיצויי פיטורים בכך שהעובדת הינה זכאית לתוספת הנ"ל לפחות 10 שנים. מאחר ובמקרה שלפנינו אין מחלוקת בכך שהעובדת לא היתה זכאית לתוספת הנ"ל במשך 10 שנים - אין לקחת בחשבון את 75 ל"י הנ"ל לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. ב) הנתבעת טוענת כי היא רשאית לנכות מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת, את הכספים שהופרשו על-ידה למבטחים בגלל הנימוקים הבאים: 1. פסק הבוררים, עליו מסתמכת התובעת, אינו חל במקרה שלפנינו ובזכרון הדברים בין הצדדים נקבע מפורשות, בסעיף 4 שבו, שפסק הבוררים יחול רק מיום חתימתו. זכרון הדברים נחתם בתאריך 17.7.1972, כאשר התובעת כבר לא עבדה אצל הנתבעת (פסק הבוררים וזכרון הדברים מצורפים אף הם לתצהירה של מלבינה סקלירו ומסומנים באותיות ב'- ג'). 2. אין התובעת יכולה להסתמך על סעיף י"ז להסכם הקיבוצי המיוחד, מאחר והוראות סעיף זה חלות אך ורק על עובדים מפוטרים ואילו התובעת התפטרה מרצונה היא. 6. אנו מקבלים את טענת התובעת בעניין רכיבי השכר שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ואלה הנימוקים: א) ההסכם הקיבוצי הכללי אינו חל במקרה שלפנינו, מאחר והנהלת אסותא כמעבידה של התובעת אינה צד הסכם. מאידך הוכח לנו על-ידי העדויות והראיות שהובאו לפנינו, שחלק מההסכם הקיבוצי הכללי הנוגע לשכר של האחיות, אומץ בפועל על-ידי התנהגותה של הנתבעת ולכן שילמה 75 ל"י לחודש כתוספת לאחות אחראית למחלקה בבית-החולים. ב) אך אפילו אם ההסכם כולו אומץ על-ידי הצדדים אנו קובעים שהתוספת של 75 ל"י הינה תוספת מחלקתית והיא חלק אינטגראלי משכר שיסוד. תקנה 1 (ב) לתקנות קובעת: "נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד". סעיף ז' (10) (ב) להסכם הקיבוצי הכללי קובע: "תוספת זו תחול גם על אחיות ואחים במרפאות חוץ אם הן מועסקות חלקית או לסירוגין במחלקות בית-החולים או ביחידות בית-החולים (כדוגמת חדר ניתוח), אולם לא תחול על אחיות מרפאה אחרות". האבחנה בסעיף ז' (10) (ב) היא בין עבודה במרפאות לבין עבודה במחלקות בית-החולים, כאשר מרפאת חוץ כוללת גם מרפאות השייכות לאותו בית-החולים. לגבי תוספת מחלקתית מדובר על מחלקות שונות באותו מקום עבודה ובבית- חולים יש מרפאות ומחלקות. מי שעובד במחלקות מקבל תוספת שהיא תוספת מחלקתית. אין אנו מתעלמים מכך שבהסכם הקיבוצי הכללי נקבעו הוראות לגבי התוספת הנ"ל לצורך חישוב פיצויי הפיטורים - דהיינו שהתוספת הנ"ל תובא בחשבון רק לגבי עובד שהיה זכאי לה 10 שנים לפחות. סעיף 21, לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, קובע: "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן". המסקנה מכל האמור לעיל - שהתוספת של 75 ל"י הינה תוספת מחלקתית והיא חלק של שכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, וההגבלה בהסכם הקיבוצי לא תופסת. 7. אנו מקבלים את טענת התובעת שהינה זכאית למלוא פיצויי הפיטורים בנוסף לכספים שהופרשו על-ידי הנתבעת לקרן פנסיית יסוד במבטחים, ואלה הנימוקים: א) סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי אם המתפטרת מעבודתה עקב לידה תוך זמן מסוים - דינה כמפוטרת. אין בחוק כל הוראה המבחינה בין מפוטר לבין מתפטר כדין מפוטר לצורך פיצויי הפיטורים. ב) גם בהסכם הקיבוצי המיוחד לא נעשתה כל אבחנה בנדון ועל כן יש לקרוא את סעיף י"ז להסכם הנ"ל כקובע את זכויות העובדים המפוטרים בכלל, כולל העובדים המתפטרים ודינם כמפוטרים. ג) פסק הבוררים, על אף שאינו חל על התובעת, פירש אף הוא את וק פיצויי פיטורים ואת ההסכם הקיבוצי המיוחד בהתאם לקביעתנו לעיל. על כן אין מדובר כאן בטענות שבעיקרון אצל הנתבעת, והיא משלמת בפועל מאז חתימת זכרון הדברים לכל מתפטר ודינו כמפוטר את מלוא פיצויי הפיטורים, בנוסף לכסף שהופרש על ידה במבטחים. ד) על אף שהנתבעת זנחה את טענתה הנוספת, שאין התובעת זכאית לכל פיצויי פיטורים לאור ההלכה שנקבעה בע"א 705/69 [1] ברצוננו להתייחס בקצרה לבעיה של זיקת הגומלין בין הפרשות לצורך פנסיה לבין פיצויי פיטורים. הסוגיה הנ"ל נדונה באחרונה בבית-הדין הארצי לעבודה בדיון מס' לה/29 - 3 [2]. בית-הדין הארצי, בהתייחסו לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, קבע: "סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בא להסדיר את אותם התשלומים של המעביד לקופת תגמולים ולקרן פנסיה, המעניקים זכויות לעובד או לשאיריו...". "סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בא למנוע - באותם המקרים שקיים הסכם קבוצי, או שניתן צו כאמור באותו סעיף - נטל כספי כפול על המעביד וזכיה כפולה בפיצויי פיטורים על-ידי העובד". "בית-הדין הארצי מבחין בין פנסיה מקיפה לבין פנסיית יסוד לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וקובע: "נטל כפול כיצד? ידוע לבית-דין זה, כבית-דין לעבודה, שדמי הגמולים המשתלמים על-ידי המעביד לקופת פנסיה, תמורת ביטוח מקיף (- פנסיה מקיפה) עולים על % 1/3 8 מהשכר, היינו כלולים בהם גם פיצויי פיטורים, כשם שידוע כי דמי הגמולים המשתלמים תמורת ביטוח יסוד (- פנסיית יסוד) אינם מגיעים כלל לסכום הנדרש להבטחת פיצויי פיטורים בלבד, וקטנים הם בהרבה מ-% 1/3 8...". בית-הדין הארצי לומד מתקנות מבטחים לגבי פנסיית יסוד: "... סך כל התשלומים של המעביד בגין פנסיית יסוד הוא 5% מהשכר, ואפשר להפחית מאותו סכום 1.5% בגין ביטוח לאומי, כך שנותרים 3.5%; לומדים גם שפנסיית יסוד אינה מבטיחה לשאירו של העובד זכות לגמלאות, בכל הנסיבות שבהן זוכים לגמלאות מכוח פנסיה מקימה, ומה שחשוב מכל - אין פנסיית יסוד מבטיחה לעובד כל גמלה או זכות לכסף עם פיטוריה לפני גיל הפרישה או עת עזבו את מקום העבודה..." (ההדגשה שלנו). מכל האמור לעיל אנו קובעים, כי תשלום עבור פנסיית יסוד במבטחים אינו בא במקום תשלום פיצויי הפיטורים, באין הוראה על כך בהסכם הקיבוצי, או צו לפי סעיף 14 לחוק. 8. התוצאה היא שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 3.862,91 ל"י (שלושת אלפים, שמונה מאות, שישים ושתיים ל"י 91 אגורות) בתוספת ריבית בשיעור של 15% לשנה מתאריך 8.2.1973 (תאריך הגשת כתב התביעה) ועד 21.1.1975, ובשיעור של 22% לשנה, החל מה-21.1.75 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך 500 ל"י (חמש מאות לירות) ותכניס לבית-הדין מחצית האגרה שתשלומה נדחה. חוזההסכם קיבוצי