1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (דמ"ש 33/07 ; השופטת אביטל רימון - קפלן ונציגי הציבור מר גולדמן ומר בר עוז), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבה נגד המבקשת (להלן : החברה). 2. המשיבה הועסקה במאפיית אריאל החל מיום 17.4.2005 ועד ליום 21.3.2006 (להלן : המאפייה). בתקופה 17.4.2005 - 31.7.2005 הועסקה המשיבה במאפייה באמצעות החברה שתחום עיסוקה הוא אספקת כוח אדם. החל מיום 1.8.2005 ועד ליום 21.3.2006 הועסקה המשיבה ישירות על ידי המאפייה. המשיבה הועסקה כעובדת יצור והייתה זכאית לשכר מינימום. 3. בחודש ינואר 2007 הגישה המשיבה תביעה נגד החברה ונגד המאפייה לתשלום הפרשי שכר, גמול בגובה 50% בגין עבודה בשעות לילה לפי צו ההרחבה בענף האפייה (להלן : צו ההרחבה), פידיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 4. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הגיעו המשיבה והמאפייה להסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין, במסגרתו הסכימו הצדדים כי המאפייה תשלם למשיבה סכום של 10,804 ש"ח. התביעה נגד החברה המשיכה להתברר. 5. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיבה בחלקה, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים: א. צו ההרחבה לא חל במישרין על הצדדים הואיל ותחום עיסוקה של החברה אינו אפייה. יחד עם זה, לאור הוראתו של סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו - 1996 (להלן : חוק העסקת עובדים) יש לקבוע כי הוראותיו של הצו (להבדיל מתחולה ישירה של הצו) חלות על המשיבה. למען שלמות התמונה, זו לשונו של סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים : "תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולוותק בעבודה אצל המעסיק בפועל". צו הרחבה נכלל בהגדרת המונח "הסכם קיבוצי" באותו חוק. ב. החריג הקבוע בסעיף 13(ג) לחוק העסקת עובדים המוציא עובדים של קבלן כוח האדם שתנאי עבודתם הוסדרו בהסכם קיבוצי כללי מתחולתו של סעיף 13(א) לא חל, שכן החברה לא טענה כי חל עליה הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אספקת כח אדם, אלא טענה כי צו ההרחבה בענף אספקת כוח אדם חל עליה. ג. לאור ההוראה הקבועה בסעיף 13(א) זכאית המשיבה לזכויות הקבועות בצו ההרחבה, לרבות גמול בגובה 50% בגין עבודה בשעות לילה ודמי חגים עבור תשעה ימי חג שחלו בתקופת עבודתה במאפייה. ד. טענת הקיזוז שהעלתה החברה, לפיה משהתפטרה המשיבה ללא מתן הודעה מוקדמת זכאית החברה לקזז מכל סכום שיפסק לזכות המשיבה את שווי ההודעה המוקדמת נדחתה, בנימוק שטענה זו הועלתה לראשונה בתצהירים, מבלי שהתבקש תיקון כתב ההגנה בעניין זה, ובנימוק שלגופו של עניין לא הוכח כי המשיבה התפטרה מעבודתה. ה. בנוסף התקבלה תביעת המשיבה לתשלום הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית ונדחתה תביעתה לתשלום פיצויי הלנה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה. 6. בקשת רשות הערעור סבה על שני עניינים : האחד, פסיקת בית הדין האזורי, לפיה הוראות צו ההרחבה חלות על הצדדים מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים והשני הקביעה כי אין לקזז את שווי ההודעה המוקדמת. בקשר לעניין הראשון טענה החברה כי בצו ההרחבה נקבע מפורשות כי הוא אינו חל על "עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים". בקשר לעניין השני טענה החברה כי לא היה מקום לדחות את טענת הקיזוז שהועלתה לראשונה בתצהירים, שכן המשיבה לא התנגדה לשינוי החזית. 7. דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, צו ההרחבה קבע מפורשות כי הוראותיו אינן חלות על עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכמים קיבוציים, ואולם במקרה שלפנינו לא טענה החברה וממילא לא הוכיחה כי חל עליה הסכם קיבוצי כלשהוא. כך קבע גם כממצא עובדתי בית הדין האזורי (ראה עמוד 7 לפסק הדין). בהקשר זה נציין,כי בהתאם לסיפא לסעיף 13(ג) לחוק העסקת עובדים,אין הגדרת הסכם קיבוצי כוללת בתוכה צו הרחבה לעניין ההחרגה הקבועה בסיף קטן ג לסעיף 13. 8. אני סבור כי יש גם לדחות את הטענות ככל שהן נוגעות לקביעה כי לא ניתן לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות המשיבה את תמורת ההודעה המוקדמת. גם אם נניח כי החברה הייתה רשאית להעלות טענה זו, מהחומר הראיתי שהיה בפני בית הדין האזורי, לא עולה כי המשיבה התפטרה מעבודתה. בנסיבות אלה, לא נפלה טעות בפסיקת בית הדין האזורי. 9. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות. חוזהענף האפיההסכם קיבוצי