הנשיא מ' שמגר: 1. לפני בית הדין הארצי לעבודה עמדה לדיון השאלה המשפטית. אם לוועד הארצי של ארגון עובדי בנק איגוד לישראל בע"מ יכול להיות מעמד של מגיש תובענה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. בית הדין הארצי השיב על כך בחיוב, ועל כך העתירה שלפנינו. 2. שניים הנושאים הטעונים בחינה: (א) מעמדו של הוועד הארצי, המשיב השלישי, לעניין האמור בסעיף 24(א)(2) הנ"ל; אם תהיה דעתו של בית-משפט זה שונה מדעת בית הדין הארצי לעבודה, תעלה שאלה שנייה ונפרדת, והיא: (ב) האם יש מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, כמבוקש בעתירה זו. 3. (א) סעיף 24(א)(2) לחוק בית דין לעבודה קובע, כי לבית הדין האמור תהא סמכות ייחודית לדון - "(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוצים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, בין כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים ובין כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, או בכל עניין אחר הנובע ממנו או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;". (ב) איננו דנים כאן בעניין תחולתו, פירושו או הפרתו של כל דין (דב"ע שם/11-4 [3]) כאמור בסיפא לסעיף 24(א)(2) הנ"ל, ולצורך הענין שלפנינו ניתן לפנות לרישא של סעיף 24(א)(2) ולבחון מה יסודותיו, ואלו הם: (1) תובענה; (2) זהות הצדדים: מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד; (3) העילה: עניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי כהגדרת בסעיף האמור. (ג) אין חולק, כי אכן הוגשה תובענה, והשאלה סבה על שני היסודות הנוספים שפורטו לעיל. לעניין זהות הצדדים, מושתתת אמת המידה, על פניה, על הכשירות. הווה אומר, אין המדובר במבחן עובדתי, לפיו מוקנה מעמד למי שחתום למעשה על ההסכם, אלא המבחן מעוגן במעמד המשפטי, שביטויו ביכולת להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד. כדי לענות על השאלה, מיהו בעל כשירות כאמור, עלינו לפנות, לאור הכתוב בסעיף 24(א)(2), אל חוק הסכמים קיבוצים, תשי"ז-1957; הסכם קיבוצי הוא, כאמור בסעיף 1 לחוק הנ"ל, הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים, שנעשה והוגש לרישום לפי החוק האמור, ועניינו קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה וזכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, אין הסכם קיבוצי אלא כהגדרתו בחוק הנ"ל או בחוק אחר (דב"ע לח/102-3; 103-3 [4]). לעניין הכשירות, אין הוראת החוק שלפנינו נוקטת לשון "הסכם קיבוצי" סתם, אלא היא דנה ב"הסכם קיבוצי מיוחד". אשרלכך אומר סעיף 2 לחוק הנ"ל, כי יש שני סוגים של הסכמים קיבוציים, והם הסכם קיבוצי מיוחד והסכם קיבוצי כללי. ההסכם הקיבוצי המיוחד עניינו במפעל מסוים או במעביד מסויים, והוא נכרת בין מעביד או ארגון מעבידים, המייצג את המעביד, לבין ארגון העובדים היציג של העובדים, שעליהם יחול ההסכם. ארגון העובדים היציג של העובדים לענין הסכם קיבוצי מיוחד הוא, לפי סעיף 3 לחוק, ארגון העובדים, שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים, שעליהם יחול ההסכם או שהוא מייצגם לעניין אותו הסכם, ובלבד שמספר זה אינו פחות משליש מכלל העובדים, אשר עליהם יחול ההסכם. סיכומה של נקודה זו: המחוקק, שעיצב את הסוג האמור של צורת ההתקשרות תוך הגדרת מהותה, קבע, כי היכולת להיות צד להסכם עבודה קיבוצי מצד העובדים היא בידי ארגון העובדים היציג. לא הועלתה לפנינו כל טענה, החולקת על מעמדה של העותרת כארגון העובדים היציג, ולא עלתה הטענה, כי הועד הארצי, שהוא המשיב השלישי, הוא ארגון יציג (דב"ע לג/7-4 [5]). 4. המסקנה, לפיה אין המשיב השלישי ארגון יציג כאמור בסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, וכי ממילא אינו יכול על-כן להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד, די בה לכאורה, כשלעצמה, כדי לקבוע, כי המשיב השלישי לא יכול היה להגיש תובענה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. טענת הפרקליט המלומד של המשיב השלישי היתה, כי הוא אינו חולק על כך, שהתובענה צריכה להיות מוגשת על-ידי ארגון העובדים, אך - לטענת פרקליטו המלומד - הוועד הארצי רשאי לפעול כשליחו של הארגון היציג. שליחות זו נובעת לפי הטענה, מן ההגדרה של סמכויותיו וכוחותיו של הוועד הארצי, כפי שהם מפורטים בחוקתו של הארגון היציג; סעיף 12 לחוק ג' מפרק ד' של חוקת ההסתדרות קובע, כי הוועד הארצי פועל במסגרתה הארגונית של הסתדרות ארצית, שרוב העובדים במקום העבודה נמנה עמה, ותפקידו, בין השאר - "חתימת חוזה עם מעביד". הא ראיה, כי ההסכם נושא המחלוקת שהולידה את ההתדינות לפנינו חתום גם על-ידי הוועד הארצי. 5. טענה זו אינה מקובלת עליי. לעניין הסכם קיבוצי מיוחד מובאות בחוק הוראות מיוחדות ונפרדות, המגדירות את מהותו ואת הצדדים לו, וגם החוקה של ההסתדרות מבחינה בין "חוזה" לבין "הסכם קבוצי", כך מדבר סעיף 10 באותו חלק ובאותו פרק בו כלול סעיף 12 הנ"ל - הדן בתפקידיה ובסמכויותיה של הסתדרות ארצית, על - "חתימת הסכמי עבודה קיבוציים עם ארגוני מעבידים". ברור בעליל, שהחוקה מכוונת בכך לנוסחו של החוק בדבר הסכמים קיבוציים. דוגמה בולטת עוד יותר עולה מנוסחו של סעיף 4 בפרק ה', הדן במועצת פועלים והדן זה לצד זה ב"חתימת חוזה עבודה עם מעבידים מקומיים", וב"ביצוע הסכמי עבודה קיבוציים עם ארגוני מעבידים". מובן שיש קוי אופי משותפים לחוזה סתם ולהסכם קיבוצי, כי שניהם שייכים למכלול של ההתקשרויות החוזיות, אך הן המחוקק והן הנסח של חוקת העבודה מבחינים בין מושגים אלה, שהם שונים מבחינת מעמדם, מבחינת הכשירים להיות צדדים להם, מבחינת תוצאותיהם ומבחינת כוחם המחייב. כך מייחדת את ההסכם הקיבוצי המיוחד, בין היתר, התכונה של חיוב המוטל מכוחו על כל עובד מהסוגים הכלולים בהסכם (סעיף 15(3) לחוק) (דב"ע לח/61-3 [6]). בהקשר זה מן הנכון לפנות גם לסעיף 19 מן החוק האמור. משמעות דברנו היא, כי הוועד הארצי אמנם רשאי לחתום על חוזה עם המעביד, אך ההסכם הקיבוצי המיוחד, שהוא חוזה בעל מעמד מיוחד, אינו בכלל חוזה לענין זה, ועליו חותם רק מי שהוסמך לכך על-פי הוראת החוק המפורשת, שיצרה התקשרות זו, או על-פי חוק נוסף שיבוא למלא אחריו. כך גם אין לכלול במסגרת המונח "חוזה" לעניין זה שלפנינו את ההתקשרות המיוחדת, הקרויה "הסדר קיבוצי" (ראה סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 ו-דב"ע לג/7-4 [5]; דב"ע שם/2-4 [7]). סיכומו של דבר, לא יכול להיות בהוראותיה של חוקת העבודה כדי להרחיב את המושג "הסכם קיבוצי מיוחד", ואין בה, לאור נוסכה, כדי להקנות לוועד הארצי את הסמכות להיות צד, בשם הארגון היציג, להסכם קיבוצי מיוחד. אין בחוקה דבר, ההופך את הוועד הארצי לשליח של הארגון היציג לצורך חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד. החתימה של הוועד הארצי על הסכם העבודה נושא מחלוקת זו הוספה, לטענת העותרת, כדי ליצור תחושת שותפות וחיוב ארגוני או מוסרי. אין אני רואה סיבה להוסיף ולבחון טעם זה או את משמעותו, כי המבחן לפי סעיף 2 לחוק הסכמים קיבוציים ולפי חוקת ההסתדרות הוא אובייקטיבי ומעוגן בנוסחו של הכתוב, ועובדת צירופה של חתימה להסכם, תהיה סיבתה אשר תהיה, לא יכולה להוסיף למכלול הסמכויות המוקנות לפי החוק או לגרוע מהן. 6. איני רואה גם מקום להבעת דעה בשאלה, שעלתה בשולי הטעונים, והיא, אם יכול הועד הארצי לתבוע בשל אותה עילה, ששימשה בתובענה נושא עתירה זו במסגרת האמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. הטיעון בנושא זה לא מוצה, ועל-כן אעיר רק, שהפרשנות של מרכיביו השונים של סעיף 24(א) אינה צריכה להוליך למעשה ולהלכה למסקנה, שיש משום חזרה וכפילות בהוראותיו של סעיף 24(א), שיש ביניהן אמירות יתר, היוצרות חפיפה ענינית בתוכן הדברים. כמור, איני רואה לפסוק בעניין זה. 7. מסקנתי היא, על-כן, כי שגה בית הדין הארצי לעבודה, כאשר הכיר במעמדו של הועד הארצי כמגיש תובענה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. 8. שאלה נפרדת היא, אם די במסקנה המובאת לעיל כדי להצדיק הענקתו של הסעד המבוקש לעותרים. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו רואה עצמו כערכאת ערעור כסדרה לגבי פסיקתו של בית הדין הארצי, והוא נוהג להתערב אך ורק במקרים, בהם מתגלה טעות בולטת על פני הפסק. הנושא, אשר נדון כאן, הוא בין המהותיים והמרכזיים בדיני העבודה, שהרי נגיעתו היא למושגי יסוד, אשר לאורם ועל-פיהם מעוצבים דיני העבודה, ואין צריך להוסיף, כי גם דבר היקף סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה יורד לשורשו של עניין, וכל טעות שבו יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. בכך היה להלכה ולמעשה מספיק ודי כדי להצדיק התערבותנו, אך לא יהיה זה מיותר, אם נפנה במקרה זה במיוחד אל דברים שנאמרו בבית- משפט זה בבג"צ 289/79 [1] ובבג"צ 886/79 [2]. כנאמר שם, החשש, שמא תשתרש טעות משפטית בסוגיה מרכזית בדיני העבודה וביחסי העבודה מחזק את הצורך וההצדקה להתערבותנו. אשר-על-כן הייתי מקבל את העתירה והופך את הצו למוחלט. המשיב השלישי יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בלויית הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל בסכום של 400,000 שקלים. השופט א' חלימה: אני מסכים. השופט א' גולדברג: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא. חוזהארגון עובדיםהסכם קיבוצי