השופטת א' פרוקצ'יה: בעתירה זו, נתבקש צו המורה למשיבים להכיר בבקשת העותר לאיחוד משפחות עם העותרת ולאשרה. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. העותרת, ילידת שנת 1974 נולדה בירושלים, והתגוררה רוב ימי חייה באזור רמאללה. בשנת 2005 נישאה לעותר, אזרח ישראלי שגר ועובד כעורך דין בירושלים. מאז נישואיהם, גרים בני הזוג בבית העותר בירושלים. בחודש ספטמבר 2006 נולדה לבני הזוג בתם הקטנה, העותרת 3, שהוכרה כאזרחית ישראלית. בפברואר 2006 ביקשה העותרת איחוד משפחות עם בעלה, בהתאם לסמכות המוקנית לשר הפנים בסעיף 3(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה). על פי הוראה זו, רשאי שר הפנים לשקול מתן היתר שהייה בישראל לתושבת האזור מקום שהיא בת למעלה מ-25 שנים, וזאת לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה, השוהה כדין בישראל. בד בבד, נתבקש כי במהלך בדיקת הבקשה, ינתן לעותרת היתר מת"ק זמני, בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל מס' 5.2.0008) (להלן: ההליך המדורג). העותרים פנו מדי חודש למשיב בבקשה למענה על בקשתם, אולם מענה לא ניתן. בעקבות זאת, הוגשה עתירה זו. 2. במסגרת העתירה, פנו המשיבים באוגוסט 2007 לעותרת, בבקשה שתמסור פרטים נוספים אודות קורותיה. בתצהיר העותרת למשיבים, נאמר, כי החל משנת 1998 היא עבדה במחלקה ליחסי ציבור ברשות המחוקקת הפלסטינית. מחלקה זו אחראית על תכנון וניהול מפגשים של חברי פרלמנט מקומיים וזרים בשטחי הרשות הפלסטינית, ובמדינות אחרות. כמו כן, העותרת הצהירה, שמיום שנישאה ועברה להתגורר בירושלים, היא אינה מתייצבת לעבודתה כנדרש, בשל זכיית החמאס בבחירות למועצה המחוקקת, ומאחר שמתחילת שנת 2006, הרשות הפלסטינית לא שילמה את משכורתה. בנובמבר 2007 הגישה העותרת, לבקשת המשיבים, תצהיר נוסף, בו הצהירה כי החל מחודש מרץ 2006, הושאלה ממחלקתה ברשות המחוקקת הפלסטינית, לצורך ביצוע עבודות משרדיות אצל חבר הפרלמנט הפלסטיני המחזיק בתיק לענייני נוצרים, ומתגורר בירושלים. העותרת הוסיפה, שהיא אינה מתייצבת לעבודה במשרדו של חבר הפרלמנט הפלסטיני בשל סכסוכים פנימיים ברשות הפלסטינית, וכאשר התבקשה לבצע עבודה משרדית כלשהי, ביצעה אותה דרך האינטרנט, הטלפון והפקס, מביתה בירושלים. עוד נאמר, שחודשים רבים לא קיבלה את משכורתה, המשולמת על ידי הרשות הפלסטינית רק לסירוגין, וכי תשלום המשכורות חודש רק ביולי 2007, וגם אז, חלק מן השכר נועד להחזרת חובות קודמים, ולא לתשלום שכרה השוטף. העותרת הדגישה בתצהירה, כי בכוונתה לוותר על עבודתה ברשות הפלסטינית לצורך הסדרת מעמדה בישראל. היא ציינה, כי הענין המרכזי עבורה הוא לדאוג לבני משפחתה, ולנהל תא משפחתי רגיל ככל משפחה אחרת בישראל. 3. בתשובתו של מנהל רשות האוכלוסין לעותרים מיום 12.6.08, הוא דחה את בקשתם לאיחוד משפחות (להלן: ההחלטה הראשונה). בתשובה נאמר, כי בניגוד למצג שיצרה העותרת בתצהירה הראשון, כאילו אינה עובדת כלל בעבור הרשות הפלסטינית, מתצהירה השני, מחודש נובמבר 2007, מתברר, כי היא ממשיכה לבצע עבודות משרדיות עבור הרשות. עבודתה ברשות המחוקקת הפלסטינית, והקשר ארוך הטווח שנרקם בין העותרת למקום עבודתה, מקימים מצב של ניגוד עניינים, המצדיק את דחיית בקשתה, וזאת אף בהעדר מניעה ביטחונית קונקרטית. 4. לאחר קבלת עמדת מנהל רשות האוכלוסין, הודיעו העותרים כי ביום 18.6.08 הגישה העותרת את התפטרותה הרשמית מעבודתה. המשיבים הודיעו בתגובה, כי לאור הודעה זו, עניינה של העותרת הובא בשנית בפני מנהל רשות האוכלוסין במשרד הפנים, והוא נשקל מחדש. עם זאת, הוחלט כי אין בעובדת התפטרות העותרת כדי לשנות מההחלטה הקודמת נכון לעת זו. 5.ביום 30.11.09 קיימנו דיון בעתירה. בעקבותיו, בקשנו כי הגורם המוסמך יחזור וישקול את עמדתו, לאחר שהעותרת התפטרה מעבודתה ברשות הפלסטינית, ומאז חלפה תקופה של כשנה וחצי. 6.ביום 1.2.10 הודיעו המשיבים, כי הוחלט בשלב זה להעניק לעותרת היתר מת"ק לתקופה בת שישה חודשים, וזאת מחוץ לתקופת ההליך המדורג. בתום ששת החודשים, ייבחנו הנסיבות פעם נוספת, ויוחלט באשר להמשך הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות (להלן: ההחלטה השניה). טענות הצדדים 7. בעתירה במקורה, קבלו העותרים על כך שלא קבלו מענה ענייני לפניותיהם מהגורם המוסמך במשך כשנה, ורק הגשת העתירה האיצה את מתן המענה. כן השיגו על החלטת הגורם המוסמך שלא לאשר את בקשתם לאיחוד משפחות, הפוגעת באורח חייה של המשפחה ומערערת את יציבותה. 8. אשר להחלטתו השניה של הגורם המוסמך ליתן לעותרת היתר מת"ק לשישה חודשים, ולבחון לאחר מכן פעם נוספת את הבקשה לאיחוד משפחות, טוענים העותרים כי אין לקבל הצעה זו בשים לב להתמשכות ההליכים בעניינם, וכי יש, למעשה, לחשב את מנין הימים לצורך ההליך המדורג מיום ההחלטה הראשונה של מנהל רשות האוכלוסין, וזאת ממספר טעמים: ראשית, בהחלטת מנהל רשות האוכלוסין לתת לעותרת היתר שהייה זמני, הוא חזר בו, למעשה, מהחלטתו הראשונה לסרב לבקשתה, על אף שבאותו מועד היה אמור לקבלה. שנית, ההתנהלות הממושכת של הרשויות בענין זה מצדיקה את המבוקש. שלישית, אילו הודיעו המשיבים במועד כי הסיבה לדחיית בקשת איחוד המשפחות היא עבודתה של העותרת ברשות הפלסטינית היא היתה מתפטרת מעבודתה מיד, זמן רב קודם למועד בו עשתה זאת בפועל, והיתה יכולה להשתלב מוקדם יותר בהליך המדורג. עוד נטען, כי ההחלטה לדחות את בקשת העותרת על סמך העסקתה במשרה זוטרה ברשות הפלשתינית, אותה עזבה לפני זמן רב, לוקה בחוסר סבירות בולט. 9. בתשובתם הראשונה, הדגישו המשיבים את שיקול הדעת הרחב הנתון לגורם המוסמך, ואת סבירות ההחלטה לסרב לבקשה מפאת חשש לניגוד עניינים שנוצר אצל העותרת בשל עבודתה ברשות הפלסטינית. לגוף הענין, נטען, כי עבודתה של העותרת ברשות הפלסטינית במשך שנים רבות, מלמדת על תחושת הנאמנות שהיא רוחשת כלפי הרשות, ועל מחויבותה לאינטרסים של גוף זה, שאינם מתיישבים עם האינטרסים של המדינה. בנסיבות אלה, הענקת מעמד לעותרת בישראל עלולה לפגוע באינטרסים חיוניים של המדינה, ואין להתערב בהחלטה לסרב לבקשתה. בהמשך, ובעקבות פניית בית המשפט, שקלו המשיבים פעם נוספת את הענין, ולאור התפטרותה של העותרת מעבודתה ברשות, נאותו להעניק לה היתר שהייה זמני בתנאים שפורטו, ולשקול את בקשת איחוד המשפחות בהמשך ועל פי הנסיבות, כפי שיתהוו מעת לעת. במצב דברים זה, מבקשים המשיבים את מחיקת העתירה. הכרעה 10. דין העתירה להידחות, משהסעד המבוקש בה נתקבל, ולו באופן חלקי, ואילו הבקשה לסעד המלא, שעניינו הליך איחוד משפחות, לא נדחתה, אלא תישקל בהמשך בשים לב למכלול הנתונים והנסיבות הרלבנטיים לאותה עת. 11. נקודת המוצא בענייננו הינה, כי ברקע פנייתם של העותרים לרשות המוסמכת בבקשה לאיחוד משפחות עומדת זכות חוקתית למשפחה ולקיום תא משפחתי יציב ומאוחד (בג"צ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פסקאות 24-27 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק (לא פורסם, 14.5.2006); בג"צ 7444/03 דקה נ' שר הפנים, פסקאות 11, 15 לפסק דיני (לא פורסם, 22.2.2010)). חוק הוראת השעה הגביל את הזכות לאיחוד משפחות מטעמים של אינטרס ציבורי הנעוץ בבטחון המדינה. עם זאת, הוא הותיר חריגים מסוימים, המקנים לגורם המוסמך שיקול דעת להתיר שהייה בישראל של תושב אזור, ובין היתר, כשמדובר באשה תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים, וזאת למניעת הפרדתה מבן זוגה, השוהה כדין בישראל (סעיף 3(2) לחוק הוראת השעה). עניינה של העותרת נכנס לגדרה של הוראה זו, בהיותה ילידת 1974. אלא שלגורם המוסמך מוקנה שיקול דעת רחב להחליט האם, גם בהתקיים החריג האמור בתושבת האזור, מתקיימים תנאים המצדיקים את שלילת הבקשה להיתר (בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 960 (2002), להלן: פרשת סלאמה; בג"צ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19 (1994), להלן: פרשת הררי; בג"צ 1447/07 ראשד נ' משרד הפנים - סניף חדרה (לא פורסם, 15.5.2008), להלן: פרשת ראשד; בג"צ 3373/96 זעאתרה נ' שר הפנים (לא פורסמה, 16.10.1996), להלן: פרשת זעאתרה). נוכח עוצמתה של הזכות למשפחה, הטעמים המצדיקים סירוב לבקשת האיחוד צריכים להיות טעמים בעלי משקל, וזאת גם על רקע שיקול הדעת הרחב הנתון לגורם המוסמך בעניינים הקשורים בכניסה ושהייה בישראל. 12. בענייננו, הטעם לסירוב לבקשת העותרים בשלב הראשון היה נעוץ בעבודתה של העותרת ברשות הפלסטינית בתפקידים שונים. נתון זה הוא בעל רלבנטיות ומשקל במסגרת שיקוליו של הגורם המוסמך בדונו בבקשה לאיחוד משפחות. 13. אכן, תושב אזור המבקש להיכנס ולשהות בישראל במסגרת איחוד משפחות אינו מצופה לחוב חובת נאמנות למדינת ישראל. יחד עם זאת, ככל שמתברר כי הוא קשור בקשר פעילות מתמשך עם ממסד הפועל באזור, העוין למדינת ישראל, עלול הדבר להעלות חשש לניגוד עניינים, ובנסיבות מסוימות, אף חשש לבטחון המדינה, שהגורם המוסמך רשאי להביאם בחשבון במסגרת שיקול דעתו הרחב אם להתיר איחוד משפחות במקרה נתון. ניגוד עניינים מסוג זה הוכר בעבר כגורם רלבנטי בהפעלת שיקול דעת על ידי הגורם המוסמך (פרשת ראשד; פרשת סלאמה, בעמ' 960; בג"צ 2898/97 עטיה נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.5.1998), להלן: פרשת עטיה). יש לציין, כי בבחינת בקשה להיתר של מי שמועסק או היה מועסק בתפקיד בגוף ציבורי הפועל באזור, ישנה חשיבות לסוג העיסוק ולמאפייניו לצורך הערכת הסיכון הטמון במתן היתר למבקש, כנגד חשיבות מימושה של הזכות למשפחה. יתר על כן, בין דחייה מוחלטת של בקשת ההיתר לבין אישורה המלא לצורך איחוד משפחות קיימות דרגות ביניים אפשריות שניתן לנקוט בהם, לרבות היתרים על בסיס מדורג, במטרה ליישב בין האינטרסים הנוגדים (פרשת זעאתרה). כך למשל, שירות במשרה בעלת אופי בטחוני או במשרה בכירה אחרת בגוף ציבורי פלסטיני, עשוי ללמד על חובת נאמנות גבוהה של המועסק לרשות הפלסטינית, והביא לא אחת לפסילת בקשה לאיחוד משפחות (פרשת ראשד; פרשת עטיה; פרשת זעאתרה). לעומת זאת, זיקה חלשה יותר לרשות הפלסטינית, במסגרת משרה זוטרה ושולית שאינה כרוכה במעורבות כלשהי בעניינים בטחוניים או ציבוריים של הרשות, עשויה להצדיק מענה חיובי לבקשת היתר, למשל בדרך של הארכה זמנית של משך השהות בישראל המלווה במעקב, בטרם יוחל ההליך המדורג על מגיש הבקשה. 14. בענייננו, העותרת היתה מועסקת בתפקידים שונים ברשות הפלסטינית במשך תקופה ארוכה. הגורם המוסמך רשאי היה, במסגרת שיקול דעתו, לייחס לעובדה זו משקל, ולהעריך את היקף הניגוד ופוטנציאל הסיכון הטמון בכך לעניינה של המדינה. בסופו של יום, ולאחר התפטרותה של העותרת מעבודתה ברשות, הוחלט לאפשר את שהייתה בישראל על פי היתר מת"ק לשישה חודשים, ולשקול לאחר מכן את בקשתה לאיחוד משפחות. החלטה זו עומדת במבחן הסבירות, משיש בה איזון ראוי בין הנתונים השונים והאינטרסים הפועלים בענין, תוך נקיטת מהלך זהיר של הרשויות המאפשר לעותרת להישאר בישראל עם משפחתה, בד בבד עם התחייבות לשקול בהמשך את בקשתה לאיחוד משפחות, ככל שהנסיבות המהותיות יצדיקו זאת. 15. בצד בחינה זהירה של התנהלותה ודרך קליטתה של העותרת בישראל בתקופת הביניים, יש להניח כי לכשיגיע מועד ההערכה המחודשת של בקשת איחוד המשפחות, יתן מנהל רשות האוכלוסין את דעתו, בין היתר, לעובדת שהותה רבת השנים של העותרת בישראל, וכן לזמן הניכר שחלף מאז התפטרה מעבודתה ברשות הפלסטינית, וזאת, בצד כל יתר השיקולים הצריכים לענין. כן יש לציין, כי יש צדק בטענת העותרים כי המתינו מעבר לסביר למענה המשיב לבקשתם, ומענה כזה לא הגיע במהלך כשנה, עובר להגשת העתירה. שיקול זה של אי מתן תשובה במועד, כמו גם חלוף הזמן עקב כך, ראוי שישמשו גם הם שיקול בהערכתו המחודשת של מנהל רשות האוכלוסין את הבקשה לאיחוד משפחות בבוא העת. 16. בנסיבות הענין, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו השניה של המשיב, מנהל רשות האוכלוסין. העתירה נדחית, בלא צו להוצאות. משרד הפניםאיחוד משפחותירושלים