הסכם קיבוצי בנק מרכנתיל

בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעבידו לשעבר, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן - הנתבע או הבנק, לפי העניין), למתן צו הצהרתי לפיו לא נערך לתובע שימוע כדין בטרם פיטוריו, כי פיטוריו בוצעו שלא כדין, וכפועל יוצא מכך, להורות על אכיפת יחסי העבודה בין התובע לנתבע ללא שינוי בתנאי שכרו ומעמדו של התובע, ולחלופין בלבד, לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי כספי בשיעור של 400% פיצויי פיטורים מוגדלים ושוי של 12 חודשי שכר לצורכי הסתגלות. בנוסף לסעדים הנ"ל עותר התובע לחייב את הבנק בתשלום פיצוי בשיעור של 2,000,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן השתכרות לתקופה שמיום הפיטורים ועד החזרתו של התובע לעבודה אם כך יפסק, או עד הגעתו לגיל פרישה ככל שלא יוחזר לעבודה. לציין, כי עתירת התובע למתן סעדים זמניים וארעיים כנגד פיטוריו (ראה: בש"א 1691/02 אשר הוגשה בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית בתיק זה), נדחתה בהחלטת אב"ד המותב מיום 24.7.02. בהמשך להחלטת הדחיה בבש"א 1691/02 הנ"ל (להלן - ההליך הזמני), הותר לתובע, לבקשתו, לתקן את כתב התביעה שהגיש, ומכאן דיוננו בתביעתו העיקרית של התובע לאחר תיקונה, להורות על ביטול פיטוריו מהבנק ועל חיוב הבנק בסעדים הכספיים המבוקשים לחילופין ובהשלמה לסעד האכיפה. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו, אשר עיקרן נזכר בהחלטה בהליך הזמני, וכפי שחודדו במסגרת ההליכים בתיק העיקרי שבנדון: 1. הנתבע, הינו בנק הכולל 71 סניפים ברחבי הארץ: אזור גוש דן, אזור המרכז, אזור עכו (נשוא דיוננו) ואזור נצרת. 2. התובע הועסק אצל הנתבע במשך 19 שנים, מתוכם כ- 10 שנים כמנהל סניף בנק, וכ-3 שנים כמנהל סניף הבנק בסחנין, נשוא דיוננו. 3. בהתייחס לאירועים נשוא תביעה זו, הרי שבסניף סחנין אותו ניהל התובע, התנהל חשבון בנק מס' 985945 (להלן - החשבון). החשבון התנהל על שם אדם בשם אחמד X (להלן - אחמד), כאשר לא היה חולק בסופו של יום, כי הלכה למעשה החשבון משמש בפעל את מעסיקו של אחמד, מר מחמוד טרבייה (להלן - מחמוד). במסגרת ההחלטה בהליך הזמני, העיר בית הדין, כי שני הצדדים, התייחסו בשיוויון נפש לנסיבה זו לפיה הגם שהחשבון משמש בפעל את מחמוד, הוא רשום על שמו של אחמד, אך למעט הערת הנתבע בסיכומיו, כי אין הנתבע מקבל את הדברים בשיוויון נפש אך הם אינם רלוונטיים לתביעה זו - לא הוסיפו הצדדים במסגרת ההליך העיקרי שבנדון, הבהרות או הסברים נוספים לנסיבה זו. 4. מכל מקום ולגוף העניין, ביום 21/3/02, בפגישה בה נכחו מר ריאד חורי - מנהל אזור עכו בנתבע, ומר ג'בר חג'אזי נציג אגף הביקורת הפנימית בבנק, התלונן מחמוד על כך, שלדבריו, ביום 27/12/01, התובע ביצע בחשבון הנ"ל פעולה של נכיון שיק, ללא ידיעתו וללא הסכמתו וללא ידיעת או הסכמת בעל החשבון - אחמד (ראה: תרשומת הפגישה מיום 21/3/02 - מוצג ת/6). ודוק, באותה פגישה ציין מחמוד, כי בכל הנוגע לתלונות קודמות כנגד התובע על ניכיון שיקים בחשבונות לקוחות, אשר לגביהן נערכה חקירה של אגף הביקורת מיולי 2001 הוא שיקר כאשר הכחיש את דבר ביצוע המעשים המיוחסים לתובע, עקב לחצים שהופעלו על ידי התובע וכי ביחד עמו, גם המתלוננים הנוספים שיקרו, כאשר חזרו בהם מן התלונות כנגד התובע. 5. מר ריאד חורי הודיע על התלונה לגב' איבון חוגי - סמנכ"ל הבנק ומנהלת חטיבת משאבי אנוש ומינהל בבנק, אשר הורתה לאגף הביקורת של הבנק לחקור את הטענות הנ"ל. 6. וכך, מבדיקת מסמכי הבנק, התברר, כי אכן ביום 27/12/01 בשעה 18:29 בוצעה פעולת ניכיון שיק בחשבון, אצל הפקיד (להלן - טלר) סלים סאלח ח'ורי, עובד חברת כח האדם "תיגבור" אשר הועסק נכון לאותה עת בסניף סחנין. העתק צילום השיק, כולל גב השיק ועליו חתימת הסבה, צורף לתצהירי הצדדים ואף הוגש לתיק וסומן כמוצג ת/14. מעיון בשיק, וכפי שאף לא היה חולק בסופו של יום, המדובר בשיק המשוך מחשבונה של אשה בשם נסרה אנטון לפקודת אחמד, על סך 29,350 ₪, תאריך פירעון 30/5/02 (להלן - השיק). ודוק, בסופו של יום, אף לא היה חולק בין הצדדים, כי אותה נסרה הינה גיסתו של אדם בשם עבדאללה אנטון, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת התובע אותו עבדאללה קשור מבחינה עסקית עם מחמוד, או שמא כטענת מחמוד אותו עבדאללה מקורב דווקא לתובע ועשה איתו עסקים בעבר. כאמור, על גב השיק מצויה חתימת הסבה, כפוף למחלוקת בין הצדדים של מי החתימה. מכל מקום יצוין, כי לא היה חולק בין הצדדים, שביום 30/5/02 השיק נפרע. 7. זאת ועוד, לתצהירי הצדדים צורפו גם העתקי טופסי הפעולה, היינו טופס נכיון השיק וטופס משיכת מזומן מהחשבון בסך של 28,300 ₪ בשעה 18:30 (ראה ביחד: מוצג ת/8). על טופסי הפעולות הנ"ל מתנוססות שלוש חתימות, חתימתו של הפקיד - סלים ח'ורי אשר אצלו בוצעה הפעולה (לגביה אין חולק), חתימתו של מורשה חתימה - הוא התובע (לגביה אין חולק), וכן חתימה נוספת שאמורה להיות חתימת הלקוח, אשר לגביה חלוקים הצדדים של מי החתימה. 8. בעקבות הוראת הגב' חוגי לחקור את התלונה, התקיימה ביום 24/3/02 בשעה 15:30פגישה בבית העסק של מחמוד בסכנין בה נטלו חלק מר גלעד אליגון, מבקר הבנק (אשר נכון לאותה עת שימש כסגן מבקר הבנק), מר דניאל ויינשטיין, המשמש כמבקר באגף הביקורת, ומחמוד עצמו (ראה: תרשומת הפגישה - מוצג ת/9). מעיון בתרשומת, עולה כי באותה פגישה פירט מחמוד את טענותיו כנגד התובע, חזר על גרסתו לפיה אין זו פעם ראשונה שהתובע מבצע פעולות נכיון שיקים לצרכיו הוא בחשבונו של מחמוד, ואף חזר על גירסתו לפיה שיקר בבדיקה הקודמת שנערכה בעניין זה, עת מסר לאגף הביקורת כי התובע לא ביצע פעולות נכיון בחשבונו. לדבריו, התובע הודה בפניו כי הנכיון הוא לא שלו - של מחמוד. באותה פגישה אף הוסיף מחמוד טענות נוספות כנגד התובע בדבר עסקים לא כשרים בהם מעורב התובע בתחום המקרקעין, טען כי התובע משחק בקאזינו, כי הוא חייב לו כספים מפעולות נכיון קודמות שביצע בחשבונותיו, והוסיף, כי למיטב ידיעתו על פי בדיקה שעשה, השיק נשוא הנכיון שייך למעשה לעבדאללה אנטון שהוא חבר של התובע. בשעה 16:00 נפגשו נציגי הבנק הנ"ל עם אחמד (ראה: תרשומת הפגישה - מוצג ת/10), לגביה מצוין כי מחמוד נכח "חלקית". כעולה מן התרשומת הנ"ל, לאחר שהוצגו לאחמד טופסי הנכיון ופעולת המשיכה הוא הכחיש כל קשר לפעולת הנכיון והמשיכה וטען כי החתימות על הטפסים אינן שלו. זאת ועוד, כעולה מן התרשומת באותו מעמד נלקחה מאחמד דוגמת חתימה (צורפה לתרשומת), אשר על פניה אינה דומה לחתימה על גבי טופסי הנכיון והמשיכה. 9. בהמשך לאותה פגישה, נפגשו ה"ה אליגון וויינשטיין עם הפקיד סלים חורי במסעדת אורנים בסכנין (ראה: תרשומת הפגישה - מוצג ת/11). כעולה מהתרשומת הנ"ל, הוצגו בפני הפקיד סלים ח'ורי מסמכי הנכיון והמשיכה, והוא נשאל האם הוא מכיר את הלקוח ואת החשבון, ואישר שכן. בהמשך נשאל, האם זכור לו מי ביצע את הנכיון, מי חתום על המסמכים והאם זיהה את הלקוח בסניף הבנק. כעולה מאותה תרשומת הפקיד ח'ורי השיב, כי הוא זוכר היטב את הפעולה, ולדבריו התובע בעצמו הביא אליו את הטפסים כשהם חתומים מראש על טופס ריק וביקש ממנו לבצע את פעולת הנכיון והמשיכה. לדבריו, בנסיבות אלו כאשר מנהל הסניף מורה לו לבצע את הפעולה, הוא לא בודק שיש אשראי או שהעיסקה תקינה ומבצע את הפעולה. כמו כן לדבריו, הוא מילא בהמשך את שאר הפרטים על גבי הטפסים, וכעולה מהתרשומת, טען כי התובע קיבל את הכסף במזומן, אך ציין כי יכול להיות שבוצעה באותו מעמד הפקדה לחשבון אחר והתחייב לבדוק את הנושא במסמכי הבנק ולהודיע תשובתו למחרת. לשאלה האם היו בעבר מקרים דומים, השיב כי לעיתים התובע היה מגיע עם טפסים חתומים עבור לקוחות, ואף זכור לו מקרה משבועיים קודם לכן שהתובע הביא אליו טופס נכיון ומשיכה, והוא הביא את הכסף ללקוח ששהה אותה עת במשרדו של התובע. מתוך ההערה שנרשמה בסיום התרשומת, עולה כי הפקיד ח'ורי זומן לאותה פגישה בשיחה טלפונית מיום קודם לכן (23/3/02) עם מבקר הבנק מר לרנר, וכי במהלך אותה שיחה טלפונית עמד התובע מאחוריו של הפקיד ושאל אותו מה רוצים ממנו אנשי הביקורת. מכל מקום, על פי האמור בתרשומת, נאמר לפקיד ח'ורי שאם ישאל על ידי התובע לגבי תוכן הפגישה עם נציגי הביקורת, לומר לתובע כי נאסר עליו על ידי הביקורת למסור פרטים לגבי השיחה. זאת ועוד, כעולה מתרשומת נוספת אשר נערכה ביום 25/3/02 על ידי מר אליגון בשעה 09:20 (ראה: מוצג ת/12), עולה כי הפקיד ח'ורי הודיע לו אמנם בדק במסמכי הבנק ולא מצא במסמכים הפקדה נגדית לסכום המזומן של השיק, ומכאן הוא מסיק שהכסף נמסר במזומן לתובע. עוד צוין באותה תרשומת כי הפקיד סיפר שבערב התקשר אליו התובע לשאול מה רצו ממנו נציגי הביקורת וכי הוא השיב שביקשו ממנו שלא לשוחח על כך עם התובע, כי התובע שאל האם התעניינו בפעולה של 10,000 ₪ שביצע אצל הפקיד לאחרונה, ואף צוין כי לבקשתו של אליגון, הפקיד ח'ורי מסר לאליגון את המסמכים הנוגעים לאותה פעולה בעניין אותם 10,000 ₪. 10. אין חולק כי ביום 24/3/04 הוזמן התובע בשיחה טלפונית עם מר לרנר, מבקר הבנק נכון לאותה עת, להגיע לפגישה עם נציגי הביקורת בתל אביב למחרת היום. ואמנם, ביום 25/3/02 בשעה 10:25 התקיימה עם התובע פגישה במשרדי הביקורות הפנימית של הבנק בתל אביב, בנוכחות מבקר הבנק - מר עמנואל לרנר וסגנו דאז מר גלעד אליגון, במהלכה נרשמו תשובות התובע לשאלות ולטענות שהועלו כנגדו (ראה: פרוטוקול הפגישה - מוצג ת/13). מעיון בפרוטוקול הנ"ל, עולה כי נציגי הבנק הציגו בפני התובע את טענותיהם של מחמוד ואחמד כי הנכיון והמשיכה לא בוצעו על דעתם ואת ה כי התובע הודה בפני מחמוד שהנכיון לא שייך אליו, את טענות הפקיד חורי אשר טען כי היה זה התובע שהביא לו את מסמכי הנכיון כשהם חתומים מראש, כמו גם את מסמכי הנכיון ומשיכת המזומנים עצמם. התובע נשאל האם הפעולה מוכרת לו, והשיב: "כן. אני זוכר אותה. אחמד טרביה עשה את הפעולה לבקשת מחמוד. מחמוד ביקש שאני אעביר את הפעולה". כאשר נשאל מי חתום על הפעולה השיב: "אחמד חתם. הוא לא חתם בפני, הפעולה לא בוצעה אצלי. אני לא זוכר אם אחמד היה בסניף". כאשר נשאל של מי השיק ומה מהות השיק השיב: "אני לא יודע של מי השיק. הפעולה מובטחת ובתיק של מחמוד טרביה אני אפילו לא מסתכל על שיקים". כאשר נשאל האם יש קשר בין מושך השיק לאנטון עבדאללה לקוח מסניף ג'דידה, השיב: "אנטון עבדאללה עבדתי איתו כמה שנים בגד'ידה. היה לו מפעל עצים, פרזול. יש לו בבית גן ילדים. מטפל בנכים. החשבון היה לא הכי טוב. לא מכיר את נדיה". כאשר נשאל לאן הלך הכסף שנמשך, השיב: "אין לי מושג. אני אף פעם לא לוקח כסף לידיים שלי בקופות", וכאשר עומת עם גירסת מחמוד טען כי מה שמחמוד אומר זה שקר, וגם מה שאחמד אומר זה שקר. ביחס לגרסת הפקיד סלים ח'ורי השיב כי כל מה שהלה אומר, אינו נכון. 11. בהמשך השיחה, התבקש התובע למסור פרטים לגבי אותה פעולה של 10,000 ₪ (עליה כאמור שאל את הפקיד ח'ורי) והשיב כי מדובר בשיק שהוא מסר כבטחון לצורך רכישת רכב מלקוח של הבנק אך העיסקה בוטלה, והואיל ולא רצה לבטל את השיק, דרש מאותו אדם לו מסר את השיק להעביר את הכסף לחשבונו של התובע, אם כי ציין כי נתן הוראת ביטול עוד באותו יום. מכל מקום, כאשר נשאל התובע האם הוא מבקש לתקן דברים שאמר בביקורת הקודמת שנערכה ב-12.7.01 בעקבות תלונות של לקוחות הבנק כנגדו, השיב בשלילה והוסיף כי הוא: "עומד מאחורי הדברים ההם". לאחר מכן, הכחיש התובע את כל שאר טענותיו של מחמוד, לרבות ה כי הוא חייב למחמוד כספים, כי הוא בקשר עם אדם בשם ג'בור, כי הוא עוסק בסחר קרקעות, כי יש לו קשרים עם אדם שכונה "השייח" או שהוא חייב כספים ללקוחות הבנק או לאנשים בכלל. 12. בתרשומת מסכמת של הפגישה אשר ערך העד אליגון (ראה: נספח ו' לתצהירו), הוא חוזר על הדברים שהופיעו בתרשומת השיחה הנ"ל, ומוסיף, כי התובע טען ששבועיים לפני התלונה שהגיש מחמוד, הוא הכעיס את מחמוד בכך שהעביר 125,000 ₪ מחשבונו העיסקי של מחמוד לחשבונו הפרטי, וזו הסיבה לכך שמחמוד נוקם בו, ומעליל עליו עלילות שקר. עוד ציין אליגון בנספח ו' הנ"ל, כי התובע נשאל באותו מעמד אם הוא מוכן להיבדק בפוליגרף בעניין פעולת הנכיון אך סירב וטען כי אינו סבור שהוא צריך לעבור בדיקת פוליגרף, ודוק, בחקירתו הנגדית במסגרת ההליך הזמני, אישר התובע כי אמנם סירב באותו מעמד לעבור בדיקת פוליגרף (ראה עדותו: בעמ' 4 לפרוטוקול ההליך הזמני, ש': 18, 22-21). כמו כן צוין בנספח ו' הנ"ל, כי בעקבות הסבריו של התובע לגבי עיסקת רכישת הרכב, הובהר לו שזה לא תקין לרכוש רכב מלקוח של הסניף שכן הדבר עשוי להעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים וכי התובע הסכים שעשוי להיות כאן ניגוד עניינים. כעולה מסעיף 10 לתרשומת נספח ו' הנ"ל, נמסר לתובע שהמצב אינו נראה טוב מבחינתו, כי הממצאים יועברו להנהלת הבנק, לרבות סירובו להבדק בפוליגרף, וכי עליו להמנע מלדבר עם הנפשות הפועלות בפרשה זו. 13. מכל מקום, כעולה מנספח ו' הנ"ל ואף מתצהיר התובע עצמו (ראה: סעיפים 40-39), לאחר הפגישה מיום 25/3/02 התקיימו מספר שיחות טלפוניות בין התובע לבין נציגי הביקורת, בהן בין היתר הציע התובע לנציגי הבנק לשוחח עם עבדאללה אנטון, לברר למי נתן את השיק ולשיטת התובע, הוא מסר לנציגי הבנק באותן שיחות שבעקבות בדיקות שערך, מושכת השיק היא נסרה אנטון ולא נדיה אנטון, כפי שסברו. אין חולק, כי נציגי הבנק קיבלו את ההצעה לשוחח עם עבדאללה אנטון, תוך שהבהירו לתובע כי עליו עצמו להימנע מלשוחח עם עבדאלללה אנטון הנ"ל. אף אין חולק בין הצדדים, כי לאחר אותה פגישה, העביר התובע לנציגי הבנק באמצעות הפקס, מסמכים מהם עולה כי בוצעו מספר פעולות בחשבונותיו של מחמוד בסניף באותה שעה שבה בוצעה פעולת הנכיון (ראה: מוצג ת/3), כראיה לכך שמחמוד נכח בבנק בזמן ביצוע פעולת הניכיון. 14. חרף המחלוקת שבין הצדדים, האם כטענת הבנק עוד ביום 24/3/02 נמסר לתובע על ידי הגב' חוגי כי הוא מוצא לחופשה בתשלום כל עוד מתקיימת החקירה בעניינו, או שמא כטענת התובע ההודעה נמסרה לו רק ביום 23/5/02, לא היה חולק בין הצדדים כי ההודעה בדבר הוצאתו של התובע לחופשה נמסרה לתובע ידי הגב' חוגי באחד משני המועדים הנ"ל, וכי באותו שלב, התובע לא הביע התנגדות להוצאתו לחופשה כאמור, באשר לשיטתו האמין באותו שלב כי צדקתו תצא לאור בהקדם והוא ישוב תוך מספר ימים לעבודה. 15. במסגרת התצהיר שתמך בבקשתו בהליך הזמני ובמסגרת תצהיר עדותו הראשית בתיק העיקרי (ראה: סעיפים 14-11), פירט התובע את הנסיבות, אשר בעטין לשיטתו, מחמוד העליל עליו עלילת שווא כאמור לעיל. כך, לטענתו, זמן קצר לפני הגשת התלונה, עמד חשבונו הפרטי של מחמוד ביתרת חובה של 140,000 ₪. התובע לא יכל לאפשר קיומה של יתרת חובה כה גדולה בחשבון הפרטי ולפיכך הציע למחמוד לקחת הלוואה בחשבון העיסקי ולהעביר את הכסף לחשבונו הפרטי, וכך היה. זאת ועוד, מפאת חדלות פרעון בחשבון העסקי, לא כיבד התובע ביום 21/2/02 או בסמוך לכך, שני שיקים של מחמוד שנמשכו בחשבון העיסקי וכפועל יוצא מכך, עמד חשבונו העיסקי של מחמוד על סף הגבלה. לטענת התובע, בעקבות פעולות אלו הגיע מחמוד לסניף הבנק בשעה שהתובע לא היה שם, צעק, קילל ואיים שיגרום לפיטוריו של התובע. לדבריו, הדברים נודעו לו מפקידי הבנק שנכחו באותו מעמד בסניף, אם כי לא ציין את שמותיהם, ואף לא זימנם לעדות בפנינו. 16. זאת ועוד, בהמשך תצהיר עדותו הראשית בתיק העיקרי, מלין התובע באריכות על מר ריאד חורי, על מר אליאס מעלוף - סגן המנהל שעבד עימו בסניף ועל מנהל סניף סחנין הקודם מר אברהים בדארנה, אשר לשיטתו נטרו לו ושנאו אותו כל אחד מטעמיו הוא, ולשיטתו רק ייחלו ל"נפילתו" (ראה: סעיפים 35-22 לתצהיר). לדבריו, נסיבות אלו היוו "קרקע פוריה" לכל מזימה שיבקש לרקום כלפיו מאן דהוא ואמנם לטענתו בסעיף 35 לתצהירו, לפני תחילת הפרשה, התקשר אליו מר אליאס גבור מהנהלת הבנק ואמר לו: "תזהר מכינים נגדך משהו", ואמנם, למחרת הוא הוזמן לאותה פגישה בתל אביב עם נציגי הביקורת של הבנק. לציין עם זאת, כי טענות אלו בדבר אותה קנוניה נטענת, לא נזכרו ולו ברמז בתצהיר או בבקשה לסעדים זמניים, ודוק אף לא נטענו במפורש בכתב התביעה המתוקן. 17. מכל מקום, ובחזרה להשתלשלות העניינים, הרי שבהמשך להמלצתו של התובע, פנו נציגי הבנק לאותו עבדאללה אנטון. כעולה מתרשומת שערך העד אליגון (ראה: מוצג ת/15) עוד ביום 25/302 בשעה 16:00 הוא יצר קשר עם הגב' נסרה אנטון ושאל אותה לגבי השיק שבנדון. כעולה מאותה תרשומת הגב' אנטון השיבה כי היא זוכרת את השיק, כי אין שום בעיה עם השיק, כי יש לו כיסוי ואף אישרה כי מסרה את השיק לעבדאללה אנטון. בהמשך התרשומת מצוין, כי בשעה 17:30 יצר מר אליגון קשר עם עבדאללה אנטון, אשר אישר כי נסרה היא גיסתו וכי קיבל את השיק מבני משפחתו שעוזרים לו בגלל שנקלע לקשיים בעסק שלו. במעמד אותה שיחה לא יכל עבדאללה לזכור למי מסר את השיק, אך השיב כי יוכל לבדוק את הדברים שכן "זה רשום" אצלו, וכי יבדוק למחרת את הנושא. במענה לשאלה, האם יתכן שהשיק נמסר למחמוד או לאחמד, השיב כי אינו מכיר את אחמד אך ייתכן שחזרו שיקים שלו למחמוד ולכן ייתכן שמדובר בשיק שנתן למחמוד. בהמשך התרשומת, מצוין כי ביום המחרת (26/3/02) בשעה 20:25, לאחר נסיונות רבים להשיג את עבדאללה אנטון ללא הצלחה, נוצר עמו קשר וכי הלה טען שבדק ומצא כי השיק נמסר למחמוד ולשאלת מר אליגון השיב כי השיק נמסר בעקבות עסקת עצים. בהערה בתרשומת, ציין מר אליגון כי השיחה מעבדאללה אנטון התקבלה מספר דקות לאחר שסיים שיחה עם התובע במהלכה סיפר לו כי למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא עלה בידו ליצור קשר עם נותן השיק (היינו אותו עבדאללה אנטון), ודוק, בהערה צוין כי באותה שיחה לא נמסר לתובע שמו הנ"ל של נותן השיק. ודוק, כעולה מאותה תרשומת מיד לאחר אותה שיחה עם עבדאללה אנטון, התקשר מר אליגון אל מחמוד, אשר במענה לטענות עבדאללה אנטון טען כי דבריו הם שקר, כי לא קיבל ממנו את השיק, וכי כבר שנים שלא ראה אותו וכי אינו עושה איתו עסקים שכן מדובר בפושט רגל. עוד ציין מחמוד באותו שיחה כי התובע ואנשים נוספים מסחנין כל הזמן לוחצים עליו לומר שהוא זה שקיבל את השיק הזה, וכי לפיכך, לדבריו, מה שאמר עבדאללה אנטון, זה מה שהתובע רצה שיגיד. 18. ביום 27/3/02 הגיש מר לרנר- מבקר הבנק למנכ"ל הבנק, דו"ח ביקורת בעניין "החשדות לפעילות חריגה של מנהל סניף סחנין, מר רבאח ריזק" (ראה: מוצג ת/7) . העתקים של הדו"ח הועברו לגב' חוגי, למר ריאד חורי ולמר מ. ברון - סמנכ"ל וראש מטה סניפים. בדו"ח מפורטת השתלשלות העניינים כמבואר לעיל, כמו גם התרשמות מחלקת הביקורת ומסקנותיה. הדו"ח פותח בהתייחסות לדו"ח הביקורת בעניינו של התובע מחודש יולי 01', כדלקמן: "בתאריך 16.7.01 פירסמנו דו"ח ביקורת מס' 58/01, בנוגע לבדיקת חשדות לפעילות חריגה של מר רבאח ריזק, מנהל סניף סחנין. אותה בדיקה עסקה במספר חשדות, לפיהן מר ריזק מעורב בעסקאות ובקשרים שונים עם לקוחות של הסניף, לתועלתו האישית ובאופן המנוגד לנוהלי הבנק. במסגרת הביקורת שערכנו, נפגשנו עם מספר לקוחות, אשר לפי החשדות נפגעו מאותה פעילות לכאורה של מר ריזק. הלקוחות איתם נפגשנו בזמנו, מסרו גירסאות שהפריכו את החשדות, ובסיכום הבדיקות שביצענו לא נמצאו תימוכין לחשדות נגד מר ריזק". בהמשך הדו"ח מצוין כי: "מר טרביה מתחרט על כך שבזמנו (ביולי 2001) מסר לאנשי הביקורת גרסה לא נכונה. לדבריו, הוא עשה זאת לאחר שהופעלו עליו לחצים על ידי מר ריזק ועל ידי אנשים בסכנין, ומתוך רצון שלא לפגוע במר ריזק ובמשפחתו. לדבריו, הלקוחות האחרים אתם נפגשנו בזמנו, נהגו כמוהו, וגם הם מסרו גרסאות לא נכונות. מר טרביה החליט למסור את הגרסה האמיתית לדבריו, לאחר שנוכח, כי לאחרונה ביצע מר ריזק עסקת נכיון בחשבון של עובד שלו, ללא ידיעתו, ולאחר שמזה זמן רב מר ריזק אינו מחזיר לו חוב, הנובע מעיסקת נכיון קודמת, עליה נסבה הבדיקה ביולי 2001". בסיכום הדו"ח תחת הכותרת "סיכום והמלצות" נאמר: "8.1 בבסיס הניסיון לברר את האמת בפרשה זו עומדת גרסתו של מחמוד טרביה מול גרסתו של רבאח ריזק. גרסתו של אחמד טרביה תומכת בגרסתו של מעבידו, מחמוד טרביה. 8.2 הגרסה של הטלר, מר סלים חורי, תומכת ב של מר טרביה, אולם גם כנגדה עומדת גרסתו של מר ריזק. 8.3 המסמכים הנמצאים ברשותנו אינם מאפשרים לקבוע באופן חד משמעי עמדה בזכות אחד הצדדים. 8.4 מהגירסה של מר מחמוד טרביה עולים מספר חשדות לכאורה כלפי מר ריזק: קשרים עסקיים עם אנשים שונים; חובות כספיים לאנשים שונים, ביניהם לקוחות הסניף; זיוף חתימת לקוח; שימוש בחשבון לקוח לצרכיו האישיים; השתתפות במשחקי קאזינו; נסיון להשפיע על לקוחות שהתלוננו עליו. 8.5 מר ריזק מכחיש את כל הטענות נגדו, אולם אינו מסכים לעבור בדיקת פוליגרף כדי להפריך אותן. 8.6 לאור החשדות המופנים כלפי מר ריזק, אשר עלו כעת בגירסתו של מר טרביה, ולאור סרובו של מר ריזק להיבדק בפוליגרף, אנו בדעה שלא ניתן לעבור על כך לסדר היום. אנו ממליצים שהנהלת הבנק תחליט כיצד להמשיך את חקירת החשדות". 19. עד כאן פעולות מחלקת הביקורת. בהמשך לכך, אין חולק בין הצדדים, כי ביום 27/3/02 פנתה הגב' חוגי לתובע, וביקשה ממנו, פעם נוספת, ליתן הסכמתו להבדק בפוליגרף. לדברי חוגי בתצהיריה, הפנייה הנוספת אל התובע נעשתה לנוכח הגירסאות המנוגדות שנמסרו על ידי הנוגעים בדבר, ולנוכח נכונותו של פקיד הבנק ח'ורי להבדק בפוליגרף. אין חולק כי התובע הסכים בשיחה זו לעבור את הבדיקה, ואף אין חולק כי ביום 28/3/02 התקשר קצין הבטחון של הבנק - מר יזהר גינתון (להלן- הקב"ט) אל התובע והודיע לו כי נקבעה לו בדיקת פוליגרף ליום 31/3/02, ודוק, אף אין חולק כי התובע ביקש מהקב"ט לדחות את הבדיקה ליום ב' (1/4/02). לטענת התובע בתצהירו בהליך הזמני הוא הגיע לבדיקה למרות שהיה חולה (ראה: אישורי מחלה - נספחים ג1 - ג2 לתצהירו), הגם שבתצהיר עדותו בהליך הזמני לא נטען כי מסר על כך לנציגי הבנק, ואף אין ציון או כי מסר על כך לבודק הפוליגרף. בתצהיר עדותו הראשית בתיק זה, מציין התובע כי ביקש לדחות את הבדיקה "עקב מחלה" אך שוב, אינו מבהיר אם מסר על כך לקב"ט. 20. כך או כך, ביום 1/4/02 נערכה לתובע בדיקת פוליגרף במכון גוזלן - ברזילי בע"מ (דו"ח בדיקת הפוליגרף של הבודק יעקב ברזילי צורף כנספח ז' לתצהיר הגב' חוגי). כעולה מהדוח, בשיחה המקדימה לבדיקה, הכחיש התובע כי הוא עצמו עסק בנכיון שיקים, וכי ביצע עסקאות נכיון בחשבון של אחמד. התובע הכחיש כי היה קשור לעיסקאות נדל"ן של לקוחות הבנק וכי קיבל עליהן דמי תיווך. באותה שיחה מקדימה, מסר התובע שיכול להיוצר מצב כאשר מדובר בלקוחות גדולים שבו מנהל הסניף לוקח כסף מזומן עבור אותו לקוח, גם הוא עצמו עשה כן, אך אינו זוכר כי לקח כסף מזומן מהפקיד סלים חורי. בעניין פעולת הנכיון שבנדון, אישר התובע כי זכור לו שמחמוד ביקש אישור עבור נכיון השיק שבנדון. כמו כן זכור לו בודאות כי ביום 27/12/01 מחמוד ואחמד היו בבנק, הוא טיפל בשיק הנ"ל והם לקחו את הכסף. עוד ציין כי אחמד חתם על המסמכים והוא כמנהל הסניף אישרם. מהדוח עולה כי התובע נשאל שלש שאלות: "האם אתה עסקת אישית בניכיון שיקים בחשבון של אחמד?" - השיב בשלילה - יצא דובר אמת. "בתאריך 27.12.01 האם אתה לקחת מידיו של סלים חורי את כספי הפדיון של השיק הזה (29,350 ש"ח)?" - התובע השיב בשלילה - יצא דובר שקר. (ודוק בהקשר לשאלה זו, צוין בדו"ח כי בתחילה סרב התובע לענות על שאלה זו וביקש מאוד להשאל האם גנב את הכסף או אם לקח לעצמו כסף ששיך למחמוד/אחמד טרביה, אך לאחר שהוסבר לו שאין הוא חשוד בדברים הללו ולפיכך אין טעם לשאול אותו שאלות אלו וכי זו בקשת הבנק, נאות להשיב על השאלה כנוסחה הנ"ל). "האם אתה קיבלת דמי תיווך עבור עיסקת מקרקעין שבה תיווכת?" - התובע השיב בשלילה - יצא דובר שקר. 21. באותו יום (1/4/02) גם הפקיד סלים חורי עבר בדיקת פוליגרף במכון גוזלן - ברזילי בע"מ הנ"ל (דו"ח בדיקת הפוליגרף של הבודק יעקב ברזילי צורף כנספח ח' לתצהיר הגב' חוגי). בשיחה המקדימה מסר הפקיד ח'ורי כי מדובר בחשבון חדש לפי מספרו, כי מעולם לא ראה את אחמד, כי התובע הוא שהביא את הטפסים חתומים על ידי בעל החשבון כי הוא עצמו מילא את הפרטים וביצע את הפעולה, וכי התובע אמר לו להעביר לידיו את הכסף שנשאר לאחר פעולת הנכיון ואמנם ניגש אליו לחדרו ומסר לידיו את הסכום. לא זכור לו כי ביצע פעולה אחרת בחשבון של אחמד. הפקיד ח'ורי נשאל שאלה אחת: "האם מסרת לידיו של רבאח את מלוא הכסף שנשאר לאחר פעולת הנכיון של השיק הזה?" - הפקיד השיב בחיוב. היה ע"ס 29,350. הסכום שנשאר 28,300 ₪ - יצא דובר אמת. 22. ודוק, מגירסת התובע עצמו עולה כי עוד עובר לבדיקת הפוליגרף הנ"ל, ערך התובע מיוזמתו ביום 29/3/02 בדיקת פוליגרף במכון עוז בחיפה (הבדיקה צורפה כנספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של התובע וכנספח ד1 לבקשה בהליך הזמני). אין ציון בדו"ח כי התקיימה שיחה מקדימה עם התובע, אך צוין: "נושא הבדיקה - חשד לגניבה ואי סדרים בנוהלי הבנק". מכל מקום, בחקירתו הנגדית במסגרת ההליך הזמני, העיד התובע כי ערך את הפוליגרף הנדון בעקבות המלצת עורך דינו, כי החוקר ערך את השאלות לאחר שסיפר לו את כל הסיפור, וכי החוקר דיבר עם עורך דינו (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול ההליך הזמני, שורות 24-19). באותה בדיקה נשאל התובע שלש שאלות: "האם ב 27.12.01 הגיע לסניף מחמוד טרביה עם שיק על סך 27.000 ש"ח לצרכי נכיון?" - השיב בחיוב, יצא דובר אמת. "האם אישרת בעל פה למחמוד טרביה את ביצוע נכיון השיק הנ"ל?" - השיב בחיוב - יצא דובר אמת. "האם ב 27.12.01 לקחת לכיסך כ 27,000 ש"ח?" - השיב בשלילה - יצא דובר אמת. לציין, כי אין מצד התובע, כי בזמן אמת שלח את ממצאי הפוליגרף לנתבע, ואף אין כי לפני שהתייצב לבדיקת הפוליגרף מטעם הבנק, עדכן את נציגי הבנק או את בודק הפוליגרף, כי ערך בדיקת פוליגרף עצמאית לפני כן. למעשה, נושא הבדיקה שעשה בעצמו נזכר לראשונה רק במכתבו של התובע אל הגב' חוגי מיום 11/4/02, הגם שאף למכתב זה לא צורפו ממצאי הבדיקה עצמם. 23. לעומת זאת, כבר ביום 31/3/02 שלח התובע לגב' חוגי מכתב אליו צורף תצהיר חתום על ידי אחמד, אשר נחתם ואושר ביום 30/3/02 בפני עו"ד מ. אבו יונס, בו מצהיר אחמד, כדלקמן: "א.שמי וכתובתי כנזכר לעיל. ב.הנני הבעלים של חשבון בנק מספר 985945 המתנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט סניף 687 בישוב ס'חנין (להלן - "החשבון"). ג.הנני מצהיר כי פעולת נכיון שיק מס' 025 ע"ס 29,350 ₪ וכן משיכת וקבלת סכום השיק שנעשו בחשבון הנ"ל ביום 27.12.01 בוצעו ונעשו על ידי. ד.הנני מודיע ומצהיר כי אין לי ולא יהיו לי כלפי הבנק ו/או עובדיו טענות או תביעות כלשהם בגין האמור בסעיף ג' לעיל. ה.הודעתי והצהרתי זו נתנה ונערכה על ידי מרצון חופשית (כך במקור - א.ר.ק.) ונחתמה ע"י בנוכחות עדים. ו.הודעתי והצהרתי זו ניתנה לאחר שיקול ובדיקה נוספת ומעמיקה והיא מבטלת כל הודעה קודמת שנתנה על ידי באותו עניין לכל גורם שהוא" על התצהיר מופיע גם אישורו של רו"ח זאהי בדארנה, בנוסף לאישור עורך הדין (ראה: נספח ד' לתצהיר עדות ראשית של התובע). התצהיר נשלח באמצעות הפקס, במצורף למכתב התובע אל הגב' חוגי בו נאמר: "אבקש לעדכנך כי אתמול בשעה 11:00 בלילה נמסר לי תצהירו של בעל החשבון נשוא החקירה המדבר בעד עצמו. נראה לי שלאחר קבלת תצהיר זה, לא נותר ספק כי כל פעולותי נעשו עפ"י נוהלי הבנק. הצדק יצא לאור" (ראה: נספח ד'2 לתצהיר עדותו של התובע בהליך הזמני). 24. בהמשך לכל האמור לעיל, ביום 9/4/02 נערכה פגישה עם התובע במשרד הראשי של הבנק בתל אביב בה נכחו גב' חוגי, ריאד חורי מנהל אזור עכו והקב"ט יזהר גינתון. (העתק תרשומת הפגישה שנערכה על ידי גינתון, צורף כנספח ט' לתצהיר הגב' חוגי). כעולה מאותה תרשומת, בפתח הפגישה חזרה הגב' חוגי על הטענות שהועלו כלפי התובע, לפיהן הוא מעורב בכל מיני עסקאות, ואף הזכירה לו מקרה קודם שבו הבנק הגן עליו ויצא עם הרגשה לא טובה. גב' חוגי הזכירה לתובע כי הוא כבר הוזהר בעבר שאסור לו להיות מעורב עם לקוחות בשום דבר. בכל הנוגע לפרשת הנכיון שבנדון, ציינה חוגי כי מבדיקת הפוליגרף שערך הבנק עולה שהתובע שיקר, כי התובע הרחיק את עצמו מכל קשר לפעולה, ולאחר מכן התברר כי הוא זה שנטל את הכסף מהפקיד חורי. כעולה מאותה תרשומת, התובע השיב כי הוא זוכר את הפעולה, ושאישר אותה וכי ייתכן ששכח שהוא זה שלקח מהפקיד את הכסף. עוד הוסיף התובע כי יש לו מסמכים המעידים על כך שמחמוד היה בסניף ואין כל הגיון שהוא ירצה לגנוב כסף כשיש אנשים בסניף. עוד הוסיף כי ייתכן שהפקיד דיבר אמת אלא שהוא לא לקח את הכסף לכיסו. התובע חזר על טענותיו כי מחמוד הפליל אותו, ושהוא רק אישר את העיסקה. בכל הנוגע לחתימה שמופיעה על השיק ואי זהותה לחתימתו של אחמד, השיב התובע כי אנשים אינם חותמים באותה חתימה כמו בחשבון ומחליפים חתימות. ודוק, לעניין תצהירו של אחמד חוגי באותה פגישה, כי התברר שהתצהיר ניתן תמורת כסף. על כך, השיב התובע, כי אחמד חתם על התצהיר מאחר ש"אנשים הפעילו את מצפונם ופנו אליו, וזו התשובה שניתנה לו". לדבריו, כעולה מתרשומת זו, הוא עצמו פנה לרו"ח של מחמוד ואחמד ורואה החשבון חזר אליו עם התצהיר. מכל מקום, בהמשך הפגישה שב התובע והכחיש שעסק בתיווך קרקעות (על אף שנמסר לו שיצא דובר שקר בנקודה זו בבדיקת הפוליגרף), וחזר על טענתו כי מחמוד רוצה להפליל אותו, מאחר שהחזיר לו את אותם שיקים מהחשבון, וכי יש לו מסמכים לפיהם הלקוח היה בסניף בזמן פעולת הנכיון. כעולה מאותה תרשומת, בתום הפגישה מסרה חוגי לתובע כי בעבר הבנק נתן לו גיבוי בפרשה קודמת אך הפעם התמונה קודרת ואי אפשר לעבור על כך לסדר היום. לפי דבריה, כפי שנרשמו, העניין הוא לא באשראי אלא בשינוי הגירסאות. בסוף הפגישה ציינה הגב' חוגי, כי במצב הנוכחי איננה יכולה לתת לתובע לנהל סניף, כי הלקוחות איבדו אמון בסניף הבנק, והציעה לתובע כי יסיים את העבודה מרצונו ולא מתוך פיטורים. 25. כעולה מתצהירה של הגב' חוגי, בעקבות הפגישה הנ"ל עם התובע וטענותיו החוזרות ונשנות של התובע כי מחמוד מעליל עליו עלילה, התקיימה פגישה נוספת עם מחמוד ביום 14/4/02 שבה נכחו גב' חוגי, ריאד חורי, והקב"ט גינתון. בפגישה זו עומת מחמוד עם טענותיו של התובע (ראה: תרשומת הפגישה אשר נערכה על ידי הקב"ט צורפה כנספח י' לתצהיר הגב' חוגי). כעולה מנספח י' הנ"ל זה, בפגישה זו עומת מחמוד עם טענתו של התובע כי השיק נמסר על ידו לתובע, אך מחמוד הכחיש כי מסר את השיק לתובע, וטען כי השיק אינו שלו, והוא אף אינו של אחמד שכן אחמד אינו מקבל סכומים כאלה. לדבריו, השיק הוא של חבר של התובע. עוד הוסיף מחמוד כי באותו יום שאחמד חתם על התצהיר שהציג התובע, הוא מחמוד קיבל את תמורת השיק בדולרים - 10,000 דולר וכי יש עדים "שספרו את ה-10,000 דולר" שקיבל עבור התצהיר. מחמוד הוסיף כי נערכה אסיפה שבה לחצו על אחמד לרדת מהעניין, וכי הוא עצמו סירב לחתום על תצהיר, למרות שהתבקש לעשות כן. לגבי טענת התובע כי התובע החזיר שיקים שלו בחודש 2/02, השיב מחמוד כי זה לא נכון הוא עצמו ביטל את השיקים, וכי אין כל קשר בין החזרת השיקים לתלונתו שבנדון. לדבריו, זו לא הפעם הראשונה שהתובע מבצע פעולת נכיון בחשבון שלו, אך פעם קודמת שנעשה הדבר הוא כיסה עליו. לדבריו, אילו התובע היה מבקש ממנו רשות להשתמש בחשבונו לצורך פעולות נכיון, הוא היה נעתר, אבל לא מקובל עליו שהתובע עשה זאת ללא אישורו. מחמוד גם הכחיש את ה כי התובע נוהג לשרת אותו על ידי הבאת הכסף מהקופה, לדבריו הוא תמיד מחכה בתור ולא משרתים אותו. מחמוד נשאל אם יהיה מוכן להתעמת מול התובע, בתחילה הסכים ולאחר מכן חזר בו ב כי הוא חושש שהתובע ילשין על פעולות שלו עצמו, והוא אינו מעוניין להכנס עימו לעימות חזיתי. הוא המשיך כי ידוע לו שהדברים נעשו גם בחשבונות של אחרים ויתכן שהדבר קשור בהימורים וקרקעות. עוד הוסיף מחמוד כי הכסף ששולם עבור התצהיר היה כדי לכסות את החוב בבנק ואת סכום השיק, וכי ניתן לבדוק את העניין עם רו"ח בדארנה. מחמוד הוסיף כי בחודש 7/01 חסם את החשבון ולא נעשו בו פעולות, וכי עדיין נשאר לתובע חוב אליו של 12,000 ₪ בגין נכיון שיקים קודם שביצע. 26. בעקבות פגישה זו שבו נציגי הבנק הנ"ל, ונפגשו עם התובע פעם נוספת עוד באותו היום (14/4/02) (ראה: תרשומת הפגישה אשר נערכה על ידי הקב"ט צורפה כנספח י"א לתצהיר הגב' חוגי). כעולה מנספח י"א הנ"ל, באותה פגישה הוצגו לתובע פעם נוספת הטענות כנגדו, וכן הוצגה בפניו, גירסתו של מחמוד מאותו יום. ל בדבר ביטול השיקים מחודש 2/02, נמסר לתובע כי מחמוד טוען שהוא עצמו ביטל את השיקים ולכן אין זה סביר שיכעס על התובע בשל כך. התובע השיב כי אמנם הכוונה של מחמוד היתה לבטל את השיקים, אך הוא התובע ביצע אכ"מ ולכן מחמוד כועס עליו. כן נמסר לתובע כי מגיעים אנשים נוספים לסניף אשר טוענים כי הוא חייב להם כספים. התובע השיב כי לבעל האטליז הוא החזיר את הכסף, וכי הוא אינו חייב כסף לאף אחד. התובע עומת שוב עם טענות הנכיון, וטען כי אמר שהוא מוכן לשאול את מחמוד אם הוא מוכן לחתום לו על תצהיר. שוב הועלו בפני התובע הטענות לפיהן הוא מהמר, חייב כספים לאחרים ומסובך כספית, וכי הוא קשור בענייני קרקעות. כמו כן, נאמר לו שהתברר שה שלו כי הלקוח מתנכל לו אינה נכונה. עוד צוין באותה תרשומת, כי בפרשה קודמת וכשהיו טענות בעניין הד"ר, ניתן לתובע גיבוי וכעת מצטערים על כך. בשלב זה, כעולה מנספח י"א הנ"ל, התבקש התובע לצאת מן החדר, ונערכה שיחה טלפונית עם רו"ח בדארנה, (אשר אישר כאמור, בנוסף לחתימת עורך הדין, את תצהירו של אחמד), ואשר לשיטת מחמוד, בהודעתו מאותו יום, יוכל לאשר את גרסתו כי שולם כסף תמורת תצהירו של אחמד. מהאמור בנספח י"א הנ"ל עולה כי באותה שיחה לא שלל רו"ח בדארנה את העובדה שהועברה תמורה כספית בקשר עם חתימתו של אחמד על התצהיר אך ציין כי "אין כאן היבט פלילי". מששב התובע לחדר ונאמר לו כי יש גורמים הטוענים כי התצהיר ניתן תמורת כסף, הוא השיב שכולם משקרים. ל כי הוא עצמו חבר של אנטון עבדאללה השיב התובע שיכול להיות שראה אותו פעם או פעמיים. בהמשך הדברים, נרשמו טענות הבנק כלפי התובע לפיהן השתמש בחשבון לצורך נכיון שיקים, שיקר בפוליגרף, אמר שלא לקח את הכסף מהפקיד ואח"כ הודה שייתכן כי כן עשה זאת, כי החתימה על השיק אינה של הלקוח, וכי גם טענתו בדבר השיקים שביטל למחמוד אינה נכונה. 27. באותו יום (14/4/02) אף התקבל מכתבו של התובע מיום 11/4/02 (ראה: נספח ו'(1) לתצהיר התובע) אצל הגב' חורי, בו שטח התובע את כל טענותיו וטעמיו, הזכיר את עברו המוצלח והצלחותיו בבנק, חזר על הטענות בדבר המניע של מחמוד לנקום בו, ואף הוסיף כי למחמוד יש סיבה נוספת להתכחש לשיק נשוא הניכיון הואיל ומדובר ב"שיק שחור", חזר על כך שלפי המסמכים של הבנק עולה כי מחמוד שהה בבנק ביום 27/12/01. כמו כן, במכתבו הנ"ל, המליץ התובע בפני הבנק לבדוק את גירסתו של עבדאללה אנטון והפציר בבנק לבדוק היטב את כל ההיבטים של הפרשה הנ"ל על מנת לרדת לחקר האמת. בהמשך המכתב התייחס התובע לסבל שנגרם לו עקב הפרשה, וביקש להחזירו לתפקידו. 28. זאת ועוד, כעולה מתצהירו של התובע, ביום 15/4/02 לאחר אותה פגישה מיום 14/402 נשלח מכתבו של התובע אל מנכ"ל הבנק, בו חזר ושטח את טענותיו הנ"ל וביקש את התערבות המנכ"ל על מנת שהנושא ייבדק כראוי והאמת תצא לאור (ראה: נספח ו'(2) לתצהיר התובע) 29. ביום 24/4/02 הגיש הקב"ט יזהר גינתון תלונה מטעם הבנק למשטרת ישראל על מתן תצהיר כוזב, בעניין תצהירו של אחמד (העתק אישור על הגשת התלונה צורף כנספח י"ב' לתצהיר העד אליגון). לציין, כי מעיון בתיק המשטרה (ת.פ. 166/29) שהוזמן לתיק בית הדין לבקשת ב"כ התובע, עולה כי ביום 24/12/02 ניתנה המלצת הקצין לסגירת התיק מחוסר עניין לציבור. בפעל נסגר התיק ביום 31/12/02 מחוסר ראיות. 30. זאת ועוד, כעולה מתצהירה של גב' חוגי, בסמוך לאחר הפגישה האחרונה עם התובע, התקיימו מספר פגישות בין חברי הנהלת הנתבע לבין ראשי הועדים בבנק בעניינו של התובע, כדלקמן: א. ביום 18.4.02 התקיימה פגישה בין נציגי הבנק ליו"ר ועד העובדים בבנק, יו"ר ועד מורשי החתימה, וחבר ועד מורשי חתימה, בה הוצגו הטענות כנגד התובע והממצאים השונים, כאשר לדברי הגב' חוגי בתצהירה, באותה פגישה ציינה כי בנסיבות אלו, אין מנוס מפיטורי התובע. לדברי חוגי בתצהירה, הועד ביקש באותה הזדמנות פגישה נוספת בנוכחות עורך דין מטעמם, ושהות על מנת לערוך בדיקה מטעמו ולגבש עמדה בעניינו של התובע, וכן ביקש כי בינתיים ימשיך התובע לשהות בחופשה (ראה: סעיף 35 לתצהירה). ב. ביום 7.5.02 התקיימה פגישה נוספת בין נציגי הבנק לנציגות העובדים הפעם בנוכחות ב"כ הועד, וחבר ועד מורשי חתימה שהוא עו"ד בלשכה המשפטית של הבנק (תרשומת של הפגישה צורפה כנספח י"ג לתצהירה). כעולה מנספח י"ג הנ"ל באותה פגישה העלו נציגי הנתבע את הטענות כלפי התובע ואת תשובותיו לטענות, והשיבו לשאלת ב"כ נציגות העובדים, ודוק, באותה תשומת לא צוין מה היתה תגובת נציגות העובדים. לטענת הגב' חוגי בתצהיר שתמך בתגובה לסעדים זמניים, באותו שלב הועד לא נתן את הסכמתו לפיטורי התובע, וביקש אורכה על מנת לערוך בדיקה מטעמו, ולגבש עמדה. עם זאת, בחקירתה הנגדית במסגרת ההליך הזמני, אישרה הגב' חוגי כי בעקבות הפגישה, נשלח ביום 7.5.02 מכתבו של יו"ר הועד הארצי, כדלקמן: "ועד העובדים בישיבתו מיום 7/5/02 ולאחר ששומע את טענות ההנהלה בנוגע לעובד שבנדון, הגיע להחלטה כדלקמן: 1. אין עילה מספקת לפיטורי העובד וזאת לאור תקופת עבודתו, קצב קידומו והצלחותיו העיסקיות. כמו כן לא הובאו לידיעתנו הוכחות וראיות חותכות המצדיקות את פיטוריו והפסקת עבודתו. 2. יחד עם זאת ניתן להבין את עמדת ההנהלה לפיה אין מקום להמשך תפקודו כמנהל סניף. לפיכך אנו סבורים כי בנסיבות העניין אין לפטר את העובד אלא להעבירו לתפקיד אחר. העתקים של המכתב הופנו למנכ"ל הבנק, למנהל האזור ולחברי מזכירות הועד הארצי. (העתק המכתב צורף לתיק בית הדין במסגרת חקירתה הנגדית של הגב' חוגי בהליך הזמני וסומן כמוצג מב/1 ומאוחר יותר צורף לתצהיר עדותה הראשית של הגב' חוגי בתיק העיקרי - כנספח י"ד). 31. ביום 21/5/02 נשלח מכתב נוסף של התובע אל הגב' חוגי, עם העתק למנכ"ל הבנק, בו ביקש להשיבו לעבודה מחופשתו (ראה: נספח ו(3) לתצהיר התובע). אין מצד הבנק כי נשלחה לתובע תשובה למכתבו זה, ברם לטענת הגב' חוגי בתצהירה, ביום 23.5.02 התקיימה פגישה נוספת בין נציגי הבנק לנציגי הועד ויו"ר ועד העובדים (תרשומת הפגישה בכתב יד צורפה כנספח ט"ו לתצהירה). מתוכן הנספח עולה כי התקיים דו שיח בין נציגי הבנק לנציגות העובדים בעניין הממצאים הנוגעים לתובע בסוגית נכיון השיק שבנדון, הטענות על עיסקאות עם לקוחות והטענות בעניין כספים שחייב התובע לאחרים, וכן הטענות בדבר עיסקת המכירה של המכונית, כאשר נציגי העובדים מציגים לנציגי הבנק שאלות בנדון, והאחרונים נתבעים להשיב עליהן. עוד עולה מהנספח הנ"ל כי לדברי נציגי העובדים, הם בדקו את הטענות כנגד התובע והעלו ממצאים קשים בעצמם. כעולה מהתרשומת בכתב יד, בפגישה זו חזרה הגב' חוגי על עמדת הבנק לפיה אין מקומו של התובע בבנק, ואולם בשלב זה מסתיימת התרשומת. לדברי הגב' חוגי בתצהירה, זאת נעשה מן הטעם שנציגות העובדים ביקשה לקיים דיון משלה בנדון. לדברי חוגי בתצהירה לאחר אותה פגישה הודיעו לה נציגי העובדים בעל פה, כי לא יתמכו בתובע בהליך הפיטורים אך ביקשו אורכה בטרם משלוח הודעת הפיטורים על מנת לנסות ולשכנע את התובע לפרוש מרצונו מהעבודה. 32. במקביל לכך, וכעולה מתצהירה של הגב' חוגי, ביום 26/5/02 התקיימה פגישה נוספת בין אנשי הביקורת של הבנק, הקב"ט גינטון וחוקר פרטי מטעם הבנק לבין אחמד ומחמוד, בעניין נסיבות החתימה על תצהירו של אחמד. (שיחה זו הוקלטה ותמלילה שנערך ע"י מכון BHMB בע"מ צורף כנספח ט"ז לתצהיר הגב' חוגי). הקלטת עצמה לא הוגשה מטעם הנתבע, אך מתברר כי היא מצויה בתיק המשטרה שהוזמן על ידי התובע). בעיקריה של השיחה חזרו השניים על כך שהתצהיר עליו חתם אחמד אינו אמת וכי לשיטתם ניתן תמורת 10,000 דולר. 33. מנגד, לטענת התובע בתצהירו, לקראת סוף חודש מאי נמסר לו ע"י יו"ר הועד כי הועד בדק את הפרשה והוא מאמין בחפותו, וכי אף מסר לבנק שהוא מתנגד לפיטוריו. עם זאת, אף לשיטת התובע בדיעבד, ביום 29/5/02 התקיימה פגישה בינו לבין נציגי ועד העובדים, במהלכה לטענתו, מסרו לו אנשי הועד כי יפנו לחוגי על מנת לאפשר לו להתפטר בהסכמה, ואולם לדבריו, הם עצמם לא הציעו לו להתפטר בהסכמה. מכל מקום, לטענת התובע, למחרת היום הוא הודיע לנציגי הועד, על סירובו להצעה. 34. לציין, כי מעבר למכתב הועד מיום 7/5/02, לא הוצג בפנינו ההסכם הקיבוצי שחל על יחסי הצדדים, לא הוצגה בפנינו אסמכתא בכתב נוספת מצד נציגות העובדים, ואיש מבין הצדדים לא זימן לעדות את מי מנציגי הוועד להעיד בתביעה העיקרית. 35. בין אם כך ובין אם כך, ביום 30/5/02 הוצא לתובע מכתב הפיטורים, כדלקמן: "בעקבות ממצאי הביקורת הפנימית, הריני להודיעך על סיום עבודתך בבנק ביום 30/5/02. פיצויי פיטורין ודמי הודעה מראש ישולמו לך עפ"י החוק." מכותבים למכתב: מר חורי ריאד- עוזר למנכ"ל אזור עכו, ועד העובדים ומח' משכורות. לטענת התובע, מכתב זה הגיע לידיו, ולשיטתו אף נשלח אליו רק ביום 6/6/02. כפי שעולה אף ממכתב הפיטורים, לא היה חולק בין הצדדים, כי לתובע שולמו מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו ואף דמי הודעה מוקדמת, ודוק אף אין חולק בין הצדדים, כי שולמה לתובע תמורה מלאה בגין התקופה שבה הוצא לחופשה כאמור. ההליכים 36. כבר ביום 6.6.02 ועוד בטרם הגיע לידי התובע מכתב הפיטורים, הוגשה לבית הדין העתירה בהליך הזמני, אליה צורפה התביעה העיקרית המקורית, במסגרתה עתר התובע למתן צו מניעה קבוע וצו הצהרתי בקשר עם הוצאתו לחופשה כפויה, ולפיצוי בגין פגיעה בשם טוב ועוגמת נפש שלא היתה ניתנת לכימות כספי באותו שלב. במסגרת ההליך הזמני, עתר התובע למתן סעדים זמניים וארעיים כנגד הנתבע, בקשר עם הוצאתו לחופשה הכפויה, שעיקרם: א. צו מניעה זמני המורה לנתבע לבטל את הוצאתו של התובע לחופשה כפויה, ולהחזירו לאלתר לעבודה, ללא כל פגיעה בשכרו ו/או במעמדו, וכן צו ארעי, בטרם דיון במעמד הצדדים, המורה על ביטול הוצאתו של התובע לחופשה כפויה ועל החזרתו לעבודה לאלתר. ב. צו הצהרתי זמני לפיו יקבע כי לא בוצע לתובע שימוע כדין ביחס להליכים נשוא אותה בקשה, וכי למבקש קיימת זכות לקיום שימוע כדין בהתאם להלכות בית הדין, בטרם תתקבל כל החלטה לשינוי ו/או פגיעה במעמדו ובתנאי העסקתו . ודוק, מספר שעות לאחר הגשת הבקשה הנ"ל לבית הדין, הגיש התובע הודעה דחופה לבית הדין, ממנה התברר כי לאחר שהבקשה דלעיל הוכנה והוגשה לבית הדין בבוקר 6/6/02, קיבל התובע את מכתב הפיטורים. באותה הודעה התבקש בית הדין להתייחס אל הסעד הזמני המבוקש לעניין החופשה, כאל בקשה לצו אכיפה זמני כנגד פיטוריו של התובע תוך שמירה על זכותו של התובע להוסיף טיעונים משפטיים לעניין האכיפה. באותו יום 6/6/02 ניתנה החלטת אב"ד המותב, לקיים את הדיון בבקשה במעמד שני הצדדים, כבר ביום 10/6/02, ולבקשתם המוסכמת של הצדדים נדחה המועד ליום 18/6/02. 37. ביום 18/6/02 התקיים הדיון בבקשה לסעדים זמניים, במהלכו נחקרו בקצרה המצהירים מטעם הצדדים, היינו: הנתבע מחד והגב' איבון חוגי מטעם הנתבע, מאידך. בהסכמת הצדדים התקיים הדיון בפני אב"ד המותב כדן יחיד. לצדדים ניתנה אורכה להגיש את סיכומיהם בכתב, כאשר בד בבד, עם הגשת סיכומי המבקש הוגשה ביום 25/6/02 בקשה מטעמו להשלמת סעדים, כדלקמן: א. לחייב את הנתבע להשיב את המבקש לעבודה בשורותיו במעמד ובתפקיד שהיה לו בבנק עובר להודעת הפיטורים, ולחילופין לתפקיד בכיר אחר בבנק. ב. לחייב את הבנק להימנע מהעסקת כל אדם ו/או לעשות כל צעד באופן אשר ימנע המשך העסקת התובע בתפקידו ובמעמדו בבנק. ג. לקבוע כי כל עוד לא נתן בית הדין את הכרעתו בתיק העיקרי, פיטורי התובע לא יכנסו לתקפם. ד. לקבוע כי בכל מקרה התובע זכאי להליך שימוע כדין וכל עוד לא יבוצע הליך כזה ותתקבל החלטת הבנק בעקבותיו התובע ייחשב כעובד הבנק. ה. לפסוק כל סעד שייראה לבית הדין לנכון בנסיבות העניין. הנתבע לא התנגד לבקשה, ולפיכך הותר לתובע להשלים את הסעדים המבוקשים על ידו כאמור עיל, והצדדים התייחסו בסיכומיהם בהליך הזמני גם לסעדים אלו. 38. לאחר שקילת טענותיהם המפורטות של הצדדים, ניתנה ביום 24/7/02 החלטת אב"ד המותב בהליך הזמני, לפיו נדחתה הבקשה לסעדים זמניים על כל ראשיה, מן הנימוקים כמפורט באריכות באותה החלטה. עוד נקבע באותה החלטה, כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין בתביעה העיקרית, ובשים לב לשינוי הנסיבות שחל מאז מועד הגשת הבקשה המקורית וכתב התביעה העיקרי שצורף לה, ניתנת אורכה לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בתיק העיקרי, אם יהיה מעוניין בכך, בתוך 30 יום ממועד ההחלטה, כפוף לזכות תגובה לנתבע, ולחלופין להודיע כי אינו מעוניין בתיקון כתב התביעה, תוך מתן הוראות בהתאמה, על הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע בתביעה העיקרית (כפוף לתשובת התובע) . זאת ועוד, על מנת לאפשר ברור התביעה העיקרית בהקדם האפשרי, נקבע התיק לעיון לצורך קביעת המשך הליכים ליום 10/9/02, או עם קבלת הודעת התובע כי הוא מבקש להשאיר את כתב התביעה המקורי על כנו, לפי המוקדם מביניהם. 39. על החלטת בית הדין הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 1385/02). בהחלטת כב' הנשיא אדלר מיום 29/9/02 נדחתה הבקשה. ודוק, ביום 31/7/02 הודיע התובע על החלפת ייצוגו בתיק, ומכאן ואילך יוצג על ידי בא כוחו הנוכחי. ביום 21/8/02 הגיש ב"כ התובע הנוכחי בקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה המתוקן. בקשתו נענתה, והותר לו להגיש את כתב התביעה המתוקן עד ליום 24/9/02. משלא הוגש כתב התביעה המתוקן עד למועד זה, ואף לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתו ניתנה החלטת בית הדין, לפיה בנסיבות אלו לא ניתן לקדם את בירור התביעה, לא כל שכן בהקדם, ולפיכך נקבע כי על התובע להודיע מבוקשו לגבי המשך ההליכים. 40. ביום 7/11/07 הודיע התובע כי הוא מוותר על הגשת כתב תביעה מתוקן וביקש לקבוע דיון בתיק. לפיכך, ניתנו הוראות להגשת כתב הגנה בתיק על ידי הנתבע ונקבע דיון מוקדם ליום 2/1/03. בדיון זה הודיע ב"כ התובע כי בכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן, והותר לו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 9/1/03 הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה שבפנינו, ולאחר קבלת תגובת הנתבע לבקשה, הותר לתובע לתקן את כתב התביעה בהתאם לבקשתו, ניתנו הוראות לגבי הגשת כתב הגנה מתוקן והתיק נקבע לדיון מוקדם ליום 13/3/03. 41. בכתב התביעה המתוקן, חזר התובע בעיקרו של דבר על הפגמים שנפלו בפיטוריו, תוך כימות הנזקים הכספיים, להם הוא עותר לחלופין ובנוסף לסעד האכיפה. לבקשת התובע (ראה בש"א 534/03), ניתנה החלטה בדבר דחיית תשלום אגרת בית משפט. 42. ביום 13/3/03 התקיים כאמור דיון מוקדם בתביעה העיקרית, כפי שתוקנה על ידי התובע. בדיון זה ניתנו הוראות לגבי הליכי גילוי מסמכים והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים תוך שמירת זכותם לזמן באמצעות בית הדין, עדים שאינם בשליטתם. בהמשך לכך, התיק נקבע להוכחות ביום 26/6/03, ברם עקב העיכוב בהגשת תצהירי התובע בוטלה הישיבה, ניתנה לתובע אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו והתיק נקבע לישיבת הוכחות ראשונה ליום 18/2/04. בהמשך לכך התקיימו בתיק זה 7 ישיבות הוכחות, במסגרתן נשמעו 9 עדים מטעם התובע (כולל התובע) ו-7 עדים מטעם הנתבע, על פני 101 עמודי פרוטוקול. 43. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע; של אשתו - הגב' מרלין ריזאק; של מר סלים חורי - מנהל לשעבר של סניף בנצרת של הנתבע (יובהר, כי חרף זהות השם אין המדובר בפקיד סלים חורי - א.ר.ק.); של מר עבדאללה אנטון; של מר רמון אנטון; של מר גוזיף שקור ושל עו"ד כרים ג'נטוס. לבקשתו של התובע הותר לו בהמשך, להגיש תצהיר נוסף של מר עמאד סייד בתגובה לטענות שהועלו בתצהיר הפקיד סלים חורי שהגיש תצהיר מטעם הנתבע. לציין, כי בפתח ההליכים הודיע הנתבע, שמבלי לגרוע מטענותיו, הוא מוותר על חקירת המצהירים ג'וזיף שקור ועו"ד כרים ג'נטוס. שאר המצהירים הנ"ל נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית בפנינו. כמו כן לבקשתו של התובע, הוזמנו להעיד מטעמו, באמצעות בית הדין: מר אליאס ג'בור - כלכלן במנהלת אזור צפון של הנתבע; מר אליאס מעלוף - לשעבר סגנו של התובע בסניף סחנין; ומר ריאד חורי - מנהל אזור עכו בנתבע, וכן את עו"ד מ. אבו יונס (הגם שבהמשך, הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על עדותו של עו"ד אבו יונס). שאר העדים הנ"ל העידו בחקירה ראשית ונחקרו בחקירה נגדית בפנינו. 44. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' איבון חוגי; של מר גלעד אליגון; של הפקיד סלים חורי; של מחמוד טרביה; של אחמד טרביה ושל רו"ח זהי בדארנה. בהמשך ולאחר שהתובע ויתר על עדותו של עו"ד אבו יונס מטעמו, זומן עו"ד אבו יונס להעיד באמצעות בית הדין, לבקשת הנתבע. המצהירים הנ"ל נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית בפנינו, והעד אבו יונס העיד בחקירה ראשית ונחקר בחקירה נגדית בפנינו. מכל מקום, הוסכם בין הצדדים כי תיק הבש"א בהליך הזמני יהווה חלק מן הראיות בתיק העיקרי שבנדון. המחלוקות ועיקרי טענות הצדדים עיקרי טענות התובע 45. לטענת התובע, פיטוריו שבנדון, נעשו בשרירות, מתוך שיקולים זרים, וברשלנות פושעת העולה כדי חוסר תום לב קיצוני. כעולה מסעיף 79 לסיכומיו: "המניע היחידי שגרם לפיטורי התובע, מבחינת הבנק, היה רצונו להשתיק את השמועות שהופרחו לחלל הריק ללא ביסוס תוך נסיון אגואיסטי למנוע נזק כספי לבנק ותוך רמיסת התובע ורמיסת זכויותיו". 46. לשיטת התובע, הליך הבדיקה בו נקט הבנק היה חובבני ומאידך נגוע במשוא פנים מובהק שכל מטרתו הפרכת כל גירסה או הגנה שהתובע הצליח להציג. 47. עוד טוען התובע, כי המדובר בקנוניה שרקם כנגדו מחמוד עקב רצונו לנקום בו, כאשר לבנק היה אינטרס מובהק לסייע בעקיפין למחמוד - לקוח גדול של הבנק, וכך במקום לרדת לחקר האמת, לא עשה הבנק ולו מאמץ מינימאלי לרדת האמת וביכר להקריב את התובע כ"שעיר לעזאזל", על מנת לנקות עצמו מהשמועות לגבי אי סדרים בבנק. לשיטת התובע, הבנק דאג לטפח יחסי שנאה בין בכיריו, ועל רקע זה עלילת השווא שהעליל מחמוד על התובע, נפלה על קרקע בשלה של פקידים בכירים שנטרו לתובע זה מכבר, וכולם ניצלו את ההזדמנות להיפטר מהתובע. לטענתו, הבנק היה מודע לעוינות זו כלפי התובע ודאג לטפח אותה ומנגד התעלם ממנה בעת חקירת האירועים ובכך נטל חלק בקנוניה שנרקמה לנגד עיניו כנגד התובע. 48. לטענתו, הגב' חוגי גיבשה את עמדתה לפטר את התובע כבר ביום 9/4/02 ומכאן ואילך, ואף עובר לכך כל שנעשה על ידי הבנק הוא בדיקות שמטרתן היחידה להוכיח את אשמתו של התובע, תוך העדפה בלתי סבירה של גירסאות גורמים בלתי אמינים בעליל על פני גירסת התובע, ותוך ניהול חקירה בלתי סבירה והתעלמות מסתירות וראיות המחייבות להעדיף את גרסת התובע, על פני גירסאות האחרים ותוך הסתרת מסמכים מהתובע. 49. כפועל יוצא מכך, לטענתו הוא לא זכה להליך שימוע הוגן כהגדרתו בפסיקה, לא זכה להציג את עמדתו בצורה הוגנת, לא קיבל לידיו את מלוא המסמכים הרלוונטיים, לא נערך לתובע הליך אמיתי והוגן של הצבת טענות וקבלת תשובות ואימותן, ולמעשה בשום שלב לא הוצג בפניו במה הוא מואשם. לשיטתו הבנק היה נעול מלכתחילה על עמדתו כי התובע אשם ולא עשה ולו מאמץ מינימאלי לברר את האמת לאמיתה באותה פרשה. 50. הבנק מהווה גוף "דו-מהותי" כהגדרתו בפסיקה, ולפיכך חלות עליו חובות אמון מוגברות מכח הדין, חובות אותן הפר בעניינו של התובע, ולפיכך יש לקבוע כי פיטורי התובע מהנתבע בטלים ולהורות על השבתו לעבודתו בתפקידו כמנהל סניף הנתבע. 51. מכל מקום, לטענת התובע הפיטורים בוצעו ע"י הגב' חוגי ללא אישור הדירקטוריון ללא התייעצות עם גורם מוסמך אחר ובניגוד לעמדת ועד העובדים, כפי שהיא עולה ממכתב הועד מיום 7/5/02. לטענתו, לנוכח קיומו של מכתב זה, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי התקבלה הסכמת הועדה לפיטורי התובע. משכך, יש לקבוע כי בנוסף לכל אמור לעיל, פיטורי התובע בוצעו בניגוד להסכם הקיבוצי, ולפיכך בטלים. 52. לתובע נגרמו ונגרמים נזקים כבדים עקב אובדן מקום עבודתו והפגיעה בשמו הטוב עקב עלילות השוא והליך הפיטורים, ולפיכך ואף אם לא תתקבל עתירתו לאכיפת יחסי עבודה בינו לבין הנתבע, יש לפצותו בשל הנזקים שנגרמו לו עקב הפגמים הנ"ל בהליך הפיטורים בנוסף לפיצוי בגין עוגמת הנפש הנתבע בנוסף לסעדים החלופיים כאמור לעיל. עיקרי טענות הנתבע 53. לטענת הנתבע מנגד, התובע פוטר לאחר שהאמון בתובע, כמי שניהל סניף בנק, אבד, בעקבות פרשה שהתבררה בפני הבנק ובעקבות התנהלותו של התובע לאורך כל אותה פרשה. 54. לטענת הבנק, מהותה של חובת "השימוע" היא מתן הזדמנות נאותה לאדם להשמיע טענותיו בפני רשות מנהלית העומדת לפגוע בזכויותיו, ובעניינו של התובע מולאה חובה זו במלואה, ואף הרבה מעבר לכך. הנתבע נתן לתובע הזדמנויות לרוב בעל פה ובכתב להציג עמדתו וגרסתו במלואן וללא כל הגבלה. התובע נפגש מספר פעמים בפגישות עם סמנכ"ל הבנק- גב' חוגי, עם מבקר הפנים ועובדים אחרים מאגף הביקורת, עם נציגי ועד העובדים ואף שלח מכתבים בהם הציג את טענותיו בפני הגב' חוגי ומנכ"ל הבנק. במסגרת הפגישות הנ"ל הועלו בפני התובע טענות הבנק באופן מפורט ומקיף, כאשר בכל פעם מפורטות בפניו הטענות מחדש מתחילתן ועד סופן, ניתנים לו לעיון המסמכים הרלוונטיים, ניתנת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו וישנה התייחסות מפורטת לטענותיו. 55. יתרה מכך, הבנק עשה כמיטב יכולתו מעל ומעבר לנדרש ממעביד סביר כדי לבדוק את אמיתותם של הממצאים והראיות שהיו בפניו, חזר ותיחקר את הלקוחות שוב ושוב, לנוכח גרסאותיו המשתנות של התובע, והנהלת הבנק נפגשה עם התובע שוב ושוב מתוך נכונות מלאה לשמוע אותו ומתוך פתיחות מלאה להשתכנע מטענותיו. לטענת הנתבע, הוא ונאלץ להתמודד לאורך כל הבדיקות עם עובד ערמומי שלא בחל באמצעים ועשה כמיטב יכולתו להכשיל את החקירה ואת בירור האמת. דא עקא, שמתוך החקירות והבדיקות שערך שוכנע הבנק בנכונות הטענות שהופנו כלפי התובע, ופעל כפי שמעביד סביר היה פועל בנסיבות אלו, בהן אין הוא יכול ליתן אמון עוד בעובד בכיר שלו - מנהל סניף בנק. משכך, יש לקבוע כי הנתבע פעל בעניינו של התובע, בסבירות, בתום לב ומשיקולים ענייניים. 56. לטענת הנתבע משהוכח כי הנתבע פעל בעניינו של התובע, בסבירות, בתום לב ומשיקולים ענייניים, הרי שעפ"י ההלכה המושרשת בפסיקתם של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי לעבודה, סמכותו של המעביד לפטר יכולה להיות מוגבלת אך בחוק, הסכם או הסדר קיבוצי או חוזה אישי, ומגבלה כזו יש לפרש בצמצום. בענייננו, התובע לא הצביע על מגבלה הסכמית כלשהי על הפררוגטיבה הניהולית של הנתבע לפטר עובד. התובע לא הוכיח את קיומו של ההסכם הקיבוצי כנטען על ידו, ובכל מקרה, לטענת הבנק הנהלת הבנק רשאית לפטר עובד ללא הסכמת ועד העובדים והמגבלות היחידות על כוחה הניהולי בפיטורים הם שהפיטורים ייעשו בתום לב ולאחר שניתנה לעובד הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיו. 57. במקרה זה פעל הנתבע פעל לפנים משורת הדין והרבה מעבר לחובותיו על פי דין כלפי התובע, שכן בנוסף לפגישות עם התובע ולהזדמנויות שניתנו להשמיע את טענותיו, קיים הנתבע 3 דיונים ממושכים עם ועד העובדים ולא קיבל החלטה סופית בנוגע לפיטורי התובע אלא לאחר שמוצו כל האפשרויות להביא לסיום יחסי העבודה באופן מוסכם, ובסופו של דבר, לטענתו, פיטר את התובע בהסכמת ועד העובדים. 58. מוסיף הבנק וטוען, כי הוא אינו "גוף דו מהותי" עליו חלים כללי המינהל הציבורי כפי שטוען התובע אלא מעביד פרטי, ולטענתו, בכל מקרה השאלה אינה רלוונטית שכן גם אם נבחן את הפיטורים שבנדון לאור הכללים החלים על רשות ציבורית, הם עומדים בכללי המשפט הציבורי, ואם לשיטת התובע המדובר בגוף דו מהותי, הרי שמנגד חלה על פעולותיו חזקת תקינות פעולת הרשות. 59. מכל מקום, הביקורת של בית הדין לעבודה על הליך הפיטורים הינה "ביקורת מינהלית" קרי בית הדין אינו נכנס בנעליו של מי שמוסמך לפטר ואינו מחליף את שיקוליו בשיקולי בית הדין. בית הדין בודק אם ההליך היה תקין, אם השיקולים היו סבירים ואם מעשה הפיטורים נעשה ממניעים ענייניים ובתום לב. הליך הפיטורים בענייננו היה תקין אף בהתאם לנדרש מגוף ציבורי מקל וחומר מגוף פרטי, דוגמת הבנק בענייננו. הבנק פעל בעניינו של התובע, בסבירות, בתום לב ומשיקולים ענייניים ואף בהייעצות והסכמת נציגות העובדים, הגם שלא חלה עליו חובה הסכמית לעשות כן. אי לכך, שליטת הבנק יש לדחות את תביעת התובע מכל וכל. 60. לחלופין ומטעמי זהירות בלבד, ואפילו ייקבע, בניגוד לטענות הבנק, כי נפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים, הרי שסעד האכיפה אינו הסעד הראוי במקרה זה על פי הפסיקה, ויותר מכך ובהתייחס לסעד הכספי כמבוקש על ידי התובע, הרי שהתובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו, לא ביסס את המקור המזכה אותו בסעדים הכספיים כנתבע על ידו, ובכל מקרה עתירתו בסיכומיו לפצותו בגין הנזק שנגרם לשמו הטוב, אינה מצויה בסמכות בית הדין. דיון והכרעה 61. בפתח דיוננו, ובטרם נדרש לטענות הצדדים לגופן, מן הראוי להגדיר את המסגרת המשפטית נשוא תביעה זו, בפרט כך לאור היקפם העצום של סיכומי התובע והיקף וסוג הטענות המועלות בהם. 62. ראשית, בשונה מהליך לפי סעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, בו מבקש מעביד לשלול מעובד פיצויי פיטורים, הרי שבענייננו, אין חולק כי פיצויי הפיטורים ואף דמי ההודעה המוקדמת, שולמו לעובד במלואם. בהליך לפי סעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים, נפסק כי הנטל להוכיח את קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד [ראה: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב 303]. ויותר מכך, נפסק כי מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים משום שפיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה [ראה: דב"ע מז/4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49]. 63. בענייננו לעומת זאת, עסקינן בתביעה שעניינה בתקיפת אקט הפיטורים עצמו, שעה שלטענת הבנק העילה שביסוד פיטורי התובע, היא אובדן האמון של הבנק בתובע - מנהל סניף בנק, בעקבות אותה פרשה שהתבררה בפני הבנק והתנהלותו של התובע לאורך כל אותה פרשה. בפסק הדין של אב"ד המותב בראשות מותב אחר בתיק עב 2810/03 ארנצ'וק אלאונורה - קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (לא פורסם - פסה"ד מיום 6.7.06), עמד בית הדין על האבחנה בין שני סוגי ההליכים, בהקשר לתביעת עובדת כנגד עצם הפיטורים מחד ולתשלום פיצויי פיטורים שנשללו ממנה מאידך, כדלקמן: "הגם שמדובר במחלוקות שמקורן באותה מערכת אירועים, הרי שכל מחלוקת מגלמת שלב שונה בתהליך הפיטורים הכולל. המחלוקת בדבר פגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים מתייחסת לשלב של קבלת ההחלטה על עצם הפיטורים, ואופן קבלתה, ואילו המחלוקת בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מתייחסת לתוצאה הכספית של הפיטורים, דהיינו האם לפיטורים יתלוו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, אם לאו. לא זו אף זו, אלא שגם מבחינה מהותית, המדובר בשתי שאלות שונות המוכרעות על פי הוראות דין שונות, ואף נטלי ההוכחה, משתנים בהתאם לשאלה שבמחלוקת. כך, לעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות בהן אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה, נטל ההוכחה להראות כי התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, מוטל כל כולו על שכמה של הנתבעת, ודוק, לאור הטענות הנטענות כלפי התובעת, המדובר בנטל כבד במיוחד. לעומת זאת, באשר להוכחת ה כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים, נטל ההוכחה כולו מוטל על שכמה של התובעת, להוכיח את הפגמים". 64. זאת ועוד, וכפי שאף נזכר בהחלטת בית הדין בהליך הזמני, הביקורת השיפוטית של בית הדין בדונו בהחלטת פיטורים, היא ביסודה ביקורת מנהלית, היינו, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקולי המעביד, אלא אם כן מתברר כי אותה החלטה שקיבל המעביד לוקה באותם פגמים מנהליים, המצדיקים ביטולה. ובמילותיו של בית הדין הארצי בפרשת ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, עבודה ארצי, כרך לג (21), 27: "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות. … ……. השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" (ראה: סעיף 56 לפסק הדין) (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.) 65. ובענייננו, עת מבוקש להורות על ביטול ו/או בטלות החלטת הבנק לפטר את התובע, השאלה הטעונה הכרעה, היתה ונותרה, האם החלטת הבנק בעניינו של התובע, מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, או שמא עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. 66. במסגרת סיכומיו, תוקף התובע את החלטת הפיטורים במספר מישורים, הן במישור המהותי, היינו טענותיו דבר חוסר תום לבו של הבנק והשיקולים הזרים, אשר לשיטתו הנחו את הבנק בקבלת ההחלטה על פיטוריו, והן אלו המתייחסים להיבט הדיוני, היינו פיטורים בניגוד להסכם הקיבוצי החל על יחסי ופיטורים תוך פגיעה בזכות השימוע. כמבואר לעיל, אחת העילות שיכולה להצדיק התערבותו של בית הדין בהחלטת הרשות לבטלה, היא אם נמצא כי אותה החלטה התקבלה תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ובראש הראשונה פגיעה בזכות הטיעון, או זכות השימוע כהגדרתה בפסיקה. ובהתאמה לענייננו (ואף בטרם נדרש לשאלה האם אמנם עסקינן בענייננו בגוף "דו מהותי" כהגדרתו בפסיקה), האם החלטת הפיטורים התקבלה תוך פגיעה בזכות השימוע של התובע. משכך, נפנה תחילה לדון בטענתו של התובע, כי פיטוריו מהנתבע בוצעו תוך הפרת זכות השימוע המוקנית לעובד. הטענות בדבר הפרת זכות השימוע 67. לטענת התובע כאמור, הוא פוטר ללא שהתקיים בעניינו הליך שימוע כמתחייב על פי דין. לשיטתו, הבנק מנסה בדיעבד להציג את ההליך שהתקיים בעניינו, כמתן זכות שימוע ברם הלכה למעשה לא התקיים הליך כאמור, שכן התובע כלל לא ידע במה הוא מואשם, ומהן הטענות כנגדו, ומאידך, הוא לא זכה להזדמנות הוגנת להציג את גרסתו. 68. זכות השימוע או זכות הטיעון אשר כאמור, מקורה בכללי הצדק הטבעי, מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו [ראה: מנחם גולדברג - תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423). לעניין זה נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה בהקשר לחובת השימוע בטרם השעיה בפני רשות ציבורית (עיריה): "זכות הטיעון לפני החלטה על השעיה, מושתתת הן על ההלכה הכללית כי רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו (בג"צ 654/78, ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה (2) 649, 654), והן על החוק (סעיף47 (ד) לחוק המשמעת, כמפורט בפיסקה 8 לעיל). על-פי תכנה של זכות זו, יש לתת לעובד הנוגע בדבר (או לשליחו של העובד - ר' בג"צ 654/78 הנ"ל, בעמ' 655), הזדמנות להשמיע טענותיו בטרם תתקבל החלטה אם להשעותו" [ראה: דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו 395, סעיף 12 לפסה"ד]. 69. בדונו בתוכנו של הליך השימוע בפני רשות ציבורית, (באותו מקרה המדינה), קבע בית הדין הארצי לעבודה: "נראה שלא יכול להיות ספק בכך שהעובד ידע היטב את נימוקי רפא"ל לפיטוריו, והיה ער לנסיונות לפטרו, או לשכנעו לפטרו מרצונו. יציאתו לחל"ת, בנסיון להקלט מחוץ לכתלי רפא"ל - יוכיח. השאלה אם בכל אלה די. מטרת שימוע אינה רק להציג בפני עובד את הטענות כלפיו ואת הנימוקים שהביאו להליכי פיטוריו, אלה, כמעט בכל המקרים, ידועים לעובד. מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' ". [ראה: דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט(1) 282, וכן ראה: ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24]. ודוק, יושם לב כי בצד תכליתה של הזכות לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת - אין זכות השימוע מקפלת בתוכה, זכות קנויה לכך שהעובד יצליח בהכרח לשכנע את מקבל ההחלטה לנהוג אחרת, גם אם העובד עצמו משוכנע שיש להחליט אחרת בעניינו. 70. באשר לדרכי הגשמת הזכות נפסק בדב"ע נד/120-3 שבח הנ"ל כי: "דרכי הטיעון "רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות" (בג"צ 161/84, חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים ואח', פ"ד מ"ב(1) 793, 796), ואף מספיק שתינתן לעובד הנוגע בדבר "הזדמנות נאותה להשיג השגות בכתב לאחר שהיתה לו האפשרות לעיון בהאשמות שהועלו נגדו" (בג"צ 330/69, יפה פוס נ'שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד כ"ג (2) 650, 652). עם זאת, הליך השימוע "חייב להיות כן ואמיתי, ולא הליך הנעשה כדי לצאת ידי חובה" (דב"ע מח/148-3, שקם בע"מ -אפרים גרינברג, פד"ע כ' 141, 143)." וכן נפסק: "אף אין אנו מוצאים פגם בכך שהשימוע למשיב נעשה בכתב ולא בעל פה, כדרישתו, באשר אין זו דרך המלך לקיים שימוע בעל פה דווקא, כפי שקבע בית הדין האזורי. הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי דרכי השימוע מגוונות הן: יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בעל פה, כל עוד נתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג טענותיו במלואן בפני הרשות (ראו: דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו 395, סעיף 12 בעמ' 400; יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב, עמ' 820-818 והאסמכתאות שם)." [ראה: ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה - יעקב חג'אג', (לא פורסם - פה"ד מיום 12.1.03)]. 71. בענייננו, טוען התובע בסיכומיו, כי למעשה עד לסוף הליך הפיטורים בעניינו ואף לאחריו לא ידע התובע במה הוא מואשם, האם הוא מואשם בנכיון שיקים, האם הוא מואשם בגניבה או האם הוא מואשם בעבירות אחרות. אין בידינו לקבל את טענותיו אלו של התובע. כבר במפגש הראשון של התובע עם נציגי הביקורת של הבנק (ראה: מוצג ת/13) הוצגו לתובע גרסאותיהם של אחמד ומחמוד בנוגע לטענת הנכיון ואף גרסתו של הפקיד סלים חורי. טענתו של התובע כאילו לא הבין בשלב זה כי הטענות מופנות כלפיו או שהוא עצמו מואשם במשהו, נשמעת כהיתממות לשמה, בפרט כך כאשר זו באה מצד מנהל סניף בנק. מכל מקום אם נותר ספק שמא הבין התובע את הטענות המופנות כלפיו, הרי שעצם העובדה שהתקשר לנציגי הביקורת מיד לאחר אותה פגישה והשיא להם עצות עם מי כדאי להם לדבר, ובכלל זה היפנה אותם לעבדאללה אנטון, אשר אמור לתמוך בגירסתו כי מסר את השיק נשוא הניכיון למחמוד, היא הנותנת כי התובע הבין הבן היטב לא רק שהוא זה שמואשם במשהו, אלא הבין הבן היטב במה הוא מואשם. לא למותר לציין, כי בהמשך לאותו מפגש, חזרו נציגי הבנק על אותן הטענות בפגישה שהתקיימה עם התובע ביום 9/4/02 ואם נותר ספק מה הבין התובע מאותו פגישה, הרי שדי לעיין במכתבו המפורט והמנומק מיום 11/4/02 אל הגב' חוגי כדי להשתכנע שהתובע הבין הבן היטב במה הוא מואשם. לא זו ואף זו. במסגרת סיכומיו, מלין התובע על כך שכעולה מתרשומת הפגישה מיום 9/4/02 (נספח ו' לתצהיר הגב' חוגי), עולה כי כבר בפגישה זו הודיעה הגב' חוגי לתובע שהוא יפוטר, וזאת על מנת לבסס את ה שהגב' חוגי החליטה על פיטוריו של התובע עוד בטרם נפגשה איתו ועל סמך דו"ח ביקורת פנימי שקבע כי אין אפשרות לקבוע את אשמתו של התובע. על השאלה מה נקבע בדיוק באותו דו"ח ביקורת פנימי, נדון להלן בהמשך, ברם לעת הזו, ניתן לקבוע, כי אף לשיטת התובע עצמו, לכל המאוחר, במועד זה הובהרה לתובע כוונת הבנק לפטרו. ואמנם, עיון במכתבו של התובע מיום 11/4/02 אל הגב' חוגי, מעלה כי בצד התייחסותו של התובע לחשדות ולהאשמות כנגדו, הוא מפרט את ויתקו ואת הצלחותיו בבנק, ומנסה לשכנע את הגב' חוגי להחזירו לתפקידו. הנה כי כן, בדוננו במהותה ותכליתה של זכות השימוע, יש להבחין בין נסיבות בהן נמנע המעביד מלידע את העובד בדבר ההאשמות והטענות כנגדו ובדבר הכוונה לפטרו בעטיין, לבין נסיבות בהן מעדיף העובד שלא להבין כביכול במה הוא מואשם או כנגד מה עליו להתגונן. 72. באשר לטענות התובע כי לא שמעו את טענותיו אלא רק הטיחו בו האשמות, הרי שמעבר לכך ש זו אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם תוכן התרשומות שנערכו בעניינו, נעלם ככל הנראה מעיני התובע, כי שמיעת טענותיו, אינה מתמצית רק בדברים שהשיב בכל פגישה ופגישה תוך כדי אותה פגישה, אלא גם במכתבים המפורטים שכתב, בשיחות הטלפון שניהל עם נציגי הבנק ובמסמכים שהעביר אליהם ובכלל זה תצהירו של אחמד מיום 30/3/02, אותו העביר התובע לגב' חוגי כאמור על מנת להפריך את הטענות כנגדו ולשכנעה, כי לא היו דברים מעולם. זאת ועוד, בין מועד התלונה כנגד התובע ועד למועד פיטוריו חלפו מעל חודשיים במהלכם עמד התובע בקשר עם הבנק ונציגיו, עודכן בכל גרסה או חדשה שהועלתה תוך כדי הבירור שערך הבנק, והתייחס אליהן. זאת, בשונה מנסיבות בהן מעביד מקבל החלטה לפטר עובד מיד לאחר שנפגש איתו, ובטרם איפשר לו להתייחס לטענות המועלות כלפיו ולכוונה לפטרו. להמחשת ההבדל, נזכיר לדוגמא, כי בענייננו, למרות סירובו הראשוני של התובע להיבדק בפוליגרף, פנתה אליו הגב' חורי, לאחר שהוסבר לו כי הדברים "אינם נראים טוב", בבקשה להיבדק בפוליגרף, וזאת בטרם קבלת ההחלטה אם לפטר את התובע, אם לאו. העובדה שבדיעבד, התברר כי ממצאי הפוליגרף לא הניבו את התוצאה המיוחלת מבחינתו של התובע, אין פירושה כי לא ניתנה לו ההזדמנות להזים את החשדות נגדו, ולהשפיע על מקבל ההחלטה בעניינו. באותה מידה, יש לזכור כי אילו תוצאות הפוליגרף היו שונות, לא מן הנמנע שגם מסקנות הבנק והחלטתו בסופו של יום, היו שונות, ואו אז מן הסתם לא היה התובע מלין על הבנק. 73. לא זו אף זו, יש לזכור כי בין מועד פנייתה של הגב' חוגי אל התובע בבקשה להבדק בפוליגרף ועד למועד שבו נבדק התובע, עוד היה סיפק בידי התובע להמציא לגב' חוגי את מכתבו מיום 31/3/02 אליו צורף תצהירו של אחמד, אשר לשיטתו היה בו כדי להזים את ההאשמות כלפיו ויכול היה, לשיטתו של התובע, לשנות את דעתו של הבנק ואת החלטתו. העובדה שבדיעבד, וכפי שיבואר להלן בהמשך בהרחבה, תצהיר זה לא רק שלא סייע לתובע להזים את החשדות כנגדו, אלא השיג את התוצאה ההפוכה, אין פירושה כי לתובע לא ניתנה הזדמנות הוגנת להציג את גרסתו ולשכנע את המחליט בעניינו להחליט אחרת. על כך יש להוסיף, כי אף לאחר קבלת תצהירו של אחמד ואף לאחר קבלת תוצאות הפוליגרף, התקיימה פגישה נוספת בין נציגי הבנק לבין עם התובע מיום 9/4/02, בה נדונו תוצאות הפוליגרף ואף הטענות כנגד אמיתות תצהירו של אחמד, וניתנה לתובע האפשרות להגיב על הטענות הנ"ל. ואם בכך לא סגי, הרי שלאחר אותה פגישה, לא הסתפק התובע בדבריו באותה פגישה ופירט כאמור את טענותיו על הכתב, הן אלו המתייחסות להאשמות כנגדו והן אלו המתייחסות לכוונה לפטרו. 74. ודוק, גם בכך לא סגי. נראה כי אף לאחר פגישה זו, נציגי הבנק לא שקטו על השמרים, ולאור טענותיו של התובע, פנו פעם נוספת אל מחמוד על מנת לעמת אותו עם הטענות, בפגישה עמו ביום 14/4/02. התובע מפרש התנהגות זו של הבנק, כניסיון לבסס ראיות כנגדו, ולא היא. נעלם מעיני התובע, ככל הנראה שמדובר בהאשמות קשות וחמורות כנגד עובד בכיר של הבנק, המועלות על ידי צד ג' שאינו הבנק עצמו, ולא בעניין של מה בכך, אשר ניתן להתעלם ממנו. בהינתן שבמקרה זה, הבנק אמור להכריע בין גרסת שני צדדים, ולאור טיב ההאשמות, אך הגיוני וטבעי הוא לקבל את התייחסות הצד השני לגרסת התובע, ודוק באותה מידה שבה יכול ובגירסת הצד השני יהיה כדי לבסס את ההאשמות, כך יכול היה ושמיעת גרסת הצד השני ועימותו עם טענות התובע, היתה משכנעת כי אין ממש בהאשמות. מכל מקום, מיד לאחר קבלת תגובתו של מחמוד לטענות התובע לא הסתפקו נציגי הבנק בגרסת מחמוד, ונפגשו מיד ובאותו יום עם התובע עצמו, מסרו לו את גרסת מחמוד ואפשרו לו להגיב עליה. כמו כן, תוך כדי הפגישה ולאור הכחשותיו של התובע, פנו טלפונית תוך כדי הפגישה עם התובע, לרו"ח בדארנה על מנת לברר עימו את נושא "העברת הכסף" תמורת התצהיר, והתאפשר לתובע להגיב לטענותיו אלו של רוה"ח בדארנה. אף בעניין זה, יש לזכור כי במועד הפניה אל רו"ח בדארנה לא יכלו נציגי הבנק לדעת מה תהיה תשובתו. באותה מידה שבה, בסופו של יום, תמך רו"ח בדארנה בגרסת מחמוד כי הועברו כספים בקשר עם תצהירו של אחמד, יכול היה לשלול מכל וכל את הגרסה, דבר שהיה בו כדי לתמוך בגרסת התובע, ולהשפיע על הבנק בקבלת החלטתו בעניין המשך העסקתו של התובע. הנה כי כן לא ניתן לבחון את התנהלות הבנק בדיעבד ובגדר חוכמה שלאחר מעשה, ולהסיק מתוך תוצאות הבדיקות שערך הבנק (אשר התבררו כפועלות לרעת התובע), שמלכתחילה ביקש הבנק לבסס את ההאשמות כנגד התובע ולא נתן לו הזדמנות הוגנת להגיב על הטענות כנגדו . 75. באשר לטענת התובע כי הבנק העלים ממנו מסמכים תוך כדי הליך הבדיקה, הרי שלעניין זה טוען התובע, כפי שאף טען בהליך הזמני, כי נפל פגם חמור בהליך פיטוריו עת נמנע הבנק מלהעביר לידיו את כל המסמכים בעניינו, חרף פניותיו החוזרות ונשנות אל הבנק לעשות כן ובכך נפגמה זכותו להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. כפי שאף צוין בהחלטה בצו הזמני, במכתביו של התובע אל הבנק בזמן אמת, לא הועלתה דרישה לקבל מסמכים כלשהם מאת הבנק, ואף לא הועלתה כל במסגרת מכתביו של התובע אל הבנק בזמן אמת, לפיה ביקש לקבל מסמך כלשהו מאת הבנק והדבר נמנע ממנו. למעשה, למעט כללית בסעיף 23 לתצהיר שתמך בבקשה לסדים זמניים ולפיה בדיקת הפוליגרף שערך הבנק, לא נמסרה לידיו למרות בקשותיו, לא נטען על ידי התובע, גם בפנייתו לבית הדין כי פנה אל הבנק לקבל מסמך או מסמכים מסויימים ובקשתו סורבה. כפי שצוין אף בהחלטה בהליך הזמני, אי דרישה מצד התובע לאורך כל ההתנהלות מול הבנק בזמן אמת, לקבל לעיונו מסמכים כלשהם, איננה רק שאלה של מניעות, אלא היא עניין מהותי המצביע על כך שהתובע עצמו (אשר נעזר בייעוץ משפטי כבר בתחילת ההליכים אל מול הבנק), לא סבר כי נדרשים לו מסמכים כלשהם לצורך הצגת מלוא טיעוניו בפני הבנק. 76. נזכיר כי המסמכים בהם דובר נכון לשלב ההליך הזמני, היו צילומי השיק ומסמכי הנכיון, (אשר אין חולק כי ניתנה לתובע אפשרות לעיין בהם) תוצאות הפוליגרף, אשר אף התובע בסיכומיו במסגרת ההליך הזמני, אישר כי הוקראו לו (הגם שלשיטתו בחטף), ותרשומות של פגישות נציגי הבנק עם התובע ועם אחרים. לגבי תרשומות אלו, הרי שתוכן הפגישות הנוגעות לישיבות עם התובע עצמו, ידוע לתובע, ולגבי תרשומות מישיבות שנערכו עם אחרים, הרי שלא נטען במסגרת סיכומיו של התובע בהליך הזמני, כי יש באיזה מהם מידע חדש, שאילו הובא לידיעתו של התובע, היה בו כדי לשנות את התמונה. 77. עד כאן בכל הנוגע להליך הזמני. ברי, כי במסגרת ההליך בתיק העיקרי ולאחר מיצוי הליכים מקדמיים של גילוי ועיון במסמכים, עשויה היתה להתברר תמונה לפיה מעבר למסמכים הנ"ל, היו עוד שורה של מסמכים שהעיון בהם נמנע או אף הוסתר מן התובע, ואשר היה בהם כדי לשנות את הרושם הלכאורי שהתקבל בהליך הזמני, או שמהותית היה בהם כדי להשליך על יכולתו של התובע להתגונן מפני הטענות כלפיו ומפני הכוונה לפטרו. דא עקא, שלאחר הליך הוכחות ממושך בתיק העיקרי, לאחר מיצוי הליך גילוי מסמכים ולאחר החלטות בית הדין בבקשות שהגיש התובע לגילוי ספציפי של מסמכים, לא השתנתה התמונה כלל ועיקר, לא הוכח שהתובע ביקש לעיין במסמכים והדבר נמנע ממנו, ובעיקר, לא הוכח שהיו עוד מסמכים אשר היה בהם כדי להשליך על יכולתו של התובע להתגונן מפני הטענות כלפיו או מפני הכוונה לפטרו. הלכה למעשה, לאחר הליך עיקרי ארוך וממושך, התברר כי מבחינה מהותית הוצגו בהליך הזמני כל המסמכים הרלוונטיים להחלטה על פיטורי התובע, למעט שני מסמכים שהוצגו במסגרת התיק העיקרי, ונדון בהם ובנפקותם, להלן. 78. המסמך האחד, הוא דוח האגף לביקורת פנים מיום 27.3.02 (מוצג ת/7) שנזכר לעיל, בפרק העובדות. לא רק שהנתבע לא הציג דו"ח זה לעיונו של התובע בזמן אמת או לאחריו, אלא שהבנק התנגד להצגתו, גם במסגרת ההליך העיקרי שבנדון, הואיל ולטענתו, עסקינן בדו"ח ביקורת, שאין להציגו ואין הוא יכול לשמש כראיה בהליך משפטי. בהחלטת אב"ד במותב במסגרת ישיבת ההוכחות מיום 17/4/05, הובהר כי הרציונאל שבסיס העיקרון, אשר על פיו נאסר בחוק להגיש את ממצאי הביקורת של דוח מבקר המדינה, אינו ישים למקרה זה בו עסקינן בדוח שמתייחס כל כולו לתובע ומתייחס כל כולו לנסיבות פיטוריו. משכך והואיל ומדובר בדוח רלוונטי ואף נחוץ לבירור המחלוקת בתיק זה, ניתנה החלטת בית הדין המחייבת את הנתבע להגישו לתיק בית הדין, ואמנם הדו"ח הוגש וסומן כמוצג ת/7. 79. כפי שנסקר לעיל בפרק העובדות, בדו"ח זה מפורטת השתלשלות העניינים, עליה עמדנו לעיל, כמו גם התרשמות מחלקת הביקורת ומסקנותיה. במסגרת סיכומיו, חזר התובע שוב ושוב על ה, כי מתוך דו"ח הביקורת עולה כי כבר ביום 27/3/02 ידע הבנק שאין יסוד להאשמה שהופנתה כלפי התובע, ולמרות זאת המשיך בהליך פיטוריו. להזכיר, בסעיף 8.3 לפרק הסיכום וההמלצות לדו"ח נאמר: "המסמכים הנמצאים ברשותנו אינם מאפשרים לקבוע באופן חד משמעי עמדה בזכות אחד הצדדים", זאת לאחר שנסקרו גירסת התובע מחד וגירסת מחמוד אחמד והפקיד סלים ח'ורי, מאידך. אין בידינו לקבל את סברת התובע בנדון. לא רק שמאמירה זו בדו"ח אין להסיק, שהבנק ידע, נכון לאותו מועד כי אין יסוד לאשמה כנגד התובע, אלא שמן האמור בהמשך אותו פרק, ניתן להבין כי ההיפך הוא הנכון. להזכיר, בהמשך אותו פרק נאמר: "8.4 מהגירסה של מר מחמוד טרביה עולים מספר חשדות לכאורה כלפי מר ריזק: קשרים עסקיים עם אנשים שונים; חובות כספיים לאנשים שונים, ביניהם לקוחות הסניף; זיוף חתימת לקוח; שימוש בחשבון לקוח לצרכיו האישיים; השתתפות במשחקי קאזינו; נסיון להשפיע על לקוחות שהתלוננו עליו. 8.5 מר ריזק מכחיש את כל הטענות נגדו, אולם אינו מסכים לעבור בדיקת פוליגרף כדי להפריך אותן. 8.6 לאור החשדות המופנים כלפי מר ריזק, אשר עלו כעת בגירסתו של מר טרביה, ולאור סרובו של מר ריזק להיבדק בפוליגרף, אנו בדעה שלא ניתן לעבור על כך לסדר היום. אנו ממליצים שהנהלת הבנק תחליט כיצד להמשיך את חקירת החשדות". (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ודוק, אין חולק כי לאחר החזרת הטיפול בפרשה להנהלת הבנק, פנתה הגב' חוגי אל התובע בבקשה לעבור בדיקת פוליגרף. 80. אף בעניין זה שבה ועולה אותה מעגלית החוזרת שוב ושוב בסיכומי התובע, בה מלין התובע על כך שלאחר שהבנק הבין כי אין יסוד להאשמות כנגד התובע, לא הירפה ושלח אותו לבדיקת פוליגרף במטרה לבסס את אשמתו. ברם אולם, נעלם מעיני התובע, שבטרם נשלח התובע לבדיקה לא יכול היה הבנק לדעת מה יהיו תוצאות הבדיקה. לעומת זאת, כאשר מצוין בסיכום אותו דו"ח כי לאור החשדות הכבדים כלפי התובע ולאור סרובו להיבדק בפוליגרף, לא ניתן לעבור על הדברים לסדר היום, דווקא הימנעות הבנק מלהציע לתובע לעבור בדיקת פוליגרף באותו שלב, היתה מחייבת אותו בהסברים מדוע לא הציע לתובע לעשות כן. לא למותר לציין עוד כי לנוכח המלצות הביקורת והדברים הקשים המועלים בסיכום הביקורת, אילו נמנע הבנק מלהמשיך לבדוק את הנושא באותו שלב ומחזיר את התובע לעבודה, ללא כל בדיקה או בחינה נוספת - היו נדרשים הסברים טובים ביותר מצדו מדוע עשה כן, ולא להיפך. יתרה מכך, עיון בתוכן המסמך, שהוא כאמור מסמך פנימי שנערך בזמן אמת, מעלה , כי השתלשלות העניינים המתוארת בו תואמת את השתלשלות העניינים כפי שתוארה על ידי הבנק בדיעבד לאורך כל ההליכים, ויותר מכך, תוכן הדו"ח לכשעצמו מאפשר "הצצה" אל עבר הלבטים הכנים בהם התלבטו עורכיו בזמן אמת, באופן שיש בו אך כדי לתמוך בכנות מניעיהם ולא להיפך. 81. סיכומו של עניין, לא רק שלא היה באי מסירת דו"ח הביקורת הפנימי כדי לפגוע בזכותו של התובע להתגונן מפני ההאשמות כנגדו או מפני הכוונה לפטרו, או בכדי לבסס את סברת התובע כי הבנק היה מודע לכך שאין יסוד לטענות כנגדו, אלא שבדיעבד, עיון במסמך (אשר כאמור נערך בזמן אמת, ושעה שהבנק סבר כי לא יידרש להציגו בשום שלב), אך מחזקת את המסקנה שהבנק פעל בתום לב בהתנהלותו כלפי התובע, ולא להיפך ובדיעבד יש בו כדי ללמד כי הבנק נתן לתובע בזמן אמת, הזדמנות הוגנת להפריך את ההאשמות כנגדו ולהשפיע על ההחלטה אם להמשיך להעסיקו. 82. המסמך השני, הוא מוצג נ/2 אשר הוגש על ידי הנתבע במסגרת חקירת השלמה לעד אליגון בישיבת בית הדין מיום 17/4/05, והוא מסמך של הבנק בדבר משיכת מזומנים מחשבונו של מחמוד עצמו מיום 27/12/01 בסך של 152,000 ₪. הגשת מסמך זה הותרה בהחלטת בית הדין מאותו מועד, לאחר שהותר לתובע עוד קודם לכן להגיש את מוצג ת/3 הוא טופס הפקדת מזומנים על סך 152,000 ₪ לחשבונו הנ"ל של מחמוד מאותו יום. בחקירתו המשלימה בפנינו, הבהיר העד אליגון לגבי מסמך זה, כי: "התובע בשעתו העלה בפנינו שהייתה הפקדה של 152,000 ₪ בחשבון של טראבייה ושהדבר מראה שהיה בידיו מזומנים בכמות גדולה. הוא אמר זאת כדי להראות שטראבייה היה בסניף בסמוך לזמן ביצוע הניכיון וכן שהיו בידיו מזומנים בכמות גדולה. הוא טען שאותם מזומנים יתכן שחלק מהם נובע מפעולת הניכיון. לאור הזהירות שלנו בביקורת וה שהתובע העלה בדקנו את אותה פעולה הפקדה של 152,000 ₪, יום או יומיים לאחר התשאול שלו וראינו שיש כנגד אותה הפקדה, משיכת מזומנים באותו סכום ובאותה קופה, דבר שמבחינתו מעיד על כך שלא הייתה פעולה של הפקדת מזומנים, אלא למעשה העברה מחשבון לחשבון ללא מזומנים בפועל, כאשר רק ביצעו לכאורה פעולת משיכה ולכאורה פעולת הפקדה. לשאלת בית הדין, אני לא זוכר אם יידענו את התובע לגבי כך שיש פעולת משיכה והפקדה כאמור" (ראה עדותו בעמ' 68 לפרוטוקול ש': 8 עד עמ' 69 ש': 7). הנה כי כן, לא רק שלא היה במסמך כדי לשנות מפני הדברים כפי שנחזו לכאורה בשלב ההליך הזמני, ולא רק שלא היה בעצם קיומו כדי לפגוע באפשרות התובע להתגונן מפני ההאשמות כנגדו או מפני הכוונה לפטרו, אלא נהפוך הוא, המדובר במסמך שאם בכלל, יש בו כדי להסביר את חשדותיו של הבנק כלפי התובע בזמן אמת ואת החלטתו לפטר את התובע, ולתמוך בדיעבד במסקנות הבנק והחלטתו. 83. לסיכום, אף לאחר הליך עיקרי ממושך ובחינה ועיון בראיות הצדדים במסגרת הליך זה, אין בידינו לקבוע כי נפל פגם בהליך השימוע של התובע, או כי נפגעה זכותו להשמיע את טענותיו כנגד ההאשמות וחשדות כנגדו או כנגד הכוונה לפטרו, עקב אי מסירת מסמכים לידיו, בפרט כך שעה שהתובע לא ביקש לעיין במסמכים בזמן אמת ומקל וחומר שלא הוכח כי סורב. 84. באשר לטענותיו של התובע בסיכומיו, לפיהן, הבנק "ננעל" על אשמתו של התובע, לא הקשיב באמת לטענותיו אלא רק הטיח בו האשמות ולא השיב למכתביו אל נציגי הבנק, נחזור ונזכיר כי יש להבחין בין זכות הטיעון לבין חובת הבנק להשתכנע מטענות התובע או חובתו להשיב למכתביו. מכל מקום, לגופם של דברים, הרי שכאמור במכתביו של התובע אל הבנק, מחד חזר התובע על אותם דברים שנרשמו מפיו בתרשומות של הבנק (דבר שיש בו להצביע על כך שהתרשומות שיקפו אל נכון את מהלך הדברים) ומאידך הוסיף הוא במסגרתם טענות כנגד הכוונה לפטרו. בנסיבות אלו, העובדה שהתובע לא קיבל תשובה בכתב למכתביו, או שמכתביו לא הצליחו לשכנע את נציגי הנהלת הבנק שלא לפטרו, אין בה כדי ללמד על פגיעה בזכות הטיעון של התובע. 85. סיכומו של עניין. תכלית הליך השימוע היא מחד להציג בפני העובד את הטענות כלפיו ואת הנימוקים שביסוד הכוונה לפטרו, ומאידך לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, להראות כי לטענות אין בסיס ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו לשנות מכוונתו. לאחר הליך ראיות ממושך בתיק העיקרי, במסגרתו הוצגו ראיות ועדויות לרוב, שוכנענו, שככל שהדברים נוגעים למתן הזדמנות הוגנת לתובע להתגונן מפני הפיטורים, הוגשמה תכליתה של זכות השימוע, שכן הובהרה לתובע הכוונה לפטרו, הוצגו והובהרו לתובע ההאשמות והטענות כנגדו לאשורן ולפרטי פרטיהן, תוך הצגת כל מידע חדש שהתקבל בפני התובע. יתרה מכך, בפעל, ניתן לתובע פרק זמן ממושך והזדמנויות לרוב להשמיע את גרסתו ולהביא תימוכין לגירסתו, בין בכתב, בין בעל פה ובין על ידי משלוח מסמכים כגון תצהירו של אחמד, והכל על מנת להפריך את הטענות כנגדו ועל מנת לשכנע את הבנק שלא לפטרו, ודוק, בהקשר זה, מן הראוי לציין, כי מעיון בתוכן מכתביו של התובע עצמו, ניכר כי הוא עצמו סבר בזמן אמת כי הביא את כל הראיות והתימוכין הדרושים להוכחת חפותו והצדקת המשך העסקתו בבנק. לא זו אף זו, אף בסיכומיו בתיק העיקרי שבנדון, הטרוניה שעולה כחוט השני לאורך כל הסיכומים, כנגד הבנק, היא ה לפיה, לשיטתו של התובע, הוא הציג בפני הבנק את כל התימוכין הדרושים לצורך קבלת החלטה הפוכה מזו שקיבל, אך חרף זאת הגיע הבנק למסקנות שהגיע ולהחלטה שהגיע, לשיטתו של התובע, שלא כדין ומשיקולים זרים. הנה כי כן, לא בפגמים במתן זכות טיעון עסקינן, כי אם בטרוניתו של התובע על כך שלא הצליח לשכנע את הבנק לקבל את גירסתו ועל כך שלא הצליח לשכנע את הבנק לחזור בו מן הכוונה לפטרו. כפי שמנינו לעיל, זכות הטיעון אינה מקפלת בחובה את הזכות כי המחליט ישתכנע מטענות הטוען או כי ישנה את כוונתו, אך ככל שבמתן זכות שימוע לפני פיטורים עסקינן, שוכנענו בסופו של יום, כי במקרה זה ניתנה לתובע זכות הוגנת ואף מעבר לכך, להשמיע את גרסתו, להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו לשנות מכוונתו. ודוק, הגם שלדידנו, מתן הזדמנות הוגנת לעובד להשמיע את טיעוניו בטרם פיטוריו, הינה חובה המוטלת על כל מעביד באשר הוא כחלק מחובת תום הלב בקיום חוזה עבודה, שוכנענו כי במקרה זה, עמד הבנק בחובה זו, גם על פי הקריטריונים המחמירים הנדרשים מאת רשות ציבורית. משכך, בדוננו בסוגית זכות השימוע של התובע, איננו נדרשים למחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר להגדרתו המדויקת של הבנק כגוף פרטי או גוף "דו מהותי", ונשאירה לעת הזו בצריך עיון. 86. משזו קביעתנו, ברי כי התובע לא עמד בנטל להראות כי דין החלטת הפיטורים להתבטל בשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ודוק אף לא עמד בנטל להראות כי נפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים עקב פגיעה בזכות השימוע, וזאת בין אם נראה את הבנק כגוף "דו מהותי", ודוק אף אם נבחן את ההליך בהתאם לקריטריונים החלים על רשות ציבורית ממש. אלא שבכך לא סגי, שכן מעבר לטענותיו של התובע בדבר הפגיעה בזכות השימוע, לתובע טענות רבות כנגד החלטת הפיטורים לגופה, ובכלל זה טענותיו בעניין חוסר הסבירות הקיצוני, אשר לשיטתו לוקה בה החלטת הבנק, וטענותיו בדבר השיקולים הזרים והמניעים האמיתיים, אשר לטענתו עמדו מאחורי החלטת הבנק והנחו את הבנק בהחלטתו על פיטוריו. חלק נכבד מטענותיו אלו של התובע, נסמך על הנחת המוצא לפיה המדובר בענייננו ב"קנוניה" שנרקמה למעשה כנגד התובע, על ידי עובדי הבנק ואחרים בהשתתפותו הפעילה או למצער בידיעתו של הבנק. משכך, ובטרם נמשיך בדיוננו, נדון להלן ב זו של התובע. טענת הקנוניה מצד הבנק או למיצער בידיעת הבנק 87. נקדים ונבהיר, כי עסקינן ב שכלל לא נזכרה בתביעה המקורית שהגיש התובע ובבקשתו למתן סעדים זמניים בהליך הזמני. לא זו אף זו אלא שבסיכומיו במסגרת ההליך הזמני, הדגיש התובע, אשר אותה עת היה מיוצג על ידי באי כוחו הקודמים: "נכון אין אנו טוענים כי הבנק יזם "קונספירציה" להפילו (הכוונה לתובע - א.ר.ק.) בפח או לסלקו מתפקיד, אך במסגרת האווירה הכללית בציבור ביחס לביקורת המופעלת על הבנקים, ובלי כל קשר או דמיון למקרה שבפנינו, נהג הבנק בחוסר שיקול דעת ובחוסר סבירות קיצוני.." (ראה סעיף ט' לסיכומים). למעשה, ואם להעמיד דברים על דיוקם ה אף לא נכללה במפורש בכתב התביעה המתוקן, ולראשונה פורטה באריכות בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע ובחקירתו בפנינו. 88. מכל מקום, לשיטת התובע בסיכומיו, היתה זו הנהלת הבנק שדאגה לטפח יחסי שנאה בין הבכירים בבנק, ועל רקע זה, עלילת השווא שהעליל מחמוד על התובע, נפלה על קרקע בשלה של פקידים בכירים שנטרו לתובע זה מכבר, כך שכולם ניצלו את ההזדמנות שנקרתה לדרכם על מנת להיפטר מהתובע. לא זו אף זו, לשיטתו של התובע הנהלת הבנק היתה מודעת ליחסים אלו בין בכיריה, אך התעלמה מכך בעת חקירת האירועים נשוא פרשת נכיון השיק, ובכך למעשה נטלה חלק באותה קנוניה שנרקמה לנגד עיניו של התובע, כנגדו. 89. לטענת התובע כעולה מתצהיר עדותו הראשית ועדותו בפנינו (ראה: סעיפים 35-22 לתצהיר ועמ' 24-23 לפרוטקול), איברהים בדארנה, קודמו בתפקיד בסניף סחנין, אשר לשיטתו נטר לו על כך שהועבר לסניף אחר עם מינויו של התובע לתפקיד מנהל סניף סחנין, הוא זה שדחף את רו"ח זאהי בדארנה, קרובו, שהוא גם רואה החשבון של מחמוד, להתלונן על התובע בפני הבנק. לשיטתו, תלונה זו הגיעה לאוזניו של ריאד חורי, מנהל האזור, אשר לטענת התובע, מזה זמן מתנכל לו מסיבות לא מובנות, ואשר ניזון משמועות והלשנות שמלשין עליו סגנו של התובע בסניף מר אליאס מעלוף, שקיבל את ניהול הסניף אחריו. אי לכך, לשיטתו של התובע, מיד כשהגיעה התלונה של מחמוד אל ריאד חורי, מיהר להעבירה הלאה לאיבון חוגי, שאף היא השתתפה בסופו של דבר באותה קנוניה, שכן במקום לדחות את התלונה על הסף, בהיותה בלתי סבירה בעליל, העבירה אותה הלאה לבדיקת הביקורת הפנימית שמיד נכנסה לפעולה. ואמנם, לטענת התובע בתצהירו (ראה: סעיף 35 לתצהיר), מיד לפני שהתפוצצה הפרשה התקשר אליו מר מר אליאס ג'בור - כלכלן במנהלת אזור צפון של הנתבע והזהיר אותו: "תזהר מכינים לך משהו", ולמחרת הוא כבר הוזמן למשרדי הביקורת בתל אביב. מכל מקום, מסכם התובע בעדותו בפנינו: "לשאלתך, אני אומר שבקנוניה שותפים 8 אנשים, זאהי בדארנה, איברהים בדארנה, מחמוד טראביה, אחמד טראביה, אליאס מעלוף, ריאד חורי, סלים חורי, ואני אומר שבהמשך גם איבון חוגי, שכאשר קיבלה את כל הנתונים הלא טובים מהאנשים האלה, היא גם השתתפה בסוף בקנוניה" (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 29-26). והוסיף: "אני מסיק שזאהי דחף את מחמוד כי הוא רו"ח של מחמוד ומרוויח ממנו הרבה כסף, ואני הסקתי שזו הקנוניה אחרי שנודע לי שהוא אמר שהיה כסף על השולחן. הקנוניה כוונתי: זאהי, מחמוד, אליאס מעלוף, ריאד חורי ואיברהים בדארנה ואח"כ נכנס הבנק. יש לציין שאליאס מעלוף, ריאד חורי ואיברהים בדארנה עשו כנגדי קנוניה עוד לפני המקרה עם מחמוד ותפסו טרמפ על המקרה עם מחמוד " (ראה: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 25-21). לביסוס טענת הקנוניה כאמור, זימן התובע באמצעות בית הדין את מר אליאס ג'בור - כלכלן במנהלת אזור צפון של הנתבע, את מר אליאס מעלוף - לשעבר סגנו של התובע בסניף סחנין ואת מר ריאד חורי - מנהל אזור עכו בנתבע, ואלו נחקרו ממושכות על ידי ב"כ התובע, במסגרת ההליך העיקרי שבפנינו. 90. דא עקא, בסופו של יום, לאחר ששמענו את התובע ולאחר ששמענו את חקירותיהם הממושכות של כל העדים אשר הזמין התובע להעיד על מנת לבסס את טענתו בדבר אותה קנוניה - לא מצאנו כי עלה בידי התובע לבסס זו. הרושם המתקבל הוא כי עסקינן בתיאוריה אשר בין אם התובע מאמין בה באמת ובתמים, ובין אם לאו, מקורה בחכמה שלאחר מעשה אשר נועדה להסביר בדיעבד את השתלשלות העניינים ותוצאם, ולא בדברים לאשורם. כך, לא שוכנענו כי יחסי העבודה בין הבכירים בבנק, חרגו מעבר ליחסי עבודה רגילים שלעיתים כרוכים בתחרות בין העובדים הבכירים, ובעיקר, התרשמנו, אם בכלל, כי עד לפרשה נשוא תביעה זו, זכה התובע ליחס אוהד בצורה בולטת ולגיבוי מלא מהגב' חוגי, אשר כלפיה מופנים חיציו במסגרת הליך זה, וזאת על אף שהתובע עצמו העיד בחקירתו בפנינו כאשר נשאל מדוע הוא מייחס לגב' חוגי השתתפות באותה קנוניה, כי: "לשאלתך, יכול להיות שאיבון פעלה בתום לב, אבל הטעו אותה" (ראה עדותו: בעמ' 23לפרוטוקול ש': 30). כך, גם מצאנו חוסר הגיון פנימי מהותי בגירסת התובע כי רו"ח בדארנה (קרובו של אברהים בדארנה) היה זה שדחף את מחמוד להתלונן כנגד התובע. להזכיר, המדובר באותו רו"ח בדארנה, אשר ניסה להמעיט בערך הכספים שהועברו כנגד תצהירו של אחמד בשיחה עם הבנק מיום 9/4/02, ובאותו רו"ח בדארנה אליו פנה התובע, לשיטתו שלו עצמו, כעולה מאותה פגישה בבנק מיום 9/4/02, על מנת ש"ילחץ" על אחמד ומחמוד לומר את האמת, ואשר לשיטת התובע עצמו נענה לפניית התובע ומסר לידיו את תצהירו של אחמד. ואמנם, כאשר הועמד התובע, על חוסר ההגיון שבייחוס אשמה זו לרו"ח בדארנה אשר הלכה למעשה רק סייע בידי התובע עצמו, השיב: "לשאלתך, כשרו"ח בדארנה מסר לי את התצהיר, הוא לא אמר לי באיזה נסיבות נחתם המסמך ואיך הוא הגיע לידיו ואני גם לא שאלתי אותו. הוא אמר לי, תיקח את המסמך, תצא זכאי, לך הביתה, תנוח. ואני הייתי מאוד שמח ואני הכרתי לו תודה על עזרתו, אז. היום אני מאוד כועס עליו בגלל שהוא שינה את עמדתו ושיקר בענין שהוא אמר שהוא ראה כסף על השולחן" (ראה: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 10-7). על השאלה האם ראה רו"ח בדארנה "כסף על השולחן" כנטען על ידו בתצהירו לבית הדין, נדון להלן בהמשך, ברם מכל מקום לשיטת התובע בעדותו בפנינו כיצד הוא יודע שרו"ח בדארנה שיקר, השיב באלו המילים: "לשאלתך, נכון שאני לא הייתי שם וכשאתה שואל איך אני יודע שהוא משקר, אני אומר שאני יודע, זו זכותי להגיד שהוא משקר ולחשוב שהוא משקר. לשאלתך, לא הייתי שם ולא ראיתי. אני אומר שהוא משקר על סמך היגיון, ועל סמך שיקול דעת, זה דבר אבסורדי מה שהוא אומר. אדם מכובד מעלילים עליו דברים לא נכונים, ההגיון אומר שזה לא נכון. זה שהוא אמר שהוא ראה כסף על השולחן, זה הדבר הכי שיקרי" (ראה: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 15-11). בכך, בכל הכבוד, אין כדי לבסס טענת קנוניה כנטען על ידי התובע. לא למותר לציין עוד, כי בסיכומיו חוזר התובע וטוען כי ראיה לאותה קנוניה, ניתן למצוא בדבריו של אליאס ג'בור אשר הזהיר את התובע ממש לפני התפוצצות הפרשה כי מכינים לו משהו, אך מתעלם לחלוטין מכך שאותו אליאס ג'בור, אשר הוזמן על ידי התובע כדי להעיד על הדברים בבית הדין, הכחיש בתוקף את טענת התובע כאילו התקשר אל התובע או כאילו הזהיר אותו שמכינים עליו משהו, והוסיף כי הוא כלל אינו משתמש בביטויים מסוג זה (ראה עדותו: בעמ' 1 לפרוטוקול ש': 11-10). 91. הנה כי כן, ואף אם נעלם לצורך העניין משינוי החזית, בין טיעוניו של התובע בהליך הזמני, לפיהם אין המדובר ב"קונספירציה" שיזם הבנק לסלקו מתפקיד, לבין טענותיו בתיק העיקרי - אף לגופם של דברים, אין בידינו לקבל את טענת ה"קנוניה" המכוונת כלפי בכירי הבנק או הבנק, כנטען על ידי התובע. 92. כאמור לתובע טענות לרוב, כנגד הבנק, ובכלל זה טענות בדבר חוסר סבירות קיצוני בהליך הבדיקה עצמו ושיקולים זרים. כך, טוען התובע כי הבנק לא ביצע חקירה מעמיקה, רצינית וכנה של הפרשה, או לשיטתו בסיכומיו "בדיקה שלומיאלית", לא ערך בדיקות גרפולוגיות ואחרות, לא עימת בין הצדדים, לא גבה עדויות מהמעורבים האחרים בפרשה, לא ייחס חשיבות לסתירות בגרסאות הצדדים האחרים, והעדיפן על פני גרסתו המוצקה והאמינה של התובע, ונמנע מלערוך בדיקות שיוכיחו את חפותו של התובע. לא זו אף זו. לשיטת התובע, עצם ההחלטה על הפיטורים, מקורה בשיקולים זרים של הבנק, שנועדו להסתיר את המניע האמיתי לפיטוריו. כך, לטענתו, המניע האמיתי לפיטורים, לא היה אובדן אמון בתובע אלא "הקרבת" התובע כקורבן במטרה למנוע חרושת שמועות ונזק כספי לבנק. לשיטתו, נציגי הבנק המוסמכים לקבל את ההחלטה על הפיטורים, "ננעלו" על אשמתו של התובע ולא שמעו אותו בנפש חפצה ובלב פתוח, וגילו חוסר תום לב קיצוני בעצימת עיניים לנוכח חפותו של התובע, תוך בסירוב הבנק להודות שמדובר האשמת שווא כנגד התובע, למרות שנוכח לדעת כי מדובר באשמת שווא. 93. מכל מקום, את עיקר טרונייתו כלפי חוסר הסבירות הקיצוני בדרך בדיקת הבנק את האירועים, וכפעל יוצא מכך את חוסר הסבירות הקיצוני שנפל במסקנות שהסיק מהם ובהחלטת הפיטורים, תולה התובע באמון שנתן הבנק, לשיטתו, בגרסאות המעורבים האחרים בפרשה, במקום לקבל את גרסתו שלו האמינה והמוצקה ואת הראיות והאסמכתאות שהציג. אלא מאי, נראה כי חרף טענותיו הרבות של התובע כנגד הבנק, בדבר הפגמים השונים שלשיטתו נפלו בהתנהלות הבנק, מתעלם התובע כמעט לחלוטין במסגרת סיכומיו המפורטים והארוכים, מהתנהלותו שלו עצמו לאורך כל שלבי הפרשה וכיצד התנהלות זו משליכה על המסקנות שהסיק הבנק בזמן אמת לגבי אירוע הנכיון עצמו, וכיצד התנהלות זו משליכה על ההחלטה שקיבל הבנק בסופו של יום. 94. להזכיר, עסקינן בענייננו במנהל סניף בנק, אשר מופקד מטעם הבנק על ניהול ענייני הסניף וניהול כספי לקוחות הבנק. בתור שכזה, לא ניתן להתעלם ממידת האמון המוגברת, הנדרשת מצד מנהל סניף בנק שהוא הסמכות הבכירה מטעם הבנק בסניף הבנק, ואמנם, לפחות במסגרת ההליך הזמני לא חלקו באי כח התובע דאז על מידת על מידת האמון המוגברת הנדרשת ממנהל סניף בנק, ואף לא היה חולק בין הצדדים נכון לאותו מועד, שככלל אובדן אמון בעובד, מקל וחומר במנהל סניף בנק הינה סיבה מוצדקת לפיטוריו, כפוף למחלוקת ביניהם האם במקרה זה היתה הצדקה לאובדן האמון בתובע. 95.מכל מקום, בדוננו בשאלה האם אובדן אמון וחשד בעובד, מצדיקים את פיטוריו, ניתן להקיש מדברים שנאמרו בפס"ד בעניין ע"ע 300178/98 דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (28), ביחס לפיטורים עקב אובדן אמון בעובד. באותו מקרה נדון עניינו של נהג בחברת שופרסל, אשר נחשד בגניבת סחורה ופוטר מעבודתו, כאשר לאחר מכן זוכה מחמת הספק מאשמת הגניבה, בהליך פלילי שנפתח בעקבות כך. בית הדין הארצי קבע מפי כב' הנשיא אדלר: "כאמור לעיל, הנהלת שופרסל חשדה במערער, כי גנב סחורה ועל כן הגישה כנגדו תלונה במשטרה. לא הוכח כי בעשותה כן, פעלה ההנהלה בחוסר תום לב או מסיבות שאינן ענייניות. המשטרה מצידה חקרה בדבר והגיעה למסקנה, כי המערער אכן עבר את העבירה ועל כן, אף הוגש כנגד המערער כתב אישום. אמנם לימים זוכה המערער, אך מחמת הספק בלבד. בית המשפט אפוא, לא הגיע לכלל מסקנה, כי אין ממש בכתב האישום ובטענות הנהלת שופרסל אלא שאלה לא הוכחו ברמה הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים. לאור האמור ברי, כי היה יסוד לחשדות הנהלת שופרסל, לפיהן המערער עבר עבירת משמעת חמורה. כמו כן, יש יסוד לטענת הנהלת החברה, כי איבדה את האימון במערער ואינה רוצה בו בשורת עובדיה" (ראה: סעיף 8 לפסק דינו של כב' הנשיא) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ודוק, כאמור באותו עניין נאמרו הדברים בעניינו של נהג המסיע את סחורת המעביד. מקל וחומר שנכוחים ומחייבים המה, שעה שעסקינן בענייננו בעובד שהוא מנהל סניף בנק. 96. הנה כי כן, בדוננו בסבירות ההחלטה בדבר פיטורי עובד בנק בכיר בכלל, ובסבירות גרסתו של הבנק במקרה זה, לפיה איבד את האמון בתובע באופן שאינו מאפשר את המשך העסקתו, לא ניתן להתעלם במסגרת בבחינת הטעמים שהובילו לאובדן האמון באותו עובד, מהתנהלותו של העובד עצמו באותה פרשה. וכך, בבואנו לבחון את סבירות החלטת הבנק ומסקנותיו, יש חשיבות מכרעת להתנהלותו של התובע עצמו לאורך כל הפרשה, וזאת הן לעניין האמון בתוכן גרסתו והן לעניין האמון בתובע בכלל. בענייננו, נראה כי חרף היקפם העצום של הסיכומים מטעמו, בחר התובע להתעלם באופן שיטתי מן ההשלכה שיש לשינוי הגרסאות מצדו, על האמון של הבנק בתוכן גרסתו או בו בכלל, ומן התוצאות הקשות של הצגת תצהירו של אחמד על ידיו ומעורבותו בהשגת התצהיר כפי שהתגלו לבנק בזמן אמת. בתוך כך, מתעלם התובע מהנפקות שיש לכך שאין זו הפעם הראשונה בה מועלות כנגדו טענות על אי סדרים ועירוב ענייניו עם ענייני לקוחות הבנק. נפנה איפוא לדון בהתנהלות התובע עצמו והרקע לה, כפי שהחלו להתברר במסגרת ההליך הזמני וכפי שהתבררו בפנינו לאשורם במהלך שמיעת התיק העיקרי שבנדון. הטענות כלפי התובע שקדמו לאירוע הנכיון 97. כבר מתוך העובדות הלכאוריות שנסקרו בהליך הזמני, התברר לכאורה, כי אין זו הפעם הראשונה בה הגיעו תלונות כנגד התובע בנושא של נכיון שיקים, ובעניין מעורבותו בעיסקאות שונות עם לקוחות הבנק . 98. במסגרת התיק העיקרי שבפנינו, כבר לא היה חולק בין הצדדים (ראה: סעיף 129 לתצהיר התובע עצמו) כי בחודש יולי 2001, אכן נערכה ביקורת פנימית בסניף, בקשר עם תלונות של לקוחות כלפי התנהלותו של התובע. במוצג ת/7 דו"ח הביקורת הפנימית מיום 27/3/02, מצויה התייחסות לאותו דו"ח, באלו המילים: "בתאריך 16.7.01 פירסמנו דו"ח ביקורת מס' 58/01, בנוגע לבדיקת חשדות לפעילות חריגה של מר רבאח ריזק, מנהל סניף סחנין. אותה בדיקה עסקה במספר חשדות, לפיהן מר ריזק מעורב בעסקאות ובקשרים שונים עם לקוחות של הסניף, לתועלתו האישית ובאופן המנוגד לנוהלי הבנק. במסגרת הביקורת שערכנו, נפגשנו עם מספר לקוחות, אשר לפי החשדות נפגעו מאותה פעילות לכאורה של מר ריזק. הלקוחות איתם נפגשנו בזמנו, מסרו גירסאות שהפריכו את החשדות, ובסיכום הבדיקות שביצענו לא נמצאו תימוכין לחשדות נגד מר ריזק". מכל מקום, במוצג ת/7 הנ"ל מצוין עוד: "מר טרביה מתחרט על כך שבזמנו (ביולי 2001) מסר לאנשי הביקורת גרסה לא נכונה. לדבריו, הוא עשה זאת לאחר שהופעלו עליו לחצים על ידי מר ריזק ועל ידי אנשים בסכנין, ומתוך רצון שלא לפגוע במר ריזק ובמשפחתו. לדבריו, הלקוחות האחרים אתם נפגשנו בזמנו, נהגו כמוהו, וגם הם מסרו גרסאות לא נכונות. מר טרביה החליט למסור את הגרסה האמיתית לדבריו, לאחר שנוכח, כי לאחרונה ביצע מר ריזק עסקת נכיון בחשבון של עובד שלו, ללא ידיעתו, ולאחר שמזה זמן רב מר ריזק אינו מחזיר לו חוב, הנובע מעיסקת נכיון קודמת, עליה נסבה הבדיקה ביולי 2001". 99. במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, כאשר נשאל העד אליגון על ידי ב"כ התובע לגבי ממצאי אותו דו"ח מחודש יולי 2001, העיד: "ש.האם אתה יודע מה פירוש הפרשה אחרונה? ת.אני יודע שהכוונה היא לתלונות שבדקנו בשנת 2001 על כמה עניינים שלכאורה התובע היה מעורב בהם. כלל בין היתר את נושא הקרקעות ולא רק. אז אנחנו תשאלנו כמה לקוחות שהתלוננו אז בפני עובדים בסניף. גם טראביה התלונן אז. נפגשנו עם הלקוחות שהתלוננו, כשאנחנו דיברנו איתם הם הכחישו את כל מה שיוחס להם כאילו שהתלוננו, לאור זאת שכולם הכחישו את מה שלכאורה נטען כי התלוננו עליו, הגענו למסקנה שאין תימוכין למה שיוחס לתובע והמלצנו לסגור את התלונות. לשאלתך, לא נכון שאנשים הכחישו שהגישו תלונה, אלא הכחישו את מה שהיה מיוחס. לשאלתך, האנשים לא השיבו ישירות לשאלה האם הגישו תלונה אלא השיבו בעקיפין, אין לנו שום טענות לתובע. שאלנו למה הם הגישו תלונה והם ענו: אנחנו לא רוצים לעשות בעיות לתובע, והרושם שלנו היה שאולי הם מתחרטים על כך שהם התלוננו. מאחר ולא היה לנו חומר מבוסס כדי לגרום למסקנות שליליות כלפי התובע, החלטנו לסגור את התיק" (ראה עדותו: בעמ' 74 לפרוטוקול ש': 20-7). בין אם היה ממש בתלונות מחודש יולי 2001 ובין אם לאו, ברי, הן לאור הציטוט במוצג ת/7 ובפרט לאור דבריו של העד אליגון, כי בניגוד לסברת התובע בסיכומיו, הוא לא יצא מאותו דו"ח "צח כשלג". מכל מקום, למיצער, ברי מעצם קיומה של אותה בדיקה, כי בזמן אמת כאשר נבדקה התלונה שהגיש מחמוד, היה ידוע לנציגי הבנק על כך שאין זו הפעם הראשונה שמועלים חשדות כבדים כנגד התובע. יתרה מכך, בין אם יש אמת בגירסת מחמוד כי בפעם הקודמת שיקר כשחזר בו מהתלונה ובין אם לאו, ברי כי למיצער, עצם העלאת הגרסה הנוכחית של מחמוד על רקע הנסיבות שבהן הסתיימה הבדיקה הקודמת, חייבה בדיקה יסודית של התלונה במקרה הנוכחי. 100. זאת ועוד, כעולה מנספח י"א לתצהירה של הגב' חוגי, במעמד הפגישה מיום 14/4/02, נמסר לתובע בין היתר, כי מגיעים אנשים נוספים לסניף אשר טוענים כי הוא חייב להם כספים, וכי בתשובה לכך, השיב התובע כי לבעל האטליז הוא החזיר את הכסף, וכי הוא אינו חייב כסף לאף אחד, ודוק לעניין זה ראה גם חקירתו של העד מעלוף בפנינו, שם העיד כי: "מקרה אחד היה של בעל אטליז שאמר לי שהתובע חייב לו כסף, הוא לא אמר לי באיזה סכום מדובר ולא אמר לי ממה נובע החוב." (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 5-4). אמת הדבר, לא נראה כי הבנק המשיך לחקור בעניין תלונות נוספות אלו, ברם למצער די היה להתרשם מתשובת התובע בזמן אמת, כדי להבין שבשונה מן ה לפיה מעולם לא לווה כספים מלקוחות הסניף, השיב התובע כי החזיר את חובו לבעל האטליז, ואף במסגרת תצהיר עדותו הראשית (ראה: סעיף 131) הסתפק באמירה הכללית: "אינני חייב כספים לאף אחד", תוך התעלמות מתשובתו הנ"ל בפגישה מיום 14/4/02. מכל מקום, בין אם כך ובין אם כך, ברי כי בזמן אמת, היו בפני הבנק תלונות נוספות בקשר עם התנהלותו של התובע, ואין המדובר בתלונה יחידה שהועלתה על ידי מחמוד בחלל ריק. יתרה מכך, גם מתוך עיון בתרשומות של הפגישות עם התובע, שנערכו בזמן אמת, עולה כי הגב' חוגי חוזרת שוב ושוב על ה כי בפרשה קודמת ובתלונות קודמות כנגד התובע, הבנק נתן לתובע גיבוי מלא וכעת מצטערים על כך, ללמדך, שלא רק שאין זו הפעם הראשונה שמועלות טענות כנגד התנהלותו של התובע, אלא שבפעמים קודמת זכה התובע לגיבוי מלא מהבנק. 101. עניין נוסף שהתברר במסגרת ההליך העיקרי שבפנינו, אגב אורחא בקשר לעניין אחר, היה שעוד בחודש 3/01 הוזהר התובע שלא לאשר פעולות נכיון שיקים בחשבון שבנדון בכלל, ונבאר. כך, במסגרת ההליך העיקרי בפנינו, נחקר העד ריאד ח'ורי - מנהל האזור, ממושכות על ידי ב"כ התובע, באשר ל כי לשיטת התובע הוא התנכל לתובע. במסגרת עדותו זו, עת ניסה העד להתגונן מפני טענות התובע, צירף שני עמודים ובהם התכתבות בכתב יד הכוללת גם את התובע, בקשר עם פעולת נכיון קודמת באותו חשבון מס' 985945, והכל על מנת להראות כי באותו מקרה, הנושא עלה דרך בדיקת בקרית הבנק ולא דרכו (ראה: מוצג ת/2). מעיון בתכתובת שעל גבי מוצג ת/2 הנ"ל, עולה כי כבר במועד כלשהו שלפני 1/3/01 היתה פניה בכתב אל התובע בקשר לחשבון זה ממש, בזו הלשון: "חשבון הלקוח חדש והלקוח צעיר בן 19. ביום 27/2 בוצע נכיון בסכומים גדולים על שיקים מח-ן 1000689 ונמשכו במזומן. מה הקשר העיסקי בין השניים? נא לשלוח העתק מסגרת". לא ניתן לזהות את שם החותם, אך העתק התרשומת הופנה למנהל האזור, מר חורי. בתשובת התובע ובחתימתו מאותו מועד, נאמר: "ג.נ. 1/1/2001 בהמשך לשיחתנו הטלפונית מצ"ב העתק מסגרת. ת.פ. מדובר באחיו של מר מחמוד עשב. העיסקה בוצעה לאחר שהסניף חקר את העיסקה עם שני הצדדים". על כך השיב מנהל האזור, מר ח'ורי בכתב ידו על גבי התרשומת: "9.3.01 א.נ. פעולה כזו אשר טומנת בחובה אי סדר מסוים אסורה וכבר חזרתם עליה במקרה דומה. נא לעצור זאת כי המצב והנוהל מחייבים שיא הזהירות" כמו כן, על דף החשבון מיום 7/10/02 צוין בכתב יד: "9.10.01. עקבנו עד לסיום מאגר הנתונים הנכיון שבוצע והועבר ל-974714. הסניף הבטיח שלא לבצע עוד נכיון בח-ן". הנה כי כן, מתוך התכתבויות אלו, אשר נערכו בזמן אמת ועוד בטרם הגשת התלונה על ידי מחמוד, ניתן ללמוד, כי למיצער, ולמרות שנאסר על התובע לאשר פעולות נכיון נוספות בחשבון זה, אישר התובע אף לשיטתו שלו עצמו את הפעולה בחשבון. 102. סיכומם של דברים. תלונתו של מחמוד כנגד התובע לא הוגשה בחלל ריק, אלא על רקע תלונות קודמות שנבדקו ונסגרו בנסיבות כמבואר לעיל. כמבואר לעיל, ובניגוד לסברת התובע, הוא לא יצא מאותו דו"ח בדיקה קודם "צח כשלג", ובהינתן כי אין זו הפעם הראשונה שמועלים חשדות כבדים כנגד התובע, יש חשיבות רבה למידת מהימנותה של גרסת התובע. דא עקא וכפי שיבואר להלן, גירסה זו היתה רחוקה מלעורר אמון, הגם שהתובע עצמו בוחר להתעלם מן השינויים וההבדלים המהותיים בגרסאותיו שלו עצמו בפני הבנק ונציגיו בזמן אמת, והשלכותיהם על מסקנות הבנק והחלטתו בסופו של יום. השינויים בגרסאות התובע 103. כפי שנזכר לעיל, בעקבות הפגישה של נציגי הביקורת עם מחמוד ועם הפקיד סלים ח'ורי מיום 24/3/02, הוזמן התובע לפגישה שהתקיימה ביום 25/3/02 במשרדי הביקורות הפנימית של הבנק בתל אביב, בנוכחות מבקר הבנק - מר עמנואל לרנר והמשנה למבקר מר גלעד אליגון. מעיון בתמצית השיחה (מוצג ת/13), עולה כי תשובתו של התובע לשאלה, האם פעולת הנכיון שבנדון מוכרת לו, היתה: "כן. אני זוכר אותה. אחמד טרביה עשה את הפעולה לבקשת מחמוד. מחמוד ביקש שאני אעביר את הפעולה". כאשר נשאל מי חתום על הפעולה השיב: "אחמד חתם. הוא לא חתם בפני, הפעולה לא בוצעה אצלי. אני לא זוכר אם אחמד היה בסניף". 104. כאמור, אין בידינו לקבל את טענתו של התובע, לפיה כביכול השיב את מה שהשיב, על סמך ידיעה כללית, הגיון וניחוש, ומתוך עיון במסמכים שהוצגו בפניו, מבלי שהבין כלל כי הוא מואשם במשהו. כאמור, עיון בתמצית השיחה מעלה כי כבר בפתח הדברים הוצגו לתובע גרסאותיהם של אחמד ומחמוד המכחישים כי ביצעו את הפעולה ואת גרסת הפקיד סלים לפיה התובע היה זה שהביא לו טפסים בחתומים "בלנקו". בנסיבות אלו, כאילו התובע לא הבין ש"האצבע המאשימה" מכוונת כלפיו הינה היתממות שלא במקומה, והיא מקוממת במיוחד שעה שבמסגרת סעיף 40 לתצהיר עדותו הראשית בתיק זה, העיד התובע עצמו לגבי אותה פגישה, באלו המילים: גלעד ולרנר העלו כי פקיד הבנק סלים טען שאני בעצמי, ולא אחמד, ניגשתי לקופה על מנת לבצע את פעולת הנכיון...." לא למותר לציין, כי לאור האזהרה שהוזהר התובע מלבצע פעולות נכיון נוספות בחשבון זה בכלל, טענתו כי לא הבין שהוא מואשם במשהו, נשמעת לא סבירה. מכל מקום ובאשר לטענת התובע בסיכומיו, לפיה השיב תשובה כללית מתוך הגיון ועיון במסמכים, הרי שאם אמנם זו היתה גרסתו בזמן אמת, יכול היה להשיב מיד כי אינו יכול לזכור את הפעולה הספציפית. במקום זאת, ואם אמנם זו טענתו, בחר התובע להתחפר בגירסה פוזיטיבית חד משמעית, לפיה הוא זוכר את הפעולה, כי הוא עצמו לא קיבל את הכסף לידיו וכי טענות הפקיד סלים חורי הטוען אחרת, אינן נכונות. ואם בכך לא סגי, הרי שאף בחר להתחפר בגירסה לפיה: "אין לי מושג. אני אף פעם לא לוקח כסף לידיים שלי בקופות". 105. בחקירתו הנגדית בפנינו הבהיר העד אליגון (ראה: בעמ' 80 לפרוטוקול ש': 28-25), כי מוצג ת/13 , הינו מסמך שאלות שהוכנו מראש לצורך הפגישה עם התובע, וכי תשובות התובע נרשמו בכתב יד מיד כשנתן אותן. לאחר אותו מפגש עם התובע ערך העד אליגון את התרשומת מיום 25/3/02 (נספח ו' לתצהירו), בדבר אותה פגישה. בסעיף 2.5 לאותה תרשומת מצוין כי התובע נשאל האם ייתכן שביצע בכל זאת את הפעולה בעצמו בקופה של סלים אך זאת במסגרת שירות למחמוד, וכאמור שלל את האפשרות ב שאינו לוקח כסף לידיו בקופה. ודוק, אין לנו סיבה שלא ליתן אמון בתוכן רישום זה, לפיו התובע התובע נשאל כבר באותו מועד לגבי אפשרות זו, בהינתן שהנושא עלה כבר בשיחה עם הפקיד סלים, יום קודם לכן, עת ציין כי זכור לו מקרה משבועיים קודם לכן שהתובע הביא אליו טופס נכיון ומשיכה, והוא הביא את הכסף ללקוח ששהה אותה עת במשרדו של התובע. אלא שכאמור התובע שלל אפשרות זו, וטען כי הוא "אף פעם" לא לוקח כסף לידיים שלו בקופות. 106. דא עקא, במסגרת השיחה המקדימה בבדיקת הפוליגרף שנערכה לתובע ביום 1/4/02, נרשם כי מחד התובע טוען שזכור לו בודאות, שמחמוד ביקש אישור עבור נכיון השיק שבנדון, כי אחמד ומחמוד היו בבנק, הוא טיפל בשיק הנ"ל, אחמד חתם על השיק, והשניים לקחו את הכסף, אך מאידך נרשם כי התובע ביקש לציין, שיכול להיוצר מצב בו מנהל הסניף לוקח כסף מזומן עבור אותו לקוח גדול, כי גם הוא עצמו עשה כן, אך אינו זוכר כי לקח כסף מזומן מהפקיד סלים חורי. התובע לא הכחיש כי כך נאמר על ידו לבודק הפוליגרף, ובכל מקרה במכתבו מיום 11/4/02 אל הגב' חוגי (ראה: נספח ו' לתצהירו) כותב התובע בסעיף 14: "באשר לעדותו של הפקיד סלים שכביכול אני זה שקיבלתי את הכסף מהקופה, לעדות זו לדעתי אין כל חשיבות או משקל, שהרי כפי שהסברתי לכם, קיים נוהג מוכר ומקובל לפיו לקוח מקבל ממנהל הבנק שירות אישי והוא יושב בחדר המנהל והמנהל פונה לקופה במקומו ומביא לו את המסמכים או הכסף לחדר המנהל והליך זה אין בו כל פסול בדרך כלל, וגם לא במקרה זה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). לא למותר לציין, כי תוכן מכתבו זה של התובע, עולה בקנה אחד עם דברי התובע שנרשמו בתרשומת של הפגישה ביום 9/4/02 (ראה: נספח ט' לתצהיר הגב' חוגי), לפיהם טען התובע כי יכול להיות שהפקיד סלים ח'ורי דובר אמת, וכי יתכן שהוא שכח, כי לקח את הכסף עבור הלקוח. מכל מקום, לא נעלם מעינינו, כי במכתבו זה מיום 11/4/02, אשר נערך על ידו בזמנו החופשי, נמנע התובע מלספק גירסה ברורה משלו לאירועים שהתרחשו לשיטתו ביום 27/12/01, אלא הסתפק בטענות כנגד אמינות גרסתם של האחרים ובסברות בדבר מה יכול שהיה. 107. הנה כי כן, בין הגרסה החד משמעית השוללת כל אפשרות שהתובע ביצע פיזית את פעולת הנכיון והמשיכה למול הפקיד סלים, ואשר גורסת כי הפקיד סלים אינו דובר אמת, לבין הגרסה הנוספת של התובע לפיה ייתכן שביצע את הפעולה מבחינה פיזית אבל עבור הלקוח שישב במשרד, קיים פער משמעותי, שאינו מעורר בפני עצמו אמון רב בתוכן גרסת התובע. 108. אלא שבכך לא סגי, שכן יש לזכור כי עוד עובר למכתבו זה של התובע מיום 11/4/02, ועוד עובר לפגישה מיום 9/4/02 ולבדיקת הפוליגרף מיום 1/4/02, שלח התובע ביום 31/3/02 אל הגב' חוגי את התצהיר עליו חתם אחמד ביום 30/3/02 ובו חזר בו מה כי לא הוא ביצע את פעולת הנכיון, וכך נאמר באותו תצהיר (ראה: מוצג נ/1) לעניין פעולת הנכיון: "הנני מצהיר כי פעולת נכיון שיק מס' 025 ע"ס 29,350 ₪ וכן משיכת וקבלת סכום השיק שנעשו בחשבון הנ"ל ביום 27.12.01 בוצעו ונעשו על ידי". לתצהיר זה צורף מכתבו של התובע אל הגב' חוגי בכתב יד (ראה: נספח ד'2 לתצהיר עדותו של התובע בהליך הזמני), כדלקמן: "אבקש לעדכנך כי אתמול בשעה 11:00 בלילה נמסר לי תצהירו של בעל החשבון נשוא החקירה המדבר בעד עצמו. נראה לי שלאחר קבלת תצהיר זה, לא נותר ספק כי כל פעולותי נעשו עפ"י נוהלי הבנק. הצדק יצא לאור". נראה כי נעלם מעיני התובע שבמשלוח התצהיר ובמכתב הנלווה אליו, קשר התובע את עצמו לגרסה המאוחרת של אחמד, לפיה אחמד הוא שביצע את פעולת הנכיון ומשיכת הכספים בפעל. 109. ודוק, לגופם של דברים, תוכנו של תצהיר זה, לפיו אחמד ביצע את פעולת הנכיון ומשיכת הכספים בעצמו, תואמת לכאורה את גרסתו הראשונה של התובע מיום 25/3/02, הגם שלא באופן מלא, שכן באותה גרסה טען התובע כי אינו זוכר אם אחמד היה בסניף, אך היא אינה מתיישבת עם הגירסה המאוחרת של התובע, כעולה מהפגישה מיום 9/4/02 ומכתבו מיום 11/4/02 אל הגב' חוגי, לפיה "במקרה זה" נטל את הכסף וביצע את הפעולה עבור הלקוח, כשירות ללקוח חשוב וגדול. 110. הנה כי כן, כבר בזמן אמת, שינוי הגרסאות של התובע, לא רק שאינו מעורר אמון בתוכן גרסתו זו של התובע בנקודה כה מהותית, אלא ובהינתן כי במנהל בנק עסקינן, יש בו כדי להטיל דופי בתובע בכלל ובמידת האמון שניתן לרכוש לו בכלל. ואמנם, נושא זה לא נעלם מעיני הבנק וכבר בפגישה מיום 9/4/02 הבהירה הגב' חוגי לתובע כי התמונה קודרת ואי אפשר לעבור על כך לסדר היום ולפי דבריה, כפי שנרשמו, העניין הוא לא באשראי אלא בשינוי הגירסאות. 111. אלא שבכך לא סגי, שכן גם בדיעבד, למרות השגותיו הרבות של התובע על אופן הבדיקה שערך הבנק, וטענותיו לגבי מהימנות גרסאותיהם של מחמוד ואחמד ולמעשה של כל מי שהעיד בשונה ממנו - לא מצאנו בתצהיר התובע או מכתביו בזמן אמת, גרסה אחת ברורה ומלאה לגבי מה שהתרחש לשיטתו שלו בסניף הבנק באותו יום, או לחלופין אפילו כי אינו יכול לזכור מה התרחש באותו יום, שהועלתה רק בסיכומים. הרמז היחיד למה לשיטת התובע התרחש באותו יום בבנק, ניתן למצוא וכאמור באופן מרומז בסעיף 40 לתצהיר עדותו הראשית בתיק זה, שם טען: "גלעד ולרנר העלו כי פקיד הבנק סלים טען שאני בעצמי, ולא אחמד, ניגשתי לקופה על מנת לבצע את פעולת הנכיון - לעניין זה אני השבתי בהמשך (בפגישה מיום ה- 9/4/02 ובמכתבי לבנק) כי פעמים רבות מנהל סניף מבצע בעצמו פעולות שונות בזמן שלקוחות יושבים במשרדו, ועל מנת ליתן שירות אדיב וטוב ואין בכך כל פגם או פסול". הנה כי כן, למירב, ניתן להסיק מתוך הדברים שככל הנראה כוונת התובע היא שהוא אמנם ביצע פיזית את הפעולה של המשיכה והנכיון בשעה שהלקוח מחמוד או אחמד (לא ברור למי מהשניים מכוונים הדברים) ישב במשרדו, כשירות עבור הלקוח. אלא מאי, שגירסה זו של התובע אינה מתיישבת עם הגרסה של אחמד בתצהירו מיום 30/3/02, אותה אימץ התובע כבר ביום 31/3/02, ועם גרסתו הראשונה של התובע מיום 25/3/02 ומיום 1/4/02 בפני בודק הפוליגרף לפיה הוא זוכר בודאות שאחמד ומחמוד לקחו את הכסף בעצמם. מכל מקום, גירסה זו בפני עצמה, אינה מספקת הסבר לסתירה שנפלה בין גירסתו הראשונית של התובע מיום 25/3/02 כעולה ממוצג ת/13, לעיל לפיה טען התובע כי אחמד לא חתם על הפעולה בפניו וכי הוא בכלל לא זוכר אם אחמד שהה בסניף באותו יום, לבין עדותו בהליך הזמני, שם העיד לגבי טופסי הנכיון והמשיכה, כי אחמד חתם גם על טופס הנכיון וגם על טופס המשיכה והוסיף: "ואני זוכר שהוא חתם בנוכחותי וזה היה אצלי בחדר, אני לא זוכר מה היה לאחר שהוא חתם" (ראה עדותו: בעמ' 4 לפרוטוקול בהליך הזמני, ש': 16-15). 112. ודוק, לא רק שאף מתוך גירסתו של התובע עצמו בהליכים בפנינו, לא ניתן לדלות ולו גרסה אחת ברורה לגבי, מה לשיטתו של התובע התרחש באותו יום, אלא שאף מעיון בתוכן הדברים כנטען בתצהירו, מתגלות סתירות פנימיות. כך בתצהיר עדותו הראשי בתיק העיקרי, העיד התובע: "זאת ועוד, אני הסברתי והוכחתי כי שם המוטב (של אחמד) בשיק הוא בכתב ידו של מחמוד, וכי החתימה על גב השיק היא של אחמד אך החותם הוא מחמוד, ולמרות זאת עיין זה לא נבדק ע"י הבנק, והרי אם מחמוד ואחמד הכחישו כל קשר לשיק כיצד שניהם חתומים עליו וכיצד מחמוד מילא את פרטי המושך" (ראה: סעיף 114 לתצהיר). כבר מתוכן סעיף זה בפני עצמו, לא ניתן להבין למי מייחס התובע מה, שכן ממה נפשך, אם טוען התובע כי מחמוד מילא את שם המוטב בשיק בכתב ידו, וכי החתימה על גב השיק היא של אחמד אך החותם הוא מחמוד, לא ברור למה כוונתו של התובע בטענתו כי "שניהם" חתומים על השיק. על כך נוסיף כי אם לשיטת התובע מחמוד חתם על השיק בחתימה הנחזית להיות חתימה של אחמד, כיצד הוא עצמו - מנהל הסניף - אישר את הפעולה, ואם כבר אישר מדוע היה צורך שאחמד יחתום על טופסי המשיכה והנכיון, אם אמנם חתם עליהם בפניו, או שמא אחמד כלל לא נכח בסניף באותו יום. 113. סיכומם של דברים עד כה. אם אמנם זכר התובע את מה התרחש ביום 27/12/01 בבנק, מצופה ממנו למסור את אותה גרסה מיד כאשר נשאל עליה ולדבוק בה. לחילופין, ואם לא זכר או לא יכול היה לזכור מה התרחש ביום 27/12/01, שומה היה עליו למסור זאת מיד או אף לבקש אורכה לבדוק את הדברים. אלא שהתובע פסח על שני הסעיפים ובמקום להציג גירסה אחת ברורה מבין שתי החלופות לעיל, הסתבך בגרסאות סותרות שאינן מתיישבות האחת עם השנייה, ודוק אף בדיעבד במסגרת הליך זה, לא ניתן היה לקבל ממנו גירסה אחת ברורה באשר למה שלשיטתו שלו התרחש ביום 27/12/01. אלא שגם באמור לעיל, לא סגי, שכן בדוננו באירועים שהתרחשו בזמן אמת, לא ניתן להתעלם מעצם משלוח תצהירו של אחמד מיום 30/3/02 על ידי התובע והנסיבות האופפות אותו, וההשלכה שיש לנסיבות אלו, על מידת האמון של הבנק בתוכן גרסתו של התובע ועל ההשלכה שיש לנסיבות אלו על מידת האמון בתובע בכלל. משכך, נפנה איפוא לדון בתצהיר זה ובנסיבות האופפות את קבלתו. תצהירו של אחמד מיום 30/3/02 114. כאמור, ביום 31/3/02 העביר התובע לגב' חוגי באמצעות הפקס את תצהירו הנ"ל של אחמד במצורף למכתבו שלו עצמו, ודוק, כל זאת לאחר שהתבקש בפגישה מיום 25/3/02 שלא לדבר עם הנפשות הפועלות באותה פרשה. ואמנם, במסגרת הפגישה הראשונה שהתקיימה עם התובע לאחר 9/4/02 (ראה: תרשומת הפגישה נספח ט' לתצהיר חוגי), נטען כלפי התובע ש"עולה תמיהה מה פתאום הביא תצהיר?", ועל כך נרשם מפי התובע באותו מעמד: "הלקוח לדברי רבאח שינה את גרסתו כי אנשים הפעילו את מצפונם ופנו אליו וזו התשובה שנתנה לו לכך. לדברי רבאח הוא פנה לרו"ח של מחמוד ואחמד והוא חזר עם התצהיר". 115. באותו שלב, ובשים לב לכך שכאמור לעיל, הגרסה של אחמד בתצהיר הנ"ל, אינה תואמת את הגרסאות שמסר בינתיים התובע, אין תמה על כך שלא רק שהצגת התצהיר על ידי התובע לא סייעה להפיג את חוסר האמון בגרסתו של התובע לגופה, אלא שעצם העובדה כי התובע היה מעורב בדרך כלשהי בהשגת אותו תצהיר, כפי שאישר בפגישה מיום 9/4/02 היא כשלעצמה עוררה תהיות וחשדות כלפי התובע, כעולה מן התרשומת מיום 9/4/02. ואמנם, בהמשך לאותה פגישה עם התובע מיום 9/4/02, נפגשו גב' חוגי, ריאד חורי, והקב"ט גינתון, פעם נוספת עם מחמוד ביום 14/4/02. בפגישה זו עומת מחמוד עם טענותיו של התובע בפגישה מיום 9/4/02 והכחיש את טענות התובע. בכל הנוגע לסוגיית התצהיר, השיב מחמוד כי אין אמת בתצהיר והעיד על עצמו כי הוא קיבל כסף תמורת התצהיר, וכי רו"ח בדארנה שאישר את התצהיר יוכל לאשר שאמנם התקבל כסף תמורת התצהיר. לדבריו, את הכסף הביא ה"שייח" שגם איתו יש לתובע עסקי קרקעות. בעקבות פגישה זו נפגשו נציגי הבנק הנ"ל עם התובע עוד באותו היום (ראה תרשומת הפגישה - נספח י'א לתצהיר הגב' חוגי). אין חולק כי בשלב מסוים של הפגישה התבקש התובע לצאת מן החדר, ונערכה שיחה טלפונית באמצעות הרמקול עם רו"ח בדארנה, שכאמור היה זה שאישר בנוסף לחתימת עורך הדין את תצהירו של אחמד, ואשר לשיטת מחמוד בפגישה מאותו יום יוכל לאשר את גרסתו כי שולם כסף תמורת תצהירו של אחמד. כעולה מנספח י"א הנ"ל, אישר רו"ח בדארנה ש"היה שם כסף..... הוא היה שם וראה דולרים", אך לדעתו אין "כאן היבט פלילי". מששב התובע לחדר ונאמר לו כי יש גורמים הטוענים כי התצהיר ניתן תמורת כסף, הוא השיב שכולם משקרים. 116. בהינתן כי התצהיר בו עסקינן, נמסר לבנק על ידי התובע עצמו, טענתו של מחמוד כי שולמה תמורה תמורת אותו תצהיר, גרסה שאושרה אף על ידי רו"ח בדארנה, מטילה צל כבד על אמינות תוכן גרסתו של התובע, ובעיקר מעוררת חשד בכל הנוגע להתנהלותו של התובע בכלל, עת הוא מאשר בפני נציגי הבנק עוד בפגישה מיום 9/4/02 כי היה זה הוא שפנה אל רו"ח בדארנה, אשר חזר אליו עם התצהיר. בנסיבות אלו אין תמה על כך שהצגת התצהיר על ידי התובע, לא רק שלא סייעה להפיג את החשד שדבק בתובע לנוכח התלונות שהועלו כלפיו ולנוכח גרסאותיו המתחלפות, אלא השיגה את ההיפך, ורק ערערה עוד יותר את האמון בתובע עצמו ונכונות גריסתו בפרט. 117. עד כאן הילך הדברים בזמן אמת, כפי שהיה ידוע לבנק עובר לפיטורי התובע, אלא שבכך לא סגי, שכן בדיעבד, במסגרת ההליך שבפנינו, לא רק שלא הופרכו החשדות שדבקו בתובע בהקשר לתצהיר ונסיבות חתימתו, אלא שלאור הראיות שהובאו בפנינו, התברר כי היה יסוד מוצק לחשדו של הבנק בזמן אמת, כי התצהיר אינו אמת, ולחוסר האמון בתובע לנוכח מעורבותו בהשגת התצהיר. 118. כך, עוד בשלב ההליך הזמני, התברר כי התובע, למצער, אינו מדייק בגירסתו בנוגע לנסיבות קבלת התצהיר. הדברים נדונו במסגרת ההחלטה בהליך הזמני, ונפרטם להלן. כך, בתצהיר התומך בבקשתו בהליך הזמני טען התובע כי חתימת אחמד על התצהיר באה בעקבות "לחץ שהופעל על הלקוח (אחמד - א.ר.ק.) על ידי קרובי משפחה שרצו למנוע את הרס חייו ומקור פרנסתו של אדם חף מפשע.." בתצהירו הנ"ל הצהיר התובע כי עוד בטרם ניתן תצהירו זה של אחמד פנה אליו גורם שלישי מטעם אחמד ומחמוד בהצעה לפיה ישלם להם שוחד וב"תמורה" יספרו כי התלונה שהגישו נגדו היתה שקרית. לדבריו הו