בפנינו תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת מס' 1 - חרמון ג.נ. שירותים בע"מ, חברת כח אדם שהעסיקה אותה תקופה קצרה אצל הנתבעת מס' 2 (להלן- מאפית אריאל) עד שעברה להיות עובדת של מאפית אריאל. לציין, כי במקור הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 ומאפית אריאל לגבי מלוא תקופת עבודתה של התובעת אצל השתיים, ואולם בינתיים הגיעה התובעת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בכל הנוגע לתביעתה כנגד מאפית אריאל, כך שנותרה לפתחנו המחלוקת שבין התובעת לבין הנתבעת 1 (אשר תקרא להלן - הנתבעת) בכל הנוגע לתקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת. במסגרת תביעתה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר מוגדלים בגין האיחור בתשלום השכר, תוספת גמול עבודה בשעות לילה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בשווי חלק המעביד לקרן פנסיה בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מעביד לפיצויי פיטורים. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1.אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת הינה חברת כח אדם, ואף אין חולק ביניהם כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת אצל מאפית אריאל החל מיום 17/4/05 ועד ליום 31/7/05 כעובדת יומית בשכר מינימום שעמד באותה עת על 17.93 ₪ לשעה. 2.אף אין חולק כי החל מיום 1/8/05 ואילך, הועסקה התובעת במישרין על ידי מאפית אריאל. 3.בדיעבד, ועל אף המחלוקת שהסתמנה בראשית ההליכים, בסופו של יום התברר כי לא היה חולק בין הצדדים, שהתובעת הועסקה על ידי הנתבעת אצל מאפית אריאל על מכונות הייצור של המאפיה שעסקו גם באריזה (ראה: דברי התובעת ועדותה בעמ' 1 לפרוטוקול ש' 13-14 ובעמ' 2 לפרוטוקול ש': 19, ודברי ב"כ הנתבעת בעמ' 1 לפרוטוקול ש': 10 ועדות מנהל הנתבעת בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 16-26) כאשר לשיטת הנתבעת המדובר ב"עבודה כללית" ואילו לטענת התובעת המדובר בעבודה על מכונות אפיה ואריזה. 4.התובעת צירפה לכתב התביעה ולתצהיריה, תלושי שכר לחודשים אפריל, יוני ויולי 2005, בצירוף דוחות נוכחות לחודשים מאי, יוני ויולי 2005 שלא הוכחשו על ידי הנתבעת, כאשר לשיטתה, שלא נסתרה על ידי הנתבעת, שכרה לחודשים מאי 05' ו-יוני 05' רוכז כולו במסגרת תלוש השכר לחודש יוני 05'. ודוק, עיון ברכיב "תשלומים מצטברים" בתלוש השכר לחודש יוני 05' והשוואתו לרכיב "תשלומים מצטברים" בתלוש השכר לחודש אפריל 05', מעלה כי אמנם לא שולמה לתובעת כל משכורת נוספת בין משכורת חודש אפריל 05' למשכורת חודש יוני 05'. המחלוקות 5.הצדדים בענייננו חלוקים ביניהם בשאלה שמשליכה על חלק מרכיבי התביעה והיא, האם כטענת התובעת על יחסיה עם הנתבעת שבנדון, חלות הוראות צו ההרחבה בענף האפיה, או שמא כטענת הנתבעת על יחסי הצדדים חל צו בענף אספקת שירותי כח אדם. 6.בנוסף, חלוקים הצדדים ביניהם לגבי זכאותה של התובעת לכל אחד מרכיבי התביעה כמבואר לעיל. לציין, כי בכל הנוגע לפדיון חופשה שנתית, נאותה הנתבעת, לפנים משורת הדין, ובהינתן גובה הסכום שנתבע ברכיב זה לשלם לתובעת את הסכום הנתבע, הגם שלשיטתה הסכום המדויק של פדיון החופשה נמוך מכך. 7.זאת ועוד, במסגרת תצהיר עדותה הראשי, העלתה הנתבעת לראשונה את טענתה לפיה בניגוד לנטען בכתב ההגנה כי התובעת פוטרה מעבודתה, היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה בנתבעת ללא הודעה מוקדמת ועל כן במסגרת תצהיר זה עתרה לקיזוז שוויה של ההודעה המוקדמת בהיקף של יומיים וחצי שהיה על התובעת למסור לה, לטענתה, מכל סכום שייפסק אם ייפסק לזכות התובעת,. דיון והכרעה 8.מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ומטעם הנתבעת הוגש עדות ראשית של מנהל ואחד מבעלי הנתבעת- מר ז'אק בן שטרית התובעת ומנהל הנתבעת נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו, ולאחריה סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה. 9.אחר הבהרות אלו, נפנה להלן לדון במחלוקות נשוא תביעה זו, ותחילה למחלוקות שבין הצדדים בכל הנוגע לתביעה להפרשי שכר עבודה, פיצויי הלנה על האיחור בתשלום השכר ופדיון החופשה, שאינן קשורות למחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה הוראותיו של איזה צו ההרחבה חלו על יחסי הצדדים שבנדון. התביעה לתשלום הפרשי שכר עבודה 10. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 412 ₪ בגין 23 שעות עבודה שלא שולמו לה. לטענת הנתבעת מנגד, שולמו לתובעת מלוא שעות עבודתה, וחישוביה לוקים בטעות שכן התובעת לקחה בחשבון, בטעות, גם שעות הפסקות שניתנו לה מדי יום בהיקף שלא פחת מחצי שעה ליום ואשר לטענתה, אינן מזכות בשכר עבודה. 11. מהשוואת דוחות הנוכחות של התובעת שהוגשו לתיק, לתלושי השכר ששולמו לה בגין כל אחד מחודשי העבודה, עולה כי גם לאחר הפחתת חצי שעה הפסקה ליום, נותר פער בין מספר השעות הנקובות בכל דוח נוכחות, לבין מספר השעות ששולמו לתובעת בכל חודש כאמור. כך, מעיון בדוח הנוכחות לחודש 7/05 עולה כי בסך הכל על פי רישומי דוח הנוכחות, עבדה התובעת על פני 191 שעות בחודש זה שהתפרסו על 22 יום. לאחר הפחתת שוויה של חצי שעה לכל יום, היינו 11 שעות זכאית היתה התובעת לתשלום בגין 180 שעות. למרות זאת בחודש זה שולם לה בגין 157 שעות בשיעור של 100% ו-19 שעות בשיעור של 125% ובסה"כ עבור 176 שעות עבודה. משכך הם פני הדברים ובהעדר כל הסבר מצד הנתבעת לפער זה, אין זאת אלא שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין חודש 7/05 תשלום עבור 4 שעות. בדומה לכך, מעיון בדוח הנוכחות לחודש 5/05 עולה כי בסך הכל על פי רישומי הדוח, עבדה התובעת על פני 196 שעות בחודש זה שהתפרסו על 21 יום. לאחר הפחתת שוויה של חצי שעה לכל יום, היינו 10.5 שעות זכאית היתה התובעת לתשלום בגין 185.5 שעות (כפי שאף מצוין בדוח הנוכחות עצמו). מעיון בדוח הנוכחות לחודש 6/05 עולה כי בסך הכל על פי רישומי הדוח, עבדה התובעת על פני 180 שעות בחודש זה שהתפרסו על 22 יום. לאחר הפחתת שוויה של חצי שעה לכל יום, היינו 11 שעות זכאית היתה התובעת לתשלום בגין 169 שעות (לציין כי בדוח עצמו מצוין כי זכאית ל-170 שעות בפעל). במילים אחרות, על פי המצוין בדוחות הנוכחות לחודשים 5/05 ו-6/05 זכאית היתה התובעת לסך הכל תשלום בגין 354.5 שעות (לאחר הפחתת חצי שעת הפסקה). למרות זאת, בתלוש השכר לחודש 6/05 בגין שני חודשים אלו, שולם לתובעת עבור 288 שעות בשיעור של 100% ו-50 שעות בשיעור של 125% ובסה"כ עבור 338 שעות עבודה. משכך הם פני הדברים ובהעדר כל הסבר מצד הנתבעת לפער זה, אין זאת אלא שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין החודשים 5/05 ו-6/05 תשלום עבור 16.5 שעות. ודוק, בהעדר דו"ח נוכחות לחודש 4/05 ומשלא הציגה התובעת כל ראיה אחרת לעניין מספר שעות עבודתה בחודש זה - אין בידינו לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה ברכיב זה ככל שהוא מתייחס לחודש 4/05. 12. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר עבודה לחודשים 5/05 ו-6/05 בסך כולל של 296 ₪ על פי החישוב שלהלן: 16.5 שעות X 17.93 ₪ לשעה = 296 ₪. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/05 ועד לתשלום המלא בפעל. כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר עבודה לחודש 7/05 בסך כולל של 72 ₪ על פי החישוב שלהלן: 4 שעות X 17.93 ₪ לשעה = 72 ₪. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר מוגדלים בגין האיחור בתשלום השכר 13. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 1,547 ₪ בגין פיצויי הלנה על איחור בתשלום השכר, שכן לטענתה משכורתה שולמה לה באיחור עד ה-15 העוקב. זאת ועוד, הואיל והתובעת השתכרה שכר מינימום, עותרת היא בנסיבות העניין לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנה מוגדלים בשל תשלום שכר מינימום באיחור. 14. בעניין זה המדובר ברכיב תביעה לסכום קצוב שיש לכמתו ולהוכיחו. דא עקא, שבענייננו והגם שהתובעת טרחה לכמת את הסכום הקצוב הנתבע על ידיה ברכיב זה, היא לא הציגה ולו ראשית ראיה באשר למועד תשלום השכר כנטען על ידיה. מעבר לטענה כללית בכתב התביעה ובתצהירה לפי המשכורת שולמה לה לאחר ה-10 לחודש עד ל-15 לכל חודש, לא הציגה התובעת ולו דוגמא אחת ממנה ניתן ללמוד על מועד תשלום השכר של איזה מבין המשכורות כנטען על ידיה. 15. אי לכך, אין בידינו לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה, ואין לנו אלא לדחות את תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה. התביעה לפדיון חופשה 16. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 385 ₪ בגין פדיון חופשה למשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת כשהם מחושבים לפי 4% מתוך כלל השתכרותה בנתבעת בתקופת עבודתה. 17.כמבואר לעיל, לעניין רכיב זה נאותה הנתבעת, לפנים משורת הדין, ובהינתן גובה הסכום הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הנתבע, הגם שלשיטתה הסכום המדויק של פדיון החופשה נמוך מכך. 18.בהינתן כי נטל ההוכחה להוכיח את מספר ימי החופשה שניצל העובד מוטל על שכמו של המעביד, ובהינתן כי הנתבעת לא החלה לעמוד בנטל זה, אין זאת אלא שטוב עשתה הנתבעת משהביעה את הסכמתה לתשלום הסכום הנתבע ברכיב זה לכתב התביעה, גם אם לא מן הנמנע כי הוא גבוה במספר שקלים בודדים מעל לסכום המדויק המגיע לתובעת בגין פדיון חופשה לתקופת עבודתה אצל הנתבעת. 19.אי לכך, בהסכמת הנתבעת, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך של 385 ₪. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד לתשלום המלא בפעל. הוראות צו ההרחבה החל על יחסי הצדדים. 20.עד כאן דיוננו ברכיבי התביעה שאינם קשורים למחלוקת בנושא צו ההרחבה, ומכאן נפנה לדון במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה הוראותיו של איזה צו ההרחבה, חלו על יחסי הצדדים שבנדון בתקופה נשוא התביעה. וכך, לטענת התובעת, על יחסיה עם הנתבעת שבנדון חל צו ההרחבה בענף באפיה. לטענתה, התובעת עבדה במאפיית אריאל, בין השאר בתפקיד של ייצור ועל כן צו הוראות צו ההרחבה בענף האפיה חלו עליה. לטענתה, הנתבעת כחברת כח אדם, שולחת עובדים לכלל המעסיקים במשק, ועל כן אין ספק שצו ההרחבה בענף האפיה אמור לחול גם על יחסי התובעת והמעביד אליו נשלחה, וזאת בהתאם להסכם או לצו שהוא לטובת העובד במקום העבודה שאליו נשלח על פי התפקידים שביצע ועל פי הענף שבו הוא עבד בפעל. מנגד, לטענת הנתבעת, היא חברת כח אדם ואיננה עוסקת בתחום האפיה. בסיווג תחולת צו ההרחבה יש לבחון את עיסוקו של המעביד. בכל מקרה בצו ההרחבה בענף האפיה קיימת החרגה מפורשת של תחולת הצו על כל מי שיש לו הסכם קיבוצי ובאופן טבעי צו הרחבה, בעבר ובעתיד, וכאשר מדובר בענף כח האדם שבו עוסקת הנתבעת קיים הסכם קיבוצי וצו הרחבה משנת 2004 שהוא הצו שחל על יחסי הצדדים. לטענתה, אין לקבל את סברת הנתבעת לפיה חברת כח אדם כמוה כזיקית המשנה את צבעיה ואופיה על פי מה שקורה באותו זמן אפילו מבלי ידיעתה בין העובד המושאל לבין המעביד בפועל. הדבר לא רק שמנוגד להיגיון ולאפשרות היישום אלא שאם כך היה הדבר לא היה צורך בהסכם קיבוצי ובצו הרחבה בענף כח אדם. 21.אין חולק בענייננו כי הנתבעת היתה מעבידתה של התובעת בתקופה נשוא המחלוקת, ואף אין חולק כי הנתבעת היא חברת כח אדם שהעסיקה את התובעת אצל מאפית אריאל. בסעיף התחולה לצו ההרחבה בענף האפיה, כפי שעודכן מעת לעת נקבע כי הוראותיו יחולו על: "כל העובדים והמעבידים במאפיות בישראל, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם...." הואיל והנתבעת מס' 2 היא מאפיה והואיל והתובעת הועסקה אצלה (אף לשיטת מנהל הנתבעת) על מכונות הייצור, אין זאת אלא שהתובעת נכללת בהגדרת העובדים עליהם חל צו ההרחבה. 22.ואולם, צודק ב"כ הנתבעת, כי תחולת צו הרחבה על יחסי הצדדים, נבחנת בהתאם למהות עיסוקו של המעסיק ולא רק על פי מהות עיסוקו של העובד, ועל כן לא ניתן לומר שצו ההרחבה ככזה חל הנתבעת ביחסיה עם התובעת. דא עקא, שהואיל ועסקינן בענייננו במעביד שהוא חברת כח אדם, והואיל ותנאי עבודתם של עובדי חברות כח אדם הוסדרו בחוק מיוחד, שומה עלינו לפנות לעניין זה להוראותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן - החוק). ואמנם, עיון בחוק זה מעלה כי בסעיף 13 לחוק שכותרתו "תנאי עבודה", נקבע: (א)תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל. (ב)חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו לפי ההוראה שהיא לטובת העובד; לענין סעיף קטן זה, "הסכם קיבוצי" - לרבות הסכם קיבוצי החל על עובדים מכוח סעיף קטן (א) או הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה אצל קבלן כוח האדם. (ג)הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובלבד שהסכם כאמור הורחב בצו הרחבה, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לענין זה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ודוק, בכל הנוגע לפרשנות המונח "הסכם קיבוצי" כאמור בסעיף קטן 13(א) לעיל, הרי שסעיף 1 לחוק, בפרק ההגדרות, הגדיר "הסכם קיבוצי" כדלקמן: "הסכם קיבוצי" - כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, לרבות צו הרחבה כמשמעותו בחוק האמור, והסדר קיבוצי בכתב; (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שלאור הוראות סעיף קטן 13(א) לחוק, הוראות צו ההרחבה בענף האפיה (במובחן מתחולת צו ההרחבה עצמו), החלות על עובדי המאפיה בסוג העבודה בו הועסקה התובעת, חלות לפי הענין, גם על התובעת במסגרת העסקתה אצל הנתבעת, בהיותה עובדת של קבלן כוח האדם המועסקת במאפיה. בכל הנוגע לחריג הנקוב בסעיף קטן 13(ג) לחוק, הרי שלעניין זה לא טענה הנתבעת כי חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אספקת כח אדם (היינו מכח חברותה בארגון המעסיקים החתום על ההסכם), אלא טענה לתחולת צו ההרחבה בענף אספקת כח אדם, ומכאן שלא התקיים בנתבעת החריג הנקוב בסעיף קטן 13(ג) לחוק. 23.סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור הקבוע בסעיף קטן 13(א) לחוק, הוראות צו ההרחבה בענף האפיה (במובחן מתחולת צו ההרחבה עצמו), חלות גם על התובעת ביחסיה עם הנתבעת שבנדון, וזאת בנוסף לתחולת צו ההרחבה בענף אספקת כח אדם על יחסי התובעת והנתבעת בשל מיהות הצדדים. לאור הוראות סעיף קטן 13(ב) לחוק לפיו בנסיבות דוגמת אלו שבנדון "ינהגו לפי ההוראה שהיא לטובת העובד" - אין זאת אלא שלמצער, בקשר לאותם תנאים בהם הוראות צו ההרחבה בענף האפיה מיטיבות עם התובעת ביחס להוראות צו ההרחבה בענף אספקת כח אדם, יחולו על התובעת הוראות צו ההרחבה בענף האפיה. 24.אי לכך, אנו מקבלים את טענות התובעת וקובעים כי ההוראות בצו ההרחבה בענף האפיה המיטיבות עם התובעת ביחס להוראות בצו ההרחבה בענף אספקת כח אדם, חלו על התובעת ביחסיה עם הנתבעת שבנדון בתקופה נשוא המחלוקת. התביעה לתשלום תוספת גמול עבודה בשעות לילה 25. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 2,727 ₪, שכן לטענתה היא עבדה במשמרות לילה החל מהשעה 19:00 ועד לשעה 07:00 בבוקר (12 שעות לכל משמרת). לטענתה, על פי סעיף 7 לצו ההרחבה בענף האפיה, היא זכאית לתשלום בסך של 150% עבור כל שעת לילה כאמור, ועל כן בגין 338 לילה למשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת שבנדון, היא זכאית לתוספת גמול לילה בסך של כולל של 2,727 ₪. 26.מנגד, הנתבעת מכחישה את שעות העבודה כנטען על ידי התובעת, מה גם שלטענתה, ממילא לא חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף האפיה, ושכרה של התובעת בגין שעות בהן עבדה במסגרת משמרת לילה שולם לה כמתחייב מהוראות הדין. 27.סעיף 7 (ב) לצו ההרחבה בענף האפיה קובע: "בעד עבודה בשעות לילה בין השעות 10 בערב עד 6 בבוקר - כולל הכנה שהותרה מכוח החוק, יקבלו הפועלים תוספת שכר של 50% מהשכר הכולל". מעיון בדוחות הנוכחות שצירפה התובעת לתיק בית הדין, ולא נסתרו כאמור על ידי הנתבעת עולה כי אין בהם תמיכה לגרסת התובעת כי עבדה באופן קבוע במשמרות של 12 שעות בלילה, ואולם מעיון בדוחות הנוכחות לחודשים 5/05 ו-6/05 עולה כי התובעת הועסקה בחודשים אלו בהיקף כולל של 190 שעות שחלו בין השעות 22:00 בערב ל-06:00 בבוקר. כמו כן בחודש 7/05 הועסקה התובעת בהיקף כולל של 112 שעות שחלו בין השעות 22:00 בערב עד 06:00 בבוקר ובסה"כ בשלושת החודשים הנ"ל, הועסקה התובעת בהיקף כולל של 302 שעות בתחום השעות שחלו בין 22:00 בערב ל-06:00 בבוקר. הואיל והתובעת לא צירפה את דוח הנוכחות לחודש 4/05 אין בידינו לקבוע כי הוכיחה את תביעתה לעניין חודש זה. 28.אי לכך ולאור המבואר לעיל, זכאית התובעת לתשלום הסך הכולל של 2,707 ₪ מאת הנתבעת בגין תוספת עבודת לילה, לפי החישוב שלהלן: 17.93 ₪ לשעה X 302 שעות X 50% = 2,707 ₪. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לדמי חגים 29. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 1,158 ₪, עבור 9 ימי חג שחלו לטענתה בתקופת עבודתה אצל הנתבעת. לטענתה, על פי צו ההרחבה בענף האפיה, היא היתה זכאית ל-17 ימי חג בשנה, כאשר בתקופת עבודתה אצל הנתבעת חלו 9 ימי חג מאלו המפורטים בצו ההרחבה. 30.מנגד, כינתה הנתבעת עתירה זו של התובעת כאבסורדית, שכן לדבריה צו ההרחבה בענף האפיה לא חל על יחסי הצדדים, ועל פי צו ההרחבה הכללי בנושא דמי חגים, כלל לא קמה זכאות לתובעת לדמי חגים בטרם השלימה 3 חודשי עבודה אצל אותו מעביד. 31.סעיף 14 לצו ההרחבה בענף האפיה קובע: "(א)המעבידים ישלמו לפועליהם בעד 17 ימי חג לשנה, כדלקמן: 7 ימי פסח ועוד 2 ימים צמודים לתשלום פסח, יום שבועות, 2 ימי ראש השנה ויום נוסף צמוד לתשלום זה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות ויום העצמאות. (ב)בעד ימי חג שחלים בשבת - לא יהיה תשלום" התובעת צירפה לתצהירה פירוט של "ימי החג" כהדרתם בצו ההרחבה, אשר חלו בתקופת עבודתה בנתבעת, ואשר לא נפלו בשבת כדלקמן: 24/4/05 עד 29/4/05 ועד בכלל - 6 ימי פסח + יום אחד צמוד לפסח שאינו חל בשבת. 12/5/05 יום העצמאות. 13/6/05 חג שבועות. ובסה"כ: 9 ימי חג. 32.על פי הפסיקה נקבע כי משהוכיח העובד שעבד באופן סדיר במשך שנים אצל מעבידו, חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעביד [ראה: דב"ע מג/3-91 מולה נוהד - חב' אל-וו בע"מ, פד"ע טו(1) 163,166; ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ (ניתן ביום 28/5/07)]. במובחן מצו ההרחבה הכללי במשק, הוראות צו ההרחבה בענף האפיה אינן מתנות את הזכאות לדמי חגים לעובד יומי בעבודה של 3 חודשים לפחות ואף אינן מתנות את הזכאות לדמי חגים בנוכחות בעבודה ביום שלפני החג ולאחר החג. בענייננו אין חולק כי התובעת לא עבדה במתכונת חודשית אלא יומית, וכעולה מתוך הדוחות שהציגה הועסקה באופן סדיר בתקופה נשוא המחלוקת, ועל כן הנטל הוא על הנתבעת להוכיח כי לא התקיימו בתובעת תנאי הזכאות לתשלום זה. דא עקא, שמעבר לטענותיה לאי תחולת הוראה זו לצו ההרחבה בענף האפיה, לא הראתה הנתבעת מדוע התובעת לא עמדה בתנאי הזכאות למספר ימי החג כנטען על ידיה. 33.אי לכך, התוצאה היא שהתובעת זכאית לתשלום הסך הכולל של 1,290 ₪ מאת הנתבעת, בגין דמי חג עבור 9 ימי חג, לפי החישוב שלהלן: 17.93 ₪ לשעה X 8 שעות X 9 = 1,290 ₪. הואיל והתובעת עתרה לתשלום הסך של 1,158 ₪ בלבד בגין רכיב זה, אין בידינו לפסוק לה מעבר לכך, ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,158 ₪ בגין דמי חגים. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לפיצוי בשווי חלק המעביד לקרן פנסיה 34. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 578 ₪, מחושבים לפי 6% חלק המעביד לקרן פנסיה. לטענתה, על פי צו ההרחבה בענף האפיה, היה על הנתבעת להפריש למבטחים או לקרן מוכרת אחרת הפרשות לפנסיה ותגמולים בשיעור של 6% משכרה, ומשלא עשתה כן, ובשים לב להיקף שכרה במשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת שבנדון, על הנתבעת לשלם לה פיצוי בגובה שווי הפרשותיה הנ"ל. 35.מנגד, לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בענף האפיה לא חל על יחסי הצדדים, ואילו על פי צו ההרחבה צו הרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם - החובה להפריש בגין העובד הפרשות לקרן פנסיה חלה רק לאחר 9 חודשים, וזאת רטרואקטיבית למועד תחילת עבודתו. הואיל והתובעת לא השלימה את תקופת האכשרה הנ"ל, הרי שלא קמה לה זכאות להפרשות לקרן פנסיה. 36.לעניין זה לא היפנתה התובעת לסעיף מסוים בצו ההרחבה בענף האפיה המקים לה את הזכות להפרשה לקרן הפנסיה. ואמנם, זכותו של עובד ודוק, עובד קבוע להפרשה לקרן פנסיה נקבעה בסעיף 17 להסכם הקיבוצי בענף האפיה, ואולם מעיון בהוראות צו ההרחבה בענף האפיה עולה, כי סעיף זה להסכם הקיבוצי בענף האפיה לא הורחב בצו ההרחבה, ועל כן לא הוכיחה התובעת את זכאותה להפרשות לפנסיה מכח צו ההרחבה בענף האפיה. הואיל ואף לשיטת הנתבעת, על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, והואיל ולאור הוראות סעיף קטן 13(ב) לחוק קבלני כח אדם, חלות על התובעת ההוראות שהן לטובת העובד, נפנה להלן לבחון את הוראות צו ההרחבה בענף אספקת כח אדם, בסוגיה זו. וכך, עיון בפרק 8.13 לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, שכותרתו "הסדר פנסיוני והפרשות לקופות גמל", מעלה כי בסעיף 8.13.1 לפרק זה נקבע: "כל העובדים יבוטחו בקרן פנסיה מקיפה ומצטברת שקיבלה אישור משרד האוצר, אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון, שתיקבע כאמור בס"ק 8.13.4 (להלן - "הקרן" או "קרן הפנסיה") וזאת בתום תשעה (9) חודשי עבודה בחברה אחת או במקום עבודה אחד או אצל מעסיק בפועל והכל בכפוף לאמור בסעיף זה להלן (להלן בסעיף זה: "תקופת ההמתנה")" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ובסעיף 8.13.2 לפרק זה נקבע: "למען הסר ספק מובהר בזה, כי האמור בסעיף 8.13.1 יחול גם על עובד המועסק על ידי חברה, אצל מעסיק בפועל שחל עליו הסכם המחייב אותו לבטח את עובדיו בקרן פנסיה לאחר תקופה העולה על תשעה חודשים. כך, שגם עובד כאמור בסעיף קטן זה, יבוטח בקרן פנסיה בחלוף תשעה חודשי עבודה אצל אותו מעסיק בפועל"(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הואיל והתובעת עבדה רק שלושה חודשים וחצי בנתבעת שבנדון, אין זאת אלא שהתובעת לא השלימה את תקופת האכשרה - המתנה, המזכה אותה בביטוח פנסיוני מאת הנתבעת שבנדון אף לא מכח צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם. 37.משכך הם פני הדברים, אין לנו אלא לדחות את תביעתה של התובעת ברכיב זה לכתב התביעה. התביעה לפיצוי בשווי חלק המעביד בהפרשות לפיצויי פיטורים 38. ברכיב זה לכתב התביעה ותצהירה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 799 ₪, מחושבים לפי 8.3% חלק המעביד לפיצויי פיטורים. לטענתה, על פי צו ההרחבה בענף האפיה, היה על הנתבעת להפריש למבטחים או לקרן מוכרת אחרת הפרשות לפיצויי פיטורים במסגרת קרן פנסיה בשיעור של 8.3% משכרה, ומשלא עשתה כן, ובשים לב להיקף שכרה במשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת, על הנתבעת לשלם לה פיצוי בגובה שווי הפרשותיה הנ"ל. 39.גם לעניין זה לא הצביעה התובעת על סעיף מסוים בצו ההרחבה בענף האפיה ועל כן ולאור המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענותיה בדבר זכאותה להפרשה כנתבע על ידיה מכח צו ההרחבה בענף האפיה. ובאשר לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם,הרי שסעיפים 8.13.8 ו- 8.13.9 לפרק 8.13 לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, דנים בהפרשות להסדר פנסיוני עבור העובד וקובעים בין היתר את חובת המעביד להפריש 6% משכר העובד לפיצויי פיטורים לקרן הפנסיה. דא עקא, שסעיפים אלו כפופים להוראות סעיף 8.13.1 לעיל בכל הנוגע לתקופת האכשרה של 9 חודשים המזכים בביטוח פנסיוני. הואיל והתובעת עבדה רק שלושה חודשים וחצי בנתבעת שבנדון, אין זאת אלא שהתובעת לא השלימה את תקופת האכשרה- המתנה, המזכה אותה בביטוח פנסיוני, ובכלל זה לא בהפרשות לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת שבנדון, אף לא מכח הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם. 40.אשר על כן, אין לנו אלא לדחות אף את תביעתה זו של התובעת ברכיב זה לכתב התביעה. טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת 41.כאמור, במסגרת תצהיר עדותה הראשי, העלתה הנתבעת לראשונה את טענתה לפיה בניגוד לנטען בכתב ההגנה לפיו התובעת פוטרה מעבודתה, היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה ועל כן במסגרת תצהיר זה עתרה לקיזוז, מכל סכום שייפסק אם ייפסק לזכות התובעת, את שוויה של ההודעה המוקדמת בהיקף של יומיים וחצי שהיה על התובעת למסור לנתבעת, לטענתה. הנתבעת הגדילה לעשות וחזרה על טענתה זו בסיכומיה, והכל מבלי שטרחה לבקש לתקן את כתב הגנתה, בו נטען בדיוק ההיפך, ולא כל שכן מבלי שקיבלה רשות בית הדין לתקנו. 42.מכל מקום, לא רק שגרסה עובדתית זו של הנתבעת נסתרה בחקירתה הנגדית של התובעת בפנינו (ראה: בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 21-28) אלא ובעיקר שכאמור הנתבעת לא טרחה לבקש לתקן את כתב הגנתה, בו נטען בדיוק ההיפך, ולא כל שכן שלא קיבלה רשות לתקנו. 43.אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בנפרד ולא כל שכן במצטבר, אין לנו אלא לדחות את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. 44.סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי שכר לחודשים 5/05 ו-6/05 בסך כולל של 296 ₪. ב. גמול עבודה בשעות לילה בסך כולל של 2,707 ₪. ג. דמי חגים בסך כולל של 1,158 ₪. ד. פדיון חופשה בסך כולל של 385 ₪. ה. הפרשי שכר לחודש 7/05 בסך כולל של 72 ₪. הסכום כאמור בסעיף קטן א' לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/05 ועד לתשלום המלא בפעל, והסכומים כאמור בסעיפים קטנים ב' - ה' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד לתשלום המלא בפעל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. חוזהענף האפיההסכם קיבוצי