1.תביעת התובעת בתיק שבפנינו הינה תביעה לפיצויי פיטורין, לפדיון חופשה, לפדיון מדי הבראה, לתשלום עבור חגים, לתשלום עבור נסיעות, לתשלום עבור ביגוד, לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, לפיצוי בגין אי הפרשה למבטחים, להפרשי שכר מינימום ולהחזר הוצאות אש"ל, וכל זאת בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת מ- 10.94 ועד 9.99, כנטען על ידה. יש לציין כי התביעה הוגשה לבית הדין ב- 7.5.01, דהיינו למעלה משנה וחצי לאחר תום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את זכאות התובעת לפיצויי פיטורין, טענה כי תקופת עבודת התובעת אצל הנתבעת כמטפלת סיעודית העובדת על פי שעות היתה מ- 10.94 ועד 7.99, טענה כי התובעת היא זו שהתפטרה וכן הכחישה זכאות התובעת למרכיבים השונים הנתבעים על ידה מה גם שהתובעת לא פרטה בכתב התביעה כיצד במדויק חישבה את הסכומים אותם היא תובעת. הנתבעת אף העלתה בכתב ההגנה טענת התיישנות. הנתבעת אף טענה כי יש לקזז סך של 5000 ש"ח מכל סכום שיפסק לתובעת, אם יפסק, על יסוד התחייבות אישית עליה חתמה התובעת ואשר צורפה כנספח ד' לכתב ההגנה. 2.בתאריך 16.1.02 התקיים דיון מוקדם במסגרת המנ"ת בפני כב' השופט שפיצר, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה וניתנה על ידי השופט שפיצר החלטה על הגשת תצהירים. באותו מעמד לא נוסחו מוסכמות ופלוגתאות. בתאריך 11.11.02 התקיים דיון מוקדם נוסף בפנינו ובמסגרתו נוסחו מוסכמות ופלוגתאות תוך התייחסות אחת לאחת לכל עילות תביעתה של התובעת. במסגרת הדיון המוקדם חזרה בה התובעת מתביעתה להפרשי שכר מינימום וכן ניתנו על ידינו מספר החלטות אשר הורו לנתבעת לפרט מה היה יום עבודתה האחרון של התובעת, מה היה ממוצע שעות העסקה של התובעת במהלך שנות עבודתה, להגיש פירוט בנוגע לחופשה השנתית שקיבלה התובעת וכן לדמי ההבראה ששולמו לה. במסגרת אותן החלטות אף ניתנה זכות תגובה לתובעת על התחשיבים השונים שהיתה הנתבעת אמורה להגיש תוך שצויין כי בהעדר תגובה כלשהי מטעם התובעת יחשבו תחשיבי הנתבעת כמוסכמים. תביעות התובעת לביגוד, להפרשות למבטחים ולאש"ל וכן לדמי חגים היו מבוססות, כמפורט בכתב התביעה, על הוראות הסכם קיבוצי /ואו צו הרחבה מבלי לפרט על איזה הסכם קיבוצי או צו הרחבה התובעת מסתמכת, וניתנה על ידינו החלטה המורה לתובעת לפרט ולהפנות את בית הדין והצד שכנגד להוראות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה החל עליה כמטפלת סיעודית בקשישים וכן לפרט ולכמת את תביעתה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות. אף באשר לענין דמי הנסיעות הורנו לתובעת לפרט תביעתה תוך ציון עבור אילו ימים היא תובעת החזר הוצאות נסיעה, היכן עבדה באותם ימים וכן להמציא אישור על עלות כרטיס נסיעה בתחבורה ציבורית מביתה למקום העבודה. באשר לכל אותן תביעות אשר הורנו לתובעת להגיש פירוט לגביהן ציינו כי בהעדר הפירוט הנדרש תמחקנה עילות תביעה אלה. התובעת לא ביצעה את החלטות בית הדין השונות בעוד הנתבעת הגישה פירוט מטעמה בנוגע לממוצע שעות העסקתה של התובעת, בנוגע לזכאות התובעת לפדיון חופשה ובנוגע לזכאותה לדמי הבראה. בתאריך 21.11.02 הזכרנו פעם נוספת לב"כ התובעת כי על התובעת להגיב על התחשיבים מטעם הנתבעת וכי בהעדר תגובה מטעם התובעת יחשבו התחשיבים כמוסכמים. התובעת בהודעתה מ- 15.12.02 הודיעה כי מוסכמים על התובעת פרטי הודעת ב"כ הנתבעת. התובעת לא הגישה תחשיב שונה מטעמה ואף לא ציינה מה בתחשיבי הנתבעת אינו נכון לגירסתה. בתאריך 17.12.02 ניתנה החלטה בה קבענו כי לפחות לכאורה לא חלים על הצדדים הוראותיו של הסכם קיבוצי כלשהו או צו הרחבה כלשהו, למעט צווי ההרחבה הכללים החלים על כלל המשק הפרטי בעניין הבראה, נסיעות וכד'. התייחסנו להסכם הקיבוצי הכללי בין הארגון הארצי של חברות כ"א בישראל לבין הסתדרות העובדים הלאומית אשר צורף על ידי התובעת וציינו כי המדובר בהסכם אשר נחתם שנתיים לאחר תום קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, מה גם שלא ברור האם ההסכם חל על הצדדים בתיק שבפנינו, גם לו היה בתוקף בתקופה הרלוונטית לתביעה. באותה החלטה ציינו כי ככל שלא ינתן לבית הדין הסבר מניח את הדעת כיצד יכול הסכם קיבוצי מ- 7.01 לחול על יחסי עובד ומעביד שהסתיימו בשנת 99, יקבע כי לא חל על הצדדים הסכם קיבוצי כללי כלשהו בתקופה הרלוונטית. בנוסף לכך הורנו על מחיקת תביעותיה של התובעת לגמול עבור עבודה בשעות נוספות ולהחזר הוצאות נסיעה בגין העדר כימות ואי מילוי החלטות קודמות של בית הדין בעניין וכמו כן נמחקו תביעות התובעת לפדיון חופשה ולפדיון דמי הבראה על יסוד תחשיבי הנתבעת אשר הוגשו לבית הדין בתאריך 20.11.02 ומאחר והתובעת לא הגיבה על תחשיבים אלה ולא העלתה טענה כלשהי באשר לפגם שנפל בתחשיבים. בהחלטתנו מ- 17.12.02 ציינו כי עילת התביעה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת ושלגביה תנוהל ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק הינה זכאות התובעת לפיצויי פיטורין וכן זכאות הנתבעת לקיזוז סך של 5000 ש"ח מכח ההסכם שבין הצדדים. נציין כי הנתבעת חזרה בה בסיכומיה מתביעתה לקיזוז סך של 5000 ש"ח (עיין סעיף ד' לסיכומים). 3.ב"כ התובעת, עו"ד שלי, בפתח סיכומי התובעת, העלתה טענה כי הסיכומים הוגבלו בצורה בלתי מידתית (שורה 4 לסיכומי התובעת). המדובר בטענה שלא ברור לבית הדין מהיכן נלקחה וצר לנו כי במקום שהתובעת תמלא אחר החלטות בית הדין השונות, התובעת לא מילאה אחריהן בזמן, העלתה טענות שאין בהן ממש בסיכומיה הן באשר להגבלת אורך סיכומים והן באשר לחופשה ולהבראה, ואף בסיכומים לא התייחסה באופן עניני לתחשיבי הנתבעת אשר הוגשו בעקבות החלטת בית הדין, ולא הבהירה מה בתחשיבים אינו מדויק. יתר על כן, נשוב ונדגיש כי ב"כ התובעת בהודעה מ- 15.12.02 אישר כי מוסכמים על התובעת פרטי הודעת הנתבעים, כך שלא ברור לבית הדין הכיצד טוענת התובעת בסיכומיה אחרת מהודעת בא כוחה אשר נשלחה בעקבות תחשיבי הנתבעת. האם התובעת טוענת כי היקף המשרה שונה מהמפורט בתחשיבי הנתבעת ואם כן מה היה היקף משרתה (התובעת לא הגישה פירוט שונה מפירוט הנתבעת) האם הסכומים המפורטים בתחשיבי הנתבעת כסכומים ששולמו לתובעת לא שולמה לה בפועל (וטענה כזו לא נטענה על ידי התובעת שכן לו זו היתה הטענה, היתה הנתבעת מחוייבת להמציא הוכחות על העברת הכספים בפועל לתובעת ומכל מקום באשר לכספי גמר החשבון, אף הומצאה לבית הדין ראיה על העברת הכספים). טענות התובעת על כך שנטל הראיה באשר להוכחת תשלום עבור חופשה או הבראה מוטל על הנתבעת, הינן טענות מיותרות שכן בהחלטתנו מ- 11.11.02 (עמודים 7-5 לפרוטוקול מאותו מועד) ציינו כי נטל הראיה מוטל על הנתבעת ועל כן אף הורנו לנתבעת ולא לתובעת להגיש את התחשיב הראשוני באשר לתשלום החופשה וההבראה. יחד עם זאת משהגישה הנתבעת את הפירוט כיצד חישבה ושילמה את תשלומי החופשה וההבראה, ניתנה האפשרות לתובעת להגיב על התחשיב ולהודיע מה בתחשיב אינו מקובל עליה, וככל שהתובעת היתה מבהירה כי אכן התחשיב שנוי במחלוקת תוך ציון מהי נקודת המחלוקת, היו ההוכחות מתנהלות אף באשר לכך. משלא פרטה התובעת מה בתחשיב הנתבעת אינו נכון ויתר מכך אף הודיעה כי מוסכמים עליה פרטי הודעת הנתבעת, אין לה אלא להלין על עצמה. לאחר שהתובעת קיבלה את סיכומי הנתבעת ובהם הובהר לה כי טענתה על הגבלת אורך הסיכומים אין בה ממש וכי מעולם בית הדין לא הגביל את הצדדים באורכם של הסיכומים, שלחה ב"כ התובעת "הודעה לבית הדין" ובה ציינה כי נפלה טעות מלפניה (דהיינו לא היתה כל החלטה של בית הדין על הגבלת סיכומים בצורה בלתי מידתית כלשון ב"כ התובעת) אולם לא ביקשה להגיש בנסיבות אלה השלמה לסיכומים או סיכומי תשובה ובהם להצביע על חוסר אמינות של עדי הנתבעת. תמוה בעינינו כי תחילה טוענת התובעת שאינה יכולה להצביע על רצף הסתירות בעדויות מפאת הגבלות בית הדין הנכבד על מספר העמודים (הגבלה שלא היתה ולא נבראה) ולאחר מכן כאשר מסתבר לב"כ התובעת שטעתה ולא היתה הגבלה כלשהי, היא אף אינה מבקשת להראות את אותו רצף סתירות על מנת להוכיח את טענותיה. ב"כ התובעת אשר הגישה את הסיכומים מטעם התובעת (ואשר אינה אותו ב"כ שניהל את ישיבות ההוכחות בתיק מטעם התובעת) העלתה טענה נוספת בסיכומים, אשר גם בה אין ממש ועל פיה הוגבל זמן החקירה הנגדית של גב' זוארץ לאחר שב"כ התובעת עיין בתצהירה, למספר דקות בלבד. צר לנו שב"כ התובעת החתומה על הסיכומים לא טרחה לקרוא את פרוטוקול הדיון (עיין עמ' 2 לפרוטוקול מ- 15.9.03 וכן עמ' 5 לפרוטוקול מאותו תאריך, מהם עולה כי השלמת חקירתה הנגדית של הגב' זוארץ נעשתה במשך 45 דקות וזאת בנוסף למשך הזמן הקודם בו נחקרה גב' זוארץ בתאריך 24.3.03 כמתועד בעמודים 29-26 לפרוטוקול מאותו מועד). חקירה של למעלה משעה של עדה בתיק כגון זה הינה יותר מסבירה ואין ברצוננו להכביר מילים במסגרת פסק הדין על אופן ניהול החקירה. נציין כי בתיק דומה שנוהל בפני כב' השופטת אריסון חילו (דמ 10758/00 כרמלה בסו נ. אלסן אסיף בע"מ, פסק הדין מתאריך 29.12.03) נדחתה תביעת התובעת שם לפיצויי פיטורין וכן להחזר הוצאות נסיעה, לדמי חגים, לביגוד, וכן להפרשות למבטחים, תוך שצויין גם שם כי התובעת לא הצביעה על הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה עבודה המעגנים את חבות הנתבעת לבטח את עובדיה, ובכללם התובעת, במבטחים. 4.לאור האמור לעיל השאלה היחידה הדורשת הכרעה בתיק זה הינה נסיבות סיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וזכאות התובעת לפיצויי פיטורין. אין מחלוקת בין הצדדים בתיק שבפנינו כי התובעת היא זו אשר הביאה את יחסי עובד ומעביד בין הצדדים לידי סיום, דהיינו התובעת התפטרה. השאלה הרלוונטית הינה האם התובעת התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, כטענתה, שכן התפטרות בנסיבות כאלה מזכה אותה בפיצויי פיטורין. אין אף מחלוקת בין הצדדים כי היקף משרתה של התובעת ב- 4 השנים הראשונות לעבודתה עמד על כ- 75-70 שעות חודשיות בעוד שלאחר מכן בשנה החמישית לעבודתה של התובעת ירד היקף משרתה ל- 33.6 שעות חודשיות (עיין בהודעת הנתבעת מ- 20.11.02 באשר לממוצע שעות עבודתה של התובעת ולתגובת ב"כ התובעת מ- 15.12.02 על כך שמוסכמים על התובעת פרטי הודעת הנתבעים). השאלה הרלוונטית הינה מה היה הגורם לכך שמשרתה של התובעת הופחתה ו/או לא הוגדלה והאם נתנה התובעת התרעה עובר להתפטרותה על כך שהסיבה להתפטרותה הינה הפחתת המשרה. נציין כי התובעת עבדה בהיקף ממוצע של 33.6 שעות במהלך כל התקופה מ- 10.98 ועד 10.99. 5גירסת התובעת כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב תביעתה הינה כי הנתבעת הפסיקה לשבצה לעבודה החל מחודש 10.99 ולא סיפקה לה עבודה. התובעת טוענת בכתב התביעה: "פניותיה של התובעת לנתבעת בבקשה לשבצה בעבודה נענו על ידה בשלילה, שכן הנתבעת סרבה לספק לו (כך במקור) עבודה לתובעת חרף בקשותיה הרבות, ותחת זאת הודיעה לו כי אין לה עבודה עבורה ללא כל הודעה מוקדמת, ועד למיצוי חולשתה הכלכלית של התובעת ואגב הלנת שכרה והרעת תנאי עבודתה עד כדי הרעה מוחשית בתנאי העסקתה וכן אגב תשלום שכר עבודה הפחות משכר המינימום בשוק, וכן אגב אי אספקת עבודה למעט מספר שעות בשבוע..." (עיין סעיף 3 ו- 4 לכתב התביעה). יש לציין כי התובעת חזרה בה מתביעתה להפרשי שכר מינימום (עמ' 4 סעיף ב' לניסוח המוסכמות והפלוגתאות) ואין בפנינו אף תביעה שענינה הלנת שכר, כך שהשאלה הינה האם אכן לא סיפקה הנתבעת לתובעת עבודה בסדר גודל שבו עבדה קודם לכן, לפני החודשים האחרונים לעבודת התובעת, או שמא התובעת היא זו אשר סרבה לקבל עבודות שונות שהוצעו לה ואשר היה בהן כדי להעלות את היקף משרתה לסדר גודל דומה לזו שבו הועסקה קודם לכן. 6.גירסת הנתבעת בכתב הגנתה היתה כי התובעת עבדה כמטפלת סיעודית העובדת על פי שעות וכי שכר עבודתה של התובעת שולם לה מדי חודש על בסיס משרתה החלקית אשר עמדה על 3-2 שעות עבודה ליום, והשכר שולם לאחר קבלת יומני עבודה חתומים בסוף כל חודש על ידי התובעת וזכאי השירות הסיעודי. הנתבעת אף טענה בכתב הגנתה כי התובעת שובצה לעבוד אצל מספר מטופלות אולם סרבה לעבוד אצלן בתירוצים שונים, עד שלבסוף ניתקה קשר עם הנתבעת. 7.מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, בעלה מר שלמה גז (להלן - שלמה), וכן חברתה הגב' כרמלה בסו (להלן - בסו) אשר עבדה אצל הנתבעת ואשר אף לה היתה תביעה כנגד הנתבעת (תביעה שנדחתה ברובה בפסק דין של מותב בראשות השופטת אריסון-חילו כמוזכר על ידינו לעיל בסעיף 3 לפסק דין זה). מטעם הנתבעת העידו הגב' כרמלה זוארץ, מנהלת סניף נהריה של הנתבעת (להלן - זוארץ), הגב' בת אל רוזן העובדת אצל הנתבעת כעובדת סוציאלית (להלן - בת אל) וכן גב' זויה אברמוביץ שהינה מנהלת סניף של עמותת "בבית" בנהריה, עמותה העוסקת בטיפול בקשישים הזכאים לקבלת עזרה מביטוח לאומי ואשר העסיקה את התובעת לאחר תום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת כמטפלת (להלן - זויה). נציין כי זויה הוזמנה לבית הדין באמצעות הזמנת עדים וכי לפחות לכאורה המדובר בעדות של עדה אוביקטיבית העובדת בחברה מתחרה לחברה הנתבעת. התובעת הצהירה לפרוטוקול בתאריך 23.3.03 כי אלה עדיה וויתרה על הבאת עדים נוספים. 8.התובעת בתצהיר העדות הראשית מטעמה העידה כי עם קבלתה לעבודה הובטחו לה תנאי עבודה שונים אותם לא קיבלה. נציין כי עדות התובעת בנוגע לאותן הבטחות שניתנו לה, באשר להפרשות למבטחים כביכול, לבגדי עבודה וכד', אינה מהימנה עלינו. התובעת עבדה כ- 5 שנים אצל הנתבעת ולא קיבלה במהלך כל התקופה את אותם תנאים שהיא טוענת כי הובטחו לה, והתובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שדרשה תנאים אלה או כי טענה כלפי הנתבעת במשך השנים שלא שולמו לה תנאים אותם היתה אמורה לקבל. יתר על כן, גם לו היה ממש בטענות התובעת כי התנאים הובטחו לה, וכפי שקבענו לעיל עדות התובעת בעניין הבטחות אלה, אינה מהימנה עלינו, הרי שתיקת התובעת לאורך השנים יש בה כדי ליצור הסכמה לגבי התנאים כפי ששולמו בפועל (עיין לענין זה בפסק הדין בדב"ע נד/86-3 יוחנן גולן נ. אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז' 270). 9.התובעת בתצהירה העידה כי התקשרה עשרות פעמים, היא ובעלה, לנתבעת - לזוארץ לצורך קבלת עבודה ובכל פעם נאמר לה להמתין בבית עד לקבלת עבודה מבלי לקבל שיבוץ. התובעת בתצהירה טוענת כי עבדה במשך כ- 5 שנים אצל מספר מטופלת ובתקופה האחרונה לעבודתה עבדה רק אצל מטופלת בשם מרי אליהו ומספר שעות עבודתה אצל מטופלת זו היה נמוך ולא הספיק לפרנסת המשפחה. באשר למועד בו הודע לה כי עליה להמתין בביתה, העידה התובעת בסעיף 8 לתצהירה ת/1 כי בתום חודש 9.99 הודיעה לה הגב' זוארץ שעליה להמתין בביתה ואכן כך היא עשתה, אולם היא לא שובצה לעבודה כלשהי. מעיון בסעיף 8 לת/1 עולה כי גירסתה העובדתית של התובעת אינה בדיוק שהתפטרה מחמת הרעה מוחשית ועל כן היא זכאית לפיצויים אלא שפוטרה בכך שבסוף חודש 9.99 נאמר לה לשבת בבית ולהמתין לשיבוץ חדש ומאז לא שובצה כלל. התובעת איננה מפרטת בתצהירה מתי במדויק הודיעה לנתבעת על כך שברצונה להתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ומתי במדויק לגירסתה נותקו יחסי עובד ומעביד. מנגד גירסת הנתבעת מפורטת בפירוט רב בתצהירה של זוארץ (תצהיר מתוקן מ- 19.11.02 - נ/2). זוארץ בתצהירה הבהירה את האופן בו מבוצע התשלום למטפלת בחברה הנתבעת, כאשר התשלום מבוסס על טופס יומן עבודה בו צריכה המטפלת למלא את שעות עבודתה בפועל בכל חודש. היקף משרתה של התובעת בחודשים האחרונים לעבודתה עמד על ממוצע של 33 שעות עבודה לחודש. זוארץ אף העידה בתצהירה כי קיימת דרישה גבוהה לעבודה בתחום הטיפול בקשישים מבחינת הצורך של הקשישים ואף על פי כן קיימים לא מעט אנשים שאין להם עבודה אחרת ואשר אינם מעונינים לעבוד כמטפלים בקשישים סיעודים שכן אין המדובר בעבודה אטרקטיבית וקלה. זוארץ העידה, ועדותה מהימנה עלינו, כי העובדה שהתובעת היתה מועסקת כ- 5 שנים על ידי הנתבעת, איננה בשל שביעות רצון רבה מעבודתה של התובעת, אלא בשל מחסור בעובדים בתחום הטיפול בקשישים סיעודים באזור הצפון. עובדתית באשר לתקופת עבודתה האחרונה של התובעת העידה זוארץ כי התובעת סרבה למספר הצעות שהוצעו לה, האחת ב- 2.5.99 אצל מטופלת בשם מגדה רכניצר, השניה ב- 13.6.99 אצל שיטרית אליס, השלישית אצל מטופלת בשם ספיאשוילי סימה בתאריך 7.7.99 ועוד. נציין כי זוארץ העידה כי הצעת העבודה אצל המטופלת רכניצר מגדה נעשתה בנוכחות אמה של התובעת. זוארץ העידה כי התובעת אף סרבה לצאת לקורס למטפלות על חשבון הנתבעת (ובאשר לכך הודתה התובעת כי לא יצאה לקורס מאחר ובתה הקטנה היתה אותה עת בת 12 ולא היתה עצמאית ומאחר ובעלה למרות שהיה מובטל אותה עת, לא יכול היה לשמור על הילדות, ובלשונה: "זה נכון שהבעל שלי היה מובטל באותה תקופה, הוא לא יכול היה לשמור על הילדות, היו לו סידורים, הוא לא בייביסיטר." - עמ' 18 לפרוטוקול). סירוב נוסף של התובעת היה לעבוד אצל מטופלת בשם חוה נפתלי, אצלה היתה אמורה להתחיל לעבוד ב- 1.8.99, כאשר סירוב זה נמסר לבת אל (ובת אל בעדותה אישרה את עדות זוארץ והעידה כי שיחתה האחרונה עם התובעת היתה ב- 31.7.99 וכי התובעת סרבה להצעת העבודה שהוצעה לה אותה עת). זוארץ העידה כי התובעת עבדה במהלך חודש 10.99 ולא רק עד סוף 9.99 כגירסת התובעת וכי במהלך חודש 10.99 עבדה התובעת אצל שתי מטופלות, האחת אצל גב' ציגלר גרטה אצלה סיימה התובעת לעבוד ב- 10.10.99 והשניה גב' מרי אליהו אצלה סיימה התובעת לעבוד ב- 28.10.99, כאשר הפסקת העבודה נעשתה בלא הנמקה מטעם התובעת. עדותה של זוארץ עשתה עלינו רושם מהימן יותר מגירסת התובעת. 10.משעומתה התובעת, בחקירתה הנגדית, עם רישומים באשר למספר הצעות עבודה שהוצעו לה, הכחישה כי הציעו לה את ההצעות המפורטות בנספח ה' לתצהירה של זוארץ והעידה: "לא הוצעו לי עבודות במהלך השנה האחרונה לעבודתי." מנגד בעלה של התובעת העיד כי כאשר בירר עם זוארץ מדוע לא נותנים לאישתו עבודה התשובה שקיבל היתה שאישתו מסרבת ובלשונו: "אני שאלתי את כרמלה למה לא נותנים לאישתי עוד עבודה. היא אמרה לי שהיא הציעה לאישתי עבודה והיא סרבה." (עמ' 21 לפרוטוקול). עינינו הרואות כי טענות מנהלת הנתבעת - זוארץ באשר לסירוביה של התובעת לקבל עבודה אצל מטופלות שונות, אינן טענות שהועלו לצורך המשפט בעקבות הגשת תביעתה של התובעת אלא טענות שנאמרו בזמן אמת גם לבעלה של התובעת. 11.העדה אותה הביאה התובעת לתמיכה בגירסתה, - בסו הינה שכנה וחברה טובה של התובעת ובנוסף לכך אף היא הגישה תביעה כנגד הנתבעת (תביעה שבסופו של דבר נדחתה בעיקרה, ומכל מקום הזכות לפיצויי פיטורין נדחתה),עדותה היתה מגמתית ולא עשתה עלינו רושם מהימן. בתקופה הרלוונטית למועד סיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת, לא עבדה בסו אצל הנתבעת וכל עדותה באשר לנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים מבוססת על דברים שלטענתה שמעה מפי התובעת. (עיין עמ' 23 לפרוטוקול ממנו עולה שהעדה, בסו, איננה עובדת אצל הנתבעת מסוף שנת 98, כגירסת בסו עצמה). עדה זו אף העידה כי בדרך כלל ביקוריה אצל התובעת היו בשעות אחר הצהריים אולם משעדות זו היתה בעיתית מכיוון שטענה ששמעה שיחות בין התובעת לבין זוארץ, וזוארץ איננה עובדת בשעות אחר הצהריים, תיקנה בסו את עדותה והשיבה כי חלק מהשיחות היו גם בשעות הצהריים. (עיין עמ' 23 לפרוטוקול). בניגוד לעדותה של בסו בפנינו בעת הדיון ב- 24.3.03, עולה מפסק הדין שניתן בענינה של בסו כי בסו כן עבדה אצל הנתבעת במהלך שנת 99 בסמוך למועד תום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת וכי הן התובעת והן בסו עזבו את עבודתן אצל הנתבעת בחודש 10.99 לערך (כיצד עולה עדותה של בסו בעמ' 23 שורה 7 לפרוטוקול עם סעיף 11 לפסק דינה של כב' השופטת חילו בתיק דמ 10758/00, לבסו פתרונים). גם באשר לעדות בעלה של התובעת - שלמה, אשר מטבע הדברים יש להתייחס אליה בזהירות, נציין כי עדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן וכי בניגוד לעדותו על כך שהתובעת לא עבדה בשום מקום עבודה במשך למעלה משנה מתום עבודתה אצל הנתבעת אלא הלכה ללשכת העבודה, העידה זויה מחב' "בבית" כי התובעת החלה לעבוד שם ב-5.12.99. יתכן וטענות התובעת ובעלה, כי התובעת היתה מובטלת במשך למעלה משנה, והעלמת העבודה בחב' "בבית" נובעות מאי מסירת מידע בעניין למוסד לביטוח לאומי, אולם אין ברצוננו לחוות דעתנו בעניין זה משלא מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית הובאה בפנינו (כגון האם התובעת קיבלה דמי אבטלה באותה תקופה, אצל מי עבדה התובעת מטעם חב' "בבית" וכד'). 12.מעדותה של זוארץ עולה בבירור כי התובעת עבדה בפועל בחודש 10.99 ואף קיבלה תשלום עבור חודש זה וזאת בניגוד לטענת התובעת בכתב התביעה ובתצהירה כי עבדה רק עד סוף חודש 9.99 וכי החל מ- 10.99 לא שובצה לעבודה. זוארץ העידה: "בחודש 10.99 התובעת עבדה אצל גב' אליהו מרי ואצל ציגלר גרטה... את משכורת חודש 10.99 היא קיבלה בהפקדה לבנק בחודש 11.99" (עמ' 28 סיפא לפרוטוקול). בעקבות החלטתנו אשר ניתנה במעמד הדיון מ- 24.3.03, המציאה הנתבעת את תלוש השכר של התובעת עבור חודש 10.99 וכן פרטי העברת השכר לחשבונה של התובעת וזאת בלא קשר להפרשי זכויות סוציאליות ששולמו לתובעת בחודש 12.99. עולה בבירור כי התובעת עבדה בחודש 10.99 ואף קיבלה שכר עבור חודש זה וכי עבודתה של התובעת הסתיימה בסוף חודש 10.99 ולא בחודש 9.99 כטענת התובעת בכתב התביעה ובתצהירה. 13.התובעת במהלך כל התקופה הרלוונטית למועד סיום יחסי עובד ומעביד בינה ובין הנתבעת היתה בקשר עם ההסתדרות כפי שהודתה בחקירתה הנגדית (עיין עמ' 19 סיפא לפרוטוקול) ובלשון התובעת: "זה נכון שקיבלתי יעוץ מההסתדרות במהלך העבודה שלי אצל הנתבעת. אולי לא ידעתי שאני צריכה לבקש מהם שיכתבו לי מכתב בקשר לכך שאני לא מקבלת עבודה." מבדיקת המכתבים שנשלחו על ידי ההסתדרות לנתבעת עולה כי מכתב אחד נשלח ב- 27.6.99 ובו דרישה לשלם לתובעת חופשה והבראה, ואכן אלה שולמו לה בחודש 7.99, והשלמה נוספת שולמה לה בחודש 12.99. מכתב נוסף נשלח בחודש 12.99 (ת/3) ובו הודעה כי התובעת קיבלה סכום של 2650 ש"ח תוך בקשה לקבל פירוט עבור מה קיבלה התובעת את הסכום והאם המדובר בפיצויי פיטורין בחופשה או בהבראה. במהלך כל החודשים האחרונים לעבודת התובעת, כמו גם בסמוך להתפטרותה, לא נשלח לנתבעת מכתב על ידי ההסתדרות ובו טענה כי חלה הפחתה בהיקף משרת התובעת, שלא ברצון התובעת וכי התובעת מודיעה על רצונה להתפטר אם היקף משרתה לא ישוב להיות כפי שהיה בעבר. לו היה נשלח מכתב כזה במועד הרלוונטי, מן הסתם הנתבעת היתה יכולה להתייחס אליו ולהבהיר להסתדרות אילו הצעות עבודה ספציפיות מוצעות לתובעת ומהי תגובת התובעת להצעות אלה. בנסיבות אלה, תוך בחינת המכתבים ת/2 ות/3, ניתן להווכח כי התובעת לא העלתה בפני הגורמים עמם התייעצה בהסתדרות טענה כי ברצונה להתפטר עקב הפחתת משרתה, שכן ככל הנראה לא אלה היו פני הדברים, ואף לא שלחה לנתבעת התראה אם ישירות ואם באמצעות ההסתדרות כי ברצונה להתפטר בנסיבות אלה. בהתאם לפסיקה מוטלת חובה על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו כך שתהא למעביד ההזדמנות לעשות לתיקון המצב והתובעת לא עשתה כן. יתר על כן, לו טענת התובעת, המפורטת בתצהירה, בתיק שבפנינו היתה נכונה ועל פיה לא רק שהיקף משרתה הופחת אלא שבכלל לא סיפקו לה עבודה והורו לה להמתין בבית, הרי אין המדובר בהתפטרות אלא בפיטורין, אלא שלטענה זו לא נטענה על ידי התובעת אשר גירסתה הינה התפטרות מחמת הרעה מוחשית, ובוודאי שלא הוכחה, שכן לפחות כעולה מחומר הראיות שבפנינו סופקה לתובעת עבודה עד סוף 10.99 אצל שתי מטופלות ולאחר מכן התובעת היא זו שהפסיקה להתייצב. 14.לאור האמור לעיל הננו קובעים כי דין תביעת התובעת לפיצויי פיטורין להדחות. התובעת לא הוכיחה לבית הדין כי התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה וגירסת הנתבעת כי התובעת היא זו אשר סרבה לקבל עבודות שהוצעו לה והיא זו אשר עזבה את העבודה מרצונה, מהימנה עלינו. 15.התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. בפסיקת סכום הוצאות נמוך זה התחשבנו במצבה הכלכלי של התובעת. חוזההסכם קיבוציבית אבות