1. בפנינו תביעת התובעת כנגד רשת גני הילדים של אגודת ישראל (להלן גם:"הנתבעת") לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה לרבות פיצויי פיטורים, הפרשי שכר שונים (בגין וותק וגמולים), דמי הבראה, מענק יובל, פידיון מחלה ודמי ביגוד. לטענת התובעת הליך פיטוריה היה פגום, לא נערך לה שימוע כדין והפיטורים נעשו על רקע של אפלייה עקב גיל בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. יצוין כי במסגרת התביעה, לה קדמה בקשה לצו מניעה, עתרה התובעת לביטול פיטוריה ולתשלום שכר מיום 1.9.07. במסגרת ההליכים בתיק, הגיעו הצדדים להסכמות בדבר סיום יחסי עובד ומעביד ביניהם והתובעת חזרה בה מהסעד של ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי עבודה ללא שביקשה לתקן את תביעתה ולהוסיף סעד כספי עבור פיטורים שלא כדין. לטענת הנתבעת היא סיימה את עבודתה של התובעת במסגרת תכנית הבראה והליך סיום עבודתה של התובעת היה חוקי ותקין. כמו כן, לטענת הנתבעת התובעת אינה זכאית לתשלום הזכויות הנתבעות בתביעה למעט לפיצויי פיטורים. 2. אלה הן העובדות והשתלשלות ההליכים כפי שהם עולים מכתבי הטענות, תצהירי הצדדים והעדויות שנשמעו בפנינו: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כגננת כ-38 שנים. ב. הנתבעת הינה עמותה רשומה אשר מעניקה שירותי חינוך ומעונות יום בחינוך החרדי. ג. בין השנים 2000-2006 ננקטו בנתבעת צעדי הבראה במטרה לצמצם את הגרעון השוטף ולהחזיר את הנתבעת לאיזון תקציבי. עוד בשנת 2003 נקטה הנתבעת בצעדים שונים להקטנת הוצאותיה ובכללם קיזוז רוחבי בשכר של 10%, הקפאת גמולי השתלמות ועוד. בנוסף החלה הנתבעת בניהול מו"מ מול משרד החינוך ומשרד האוצר על מנת לקבל התחייבויות לכיסוי הגרעון השוטף של המשיבה. במקביל נוהל עוד בשנת 2003 מו"מ מול הסתדרות המורים של אגודת ישראל לחתימה על הסכם קיבוצי, אשר היה מותנה מצד ההסתדרות, בהזרמת כספים מצד משרד החינוך ומשרד האוצר וניתנה הסכמה להסדר קיבוצי זמני. ד. ביום 21/3/06, בעקבות ביקורת שנערכה בנתבעת, החליט משרד החינוך, על מינוי רו"ח גורודנסקי כחשב מלווה של העמותה והטיל עליו לבנות תכנית הבראה שתסייע לנתבעת להקטין את גרעונה ולפקח על ישום התוכנית והתנהלות הנתבעת (נספח א'1-א'2 לתגובה לבקשה לצו מניעה ונספחים לכתב ההגנה ותצהירו של מר ביננפלד). ה. על אף נקיטת הצעדים המפורטים לעיל, לא עלה בידי הנתבעת לצאת מהמשבר הכלכלי ולקראת סוף שנת 2006 גרעונה הצבור של הנתבעת עמד על למעלה מ-110 מילוני שקלים. משרד החינוך הזרים סך של 25 מיליוני שקלים למניעת קריסה כלכלית מידית של הנתבעת. ו. ביום 25/10/2006 וביום 21/11/2006 התכנסו נציגי הנתבעת, ונציגים ממשרד החינוך וממשרד האוצר לדיון שעניינו קידומה של תוכנית הבראה בנתבעת. וכך הוגדרה מטרת הדיון: "מטרת הישיבה להגיע לסיכומים עם רשת הגנים בכל הנוגע לתכנית ההבראה והפעלתה. הישיבה כונסה מתוך הבנה משותפת לנציגי הרשת ולנציגי הממשלה כי לאור העובדה שהרשת פועלת בצילו של גרעון כבד של למעלה מ-110 מיליוני שקלים, ולאור העובדה שהרשת מקיימת פעילויות שאין להן כיסוי במסגרת התקציב הניתן ע"י המדינה, וזאת כאשר לרשת גני ילדים רבים הפרוסים ברחבי הארץ והמספקים שירות למספר רב של ילדים, אין מנוס מלהפעיל תכנית הבראה אשר תביא את הרשת ליתרה של הכנסות בפעילותה השוטפת ובתוך כך להפחתה הדרגתית בגרעונה הנצבר". ז. חרף הניסיונות, הצדדים לא הצליחו לגבש תוכנית הבראה מוסכמת וביום 25/2/07 פנה לנתבעת מר יהלי רוטנברג, סגן חשב משרד החינוך והודיע כדלקמן: "1.לאור קצב ההתקדמות הבלתי משביע רצון של תוכנית ההבראה, ולאור העובדה כי למרות התחייבותכם ולמרות השיתוף של נציגי הגגנות בדיונים, לא הצגתם בפני הממשלה עדין תוכנית הבראה אשר תביא את הרשת לאיזון תקציבי בטווח הארוך, אנו נאלץ לנקוט באחת ממספר חלופות כדלקמן: א.אכיפת תוכנית הבראה ע"י מינוי של מנהל מיוחד ו/או פניה לבית משפט לצורך פירוק. ב.אכיפת תוכנית הבראה כפי שהוצגה לכם בדיונים בינינו. כמובן שלא נוכל להמשיך ולעזור לרשת מבחינת תזרים מזומנים חודשי כי עוד לא נהיה סמוכים ובטוחים כי תוכנית ההבראה אכן מתממשת ויצאה לפועל...". ח. לאור האמור נקטה הנתבעת במספר צעדים: פיטורי מפקחות, פיטורי רכזות, פיטורי עובדי הוראה וגננות בעלות שכר גבוה, סגירת 44 גני ילדים, הפחתת שכר לכל עובדי המשיבה, צמצום הסעות של הילדים לגנים, ביטול צהרונים, סגירת גנים שאינם מוקדי רווח עצמאיים ואי פתיחת גנים בהם יש פחות מ-29 ילדים. במסגרת זו ערכה הנתבעת שימועים לעובדים אשר היתה כוונה לפטרם ובין היתר גם לתובעת. ט. ביום 9/5/07 נשלח לתובעת מכתב הזמנה לשימוע ובו נרשם כך: "1.כידוע לך, רשת גני הילדים מצויה בעיצומה של ישום תוכנת הבראה, המתגבשת בצוותא עם הסתדרות המורים של אגו"י ונציגי משרד החינוך, וזאת נוכח העובדה, כי הינה מצויה בקשיים כלכליים כבדים. 2. למרבה הצער, חלק מתוכנית ההבראה, כולל צמצום מצבת כח אדם. 3. לאור האמור, רשת הגנים שוקלת את המשך העסקתך. 4. לשם כך הינך מוזמנת לפגישת שימוע שתתקיים....במשרדי הרשת, שם תהא לך ההזדמנות לטעון את מלוא טענותיך, כן קיימת לך האפשרות להעביר תשובה בכתב לפני מועד השימוע" י. ביום 20/5/07 נערך לתובעת שימוע בפני הרב רוזנברגר, נציג המשיבה והרב בירנבוים, נציג ההסתדרות. ב"כ התובעת ייצג אותה במהלך השימוע. יא. ביום 29/5/07 נמסר לתובעת מכתב הפסקת עבודה לפיו פיטוריה יכנסו לתוקפם ביום 31/8/07. "1.כידוע לך רשת גני הילדים מצויה בעצומה של תוכנית הבראה, המתגבשת בצוותא עם ההסתדרות ונציגי משרד החינוך, וזאת נוכח העובדה כי הרשת מצויה בקשיים כלכליים כבדים. 2. למרבה הצער, חלק מתוכנית ההבראה כולל צמצום מצבת כח אדם. 3. לאור האמור וכחלק מתוכנית ההבראה, רשת הגנים נאלצת להפסיק את העסקתך..." יב. ביום 13/6/07 פנה ב"כ התובעת להנהלת הנתבעת והלין כי התובעת קיבלה מכתב פיטורים חרף העובדה שבהליך השימוע הובטח כי היא תקבל הצעת פרישה בתנאים מועדפים. חילופי המכתבים בין הצדדים נמשכו עד למכתב ב"כ הנתבעת מיום 5/8/05, בו צויין כי מתנהל משא ומתן מול משרד החינוך והאוצר בנוגע לחתימת תוכנית הבראה וזכויותיה של התובעת יהיו בהתאם להסכם ההבראה שייחתם. יג. ביום 23/8/07 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה נגד הנתבעת ונגד שלושה ממנהליה במסגרתה התבקש בית הדין להורות על ביטול החלטת הנתבעת לסיים את עבודתה ולהחזירה לעבודה. הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה ביום 28.8.07 והתנגדה לסעדים להם עתרה התובעת. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 29.8.07 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעת תיכלל במסגרת תכנית פרישה מרצון כפי שהוסבר לה בשימוע מיום 5/2007 והנתבעת תדווח לבית הדין על התקדמות המשא ומתן מול משרדי הממשלה תוך 10 ימים ביחס לתכנית ההבראה ותוצאותיה. כן הוסכם כי במידה וייחתם הסכם הבראה ויוסדרו בו תנאי פרישה פחותים מאלה שהוסברו לתובעת בשימוע, היא תהיה רשאית ליתן עמדתה תוך 3 ימים האם היא עומדת על הבקשה אם לאו.לאור האמור קבע בית הדין, למען הזהירות, דיון בבקשה ליום 15.10.07. בסופו של יום, לאור העובדה כי המשא ומתן בין הנתבעת למשרדי הממשלה לא הניב הסכם חתום, עמדה התובעת על קיום דיון בבקשתה אשר התקיים ביום 7.11.07. בפתח הדיון בבקשה ביקשה התובעת למחוק את המשיבים 1-3 מהבקשה ובית הדין נתן תוקף של החלטה לבקשתה. התובעת ומר ביננפלד נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו, כל אחד, סיכומים בבקשה. יד. בהחלטתנו מיום 4.2.08 דחינו את בקשת התובעת לביטול החלטת הנתבעת לסיים את עבודתה ולהחזירה לעבודה במסגרת סעד זמני ונקבע דיון בתיק העיקרי ליום 13.4.08. טו. התובעת הגישה כתב תביעה בתיק העיקרי. התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד זאב רוזנברגר, יוסף ביננפלד וברוך רוזנבלום, חברי הנהלה בנתבעת בזמנים הרלבנטיים. בתביעה עתרה התובעת לסעדים הצהרתיים וכספיים. במסגרת הסעדים ההצהרתיים ביקשה התובעת מבית הדין להצהיר כי מכתב הפיטורים שנשלח לה בטל מעיקרו; כי הינה עובדת מן המניין בנתבעת וזכאית לשכר מיום 1.9.07 ועד החלטה אחרת; כי הנתבעת בהתנהגותה הפרה את החוק, את הוראות ההסכמים המחייבים החלים עליה עפ"י דין; כי לא נערך לה שימוע כדין והיא פוטרה בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. במסגרת הסעדים הכספיים עתרה התובעת לתשלום זכויות שונות המגיעות לה לשיטתה עפ"י חוזרי הוראות מנכ"ל משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה, זאת בנימוק כי הנתבעת ממומנת ע"י משרד החינוך וכספי ציבור. הזכויות כאמור להן עתרה התובעת כללו תשלום בגין תואר ראשון, תשלומי גמולי השתלמות שונים, מענק יובל, פידיון ימי מחלה, דמי ביגוד וקיזוז בשנת 2003, כאשר לא כל הרכיבים כומתו ע"י התובעת. ביחס לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין ותק ופידיון ימי מחלה, ביקשה התובעת לפצל סעדים אלה עד לקבלת פרטי תכנית ההבראה. התובעת הגישה בקשה נפרדת לפיצול הסעדים כאמור ובהיעדר תגובה מטעם הנתבעת, נענה בית הדין לבקשה. טז. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 11.11.07 בו טענה, בין היתר, כי פיטרה את התובעת במסגרת תכנית הבראה; כי הליך סיום עבודתה היה חוקי ותקין ודחתה את טענת התובעת בהתייחס לזכאותה לזכויות שונות מכח חוזרי מנכ"ל משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה. לטענת הנתבעת הוראות חוזרי מנכ"ל משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים ביחס לעובדי הוראה אינן חלות עליה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת כלל לא פרטה מהו הבסיס הנורמטיבי מכוחו היא מבקשת להחיל את ההוראות וההסכמים הנ"ל וגם מטעם זה יש לדחות טענתה. יז. ביום 5.5.08 התקיים דיון מוקדם בתיק. הנתבעת הודיעה כי תכנית ההבראה טרם גובשה לכדי הסכם חתום ונעשים מאמצים לשלם את פיצויי הפיטורים לכל העובדות במסגרת הסכם הבראה, לכשייחתם. התובעת ביקשה להמשיך בהליכים וב"כ הודיע כי ינסה לנהל מו"מ עם הנתבעת לסיומו של התיק מחוץ לכתלי בית הדין. בסיום הדיון קבע בית הדין מועדים להליך גילוי מסמכים והגשת תצהירים, וכן נקבע מועד לדיון הוכחות. יח. ביום 12.8.08 הוגשה הודעה מוסכמת חתומה ע"י ב"כ הנתבעת במסגרתה הודיעו הצדדים כי התובעת חוזרת בה מסעד של אכיפת יחסי העבודה ולפיכך יחסי עובד ומעביד בין הצדדים יסתיימו ביום 1.9.07. בית הדין נתן תוקף של החלטה להודעה המוסכמת. יט. לתמיכה בתביעתה הגישה התובעת את תצהירה וכן ביקשה לזמן לעדות את הרב זאב רוזנברגר והרב בירנבוים מהטעם שנכחו בשימוע שנערך לה ויוכלו לשפוך אור בסוגייה זו. בית הדין נעתר לבקשה. בתצהירה העלתה התובעת טענות שלא הועלו בתביעתה וביניהם כי היא זכאית לתנאי העבודה בהם מועסקים עובדי ההוראה ע"י המדינה מכח תקנות חינוך ממלכתי ומכח נוהג; כי היא זכאית לפנסיה מקיפה; כי פוטרה בניגוד לכלל אחרון נכנס - ראשון יוצא ולפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 180% מאחר ואין היא תובעת עוד לשוב ולעבוד בנתבעת. חישוב דמי ההבראה ומענק היובל היו שונים מאלה שנתבעו בתביעה. כ. הנתבעת מצידה הגישה את תצהיריהם של מר יוסף ביננפלד, אחד ממנהליה ושל הגב' טובה בלז, מנהלת מדור שכר ביום 3.11.08, יום אחד בלבד לפני מועד דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 4.11.08. במקביל לתצהירים אלה הגישה הנתבעת בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי התובעת מהטעם כי הם מהווים הרחבת חזית שעה שלא הועלו בכתב התביעה. כא.בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות: ביום 4.11.08 וביום 13.11.08. בדיון שהתקיים ביום 4.11.08 שבה ב"כ הנתבעת על בקשתה למחיקת סעיפים מתצהיר התובעת. התובעת לא ביקשה לתקן את תביעתה במעמד הדיון ובית הדין לא נתן החלטה בבקשה, אלא איפשר לחקור על התצהיר במלואו מבלי שקבי בענין הבקשה להרחבת חזית. כמו כן בדיון זה נמחקו מר ביננפלד, מר רוזנברגר ומר רוזנבלום מהתביעה בהסכמת הצדדים. כב.במקביל להליכים בתיק זה , התנהל בבית הדין הארצי הליך בין ועד גננות רשת הגנים של אגודת ישראל לבין הסתדרות המורים של אגודת ישראל, רשת הגנים של אגודת ישראל, משרד החינוך והסתדרות המורים בישראל (עב 9/07). הליך זה עסק, בעיקר, בשאלה מי ארגון העובדים היציג של הגננות בנתבעת. ביום 2/8/07 נתן בית הדין הארצי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה, ככל שתתקיימנה ישיבות מו"מ בין הנתבעת למשרד החינוך לצורך גיבוש תוכנית ההבראה של הנתבעת, יוזמנו לישיבות, מלבד נציגות הסתדרות המורים של אגודת ישראל, גם נציגי ועד הגננות וזאת לצורך יידוע, היוועצות והשמעת עמדתם. ביום 15.9.08 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי. בפסק הדין נקבע כי הסתדרות המורים של אגודת ישראל, בה ראתה הנתבעת כתובת בלעדית לניהול משא ומתן, איננה ארגון עובדים, זאת בין היתר בשל היותו של הארגון הנ"ל "ארגון מטעם", הנשלט ומכוון על ידי הנהלת הנתבעת ובשים לב לכך שארגון זה לא פעל למעשה להגנה על עניינן של הגננות בנתבעת במהלך השנים. בנוסף נקבע כי הסתדרות המורים של אגודת ישראל אינה ארגון עובדים ואינה ארגון יציג של גננות הנתבעת מאחר והוא אינו מגשים ערכים של שיוויון בין המינים ומאחר ומדובר בארגון שאינו דמוקרטי. כמו כן נקבע כי ועד הגננות אינו הארגון היציג של הגננות בנתבעת. 3. טענות התובעת בתמצית א. היא זכאית לתשלום זכויות שונות בתוספת פיצויי הלנת שכר ובכללם תשלום בגין גמולי השתלמות, פדיון ימי מחלה, דמי ביגוד, תוספת תואר ראשון, מענק יובל המשולמות לעובדי הוראה בהתאם להוראות מנכל משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים מהנימוק כי הנתבעת מתוקצבת על ידי משרד החינוך וכספי ציבור; מכח תקנות חינוך ממלכתי ומכח נוהג. ב. היא זכאית לתשלום זכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה ובכללם פדיון דמי הבראה ותשלום פיצויי פיטורים (מוגדלים) בתוספת פיצויי הלנה. לשיטת התובעת היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים הן בהתאם לכוונת הנתבעת בשימוע שנערך לה והן בשל שויתרה על הסעד של חזרה לעבודה. ג. היא זכאית לתשלום הפרשי שכר בגין ותק. בעוד שויתקה עומד על כ-37 שנות הוראה, הנתבעת הפחיתה בשנת 2003 את וותקה לצרכי תשלום שכרה ל-12 שנים וכן לא חישבה את שנת 1969 בה לטענתה כבר החלה לעבוד בנתבעת (אלא חישבה את הותק משנת 1970). ד. הליך פיטוריה נעשה שלא כדין הן בשל שלא נערך לה שימוע כדין והן בשל שפיטוריה היו עקב גילה ומהווים אפליה לרעה מטעמי גיל. יצוין כי התובעת לא תבעה סעדים כספיים בגין טענות אלה. 4. טענות הנתבעת בתמצית א. התובעת פוטרה במסגרת תוכנית הבראה בשל הקשיים הכלכלים אליהם נקלעה (הנתבעת). ב. הליך סיום עבודתה של התובעת היה חוקי ותקין, נערך לה שימוע כדין בה ניתנה לה הזדמנות להעלות כל טענותיה והיא יוצגה על ידי עו"ד. כמו כן הרקע לפיטוריה של התובעת היה מצבה הכלכלי של הנתבעת ותוכנית ההבראה לפיה פוטרו הגננות והעובדים בעלי השכר הגבוה ואין המדובר בפיטורים על רקע של אפלייה מחמת גיל. ג. התובעת אינה זכאית לתשלום שכר וזכויות על פי הוראות חוזרי מנכל משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה היות והיא אינה צד להם ולא חל עליה כל צו הרחבה בנושא. טענות התובעת כי היא זכאית לזכויות כאמור מכח נוהג ומכח תקנות חינוך ממלכתי מהוות הרחבת חזית אסורה ומטעם זה יש לדחותן. ד. התובעת אינה זכאית לתשלום הפרשי שכר בגין העמדת הוותק שלה על 12 שנים היות והיא הסכימה להפחתה זו בהתנהגותה והמשך עבודתה אצלה. התובעת אינה זכאית לתשלום בגין שנת ותק משנת 1969. התובעת החלה לעבוד בשנת 1970 וכך עולה גם מתלושי שכרה. ה. התובעת אינה זכאית לתשלום דמי הבראה היות וחלקם התיישנו ולא נתבעו בכתב התביעה וממילא תכנית ההבראה כללה ויתור על זכויות כספיות. ו. התובעת אינה זכאית לתשלום דמי ביגוד היות וחלק מתכנית ההבראה כלל ויתור על זכויות כספיות, מעבר לכך מדובר בזכות נלווית שאינה בכח תביעה לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד ובכל מקרה התיישנה. ז. התובעת לא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים ופיצויי הלנתם ופידיון ימי מחלה שכן מדובר בסעדים שלא נתבעו (בהתייחס לפדיון ימי מחלה התבקש רק פיצול סעדים). 5. עדים וראיות א. כאמור לתמיכה לתביעתה הגישה התובעת תצהיר מטעמה, עליו נחקרה. כן העידו מטעמה בהתאם לבקשה להזמנת עדים שהגישה, מר רוזנברגר ומר בירנבוים. ב. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר ביננפלד חבר הנהלה וגב' טובה בלז, מנהלת מדור שכר עליהם נחקרו. ג. במהלך חקירותיהם הנגדיות של העדים, הן בהליך הזמני והן בהליך העיקרי הוגשו מוצגים שונים. דיון והכרעה האם לתובעת נערך שימוע כדין והאם ניתנה לה זכות טיעון ראויה 6. לטענת התובעת הליך השימוע שנערך לה היה פגום מיסודו והפר באופן בוטה את זכותה להישמע בלב פתוח ובנפש חפצה. לטענתה היא לא ידעה כי בשימוע תידון שאלת המשך העסקתה וממילא בשימוע לא נאמר לה דבר על המשך העסקתה ולא הודיעו לה כי היא מועמדת לפיטורים. עוד טוענת התובעת כי בהליך השימוע לא נכח נציג של ההסתדרות ולא ידוע לה מיהו הרב בירנבוים שלא אמר דבר במהלך השימוע. 7. הכלל בדבר קיומו של שימוע, דורש כי רשות מנהלית לא תפגע באדם אלא אם נתנה לו קודם לכן הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה. המטרה העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס (ע"ע 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846; ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, עבודה ארצי, כרך לג (68) 35). 8. למעלה מן האמור ייאמר כי שעה שעסקינן בפיטוריי צימצום לאור מצבה של הנתבעת, הרי שהמבחנים שיש להחיל בפיטורים אלו, לרבות חובת השימוע, הם מצומצמים יותר (ראה עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נגד אי. סי. אי טלקום בע"מ, פד"ע לו' 289; עס"ק 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים נגד ההסתדרות הכללית). 9. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, כמו גם את העדויות, המסמכים והראיות שהוצגו בפנינו עולה כי הליך הפיטורים שביצעה הנתבעת נעשה כדין. לתובעת נערך שימוע במסגרתו ניתנה לה זכות טיעון. ראשית, טענת התובעת כי היא לא ידעה שהיא מוזמנת לשימוע בנוגע להמשך העסקתה, אינה מתיישבת עם מכתב ההזמנה לשימוע שקיבלה. במכתב ההזמנה לשימוע נאמר מפורשות כי לאור הקשיים הכלכליים הקשים של הנתבעת, מתגבשת תוכנית הבראה הכוללת צמצום מצבת כוח אדם ולפיכך שוקלת הנתבעת את המשך העסקתה. בחקירתה הנגדית לא הצליחה התובעת ליישב סתירה זו. ההפך, מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי השימוע ארך כשעה, בנוכחותה, נוכחות בא כוחה , נציגי הנתבעת ונציג מטעם הסתדרות המורים של אגודת ישראל; כי בשימוע הוסבר לה אודות המצב הכלכלי הקשה בו שרויה הנתבעת והאפשרות כי במידה וייחתם הסכם הבראה, היא תקבל תנאי פרישה מועדפים, אם תבחר לפרוש ובכלל זאת פיצויי פיטורים בשיעור של 150%. כמו כן אישרה התובעת כי העלתה טענות שונות כנגד הכוונה לפטרה וכך עשה גם בא כוחה (ר' עמ' 33 לפרו' ש' 10-28, עמ' 34 ש' 1-26). שנית, התובעת הגיעה לשימוע בליווי ב"כ שטען בשמה (עמ' 6 ש' 16-17) את כל טענותיה (עמ' 6 ש' 19-18). יוצא אפוא כי בשימוע נידונה אפשרות סיום העסקתה של התובעת. העובדה כי במקביל נידונה אפשרות פרישתה של התובעת בתנאים מועדפים אם ייחתם הסכם הבראה, אין בה להוריד מהעובדה כי התובעת ידעה על אפשרות פיטוריה וניתנה לה אפשרות להעלות את טענותיה בענין. 10. יתר על כן, ממכתבו של ב"כ התובעת לנתבעת מיום 25/7/07 עולה כי ב"כ התובעת הקליט את ישיבת השימוע (נספח ב' לכתב התביעה). חרף טענות התובעת כי בשימוע לא נאמר לה דבר וחצי דבר על המשך העסקתה ולא הודיעו לה כי היא מועמדת לפיטורים, נמנעה היא מלהגיש את הקלטת לבית הדין הן במסגרת ההליך בבקשה לסעדים זמניים והן בהליך העיקרי. כלל נקוט, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. אשר על כן או קובעים כי הימנעותה של המבקשת מלצרף את קלטת ישיבת השימוע, יוצרת חזקה כי הקלטת היתה פועלת כנגדה וסותרת את גרסתה. 11. הרב רוזנברגר, אשר שימש חבר הנהלת הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה, נכח בשימוע שנערך לתובעת וזומן לעדות ע"י התובעת העיד כי במסגרת השימוע נאמר לתובעת שיש כוונה לפטרה (עמ' 62 לפרו' מיום 4.11.08 ש' 5-7) ובנוסף נאמר לה כי במידה וייחתם הסכם הבראה תהיה בידה אפשרות לקבל תנאי פרישה מועדפים (עמ' 62 לפרו' ש' 17-26). 12. בתביעתה ובתצהירה טענה התובעת כי בהליך השימוע נכח מטעם ההסתדרות אדם שלא מוכר לה ולא מכיר אותה, שלא שוחח איתה ושלמעשה לא אמר ועשה דבר במהלך השימוע. בסיכומיה טענה התובעת שתי טענות חלופיות נוספות שאינן עולות בקנה אחד. מחד טענה התובעת כי השימוע שנערך לה לא היה כדין זאת מהטעם כי נפסק ע"י בית הדין הארצי בתיק עב' 9/07 כי הסתדרות המורים של אגודת ישראל, אשר נציג מטעמה נכח בשימוע בבחינת נציג הארגון היציג, אינו ארגון יציג. מאידך טענה התובעת כי הסתדרות המורים של אגודת ישראל לא ייצגה אותה כראוי בהליך הפיטורים ולא התקיים הליך ההיוועצות כנדרש בפיטוריי צימצום. טענות אלה אין בידנו לקבל. התובעת לא פרטה ולא הרימה את הנטל באשר לטענתה כי ההסתדרות לא ייצגה אותה כנדרש. הדברים אמורים במיוחד שעה שב"כ התובעת שייצג אותה בישיבת השימוע לא טען במסגרת השימוע כל טענה בדבר מעמדו וסמכותו של מר בירנבוים לשבת בהליך. יתירה מכך, לאור פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, משנקבע כי הן הסתדרות המורים של אגודת ישראל אינה הארגון היציג והן ארגון הגננות (בו התובעת כלל לא היתה חברה) אינו הארגון היציג, אזי שבהיעדר ארגון יציג, לא ניתן היה למעשה לקיים הליך היוועצות. 13. מכל האמור לעיל אנו קובעים כי הנתבעת קיימה הליך שימוע כדין ולא נפל פגם מהותי בהליך. יוער כי התובעת כלל לא תבעה סעד כספי בגין פיטורים שלא כדין ולכן אף אם היינו פוסקים כי נפל פגם בהליך הפיטורים בכלל או בשימוע בפרט (ואין הדבר כך), אזי היא לא היתה זכאית לסעד כספי כלשהו. האם פיטוריה של התובעת היו בשל גִּילָהּ 14. לטענת התובעת היא פוטרה בשל גילה, ללא כל הצדקה לכך ועל כן פיטוריה מהווים אפליה על רקע גיל, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן:"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"). לטענת התובעת קביעת הקריטריון של "שכר גבוה" הינו אפליה מאחר ששכרה של עובדת הוראה נגזר מהוותק והוותק הינו נגזרת של הגיל. כלומר, ככל שהעובדת מבוגרת יותר, כך היא יקרה יותר ולכן מדובר בקביעת קריטריון מפלה. מנגד טוענת הנתבעת, כי הפסקת עבודתה של התובעת לא נעשתה בשל גילה אלא בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת והצורך בתוכנית הבראה כדי למנוע את קריסתה. 15. סעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה פסולה בתעסוקה בהקשרים שונים לרבות אפליה מטעמי גיל. חובתו של מעביד שלא להפלות מחמת גיל היא חובה אינדיבידואלית שהוא חב לכל עובד ועובד. הפסיקה פרשה את הוראות החוק כאוסרות הן על אפלייה ישירה והן על אפלייה עקיפה, כפי שעמד עליה בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נגד אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481. "הפליה, שהיא היפוכה של הזכות לשוויון, יכול שתהא עקיפה ויכול שתהא ישירה. הפליה עקיפה תיתן ספציפיקציות שאינן מתאימות לחלק גדול של הקבוצה המופלה. כך למשל, אם אחת הספציפיקציות היא גובה או משקל גדולים, הרי שרוב הנשים לא תתאמנה לספציפיקציה זו. אם הספציפיקציה היא אנשים גבוהים בלבד, יתכן שרוב יוצאי המזרח - סין ויפן, לא יתאימו לדרישה. אם הספציפיקציה היא אנשים בעלי אף סולד, הרי שרוב היהודים ויתר העמים השמיים לא יוכלו אף פעם להציג את מועמדותם. אם דרישה זו אינה רלוונטית לסוג העבודה תהא זו הפליה עקיפה... הפליה ישירה מאידך, היא הפליה המצביעה במפורש על אי-קבלת אדם מסוים לעבודה בגין השתייכותו לקבוצה מופלה מסוימת. אי-קבלת אדם לעבודה בהיותו בין גזע מסוים או ממין (gender) מסוים היא הפליה ישירה. יש למנוע הפליה עקיפה וישירה כאחד" 16. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים והתרשמנו מהעדויות והמסמכים שבפנינו, לדעתנו, וכך אנו קובעים, פיטוריה של התובעת לא מהווים אפליה על רקע של גיל. 17. ראשית, ממכלול הראיות עולה כי בבסיס החלטת הנתבעת לסיים את העסקתן של גננות בעלות שכר גבוה, עמד הצורך הדחוף של הנתבעת לצמצם עלויות וליישם תכנית הבראה, גם בלחץ של משרד האוצר ומשרד החינוך, ולא רצון לפטר עובדות הוראה מטעמי גיל. אין מחלוקת, כי מצבה הכלכלי של הנתבעת קשה מאוד והיא נמצאת כבר מספר שנים במשא ומתן לקראת תכנית הבראה שתימנע את קריסתה, משא ומתן שככל הנראה עלה על שרטון ובכל מקרה לא התגבש לכדי הסכם הבראה חתום. כמו כן אין מחלוקת כי במסגרת פעולותיה נאלצה הנתבעת לצמצם גם במספר הגננות אשר הועסקו על ידה ובפועל סיימו את העסקתן גננות רבות מלבד התובעת. 18. הנתבעת אכן ביקשה לפטר את העובדות שעלות שכרן היא הגבוהה ביותר, ביניהן התובעת, ולחילופין נתנה בידן את האפשרות להמשיך ולעבוד בכפוף לצימצום בשכרן. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא סרבה להפחתה בשכרה והוסיפה כי מצב כלכלי אינו מצדיק הפחתה כאמור או פיטורים. לשיטת התובעת לא ניתן לפטר עובד אלא בשל סיבות מקצועיות ופדגוגיות. (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 3.11.08 ש' 11-28; עמ' 40 לפרוטוקול מיום 3.11.08 ש' 10-22). הנתבעת, אם כן, העמידה לתובעת אפשרות חלופית בדמות הפחתה בשכר, חלף פיטוריה והתובעת סרבה לחלופה זו. יוער כי גם אם מדובר בהפחתה משמעותית בשכר, שהיה בה לפגוע בתובעת, שעה שאין חולק כי מצבה הכלכלי של הנתבעת היה (ונשאר) בכי רע, ספק אם היה בידה להציע חלופה שונה קרי, הפחתה בשיעור שונה. מכל מקום, כפי שעולה מעדות התובעת, היא התנגדה לכל הפחתת שכר, לא ניהלה משא ומתן על שיעור ההפחתה ולכן לא ניתן לומר שהיא בחנה מצידה אפשרות כלשהי להפחתה בשכר בנסיבות מצבה של הנתבעת. 19. בנוסף, מעיון ברשימת העובדות שסיימו את העסקתן (מוצג מש/6) עולה כי התובעת ו - 25 עובדות הוראה נוספות פוטרו בשל עלות העסקה גבוהה. מר ביננפלד העיד כי הוחלט להפסיק את העסקתן של 100 העובדות בעלות השכר הגבוה ביותר ושהדבר ייעשה בפריסה של 4-5 שנים. לטענתו לאחר שהם שמעו את כל המועמדות לפיטורים הם לקחו בחשבון שיקולים נוספים - אישיים, משפחתיים, פדגוגיים ועוד (עמ' 12 ש' 3-7) ורק אז הם החליטו אלו עובדות יסיימו את העסקתן בשנה הנוכחית. עוד העיד מר ביננפלד כי היו עובדים ועובדות שויתקן היה פחות מ 25 שנה,אשר פוטרו במסגרת תכנית ההבראה (עמ' 72 ו 73 לפרוטוקול מיום 13.11.08 ש' 10-27, ש' 1-2 בהתאמה). עוד עולה מהרשימה כי עובדות רבות פוטרו, או העסקתן הסתיימה, גם בשל סיבות אחרות כגון: פרישה עקב הפחתת שכר, פיטורים בשל רישום נמוך לגן, פיטורים פדגוגויים ועוד (מוצג מש/6). יוצא איפוא כי הנתבעת לא החליטה לפטר רק את העובדות בעלות השכר הגבוה ביותר, אלא נקבעו טעמים וקריטריונים נוספים לסיום העסקה. 19. באשר לטענת התובעת כי הפלייתה מחמת גילה עולה גם מהעובדה כי שכרה לא היה בין העובדים בעלי השכר הגבוה משום ששכרה גם כך הופחת בהתאם להעמדת ויתקה על 12 שנים בלבד והיו גננות ששכרן היה גבוה משלה והן לא פוטרו. ראשית, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה טענה זו. יתירה מכך, אנו מקבלים את גירסת הנתבעת כי בחינת גובה שכרן של הגננות לא נעשה על בסיס השכר המופחת אלא על בסיס השכר המלא, עובר להפחתה וכך, פיצויי הפיטורים המוגדלים שרצו להעניק להן במסגרת תכנית ההבראה נבעה מהרצון להבטיח להן לפחות זכות זו, שהצטברה להן בגין שנות עבודתן וכנגד פיטוריהם המתחייבים ממצב הרשת. 20. סיכומו של דבר, וכמפורט לעיל, התובעת לא פוטרה בשל אפליה מטעמי גיל. האם היתה הרעה חד צדדית שלא כדין בתנאי העסקתה של התובעת והאם היא זכאית להפרש שכר בגין וותק 21. אין חולק כי בשנת 2003 הופחת שכרה של התובעת, כמו גם של גננות נוספות אשר צברו למעלה מ- 25 שנות וותק - הפחתה שהתבטאה באיון שנות הוותק שצברו מעל ל 12 שנים. 22. לטענת התובעת הפחתה זו נעשתה באופן חד צדדי, בניגוד לרצונה ומבלי שניתנה הסכמתה. כן טענה התובעת כי מדובר בהפחתה מפלה הפוגעת בה באופן בלתי שיוויוני בשל היותה עובדת מבוגרת שצברה שנות וותק רבות. 23. לטענת הנתבעת הפחתת שכר זו נעשתה בשל המצב הכלכלי והגרעון בתקציב אליו נקלעה וסירובה של המדינה להגדיל את תקציבה השנתי. יתירה מכך, לטענת הנתבעת התובעת פנתה בשנת 2003 בבקשה למניעת פיטוריה, חזרה בה מהבקשה ויצאה לשנת שבתון בידיעה כי בשובה משנת השבתון יופחת שכרה. התובעת המשיכה לעבוד בנתבעת ולא התפטרה ועצם המשך עבודתה מהווה הסכמה להפחתת השכר. 24. אשר לדעתנו - אנו סבורים שהדין עם התובעת. הנתבעת לא היתה רשאית להפחית את שכרה המשולב של התובעת בשנת 2003 ע"י פגיעה ברכיב הוותק. אין חולק על כך כי גובה השכר אשר שולם לתובעת הושפע ממספר שנות הותק שצברה, כאשר התוספות האחוזיות נגזרו משכר זה. לכן, הפחתה במספר שנות הוותק של התובעת היוותה פגיעה משמעותית בשכרה, פגיעה שהתובעת לא הסכימה לה. 25. מהראיות והעדויות שהוצגו ונשמעו בפנינו עולה כי התובעת לא הסכימה להפחתת שכר זו ואף התנגדה לה. אכן, התובעת פנתה בשנת 2003 בבקשה למניעת פיטוריה והצדדים הגיעו להסכמה כי תחת פיטוריה היא תצא לשנת שבתון. במכתב הנתבעת מיום 18.8.03, נספח ג' לתצהירה של הגב' בלז, לא נכתב כי בשנת תשס"ה, כאשר התובעת תשוב משנת שבתון יופחת שכרה, וטענת הנתבעת אינה מדוייקת בלשון המעטה ויש בה להטעות. במכתב צויין כי הפיטורים ייכנסו לתוקף בשנת תשס"ה - דבר אשר לא התרחש בפועל. מאז שנת 2003, התובעת פנתה באמצעות ב"כ במספר מכתבים (נספחים י'2-י'4 לתצהיר) לנתבעת, הלינה על הפחתת השכר, התנגדה לה וביקשה מהנתבעת לשלם לה את הפרשי השכר. ויודגש: התובעת העידה בתצהירה ובחקירתה הנגדית כי הפחתת השכר נעשתה לראשונה לאחר ששבה מהשבתון, באופן חד צדדי וללא שנערך לה שימוע. הדבר עולה גם ממכתבי התובעת הנ"ל. עדותה של התובעת בנושא נמצאה בעיננו מהימנה. 26. בנוסף, מהראיות עולה כי התובעת והגננות הוותיקות (שויתקן עולה על 25 שנה) נשאו בנטל הכלכלי הנגזר מתכנית ההבראה של שנת 2003 באופן בלתי שיוויוני. מחקירתה של הגב' בלז עלה כי גננות שויתקן היה פחות מ - 25 שנה, לא רק שויתקן לא הופחת ל 12 שנה, אלא הם המשיכו לצבור ותק כרגיל. כך, נוצר מצב בו גננת שויתקה היה לדוגמא 22 שנה בשנת 2003, ויתקה לא הופחת אלא המשיך להצטבר משך השנים כלומר בשנת 2007 הוא עמד על 26 שנה, זאת בעוד ויתקה של התובעת הופחת בשנת 2003 ל - 12 שנות ותק ובשנת 2007 עמד על 16 שנות ותק. (ר' עדותה של הגב' בלז בעמ' 19 לפרו' מיום 13.11.08 ש' 11-18 ועמ' 20 לפרו' מיום 13.11.08 ש' 17-28. כן ר' עמ' 21 ש' 1-17). מצב זה, בו ההפחתה בשכר נעשתה באופן לא שיוויוני, אף היא תומכת במסקנתנו לפיה הנתבעת לא היתה רשאית להפחית את שכרה המשולב של התובעת ע"י פגיעה ברכיב הוותק. 27. התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי היא זכאית לסך של 62,964 ₪ בגין הפרשי שכר שמקורם בהפחתת הותק ללא כל פירוט החישוב ומבלי שכימתה תביעתה כנדרש ואף לא שילמה בגינה אגרה. 28. לאור האמור, לאחר שבחנו את תביעת התובעת ברכיב זה, טענות הצדדים והעדויות, אנו קובעים כי ההפחתה בשכרה המשולב של התובעת נעשה שלא כדין והתובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר אלו הנובעים מהפחתת ויתקה והעמדתו בשנת 2003 על 12 שנות ותק. ואולם מאחר והסכום לא נתבע בכתב התביעה שכן התובעת ביקשה לפצלו, רשאית התובעת להגיש תביעה נפרדת בהתאם לקביעתנו זו, לפרט את הסכום הנתבע ולהוכיחו. 29. באשר לטענת התובעת כי יש לחשב את ויתקה משנת 1969 ולא משנת 1970, כלומר כי היא זכאית לשנת ותק נוספת בהתייחס לחישוב זכויותיה ושכרה - אין בידנו לקבל טענה זו. מכתב הנתבעת, נספח א' לתצהירה של התובעת עליו היא מבקשת בעיקר לבסס את תביעתה ברכיב זה, אין בו לשנות מקביעתנו. כעולה מנספח א', הנתבעת אישרה בחודש דצמבר 1991 כי לתובעת ותק של 21 שנה. לו היתה נכונה טענת התובעת לפיה הותק שצברה צריך להיות מחושב משנת 1969, אזי שבאישור היה צריך להיכתב כי הינה בעלת ותק של 22 שנה. מעבר לכך, משעולה טענה מסוג זה בשיהוי כה ניכר, מוטל נטל כבד יותר על התובעת, במיוחד שטענתה סותרת את הרישום בתלושי השכר - התובעת לא הרימה נטל זה. האם התובעת זכאית לתנאי שכר של עובדות הוראה? 30. הנתבעת הינה מוסד מוכר כמשמעו בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג - 1953, ופעילותה מוסדרת בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים) התשי"ג - 1953 (להלן: "התקנות"), המפרטות את תנאי ההכרה במוסדות לא רשמיים, הפיקוח, הניהול, הנהגת תכנית היסוד בהם ותמיכת המדינה בתקציביהם. 31. לטענת התובעת על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך וכן הוראות חוזרי מנכ"ל משרד החינוך מכוחם היא זכאית למכלול של זכויות הקבועות בהם. בכתב התביעה טענה התובעת כי ההסכם הקיבוצי וחוזרי המנכ"ל כאמור חלים עליה מאחר והנתבעת היא מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך. בתצהירה ובסיכומיה טענה הנתבעת כי הבסיס הנורמטיבי מכוחו חלים עליה ההסכם הקיבוצי וחוזרי המנכ"ל הינם תקנות חינוך ממלכתי ונוהג. לטענת הנתבעת לא חלים עליה ההסכמים הקיבוציים בתחום ההוראה ו/או חוזרי המנכ"ל. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא אינה מתוקצבת כרשות מקומית ותיקצובה ע"י משרד החינוך הינו בשיעור של כ - 90% מעלויות השכר בלבד. לטענת הנתבעת היא נושאת בהוצאות רבות שאינן קיימות במוסדות חינוך מוכרים רישמיים לרבות עלויות דמי שכירות לגנים, קבלת רישיונות, עלויות הסעה וכו'. בסיכומיה, בכפוף לטענה כי מדובר בהרחבת חזית ולמען הזהירות, התייחסה הנתבעת לטענות התובעת שהועלו על ידיה בתצהירה ובסיכומיה. הנתבעת טענה כי למרות היותה מוסד מוכר, לא חלים עליה ההסכמים הקיבוציים בתחום ההוראה, שכן אין הסכמים אלו חלים על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים, זאת בהתאם לדין, לפסיקה (אותה סקרה בהרחבה) וכן כפי שעלה מעדויות הצדדים. 32. התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה, כי הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך, חלות על תנאי עבודתה בנתבעת, כפי שנפרט להלן. 33. ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך נחתם בין ממשלת ישראל והרשויות המקומיות מצד המעסיקים ובין ארגוני המורים בישראל מצד העובדים. אין חולק, כי הנתבעת אינה משתייכת לאחד מהגופים שהינם צד להסכם הקיבוצי. סעיף 4 להסכם קובע את תחולתו כדלקמן: "3.1 הסכם זה יחול על כל העובדים המועסקים בשירות המועסקים, המדורגים בדירוג עובדי הוראה (להלן "עובדי הוראה") 3.2 מוסכם כי ממשלת ישראל תפעל ליישום הוראות הסכם זה גם על עובדי ההוראה המועסקים ב'בעלויות', מכוח היותה המפקחת והמתקצבת של בעלויות אלה..." 34. לאור האמור בסעיף התחולה, הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה, אינן חלות על הנתבעת. יתירה מכך, התובעת לא הצביעה על הוראות אחרות בהסכם הקיבוצי מהן ניתן ללמוד, כי ההסכם הקיבוצי חל גם על עובדי הוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים. 35. הלכה היא, כי בית הדין אינו מתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי ולפיכך לא יחיל את ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים, שמלכתחילה, הצדדים להסכם לא התכוונו להחילו עליהם. אין תחולה של ההסכם הקיבוצי על מי שאינו צד להסכם, אלא במקרה שבו המוסד הצטרף להסכם הקיבוצי בכתב דרך רשם ההסכמים הקיבוציים, או בדרך של אימוץ ההוראות מכוח התנהגות ונוהג לאורך שנים. 36. הדרך להחיל זכויות שנקבעו בהסכמים קיבוציים על עובדים שלא נכללו בהסכם הקיבוצי היא באמצעות צו הרחבה (סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). התובעת לא טענה ולא הוכח בפנינו כי שר העבודה והרווחה בחר להרחיב את ההסכם הקיבוצי על כל העובדים בענף ההוראה. כמו כן לא הוכח כי הנתבעת הצטרפה להסכם הקיבוצי בדרך של אימוץ ההוראות מכוח התנהגות או נוהג לאורך שנים. 37. התובעת טוענת כי הוראות משרד החינוך חלות על הנתבעת גם מכוח נוהג, שכן במהלך השנים שולמו לה תשלומים שונים עפ"י התנאים של משרד החינוך. טענה זו, לראשונה בה זכרה בתצהיר התובעת וספק אם עלינו לדון בה בשל הרחבת חזית חזית אסורה. למעלה מן האמור נציין כי גם אם הנתבעת אימצה בפועל הוראות מסוימות מהוראות ההסכמים הקיבוציים על עובדיה, למשל אימוץ טבלת השכר של משרד החינוך, אנו סבורים כי אין בכך כדי להוכיח אימוץ מלא של ההסכם הקיבוצי, כטענת התובעת, ואימוץ הוראות כלליות אלה בדבר השכר, אינה מלמדת כי הנתבעת החילה על עובדיה את ההסכם הקיבוצי כמסגרת נורמטיבית מחייבת. 38. הלכה פסוקה היא כי הוכחת נוהג חייבת להיות חד משמעית וודאית וקיומו של נוהג טעון הוכחה ברורה. התובעת לא עמדה בנטל הוכחה זה ולכן לא ניתן לומר כי הנתבעת אימצה באופן מלא את הוראות משרד החינוך לגבי תנאי העסקת עובדיה בכלל ותנאי העסקתה בפרט. לפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובעת. 39. בנוסף, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי ההסכם הקיבוצי חל על הנתבעת, מאחר שהיא מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, ואחד התנאים להכרה בו כ"מוסד מוכר" הוא כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רשמיים. טענה זו הועלתה לראשונה בתצהיר התובעת וספק אם על בית הדין לדון בה. למען הסר ספק נדון בה בקצרה כדלקמן. 40. מתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) התשי"ג-1953, עולה כי כוונת המחוקק היתה להשוות את תנאי שכרם של עובדי הוראה במוסדות מוכרים לעובדי הוראה במגזר הציבורי. אולם, תקנה זו אינה מחילה את הוראות ההסכם הקיבוצי, על כל תנאי ההעסקה ותנאי השכר הקבועים בו, על עובדי הוראה במוסדות פרטיים מוכרים. 41. הדרישה של משרד החינוך, כי מוסדות החינוך המוכרים יפעילו את הכללים הנהוגים כלפי מוסדות רשמיים היא בהתאם לקבוע בתקנה 3(א)(6), כאשר הדרך להשגת היעד של השוואת השכר צריכה להיעשות באופן של פיקוח באמצעות משרד החינוך, תוך קביעה ברורה וחד משמעית מהם תנאי השכר ותנאי העסקה שהמוסדות הפרטיים צריכים ליישם. לכן לדעתנו התקנה לא מחילה את הוראות ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים, על כל מעסיק ומעסיק מבלי לבצע אבחנה ובחינה של המוסד. 42. בבג"צ רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נגד שר החינוך, פד"י נד(3) 69 אשר עסק, בין היתר, בשאלת החלתו של יום חינוך ולימודי העשרה על מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים סקר בג"צ, בין היתר, את ההבדלים בין מוסדות חינוך רשמיים ומוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים וקבע כי במוסדות המוכרים הלא רשמיים, באבחנה מהמוסדות הרשמיים, החוק לא מסדיר את הקמתם ואופן החזקתם, אלא החוק מסמיך את שר החינוך להתקין תקנות לדרכי ההכרה במוסד חינוך, להיותו מוסד חינוך מוכר, להנהלתו, לפיקוח עליו ולתמיכת המדינה בו. כן נקבע כי נורמות החלות על בתי ספר רישמיים, לא חלות מעצמן על בתי ספר לא רישמיים, אלא אם כן השר החליט כן. בנוסף נקבע בבג"צ זה בהתייחס לתקציב המוענק למוסדות מוכרים לא רשמיים, כי התיקצוב ושיעורו, נתונים לשיקול דעתו של השר. "כללם של דברים: בתי-ספר "רשמיים" הם במדינה ובצדם בתי-ספר "מוכרים" לא רשמיים. בתי-ספר "רשמיים", החוק וחקיקת-המשנה מסדירים את ענייניהם למן המסד ועד הטפחות: את נושאי הקמתם, החזקתם, מימונם, תכנית הלימודים שתהיה בהם ועוד כל כיוצא באלה נושאים ונושאי-המשנה הנצרכים להסדרת קיומו ולפעילותו של בית-ספר. שלא כמותם של בתי-הספר ה"רשמיים" הם בתי-הספר ה"מוכרים" ולא רשמיים, שלעניינם אין החוק מסדיר בגופו את דרכי הקמתם, את אופן החזקתם ועוד כל כיוצא באלה נושאים הכרוכים בהם. כל שעושה החוק אינו אלא זה, שמסמיך הוא את שר החינוך להתקין תקנות לדרכי ההכרה במוסד-חינוך להיותו מוסד-חינוך מוכר, להנהגת תכנית לימודים בו, להנהלתו, לפיקוח עליו ולתמיכת המדינה בו. וכל מוסד-חינוך המבקש הכרה בו, חייב להוכיח כי אכן עומד הוא בדרישות להכרה אשר-על-כן ראוי הוא להכרה. על דרך הכלל - וככל כלל גם כלל זה אינו מדויק כל-כולו - ניתן לדמות את מארג הוראות-הדין החלות על בתי-ספר רשמיים כמצבור של נורמות, מצבור שממנו נמשך צינור-מוליך-נורמות אל מצבור אחר והוא מצבור הנורמות החלות על בתי-הספר המוכרים הלא רשמיים. שר החינוך ממונה על הולכת הנורמות - נורמות-מסגרת ונורמות ספציפיות - ממצבור ראשון אל מצבור שני, על ויסות הולכתן של נורמות, ועל שינוי נורמות העוברות בצינור, על-פי הצורך והעניין. נורמות החלות על בתי-ספר "רשמיים" לא תחולנה מעצמן על בתי-ספר מוכרים לא רשמיים, אלא אם יוליך אותן השר באותו צינור-מוליך-נורמות, וככל שיוליך אותן. לשון אחר: השר הוא שיחליט אילו נורמות תעבורנה בצינור-מוליך-הנורמות ואילו נורמות לא תעבורנה. ואלו שתעבורנה - כיצד תעבורנה ואילו שינויים יתחוללו בהן". ובהמשך: "חד וחלק: מוסד-חינוך מוכר לא רשמי לא קנה זכות לתמיכת-ממון מטעם המדינה. השאלה אם מוסד-חינוך מוכר יזכה בתמיכה - ואם יזכה: באיזה שיעור יזכה - נתונה לשיקול-דעתו של השר, והשר יחליט בשאלת התמיכה לאחר שיבחן את בקשת התמיכה לגופה.... למותר לומר כי ההבחנה בין בתי-ספר רשמיים לבין בתי-ספר מוכרים לא רשמיים - שֶׁאֵלֶּה זכאים למימון מלא מתקציב המדינה ואלה אינם זכאים למימון מכוח-חוק - הבחנה היא שאין עמה הפליה" צא ולמד כי הנורמות והכללים החלים על מוסדות חינוך ממשלתיים אינם חלים, באופן אוטומטי, על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים ובענייננו לא הוכח כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה והחינוך חלות על מוסדות מוכרים לא רשמיים באופן מלא, ישיר ו/או בהצמדה. 43. בנוסף מעדויות הצדדים עולה כי בשכר ששולם לתובעת, כמו גם לגננות אחרות בנתבעת, היו רכיבים ששולמו "בהשראת" ההסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה אך עדיין הנתבעת בחרה איזה רכיבים לשלם ובאיזה שיעור, בהתאם לתיקצוב שקיבלה מהמדינה ומקורותיה האחרים, וכאשר נקלעה לגרעון כספי, לא היה באפשרותה לעמוד בתשלומם עוד ולכן פסקה מלשלמם. השיב על כך מר ביננפלד בעדותו: "ת. רשת הגנים כבר פועלת למעלה מחמישים שנה. רשת הגנים ניווטה לפעול כללית על פי נוהלי וטבלאות משרד החינוך. לצערנו לא קיבלנו תקצוב כמו שמתקצב המתקוצב הרשמי, אנחנו מוכר שאינו רשמי, ומאחר ולא קיבלנו נוצרו במשך הזמן הכרח לא יגונה, שאילץ אותנו מפעם לפעם לשנות קצת ולעשות וגם זה היה בייעוץ משפטי, אגב, אמנון דארטו ממשרד המשפטים באחת מהישיבות שישבנו בצוות גדול מאוד של משפטנים של משרד החינוך והאוצר אמר לנו חד משמעית אתם רשת פרטית, לא חל עליכם כל הכללים שנהוגים לגבי גננות עובדות מדינה. אבל אנחנו השתדלנו לעשות הכל כדי להיות קרובים ככל היותר לטבלאות וההסכמים של משרד החינוך. אני מודה, לא עמדנו בזה עקב תקצוב חסר. תקצוב שונה". ראה בעמ' 68 ו 69 לפרוטוקול מיום 13.11.08 ש' 15-28, 1-6 בהתאמה, ובעמ' 74 לפרו' ש' 15-26; כן ר' עדותה של הגב' בלז אשר העידה כי פעלה בהתאם להנחיות ההנהלה שניתנו לה ולא עפ"י הנחיות משרד החינוך בעמ' 22 ו 23 ועמ' 25-26 לפרוטוקול מיום 13.11.08. לכן לא ניתן לומר כי ההסכמים וההסדרים הקיבוציים של עובדי ההוראה חלים מכח בסיס נורמטיבי מוסדר. לכל היותר ניתן להסיק כי הנתבעת ביקשה להיטיב עם עובדיה ולשלם להם שכר בדומה לשכר עובדי הוראה אך לא בזהות והצמדה וכאשר הדבר התאפשר מבחינה תקציבית. מכך לא ניתן להסיק כי היתה לנתבעת חובה לשלם לתובעת שכר עפ"י ההסכמים וההסדרים הקיבוציים של עובדי ההוראה. התובעת, בחקירתה הנגדית, אישרה כי התשלומים שלשיטתה יש לשלם כיום עפ"י ההסכמים הקיבוציים, לא שולמו משך השנים על פיהם, אלא היו פחות מתנאי משרד החינוך. (ראה עמ' 31 ו 32 לפרוטוקול מיום 4.11.08 ש' 26-28 וש' 1-8 בהתאמה). 44. סיכומו של דבר, קובעים אנו כי ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך במלואו וכלשונו, אינו חל על הצדדים באופן אוטומטי וטענות התובעת לעניין זה, נדחות. הדברים אמורים גם באשר לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך ותקנון שירות עובדי הוראה. תביעת התובעת לזכויות בגין תקופת עבודתה וסיומה מכח הדין מכוח ההסכם הקיבוצי וחוזרי מנכ"ל 45. לטענת התובעת היא זכאית למכלול של זכויות מכוח הדין, ההסכם הקיבוצי וחוזרי מנכ"ל משרד החינוך בענף ההוראה והחינוך ובין היתר לגמולי השתלמות, מענק יובל, דמי ביגוד ופידיון ימי מחלה. 46. משקבענו כי ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה לא חל במלואו על הצדדים, נבדוק כל רכיב לגופו ומכוח איזו עילה ומקור משפטי יש להחילו או לדחותו, לפי העניין. דמי הבראה 47. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום דמי הבראה לשנים 2004 - 2007. בתצהיר הוסיפה התובעת כי היא זכאית לתשלום דמי הבראה גם בגין שנת 2001. 48. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לתשלום דמי הבראה בגין שנת 2001 הן מפאת התיישנות והן מפאת שלא נתבעו בכתב התביעה. כן טוענת הנתבעת באשר להתיישנות התביעה באשר לשנים שלפני שנת 2004. באשר לשנים 2006-2007 מאשרת הנתבעת כי היא לא שילמה לתובעת דמי הבראה עקב קשיים כלכליים מהותיים והימצאותה בתהליך הבראה,אשר עקב כך הם נדחו. 49. באשר לשנת 2001 - אכן התובעת לא תבעה בכתב התביעה דמי הבראה עבור שנה זו ועל כן, אין היא זכאית לסעד בגינה. מכל מקום התביעה בגין דמי הבראה לשנה זו התיישנה. התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה בגין שנת 2007 וכן בגין שנים 2005 ו 2006 שכן עפ"י הודאתה של הנתבעת עצמה (עדותה של הגב' בלז בתצהירה) תשלומם נדחה. 50. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,800 ₪ בגין דמי הבראה. ( 10 ימים לשנה (מספר הימים להם התובעת זכאית בהתאם לצו ההרחבה) * 3 שנים * 360 ₪ (תעריף יום הבראה כנתבע בתביעה). 51. אין בידנו לקבל את טענת התובעת כי יש לפסוק לה פיצויי הלנה בגין רכיב זה מאחר ומדובר בזכות נלווית ולא בשכר עבודה. לפיכך תביעתה לפיצויי הלנת תשלום דמי הבראה נדחית. דמי ביגוד 52. לטענת התובעת היא זכאית לדמי ביגוד בגין 7 השנים האחרונות לעבודתה בנתבעת. 53. לטענת הנתבעת התובעת אינה זכאית לתשלום זה היות ובמסגרת צעדי הצמצום וההבראה, תשלום רכיב זה הופסק משנת 2000 וכן כי המדובר בזכות נלווית לשכר אשר אינה ניתנת לפידיון. 54. נוכח קביעתנו כי ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה לא חל באופן כולל ואוטומטי על הנתבעת ומשהתובעת לא הציגה בפנינו כל מקור חוקי לזכאותה לתשלום דמי ביגוד, תביעתה ברכיב זה נדחית. מענק יובל 55. לטענת התובעת היא זכאית למענק יובל מכח ההסכמים הקיבוציים וההוראות החלות על עובדי הוראה. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא קיבלה מענק יובל באופן חלקי בשנים 2000, 2002 ועבור 2003 ותבעה תשלומו בגין 7 שנים. בתצהירה טענה התובעת שקיבלה מענק יובל רק בגין שנת 2000. 56. לטענת הנתבעת התובעת אינה זכאית למענק יובל בהיעדר תחולה של הסכמי עובדי ההוראה לגביה; כי מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפידיון לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד וכי היא התיישנה. 57. גם בנושא זה נוכח קביעתנו כי ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה לא חל באופן כולל ואוטומטי על הנתבעת ומשהתובעת לא הציגה בפנינו כל מקור חוקי לזכאותה לתשלום דמי ביגוד, תביעתה ברכיב זה נדחית. גמולי השתלמות 58. התובעת טוענת כי על אף שהשתלמה וסיימה לימודי תואר ראשון והינה זכאית, כפועל יוצא מכך ל 24.75 יחידות גמול, הנתבעת שילמה לה עבור 12 גמולי השתלמות בלבד. בתביעתה עתרה התובעת לתשלום גמולי השתלמות בנפרד ולתשלום בגין תואר ראשון בנפרד, כאשר בתצהירה ובסיכומיה התייחסה אליהם במשותף. 59. הנתבעת טוענת כי החל משנת 2000 לא הוכרו ו/או הוקפאו תשלומים בגין הגמולים, וזאת כחלק מצעדי ההבראה ולפיכך התובעת אינה זכאית לגמולי השתלמות. 60. בעדותה של הגב' בלז, בחקירותה הנגדית, היא שבה על טענה זו כאמור בתצהירה (עמ' 12 ו 13 לפרו' מיום 13.11.08 ש' 16-28 ו1 -2 בהתאמה, עמ' 14 לפרו' מיום 13.11.08 ש' 22-28) והבהירה כי החלטת הנתבעת שלא לשלם בגין גמולים היתה במסגרת צעדי ההבראה, כי הקפאת תשלומי הגמולים היתה לכל עובדי הנתבעת בלא קשר לותק על מנת למנוע את קריסתה בעוד עדותה של התובעת היתה לא ממוקדת ולא עיקבית והיא התקשתה להסביר האם היא זכאית לגמולי ההשתלמות בנוסף לתשלום בגין התואר והאם על הנתבעת היה להפחית מהסכום הנתבע סכומים בגין כפל תואר (עמ' 24, 29-31 לפרו' מיום 4.11.08). התובעת אישרה בעדותה, בחקירתה הנגדית, כי עד לשנת 2000 שילמה לה הנתבעת עבור כל הגמולים עליהם היא דיווחה. 61. נוכח האמור לעיל וקביעתנו כי ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה לא חל באופן כולל ואוטומטי על הנתבעת ומשהתובעת לא הציגה בפנינו כל מקור חוקי לזכאותה לתשלום גמולי ההשתלמות, תביעתה ברכיב זה נדחית. פידיון ימי מחלה שלא נוצלו 62. לטענת התובעת היא זכאית לפידיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידה מכח ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה באשר במועד פיטוריה מלאו לה יותר מ - 55 שנה. 63. מלבד העובדה כי התובעת בתביעתה לא כימתה את הסכום הנתבע בגין סעד זה אלא ביקשה פיצולו עד לקבלת תכנית ההבראה לידיה ומלבד העובדה כי התובעת לא ביססה כראוי את הסכום הנתבע, הרי שגם בענין זה היא לא הציגה מקור חוקי לזכאותה ותביעתה ברכיב זה נדחית אף היא. פיצויי פיטורים 64. בתביעתה ביקשה התובעת, גם בהתייחס לפיצויי הפיטורים, לפצל סעד זה עד אשר תתקבל לידיה תכנית ההבראה ובה גובה פיצויי הפיטורים המתוכנן. 65. בתצהירה טענה התובעת כי במידה ובית הדין "יאשר" את פיטוריה היא זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים בהתחשב בגילה, בויתקה ובדרך בה נעשו הפיטורים, זאת מבלי שתיקנה את תביעתה ומבלי שכימתה את הסכום הנתבע. כך גם בסיכומיה, התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים, ללא כימות הסכום הנתבע בגינם. 66. הנתבעת לא הכחישה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וטענה כי במסגרת הניסיונות לחתימה על הסכם הבראה ביקשה כי התובעת תקבל פיצויי פיטורים בשיעור של 150%. 67. מהראיות והעדויות שנשמעו בפנינו לא עלה בבירור האם הנתבעת שיחחרה לזכות התובעת את הסכומים שהופקדו לזכותה בפוליסת ביטוח המנהלים ברכיב פיצויי פיטורים. 68. לאור האמור, לאחר שבחנו את תביעת התובעת ברכיב זה אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. מאחר והתובעת לא כימתה את הסכום הנתבע בגין פיצויי הפיטורים בכתב התביעה שכן היא ביקשה לפצלו, רשאית התובעת להגיש תביעה נפרדת בהתאם לקביעתנו זו, לפרט את הסכום הנתבע ולהוכיחו. קיזוז בגין שנת 2003 69. לטענת התובעת היא זכאית לסכום של 4,836 ₪ בגין קיזוז בשנת 2003. 70. לא הוצגו בפנינו ראיות להוכחת טענה זו ולא ברור כלל מהי מהות התביעה. לכן התביעה ברכיב זה נדחית. 71. בטרם סיום נציין כי כפי שציינו בפרק העובדתי, התובעת טענה בתצהירה ויותר מכך בסיכומיה טענות משפטיות וביקשה לקבל סעדים רבים ושונים מאלו שנתבעו בכתב התביעה. בין היתר טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסתה ממועד פיטוריה ועד לגיל פרישה, פיצוי ללא הוכחת נזק עפ"י חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום חודשי הסתגלות ועוד. כן טענה התובעת היא פוטרה בניגוד לכלל אחרון נכנס-ראשון יוצא, בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועוד טענות שונות, חלקן נזכרו במסגרת פסק הדין. טענות אלו וטענות נוספות שלא נטענו בתביעה מהוות הרחבת חזית ועל כן הן נדחות. יוער כי גם לגופם של דברים, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה וגם מטעם זה יש לדחותן. סוף דבר 72. תביעת התובעת התקבלה בחלקה. א. על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה בסך של 10,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. על הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידי הצדדים. ב. באשר להפרשי שכר בגין הפחתת ותק ופיצויי פיטורים, משלגביהם התבקש פיצול סעדים והם לא כומתו - רשאית התובעת להגיש תביעה מתאימה. ג. יתר רכיבי תביעתה של התובעת, נדחים. 73. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים. אם לא ישולם סכום זה במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל. ערעור על פסק דין זה רשאי כל צד להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאתו לצדדים. קטיניםחוזההסכם קיבוציגן ילדים / פעוטון / משפחתון