1. התובע עותר לתשלום דמי מחלה בגין החודשים 7/08 ו- 8/08 ולהשבת סכומים שנוכו שלא כדין ששולמו לו כדמי מחלה עד לחודש 6/08, יתרת פדיון ימי חופשה והפרשי שכר ודמי כלכלה לתקופה שבין חודש 11/06 לחודש 4/07. כן עותר התובע להכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד החל מיום 1.11.93 (ולא מיום 1.1.94) וכפועל יוצא לחייב הנתבעים בהפרשי שכר, זכויות סוציאליות והפרשי פנסיה. 2. בכתב ההגנה נטען כי ועדה רפואית מטעם הנתבעת, שבדקה את התובע ביום 19.5.08, קבעה כי התובע כשיר לחזור מיידית לעבודתו ללא מגבלה. משהתובע בחר שלא לערער על קביעה זו ולא חזר לעבודתו, הרי שלא זכאי לקבלת דמי מחלה. לאור זאת, גם ניכתה הנתבעת את הסכומים ששולמו לו בטעות כדמי מחלה בתקופה שהיה עליו לשוב לעבודה. לעניין התביעה ליתרת ימי חופשה, נטען כי מכסת ימי החופשה הנקובה בתלוש השכר של התובע (77 ימי חופשה), שיקפה את מכסת ימי החופשה להם היה זכאי אם היה עובד עד סוף השנה הקלנדארית. כיוון שעבד בפועל עד ליום 19.1.08 בלבד, הרי שקיבל את ימי החופשה בגין שנת 2008 באופן יחסי, זאת בנוסף ל-55 ימי עבודה שעמדו לזכותו בתחילת השנה. כן טענה הנתבעת כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה שמיום 11/93 עד 2.1.94, שכן התובע עבד בפחות מחצי משרה. לכן, בהתאם לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק רשות הדואר"), הרי שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת בתקופה האמורה. 3. התובע העיד בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר אבי סביל- מנהל משאבי אנוש בפועל במרחב ת"א והמרכז של הנתבעת (להלן: "מר סביל"). רקע עובדתי 4. ביום 1.4.87 הוקמה רשות הדואר כרשות עצמאית בחוק רשות הדואר התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר"). עובר לתאריך זה בוצעה פעילות הדואר ע"י משרד התקשורת שהיה אחראי על חלוקת הדואר במדינה. 5. בתאריך 1.3.06 הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית, היא הנתבעת, ובהתאמה תוקן גם חוק רשות הדואר. 6. התובע הועסק בנתבעת (רשות הדואר דאז) בחלוקת דואר החל מחודש 11/93 תחילה במשך חודשיים כקבלן עצמאי, ובתאריך 2.1.94 נקלט התובע כעובד ארעי ברשות הדואר כפקיד מחלק דואר. ביום 1.3.96 קיבל התובע כתב מינוי והפך לעובד קבוע ברשות הדואר. 7. התובע הודיע על התפטרותו מעבודה מיום 11.8.08 (נספח ו' לכתב התביעה). ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים 8. על היחסים שבין הצדדים חלות הוראות הסכמים קיבוציים שונים ובין היתר, הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין רשות הדואר להסתדרות הכללית שנחתם ביום 14.4.88 (להלן: "הסכם 88"), הסכם קיבוצי מיוחד מיום 19.2.92 (להלן: "הסכם 92"), הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1994 (להלן: "הסכם 94"), הסכם קיבוצי מיוחד משנת 2001 (להלן: "הסכם 2001") והסכם קיבוצי מיוחד (מעבר עובדי רשות הדואר מרשות הדואר לחברת דואר ישראל בע"מ) מיום 7.12.05 (להלן: "הסכם 2005"). 9. בנושאים אשר לא הוסדרו במפורש בהסכמים הקיבוציים, חלות על היחסים בין הצדדים הוראות התקשי"ר. דיון והכרעה: האם יש לראות בתובע כעובד הנתבעת החל מיום 1.11.93 10. אין חולק, כי התובע התקבל לעבודה כמחלק דואר בתור קבלן עצמאי ביום 1.11.93, נקלט כעובד הנתבעת ביום 2.1.94 ועבד בשירותיה עד לחודש 8/08. התובע טען כי הגם שמעמדו בחודשיים הראשונים היה כביכול כקבלן עצמאי, הרי שבהתאם ל- בג"ץ שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', נג(5), 433 (להלן: "בג"ץ נקש"), שעסק בנסיבות זהות לחלוטין, יש לראותו כעובד הנתבעת לכל דבר ועניין החל מיום עבודתו הראשון כמחלק דואר, קרי החל מיום 1.11.93. הנתבעת טענה כי ההלכה שנקבעה בבג"ץ נקש לא רלוונטית לעניינו של התובע, שכן נגעה בנסיבות שונות לחלוטין: ראשית, להבדיל ממר נקש שעבד בהיקף שעות של למעלה מחצי משרה, התובע שימש כקבלן חלוקת דואר בהיקף של פחות מחצי משרה. שנית, מר נקש החל לשמש כמחלק דואר בשנת 1982, עת בוצעה פעילות הדואר באמצעות משרד התקשורת- כ-12 שנה בטרם נקלט כעובד רשות הדואר. לעומת זאת, התובע שימש כקבלן חלוקת דואר לתקופה בת חודשיים בלבד בטרם קליטתו כעובד רשות הדואר. 11. עיון בבג"ץ נקש מלמד כי אין שוני מהותי בין נסיבות המקרה דנן לנסיבות שעלו בפסק הדין ולכן, כפי שנקבע בפסק הדין, יש לראות בתובע כעובד הנתבעת החל מיום 1.11.93. בבג"ץ נקש, סקר כבוד השופט חשין את שלוש התקופות הרלוונטיות לתקופת עבודתו של מר נקש: תקופת המשנה הראשונה, הייתה עם קבלתו לעבודה של מר נקש בשנת 1982 וסיומה בשנת 1987 עם תחילת פעילותה של רשות הדואר, שהוקמה בחוק רשות הדואר. לעניין תקופה זו קבע כבר בית הדין הארצי ב-דב"ע תש"ן/14-3 נקש-מ"י, פד"ע כר 180 (להלן: "עניין נקש") כי מר נקש היה "עובד" של משרד התקשורת לכל דבר ועניין לאחר שהחיל עליו את מבחן ההשתלבות. תקופת המשנה השנייה, תחילתה עם תחילת פעילותה של רשות הדואר בשנת 86 וסיומה ב-2.1.94, עם תיקונו של חוק רשות הדואר (תיקון מס' 6), תשנ"ד-1993 (להלן: "התיקון לחוק") לגבי תקופה זו קבע בית הדין הארצי בעניין נקש כי מר נקש לא היה במעמד עובד. רובו ככולו של בג"ץ נקש עסק בתקופת משנה זו, שהיא גם התקופה הרלוונטית לענייננו, לגבי עבודתו של התובע. תקופת המשנה השלישית, ראשיתה עם התיקון לחוק שקבע כי מחלקי דואר בהיקף של חצי משרה לפחות-מעמדם יהא מעמד של עובדים. 12. כאמור, התקופה הרלוונטית לענייננו היא התקופה בה עסקינן בחוק רשות הדואר לפני כניסת התיקון לחוק ביום 2.1.1994. לגבי תקופה זו, קבע תחילה בית הארצי בעניין נקש (בהתאם לסעיף 46 לחוק רשות הדואר בנוסחו טרם התיקון לחוק), כי הסעיף נועד לאפשר לרשות הדואר לכרות הסכמים מיוחדים עם "מחלקי דואר", לפיהם מעמדם של מחלקי דואר לא יהא כשל "עובדים". בית הדין הארצי קבע כי זו הייתה כוונת המחוקק. בג"צ נקש ביטל פרשנות זו וקבע לעניין זה כי: "מוסכם כי על פי ההלכה הקבועה והמסורה היה נקש "עובד" של רשות הדואר. השאלה הנשאלת אינה אלא אם הוראות סעיף 46 לחוק הרשות הסמיכה את הרשות-בהבל פה או במשיכת קולמוס- להפוך עובד ללא עובד. תשובתנו לשאלה היא בשלילה, ומסקנתו היא אפוא כי נקש היה בתחילה "עובד" של משרד התקשורת, הפך להיות "עובד" של רשות הדואר וחלה רציפות בעבודתו באותו מקום עבודה על כל המסקנות המשתמעות מכך". וכך גם בענייננו- התובע החל עבודתו בהתאם לחוק רשות הדואר בטרם התיקון לחוק. כאמור בבג"ץ נקש, לא היה בהוראות סעיף 46 לחוק רשות הדואר, בנוסחו טרם התיקון לחוק, כדי להפוך את התובע מעובד לקבלן עצמאי, וההכרעה תיעשה כפי שנעשה תמיד-בהתאם למהות היחסים הלכה למעשה. לכן, אם נקבע, כפי שקבע בית הדין הארצי בעניין נקש, כי על פי מבחן ההשתלבות מעמדו של התובע היה של "עובד", הרי שיש לראותו כעובד הנתבעת החל מיום 1.11.93. 13. בענייננו, עסקינן בנסיבות דומות לגבי אופי העבודה, והנתבעת אף לא טענה כי אופי עבודתו של התובע היה שונה מעניין נקש. לאור זאת, הנני קובעת כי בהתאם למבחן ההשתלבות מעמדו של התובע היה כשל "עובד" הנתבעת. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי בענייננו מדובר בנסיבות שונות מהנסיבות שעלו בפסק הדין ב-בג"ץ נקש. לגבי טענתה כי התובע עבד בפחות מחצי משרה- התיקון לחוק קבע כי מחלקי דואר בהיקף של חצי משרה לפחות יהיו במעמד של עובדים. עצם העובדה שלאחר התיקון לחוק הנתבעת קלטה את התובע כעובד, מחזקת את המסקנה כי התובע לא עבד בפחות מחצי משרה. לעניין זה מצאתי לקבל את עדותו של התובע (עמוד 1 לפרוטוקול): "ש.באיזה משרה עבדת כשהתקבלת לעבודה בדואר? ת.משרה מלאה מהיום הראשון. ש.באיזה אזור חלוקה עבדת? ת.באזור שלם. אזור 213 שזה יפו העתיקה. זה אזור מלא, במשרה מלאה, שם עבדתי 90% מהתקופה." גם תלוש השכר לחודש זה (נספח ט' לכתב התביעה) מחזק מסקנה זו. כמו כן, לגבי טענת הנתבעת כי מר נקש החל לשמש כמחלק דואר משך 12 שנה בטרם נקלט כעובד רשות הדואר, ואילו התובע שימש ככזה כחודשיים בלבד טרם קליטתו כעובד- אין בעובדה זו כדי לשנות את ההלכה שנקבעה בבג"ץ נקש, שכלל לא עסקה בעניין משך תקופת העבודה. לאור זאת, אין בעובדה זו כדי לשנות את מסקנתי לפיה התובע שימש כ"עובד" הנתבעת החל מיום עבודתו הראשון כמחלק דואר. 14. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כאמור כי התובע היה עובד הנתבעת החל מיום 1.11.93. לכן, על הנתבעת לעדכן את שכרו, וותקו ודרגתו בהתאם למועד תחילת עבודתו בפועל: 1.11.93. בהעדר תחשיב נגדי, אני מקבלת את החישוב בכתב התביעה וקובעת שהתובע זכאי להפרשי שכר בסך של 3,042 ₪. זכאות התובע לדמי מחלה: 15. אין חולק כי החל מיום 20.1.08 לא הגיע התובע לעבודתו בנתבעת והמציא לנתבעת אישורי מחלה מעת לעת. 16. אין חולק גם שלבקשתה של מנהלת משאבי האנוש במרחב ת"א והמרכז של הנתבעת, גב' דליה צברי, אישר רופא הנתבעת את היעדרותו של התובע בשל מחלה, עד ליום 15.5.08 - יום לאחר בדיקתו הצפויה אצל הרופא התעסוקתי שנקבעה ליום 14.1.08 (נספחים ג1 ו-ג2 לכתב ההגנה). במקביל, זומן התובע ליום 19.5.08 לצורך בדיקתו בועדה רפואית היושבת בלשכת רופא הנתבעת (להלן: "הועדה הרפואית"). 17. ביום 14.5.08 התייצב התובע אצל הרופא התעסוקתי, ד"ר יובן יואב. הרופא התעסוקתי קבע במסקנותיו: "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי, אינני רואה סיבה מהותית להגבילו לעיסוקו. לכשישלים את הבירור הן לכאבי הברך ולבעיית הסחרחורות, ניתן לבחון את ההמלצה לגבי כשירותו שנית". 18. ביום 19.5.08 התייצב התובע בוועדה הרפואית מטעם הנתבעת. הועדה הרפואית קבעה במסקנותיה כדלקמן: "הועדה לא מצאה סיבה רפואית למגבלה תפקודית כל שהיא. לפיכך, העובד מסוגל לחזור ולהמשיך בעבודתו ללא מגבלה. זכות העובד לערער על החלטה זו תוך 60 יום מקבלת הודעה זו עם מסמכים רפואיים עדכניים". 19. למרות מסקנות הועדה הרפואית והרופא התעסוקתי, לא חזר התובע לעבודתו. התובע המשיך לספק לנתבעת אישורי מחלה מעת לעת, והנתבעת המשיכה לשלם לו דמי מחלה בגין חודשים מאי ויוני. 20. ביום 23.6.08 פנה מנהל משאבי אנוש בפועל במרחב ת"א והמרכז של הנתבעת, מר סביל, אל רופא הנתבעת בבקשה לאשר את היעדרותו של התובע עקב מחלתו עד להתייצבותו אצל הרופא התעסוקתי שנקבעה ליום 17.8.08 (נספח יא לכתב ההגנה). במענה לבקשה זו, הודיע רופא הנתבעת במכתב מיום 16.7.08 (נספח יב'1 לכתב ההגנה) כי: "לאור קביעת הועדה הרפואית שלנו מתאריך 19.5.08 אינני (ההדגשה במקור-ו.ס) מאשר את התעודות שנמסרו ע"י העובד. יש לחשב את התקופה מ-20.5.08 כחופש ללא תשלום, עד שנקבל קביעתו של רופא התעסוקתי. " 21. לאור זאת, במכתב מיום 21.7.08 הודיע מר סביל לתובע כי: "...רופא חברת הדואר אינו מאשר את תעודות המחלה עבור התקופה הנ"ל והודיעני כי יש לחשב את התקופה מ-20.5.08 כחופשה ללא תשלום. לנוכח האמור לעיל, אנו נאלצים להודיע לאגף הכספים על הפסקת שכר בהתאם. הנך נדרש לחזור לעבודה במיידי " (ההדגשה במקור- ו.ס). 22. בהתאם למכתב מיום 21.7.08 ניכתה הנתבעת את דמי המחלה בסך 9431.72 ש"ח ששולמו לתובע בגין חודשים מאי ויוני 2008. 23. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 17.8.08 התייצב התובע שוב אצל הרופא התעסוקתי שקבע כי: "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי איני רואה סיבה רפואית מספקת להגבילו לעיסוקו". 24. התובע טען כי על הנתבעת להחזיר לו את הסך שנוכה מדמי המחלה בגין חודשים מאי ויוני 2008 וכן לשלם לו דמי מחלה בגין חודשים יולי אוגוסט 2008. לטענתו, הוא הודיע בעל פה למזכירה של הנתבעת, גב' גילה, כי הוא מעוניין לערער על מסקנות הועדה הרפואית ובמקביל המציא אישורים רפואיים עדכניים. משהמשיך לקבל דמי מחלה כרגיל, הבין כי ערעורו התקבל. לטענתו, רופא הנתבעת לא יכול לשלול את האישורים הרפואיים ששלח לאחר בדיקתו בוועדה הרפואית, מבלי לבדוק אותו בשנית. 25. הנתבעת טענה כי התובע היה צריך לערער בכתב על קביעת הועדה הרפואית ולא להודיע על כך בעל פה למזכירת הנתבעת. משלא הגיש ערעור בכתב, הרי שלא ערער על מסקנות הועדה הרפואית. למרות קביעת הועדה הרפואית, לא חזר התובע לעבודתו, אך הנתבעת המשיכה לשלם לו בטעות דמי מחלה גם בתקופה שלאחר בדיקתו בוועדה הרפואית. לכן, דמי המחלה ששולמו בגין חודשים מאי ויוני 2008 נוכו כדין. אישורי המחלה שהמציא לנתבעת לאחר מועד בדיקתו בוועדה הרפואית, העידו על אותן תלונות רפואיות שנדונו בועדה, ולכן רופא הנתבעת דחה את אישורי המחלה וקבע כי תקופת היעדרותו ממועד בדיקתו בוועדה הרפואית ואילך, תיחשב כחופשה ללא תשלום. כמו כן, לגבי חודשים יולי אוגוסט 2009 התובע כלל לא המציא לנתבעת אישורי מחלה ועל כן ברור שהוא לא זכאי לקבל תשלום בגין חודשים אלו. 26. מהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל עולה כי ,משום מה, הנתבעת לא שלחה לתובע כל מכתב, מיד לאחר קביעת הועדה הרפואית לפיה התובע יכול לחזור לעבודתו, ובו דרישה לחזרה מיידית לעבודתו, תוך הבהרה כי לא ישולמו לו יותר דמי מחלה. יתרה מזאת, המשיבה המשיכה לשלם לתובע דמי מחלה כרגיל ואף מנהל משאבי האנוש במרחב ת"א והמרכז במשיבה, מר סביל, פנה ביום 23.6.08 לרופא הנתבעת בבקשה לאשר את היעדרותו של התובע עד למועד בדיקתו הצפוי אצל הרופא התעסוקתי ביום 17.8.08. זאת, כפי שנעשה קודם לכן בטרם בדיקתו הראשונה של התובע אצל הרופא התעסוקתי ביום 14.5.08- בקשה שאושרה אז ע"י רופא הנתבעת. רק ביום 21.7.08 , לאחר קבלת תשובתו השלילית של רופא הנתבעת, הואילה הנתבעת להודיע לתובע בכתב כי היא אינה מאשרת את אישורי המחלה עבור התקופה שלאחר בדיקתו בוועדה הרפואית, וכי עליו לחזור לעבודה באופן מיידי. 27. משכך, לדידי, הרי שמן הראוי כי בגין התקופה שממועד בדיקתו בוועדה הרפואית עד למועד המצאת המכתב לתובע, יקבל התובע דמי מחלה, בהתאם לתעודות המחלה שהמציא לנתבעת. לכן, בגין חודשים יולי אוגוסט לא זכאי התובע לדמי מחלה כלל, שכן אישור המחלה היחיד לגבי חודשים אלו הינו מיום 27.7.08 עד 31.7.08-לאחר שהומצא לו כבר המכתב מטעם הנתבעת. כפי שעולה מאישורי המחלה שהוגשו לתיק (נספח ד לכתב התביעה, נספח י' לכתב ההגנה), לאחר מועד בדיקתו בוועדה הרפואית, המציא התובע אישורים רפואיים כדלקמן: מיום 25.5.08 עד ליום 29.5.08, מיום 1.6.08 עד ליום 6.6.08, מיום 10.6.08 עד ליום 16.6.08, מיום 17.6.08 עד ליום 24.6.08. לכן, בגין חודש מאי זכאי לדמי מחלה בגין חמישה ימי עבודה מתוך 25 ימי עבודה,לפי משכורת קובעת של 4603.4, קרי סך של 920.68 ₪. בגין חודש יוני זכאי לדמי מחלה בגין 19 ימי עבודה מתוך 26 ימי עבודה, קרי סך של 3498.584 ₪. 28. לא מצאתי לקבל את טענות התובע כנגד החלטת הועדה הרפואית, שנטענו רק בסיכומיו, לפיהן הועדה לא התייחסה למהות עבודתו כדוור. הועדה הרפואית היא ועדה מטעם הנתבעת ועל כן חזקה שהיא ידעה על מהות עבודתו של התובע כדוור. מפרוטוקול הועדה הרפואית עולה כי הועדה התייחסה לתלונות התובע ובדקה אותו בדיקה מקיפה. 29. לא מצאתי לקבל אף את טענת התובע כי ערער על החלטת הועדה הרפואית בעל פה בשיחתו עם מזכירת הנתבעת. על התובע היה להביא לידיעת הנתבעת בכתב על רצונו לערער על ההחלטה, וכן לצרף לערעור את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים. זאת ניתן ללמוד מהאמור במכתב מיום 22.5.08 בו הובאו לו מסקנות הועדה הרפואית וצוין כי זכותו : "לערער על המסקנות תוך 60 יום מקבלת הודעה זו עם מסמכים רפואיים עדכניים". זאת ועוד, העובדה שהתובע אף לא ניסה לברר לגבי תאריך התכנסות הועדה הרפואית שתדון בערעורו, מלמדת כי גם הוא בעצמו ידע כי טרם ניצל את זכות הערעור. 30. יצוין, כי תמוה בעיני שהתובע נמנע לצרף לכתב תביעתו את החלטות הרופא התעסוקתי מיום 14.5.08 ומיום 17.8.08, הגם שהיו ברשותו. זאת, בטענה כי שכח לעשות זאת (עמוד 3 לפרוטוקול). רופא הנתבעת הכיר בחשיבות מסקנותיו של הרופא התעסוקתי ועל כן אישר תחילה לתובע להיעדר מעבודתו אף ללא המצאת אישורי מחלה וזאת עד למועד בדיקתו ע"י הרופא התעסוקתי. הרופא התעסוקתי קבע ביום 14.5.08 כי אין כל סיבה להגבילו לעיסוקו וכי ניתן יהיה לבחון את ההמלצה לגבי כשירותו בשנית, לאחר שישלים התובע את הבירור לגבי כאבי הברך והסחרחורות. רופא הנתבעת שקבע כי היעדרותו של התובע, החל מיום בדיקתו בוועדה הרפואית, תיחשב כחופשה ללא תשלום, סייג זאת בכך שכך יעשה עד קביעתו הנוספת של הרופא התעסוקתי. ביום 17.8.08 התייצב התובע בשנית אצל הרופא התעסוקתי שקבע בשנית: "איני רואה סיבה רפואית מספקת להגבילו לעיסוקו". פדיון ימי חופשה: 31. התובע טען כי במועד סיום עבודתו עמדו לרשותו 73 ימי חופשה, אך למרות זאת, קיבל פדיון חופשה בגין 57.31 ימים בלבד. 32. הנתבעת טענה כי מכסת ימי החופשה הנקובה בתלוש השכר של התובע, משקפת את מכסת הימים להם היה זכאי בסוף השנה הקלנדארית. לכן, מספר ימי החופשה שקיבל בגין שנת 2008, הינה בהתאם לימי עבודה בפועל שעבד בשנה זו. 33. לעניין זה העיד מר סביל (עמ' 9 לפרוטוקול) כדלקמן: "יתרת הפתיחה של החופשה של התובע בתחילת השנה 1/08 הייתה 55 ימים. הנתבעת מעבירה ל-810 של העובד את ה-22 ימי חופשה בגין כל השנה. מכיוון שהוא עבד רק בתחילת השנה כ-15-20 ימים, הוא קיבל עוד 4-6 ימים עבור הימים בהם עבד ולכן לא מגיע לו 73 אלא 56-57 כפי ששילמנו". 34. עיון בדו"ח היומי של התובע שהופק בחודש ינואר 08 (נספח יט לכתב ההגנה) מלמד כי הודע לעובדי הנתבעת ובכללם התובע כי מספר הימים המקסימאלי שניתן לצבור הינו 55 ימים. כמו כן, צוין כי מספר הימים העודפים שעליו לנצל עד סוף שנה זו הינו 22 ימים. כן צוין, כי הנתונים בדו"ח היתרות נכונים בהנחה שהעובד ימשיך בעבודתו לפחות עד סוף השנה. משכך, מצאתי לקבל את עדותו של מר סביל כי בתחילת שנת 2008 עמדו לזכות התובע 55 ימי חופשה, ואילו 22 ימי החופשה להם זכאי התובע בגין כל שנת 2008, צורפו ליתרת הפתיחה של התובע. לכן, ימי החופשה להם זכאי התובע עמדו על סך של 77 ימים. אולם, זאת רק בהנחה שהתובע יעבוד עד סוף השנה. 35. אין חולק כי בשנת 2008 עבד התובע עד ליום 19.1.08 בלבד (עמוד 4 לפרוטוקול). קרי, התובע עבד בפועל 16 ימי עבודה. אין חולק גם כי התובע סיים עבודתו בנתבעת בסוף חודש אוגוסט 08 (עמוד 2 לפרוטוקול). 36. סעיף 3(ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") קובע כי: "היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה- (1)לפחות 240 ימים- יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א). (2)פחות מ-240 ימים- יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במניין". ברור כי בהגדרת "ימי עבודה" בסעיף יש לראות ימים שבהם העובד עבד ואין לכלול בהם ימים שבהם העובד נעדר מעבודתו. 37. משכך, כיוון שעבד התובע 16 ימי עבודה בפועל, הרי שבהתאם לסע' 3(ג) לחוק חופשה שנתית, זכאי התובע ל-1.56667 ימי חופשה בגין שנת 2008 ובצירוף יתרת הפתיחה בתחילת שנת 2008 שעמדה כאמור על 55 ימי חופשה, סה"כ היה זכאי ל- 56.56667 ימי חופשה. יוצא אפוא, כי התובע אף קיבל ימי חופשה ביתר ולכן דין תביעתו ברכיב זה להידחות. זמ"ק ודמי כלכלה: 38. התובע טען כי מיום 1.11.06 עד לחודש 4.07 שילמה לו הנתבעת שכר לפי 13 שעות זמ"ק (זמן מוקצב לאזור חלוקה), וזאת במקום 14.5 שעות שהיה הזמ"ק של אותו אזור. בשל זאת גם לא שולמו לו דמי כלכלה. לטענתו, עם תחילת עבודתו באזור החלוקה החדש נאמר לו ע"י המנהל כי הזמ"ק הוא לפי 14.5 שעות. התובע העיד בעדותו (עמוד 5 לפרוטוקול): "כשהמנהל קלט אותי הוא הציג לי שזה 14.5 שעות, 12 דקות לרשום, ולאחר חודש הסביר לי שהדוור הקודם לקח אופנוע מהם והדואר מנכה שעה מזה יומית, וזה התלבש גם עלי, ויש עניין בירוקרטי שצריך לטפל בו כדי שאני אקבל את השעה הזו. ש.והאישור ניתן רק ביום 4/07? ת. לא ראיתי את האישור אבל אחרי חצי שנה קיבלתי 14.5 כפי שסגרו אתי. ש.כלומר אחרי 4/07 קיבלת זמ"ק של 14.5? ת.הם פתרו את התהליך הבירוקרטי. " 39. הנתבעת טענה כי קביעת הזמ"ק או שינויו נכנסים לתוקף אך ורק עם מתן אישור אגף משאבי אנוש הראשי בנתבעת, אשר מתוקף אחריותו על תקציבים, הינו היחיד שבסמכותו לאשר שינוי זמ"ק. לטענתה, אגף ארמ"ש אישר את שינוי הזמ"ק באזור החלוקה של התובע מזמ"ק 13.21 שעות לזמ"ק 14.21 שעות החל מתאריך 1.4.07, כאמור בנספח כא לכתב ההגנה. לכן, עד לאישור הזמ"ק החדש, קיבל התובע את שכרו בהתאם לזמ"ק 13.21 שעות ולא היה זכאי לדמי כלכלה. 40. במכתב מיום 26.3.07 (נספח כא לכתב ההגנה), שכותרתו "עדכון תקציב כח אדם בגין עדכוני הנדסת ייצור", מאשר סמנכ"ל משאבי אנוש את ביצוע העדכונים ואת תוספת התקציב. ואכן, באזור החלוקה של התובע עודכן הזמ"ק מ-13.21 שעות ל- 14.21 שעות. במכתב מצוין בפירוש כי תוקף השינוי הוא החל מיום 1.4.07. כפי שעולה מעדותו של התובע שפורטה לעיל, התובע אכן קיבל את משכורתו החל מחודש אפריל 07, בהתאם לזמ"ק 14.21 שעות ובכלל זה קיבל גם דמי כלכלה להם זכאי לאור השינוי. טענותיו של התובע לפיהן המנהל הודיע לו עם כניסתו לתפקיד כי הזמ"ק עומד על 14.5 שעות וכי הדואר ניכה שעה מהזמ"ק בשל העובדה שלדוור הקודם היה אופנוע, לא הוכחו והתובע לא עמד בנטל הראיה לעניין זה. מצאתי להעדיף את טענת הנתבעת לעניין זה הנסמכת על מסמך ברור וחד משמעי לפיו השינוי בזמ"ק חל רק מיום 1.4.07. לכן, משהודה התובע כי החל ממועד זה קיבל את מלוא משכורתו, הרי שדין תביעתו ברכיב זה להידחות. סוף דבר: 41. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר בסך 3,042 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל. דמי מחלה בסך 4,419.264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.08 ועד לפירעון. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ צמודים כדין מהיום. חוזההסכם קיבוצידואר