עניינה של העתירה בשאלה האם פיטורי התובעת נעשו שלא כדין, ללא סיבה מספקת ומטעמים פסולים, וכפועל יוצא זכאות התובעת לסעדים הנתבעים, ובכללם פיצוי בגין אבדן השתכרות, פיצוי בגין עגמת נפש, פיצויי פיטורים מוגדלים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי מחלה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל, החזר ניכויים משכר ומענק יובל. בכתב ההגנה נטען כי התובעת פוטרה כדין, משיקולים ענייניים, ובשל אי שביעות רצון מעבודתה; טרם פיטוריה ובמשך תקופה ארוכה נערכו עם התובעת מספר שיחות בנוגע לתפקודה, אולם התובעת נמנעה מלשנות את דרכיה; חוקת העובדה לעובדי בנק דיסקונט אינה נהוגה בנתבע ולא אומצה על ידו, ומשכך אין היא חלה על יחסי העבודה בין הצדדים; לא היה כל קשר בין החלטת הפיטורים לבין גילה של התובעת, היותה אשה דתיה או מצבה הבריאותי; על הנתבע לא חלה חובת שימוע, ומכל מקום, נערך לתובעת שימוע מתקן בכתב, לאחר שנמסרה לה הודעת הפיטורים; אין בנתבע כל נוהג בדבר תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים; לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת כדין; התובעת אינה זכאית לפדיון ימי מחלה; התביעה בגין אי ביצוע הפרשות לגמל התיישנה, ומכל מקום לא חלה חובה על הנתבע להעביר תשלומים לגמל בשנת עבודתה הראשונה של התובעת וכן בתקופת שהייתה בשמירת הריון ובחופשת לידה; ניכוי הסך של 8 ₪ בחודש משכרה של התובעת נעשה כדין, בהסכמתה המלאה לקופה לשימוש העובדים; התובעת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת מענק היובל. הצדדים הגישו עדויות ראשית בתצהיר. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מר יחזקאל מועלם, לקוח לשעבר של הנתבע (להלן: "מר מועלם") ושל גב' ז'קלין בן דוד, אף היא לקוחה של הנתבע (להלן: "גב' בן דוד"). מטעם הנתבע הוגשו תצהירים של גב' אהרונוביץ דניס, מנהלת מחלקת הגביה אצל הנתבע (להלן: "גב' אהרונוביץ"), מר יהודה קייזל, מנהל רכש ושכר בנתבע (להלן: "מר קייזל") וגב' רחל רומנו, עובדת במחלקת הגביה של הנתבע (להלן: "גב' רומנו"). דיון והכרעה 4. הנתבע הינו תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק"). 5. התובעת הועסקה בבנק בשתי תקופות העסקה שונות: התקופה הראשונה משנת 1974 ועד לשנת 1988, והתקופה השניה, נשוא התביעה, מיום 8/1/89 ועד לפיטוריה שנכנסו לתוקף ביום 14/8/05. בתפקידה האחרון שימשה התובעת בתפקיד פקידה וראש צוות במחלקת הגביה בבנק. 6. בחודש 11/04 החלה גב' אהרונוביץ לעבוד בתפקיד מנהלת מחלקת הגביה בבנק, הממונה בין היתר, על עבודת התובעת. עם כניסתה לתפקיד ביקשה גב' אהרונוביץ לערוך שינויים בעבודת המחלקה ובתוך כך הוציאה הנחיות עבודה חדשות בנושאים שונים. 7. במהלך שנת 2005, לאחר כניסתה של גב' אהרונוביץ לתפקיד מנהלת מחלקת הגביה, פנתה גב' אהרונוביץ מספר של פעמים לתובעת, בכתב ובעל פה, בנוגע לאופן ביצוע עבודתה בבנק (בכפוף למחלוקת באשר לתוכן הפניות ותגובות התובעת) (ר' העתק ההתכתבויות בין הצדיים, נספח 2 לתצהיר גב' אהרונוביץ; נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובעת). 8. ביום 13/7/05 לשיטת הבנק, או ביום 14/7/05 לשיטת התובעת, נמסרה לתובעת הודעת פיטורים, לפיה עבודתה בבנק תסתיים ביום 14/8/05 (נספח ה' לתצהיר התובעת). 9. ביום 8/8/05 פנתה התובעת במכתב אל מר ראובן שפיגל, יו"ר דירקטוריון הבנק, בו העלתה טענות שונות בהתייחס לפיטוריה, ובין היתר טענה כי פוטרה ממניעים אישיים של גב' אהרונוביץ (נספח ו' לתצהיר התובעת). ביום 15/8/05 נשלח לתובעת מכתב תשובה ממנכ"ל הבנק, גב' ענת קינן, בו נמסר לתובעת בין היתר, כי טענותיה נבדקו וכי לא נמצאו פגמים בשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לסיים את העסקתה. האם חלות על יחסי העבודה הוראות חוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט 10. לטענת התובעת, על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט לישראל בע"מ, היא ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הנהלת בנק דיסקונט לישראל לבין ארגון עובדי בנק דיסקונט לישראל, ביום 4/4/74 (להלן: "חוקת העבודה"), וזאת באופן ישיר, מאחר והבנק מהווה חלק אינטגרלי מבנק דיסקונט לישראל, ולחילופין בדרך של אימוץ הוראות חוקת העבודה בפועל על ידי הבנק. 11. הנטל להוכחת תחולתו של הסכם קיבוצי מוטל על הטוען לכך (דב"ע שנ/1-7 אלייקים הדי נגד אוריינט קולור תעשיות צילום 1986 בע"מ, פד"ע כ"ג 45), ובענייננו רובץ הוא על כתפי התובעת. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לתמיכה בטענתה בדבר תחולתה של חוקת העבודה על יחסי העבודה בין הצדדים, ו/או אימוצן על ידי הבנק. לטענת הבנק, חוקת העבודה אינה חלה על יחסי העבודה בין הבנק לבין עובדיו, לא אומצה על ידו, והוא אינו נוהג על פיה. טענה זו לא נסתרה בראיות מטעם התובעת. במהלך דיון ההוכחות הציג ב"כ התובעת מסמך שכותרתו "בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ - ריכוז הנהלים הקשורים בתנאי העסקת עובדים בבנק" מחודש 5/03 (ת/1). מסמך זה שומט את הבסיס תחת טענת התובעת בדבר תחולת חוקת העבודה על יחסי העבודה בין הצדדים, שכן ממנו עולה כי נהלי ההעסקה החלים בבנק אינם זהים להוראות חוקת העבודה. 12. לאור האמור לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה בדבר תחולתן של הוראות חוקת העבודה על יחסי העבודה בין הצדדים. האם פיטורי התובעת נעשו על רקע דתה, גילה ומצבה הבריאותי? 13. לטענת התובעת פיטוריה נעשו משיקולים פסולים, בין היתר בשל היותה אשה דתיה וכן בשל גילה. לטענת הבנק, פיטורי התובעת נעשו משיקולים ענייניים ומקצועיים, בשל חוסר יעילות, הספקים ירודים ואי נכונות לשפר את עבודתה למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לה. 14. מחומר הראיות עולה כי עם כניסתה של גב' אהרונוביץ לתפקיד מנהלת מחלקת הגביה בבנק, הונהגו על ידה שינויים בעבודת המחלקה. כך עולה הן מעדותה של התובעת, לפיה גב' אהרונוביץ הכריזה כי בכוונתה לערוך "שינויים משמעותיים" במחלקה, והן מעדותה של גב' אהרונוביץ עצמה, לפיה עם כניסתה לתפקיד הוציאה הנחיות עבודה בנושא הסדרים עם חייבים ושיחות עם חייבים, וזאת במטרה ליעל ככל שניתן את פעילות המחלקה ותיפקודה. גם גב' רומנו העידה בחקירתה הנגדית כי עם מינויה של גב' אהרונוביץ כמנהלת המחלקה "צורת העבודה השתנתה. עבדנו בצורה אחרת" (עמ' 32 לפרוטוקול). במסגרת השינויים שהנהיגה גב' אהרונוביץ במחלקת הגביה, הובהר לעובדים כי מי שלא יעמוד בדרישות החדשות כפי שהוצבו על ידה, ולא יפנים את ההנחיות והנהלים החדשים, עלול למצוא עצמו מפוטר. כך אישרה התובעת בחקירתה הנגדית כי גב' אהרונוביץ הבהירה לעובדים "שמי שלא יעבוד כמו שצריך - יפוטר, אפילו אם הוא עובד ותיק" (עמ' 11 לפרוטוקול). גב' רומנו העידה לעניין זה: "האמת שזה היה בפורום לכולם, שמי שלא יספק את השיחות הדרושות לאותו יום, איימו בפיטורים לכולם. זו היתה דרישת ההנהלה" (עמ' 31 לפרוטוקול), ובהמשך חקירתה הנגדית: "... כולם פחדו שאם לא יעבדו כמו שצריך יפוטרו. זאת היתה דרישת ההנהלה החדשה" (עמ' 34 לפרוטוקול). גב' אהרונוביץ העידה בחקירתה הנגדית: "... אמרתי לה שהיא צריכה להשתנות מכיוון שכמו שהיא יודעת, יש שינויים בבנק וגם אמרתי זאת בפורום של כל המחלקה" (עמ' 45 לפרוטוקול). 15. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי בעקבות השינויים שהונהגו במחלקה, נתקיימו שיחות בינה לבין גב' אהרונוביץ במהלכן הוער לתובעת בקשר לעבודתה (עמ' 12 לפרוטוקול). כמו כן קיבלה מספר פניות בכתב במגב' אהרונוביץ בעניין זה (נספח 2 לתצהיר גב' אהרונוביץ). התובעת אישרה כי גב' אהרונוביץ אכן העירה לה, בין היתר, כי "ההספק שלה נמוך" (עמ' 17 לפרוטוקול). הערותיה של גב' אהרונוביץ בהקשר לעבודתה של התובעת נגעו בין היתר לסידור עמדת העבודה, אי העברת דו"חות שיחות עם חייבים והסדרי חוב שעשתה התובעת בניגוד להנחיותיה של גב' אהרונוביץ. אף לגירסת התובעת, ההערות שהופנו כלפיה מגב' אהרונוביץ היו מוצדקות בחלקן, וכלשונה: "בחלקן כן ובחלקן לא" (עמ' 12 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית, כי לא מיהרה לשנות את התנהלותה בעקבות ההערות שקיבלה מגב' אהרונוביץ, ולא מילאה אחר דרישותיה, אלא ביקשה להציג הסברים שונים, המצדיקים לטענתה, את התנהלותה בפועל. כאשר נשאלה התובעת אילו שינויים עשתה בעבודתה בעקבות ההערות של גב' אהרונוביץ השיבה: "כל מה שהיא העירה לי, יישמתי" (עמ' 13 לפרוטוקול). אולם בהמשך חקירתה, כאשר נשאלה בעניין דרישותיה החוזרות של גב' אהרונוביץ כי תסדר את עמדת העבודה, השיבה תשובות מתחמקות, המלמדות כי התובעת נמנעה למעשה מליישם את דרישתה של גב' אהרונוביץ לסידור עמדת העבודה, תוך מתן הסברים שונים לכך, כגון: "זה לא אותם תיקים שנשארו שנה שלמה. כל פעם היתה תחלופה של תיקים..." וכן: "... אני אמרתי לה שהלקוחות אצלי אף פעם לא הסתכלו בניירת..." (עמ' 13 לפרוטוקול). כאשר נשאלה התובעת כמה פעמים פנתה אליה גב' אהרונוביץ בבקשה לשמור על סדר בעמדת העבודה השיבה: "הרבה" (עמ' 21 לפרוטוקול). בהתייחס לאי העברת דו"ח שיחות על פי דרישתה של גב' אהרונוביץ, אישרה התובעת כי קיבלה לא מעט הערות בעניין זה, כאשר לטענתה לא הספיקה לקיים את השיחות מסיבות שונות, כפי שהוצגו במכתבי התשובה שלה אל גב' אהרונוביץ (נספח 2 לתצהיר גב' אהרונוביץ). בין היתר טענה התובעת כי טיפלה במטלות אחרות, או כי לא חשה בטוב, או שהיום היה "קצר במיוחד". התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היו ימים שלמים בהם לא התקשרה לחייבים, בהתאם לרשימה שהועברה לה על ידי גב' אהרונוביץ (עמ' 16 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי מספר השיחות שביצעה היה נמוך (עמ' 17 לפרוטוקול). התובעת אישרה כי גב' אהרונוביץ העירה לה, יותר מפעם אחת, על כך שהיא מגיעה להסדרים עם לווים, אשר נוגדים את ההנחיות של גב' אהרונוביץ בעניין זה ואינם מקובלים עליה (עמ' 21 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה הנגדית ניסתה התובעת להציג הסברים שונים להסדרים שערכה בניגוד להנחיות החדשות. תחילה טענה התובעת כי לפני כניסתה של גב' אהרונוביץ לתפקידה כמנהלת מחלקת הגביה, אופן העבודה היה שונה ו"לאט לאט הפנמנו את העבודה כפי שהיא רצתה" (עמ' 21 לפרוטוקול). בהמשך טענה התובעת כי היו סניפים שלא היו מודעים להנחיות החדשות שהוצאו על ידי גב' ארונוביץ. עוד טענה התובעת כי היא פעלה בהתאם להנחיות משרד השיכון לעניין זה. כאשר נשאלה האם ההסברים שהציגה היו מקובלים על גב' אהרונוביץ, השיבה התובעת בשלילה וטענה כי בעקבות תגובתה של גב' אהרונוביץ, הפסיקה מיד לערוך הסדרים בניגוד להנחיותיה וכי למעשה היה מדובר בהסדר אחד בלבד (עמ' 22 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה טענה התובעת כי ערכה 3 הסדרים בניגוד להנחיות של גב' אהרונוביץ, ולאחר מכן הוסיפה וטענה כי ההסדרים נערכו על ידה לפני הוצאת ההנחיות החדשות על ידי גב' אהרונוביץ. מהמפורט לעיל ניתן להיווכח כי התובעת הציגה הסברים שונים בניסיון להצדיק את התנהלותה, כאשר טענותיה השונות אינן בהכרח מתיישבות אחת עם השניה. עובדה זו תומכת בגירסת הבנק, לפיה תחת לנסות ולהפנים את ההנחיות החדשות, ניסתה התובעת להציג תירוצים שונים, המצדיקים כביכול, את התנהלותה. 16. טענת התובעת לפיה עם כניסתה לתפקיד מנהלת הודיעה גב' אהרונוביץ לעובדי מחלקת הגביה כי בכוונתה "לנפות" את העובדים הותיקים והבוגרים לא הוכחה. בחקירתה הנגדית הבהירה התובעת כי גב' אהרונוביץ לא אמרה כי בכוונתה "להיפטר" מהעובדים הותיקים והבוגרים, אלא "... שהיא לא תהסס לפטר את העובדות, כולל המבוגרות" (עמ' 11 לפרוטוקול). מעדותה של התובעת עצמה עולה כי לכל היותר, היה בכוונתה של גב' אהרונוביץ לפטר את העובדים שלא יעמדו בציפיותיה, ולא בהכרח את העובדים המבוגרים והותיקים. כך גם לא הוכחה טענת התובעת לפיה גב' אהרונוביץ רמזה כי היא אינה מרוצה מהיותה של התובעת אשה דתיה. 17. התובעת אישרה כי גב' רומנו, היא עובדת ותיקה ומבוגרת ממנה, אשר, בדומה לתובעת, גם היא אשה שומרת מצוות. על אף האמור, אין חולק כי גב' רומנו המשיכה את עבודתה במחלקת הגביה בבנק, גם לאחר מינויה של גב' אהרונוביץ לתפקיד מנהלת המחלקה, ועד היום. עובדה זו שומטת את הבסיס תחת טענת התובעת בדבר פיטוריה מטעמי דת וגיל. 18. אין בסיס לטענת התובעת בדבר העברת נטל הראיה באשר לעילת הפיטורים, לכתפי הבנק, בהתאם להוראת סע' 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, שכן בנסיבות העניין לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולו בראשית ראיה, שלא היתה בהתנהגותה ו/או במעשיה סיבה לפיטורין. זאת שעה שהתובעת עצמה אישרה כי קיבלה הערות רבות מטעם הממונה החדשה שלה בנוגע לאופן עבודתה, סמוך לפני מועד הפיטורים. 19. אשר לטענות התובעת בדבר פיטורים בשל מצב בריאות לקוי - האישורים הרפואיים שהוצגו בפנינו מתייחסים כולם לתקופה שלאחר מועד הפיטורים (עמ' 10 לפרוטוקול), כך שאין בהם כדי ללמד על מצבה הבריאותי של התובעת במועדים הרלוונטים, וכל שכן על קיומו של קשר סיבתי בין המצב הבריאותי לבין החלטת הבנק לסיים את העסקתה. 20. מחומר הראיות שנפרש בפנינו, לרבות עדותם של התובעת ושל גב' אהרונוביץ, תיעוד ההתכתבות בין הצדדים ודו"ח ההערכה שמילאה גב' אהרונוביץ בהתייחס לתפקודה של התובעת (נספח 3 לתצהירה), עולה כי התובעת למעשה לא עמדה בדרישות שהוצבו על ידי גב' אהרונוביץ, עם כניסתה לתפקיד מנהלת מחלקה, ולא פעלה בהתאם להנחיות שהוצאו על ידי גב' אהרונוביץ, על אף הערות חוזרות ונשנות שקיבלה ממנה בעניין זה. זאת שעה שהיה ברור לה, כמו לשאר העובדים במחלקה, כי מי שלא יעמוד בציפיות ההנהלה החדשה עלול למצוא עצמו מפוטר מעבודתו. 21. אכן, כעולה מחומר הראיות, התובעת הועסקה בבנק במשך שנים רבות, בשתי תקופות העסקה, ואף נבחרה כעובדת מצטיינת במחלקתה כשנה טרם פיטוריה. ואולם אין חולק כי עם חילופי המנהלות במחלקה, חל שינוי בנהלי העבודה, שנועד לייעל את עבודת המחלקה ולצמצם את שיעור הפיגורים של הבנק. מחומר הראיות כפי שפורט לעיל, עולה כי בעקבות שינוי הנהלים, התובעת התקשתה להסתגל לשיטת העבודה החדשה ועל אף שנערכו שיחות רבות בעניין זה בינה לבין גב' אהרונוביץ, בכתב ובעל פה, נמנעה התובעת מלשנות את התנהלותה ולהתאימה לדרישות ולהנחיות של גב' אהרונוביץ. בשל כך בחרה גב' אהרונוביץ בסופו של דבר להמליץ על פיטוריה של התובעת. 22. בנסיבות המתוארות טענת התובעת כי פוטרה בשל אמונתה הדתית, גילה או מצבה הבריאותי, לא הוכחה. התמונה שעולה מחומר הראיות, היא כי פיטורי התובעת נעשו על רקע הנחיות עבודה חדשות שהונהגו עקב חילופי ההנהלה במחלקת הגביה בבנק, וחוסר שיתוף פעולה מצד התובעת ביישום ההנחיות החדשות, וכפועל יוצא אי הסתגלותה לשיטת העבודה החדשה. אשר לחוקיות הליך הפיטורים 23. אין חולק כי לתובעת לא נערך שימוע טרם פיטוריה. במועד הפיטורים (כאשר הצדדים חלוקים באשר למועד המדוייק) זומנה התובעת לחדרה של גב' אהרונוביץ ובמעמד זה נמסר לה מכתב הפיטורים, אשר הוכן מבעוד מועד. התובעת התבקשה להגיב על האמור במכתב רק לאחר שכבר נמסר לידיה על ידי גב' אהרונוביץ. בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה גב' אהרונוביץ, האם במעמד מסירת מכתב הפיטורים, היתה אפשרות כי התובעת תשכנע אותה לחזור בה מהחלטת הפיטורים, השיבה על כך בשלילה (עמ' 49 לפרוטוקול). 24. אין בידנו לקבל את טענת הבנק לפיה לא חלה עליו חובת עריכת שימוע. בעניין זה, אף אם תידחה את טענת התובעת בדבר היותו של הבנק גוף ציבורי או דו מהותי, הרי שכבר נפסק כי: "זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית ביחסי עבודה. זכות הטיעון עומדת לעובד בכל מקרה שהמעסיק שוקל לנקוט כלפי עובדו צעד העלול לפגוע בו. חובת השימוע חלה על מעסיק ציבורי והיא הורחבה גם על מעסיק דו מהותי ופרטי הדברים ידועים..." (ע"ע (ארצי) 355/07 שלמה אדמון נ' עיריית באר שבע, ניתן ביום 30/6/08). כן נפסק: "הלכה פסוקה היא כי אין כלל הבחנה, לעניין הצורך בקיום שימוע והיקף זכות הטיעון, בין מעסיק ציבורי, מעסיק פרטי ומעסיק שהוא גוף דו מהותי. יפים לעניין זה דבריה של השופטת ארד בע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 15.7.2007): '... זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו מהותי...'" (ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ, ניתן ביום 16/3/08). 25. אשר לתכליתו של הליך השימוע נפסק: "מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן "כצעקתה" (דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל נ' ד"ר ארנון בונה עבודה ארצי). "זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית כאמור גם מכוח כללי הצדק הטבעי המחייבים מתן הזדמנות הוגנת או ראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו. השימוע מהווה לגבי העובד הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה" (עע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, עבודה ארצי פרק לג' (86)). עוד נפסק בעניין זה: "הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד ... ודוק זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנות עם זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבורכת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו ..... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, ואת השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד" (ע"ע 1027/01 גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזראל). 26. בהתאם להלכה הנוהגת היה על הבנק לערוך לתובעת שימוע טרם פיטוריה, להציג בפניה את כל הטענות שעלו כנגדה ואשר עמדו בבסיס ההחלטה לפטרה, עוד בטרם התקבלה באופן סופי, ולאפשר לתובעת להשמיע טענותיה בעניין ולנסות ולשכנע את הגורמים הרלוונטים לחזור בהם מהחלטת הפיטורים. השיחות שנערכו בין התובעת לבין גב' אהרונוביץ בחודשים האחרונים להעסקתה, בהן העלתה גב' אהרונוביץ טענות שונות בנוגע לתפקודה של התובעת, אין בהן כדי להוות תחליף לעריכת שימוע כדין. זאת שעה שלא הוכח כי במהלך שיחות אלה נאמר לתובעת במפורש כי נוכח התנהלותה נשקלת האפשרות לסיים את העסקתה, וניתנה לה הזדמנות מלאה לשטוח את טענותיה בעניין זה בפני הגורמים הרלוונטיים. 27. לטענת הבנק, ההתכתבות המאוחרת בין התובעת לבין מנכ"ל הבנק, גב' ענת קינן (נספח 4 לתצהיר גב' אהרונוביץ) מהווה למעשה שימוע "מתקן" שנערך לתובעת בכתב. גם טענה זו אין בידנו לקבל. אמנם נפסק כי בנסיבות מסוימות יש בקיומו של שימוע לאחר מעשה כדי לתקן את המחדל של היעדר שימוע טרם פיטורים (דב"ע מז/3-82 עריית תל אביב נ' אגבריה, פד"ע יט 291; ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ). ואולם בענייננו לא שוכנענו כי יש לראות בהתכתבות המאוחרת בין הצדדים בגדר עריכת שימוע מתקן, כאשר התכתבות זו אינה מגשימה את תכלית השימוע. המדובר בפניה שנעשתה ביוזמת התובעת, אל יו"ר דירקטוריון הבנק, במסגרתה העלתה התובעת טענות שונות כנגד ההחלטה לפטרה. תשובתה של גב' קינן לפנייתה של התובעת, לא התייחסה באופן מפורט לאף אחת מן הטענות שהועלו במכתבה, אלא נאמר בה באופן כללי כי שאלת פיטורי התובעת נדונה במסגרת היערכות הבנק לרענון שורות העובדים, וכי לא נמצא כל דופי בשיקוליה של גב' אהרונוביץ בעניינה של התובעת. במסגרת התייחסות כללית זו של גב' קינן לפנייתה של התובעת, לא הוצגו בפני התובעת כל הטענות והשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטרה ואף לא ניתן ללמוד ממנה כי התובעת אכן קיבלה הזדמנות מלאה להשמיע את דברה ולנסות ולשכנע את בעלי הסמכות לשנות את ההחלטה בעניינה. תוכן תשובתה של גב' קינן אינו מלמד על נכונות מצד הבנק להתייחס לטענות שהעלתה התובעת בלב פתוח ובנפש חפצה. 28. בנסיבות המתוארות, אף כי לא הוכח כי פיטורי התובעת נעשו משיקולים פסולים ולא ענייניים, נפלו פגמים בהליך הפיטורים עצמו, כאשר הפיטורים נעשו מבלי שנערך לתובעת שימוע כדין ומבלי שניתנה לה הזדמנות להתייחס לטענות שהועלו כנגדה ואשר עמדו בבסיס החלטת הפיטורים. אשר לסעדים המגיעים לתובעת בעקבות הפיטורים 29. לשאלת זכאות התובעת לפיצוי בגין הליך פיטורין לא תקין - נוכח מסקנתנו בדבר הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של התובעת, משלא נערך לה שימוע כדין טרם הפיטורים, עולה השאלה מהו הסעד הראוי לו זכאית התובעת בשל נסיבות פיטוריה. בבואנו לקבוע את שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין פיטוריה ללא עריכת שימוע, נתנו דעתנו לנסיבותיה האישיות של התובעת ערב הפיטורים, ובכללן: תקופת עבודתה הממושכת בבנק, בשתי תקופות העסקה ארוכות, כאשר בתקופה השניה הועסקה התובעת למעלה מ- 15 שנים; העובדה כי כשנה לפני פיטוריה, נבחרה התובעת כעובדת מצטיינת במחלקתה בבנק; גילה של התובעת במועד הפיטורים, אשר ללא ספק הקשה עליה במציאת עבודה חלופית. יושם אל לב כי בהיעדר שימוע למעשה לא ניתנה לתובעת הזדמנות ראויה לשפר את דרכיה ולנסות ולהסתגל לנהלי העבודה החדשים שהונהגו במחלקתה על ידי גב' אהרונוביץ. אמנם הוכח כי בעקבות מינויה של גב' אהרונוביץ כמנהלת מחלקת הגביה והשינויים שהנהיגה בעבודת המחלקה, נערכו לא מעט שיחות בינה לבין התובעת בהתייחס לתפקודה של התובעת נוכח הנהלים החדשים. ואולם לא מן הנמנע כי לו נערך לתובעת שימוע כדין טרם פיטוריה, במהלכו היה מובהר לה באופן חד משמעי, כי באם לא תפעל בהתאם לנהלים החדשים - תפוטר, יתכן והיתה עושה מאמץ להתאים את עבודתה להנחיות העבודה החדשות. מעדותה של גב' אהרונוביץ בחקירתה הנגדית עולה כי במסגרת השינויים שנערכו במחלקת הגביה, הועברה עובדת אחרת, אשר התקשתה להתמודד עם עבודה מול לווים, למחלקה אחרת בבנק (עמ' 43 לפרוטוקול). פתרון מעין זה כלל לא נשקל על ידי הבנק בעניינה של התובעת טרם פיטוריה, כפתרון חלופי שפגיעתו בתובעת מועטה יותר. לו נערך לתובעת שימוע כדין, ייתכן ובמהלכו היתה עולה האפשרות למציאת פתרון חלופי עבור התובעת, כגון ניודה למחלקה אחרת, וזאת בהתחשב בשנות עבודתה של התובעת בבנק והעובדה כי הטענות בקשר לתפקודה עלו רק בחודשים האחרונים לעבודתה, עקב שינוי שיטת העבודה. בבחינת מכלול השיקולים כמפורט לעיל, הגענו למסקנה כי הפיצוי הראוי לו זכאית התובעת בנסיבות העניין, נוכח פיטוריה בהליך לא תקין ובהיעדר שימוע, הוא פיצוי בשיעור של 6 משכורות חודשיות, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד הפיטורים. על פי תלושי השכר (נספח ט' לתצהיר התובעת) משכורתה האחרונה של התובעת עמדה על סך של 6,234.8 ₪. בהתאם לכך זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 37,408 ₪. 30. כמו כן, בנסיבות העניין, ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של התובעת, אנו סבורים כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין עגמת נפש בשיעור של 10,000 ₪. זאת בשים לב לכך כי בעקבות הפיטורים, מצאה עצמה התובעת, בהיותה בגיל 50 ולאחר שמרבית שנות חייה הבוגרים הועסקה כעובדת הבנק, ללא מקור פרנסה וללא מקום העבודה היחיד שהכירה במשך השנים. מעשה הפיטורים הוא מעשה הפוגע בעובד מעצם טבעו, ובעניינה של התובעת בשים לב לנסיבותיה האישיות המדובר בפגיעה חמורה במיוחד. לפיכך היה מקום כי טרם תתקבל החלטה סופית בדבר פיטוריה, תישקל בעניינה אפשרות של נקיטה בפתרון חלופי שפגיעתו פחותה יותר, כגון העברתה למחלקה אחרת או לכל הפחות מתן הזדמנות אחרונה לתקן את דרכיה. כפי שפורט לעיל בהרחבה, הדבר לא נעשה על ידי הבנק. 31. טענת התובעת בדבר קיומו של נוהג בבנק לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים לא הוכחה כלל. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי היא מכירה "מישהי אחת" שקיבלה פיצויים מוגדלים מהבנק. בהמשך חקירתה טענה התובעת: "היא לא אמרה לי בפירוש שהיא קיבלה פיצויים מוגדלים, אבל היא אמרה שהיא הסתדרה עם הבנק..." (עמ' 25 לפרוטוקול). מעדות זו של התובעת לא ניתן ללמוד בודאות כי העובדת היחידה אליה היא מתייחסת בעדותה, אכן קיבלה תשלום פיצויים מוגדלים, כל שכן על קיומו של נוהג לתשלום פיצויים מוגדלים לכל עובד מפוטר. אשר על כן לא הוכחה זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים מוגדלים מכח נוהג. 32. אשר לתביעה לתמורת הודעה מוקדמת - טענת התובעת בדבר זכאותה להודעה מוקדמת בת חודשיים, נסמכת על הוראות חוקת העבודה, אשר כפי שפורט לעיל, לא הוכחה תחולתה על יחסי העבודה בין הצדדים. לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת בת חודש ימים, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א - 2001. אשר על כן אין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין תמורת הודעה מוקדמת. 33. אשר לתביעה לפדיון ימי מחלה - בהתאם לריכוז הנהלים בקשר לתנאי העסקתם של עובדי הבנק (ת/1) ימי המחלה המגיעים לעובדת ניתנים לצבירה במשך כל תקופת העבודה. ואולם אין כל הוראה בריכוז הנהלים המקנה זכאות לעובד לפדות את ימי המחלה שנצברו לזכותו בתום תקופת ההעסקה. לפיכך לא הוכחה זכאות התובעת לפדיון ימי מחלה מכח דין ו/או מכח נהלי ההעסקה החלים בבנק. אשר לטענת ב"כ התובעת כי זכאותו לפדיון ימי מחלה נגזרת מזכאותה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין - שאלת הסעד העומד לתובעת בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה תידון בהשמך הכרעתנו להלן. 34. אשר לתביעה להשלמת הפרשות לגמל - התביעה ברכיב זה מתייחסת לתקופת עבודתה של התובעת בין השנים 1989 - 1991, בגין 12 החודשים הראשונים לעבודת התובעת בתקופת העסקתה השניה בבנק וכן בגין התקופה בה שהתה בשמירת הריון בין השנים 1990 - 1991. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי ביום 16/10/90 הועבר לתובעת מכתב מטעם הבנק (נספח 1 לתצהיר מר קייזל) בו צויין בין היתר כי בגין התקופה במהלכה שהתה התובעת בשמירת הריון לא בוצעו עבורה הפרשות לגמל. מכתב זה הועבר לתובעת בעקבות פניותיה בבקשה לקבל אישור על תקופת עבודתה בבנק. לבקשת התובעת הועבר המכתב לידי גיסתה של התובעת (עמ' 7 לפרוטוקול). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית את נכונות תוכן המכתב (עמ' 8 לפרוטוקול). התביעה ברכיב זה בהתייחס לתקופות הנטענות, התיישנה במועד הגשתה. זאת שעה, שכעולה מחומר הראיות, התובעת ידעה על אי ביצוע הפרשות לגמל עבור התקופות הרלוונטיות, בזמן אמת. אשר על כן אין אנו נדרשים לרכיב תביעה זה בהכרעתנו. 35. אשר לתביעה להחזר "תשלום ועד". תביעה בגין רכיב זה התיישנה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה לחודש 7/99. מחומר הראיות עולה כי במשך כל תקופת עבודתה נוכה משכרה של התובעת סך של 8 ₪ בגין "ועד", כאשר לטענת הבנק מדובר בסכומים שנוכו בהסכמת התובעת לצורך קופה לשימוש העובדים, באמצעותה נרכשו מתנות לעובדים בימי שמחה. התובעת הכחישה כי נתנה הסכמתה לניכוי הסכומים משכרה, ומכל מקום לא הוכח כי ניתנה הסכמתה בכתב לניכויים אלה. לפיכך, ובהתאם להוראות סע' 25(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958, הבנק לא היה רשאי לנכות סכומים אלה משכרה של התובעת. טענת הבנק בדבר זכאותו לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת בגין רכיב זה את סכום המתנות שקיבלה התובעת מ"קופת המתנות" לא הוכחה, משלא הוצגה כל ראיה לקבלת סכומי המתנות על ידי התובעת. לאור האמור, ובכפוף לתקופת ההתיישנות, זכאית התובעת להחזר ניכויים משכרה בסך של 576 ₪. 36. אשר לתביעה לתשלום מענק יובל - מעדותה של התובעת עצמה עולה כי לא עמדה בתנאי הזכאות לקבלת מענק יובל, שהינו השלמת 20 שנות עבודה בבנק. אין חולק כי התובעת עבדה בבנק במהלך תקופת העסקתה השניה כ-15 שנה בלבד. כמו כן אין חולק כי לא מתקיים רצף בשל בין שתי תקופות ההעסקה של התובעת בבנק. אשר על כן לא הוכחה זכאות התובעת למענק יובל. סוף דבר 37. הבנק ישלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך של 37,408 ₪ בגין הליך פיטורים לא תקין בהיעדר שימוע כדין, בצירוף ריבית הפרשי הצמדה מיום 1/9/05 ועד התשלום בפועל. ב. סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. ג. סך של 576 ₪ בגין החזר ניכויים משכר, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/9/05 ועד התשלום בפועל. 38. הבנק יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ צמודים כדין מהיום. חוזהמשכנתאמקרקעיןהסכם קיבוצי