1. לפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור גב' ורד הלל ומר דב אבדור; עב' 2583/06), בו נדחתה תביעתו של המערער לביטול החלטת הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - הממונה) מיום 21.8.06 המורה על שינוי דרגתו ודירוגו של המערער והמחייבת אותו להשיב סכומי כסף שקיבל שלא כדין. הרקע העובדתי 2. המערער הועסק בחברת נמל אשדוד בע"מ (המשיבה מס' 1; להלן- הנמל) מאז שנת 1968. תחילה עבד המערער כסוור ובשנת 1970 עבר למחלקת הים לתפקיד הגאי. בשל תאונת עבודה שארעה לו בשנת 1992, סבל המערער מהגבלה רפואית ובעקבותיה, בשנת 1993, הוא הועבר לתפקיד אחראי סירות בדרגה 8 בדרוג הימאים. ביום 21.1.1998 מונה המערער לתפקיד ראש ענף רציף סירות במחלקת ים ותפקידו כאחראי סירות בוטל . בכל תקופה זו הועסק המערער בדירוג הימאים. החל משנת 99 שובץ המערער בדירוג מנהלי עבודה בתי מלאכה, כמפורט להלן. 3. ביום 12.7.98 נחתם הסכם מיוחד בין הנהלת הנמל למערער בו נקבע, בין היתר, כי המערער יעבור ביום 1.7.99 לדרוג מנהלי עבודה בתי מלאכה (להלן- דירוג מנ"ע) ושכרו יהיה צמוד לשכר ראש ענף בתי מלאכה (מוצג מש/5 לסיכומי הממונה). 4. ביום 4.1.99 שלח מר שאול רותם, סגן מנהל למינהל ולכוח אדם ברשות הנמלים לרמ"ח כוח אדם וראש מדור שכר תזכיר, בו ציין, בין השאר, כי המערער מיועד לתפקיד אחראי קבלנים החל מ- 1.2.99 (מוצג מש/6). עוד נאמר במכתב כי לאור הרחבת תפקידו והעברתו למחלקת כח אדם כאחראי קבלנים, אושר למערער דרוג שכר הזהה לקודמו בתפקיד זה. בהתאם, הודיע מר דוד זהבי, ראש מחלקת כוח אדם בנמל, למערער כי, החל מיום 1.2.99, בנוסף לתפקידו כראש ענף רציף סירות והסירות, ימונה המערער למפקח על הקבלנים - קבלן ההסעדה וקבלן מיזוג אוויר (מכתב מיום 7.2.99; מוצג מש/8). 5. ביום 5.5.99 נחתם הסכם מיוחד נוסף בין הנהלת הנמל למערער בו נאמר, בין השאר, כי על המערער יחולו ההסכמים, השכר והדרגה וכל התוספות של ראש ענף בבתי מלאכה (כולל פרמיה), למעט עניין השעות הנוספות (מוצג מש/9). באותו הסכם נקבע כי המערער מיועד לתפקיד "מפקח נמלי לעבודות קבלניות או תפקיד אחר במעמד רנ"ף". במקביל נקבע במסמך מאותו תאריך כי תפקידו של המערער הוא "אחראי על רציף הסירות ותפקודו המלא" בכפיפות לרמ"ח ים וכי סיכום זה בדבר הגדרת התפקידים של המערער בא במקום הסיכום מיום 7.2.99 המתייחס לתפקיד מפקח על קבלנים (נספח ז' 1 ו- ז' 2 לתצהיר המערער). 6. בשנת 2005 החלו לפעול בעניינו של המערער גורמי הפיקוח של הממונה. ביום 27.6.05 נשלח למערער מכתב מטעם הממונה, בו פורטו טענות לפיהן תנאי השכר והעסקתו נוגדים לכאורה את הוראות סעיף 29א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 (להלן - חוק יסודות התקציב) והתבקשה התייחסותו לטענות אלה (מוצג מש/ 10). הממונה ציין במכתבו, בין היתר, כי המערער הועבר לדירוג מנהלי עבודה ללא הכשרה מתאימה ושלא בהתאם לתפקידו וכי המערער שובץ בדרגה 14+ שהיא הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג זה אף זאת בלא הכשרה מתאימה. 7. המערער טען בתשובתו כי אינו מבין מדוע הממונה פנה אליו למעלה משבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד. עוד טען המערער כי עבר קורס מנהלי עבודה ועל כן יש לו הכשרה מתאימה לצורך דרוג מנהלי עבודה וכי דרגה 14 היא הדרגה המתאימה לראש ענף (מכתב מיום 25.7.05). 8. בהחלטה מיום 21.8.06 הודיע הממונה למנכ"ל חברת נמל כי מצא שאין כל קשר בין תפקידו של המערער כראש ענף סירות לדירוג מנהלי עבודה, על פיו הוא מקבל שכר. הממונה החליט כי העסקתו של המערער לפי דירוג מנהלי עבודה אינה תואמת את ההסכמים הקיבוציים ולפיכך דרך העסקתו בטלה. כפועל יוצא מכך הורה הממונה לנמל לשנות את דרגת המערער מ- 14+ בדירוג מנהלי עבודה לדרגה 10+ בדירוג הימאים ולתבוע מהמערער להשיב את הפרשי השכר ששולמו לו עם העברתו לדירוג מנהלי עבודה החל מ- 1.1.03 (מוצג מש/ 11). 9. על החלטה זו הגיש המערער בחודש ספטמבר 2006 תביעתו לבית הדין האזורי, בה ביקש להצהיר על ביטול החלטת הממונה. לטענתו, החלטת הממונה התקבלה על בסיס עובדתי לקוי, לא ניתנה לו זכות טיעון וההחלטה נגועה בהפליה ובשיהוי. עוד טען המערער כי הוא קיבל התחייבות אישית לקידום, כפי שנהוג ומקובל בנמל. לטענתו, קידום עובדי נמל היה תמיד פררוגטיבה של ההנהלה ולפיכך התערבות הממונה במדיניות זו חורגת מהסמכות שהוקנתה לו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. עוד הוסיף המערער וטען כי, בשנת 2002, נחתם הסכם קיבוצי בין נמל אשדוד לבין ההסתדרות ונציגות עובדי סקטור מנ"ע ציוד ובינוי הקובע את מתן הדרגות למנהלי עבודה ושמו מופיע ברשימת מנהלי העבודה עליהם חל ההסכם. עוד טען המערער כי גם בהסכם משנת 2005 המסדיר את תנאי המעבר של עובדי רשות הנמלים מופיע שמו בנספח לחוזה בדרוג מנ"ע ובדרגה 14+. לטענתו, הממונה אישר הסכם זה ובכך אישר את תנאי שכרו ואת ההטבות הכספיות הנובעות מכך. עוד טען המערער כי דעת הממונה, לפיה לא ניתן לעבור מדרגה מירבית בדרוג הישן לדרגה המירבית בדרוג החדש, מבלי לעבור את המסלול מראשיתו, נדחתה בעדותו של מר רותם. 10. הממונה על השכר טען כי מעבר המערער מדרוג ימאים לדרוג מנ"ע נעשה באופן אישי, לא מכח הסכם קיבוצי ומבלי שהתלווה לכך שינוי במשרתו או בתקן בו הועסק. לדעת הממונה, התפקידים אותם מילא המערער כאחראי סירות ולאחר מכן כראש ענף רציף סירות נוצרו עבורו ולפני כן לא היו קיימים. גם לאחר שהמערער מונה לתפקיד ראש ענף רציף סירות, תפקידו כאחראי סירות בוטל. הוסיף הממונה וטען כי האישור שניתן בהסכם משנת 2005 אינו מפורש וחד משמעי ובכל מקרה אין הוא חל על תנאי שכר והטבות כספיות שמקורם בהתחייבות אישית ולא בהסכם קיבוצי, הסדר, נוהל או מנהג. לטענתו, המערער הועבר לדרוג מנ"ע מכוח התחייבות אישית ולא מכוח הסכם קיבוצי או נוהג ולפיכך, עצם הופעת שמו בהסכם אינה יכולה לשמש אישור לתנאי העסקתו. עוד טען הממונה כי גם אם היה זכאי המערער לדירוג מנ"ע, הוא לא היה זכאי לדרגה 14+, שהיא מעבר לדרגת השיא בדרוג מנ"ע, אלא לדרגה 13, שהיא דרגת השיא. פסק הדין של בית הדין האזורי 11. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע כי לפי ההסכם הקיבוצי מיוחד משנת 1966, המסדיר את תנאי עבודתם של עובדי רשות הנמלים ושל עובדי נמל אשדוד, שכרו של עובד משתלם בהתאם לדרוג ולדרגה בהם הוא מצוי. עוד עולה, כי לכל משרה הקבועה בתקן קיימים דרוג ודרגה שנועדו לה וקיימת זיקה בין המשרה בתקן בה מועסק העובד לבין הדרגה והדרוג בהם הוא מצוי (סעיף 29 לפסק הדין). לדעת בית הדין, עצם דירוגו של עובד בדירוג מסוים אינו מקנה לו זכויות ואלה נקבעות בהסכמים הנוגעים לדבר. לפיכך, העברת עובד לתפקיד שהוא עם זכויות אחרות אפשרית לפי ההסכם כל עוד היא נעשית על פיו. 12. בית הדין קבע כי השינוי שהביא להעברתו של המערער לדרוג מנהלי עבודה (מנ"ע) היה תוספת התפקיד של מפקח נמלי לעבודות קבלניות (סעיף 32). לדעת בית הדין, הדבר עולה מתזכיר מר רותם מיום 4.1.99 בו ציין, בין היתר, כי למערער אושר שכר זהה לקודמו בתפקיד אחראי קבלנים. אולם התברר כי, עם פרישתו של מאיר גוזלן, קודמו של המערער כאחראי קבלנים, בוטל הדרוג של מנהל עבודה הצמוד לתפקיד "אחראי קבלנים". עוד התברר כי המערער גם לא קיבל את מלוא תפקידו של מר גוזלן אלא רק את חלקו, שכן עיקר תפקידו אינו פיקוח על קבלנים, אלא ראש ענף סירות ומעגן סירות כפי שעולה מתצהיר המערער. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, לא הוכח כי התפקיד "אחראי קבלנים" הוא בדרוג של מנהלי עבודה. בית הדין קבע כי מעבר המערער לדרוג מנ"ע היה בלתי אפשרי בהתחשב בתפקידו ומבחינת ההסכמים הקיימים ולפיכך קל יותר היה לקבוע ששכרו יהיה צמוד לשכר בדירוג ימאים, מאשר לקבוע כי יהיה בדרוג מנ"ע. בית הדין קבע כי העברת המערער לדרוג מנ"ע היה מכוח הבטחות אישיות הקשורות למעמדו. בתפקידו כאחראי סירות המערער היה צמוד לתנאי שכר של רע"ן מחלקת ים, ומבחינה זו לא היתה כל סיבה שלא להמשיך בזיקה זו, הקשורה לדרוג הימאים. כן נקבע כי המערער סיים קורס מנהלי עבודה, שהוא תנאי למעבר לדרוג מנ"ע, אולם בפועל הוא לא שימש כמנהל עבודה. עוד נקבע כי אמנם תפקידו של המערער היה ניהולי אך לא כל תפקיד ניהולי מחוייב להיות בדרוג מנ"ע. 14. לדעת בית הדין קיימת תחושה כי מעמדו של המערער כיושב ראש ועד עובדים הביא להעברתו לדרוג מנ"ע ותחושה זו מתחזקת לאור האמור במכתבו של המערער למר איציק בלומנטל, סגן למינהל וכ"א בנמל (מיום 16.2.03), ממנו עולה כי ההסכם שלו עם ההנהלה הוא חסוי. בקשר לכך קבע בית הדין כי אין ספק כי לשני הצדדים היו סיבות טובות שלא לגלות את פרטי ההסכם. כן נקבע כי דרוג מנ"ע הוא הטוב ביותר מבחינה כלכלית לעובדי הנמל ומי שלא זכאי לדירוג זה לפי הסכם קיבוצי, יש לו סיבות טובות להסתיר את ההסכם. 15. בית הדין קבע כי גם מתזכיר ששלח מר רותם אל ראש מחלקת כוח אדם עולה כי המערער צמוד בשכרו לראש שרותי עגינה ואין כל כוונה להצמיד שכר עובדים במחלקת ים לשכר עובדים במחלקות אחרות. אשר לטענת ההפליה, קבע בית הדין כי גם אם קיימים עובדים נוספים בנמל שאינם זכאים לתנאי שכר אותם הם מקבלים, אין זה מעלה או מוריד מנכונותה של החלטת הממונה בעניינו של המערער. בסופו של דבר פסק בית הדין האזורי כי החלטת הממונה נעשתה משיקולים ענייניים וכי העברת המערער לדרוג מנ"ע נעשתה לא בשל עבודתו כמנהל עבודה בפועל או בשל מילוי תפקיד שביצע. הערעור 16. בערעור בפנינו שב המערער ופורש בהרחבה את מכלול הטענות שהעלו בבית הדין האזורי ושנדונו בפסק הדין. טיעוניו של המערער נחלקו לשלושה חלקים והם - תקינות ההליך השימוע, הפרת ההסכם הקיבוצי משנת 2005 וחריגה מסמכות הממונה לפי חוק יסודות התקציב. לעניין הליך השימוע טוען המערער כי התנהלות הממונה פגעה בכללי הצדק הטבעי ובזכויותיו. לטענת המערער, החלטת הממונה בעניינו התקבלה מבלי שהוצגו בפניו כל הטיעונים ומבלי שניתנה לו אפשרות להתגונן. המערער טוען כי הליך השימוע היה פגום מאחר וכל התייחסותו היתה לנקודה אחת הנוגעת לסוגיית ההכשרה. לטענתו, משעה שהוכח כי הוא תפקד בתפקיד ניהולי לכל דבר ועבר בהצלחה קורס מנהלי עבודה, היה על בית הדין לקבל את תביעתו ולבטל את החלטת הממונה, שהתבססה בעיקרה על היעדר קשר בין תפקידו לדירוגו. עוד טוען המערער כי לא נערך הליך של שימוע בעל פה וממילא לא נשמעו ראיות. המערער טען כי לא חלה עליה בשכרו עם העברתו לדירוג מנ"ע ולפיכך הנחת בית הדין כי צמחה לו תועלת כלכלית עקב העברתו לדרוג זה לא נכונה. מוסיף המערער וטוען כי בית הדין לא נתן כל משקל לדבריו של מר רותם בעניין הנהלים והשיקולים בקביעת תפקידים, בעניין מערכת היחסים בין הנמל והממונה ובכל הנוגע להשתלשלות העניינים בקשר למערער. 17. המערער חוזר על טענותיו שהועלו בבית הדין האזורי בדבר תוכן ההסכם הקיבוצי משנת 2005, בו אושרו, לטענתו, תנאי העסקתו. לטענתו, הממונה קבע במפורש כי ברשות הנמלים התקיימו הסדרים, נוהגים ומנהגים אשר חלו על סוגים מסוימים של תפקידים בלא קשר למחלקות. לפיכך, שיבוצו בדרגה היה תקף שכן נעשה בהתאם להסכם קיבוצי ומתוך הפעלת שיקול הדעת הניהולי המבוסס על מהות התפקיד בפועל. לטענתו, אין מדובר בהסדר אישי, כקביעת בית הדין האזורי. המערער שב וטוען כי הממונה חרג מגדר סמכותו בכך שהתערב שלא כדין בהחלטה שגרתית של הנמל, אשר ניתנה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של ההנהלה ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המגדיר את הקריטריונים לשיבוץ מנהלי עבודה. המערער מתבסס בטיעוניו על נוהלים ומנהגים אשר חלו בנמל וכן הוא טוען להפלייתו לרעה. 18. הממונה תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובעיקרם של דברים, חוזר על מכלול טענותיו שהובאו בפני בית הדין האזורי. הממונה טוען כי חלק נכבד מטענותיו של המערער מופנה נגד קביעות עובדתיות, עניין בו ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. מוסיף הממונה וטוען כי החלטתו התקבלה בסמכות ובסבירות, מנימוקים ענייניים, מכוח הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ולאחר שניתנה למערער הזדמנות מלאה להביא בפניו את טענותיו. עוד טוען הממונה כי המשרה בה מועסק המערער - ראש ענף (רע"ן) סירות ומעגן סירות - אינה מזכה אותו בדירוג מנהלי עבודה. לטענתו, המערער לא היה זכאי לדירוג של מנהל עבודה, שכן תקן המשרה שלו נשאר בדירוג ימאים ורק שכרו הוצמד לשכר מנהלי עבודה. הממונה טוען כי המערער גם מודע לסתירה בין המשרה בה הוא מועסק לבין הדירוג בו דורג. כך, בכתב התביעה העלה המערער את הטענה כי דירוג מנ"ע ניתן לו בשל תפקידו כאחראי קבלנים, אך בתצהירו טען כי זכאותו לדירוג מנ"ע מקורה בתפקידו כראש ענף סירות. כן מדגיש הממונה כי גם אם היתה הצדקה לדירוגו של המערער בדירוג מנהלי עבודה, הרי שהיה צורך במתן אישורו, דבר שלא התבקש וממילא לא ניתן. 19. לאחר הדיון בפנינו הגיש המערער בקשה להתיר לו לצרף מסמכים שונים העונים, לטענתו, לשאלת המותב במהלך הדיון בדבר קיומו של תקן מאושר כדין לתפקידו. בין המסמכים מצוי תצהירו של מר ישעיהו מרון, ממלא מקום מנהל נמל אשדוד וסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש, המסביר את אופן אישור התקנים והתכתבויות בין נמל אשדוד לבין נציג הממונה על השכר התומכים בטענות המערער בדבר קיום תקן המאושר כדין לתפקידו. הממונה על השכר מתנגד לבקשת המערער. לטענתו, עניין תקן המשרה בה הועסק המערער נדון בהרחבה במסגרת הדיון בפני בית דין קמא ומצא ביטוי בפסק דינו. כן נטען כי למערער ניתנה זכות לטעון את טענותיו במסגרת הודעת הערעור, סיכום הטענות וסיכומי התשובה ובדיון בעל פה ולפיכך אין מקום לבקשתו לצרף ראיות חדשות בשלב זה. לגופם של דברים, טוען הממונה כי אין בטענות המערער כדי להצדיק את דירוגו בדירוג מנ"ע. לטענתו, גם התכתבות בין הנמל לבין נציג הממונה אליה מתייחס המערער בבקשתו, אינה מעלה או מורידה ואין בה כדי לחדש מטענותיו. דיון והכרעה 20. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו, על הנמקותיו, וכי ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו ומנימוקיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. אף אנו סבורים כי נכון פסק בית הדין האזורי כי החלטת הממונה על השכר נעשתה משיקולים ענייניים וכי קביעת שכרו של המערער לפי דירוג מנהלי עבודה נעשתה לא בשל היותו מנהל עבודה או שהיה זכאי לדירוג זה מכח תפקידו. מבלי לגרוע מדברים אלה, נעמוד להלן על עיקר העניינים שעלו בערעור הטעונים התייחסותנו. זכות שימוע 21. לעניין תכליתו של הליך שימוע נאמר כי "מטרתו העיקרית של השימוע הוא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן כצעקתה" (ראה דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל נ' ארנון בונה, לא פורסם). מעבר לכך הליך השימוע נועד להביא לקבלת החלטה נכונה ומושכלת על ידי בעל הסמכות להחליט, לאחר בחינת כל המידע והשיקולים הנוגעים לעניין. שימוע יכול להיעשות בעל - פה ויכול גם להיעשות בכתב. בחירת מתכונת עריכת השימוע נתונה לרשות המנהלית הנוגעת לדבר ובדרך כלל גם שימוע בכתב מספיק. בעניין זה מציין פרופ' יצחק זמיר, בספרו הסמכות המינהלית (נבו הוצאה לאור, 1996, כרך ב', בעמ' 819-820) לאמור: "... אין צורך לומר כי בדרך כלל שימוע בכתב נוח יותר לרשות המינהלית. יש מקרים בהם די בכך על מנת לקבוע שהתועלת השולית של שימוע בעל-פה, אם היא קיימת, אינה שקולה כנגד הטרחה ששימוע כזה עלול לגרום לרשות. במקרים כאלה עשוי בית המשפט לפסוק כי הרשות יוצאת ידי חובה על ידי שימוע בכתב. אולם, לעומת זאת, יש מקרים בהם הרשות לא תצא ידי חובה אם לא תאפשר שימוע בעל פה... החובה לאפשר שימוע בעל-פה קיימת בדרך כלל לגבי דיון בפני בית דין מינהלי או בפני רשות אחרת בעלת אופי שיפוטי. אפשר שהיא תהיה קיימת גם כאשר אדם מבקש לטעון דווקא בעל-פה, ובנסיבות המקרה יש יסוד לומר כי טעון בכתב לא יהיה מבחינתו בגדר הזדמנות הוגנת להציג את עניינו באופן יעיל...". 22. סבורים אנו, כי עניינו של המערער התברר כראוי במסגרת השימוע בכתב שניתן לו. הממונה פנה למערער וביקש ממנו לטעון בכתב. למערער ניתנה הזדמנות להביא את כל טענותיו בעניין תנאי השכר שהוענקו לו ובדבר מתכונת העסקתו. המערער שטח את מלוא טענותיו ובכך מוצה הליך הטיעון. על יסוד הבדיקה שערך הממונה ומסכת הטיעונים שפרש המערער, קיבל הממונה את החלטתו מושא התביעה. הממונה מצא שאין כל קשר בין תפקידו של המערער בפועל כראש ענף סירות לשכר מנהלי עבודה אותו קיבל. הממונה קבע כי העסקתו של המערער בדירוג מנהלי עבודה אינה תואמת את ההסכמים הקיבוציים. עמדת הממונה פורטה בתצהיריו של מר אהרן עוזיאלי וכן בעדותו בבית הדין. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל טענת המערער כי החלטת הממונה בעניינו התקבלה מבלי שהוצגו בפניו כל הטיעונים ומבלי שניתנה לו אפשרות להתגונן. חריגה מסמכות הממונה על השכר 23. החלטת הממונה בדין יסודה ולא נפל בה פגם המחייב התערבות בית הדין. הממונה פעל כדין ובמסגרת סמכותו. הממונה נימק החלטתו כראוי. החלטתו של הממונה מעוגנת בחומר הראיות ואינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות בית הדין. יש לזכור כי המערער הועסק בדירוג ימאים משנת 1970 ועד לשנת 1999. רק בהסכם המיוחד מיום 5.5.99 שובץ המערער לדירוג מנהלי עבודה בתי מלאכה, בדירוג הגבוה ביותר בדירוג מנ"ע (דרגה 14). בקשר לכך קבע בית הדין האזורי ובצדק כי כבר בתפקידו כאחראי סירות, היה המערער צמוד לתנאי שכר של ראש ענף בתי מלאכה במחלקת ים, ומבחינה זו לא היתה כל סיבה שלא להמשיך בהצמדה זו שהיא במקורה קשורה לדירוג הימאים (סעיף 34 לפסק הדין). הממונה על השכר הוא הגורם המוסמך לאשר הסדר הנוהג בגוף מתוקצב מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. הממונה על השכר בדק את תנאי שכרו של המערער ולא אישר אותם. על פני הדברים, החלטת הממונה נעשתה משיקולים ענייניים, היא מקצועית וסבירה ועולה בקנה אחד עם המטרות העומדות ביסוד הוראות החוק. אין יסוד לטענת המערער כי החלטת הנהלת הנמל לשבצו בדירוג מנ"ע ניתנה במסגרת "הפררוגטיבה הניהולית" ולכן אינה בסמכות הפיקוח של הממונה. סמכותו של הממונה מעוגנת בחוק והיא חלה גם על החלטות המתקבלות במסגרת ה"פררוגטיבה הניהולית" של המעסיק הציבורי. לא יתכן שתחת הכותרת של "פררוגטיבה ניהולית" תישלל סמכות הפיקוח של הממונה על החלטות של המעסיק הציבורי בתחום השכר. מעבר לכך, עם המערער נערך הסכם "סודי" וחסוי ועצם קיומו מצביע על נוהל לא תקין. הסכם "סודי" שכזה נועד להסתיר חריגה כלשהי וככל שזו נחשפת, מוסמך הממונה להתערב. הפרת הסכם קיבוצי משנת 2005 וטענת הפליה 24. טוען המערער כי בשנת 2005 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את תנאי המעבר של עובדי רשות הנמלים, אשר עברו לעבוד בחברת נמל אשדוד. בנספח לחוזה זה מופיע שמו של המערער בדירוג מנהלי עבודה ובדרגה 14+. לטענת המערער, שעה שהממונה אישר הסכם זה, הרי שתנאי שכרו אושרו. מקובלת עלינו עמדת הממונה כי הזכאות לה טוען המערער, אין מקורה בהסכם הקיבוצי אלא מדובר בהתחייבות אישית שניתנה לו שלא כדין. לטענת הממונה האישור שנתן לא חל על תנאי שכר והטבות כספיות שמקורם בהתחייבות אישית ונסתרת שלא ניתן להכשירה בהסכם קיבוצי. 25. אשר לטענת הפליה -טענה זו, מעצם טיבה, היא בראש ובראשונה טענה של עובדה הזקוקה להוכחה. בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי קיימים עובדים נוספים הנמצאים בדירוג מנ"ע שאינם זכאים לדירוג זה. עוד נקבע, כי יתכן והיה מקום לערוך בדיקה מקיפה בקרב כל מי שנמצא בדירוג מנהלי עבודה, אך אין בכך כדי ללמד כי החלטת הממונה בעניינו של המערער נעשתה משיקולים פסולים או שרירותיים. מסקנותיו של בית הדין האזורי מקובלות עלינו ואיננו מוצאים כי קיים בידינו כל יסוד להתערב בהן. המערער לא הביא תשתית עובדתית המצביעה על הפליה ומכל מקום סמכותיו של הממונה בעניינו הופעלו באופן ענייני וסביר, כפי שבצדק קבע בית הדין האזורי. תפקיד ותקן 26. תקן הוא מושג המגדיר את התפקיד בו משובץ עובד. התקן מגדיר את פרטי תפקידיו של העובד, את הכישורים הנדרשים למילוי התפקיד ואת הדרגה הצמודה לתפקיד בדירוג המתאים. התקן - מעצם טיבו - הוא חלק מן המבנה הארגוני של המעסיק וככזה הוא נקבע על ידו. השכר הצמוד לתפקיד הוא פועל יוצא מן הדרגה בה משובץ העובד והוא נקבע בהסכמים קיבוציים או אישיים כמקובל במקום עבודה נתון. 27. גם בנמל אשדוד קיים תקן ודירוג. ואומנם, בהתאם לתפקידיו השונים של המערער במחלקת הים, הוא היה משובץ במרוצת השנים בדירוג ימאים. אלא שבדיקת הממונה על השכר העלתה כי למרות תפקידיו של המערער במחלקת הים המזכה אותו בשכר לפי דירוג ימאים, קיבל המערער שכר גבוה לפי דירוג מנהלי עבודה. מסתבר שנעשה עם המערער "סידור" פרטי וחסוי בעניין זה, אף שהוא לא היה מנהל עבודה ואף לא הוכשר לכך. ראשיתו של "סידור" זה במסמך מיום 1.2.99 לפיו התמנה המערער - בנוסף לתפקידו בדירוג ימאים - ל"מפקח על קבלנים" - קבלן הסעדה וקבלן מיזוג אויר (מוצג מש/8). בהמשך, במסמך מיום 5.5.99 נקבע כי על המערער יחולו ההסכמים, השכר הדרגה וכל התוספות של רע"ן בבתי מלאכה (מוצג מש/9), שמשמעותו העברה לדירוג מנהלי עבודה. בד בבד עם מסמך זה הוצא מסמך נוסף מאותו יום (5.5.99) בו נקבעה מסגרת תפקידו החדש של המערער כאחראי על רציף הסירות ופירוט תפקידיו (נספח ז' 2 לתצהירו של המערער בבית הדין האזורי). במסמך זה נקבע במפורש כי הסדר זה בא במקום הסיכום מיום 7.2.99, היינו - במקום התפקיד הנוסף שהוטל על המערער כ"אחראי על קבלנים" (נספח ז' 1 לתצהיר המערער). מכאן עולה כי תפקידו המוגדר של המערער היה בתחום הימאות המחייב דירוג ימאים, בעוד השכר שנקבע לו היה לפי דירוג מנהלי עבודה. מצב זה - על פניו - אינו תקין, הוא נעשה בניגוד לכללי המינהל המחייבים והוא מהווה צידוק להתערבות הממונה על השכר. 28. טוען המערער כי היתה לו הכשרה להיות משובץ בדירוג מנהלי עבודה. טענה זו יש לדחות. השיבוץ בדירוג מנהלי עבודה הוא פועל יוצא מן התפקיד אותו ממלא העובד ולא דווקא לפי הכשרתו. עצם העובדה שהמערער סיים קורס מנהלי עבודה אינה מכשירה אותו להיות משובץ בדירוג מנהלי עבודה שעה שתפקידו האמיתי הוא בתחום הימאות, על הדירוג הנוהג בתחום זה. 29. המערער טוען כי הוא זכאי לדירוג מנהלי עבודה מאחר שקיבל את התפקיד של מר גוזלן שהיה אף הוא אחראי קבלנים. גם טיעון זה דינו להידחות. ראשית - כפי שראינו, תפקידו של המערער כאחראי קבלנים בוטל עם מינויו החדש כאחראי על רציף הסירות (נספח ז' 1 לתצהירו של המערער). שנית - כפי שקבע בית הדין האזורי, עיקר תפקידו של המערער היה בתחום הימאות ולא פיקוח על קבלנים (סעיף 33.2 לפי פסק הדין ושלישית - הצמדת תפקיד "מפקח קבלנים" לדירוג מנהלי עבודה בוטלה עם פרישתו של מר גוזלן (סעיף 32 ו-33.1 לפסק הדין). מכאן שמכל זוית אפשרית, אין למערער כל זכות לדירוג מנהלי עבודה מכח ההסדרים שהיו למר גוזלן. 30. ה"סידור" שנערך עם המערער לפיו הוא יקבל שכר לפי דירוג מנהלי עבודה היה חסוי. כך כתב המערער עצמו (ראו ציטוט מיום 16.2.03 בסעיף 36 לפסק דינו של בית הדין האזורי) ואין תימה בדבר: הסדר חסוי הנערך במחשכים נועד להסתיר מהלך לא תקין. הסדר חסוי - מעצם טיבו - מעלה סימני שאלה לגבי תקינותו ומחייב בדיקה ובחינה. זאת עשה הממונה על השכר אשר מצא כי אמנם מדובר בהסדר לא חוקי. הסדר שכזה אחת דינו להתבטל. הבקשה לצירוף ראיה בערעור 31. המערער ביקש לצרף ראיה, היא תצהירו של ממלא מקום מנהל נמל אשדוד וסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש והתכתבויות בין נמל אשדוד לבין נציג הממונה על השכר, התומכים בטענותיו בדבר קיום תקן מאושר כדין לתפקידו. הממונה התנגד לבקשה. לטענתו, עניין תקן המשרה בה הועסק המערער נדון במסגרת הדיון בבית הדין האזורי ובפסק דינו. עוד נטען, כי התכתבות בין נמל לבין הממונה אין בה כדי לתמוך בטענות המערער. 32. לאחר שעיינו בבקשת המערער להגשת ראיות נוספות לרבות מסמכים המצורפים לבקשה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. בית דין זה פסק וחזר ופסק, כי פתיחת מסכת ראיות בערעור תיעשה רק במקרים נדירים. לא מצאנו סיבות חריגות המצדיקות להתיר את הגשת המסמכים בשלב הערעור, שעה שכל המסכת העובדתית נפרשה והתבררה בבית הדין האזורי. לעצם העניין, עיינו במסמכים שבפנינו ולא מצאנו בהם כל תימוכין המצדיקים את קביעת שכרו של המערער לפי דירוג מנהלי עבודה בשונה מתקן משרתו הקבוע והתפקיד אותו מילא בפועל. תצהירו של מר ישעיהו מירון, מי שהיה בתקופה הרלבנטית סמנכ"ל למינהל וכח אדם ברשות הנמלים, מחזק את תמונת המצב לפיה תקנים ברשות הנמלים נקבעים על ידי הרשות עצמה או שאושרו על ידה (סעיף 4 לתצהירו). אין בתצהירו של מר מירון כל תימוכין לכך שהמערער מילא תפקיד בתקן של מנהלי עבודה. 33. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבות בערעור זה בסכום של 2,500 ₪ לכל אחת מהן. חוזהדירוג שכר (דרגה)הסכם קיבוצי