התובע עבד כנהג משאית אצל הנתבעת תחילה בחודשים 11-12/03 וב-1/04 ובהמשך מ14/3/04 ועד 1/6/06. התובע דורש בתביעתו זו שכר וזכויות סוציאליות מכוח חוק ו/או צו הרחבה בענף ההובלה מ28.2.01. עילות התביעה הן : תוספת יוקר בסך 296 ₪,פדיון חופשה בסך 10,362 ₪, הפרשות לקרן השתלמות בסך 15.116 ₪ שכר שעות נוספות בסך 127,255 ₪, החזר ניכוי מהשכר בסך 391 ₪ ו-פיצויי פיטורין בסך 21,828 ₪. התובע מחשב את זכאותו על בסיס שכר ממוצע של 9,095 ₪ לחודש ,391 ₪ ליום ,שמורכב משכר יסוד ותוספת מחזור בשנה האחרונה לעבודתו. בכתב ההגנה נאמר כי צו ההרחבה בענף ההובלה אינו חל על היחסים בין הנתבעת לתובע כיון שהנתבעת הינה חברה בהתאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל ולפיכך חלים על היחסים בין הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה.,(להן "ההסכם הקיבוצי"). באשר לעילות התביעה נטען כי, תוספת יוקר נכללה בשכרו של התובע ובתקופת עבודתו לא הונהגו במשק הוראות בדבר תוספת יוקר. לתובע שולם מלוא השכר המחויב בגין חופשה שנתית כפי שקבוע בהסכם הקיבוצי שהיינו שכר משולה בתוספת 50% ואין מחילים את תוספת המחזור. התובע ניצל את מלוא זכאותו לימי חופשה. באשר לזכאות להפרשה לקרן השתלמות, בשיעור 6% שהיא בהתאם לסעיף 64 להסכם הקיבוצי,המחויבות קמה בתום תקופת הניסיון שהיא 11.5 חודשים והמעסיק רשאי להאריך את תקופת הניסיון ל-15 חודשים. הנתבעת הפרישה מתום תקופת הניסיון המוארכת את מלוא הסכום המחויב בסך 2,301 ₪. הנתבעת הוסיפה ,כי אם יקבע בין הדין כי תקופת הניסיון הסתיימה לאחר 11.5 חודשים אזי הסכום שהנתבעת היתה צריכה להעביר לקרן השתלמות הוא 3,001 ₪. באשר לשעות הנוספות נטען כי לתובע שולמה תוספת מחזור בשיעור10% מערך ההובלות של המשאית עליה עבד, והסכום הוסף לשכרו החודשי של התובע זאת על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ומאחר והנתבעת לא יכלה לפקח על שעות עבודתו של התובע. אשר על כן התובע לא היה זכאי לגמול בגין שעות נוספות לתקופת ינואר 2006 ועד יוני 2006,לחלופין נטען כי אם ייקבע שהוא זכאי בגין תקופה זו לגמול שעות נוספות בסכום הינו 23,569 ₪ יש להפחית מסכום זה את תוספת המחזור ששולמה לו בתקופה זו בסך 26,585 ₪ שכר השעות הנוספות בשנים 2004-2005 החישוב לגביהן נעשה על דרך האומדנא תוך התבססות על ממוצע השעות הנוספות בשנת 2006 ,יש לדחות את התביעה נוכח ההלכה הפסוקה כי על העובד להוכיח את גובה שכרו וכל שעה ושעה שעבד כשעות נוספות. באשר לטענת התובע כי קוזז לו סך 391 ₪ משכרו, נאמר כי אף שהתובע לא ביצע את המשימות יום העבודה, ,אף שמנהל העבודה הודיע לתובע כי בגין אי ביצוע סידור עבודה יקזז יום עבודה משכרו, הרי שלא קוזז הסכום בגין אותו יום עבודה.בכל מקרה שווי יום עבודה של התובע עומד על 138 ₪. באשר לנסיבות שהתובע טוען כי בגללן הוא זכאי לפיצויי פיטורין נטען בכתב ההגנה כי התובע עבד כנהג מובילית-משאית גוררת בין אילת לאשדוד במשך כשנה,כאשר השכר נקבע כבסיס בתוספת מחזור שחושבה כ-10% מהכנסות המשאית. התובע הוא זה שביקש לעבור לעבוד במשאית מסוג טריילר,לאחר שצבר 20 נקודות בגין עבירות תנועה.אף שמנהל העבודה הבהיר לו כי הדבר יגרור ירידה בשכר לעומת העבודה בנהיגת משאית גוררת התובע עמד על דעתו.לא היתה כל התנכלות מצד הנתבעת לתובע.הנתבעת הוסיפה כי אם ייקבע בכל זאת שקמה לו זכאות לפיצויי פיטורין הרי שהסכום הנכון הוא 11,448 ₪ וכי יש לקזז סך 2,660 ₪ בגין שכר ביתר ששולמו לתובע על פי חישובי הנתבעת. בדיון בפנינו העיד התובע וכן העיד מר אלברט כהן,סמנכ"ל תפעול בנתבעת. לאחר ששמענו העדויות ועיינו במסמכים שצורפו מטעם הצדדים ובסיכומי באי כוח הצדדים מצאנו כדלקמו: תחולת צו הרחבה או הסכם קיבוצי התובע מצרף לתביעתו את צו ההרחבה בענף התובלה . הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי הנתבעת היא חברה בארגון מפעלי תובלה וככזאת חלים עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף התובלה (להלן" ההסכם הקיבוצי"). למרות זאת חוזרת ב"כ התובע ומציינת בסיכומיה כי על הצדדים חלים הוראות צו ההרחבה בענף התובלה ומוסיפה כי גם הוראות ההסכם הקיבוצי בענף חלות על היחסים בין הצדדים. בכותרת צו ההרחבה נאמר כי שר העבודה מרחיב את הוראות ההסכמים הקיבוציים שבין התאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל לבין ההסתדרות הכללית על העובדים בארץ ישראל על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים,למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם. כאשר המעסיק הינו חבר בהתאחדות מפעלי התובלה כמו במקרה זה ,הרי שחלות עליו הוראות ההסכמים הקיבוצי שנכרת בין התאחדות מפעלי התובלה לבין ההסתדרות הכללית והוא מחויב להעסיק על פי תנאיי ההסכם קיבוצי ולכן אין הוראות ההסכם הקיבוצי והוראות צו ההרחבה חלים בו זמנית על אותו מעביד. על יחסי העבודה בין התובע לנתבעת חל ההסכם הקיבוצי ואין צו ההרחבה חל על תנאיי ההעסקה בנתבעת . צו הרחבה אינו פרי ההסכמה בין ארגון המעסיקים לארגון העובדים ,אלא צו שניתן על ידי השר הממונה על נושא העבודה אשר מרחיב את תחולת חלק מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף על כל העובדים בענף. לכן אנו קובעים כי בנסיבות המקרה משהנתבעת היא חברה בהתאחדות מפעלי התובלה חל על היחסים בין הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף. שכר שעות נוספות התובע צירף לתביעתו רשימה ובה פירט את השעות שעבד מעבר לשעה ה-8 במהלך תקופת עבודתו והוא מבקש כי הנתבעת תחויב בתשלום התוספת בשיעור 25% עבור שעות עבודה עד השעה ה-תשיעית ו-50% תוספת עבור שעות עבודה בשעות ה-אחת עשרה. עבור מספר השעות הנוספות לתקופת עבודתו בין ינואר 2006 ועד יוני 2006 ,חישב התובע את התשלום תוך התייחסות לשעות שעבד בפועל ואילו בהתייחס לתקופה מ-מרץ 2004 ועד ינואר 2006 ביקש התובע תמורת בגין שעות נוספות בהתבסס על ממוצע השעות הנוספות בתקופת ינואר עד יוני 2006 . התובע מבקש את התמורה כאשר בחישוב השכר הוא כולל שכר יסוד וממוצע התוספת מיוחדת. הנתבעת הפנתה לסעיף 46 ב(3) להסכם הקיבוצי שקובע כי ההוראות לעניין תשלום שכר שעות נוספות לא יחול על עובד שמקבל תמורה על ידי תשלום תוספת מחזור שמחושבת בשיעור של 30% מהשכר החודשי. הוראת ההסכם הקיבוצי נתנו אפשרות למעביד לבחור בין תשלום תוספת בגין שעות נוספות לבין תשלום תוספת מחזור במקום שכר השעות הנוספות. סעיף 46 להסכם הקיבוצי,תחת הכותרת ו"שעות נוספות". פסקה ב', דנה באופן תשלום השעות הנוספות והתוספת בגין עבודה בשבת. בסעיף 46.3 נאמר כדלקמן: "הוראות סעיף זה לא יחולו על עובדים אשר גמול עבודתם מעבר לשעות העבודה הרגילות משולם בהסדר מוסכם שלא על בסיס של תמורה לפי מספר שעות התעסוקה ובלבד שהפרמיה המשולמת לא תפחת מ30% משכר היסוד החודשי." ובסעיף 46.4 נאמר:"שכר שעה לצורך חישוב גמול שעות נוספות ,יחושב על ידי חלוקת השכר המשולב החודשי הרגיל ב-191. המסקנה מהאמור לעיל היא כי הנתבעת היתה רשאית לבחור בין תשלום עבור שעות נוספות על פי החישוב המפורט בסעיף או לשלם פרמיה בצורת "תוספת מחזור" שלא תפחת מ30% מהשכר המשולב או 10% ממחזור הרווחים של המשאית עליה עבד התובע. על פי תלושי המשכורת של התובע ,שצורפו כנספח ה' לכתב ההגנה ,קיבל התובע מידי חודש תוספת מחזור בשיעור העולה על שכר היסוד באופן משמעותי . התובע גם אישר בעדותו כי במהלך עבודתו קיבל כל חודש סכום אחר לפי העבודה של האוטו שהשתנתה. התובע קיבל מידי חודש תלוש משכורת ולא פנה בדרישה לקבל שכר שעות נוספות. נוכח כל זאת מקובל עלינו כי הנתבעת בחרה באפשרות הנתונה לה על פי ההסכם הקיבוצי לשלם פרמיה במקום שכר שעות נוספות. משכך אין התובע זכאי לתבוע גם שכר שעות נוספות בגין תקופת עבודתו ובפרט שהוא דורש את השעות תוך הכללת תוספת המחזור ששולמה במקום שכר שעות נוספות בשכר שעל פי יש לחשב את שכר השעות הנוספות. כאשר בוחנים את חישוב השעות הנוספות שעבד התובע בשנת 2006 והסכום הנדרש בגינן שהוא 23,569 ₪ מול תוספת המחזור לאותה תקופה שהיא בסך 26,585 בתקופה זו נמצא כי אכן הפרמיה ששולמה לתובע היתה גבוהה מהתשלום שהגיע לו בגין שעות נוספות. לזאת יש להוסיף כי החישוב של התובע לתקופת 2004 2005 ביחס לשעות הנוספות היא על דרך ההערכה. די בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה נוכח הוראות החוק והפסיקה יש לחשב כל שעה ושעה בתביעת שעות נוספות ויש להוכיח בפירוט כל שעה ושעה. לזאת יש להוסיף כי נוכחנו גם כי התובע היה מודע בתקופת עבודתו כי תשלום תוספת המחזור מיטיבה עימו יותר מאשר תשלום שכר שעות נוספות . משכך התביעה לתשלום שכר שעות נוספות נדחית. פדיון חופשה התובע כאמור טוען כי לא ניצל את מלוא ימי החופשה. באת כוחו מדגישה בסיכומיה כי העד מטעם הנתבעת אישר כי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה ולכן הראיות תומכות בגרסת התובע כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה שלא ניצל במהלך כל שנות עבודתו בשיעור 28 ימים סה"כ וזאת בסכום של 10,948 ₪ בניכוי הסך 586 ₪ ששולמו לו כפדיון . הנתבעת מפנה בסיכומיה לעדות מנהל הנתבעת כי התובע ניצל את כל ימי החופשה בהצטברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו וכי אף שולם לו יום חופשה ביתר בסך 200 ₪. ב"כ הנתבעת הפנתה לכך שתלושי המשכורת המציינים את ניצול החופשה תואמים את דוחות הנוכחות ואת דפי סידור העבודה שכולם צורפו כנספחים לכתב ההגנה .מנהל הנתבעת הסביר כי האות 'א' בדוח הנוכחות מסמלת שלא היה סידור עבודה באותו יום אך לתובע שולם שכר בעבור אותם ימים.עוד הוסיף כי אין בנתבעת פנקס חופשה אך יש דוחות וכי התובע היה פונה כאשר היו לו טענות ולראיה כי הרישום לגבי 4 ימים תוקן בעקבות פניית התובע. התובע בחקירתו הנגדית מודה בעמ' 6 שורה 23 ושורה 26 כי היה בחופשה של 16 יום בשנת 2005 ו-9 ימים בחודש מאי 2006. על פי הדוח נספח ד' שצורף לתצהירו של מנהל הנתבעת ונוכח הודאה של התובע לגבי מספר הימים שהיה בחופשה,כאמור לעיל וכאשר משווים בין רישום ימי החופשה ובין ימי ההיעדרות בדוחות עולה כי התובע ניצל חופשה במהלך תקופת עבודתו וכי ימים שבהם לא היה לו סידור עבודה והוא ישב בבית, שולמו לו על חשבון חופשה שנתית. משכך לא נותרה לזכות התובע חופשה לפדיון . הפחתת שכר יום עבודה התובע טוען כי הנתבעת ניכתה שלא כדין שכר יום עבודה כקנס על אי ביצוע סידור העבודה במלואו ביום 30.3.010 והוא אף צירף את הודעת הנתבעת על הקיזוז לכתב התביעה ב"כ התובע בסיכומיה מפנה לכך שבתלוש המשכורת לאותו חודש הופחת יום אחד מיתרת ימי החופשה של התובע ולכן אין לקבל את טענת מנהל הנתבעת כי בסופו של דבר לא נוכה אותו יום עבודה משכרו של התובע.הנתבעת עשתה את הניכוי תוך הפחתת יום חופשה ולכן יש לקבוע כי מדובר בניכוי משכר שלא כדין. ב"כ הנתבעת הפנתה לעדות מנהל הנתבעת שציין כי לא נוכה שכר אותו יום משכר התובע ואף לא נוכה יום חופשה בתלוש המשכורת . מנהל הנתבעת הודה כי שלח לתובע את המכתב נספח ה' לכתב התביעה,מיום 2.4.06 ובו הודיעה לו כי ינוכה יום עבודה משכרו ,משסרב לבצע את סידור העבודה ביום 31.3.06 אך כאמור הדגיש כי בסופו של דבר הניכוי מהשכר לא בוצע. עיון בתלושי המשכורת של התובע לחודש 3/06 כמו גם 4/06 ו-5/06 מלמד כי אכן לא ניתן לראות קיזוז שכר יום עבודה מהשכר החודשי . באשר לטענת ב"כ התובע כי הכוונה להפחתת יום חופשה ,הדבר לא נטען בכתב התביעה או בתצהיר . עיון בתלושים לחודשים שצוינו לעיל מלמד כי בכל חודש הצטרף למאזן החופשה של התובע 1.25 יום וכי בחודש 3/06 ניצל 3 ימי חופשה ,בחודש 4/06 ניצל יום חופשה אחד ובחודש 5/06 ניצל 7.75 ימי חופשה ,מכאן שלא ברור מהיכן נלמד על הפחתת יום חופשה שלא נוצל. בהעדר ראיה התומכת בגרסת התובע לעניין הפחתת יום עבודה התביעה בגין עילה זו נדחית. קרן השתלמות התובע דורש על פי הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה כי ישולם לו פיצוי בגובה ההפרשות לקרן ההשתלמות שהיה על התבעת לפתח לתובע. הסכום הנתבע בגין רכיב זה עומד על 15,116 ₪ ממלוא שכר התובע. הנתבעת טוענת כיסעיף 64 להסכם הקיבוצי שעניינו הפרשות לקרן השתלמות בוטל במסגרת סעיף 9 להסכם הקיבוצי משנת 2000 ורק ב5.10.06 נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף התובלה בו הוחזרו חלק מהוראות סעיף 64 כך שהנתבעת לא היתה מחוייבת להפריש לקרן השתלמות ,עבור התובע אלא מ1.1.06 וסיום עבודתו ב1.6.06 כך שהסכום שהנתבעת חייבת בגין רכיב זה על בסיסי השכר של 3,335 ₪ כפול 6% הינו 1,000 ₪ בלבד. לחלופין אם ייקבע שבכל זאת חייבת בנתבעת בתשלום הפרשות לקרן השתלמות לתובע הרי שהתשלום הוא מתום תקופת הנסיון,בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי. לכן יש לקבוע כי הנתבעת חבה בהפרשות בשיעור 2,301 ₪ עבור תקופה 11.5 חודשים או לחלופי חלופין סך 3,001 ₪ לתקופה של 15 חודשים . על פי הוראות ההסכם הקיבוצי קיימת חובה על מעביד בענף התובלה להבעיר הפרשות מעביד וכן לנכות מהעובד לקרן השתלמות הנתבעת לא עמדה בחובה זו. כפי שציינה ב "כ התובע בסיכומיה תוקפו של ההסכם הקיבוצי משנת 2000 נקבע ל5 שנים ולכן היה על הנתבעת להעביר ניכויים והפרשות משכר התובע לקרן השתלמות. משכך אנו מקבלים את תביעת התובע וקובעים כי הוא זכאי לפיצויי בגין אי העברת חלק המעביד לקרן השתלמות בשיעור 6 % משכרו לתקופה מתום תקופת ניסיון של 11 חודשים על פי שכרו הבסיסי ומשכך תשלם הנתבעת לתובע סך 3,001 ₪ בגין אי הפרשה לקרן השתלמות. תוספת יוקר-לא הוכחה הזכאות לתוספות יוקר בתקופה ברלוונטית ושוכנענו כי שכרו בתחילת עבודתו כלל את תוספות היוקר שניתנו במשק קודם לתחילת עבודתו. פיצויי פיטורין- התובע טוען להרעת תנאיי שכר כעילה לזכאותו לפיצויי פיטורין . לטענתו לאחר שעבר לעבוד מ'מובילית' שבה הסיע מכוניות מהנמל למשאית מסוג 'טריילר', ירד שכרו לשכר בסיס בל בד וזאת מתוך התנכלות של הנתבעת כלפיו. לטענתו ,לא יכול היה להמשיך לעבוד שקו אילת אשדוד עקב כך שצבר כבר 20 נקודות והוא לא רצה לסכן את רישיונו. יש לציין כי אף שהתובע טוען לכך שהוא זכאי לפיצויי פיטורין בעקבות התפטרות עקב ירידה שכרו הוא לא צרף לכתב התביעה או לתצהיר את תלושי המשכורת . הנתבעת צרפה את תלושי המשכורת של התובע לתקופה עד 12/05. מכל ממקום אין מחלוקת כי שכרו של התובע השתנה עם המעבר לנהוג טרילר כבקשתו. מנהל הנתבעת הבהיר כי התובע ידע כי השכר המשולם בעבודה על טריילר נמוך מהשכר עבור עבודה על מובילית וכי התובע בתחילת עבודתו בנתבעת עבד על טריילר ואח"כ עבר לעבוד על מובילית. עוד נטען כי התובע בטרם התפטר לא נתן לנתבעת כל הודעה על כוונתו להתפטר עקב הרעה נטענת בתנאיי השכר ובכך מנע מהנתבעת אפשרות לשנות המצב. סבורים אנו כי התובע לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח הרעה בתנאיי העבודה המצדיקה חיוב הנתבעת בפיצויי פיטורין אף במקרה של התפטרות. התובע לא הכחיש כי עבד מלכתחילה על טריילר וידע את השכר המשולם בגין עבודה על טריילר. התובע אישר כי בעבודה על מובילית עיקר השכר הוא מתוספת המחזור שמשולת על פי הרווחיות של המובילית מכאן שכאשר ביקש לחזור ולעבוד על הטריילר היה מודע לכך שתהיה ירידה בשכר ולא הוכח כיצד השינוי בשכר נבע מהתנכלות הנתבעת כנטען. אשר על כן התביעה לתשלום פיצויי פיטורין נדחית. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע בגין אי הפרשה לקרן השתלמות את הסך 3,001 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.6.06 ועד הפרעון . לא מצאנו לקזז את הסכום שהנתבעת ציינה בכתב ההגנה מאחר ולא שוכנענו כי מדובר בסכומים שהנתבעת דרשה מהתובע ואף לא שוכנענו כי קיבל חופשה ביתר. הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. חוזההסכם קיבוציהובלות