זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ופיצוי בגין הפרת הסכם עבודה. רקע 1. הנתבעת הינה חברה העוסקת בשירותי ניקיון, אחזקה וכח אדם. 2. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתקופה שתחילתה ביום 1.12.03 וסיומה ביום 1.6.08, כאשר לטענת הנתבעת, התובעת לא עבדה כלל בחודשים ספטמבר - נובמבר 2005, יולי 2006 ויולי 2007. 3. הנתבעת הציבה את התובעת לעבודה בעיריית ראשון לציון (להלן - העירייה). התובעת עבדה כמלוות ילדים במשרה חלקית. טיעוני התובעת 4. התובעת טוענת כי פוטרה על ידי הנתבעת ביום 1.6.08 לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז למתן שירותים לעיריית ראשון לציון. לפיכך הינה זכאית לפיצויי פיטורים. 5. לטענת התובעת משך כל תקופת עבודתה בנתבעת לא יצאה לחופשה ואף לא קיבלה פדיון חופשה. כך גם לא שולמו לה מעולם דמי הבראה ואילו דמי חגים שולמו לה באופן חלקי בלבד. 6. התובעת מוסיפה כי בעת קבלתה לעבודה , הובטח לה כי יופרשו לזכותה תשלומים לקופת גמל בשיעור של 6%. משלא הופרשו סכומים אלה, הינה זכאית לפיצוי בגובה הסכומים אשר היו אמורים להצטבר לזכותה. 7. התובעת טוענת עוד כי הנתבעת הפרה באופן בוטה את התחייבויותיה כלפי התובעת אשר לא שילמה לה את זכויותיה הסוציאליות כאמור לעיל ולפיכך על הנתבעת לפצותה בסכום של 5,000 ₪ בגין כך. במסגרת כתב התביעה נתבע סכום של 3,000 ₪ בגין שכר עבודה לחודש מאי 2008. אולם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 30.12.09 ולבקשת ב"כ התובעת, נמחקה התביעה בגין רכיב זה. טיעוני הנתבעת 8. לשיטת הנתבעת, אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, שכן נקלטה לעבודה בעיריית ראשון לציון והמשיכה לעבוד שם כעובדת מן המניין. 9. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בעד דמי חגים מעבר לסכומים אשר שולמו לה, שכן לא מילאה אחר התנאים הקבועים בצו ההרחבה לעניין זה. כמו כן שולמו לתובעת סכומים ביתר בגין פדיון חופשה שנתית. באשר לדמי הבראה - הרי שהנתבעת מודה כי נותרה חייבת לתובעת סך 829 ₪ בגין רכיב זה. 10. הנתבעת טוענת כי לא הבטיחה לתובעת דבר וחצי דבר בעניין הפרשות לקופת גמל. ומכל מקום רכיב זה היה אמור להיות משולם לתובעת באמצעות הנתבעת מאת העירייה. הואיל והעירייה לא השכילה להעביר מלוא רכיב זה לנתבעת אלא ביחס לשנת 2007 בלבד, ממילא אין הנתבעת יכולה לשלמו לתובעת. תצהירים ועדויות 11. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' שלומית נחום, אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כאחראית על הפרויקט של המלווים בעירייה מטעם הנתבעת. לאחר שהגב' נחום, לא הגיע למתן עדות על תצהירה, ובהסכמת ב"כ הנתבעת נמשך תצהירה מן התיק ואילו המסמכים שצורפו לתצהיר מהווים חלק מחומר הראיות שעמד בפנינו. דיון והכרעה פיצויי פיטורים 12. התובעת טענה כאמור, כי פוטרה על ידי הנתבעת לאחר שהאחרונה הפסידה במכרז למתן שירותים לעירייה. ואילו הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת כיום ממשיכה להיות מועסקת באותו תפקיד, באותו מקום ובאותם תנאים בחברה העירונית ראשון לציון ועל כן איננה זכאית לפיצויי פיטורים. הנתבעת אף מבקשת לפסוק כי העירייה הייתה מעבידתה של התובעת בכל התקופה לבדה או במשותף עם הנתבעת, אלא שבשום שלב בהליך ניהול התיק לא הוגשה בקשה לצירוף העירייה כנתבעת נוספת. כמו כן לא הוצגו מסמכי ההתקשרות עם התובעת אשר יעידו על מסגרת העסקתה וכן לא הובאה גרסת העירייה. לפיכך לא מצאנו מקום להתייחס לטענה זו. 13. במספר הלכות שיצאו מלפני בית הדין הארצי לעבודה, נקבעה זכאותו של עובד, בעת החלפת ספקי שירות, לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, הגם שהמשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי. ואלה דברי הנשיא אדלר בפרשת דינמיקה שירותים: "יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירותים כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים: [א] ספק השירות הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי; [ב] נקבע בהסכם קיבוצי, כי כל ספק שירות נדרש לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים עבור התקופה בה העסיקם. מכאן, כי העובד רשאי להמשיך את עבודתו במקום העבודה ואף על פי כן זכאי לפיצויי פיטורים מספק השירותים שהיה מעבידו הקודם. על מנת לממש אחריות זו של מעסיקים נקבע במקרים רבים כאלה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, כי המעסיק חייב להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. בדרך כלל הפרשה זו כוללת שני שליש מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק. [ג]יש חשש, כי ספק השירותים - המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת לזכייתו במכרז לאספקת שירותי ניקיון". (עדמ 1011/04, 1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ואח', ניתן ביום 21.8.05). 14. בפסק הדין בעניין מרחב (ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה ניקיון ושירותים בע"מ נ' מתוקה דמארי, ניתן ביום 2.1.06) נדון עניינן של עובדות ניקיון במתקן של תע"ש שהועסקו באמצעות מספר חברות כח אדם, שהאחרונה שבהן הייתה מרחב. לאחר שלא זכתה במכרז שלחה מרחב למערערות מכתב בדבר הפסקת עבודתן והודיעה להן כי יש באפשרותה לספק להן מקום עבודה חלופי. העובדות סרבו להצעות העבודה והמשיכו לעבוד בתע"ש באמצעות חברה קבלנית אחרת. בית הדין בהתייחסו לטענה שהעלתה החברה, ולפיה בכל מקרה ביקשו המערערות להמשיך ולעבוד בתע"ש ושום הצעה חלופית לא הייתה מספקת אותן, קבע כי: "אכן, מחומר הראיות מתקבל הרושם, שהמשיבות רצו מאוד להמשיך בעבודתן בתע"ש בבחינת "אהבתי את מקום עבודתי". על פי הלכת התעשיה האוירית, עובד המתפטר בשל שינוי בזהות המעביד זכאי לפיצויי פיטורים. במקרה הנוכחי, עבדו המשיבות כ - 13 שנים בתע"ש ונקשרו למקום העבודה מבחינת הרגל, נוחות, מעמד, הסעות וכיו"ב. אפשר בהחלט, שבנסיבות אלה ההינתקות ממקום עבודה רב שנים היא כשלעצמה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות ביחסי העבודה, המזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים. הוסף לכך את שאר הנסיבות הקיימות בערעור זה ותגיע למסקנה, שצדק בית הדין האזורי, כשפסק למשיבות פיצויי פיטורים". (וראו גם ע"ע 324/05 אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, פס"ד מיום 27.3.06). 15. בפסק הדין בעניין תנופה (ע"ע 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, ניתן ביום 5.11.06), נדון מקרה של עובדות שהועסקו בעבודה משרדית במשרד השיכון באמצעות חברות כוח אדם, משך מספר שנים, ואחרונת המעסיקים שבשירותה עבדו הייתה חברת תנופה. לקראת סוף שנת 1999 הופסקה ההתקשרות בין החברה לבין משרד השיכון ומתחילת חודש דצמבר החלה חברת כוח אדם אחרת, חברת אורטל, לספק למשרד שירותי כוח אדם. העובדות המשיכו לעבוד במשרד השיכון בשירותה של חברת אורטל, וביקשו לקבל פיצויי פיטורים מחברת תנופה. הנשיא אדלר קבע כי המערערות זכאיות לקבל פיצויי פיטורים, ונימק זאת, בין היתר, כך: "הכרה בזכאות לפיצויי פיטורים בחילופי חברות כח אדם מהווה מדיניות ראויה, בכך שתעודד חברות אלו להמשיך ולהעסיק עובדים באותו מקום עבודה שהועסקו קודם לכן על ידי חברת כח אדם אחרת. תוצאה אחרת תקשה על עובדים אלה למצוא מקור תעסוקה מכיוון שחברה כח אדם החדשה תעדיף משיקולי כדאיות לא להעסיק עובדים אלה לאור עלות פוטנציאלית של זכויות שצברו בעבר. כמו כן, עובדי קבלני כוח אדם רבים מעדיפים להישאר באותו מקום עבודה, בין היתר משיקולי הרגל, יציבות ונוחיות. יתרה מזו, מבחינת מקבל השירותים, "הלקוח", יש יתרון בהמשך עבודה של עובדים מיומנים ובקיאים בדרישותיהם. על פי האמור לעיל היו המערערות רשאיות לבחור באפשרות של המשך עבודה באותו מקום עבודה במקום להמשיך עבודתן אצל חברת תנופה במקומות עבודה אחרים. זו בחירתן ואין לשלול את זכאותן לפיצויי פיטורים כאשר החליטו להישאר במקום עבודה בו עבדו שנים. אין לדרוש מהמערערות שעבדו תקופה ארוכה באותו מקום עבודה, במשרד השיכון, כי יסכימו לעבוד בעבודות חלופיות שיוצעו להן על ידי המשיבות. בנסיבות המקרה בענייננו, עצם החלפת מעסיקים במקום ביצוע העבודה מזכה את המערערות בפיצויי פיטורים, שכן הפסקת העסקתן באותו מקום מהווה פיטורים. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי יש לראות את החלפת קבלנים במקום עבודתן של המערערות כפיטורים המזכה אותן לפיצויי פיטורים". 16. הנה כי כן, מסקנת הדברים היא, שקיימות נסיבות שונות בהן יהיה זכאי עובד, שהועסק במקום עבודה כעובד של חברת כוח אדם שזכתה במכרז לאספקת שירותים שונים, לפיצויי פיטורים, מקום שהחברה שהעסיקה אותו הפסידה במכרז וחדלה מלספק את השירותים למזמין. 17. במקרה דנן, הועסקה התובעת משך כארבע וחצי שנים על ידי הנתבעת והוצבה לעבודה בעיריית ראשון לציון. הנתבעת אשר הפסידה במכרז לא מסרה גרסתה - האם הציעה לתובעת מקום עבודה חלופי, ואם כן - באילו תנאים. לפיכך, הגם שהתובעת ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בין אם הוחלף ספק השירות או לחילופין נקלטה היא כעובדת העירייה, קמה זכותה לקבל פיצויי פיטורים ממעסיקתה הקודמת, היא הנתבעת. 18. שכרה הממוצע של התובעת בשנת עבודתה האחרונה עמד ע"ס 1,720 ₪ לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בגובה 7,023 ₪ (לפי תקופת עבודה בת 49 חודשים שכן הוכח על פי כרטיסי 101 של התובעת שלא עבדה בחודשים ספטמבר- נובמבר 2005 ובחודשים יולי 2006 ויולי 2007). שוכנענו כי מדובר היה בחילוקי דיעות של ממש באשר לעצם הזכות לפיצויי פיטורים ועל כן, אין אנו מחייבים בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. פדיון חופשה 19. בגין תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת ובכפוף לתקופת ההתיישנות, זכאית התובעת ל- 46 ימי חופשה ברוטו (זאת בהנחה שהתובעת עבדה 200 ימים בשנה - חלופה המקלה עם התובעת) ולפדיון חופשה בסך 4,002 ₪ ברוטו (חושב לפי סך 87 ₪ ליום ע"פ סע' 10(2) לחוק חופשה שנתית). על פי דוחות 101 שהגישה הנתבעת, עולה כי זו שילמה לתובעת פדיון חופשה כדלקמן: סך 3,019 ₪ בחודש פברואר 2008 וסכום דומה בחודש מרץ 2008 ובסה"כ סך 6,038 ₪. סכום זה עולה על הסכום אשר הייתה אמורה לקבל התובעת בעד מספר ימי החופשה להם הייתה זכאית ולכן יש לקזז מהסכומים אותם חבה הנתבעת לתובעת פדיון ימי חופשה ששולמו ביתר סך 2,036 ש"ח. דמי הבראה 20. על פי צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו. בגין השנתיים האחרונות לעבודתה ובהתחשב בהיקף משרתה זכאית התובעת ל- 5.6 ימי הבראה, בסך 1853 ₪. על פי דוחות 101 קיבלה התובעת דמי הבראה בסך 2,088 ש"ח (954 ₪ בחודש אוגוסט 2006 וסך 1134 בחודש אוגוסט 2007 ) . אלא שעל פי הודאת הנתבעת היא נותרה חייבת לתובעת סך 829 ₪ - סכום זה חושב לפי ערך של 319 ₪ ליום הבראה בעוד ערך הנכון לאותה עת עמד על 331 ₪ ליום ועל כן הסכום צריך להיות 899 ₪. (ראה הודאת ב"כ הנתבעת בדיון שהתקיים ביום 7.5.09 - ככל הנראה הסכום שנרשם כי שולם כדמי הבראה בחודש אוגוסט 2007, לא הועבר לידי התובעת). לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת בגין רכיב זה סך 899 ₪. דמי חגים 21. בהתאם לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי, שמספרו 7010/95 זכאית התובעת, לאחר שלושה חודשי עבודה במקום עבודה לתשלום עבור ימי חג, רק במידה והתובעת לא נעדרה מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) על פי הפסיקה נקבע כי: "משהוכיח המערער כי עבד באופן סדיר, משך שנים רבות אצל המשיבה, חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעביד". (ראה: דב"ע 3-91/מג מולה נוהד נ' חב' אל-וו בע"מ, פד"ע טו 166; ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ (ניתן ביום 28/5/07)). מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי התובעת עבדה באופן סדיר (בממוצע 21 ימים בחודש). על כן ומשלא הוכיחה הנתבעת אחרת זכאית התובעת לדמי חגים בשיעור 1540 ₪. (על פי נתוני דוח 101 לשנת 2007 השנה המלאה האחרונה בה עבדה התובעת, שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד ע"ס 1,688 ₪ בגין 85.6 שעות בממוצע בחודש. כך שהתובעת עבדה בכ- 46% משרה. לפיכך יום עבודה ממוצע של התובעת הינו בן 3.9 שעות ולפי תעריף של 19.75 ₪ לשעה - שכר יום עבודה הינו 77 ₪.) פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל 22. בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת כי הנתבעת התחייבה בפניה כי תפריש עבורה תשלומים לקופת גמל בשיעור של 6% משכרה. במסגרת סיכומיו בפנינו טען ב"כ התובעת, לראשונה, כי הנתבעת הייתה חייבת להפריש לקופת גמל מכוח צו ההרחבה בענף כוח אדם. טענה זו של התובעת מהווה הרחבת חזית ומעבר לכך הנטל להוכיח תחולתו של הסכם קיבוצי על הנתבעת מוטל על התובעת. התובעת לא השכילה להוכיח תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה בענף כוח אדם על יחסי הצדדים במקרה דנן. 23. מעבר לכך, מכחישה הנתבעת כי הבטיחה לתובעת דבר וחצי דבר בעניין זה ואכן הבטחה זו לתובעת לא הוכחה. יחד עם זאת מציינת הנתבעת כי רכיב זה היה אמור להיות משולם באמצעותה מתוך כספים שעיריית ראשון לציון הייתה אמורה להעביר לרשותה (סעיף 35 לכתב ההגנה). הנתבעת לא הציגה כל מסמך המעיד על התקשרותה עם העירייה ועל החיובים ההדדיים ביניהן. 24. שעה שאין חולק כי אמורה הייתה להתבצע מדי חודש הפרשה לזכות התובעת לקופת גמל וזאת מכח הודאה מפורשת של הנתבעת, ומשקבענו כי העירייה אינה צד להליך זה והנתבעת היא שהייתה המעסיקה של התובעת בכל התקופה הרלוונטית, הרי שיש לפסוק לחובת הנתבעת פיצוי התובעת בגובה ההפרשות של בוצעו. 25. אשר על כן תפצה הנתבעת את התובעת בסך 5,386 ₪ סכום המהווה 6% משכרה הכולל של התובעת. (שכרה הכולל של התובעת לשנת 2003- 1703.4 ₪; לשנת 2004 - 23,363.1 ₪ ; לשנת 2005 - 14,994 ש"ח ; לשנת 2006 - 15,133.5; לשנת 2007 - 16,892 ₪ ; לשנת 2008 - 17,692 ₪). 26. לא מצאנו כי מעבר לסכומים שצויינו לעיל קיימת עילה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הפרת הסכם עבודה. סיכום 27. הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 7,023 ₪. ב. דמי חגים בסך 1,540 ₪. ג. פיצויי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל בסך 5,386 ₪. ד. דמי הבראה בסך 899 ₪. מהסכומים דלעיל יקוזז סכום של 2,036 ש"ח בגין תשלום פדיון חופשה שנתית ביתר. נוכח האמור, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסה"ד סך 12,812 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.08 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. חוזההסכם קיבוציחברה עירונית