1. התובע הגיש כנגד הנתבעת וכן כנגד מרדכי רחמים כנתבע 2 תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה (תיק מס' נו/3778 - 35) ותביעה לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין הפרשות לתגמולים בחסר. (תיק מס' נו/2950 - 3). 2. התביעות אוחדו בהתאם להחלטת בית הדין מיום 05.11.96. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 06.05.98, נמחקה התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 2. 3. בכתב ההגנה נטען כדלקמן: א. התובע התפטר מעבודתו בנתבעת הגם שהוצע לו לעבוד באתרים חלופיים באותם תנאי שכר. ב. עפ"י המוסכם בין הצדדים בשכרו של התובע נכללו התנאים הנלווים שהם: הבראה, חופשה, חגים ונסיעות ועל בסיס שכר זה הפרישה הנתבעת לביטוח מנהלים עבור התובע. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 4. העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע הועסק על ידי הנתבעת, כשומר, בתקופה החל מיום 27.10.93 ועד יום 14.07.96. ב. העבודה בוצעה בבית ידיעות אחרונות ברח' מוזס בת"א, (להלן-האתר) להם סיפקה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה, עד ליום 14.07.96 (כולל). ג. בתאריך 20.06.96, מסרה הנתבעת לידי התובע מכתב בדבר סיום העבודה באתר, בעקבות החלטת הלקוח על סיום ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. (ת/1). 5. באשר לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים - לטענת התובע, פוטר מעבודתו אצל הנתבעת עם הפסקת עבודתה באתר ידיעות אחרונות (ר' סעיף 2 לכתב התביעה - נו/35-3778). לטענת הנתבעת, עם הפסקת עבודתה באתר ידיעות אחרונות הוצע לתובע לעבוד באתרים חלופיים באותם תנאי שכר, אך הוא העדיף להתפטר מעבודתו ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים (ר' כתב ההגנה נו/35-3778). כפי שעולה מהעדויות, בפגישה שנתקיימה בין מנהל הנתבעת, מרדכי רחמים לבין התובע, הוצע לתובע להמשיך ולעבוד באתר חלופי ובאותם תנאי העסקה, אולם התובע סירב לכל הצעה שהיא (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול ועדות רחמים בעמ' 9 - 18 לפרוטוקול). ב"כ התובע, טוענת בסיכומיה, כי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע באתר, מזכות את התובע בתשלום פיצויי פיטורים, וזאת נוכח הוראה מפורשת בהסכם הקיבוצי בענף השמירה וההלכה הנוהגת. 6. סעיף כ' (11) להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה ואבטחה מיום 12.2.72 (מס' 7019/72 , להלן - "ההסכם הקיבוצי") מתייחס למקרה בו מפסידה חברת שמירה מקום עבודה וזכאותו של העובד שהועסק באותו מקום לפיצויי פיטורים. בפסק הדין בענין דב"ע נה/105 - 3 צוות בטחון שירותי אבטחה בינלאומי נ' אלי הורתי פד"ע כט 115, עליו סומכת ב"כ התובע את טענתה, נדונה פרשנותה של הוראה זו שבהסכם הקיבוצי ונפסק, כי חובת תשלום פיצויי פיטורין חלה על חברת השמירה גם שעה שהעובד מסרב לעבור לעבוד למקום עבודה חלופי המוצע לו על ידי מעבידו. ברם, בענייננו לא הוכח כי הנתבעת הינה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל שהוא צד להסכם הקיבוצי. בדיקת ההוראות שהורחבו בצו ההרחבה בענף השמירה (י"פ 2532, תשל"ט עמ' 1377; להלן - "צו ההרחבה") מעלה ,כי כל ההוראות בהסכם הקיבוצי שעניינן פיטורין, התפטרות ותשלום פיצויים (סעיפים: כ' - כב' להסכם) לא הורחבו בצו ההרחבה. לפיכך, אין הוראות אלו והפסיקה בעניינן חלות במקרה שבפנינו. 7. המסקנה המתבקשת מעובדות המקרה שבפנינו היא, משסירב התובע להמשיך ולעבוד באתרי השמירה החלופיים שהוצעו לו על ידי הנתבעת, עם סיום העסקתו באתר ידיעות אחרונות, משלא הוכח, כלל ועיקר, כי הנתבעת בקשה להפסיק את העסקתו אצלה מה גם , שבמכתבה ת/1 ציינה הנתבעת, כי בכוונתה להציע לו מקומות עבודה חלופיים באותם תנאי שכר , הרי שיש לראות בהפסקת עבודתו בגדר התפטרות בגינה אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים. 8. תוקפו של הסכם השכר שבין הצדדים - שכרו של התובע שולם על בסיס שכר לשעה, ובהתאם להיקף השעות שעבד מדי חודש. לטענת הנתבעת, השכר ששולם לתובע במהלך תקופת עבודתו כולל תשלום בגין הבראה, נסיעות, חופשה וחגים. לתיק בית הדין הוצגו תלושי שכר המתייחסים לחודשים 1/96 - 6/96 בלבד. בתאריך 14.07.94, חתם התובע על מסמך הנושא כותרת "הסכם לתנאי העסקה" (ת/4), לפיו השכר לשעה הינו 11 ש"ח וכולל תשלום עבור שעות נוספות, חגים, חופשה, הבראה ונסיעות. לטענת התובע, חתם על ההסכם בכפייה לאחר שנאמר לו מהקב"ט, מר שוקי נתן, מטעם הנתבעת, כי באם לא יחתום על המסמך יפוטר מעבודתו (ר' סעיף 8 לכתב התביעה נו/3-2950). ואולם, התובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית לאשש גרסתו זו. לגרסת מנכ"ל הנתבעת, בתקופה שקדמה למועד חתימת ההסכם, הוסכם בע"פ על שכר כולל ו"על מנת למנוע בעיה משפטית" החליטה הנתבעת לעגן המוסכם בכתב (ר עמ' 8 לפרוטוקול). מהימנה עלי גרסתו זו של מנהל הנתבעת וזאת אף ביתר שאת נוכח הודאתה בתשלום הזכויות הנלוות לתקופה שקדמה לחתימת ת/4 (ר' עמ' 10 לפרוטוקול) וכן נוכח העובדה , כי בתקופת חתימת ת/4 השכר לשעה עליו הסכימו הצדדים עלה בכ - 30% משכר המינימום לשעה נכון לאותו מועד. בנסיבות העניין, יש לראות בהסכם העבודה החתום על ידי הצדדים בגדר הסכם תקף בכפוף לבחינת קיומן של הגבלות בחוק ו/או בהסכם קיבוצי ו/או בצו ההרחבה לעניין רכיבי השכר הכולל עליהם הוסכם בין הצדדים. 9. באשר לתקופה שקדמה למועד חתימת ת/4 - לא הוכח כי עובר לתחילת העסקתו של התובע בשירות הנתבעת הוסכם על תשלום שכר כולל. אין חולק כי בתקופה הנ"ל, 27.10.93 ועד 14.07.94, לא קיבל התובע תשלום בגין הזכויות הנלוות הנטענות. מנכ"ל הנתבעת בעדותו מסר כי הבין שמאחר ולא היה הסכם כתוב בין הצדדים "אין מנוס אלא לשלם להם עבור התקופה הנ"ל" ( ר' עמ' 10 לפרוטוקול) , וכי התשלום בגין כך אף הוצע לתובע כנטען בכתב ההגנה וכפי ששולם לעובדים אחרים בנתבעת שסירבו לחתום על ההסכם ת/4 (עמ' 8 לפרוטוקול). מכאן, שהתובע זכאי לתשלום בגין הזכויות הנלוות עבור התקופה שקדמה להסכם ת/4. 10. באשר לתקופה מאז חתימת ת/4 ועד למועד סיום העבודה - ב"כ התובע טוענת בסיכומיה להיעדר תוקף מחייב להסכם משלא נערך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף, נוגד את הוראות ההסכם הקיבוצי ואת הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן-החוק). סעיף 5 לחוק קובע כדלקמן: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 ,חל לגביו ונקבע לו שכר-עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951, או הכולל דמי-חופשה תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על-ידי שר העבודה." לעניין עתירתו של התובע לפדיון חופשה, הרי שמכוח הוראת החוק הנ"ל אין תוקף להוראה בהסכם לפיה יש לראות בשכרו של התובע ככולל תשלום בגין חופשה שנתית ועלינו לבחון זכאותו של התובע לזכות זו מכח החוק ועל פי תנאי העסקתו. ואולם, לעניין דמי ההבראה, דמי החגים ודמי הנסיעות אין כל הגבלה בחוק ו/או בהסכם קיבוצי ו/או בצו ההרחבה האוסר על הכללת רכיבים אלו בשכר כולל של העובד ועל כן עלינו לבחון זכאות התובע בהתאם לסיכום בדבר תנאי העסקתו והתנהגות הצדדים בהתאם. 11. צודקת ב"כ התובע בטענתה כי ההסכם לא נערך בנוסח המחייב עפ"י ההוראות הקבועות בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה המתייחסות להסכם על שכר כולל שעות נוספות (הוראות סעיפים ח.7. - ח.9. לצו ההרחבה), ולא נשלח למועצת הפועלים כמתחייב עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי, ברם בענייננו, לא עתר התובע לשעות נוספות ועל כן אין נפקא מינה לסעיפים אלו. ואולם, אין בעתירתו של התובע ולו דבר לעניין שעות נוספות ומכאן, שאין נפקא מינה להוראות אלו שבהסכם הקיבוצי. 12. אשר לפדיון החופשה - חובת ההוכחה מוטלת על המעביד הנתבע ולא על העובד התובע, להראות, כי העובד זכה למלוא החופשה החוקית המגיעה לו (ר' דב"ע מב/17 - 3 גולן ואח' נ' ממן פד"ע יג, 321). עיון בתלושי השכר מעלה, כי הנתבעת שילמה לתובע תשלומים בגין חופשה שנתית. בחישוב ימי החופשה המגיעים לתובע על פי החוק ובהתאם לתנאי העסקתו ובניכוי הסכומים ששולמו לו, כאמור, מגעת יתרת הסכום לתשלום לתובע בגין חופשה שנתית לסך של 2,880 ש"ח. 13. אשר לדמי הבראה ודמי חגים - לאור הקביעה בדבר תוקפו של הסכם ההעסקה מיום 14.7.94 ובהיעדר הגבלה שהיא מכח חוק ו/או הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה, לפיה אין לכלול בשכר תשלומים בגין דמי הבראה או דמי חגים, ומאחר והתובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבעת פעלה שלא בהתאם להסכם זה, הרי שיש לבחון זכאותו של התובע לדמי הבראה ולדמי חגים בגין תקופת העבודה עד מועד חתימת ההסכם ת/4 בלבד. לעניין דמי הבראה - מאחר והתובע לא השלים שנת עבודה אחת אצל הנתבעת עובר לחתימת ת/4 , הרי שלא קמה לו זכאות לדמי הבראה בגין תקופה זו. לעניין דמי חגים - התובע טוען לזכאותו לתשלום עבור 27 ימי חג במשך עבודתו. סעיף יא לצו ההרחבה החל על הצדדים אינו מבחין, לעניין תשלום דמי חגים, בין עובד בשכר לעובד במשכורת ועל פיו זכאי התובע ל - 10 ימי חג בשנה. מכאן, שהתובע זכאי לתשלום בעבור 7 ימי חגים בשנת עבודתו הראשונה אצל הנתבעת ולסך של 840 ש"ח. 14. אשר לדמי הנסיעות - אין חולק, כאמור , כי התובע לא קיבל החזר נסיעות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת עובר לחתימת ת/4 , קרי מתאריך 27.10.93 ועד לתאריך 14.7.94 (ר' סעיף 9 לפלוגתאות מיום 10.4.97). מכאן, שבגין תקופה זו זכאי התובע להחזר נסיעות על פי תעריף חופשי חודשי בסך 136 ש"ח לסך של 1,156 ש"ח. אשר לתקופה שלאחר חתימת ת/4 - אין כל איסור, כאמור , על הכללת הוצאות נסיעה כחלק ממשכורתו הכוללת של העובד, בתנאי שהסכם כזה היה ידוע ומוסכם על שני הצדדים במהלך ביצוע העבודה. בתי הדין לעבודה נוטים לאשר קיומו של הסכם כזה בין הצדדים כאשר התנהגותם מלמדת על קיומו של הסכם שכזה וכך מצא בית הדין, כי שתיקתו של עובד במשך שנים ארוכות ואי מחאתו נגד אי תשלום הוצאות נסיעה לימדו, כי אכן , קיבל החזר נסיעות במסגרת שכרו הכולל (ר' דב"ע נו/226 - 3 אבי סטריקל נ' מנשה ידגר - לא פורסם). בנסיבות דנא עת לא הצביע התובע על דרישה מוקדמת לנתבעת בגין החזר נסיעות עדיפה בעיני גרסת הנתבעת לעניין היותו של השכר ששולם לתובע במהלך תקופת החוזה כשכר הכולל תשלום עבור נסיעות. מכאן, שלא זכאי התובע להחזר נסיעות בגין תקופת החוזה. 15. אשר לתביעה להפרשי תשלומים לביטוח מנהלים - לטענת התובע , ההפרשות לקופת הגמל נעשו בחסר (ר' סעיף 5 לכתב התביעה). לטענת הנתבעת, ההפרשות בוצעו מתאריך 1/95 ושולמו כסדרן כמתחייב מהמערכת הנורמטיבית החלה על הצדדים (ר' סעיף 11 לפלוגתאות מיום 10.4.97). מעיון בתלושי השכר שהוצגו לתיק בית הדין ( מחודש 1/96 ועד לחודש 6/96 ) לא ניתן לקבוע האם הופרשו לתובע סכומים בחסר. בהיעדר כל ראיה פוזיטיבית לעניין הסכומים אשר היה על הנתבעת להפריש לקופת הגמל ובהיעדר כל נתונים לגבי הכספים שנצטברו בקופה, ומאחר וב"כ התובע לא התייחסה בסיכומיה לרכיב תביעה זה , הרי שניתן לראות בתובע כמי שזנח טענתו (ראה לעניין זה דב"ע נה/144 - 0 קורנפלד נ. המוסד, לא פורסם, וכן דב"ע נד/3 - 3 כהן נ. החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כ"ח עמ' 90, בעמ' 96) ואין בית הדין נדרש לדון ברכיב תביעה זה. 16. לאור האמור לעיל אני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. סך של 2,280 ש"ח בגין פדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.96 ועד לפירעון. ב. סך של 840 ש"ח בגין פדיון דמי חגים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.96 ועד לפירעון. ג. סך של 1,156 ש"ח בגין החזר נסיעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.96 ועד לפירעון. ד. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. חוזהדמי נסיעההסכם קיבוצי