1. לפנינו תביעת התובעת מהנתבעת לתשלום דמי טיפול ארגוני מכוח סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התש"יז-1957 (להלן: "החוק"),בגין השנים 2000 עד 2006, (להלן: "התקופה הרלבנטית). 2. התובעת, טוענת להיותה ארגון מעבידים שהינו צד להסכמים קיבוציים כלליים, אשר הורחבו בצווי הרחבה. בין היתר, חתומה התובעת לטענתה על הסכם קיבוצי כללי בענף מלאכה ותעשיה זעירה, (שנחתם ביום 8.3.79 ומספרו 7013/79), (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), אשר מסדיר את שכר העבודה של העובדים. לדידה, צו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה, (שפורסם בי"פ 2641, התש"ם, עמ' 2013), (להלן: "צו ההרחבה"), החיל את ההסכם הקיבוצי על כל העובדים ועל המעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפורטים בתוספת השנייה לצו ההרחבה. בתוספת השניה יש התייחסות מפורשת לענפים הבאים: טקסטיל, (ס"ק 1 לתוספת השניה לצו ההרחבה), חייטים (ס"ק 16), רוקמים (ס"ק 33) ותפרים (ס"ק 35). עותק צו ההרחבה, לרבות התוספת השניה צורפו כנספח א' לסיכומי התובעת. 3. הנתבעת הינה בעלת עסק בשם "אושידה" בו מנוהל לטענתה סלון העוסק במתן שירות, בתפירה, השכרה ומכירה של שמלות ואביזרים לאירועים. לדידה, השמלות והאביזרים מיוצרים אצלה במיוחד ועפ"י הזמנה אישית של כל לקוחה. 4. התובעת טוענת, כי הנתבעת עוסקת בתחום הטכסטיל ו/או חייטות ו/או רקמה ו/או תפירה, כאמור בתוספת השנייה לצו ההרחבה. כמו כן, מספר העובדים שהעסיקה הנתבעת לא עלה על 20. על כן, לטענתה, על הנתבעת לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי, על פי הקבוע בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות"). מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דוד פסו מנהל תחום לקוחות וממונה על הגביה בתובעת. לתצהירו צורף צו ההרחבה וכן צורפה טבלת דמי חבר מחייבת לשנת 2007 לגבי גובה תשלם דמי החבר, (להלן - "הטבלה"). בהתאם לסכומים הנקובים בטבלה חושבו דמי הטפול שנדרשו מהנתבעת בשיעור מחצית מדמי החבר. מר פסו נחקר על תצהירו. 5. הנתבעת טענה כי היא אינה עוסקת כלל בתחום "המלאכה והתעשיה הזעירה" באופן כללי ובאופן ספציפי לא בתחומי "הטכסטיל", ו/או "חייטים" ו/או "רוקמים" ו/או "תפרים" כאמור בתוספת השנייה לצו ההרחבה. לטענתה, עיקר עיסוקה הינו מתן שירות - לגבי שמלות ואביזרים לארועים לפי הזמנה אישית של כל לקוחה ולקוחה בנפרד. עוד טענה הנתבעת, כי צו ההרחבה אינו מסדיר את עניין שכר העבודה של העובדים אלא רק את שכר המינימום ותוספת היוקר ולכן צו ההרחבה לא עומד בתנאי של תקנה 1(א) לתקנות והוא לא חל על הנתבעת. הנתבעת טענה גם כי התובעת לא הוכיחה כי היא צד להסכם הקיבוצי. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר סמירה הרצל, מנהל הנתבעת והבעלים היחיד שלה. בשלב ההוכחות הודיע ב"כ התובעת, כי לאור האמור בסעיפים 4, 3 ו - 6 לתצהירו של מר סמירה הוא מוותר על חקירתו הנגדית. דיון והכרעה: 6. בהתאם לסע' 33 ז' לחוק, רשאי ארגון מעבידים החתום על הסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה, לגבות ממעסיק שחל עליו צו ההרחבה, דמי טיפול ארגוני-מקצועי בהתאם לקבוע בתקנות. וכך קובע סעיף 33 ז' (א) לחוק: "שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני - מקצועי לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור" 7. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, מוטל על הטוען- התובעת. המבחן המכריע לבחינת תחולת צו הרחבה, הוא עיקר עיסוקו של המעסיק (דב"ע שן/7-1 הדי אליקים נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, פד"ע כג(1) 45). כך נקבע גם בע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, פס"ד מיום 9.7.00, לא פורסם): "כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד". 8. בבחינת סיווג עיקר עיסוקו של המעסיק, מקובל להשתמש בנתונים המופיעים בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, (להלן: "הסיווג האחיד של הלמ"ס"), (דב"ע נו/272-3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז, פס"ד מיום 4.12.96). 9. צו ההרחבה קובע כי: "...תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י...תורחב, וכי ההוראות המפורטות בתוספת הראשונה, יחולו מיום י"ז בתמוז תש"ם (1 ביולי 1980) על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפורטים בתוספת השנייה...". בתוספת השנייה מפורטים, בין היתר, ענפי מלאכה ותעשיה זעירה הבאים: "1.טכסטיל... 16.חייטים... 33.רוקמים.. 35.תפרים". 10. בסעיפים 3 עד 6 לתצהירו של מר סמירה מטעם הנתבעת ציין מר סמירה לגבי מהות עיסוקה של הנתבעת: "3. בין מגוון עיסוקיה ובעיקר, הנתבעת עוסקת בתפירה, השכרה ומכירה של שמלות ואביזרים לאירועים אשר מיוצרים באופן מיוחד ועל פי הזמנה אישית לכל אחת מלקוחות הנתבעת. דהיינו בעיקר עוסקת הנתבעת במתן שירות ללקוחותיה ואינה עוסקת בפעילות יצרנית, אינה מוכרת בסיטונאות ואינה עוסקת בתעשייה. 4. על מנת להמחיש את אופן ניהול עסקיה של הנתבעת יצוין כי כל לקוחה שמגיעה לסלון מקבלת יחס אישי. הלקוחה, בעזרת צוות הסלון, בוחרת את דגם השמלה שברצונה להזמין, היא גם בוחרת את הבד ואביזרים נלווים לשמלה, כגון תחרה, נעליים, תכשיטים, כיסוי ראש, וכדומה. הצוות של הנתבעת מודד את מידות הגוף של הלקוחה והשמלה נתפרת במיוחד עבור הלקוחה. במהלך הכנת השמלה הלקוחה חוזרת לסלון למספר מדידות נוספות על מנת להתאים את השמלה למידותיה. 5. יודגש שוב-אין מדובר בקו ייצור, אין מדובר בסיטונאות, אין מדובר בקו תעשייתי- מדובר בעסק עונתי אשר רוב עיסוקו שמלות כלה לחתונות. העונה הכי עסוקה היא חודשי הקיץ". 6. נכון להיום, עונת הקיץ 2008, בסלון הנתבעת עובדים 14 עובדים: 2 מנהלים, 3 מוכרות, מזכירה כללית, 2 תדמיתניות ו-6 תופרות. הממוצע השנתי בעבר היה כ-15 עובדים בחודש כללי". (ההדגשה שלי - א.ל.). 11. התובעת הגישה לבית הדין (כמוצג ת/1) ואף צירפה לסיכומיה כנספח ד' את העתק העמודים הרלוונטים מהסיווג האחיד של הלמ"ס, (ע"מ 82, 83). שם בתת ענף 1803 "תעשיית מוצרי הלבשה עליונה ומתפרות בגדים (פרט לסרוגים)", תחת ענף ראשי תעשיה, (כריה וחרושת) מופיעה במפורש התייחסות לעיקר עיסוקה של הנתבעת - דהיינו, ייצור מלבושים עליוניים לנשים: חולצות ושמלות, כדלקמן: "1803. תעשיות מוצרי הלבשה עליונה לנשים כולל: ייצור מלבושים עליונים לנשים: חולצות ושמלות, מעילים ומעילי גשם, מכנסיים. אינו כולל: תעשיות מוצרי הלבשה עליונה מעור ומפרווה (1801), תעשיית מוצרי הלבשה סרוגים (178)". 12. אין חולק, כי על פי עדותו של מר סמירה כמצוטט מתצהירו, הנתבעת עוסקת בעיקר בתפירת שמלות לארועים, עפ"י הזמנה אישית של לקוחותיה. נקבע בזאת, כי עיסוקה זה נכלל במפורש בגדר ההגדרה של תעשיית מוצרי הלבשה עליונה לנשים כאמור בסיווג האחיד, הכולל כאמור, ייצור מלבושים עליונים לנשים לרבות שמלות. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת שלא נתמכה בכל ראיה, כי במסגרת תעשיית מוצרי הלבשה עליונה ומתפרות בגדים יש להתייחס רק לעסקים בהם היצרנים מייצרים כמויות גדולות וזהות של פריטי לבוש. החלק הארי של פעילותה של הנתבעת הוא כאמור בייצור שמלות ואין רלוונטיות אם עסקינן בהזמנה אישית של כל שמלה ושמלה או יצור מספר שמלות זהות. אין בעובדה שהנתבעת מייצרת שמלות על פי הזמנה אישית ולא בקו יצור תעשייתי כדי לשחרר אותה מחבותה הסטטוטורית לגבי תשלום דמי טפול אירגוני מקצועי לתובעת שכן צו ההרחבה חל במפורש על ענפי תעסוקתה: חייטות, ריקמה ותפירה. מתן השירות ללקוחות הוא פועל יוצא מפעילות התפירה והרקמה כאמור. עיקר עבודתה הוא קודם כל בייצור - בתפירת שמלות שהרי בלא השמלות לא יתכן מתן שירות בנדון. 13. מר סמירה הצהיר בסעיף 6 לתצהירו, כי הממוצע השנתי בעבר של עובדי הנתבעת היה כ-15 עובדים בחודש, קרי, אין חולק כי הנתבעת לא העסיקה יותר מ-20 עובדים בתקופה הרלבנטית לתיק זה. 14. לאור כל האמור לעיל נקבע בזאת, כי צו ההרחבה חל על הנתבעת ולפיכך לאור הוראותיו היא חייבת בדמי טיפול ארגוני- מקצועי בהתאם לתקנות. מר פסו לא נחקר כלל לגבי הסכומים שהתובעת דרשה מהנתבעת בנדון, בהסתמך על הטבלה שצורפה לתצהירו. החישובים נעשו על ידו בהתייחסות ל- 15 עובדים. כאמור אין מחלוקת שזה היה מספר העובדים הממוצע בנתבעת בתקופה הרלוונטית, (ס' 6 לתצהירו של מר סמירה). לפיכך, מתקבל חישוב התובעת כאמור בסעיף 9 לתצהירו של מר פסו באשר לסכום שיש לחייב את הנתבעת כדמי טיפול אירגוני, בהסתמך על נתוני הטבלה, כדלקמן: 2,365 ₪ (מחצית מדמי החבר) X 7 שנים = 16,555 ₪. 15. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה צו ההרחבה אינו מסדיר את עניין שכר העבודה של העובדים. בצו ההרחבה צוין במפורש בסעיף ט', עניין שכרו של העובד בהתאם לוותקו אצל אותו מעביד. כמו כן לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי היא צד להסכם הקיבוצי. עדותו של מר פסו בנדון, בתצהירו, לא נסתרה. טענת הכפיה שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת נדחית אף היא. 16. אשר על כן, הננו מחייבים את הנתבעת בדמי טיפול ארגוני-מקצועי בגין השנים 2000 עד 2006 בהתייחסות ל- 15 עובדים (כאמור בהודאתה), בסך של 16,555 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה-23.9.07, עד יום התשלום בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום שימסר פסק הדין לנתבעת. 17. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. 18.חוזההסכם קיבוצי