I. ההליך 1. לבית-הדין האזורי בירושלים הוגשו שתי תובענות: התובענה האחת - על-ידי מר וילהלם רוזנבלט (להלן - רוזנבלט) נגד מדינת ישראל (דיון מס' לב/7 - 7), והשנייה על-ידי מר שרגא הירש (להלן - הירש) נגד הסוכנות היהודית לא"י (להלן - הסוכנות) (דיון מס' לב/11 - 9). בית-הדין האזורי איחד את הדיון בשתי התובענות. 2. רוזנבלט עתר, כי "המשכורת הקובעת" המשמשת לתשלום קצבתו תחושב על בסיס דרגה י"א שבדירוג האחיד, ולא על בסיס דרגה י' שבאותו דירוג, היינו דרגתו בפועל ביום פרישתו לגמלאות. הירש עתר, כי למשכורת החודשית המשמשת בסיס לחישוב קצבת הפרישה שלו ייווסף סכום של 95 ל"י. השניים סמכו בתביעתם על הסכם קיבוצי, והירש סמך, בנוסף, על חוקת העבודה של עובדי הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן - חוקת הפנסיה). 3. בית-הדין האזורי נעתר לתביעתו של רוזנבלט, ודחה את תביעתו של הירש. בפני בית-דין זה ערעור המדינה על פסק-הדין בעניינו של רוזנבלט, וערעור של הירש על פסק-הדין בעניינו הוא. שני הערעורים נדונו במאוחד. 4. העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי, עובדות שלמעשה לא היו שגויות במחלוקת, הן: (א) (1) רוזנבלט היה עובד מדינה, וביום 1.2.1970 יצא לקצבה; (2) דרגתו האחרונה של רוזנבלט בשירות המדינה היתה דרגה י' בדירוג האחיד, ובעת צאתו לקצבה הוא כבר שהה בדרגתו יותר מ-5 שנים. (ב) (1) הירש היה עובד הסוכנות, וביום 8.9.1966 "פרש לפנסיה"; (2) בית-המשפט העליון פסק והצהיר, ביום 31.12.1972, כי הירש "זכאי לחישוב גמלתו על-פי דרגה ט"ו בעלת 34 נקודות החל ביום פרישתו". 5. ההסכם הקיבוצי שעליו סמכו רוזנבלט והירש הוא הסכם קיבוצי מיוחד-מורכב (MULTIPLE COLLECTIVE AGREEMENT) שנערך ב-4.2.1971 בין שלושת מעבידים - הממשלה, מרכז השלטון המקומי (מעמדו לעניין עריכת הסכם קיבוצי אינו עומד לדיון והסוכנות היהודית לא"י (שמשום מה נקראים יחד "צד א'"), לבין המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים (משום מה, גם כל אלה נקראים יחד "צד ב'"); הסכם זה הוגש לרישום כדין כהסכם קיבוצי, וייקרא להלן - ההסכם הקיבוצי. חוקת הפנסיה שעליה סמך הירש היא הסכם מיום 1.6.1953, המהווה נספח מספר 9 לחוקת העבודה של עובדי הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, ש"נקבעה" בשנת 1934, כפי שתוקנה מזמן לזמן (לא הוברר במהלך הדיון בפני בית-הדין האזורי ובמהלך הדיון בערעור, "חוקת העבודה" הזאת - מה מעמדה המשפטי, ואם נעשה דבר לעניין מעמדה בעקבות חוק ההסכמים הקיבוציים משנת 1957, בנוסף להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 7.6.1971 המתייחס לעובדים שנתקבלו לעבודה אחרי 9.12.1969). 6. להלן ההוראות שבהסכם הקיבוצי הצריכות לערעור זה: (א) ההסכם הקיבוצי מתייחס להסכם קודם, שנחתם ביום 3.4.1970, "בדבר מדיניות השכר ותנאי העבודה בשירות המדינה"; (ב) סעיף 4 להסכם הקיבוצי הנושא את השם "קידום דרגת עובד" קובע, כי "עובד אשר דרגתו בתקן היא אחת הדרגות א'-י"ד של הדירוג האחיד, אשר שהה בדרגתו 5 שנים לפחות, יהיה זכאי לעלות בדרגה אחת מעל לדרגתו בתקן אשר תיראה כדרגה אישית. פסקה זו לא תחול על עובד אשר דרגתו היא דרגה אישית"; (ג) סעיף 5 להסכם הקיבוצי הנושא את השם "תוספת לעובדים בדרגות ט"ו ומעלה" קובע, כי "עובד אשר דרגתו בתקן היא אחת הדרגות ט"ו-י"ט של הדירוג האחיד, אשר שהה בדרגתו 6 שנים לפחות, יהיה זכאי לתוספת בשיעור של, 75% מההפרש שבין השכר היסודי התחילי של הדרגה, לבין זה של הדרגה שמעליה"; (ד) סעיף 19 להסכם הקיבוצי קובע לאמור: "הסכם זה חל על העובדים הקבועים והזמניים וכן על העובדים המועסקים על-פי חוזה מיוחד, אשר קובע כי משכורתם משתלמת לפי דרגה מסויימת של סולם הדירוג האחיד. כן יחול הסכם זה על עובדים אשר פרשו מן השירות לפני חתימתו, שלא עקב פיטורים מטעמי משמעת או עבירה פלילית, אם עברו למקום עבודה בו חלים התנאים של הסכם קיבוצי זה, או שפרשו לקצבה, או שנפטרו, או שהתפטרו בנסיבות המזכות אותם בפיצויי פיטורים מלאים"; (ה) סעיף 20 להסכם הקיבוצי קובע לאמור: "תוקפו של הסכם זה מיום 1.4.1970 עד 31.3.1972, פרט לעניינים בהם נקבע במפורש אחרת", ובפתח ההסכם נאמר שהוא נערך ביום 4.2.1971. 7. ההוראה שבחוקת הפנסיה, הצריכה לערעור, קובעת כי "שיעורי הפנסיה לפי סעיף 9, יהיו צמודים לתנודות ושינויים העלולים לחול בדרגות ובהרכב המשכורת הקבועה בדרגתה הכללית במשך כל תקופת תשלום הפנסיה". 8. בית-הדין האזורי פסק לטובת רוזנבלט מאחר ומצא, כי מכוח סעיף 19 להסכם הקיבוצי חל עליו סעיף 4 להסכם, באשר התקיימו בו התנאים שבסעיף וסעיף 19 אינו מגביל את מועד הפרישה. בית-הדין האזורי גם דחה את טענת בא-כוח המדינה שעל-ידי יישום סעיף 4 להסכם הקיבוצי משנים את "המשכורת הקובעת" המתייחסת לדרגה "ערב פרישתו מהשירות" של רוזנבלט, ופעולה זאת נוגדת את חוק שירות המדינה (גמלאות). בית-הדין האזורי סבר שחל כאן הכלל המתיר להוסיף בהסכם קיבוצי על אשר נקבע בחוק. 9. בית-הדין האזורי לא נעתר לתביעתו של הירש, משום שבהירש לא התקיים התנאי שבסעיף 5 להסכם הקיבוצי, כי הרי הוא "שהה בדרגתו יום אחד לכל היותר", ולא מוכן היה לקבל את הטענה, שלאור האמור בסעיף 10 (ג) לחוקת הפנסיה (סעיף 7 דלעיל), יש לראות בסכום המשתלם לפי סעיף 5 להסכם הקיבוצי תוספת ל"משכורת הקבועה". 10. פסק-הדין שלהלן הוא על דעת רוב חברי המותב. דעתו של אחד מחברי המותב היא כי יש לדחות את שני הערעורים, הן את ערעור המדינה בעניינו של רוזנבלט והן את ערעורו של הירש בעניינו הוא. 11. לאור האמור בפסקה השנייה שבסעיף 5 דלעיל, יועבר העתק מפסק-דין זה ליועץ המשפטי של הסוכנות, לוועד המרכזי של הסתדרות הפקידים ולמועצת פקידי הסוכנות. II. פסק-דין 1. השאלה הראשונה אשר לה יידרש בית-הדין, שאלה משותפת לעניינו של רוזנבלט ולעניינו של הירש, היא נפקותו של ההסכם הקיבוצי לענייננו, ופירושם של הסעיפים שעליהם סמכו. 2. בבוא בית-הדין להשיב על השאלה שהוצגה, חייב הוא ליתן דעתו ולייחס משקל למהותו ולמעמדו במשפט של ההסדר החוזי שבו מדובר, היינו - הסכם קיבוצי. "הסכם קיבוצי" הנו, מאז 1957, השנה שבו נחקק חוק ההסכמים הקיבוציים, הסדר חוזי בעל מעמד מיוחד במשפט. מעמד זה בא להסכם הקיבוצי מכוח החוק, יש בו למעשה משום אצילת סמכויות על-ידי המחוקק לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים לקבוע נורמות משפטיות. ועשייתו למקור של זכויות וחובות במסגרת משפט העבודה האוטונומי. משאצל המחוקק סמכויות "חקיקה" לארגונים קבע, ומן ההכרח היה שיקבע, סייגים. הסייגים הם בשני מישורים: במישור הענייני ובמישור הפרסונלי. לשון אחר, המחוקק קבע סייג ענייני להסכמים קיבוציים, קבע ותחם את העניינים שיכולים להיות נושא להסדר בהסכם קיבוצי, וקבע ותחם את חוג האנשים שאותם אפשר לחייב באותו הסדר. נורמות שמחוץ לתחום הענייני שיועד להסכם קיבוצי, ונורמות המתיימרות לחייב אלה שאינם במסגרת המיועדת, אינן תופסות. את התחום הענייני קבע המחוקק בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), היינו "ענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם". את התחום הפרסונלי קבע המחוקק, לענייננו, בסעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, באומרו כי הסכם קיבוצי מיוחד חל על "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על-ידי מעביד שהוא בעל ההסכם" (ההדגשה לא במקור). 3. אין בית-הדין צריך להידרש בערעור זה לשאלה, אם בכלל, ואם כן - באיזו מידה, מכלול הבעיות מתחום המערכת הפנסיונית, ניתן להסדר בהסכם קיבוצי בתחום הענייני והפרסונלי שהמחוקק תחם בחוק ההסכמים הקיבוציים. ככלות הכל אין להתעלם מהעובדה שחוק הסכמים קיבוציים והסכמים קיבוציים הנערכים לפיו, לא באו אלא להסדיר יחסי עבודה קיבוציים, כך שלעובדים יובטחו תנאי עבודה נאותים, למעביד פעולה סדירה של המפעל ולצדדים עצמם - מעמד וזכויות המתחייבים מיחסי עבודה קיבוציים. חוק הסכמים קיבוציים כפי שהנו וההסכם הקיבוצי לא נועדו להסדרת מכלול הבעיות מתחום הביטחון הסוציאלי. (על הצורך בהסדר מיוחד באלה אפשר ללמוד מ- ‎[3] TRAITE DU DROIT DU TRAVAIL, CAMERLYNCK ED., T . 7, CONVENTIONS COLLECTIVES SECURITE SOCIALE, DROIT 77; [4] M. POULNAIS - LA .(CONVENTION COLLECTIVE DE SOCIAL, 1968, P. 498 לעניין ערעור זה די כי ייאמר ש"תנאי עבודה" שבהם מדובר בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, גם תנאים שבהם יפרוש אדם מעבודתו, כגון פיצויים, קצבה וגמלאות פרישה אחרות, במשמע. במה דברים אמורים? בטובות הנאה המובטחות לעובד כתנאי לעבודתו. מעצם מהותן של אלה שיחייבו אף לאחר תום תקופת החוזה ואף לאחר שפסקו יחסי עובד ומעביד בין בעל הזכות ובין החייב. .(HUECK - NIPPERDEY, LEHRBUCH DES ARBEITSRECHTS,T. II, P . 538 ]5[) יש ללמוד לענייננו גם מסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים האומר, כי הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה "יראו אותן כחוזה עבודה" בין המעביד לבין העובד; לשון אחר - כל אשר אינו יכול להוות חלק מחוזה העבודה בין השניים, אינו יכול להיכלל בחלק הנורמטיבי של הסכם קיבוצי (ראה גם ,‎.[5] HUECK - NIPPERDEY P. 240 ,240) 4. ומהתחום הענייני לתחום הפרסונלי. מהאמור בסעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים (הסכם קיבוצי מיוחד חל על העובדים המועבדים על-ידי מעביד שהוא בעל ההסכם, סעיף 2 דלעיל), מהאמור בסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים (צד להסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם), מהאמור בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים (הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, רואים אותן "כחוזה עבודה" בין המעביד והעובד שעליהם חל ההסכם) ומעצם מהותו של הסכם קיבוצי, היינו בואו, בתחום הנורמטיבי, לשמש תחליף לחוזה עבודה אינדיבידואלי - מכל אלה עולה ברורות שהכלל הוא, שבחלק הנורמטיבי מטיל ההסכם הקיבוצי חובות ומעניק זכויות ביחסים שבין עובד לבין מעבידו. יחסים חוזיים הנקבעים בין שניים שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד, אינם "חוזה עבודה" במשמעות סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, ואינם בתחום הפרסונלי של הסכם קיבוצי. 5. כללים אלה, שביסודו של הסכם קיבוצי, חייבים להנחות עת באים להשיב על השאלה שהוצגה בסעיף 1 דלעיל. 6. סעיף 4 שבהסכם הקיבוצי מקנה זכות ל"קידום דרגה" לעובד, אשר דרגתו בתקן היא, לענייננו, דרגה י', כך שהוא "זכאי לעלות בדרגה אחת מעל לדרגתו בתקן", ואותה דרגה "תיראה כדרגה אישית". אף פירוש בדוחק אינו יכול להביא לכך שיראו במי שיצא לקצבה ואין בינו לבין מעבידו לשעבר יחסי עובד ומעביד, אדם בעל דרגה בתקן העובדים ומכל שכן - אין לראות בו עובד העולה בדרגה ודרגתו אישית. כל זה אינו מתיישב כלל עם לשון בני אדם הבאים להסדיר יחסי עבודה ותנאי עבודה. מקל וחומר שאין להגיע לאותו פירוש בדוחק, עת התוצאה היתה מביאה לחריגה מהתחום הפרסונלי להסכם קיבוצי, שעליו דובר לעיל. אם יכול הסכם קיבוצי לקבוע לא רק בזכויות עובדים לעת פרישתם, אלא גם בזכויות של אלה שכבר פרשו, והקובע אינו ארגון המייצג רק פנסיונרים (יצויין שבישראל אין עדיין חוק להסדרים קיבוציים בתחום זה), אין כל ערובה לכך שאשר ייקבע יהיה תמיד לטובת הפנסיונרים, ובכך טעם נוסף לדחיית הטענה שיכול הסכם קיבוצי הקובע נורמות של תנאי עבודה, לקבוע במישרין, לכאן או לכאן, בזכויותיהם של פנסיונרים. 7. האמור לעניין סעיף 4 שבהסכם הקיבוצי, כוחו יפה גם לעניין סעיף 5 שבהסכם. בהקשר לסעיף זה, המזכה עובד ב"תוספת בשיעור של 75% מההפרש שבין שכר היסוד התחילי של דרגתו לבין זה של הדרגה שמעליה" (סעיף 6 שבחלק I דלעיל), יש לציין שבאותו סעיף מדובר בתוספת למשכורת, המתבטלת "עם עלייתו של העובד בדרגה" (סעיף 6 שבהסכם הקיבוצי), ואף דברים אלה מצביעים, חד-משמעית, שב"עובד" מדובר ולא במי שהיה עובד ופרש מהעבודה לפני שנים הרבה. 8. עד כאן, מבלי ליתן את הדעת להוראות שבסעיף 19 להסכם הקיבוצי; השאלה היא איש באותו סעיף לשנות לענייננו? 9. סעיף 11 לחוק ההסכמים הקיבוציים קובע כי "תחילתו של הסכם קיבוצי היא מהיום שנקבע לכך בהסכם, ובאין תאריך קבוע - מיום חתימתו". בהסכם הקיבוצי נקבע תאריך לתחילתו, והוא 1.4.1970. מכאן שיש לפרש את ההסכם הקיבוצי וליישמו, כאילו נעשה ביום 1.4.1970, ולעניין התחולה הפרסונלית - יש לפרש את הדיבור "עובד" בהתאם לכך, היינו כמכוון למי שהיה מועבד באותו תאריך. סעיף 19 להסכם הקיבוצי קובע, לעניין סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, את סוג העובדים שעליהם חל ההסכם, היינו "עובדים קבועים, זמניים, ועובדים על-פי חוזה מיוחד", כאמור בהסכם, וכן "עובדים שפרשו מהשירות לפני חתימתו והתקיימו בהם תנאים מסויימים", בין היתר - פרישה לקצבה. 10. סתמו מנסחי ההסכם הקיבוצי ולא נקבו במועד הפרישה שבה מדובר. לאור הכלל שאין הסכם קיבוצי קובע נורמות אלא ל"עובדים המועבדים על-ידי מעביד בעל ההסכם" (סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים), ולאור ההוראה שבהסכם כי תחילתו מיום 1.4.1970, ועל כן רואים אותו כאילו נחתם באותו תאריך - הפירוש הסביר הוא שסעיף 19 להסכם מתייחס רק לאלה שפרשו מן השירות תוך תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, היינו אחרי יום 1.4.1970, ולא בתאריך כלשהו בעבר הקרוב או הרחוק. למעשה, אפשר לראות את הסעיף כמגביל את הזכות להפרשי משכורת בעד פרק הזמן שמיום 1.4.1970 עד ליום חתימת ההסכם, 4.2.1971, רק לאלה שבהם מדובר בסעיף. 11. מאחר ורוזנבלט יצא לקצבה - פרש מהשירות - לפני 1.4.1970, אין סעיף 19 להסכם הקיבוצי חל עליו, ועל כן אין צורר להתייחס לשאלה שבה דן ופסק בית-הדין האזורי, מה הדין אם הסכם קיבוצי מעניק זכויות לגמלאות העולות על אלה שבהן חייבת המדינה מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות). שאלה זאת תישאר, איפוא, בצריך עיון (ראה בג"צ 35/62, [1]). כן אינה עולה בערעור זה השאלה, מהי משכורתו הקובעת של מי שיצא לקצבה אחרי 1.4.1970 ולפני 4.2.1971, לאור ההוראה שבסעיף 4 או 5 להסכם הקיבוצי. 12. הירש פרש מהשירות כבר בשנת 1966 וגם עליו אינו חל ההסכם הקיבוצי. נותרה טענתו המבוססת על חוקת הפנסיה (סעיף 9 שבחלק I דלעיל). נכון, נוסח הסעיף שבחוקת הפנסיה, שעניינו הבטחת "פנסיה ריאלית" (סעיף 10 (ג) לחוקת הפנסיה - סעיף 7 שבחלק I דלעיל). שונה מנוסח ההוראה שבחוק שירות המדינה (גמלאות) לאותו עניין (סעיף 8 - הגדרת "משכורת קובעת" ו"תוספת קבועה"). כן נטען בפני בית-הדין שההוראה שבחוקת הפנסיה שונה מהוראות מקבילות בקופות גמל מסוימות. 13. ודאי שרצוי הדבר, שבמסגרת המערכת הפנסיונית תהיינה ההוראות הנורמטיביות למהות הזכויות, להבדיל מהוראות לענייו הכמות, זהות, על מנת לקדם את המטרה של עבירות - TRANSFERABILITY - של זכויות, ויש לקוות שאלה שתפקידם לפעול בתחום זה, ובעיקר המרכז לביטחון סוציאלי, יפעלו לכך. זה לעניין הרצוי; לעניין פירוש הסעיף הרלבנטי שבחוקת הפנסיה, לא יראה בית-דין זה להתייחס להסדרים חוזיים אחרים. אמנם אמר בית-דין זה, כי בבואו לפרש הסכם קיבוצי יתייחס להקשר התעשייתי ולהסכמים קיבוציים אחרים בענף (דיון מס' לב/4 - 4; לב/4-3 [2], בע' 223-234), אך בית-הדין לא יוכל לאמץ אותה דרך לעניין פירוש חוזים פנסיוניים; אלה מבוססים בשלב זה על חוקים שונים, פועלים במסגרות משפטיות שונות, ואין לדבר על מערכת שמשתמעת ממנה אחידות שחוליותיה קשורות זו בזו. 14. את סעיף 10 (ג) לחוקת הפנסיה (סעיף 7 שחלק I דלעיל) יש לפרש, איפוא, מתוכו ומשמודעים למהותו - הבטחת "פנסיה ריאלית". יהא הפירוש אשר יינתן לסעיף האמור רחב ככל שיהא, אין לומר שתוספת משכורת לעובד אשר דרגתו בתקן היא דרגה ט"ו, ואשר שהה בדרגתו שש שנים לפחות והיא מתבטלת "עם עלייתו של העובד בדרגה" (כלשון הסעיפים 5 ו-6 שבהסכם הקיבוצי), מהוות שינוי שחל ב"דרגה ובהרכב המשכורת הקבועה בדרגתה הכללית" לכל בעלי דרגה ט"ו, שהיא הדרגה המשמשת "לחישוב גמלתו" של הירש. 15. התוספת האמורה בסעיף 5 להסכם הקיבוצי היא אמנם חלק מהמשכורת לעניין גמלאות, אך היא חלק מהמשכורת של אלה הזכאים לתוספת. ומי זכאי לתוספת? "עובד שדרגתו בתקן היא ט"ו, אשר שהה בדרגתו 6 שנים לפחות" הירש אינו עובד אשר לו דרגה בתקן. הירש הוא בר-גמלה (פנסיונר), גמלתו מחושבת על בסיס דרגה ט"ו שבדירוג הכללי וצמודה למשכורת הקבועה הכללית לבעלי דרגות ט"ו. הירש לא היה "עובד ששהה בדרגתו 6 שנים לפחות", באשר מאז הוענקה לו דרגה ט"ו כלל לא היה עובד, אלא פנסיונר". כי בסעיף 6 להסכם הקיבוצי מדובר רק במי שבינו ובין הסוכנות קיימים יחסי עובד ומעביד, ניתן ללמוד גם מהסיפה שבאותו סעיף האומרת, כי התוספת "תבוטל עם עלייתו של העובד בדרגה", והרי ברור שמי שפרש ויצא לגמלאות, אינו עולה יותר בדרגה. 16. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הערעור שהוגש על-ידי המדינה להתקבל, ודין הערעור שהוגש על-ידי הירש להידחות. 17. בהסכמה, אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוצייהדותהסוכנות היהודית