I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופט י' ינון; נציגי ציבור: ש' מירון ו-י' בן-משה; תב"ע לד/235 - 2) נתבררה תביעתו של המערער (להלן - העובד) בעתירה כי המשיבה (להלן - קופת-החולים לעובדים לאומיים) תשלם לו סך 280 ל"י - יתרת תוספת מאמץ, אשר לטענת העובד היא מלינה אותו מדי חודש, וכן כי המשיבה תחויב בתשלום פיצויי הלנה מירביים. 2. העובדות הדרושות לבירור העניין הן: א) ביום 27.10.1972 נחתם זכרון דברים בין העובד לבין קופת-חולים (להלן - ההסכם האישי), ובו - בין השאר - פסקות א' ו-ג': "א) ד"ר אידליץ יקבל תוספת מאמץ, השווה להפרש בין דרגתו הנוכחית "א" לדרגה "א+". תוספת זו מצודה (קרי: צמודה) לדרגה "א" כפי שהיא כיום, במידה ויחולו שינויים בדרגה זו בעתיד תשתנה התוספת בהתאם לכך". "ג) באם יחול שינוי בשכרו של ד"ר אידליץ, מסיבות כל שהן, והוא יתקדם לדרגה א+ תבוטל התוספת הנ"ל"; ב) (1) בעת שנחתם ההסכם האישי, היה בתוקפו הסכם קיבוצי שנחתם ביום 21.1.1971 בין הממשלה, מרכז קופת-חולים של ההסתדרות הכללית, הסתדרות מדיצינית הדסה והנהלת מלב"ן - מצד אחד, לבין ההסתדרות הרפואית בישראל וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל - מן הצד השני (להלן - ההסכם הקיבוצי הראשון), לתקופה מיום 1.4.1970 עד יום 31.3.1972. (2) בסעיף 1 (ג) לאותו הסכם נקבע "סולם דירוג הרופאים" והשכר שבצידו מיום 1.1.1972, כמפורט להלן: הדרגה משכורת יסוד תחילית תוספת הוותק שיא הדרגה א+ 1130 . . . . 1525 א 1140 . . . . 1405 ב 905 . . . . 1220 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ג) (1) ביום 30.8.1973 נחתם הסכם קיבוצי בין אותם הצדדים, לתקופה 1.4.1972 - 31.3.1974 (להלן - ההסכם הקיבוצי השני). (2) בסעיף 1 להסכם זה נקבע "סולם המשכורת של הרופאים" כמפורט להלן: הדרגה משכורת יסוד תחילית (שלושה שלבים משכורת בשיא הדרגה של תוספת ותק) א++ 1900 . . . . 2565 א+ 1800 . . . . 2430 אא 1650 . . . . 2225 אא (-) 1600 . . . . 2160 א 1500 . . . . 2025 ב+ 1380 . . . . 1865 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 3. א) המזכיר הכללי של ההסתדרות הרפואית בישראל העיד בבית-הדין קמא כי קופת-החולים לעובדים לאומיים נוהגת לפי הסכמים קיבוציים הנוגעים לרופאים, שנחתמו על-ידי ההסתדרות הרפואית. עובדה זאת איננה שנויה במחלוקת בין הצדדים; ב) העובד טען בכתב התביעה, כי לפי ההסכם האישי הוא זכאי ל"תוספת מאמץ" חודשי, "אשר סכומה יהיה כסכום ההפרש בין דרגה א' לדרגה א+ סולם הדרגות של הרופאים" וכי מאז תחילת תוקפו של ההסכם הקיבוצי השני מגיע סכום זה כדי 405 ל"י (ההפרש בין -.2,025 ל"י ל-2,430 ל"י, בין דרגה א' לבין דרגה א+, בשיא הוותק; ראה הטבלה שבפסקה 2(ג)(2) לעיל). ג) (1) קופת-החולים לעובדים לאומיים טענה בכתב ההגנה, בין השאר, לאמור: "8.... ב) לאור עמדת ועד הרופאים בסכסוך שהיה קיים בין ההנהלה ובינם סוכם לשלם לתובע משכורת של דרגה אחת נוספת על דרגתו באותה עת. ג) דרגתו של התובע באותה עת היתה 'א' והוסכם לשלם לו משכורת לפי דרגה 'א+'. ד) סוכם בשעתו במפורש כי במידה ויחולו שינויים בדרגה זו בעתיד תשתנה התוספת בהתאם. ה) בינתיים שונה סולם הדירוג של הרופאים ובמקום 'א+' נקבעה הדרגה שמעל לדרגה 'א' ל'אא (-), ורק לאחר מכן דרגה 'א+'. ו) השכר לפי דרגה 'אא(-)' שבאה במקום דרגה 'א+' אינו נופל מהשכר שהיה קבוע לדרגה 'א+' ואף עולה עליו. ז) הנתבעת שמרה ושומרת על העיקרון של תשלום דרגה אחת מעל לדרגה שנקבע לתובע. ח) הנתבעת תטען כי התובע זכאי לתוספת דרגה אחת בלבד לפי זכרון הדברים ותוספת זו שולמה לו". (2) לפי החישוב שעושה קופת-חולים לעובדים לאומיים, זכאי העובד ל"תוספת מאמץ" חודשית בשיעור 135 לירות בלבד (סכום השווה להפרש בין -.2,025 ל"י ל-2,160 ל"י, בין דרגה א' לבין דרגה אחת מעליה - דהיינו דרגה אא (-), בשיא הוותק; ראה הטבלה שבפסקה 2(ג)(2) לעיל; אם צודק העובד בטענתו העובדתית, שהקופה משלמת לו רק 125 ל"י לחודש, ולא 135 ל"י, הרי שגם לפי חישובי הקופה יש כאן טעות ב-10 ל"י שהעובד זכאי להן (הצדדים לא התייחסו לשאלה זאת בסיכומיהם, ואף לא בטענותיהם בערעור). 4. בית-הדין קמא דחה את תביעת העובד, באמרו: "טענת התובע היא, שהוא צמוד לדרגה א+, יהא אשר יהא סולם הדירוג שבהסכמים הקיבוציים, ואילו הנתבעת סבורה שכוונת ת/3 (=ההסכם האישי) היתה להעניק לתובע דרגה אחת נוספת... ולא להצמידו ל'אותיות'. נראה לנו שפירושו של ת/3, המוצע על-ידי הנתבעת, הוא הסביר, ופירוש אחר אין הדעת סובלתו...". 5. א) טענותיו העיקריות של העובד בערעור היו: גרסת קופת-החולים לעובדים לאומיים כאילו כוונת הצדדים, כפי שמצאה ביטוי בהסכם האישי היתה לשלם לעובד הפרש של דרגה אחת בלבד - אין לה כל אחיזה באותו מסמך גופו; בית-הדין קמא טעה טעות שבדין כאשר הוציא את הדברים שבהסכם האישי מכלל פשוטם; ב) קופת-החולים לעובדים לאומיים תמכה בפירוש שנתן בית-הדין קמא להסכם האישי, וטענה בין השאר: ההסכם הקיבוצי השני יצר סולם דרגות חדש ולא ניתן ליצור הקבלה בין הסולם הקודם לבין הסולם החדש; עם ביטול הסולם הקודם נשתבשה גם המשמעות של ההסכם האישי; לפיכך, העובד הוא זה אשר צריך להיזקק לפרשנות של ההסכם האישי, מעבר למה שכתוב בו במפורש, כדי להגיע לתוצאה שהוא טוען לה, והפירוש שהוא מציע איננו פירוש סביר. II. פסק-דין 1. ההסכם האישי (המצוטט בפסקה 2(א) של ההליך) קובע תשלום "תוספת מאמץ" לא על דרך של נקיבת סכום מסוים, אלא על-פי התייחסות להפרש בין שתי דרגות המופיעות בסולם דרגות של הסכם קיבוצי, ואשר "שמותיהן" (=אותיותיהן) נקובים בהסכם האישי. זהו אם-כך חוזה עבודה אינדיבידואלי שתניה יסודית בו היא על "דרך ההפניה" (CONTRACTING BY REFERENCE) להסכם קיבוצי בו נקבע סולם הדרגות (השווה דב"ע, לד/2-13 [1], בע' 21 - פסקה 5). 2. השאלה העומדת, איפוא, במרכזה של התובענה היא: האם מאז תחילתו של ההסכם הקיבוצי השני, הדרגה א+ הנזכרת בהסכם האישי היא הדרגה המכונה כך באותו הסכם קיבוצי, או שמא זו דרגה אחרת מן הדרגות המפורטות בהסכם הקיבוצי השני - דרגה המקבילה לדרגה א+ כפי שהיתה קיימת, בעת עשיית ההסכם האישי. 3. חמש נקודות עובדתיות אינן שנויות במחלוקת: א) אין מדובר על הענקת דרגה נוספת בתורת שכזאת, אם דרגה תקנית ואם דרגה אישית, אלא על תוספת לשכר, המכונה בהסכם האישי בשם "תוספת מאמץ"; ב) "תוספת המאמץ" בה מדובר בהסכם האישי, מתייחסת מילולית לדרגה א+ של דירוג הרופאים "כפי שהיא כיום. במידה ויחולו שינויים בדרגה זו בעתיד, תשתנה התוספת בהתאם לכך", הווה אומר: הצמדה "דינמית"; ג) בעת חתימת ההסכם האישי היתה "תוספת המאמץ" סכום השווה להפרש של דרגה אחת מעל לדרגתו של העובד; ד) ההסכם הקיבוצי השני יצר סולם דרגות בן 12 דרגות (לעומת סולם בן 9 דרגות שהיה קיים לפי ההסכם הקיבוצי הראשון, אשר היה בתוקף בעת חתימת ההסכם האישי); זולת הסכומים שנשתנו - בשכר היסוד, בתוספת הוותק ובשיא הדרגה - שונה ההסכם הקיבוצי השני מן הראשון בכך שנגרעה דרגה אחת בתחתיתו. ובכך שהוספו: דרגה אחת בראשו, שתי דרגות בין דרגה א' ל-א+ ודרגה אחת בין דרגה ב' ל-א'; ה) אין מחלוקת שדרגתו של העובד לאחר תחילת-תוקפו של ההסכם הקיבוצי השני היא דרגה א' של סולם הדרגות המפורט בהסכם הקיבוצי השני, בהתאם לתפקיד שהוא ממלא ולאמות-המידה האחרות הקבועות באותו הסכם. 4. בבואנו לפרש הסכם אישי ה"מפנה" אל הסכם קיבוצי, כאשר מדובר ביחסים שבין עובד ומעביד שביסודם מצוי חוזה עבודה לתקופה בלתי-מוגבלת, עלינו ליתן דעתנו על שני יסודות המאפיינים חוזה עבודה מזה, בנבדל מחוזים בכלל: הראשון - היותו אמנם יציב בעיקרו, אך נתון בפרטיו לשינויים ולהשלמות באופן מתמיד, מזמן לזמן; השני - מילויו, מפעם לפעם, בתוכן חדש לא רק מכוח רצונם של הצדדים להסכם האישי, אלא גם מכוח קביעותיהם של הצדדים בהסכם קיבוצי - בחלקו הנורמטיבי, ולעתים - אף מכוח פעולה נוספת, של השלטון, על-ידי צווי הרחבה. ברור שחוזה עבודה אשר כזה איננו ניתן לפירוש פשטני לפי נוסחו במצב סטטי של תאריך חתימתו, או רק על-פי כוונת הצדדים באותה עת - כפי שהם באים ומעידים עליה לאחר-מכן (השווה דב"ע לה/30 - 3 [2], בע' 313 - פסקה 4). 5. על השאלה העקרונית, כיצד מפרשים - בהסכם כזה - את הסכמתו של המעביד ליתן לעובד תוספת שכר, הרי גם הדין הכללי "מחייב לחפש את התשובה במה שצד שלישי היה סובר. במשפט העבודה ובבית-דין זה, לא תינתן התשובה על-פי צד שלישי סתם, אלא על-פי ההקשר התעשייתי - היינו על-פי המשמעות שהיתה ניתנת להתחייבות במסגרת יחסי עובד-מעביד מקובלים" (דב"ע לה/30 - 3 [2], בע' 314 - פסקה 6; ההדגשות במקור). הפירוש שצריך להינתן להסכם אישי לאור יחס הגומלין בינו לבין ההסכם הקיבוצי הוא "פירוש סביר" המתחייב מיחסי עבודה בכלל..." (דב"ע לה/14 - 1 [3], פסקה 8; ההדגשה שלנו). 6. השוואת סולם הדרגות המפורט בהסכם הקיבוצי הראשון - שהיה קיים בעת חתימת ההסכם האישי - עם סולם הדרגות המפורט בהסכם הקיבוצי השני מוכיחה, מעל לכל ספק, כי שני הסולמות שונים זה מזה תכלית השינוי, הן במבנה שלהם והן בתיאורי התפקידים ובקביעת אמות-מידה נוספות למתן דרגה פלונית לעובד פלוני. 7. העובד מבקש אותנו לפסוק - בעקבות "קריאה לאחור" של ההסכם האישי לאור האמור בהסכם הקיבוצי השני - כי התנייה בדבר "הצמדת" דרגה א+ (המובאת בפסקה 2(א) של ההליך) פירושה הצמדה לדרגה שתיקרא "א+' בכל סולם דרגות שהוא, הנקבע בהסכם קיבוצי שנחתם אחרי ההסכם האישי. גישה "מיכאניסטית" כזאת מזמינה את הקושיה: הרי ייתכן שביום מן הימים ישנו את "שמות" הדרגות (דהיינו את אותיותיהן, או שיתנו להן מספרים), ואולי אפילו "יהפכו עליונים למטה ותחתונים למעלה", והדרגה הגבוהה ביותר תיקרא "ז" והנמוכה תיקרא "א", ויוסיפו בהן וביניהן כהנה וכהנה - וכבר היו דברים מעולם בהסכמים קיבוציים שקבעו סולמות דירוג - האם גם אז יטען העובד את הטענה האמורה? לשון אחר: האם במקרה דנן צריך לקבל את גישתו הפרשנית של העובד רק משום שבסולם הדירוג החדש נשמרה "שלשלת" אלף-ביתית מ-א++ ומטה, וקיימת אפשרות "מיכאנית" ליתן לו את מבוקשו? 8. השוואת המשכורות הנקובות בשני סולמות הדירוג מראה, כי ההפרש בין דרגה א' לדרגה א+ שמעליה, לפי ההסכם הקיבוצי הראשון, נותן סכום של 110 ל"י בשיא הדרגה. סכום זה קרוב לממוצע ההפרשים בין דרגה לדרגה בשיא הוותק, ממוצע שהוא כ-110 לירות. ההפרש בין דרגה א' לדרגה אא (-) שמעליה, לפי ההסכם הקיבוצי השני, נותן סכום של 135 ל"י בשיא הדרגה. סכום זה קרוב לממוצע ההפרשים בין דרגה לדרגה בשיא הוותק, ממוצע שהוא 135.50 ל"י. ואילו ההפרש בין דרגה א' לדרגה א+, הנמצאת שלוש דרגות מעליה, הוא 540 לירות, דהיינו כמעט פי 4 מן הממוצע של ההפרשים בין דרגה לדרגה כאמור. אין זה סביר לפרש את הצמדת תוספת המאמץ לדרגה א+ כפי שהיתה בעת חתימת ההסכם האישי "בשינויים שיחולו בדרגה זו בעתיד", כאילו יצרה התחייבות לשלם תוספת שכר בעתיד על בסיס של מכפלה כזאת. המצב היה יכול להיות שונה, כמובן, אם ההסכם האישי היה נוקט לשון כגון "התוספת צמודה לדרגה א+, כשמה זה בכל הסכם קיבוצי לעתיד לבוא" (בתנאי שלא היה קורה מה שתואר בפסקה 7 לעיל). מה שמבקשנו המערער לעשות כאן, הוא לקרוא במקום המלים הכתובות בהסכם את הנוסחה שהזכרנו לעיל, אלא שבית-דין זה לא ייאות ליצור אבסורד בדרך של פרשנות כזאת. 9. מתחייבת, איפוא, המסקנה כי הצדדים הסכימו ביניהם בהסכם האישי על תשלום "תוספת מאמץ" בשיעור השווה להפרש שבין המשכורת שקיבל העובד בדרגתו לבין המשכורת המשתלמת לפי דרגה אחת מעליה. משהוחלף סולם הדרגות בסולם החדש וקופת-החולים הלאומית לא ראתה בכך עילה להבאת ההסכם האישי לידי גמר (השווה דב"ע לה/30 - 3, [2], בע' 315 - פסקה 12), הרי את המלים "בשינויים שיחולו בדרגה זו בעתיד", המופיעות בהסכם האישי, יש לפרש ב"הקשרן התעשייתי", ובמקרה מסוים זה פירוש הדבר, כי יש לברר מה היא דרגתו של העובד לפי הסולם החדש, לאתר את הדרגה שהיא דרגה אחת מעליה וליישם את ההסכם האישי בהתאם לכך. הווי אומר כי הקופה חייבת לשלם לעובד "תוספת מאמץ" בסכום השווה להפרש בין דרגה א' שבסולם הדרגות הנקוב בהסכם הקיבוצי השני לבין דרגה אא (-) שבאותו הסולם, וזאת בלבד. 10. דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 500 ל"י, נוסף להוצאות ושכר-טרחת עורך-דין שנפסקו בבית-הדין קמא. חוזההסכם קיבוצי