I. ההליך 1. בפני בית-דין זה הליך בדרך בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי; המבקשת היא "הסתדרות האחיות והאחים בישראל" (להלן - האיגוד) והמשיבות הן מדינת ישראל - משרד הבריאות, קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הסתדרות מדיצינית הדסה, ומלב"ן-ג'וינט (להלן - המעבידים). 2. עניינו של ההליך הוא פירושו ויישומו של הסכם קיבוצי מיום 2.5.1971, המתקרא "הסכם קיבוצי כללי בדבר השכר ותנאי העבודה של האחיות והאחים", ונאמר בו כי נערך "בין הממשלה, מרכז קופת חולים של ההסתדרות הכללית, הסתדרות מדיצינית הדסה והנהלת מלב"ן, מצד אחד, לבין הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית בישראל, מצד שני" (להלן - הסכם האחיות). 3. הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם האחיות הצריכים להליך זה הם: "20. (א) הוסכם בין הצדדים שהמצב הקיים בין המקצועות הפרה- רפואיים לסוף שנת 1969 יישמר. (ב) הוסכם להתייחס לתיקונים בהסכם המחודש לשנים 1970/71 כאל שני מישורים נפרדים: 1. שכר ותוספות נלוות. 2. תנאים סוציאליים בהסדר ו/או תמורה כספית. (ג) במישור (1) - שכר ותוספות נלוות: הוסכם מראש שאם התיקונים הכוללים בהסכם המחודש עם מקצוע פרה-רפואי אחר יעלה על זה המוסכם עם האחיות - תהיינה האחיות זכאיות לקבל את התוספת הנ"ל. (ד) כן הדין לגבי הפלייה לטובה של מקצוע פרה-רפואי אחר, במישור תנאים סוציאליים. במקרה זה תהיינה האחיות זכאיות לתיקונים הנ"ל. (ה) כל הסדר התנאים הסוציאליים והספציפיים אשר ייקבע לגבי כלל עובדי המדינה - יחול גם על האחיות. 26. חילוקי דעות בקשר לביצוע או לפירוש של הסכם זה, שיתעוררו בין הצדדים ייושבו כדלקמן: (א) בירור בין נציגי הצדדים בוועדה פריטטית אשר תתכנס על פי בקשת אחד הצדדים תוך שבועיים ממועד הבקשה. (ב) מסקנות מוסכמות של הוועדה הפריטטית תיערכנה בצורת זכרון דברים, תחתמנה על-ידי חברי הוועדה ותחייבנה את הצדדים ללא ערעור. (ג) לא הגיעה הוועדה הפריטטית להחלטה מוסכמת תוך חודש, יועבר העניין על פי בקשת אחד הצדדים לבוררות זבל"א, או - להכרעת בורר יחיד מוסכם או להכרעת בית-הדין לעבודה. (ד) הבוררות תתקיים לא יאוחר מאשר שבועיים מיום מסירת העניין להכרעתה." 4. בבקשה הפותחת בהליך מתייחסים לזכרון דברים מיום 27.5.1971 שבו "מוסכם בין נציגי המעסיקים ובין נציגי ארגון טכנאי הרנטגן כי ייחתם הסכם" ובו יוסדרו, בין היתר, ענייני שכר עבודה כמפורט בזכרון הדברים האמור. בעקבות זכרון הדברים האמור נחתם ביום 25.7.1971 הסכם קיבוצי הנושא את השם "הסכם קיבוצי מיוחד", ובו נאמר, שנערך "בין הממשלה, מרכז קופת חולים של ההסתדרות הכללית, הסתדרות מדיצינית הדסה והנהלת מלב"ן, מצד אחד לבין הארגון הארצי של טכנאי הרנטגן והמחלקה לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית בישראל, מצד שני" (להלן - הסכם טכנאי הרנטגן). במבוא להסכם טכנאי הרנטגן נאמר, בין היתר: "והואיל והצדדים הסכימו ביניהם, מבלי שהדבר יקבע הצמדה כלשהי בין טכנאי הרנטגן לבין מקצועות פרה-רפואיים אחרים, כי ההטבות אשר יינתנו לטכנאי הרנטגן לתקופה 1.4.1970 - 31.3.1972, (להלן - התקופה הקובעת) יהיו בחשבון כולל כמכלול התוספות שעליהן הוסכם לגבי עובדים במקצועות הפרה-רפואיים בתקופה הקובעת (לפי סיכום זה, נקבעו והוסכמו ההגדרות והסכומים המפורטים בסעיף ד', פסקאות 13-7 להלן;)" ובגוף ההסכם מוסדרים עניינים שונים מתחום תנאי העבודה. 5. טענת האיגוד היתה כי "התיקונים הכוללים במישור שכר ותוספות נלוות", שבאו בעקבות הסכם טכנאי הרנטגן, עולים על אלה שבאו בעקבות הסכם האחיות, ועל כן ביקשו מבית-הדין כי יצהיר, שלאור האמור בסעיף 20 להסכם האחיות, "יש לשלם לאחיות ולאחים... (א) תוספת 80 ל"י, לשכר הקיים, מ-1.4.1970. (ב) תוספת 42 ל"י לכל האחיות והאחים בכל הדרגות החל מ-1.4.1969, וכן כי תוספת זו מהווה גם היא חלק משכר היסוד. (ג) תשלום של -.50 ל"י לחודש ע"ח פרמיה". 6. לעניין סעיף 26 שבהסכם האחיות, נטען בבקשה הפותחת בהליך, כי האיגוד דרש לכנס את הוועדה הפריטטית כאמור באותו סעיף, כי הוועדה אמנם התכנסה, אך לא הגיעה להחלטה מוסכמת, ועל כן עשה האיגוד להעברת העניין לבוררות זבל"א ומינה את הבורר מטעמו, אך הצד השני לא מינה בורר. מכאן העתירה החילופית שבית-הדין ימנה את הבורר מטעם המעבידים. 7. כצעד ראשון בדיון החליט נשיא בית-הדין "לזמן לדיון מוקדם... על מנת לברר אם ישנן טענות מוקדמות ואם כן - מה הן, ועל מנת לקבוע את השאלות השנויות במחלוקת." 8. (א) המעבידים הגישו "תשובה", כנדרש בתקנות בדבר סדר הדין בסכסוך קיבוצי, והעלו בתשובתם שתי מערכות של טענות. האחת - טענות מוקדמות: "מעמד" האיגוד, העילה, היריבות, וסמכות בית-הדין לאור סעיף הבוררות שבהסכם האחיות; השניה - לגופה של הבקשה; (ב) לעניין "מעמד" האיגוד בפני בית-הדין, היריבות והסמכות של בית-הדין, טענה סגן פרקליט המדינה, שייצגה את כל המעבידים, כי: (1) "מאחר ולא הוכח שהאיגוד הוא אישיות משפטית, אין הוא יכול לתבוע מכוח עצמו(ה) בכלל, ובנסיבות המקרה בפרט"; (2) בית-הדין אינו מוסמך לדון בבקשה "מאחר והמבקשת (האיגוד) מנועה מלבסס תביעתה על סמך הסכם קיבוצי כללי, כשהארגון היציג של העובדים אינו צד לתביעה (טענה זאת הועלתה למקרה שתידחה בקשת המעבידים "לאפשר להם לצרף את המחלקה לאיגוד מקצועי כצד לדיונים"); (3) "אין יריבות בין המעבידים לבין האיגוד", והוסבר בעל פה שהכוונה היא לכך "שהאיגוד אינו יכול לתבוע ללא המחלקה לאיגוד מקצועי"; (ג) לעניין "העילה" נטען, כי הבקשה הוגשה בטרם נערך הסכם טכנאי הרנטגן והוגש לרישום כדין, ועל כל פנים לא הופעלו, לאחר שנערך ההסכם, ההליכים המתחייבים מסעיף 26 להסכם האחיות "וכל עוד לא עשתה כן (המבקשת) במשותף עם המחלקה לאיגוד מקצועי, אין מקום לנקיטת הליכים אחרים כלשהם לפי הסכם האחיות"; (ד) בבקשה לעיכוב ההליך מכוח הוראות חוק הבוררות, שוב התייחסו למעמדו של האיגוד, וביקשו לשלול ממנו את הסמכות להפעיל את הבוררות בהתאם לסעיף 26 שבהסכם האחיות. בתשובה נאמר כי "המבקשת, שכאמור לא היתה צד נפרד להסכם, החליטה על דעת עצמה וללא יפוי-כוח מהמחלקה לאיגוד המקצועי למסור בירור הסכסוך לבוררות זבל"א", וכן נאמר בתשובה, כי "המשיבים יטענו (על אף שמיותר לטעון זאת כי הדבר מובן מאליו) - שאלמלא היתה המחלקה לאיגוד מקצועי צד בלתי-נפרד מהאיגודים המקצועיים הפרה-רפואיים - לא היו נחתמים ההסכמים כנ"ל כלל". כנימוק משלים לעיכוב ההליך והעברת העניין לבוררות - בתנאי האמור, שהן המחלקה לאיגוד מקצועי והן האיגוד יהיו צד לבוררות - הועלתה הטענה כי "הסכסוך נשוא הדיון מתאים יותר לבירור על-ידי בוררים מאחר ובירור השאלה המהותית נשוא הדיון דורש מומחיות מקצועית של כלכלנים וחשבים, ויש בו שיקולים חברתיים ואין בו שאלות משפטיות." (ה) לגופה של הבקשה העלתה באת-כוח המעבידים שתי טענות. הטענה האחת, בבחינת "טענת השתק", היינו כי "הן בהסכם האחיות והן בהסכם טכנאי הרנטגן היתה המחלקה לאיגוד מקצועי צד בלתי-נפרד מהמקצוע הפרה-רפואי שאליו התייחס ההסכם", וממלא-מקום יושב-ראש המחלקה לאיגוד מקצועי הופיע "בפני ועדת השרים לענייני שכר והציע ליתן לטכנאי הרנטגן את אותן הטבות שצויינו בנספח ב' לבקשה (זכרון הדברים האמור בסעיף 4 דלעיל), תוך הצהרה כי אין במתן הטבות אלה כדי להפר את איזון המצב הקיים כמתואר בסעיף 20(א) של הסכם האחיות. רק על סמך הצהרתו זו נחתם נספח ב' לבקשה" (זכרון הדברים האמור); כן באה בתשובת המעבידים, לעניין זה, התייחסות למבוא שבהסכם טכנאי הרנטגן (סעיף 4 דלעיל); והטענה השניה לגופה של הבקשה - "כי בפועל השכר והתוספות מכל מין וסוג שהוא שהוספו לטכנאי הרנטגן על-פי נספח א' לבקשה (הסכם טכנאי הרנטגן) - לא עלה בשיעורו היחסי על שיעור התוספת כנ"ל שנתנו לאחיות בהסכם האחיות, ולפיכך המצב היחסי שהיה קיים בסוף שנת 1969, בין שכר האחיות לבין שכר טכנאי הרנטגן - נשאר קיים על כנו". 9. במסגרת הדיון המוקדם הוחלט כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב לעניין כל הטענות המקדמיות, "יגישו בכתב את עדויותיהם כולל תחשיבים לביסוס הטענה כי קיימת או שאינה קיימת עילה לגופו של עניין, מאומתים בתצהיר", ונקבעו, במוסכם, השאלות השנויות במחלוקת. 10. עיקר טענותיו של בא-כוח האיגוד, בתשובה לטענות המוקדמות של באת-כוח המעבידים, היה כי: - (א) "חוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957, מדבר על ארגון עובדים, סותם ואינו מפרש... מכל מקום, החוק לא קבע שארגון העובדים חייב להיות מאוגד"; מכוח ההוראות שבסעיף 6 לחוק ההסכמים הקיבוציים, מנועים המעבידים מלטעון שארגון העובדים בעל ההסכם, לא היה ארגון עובדים יציג בשעת עשייתו של ההסכם הקיבוצי; האיגוד, אמנם, אינו "אישיות משפטית", אך הוא "מחלקה בתוך ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, אשר היא עצמה הנה אגודה הרשומה על פי החוק העותומני", ו"משחתמו המעבידים על הסכם עם מי שאינו גוף משפטי, מושתקים (הם) מלעורר הטענה כאילו המבקשת אינה גוף משפטי המסוגל לתבוע או להיתבע"; "מכל מקום המבקשת היא מדור או מחלקה בתוך גוף משפטי ותובעת בתור שכזו"; (ב) ב"תביעה על פי הסכם קיבוצי, כלומר תביעה ייצוגית, וכאשר חותמי ההסכם הן שתי מחלקות של אותו תאגיד, יכולה לכל היותר להתעורר השאלה באם היה בזה משום חריגה מהתקנות של הסתדרות (מעין ULTRA VIRES) אילו חתמה רק המבקשת לבדה, על ההסכם הקיבוצי מלכתחילה, שהרי ברור שאם המבקשת היתה רשאית לפי חוקת ההסתדרות לחתום על ההסכם לבדה, היא רשאית גם לתבוע על פיו לבדה"; בסמכו על "חוקת ההסתדרות" - שהוגשה ברשות בית- הדין - טען בא-כוח האיגוד כי אכן מוסמך היה האיגוד לחתום על הסכם האחיות. בהקשר זה נאמר בתשובת בא-כוח האיגוד לטענות המוקדמות, ש"המבקשת לא תוכל להתנגד באם משום מה תצורף המחלקה לאיגוד מקצועי כתובעת, אך כדי לעשות כן יש לשכנע את בית-הדין בחיוניות הצירוף, כלומר לשכנע כי בלעדי הצירוף לא ייתכן להכריע בשלמות וביעילות בכל השאלות השנויות במחלוקת". כן צויין בתשובה כי באי-כוח שני בעלי- הדין הודו במעמד הדיון המוקדם, כי המחלקה לאיגוד מקצועי ויושב-ראש המחלקה יודעים על ההליך בפני בית-הדין; (ג) ההליך נפתח אמנם בטרם נחתם הסכם טכנאי הרנטגן, אך עוד לפני הגשת תשובת המעבידים נחתם ההסכם, כך שאף אם היה פגם "הרי נרפא הפגם בינתיים". (ד) לעניין סעיף 26 להסכם האחיות, לא עשו המעבידים את הדרוש להפעלת הבוררות, ויש לדחות את הטענה שעדיפה בוררות על ההליך בפני בית-הדין לעבודה. טען בא-כוח האיגוד: "השיקול באם להעדיף הליכי בוררות איננו שיקול משפטי גרידא, אלא שיקול חברתי ציבורי ואולי גם כלכלי. לנוכח אי-השקט ההולך וגובר במדינה בשטח יחסי העבודה, אולי ייטיבו המעבידים - ובפרט המעבידים הציבוריים - לעשות אם יתנו יד לחיסול מהיר ומכובד של חילוקי דעות בדרך משפטית שקטה, וימנעו את התסכול הנוצר אצל העובדים הנובע מסחבת ואי-בהירות ואשר מוביל בסופו של דבר לשביתות אשר הנזק שלהן עולה בהרבה על התועלת... בסופו של דבר ארצה להצביע על סיבה חשובה ומכרעת מדוע עדיף בית-הדין על הליכי בוררות. קיים קושי עצום למצוא בורר מכריע (אשר לו יזדקקו ללא ספק), שיהיה מוכן לקבל על עצמו אחריות עצומה של הכרעה נגד גוף כמו המדינה, קופת חולים, ומעבידים ציבוריים גדולים ולחייבם בפסק-דינו במליוני לירות; או להיפך, לפסוק נגד ציבור גדול של עובדים, וכל זאת ללא פניות וללא לחצים פוליטיים, חברתיים, כלכליים, או אחרים... קיימת גם שאלה פסיכולוגית של אמון, בכל אופן מצד העובדים. אמונו של הציבור כולו והעובדים בכללו במוסד השיפוטי הוא מלא ובלתי מעורער... אך אין זה כך ביחס למוסד הבוררות ובפרט כאשר אחד הצדדים היא המדינה." 11. בית-הדין דחה את הטענות המוקדמות של המעבידים; דחיית הטענות המוקדמות היתה על דעת רוב חברי בית-הדין, ונאמר בהחלטה כי "נימוקים להחלטה יינתנו בפסק-הדין הסופי". הנימוקים של שני חברי המותב שלא הזדהו עם דעת הרוב מובאים בסעיפי משנה א' ו-ב' שלהלן: (א) דעת האחד מחברי המותב שדעתו דעת מיעוט: - לפנינו בקשת "צד לדיון בסכסוך קיבוצי", ובה בסעיף (1) נאמר כי "ביום 2.5.1971 נחתם בין המבקשת למשיבים הסכם קיבוצי כללי בדבר השכר ותנאי העבודה של האחיות והאחים". מתוך ההסכם הקיבוצי הנזכר, שהעתקו צורף לבקשה, רואים כי הוא נערך "בין הממשלה, מרכז קופת-חולים, מצד אחד, ובין הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית בישראל, מצד שני". מהחתימה על ההסכם ברור כי כצד העובדים מופיעים, גם כעורכי ההסכם וגם כחותמים עליו, הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי. בחוקת ההסתדרות (פרק ד', איגוד מקצועי, סעיף ראשי ‎(9( III (א) ), נאמר על תפקידיה וסמכויותיה של ההסתדרות הארצית: "...חתימת הסכמי עבודה קיבוציים... טיפול בסכסוכי עבודה בהיקף ארצי... ובאישור המחלקה לאיגוד מקצועי". באותו סעיף III הנזכר בסעיף משנה (5) נאמר: "הסתדרות ארצית נתונה לפיקוח של המחלקה לאיגוד מקצועי; החלטות המחלקה ניתנות לערעור בפני הוועד הפועל של ההסתדרות." לגבי מנהלי המשא-ומתן משני הצדדים והחותמים על ההסכם הקיבוצי שבנידון היה, מעל לכל ספק, ברור הרכבו של צד המעסיקים והרכבו של צד העובדים וסמכויותיו של כל אחד מהם לגבי הצד שלו וזה סביר ביותר, כי ההסכם נחתם על-ידי הצדדים בידיעת עובדה זו. צד העובדים הוא, כמפורש בהסכם הקיבוצי וכחתום עליו, "הסתדרות האחיות והאחים - ו-המחלקה לאיגוד מקצועי". רק יחד הם מרכיבים את "צד העובדים" ולא כל אחד בנפרד ובאופן עצמאי. אילו התכוונו אחרת, היו צריכים לכתוב "שניהם יחד וכל אחד לחוד", ומשלא נאמר כך נשאר צד העובדים כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. הסתדרות האחיות והאחים חייבת לפעול על פי חוקת ההסתדרות, וזו אומרת מפורשות כנזכר לעיל: "טיפול בסכסוכי עבודה בהיקף ארצי... ובאישור המחלקה לאיגוד מקצועי", ואישור כזה לטיפול בסכסוך הקיבוצי שבפנינו לא הוצג בפנינו ויש יסוד סביר להניח כי לא ניתן. לא נוכל לקבל את טענת המבקשת כי שאלת הרכב "צד העובדים" הוא עניין של ניהול פנימי הסתדרותי וכי היא, המבקשת בלבד, מהווה את "צד העובדים" להסכם הנדון והיא רשאית להופיע בשמו. כל הרכב צד להסכם קיבוצי נקבע על-ידי הצד הנוגע בדבר, אולם משנקבע - הוא איננו ניתן לפירוק למרכיבים; הצד השני להסכם התקשר בהסכם עם צד העובדים כפי שהופיע בהסכם ובחתימה עליו והעניין חדל להיות עניין פנימי, אלא הפך להיות עניין של מסמך פומבי משפטי, שאין צד אחד יכול לשנותו או לגרוע ממנו. נכון שעד שנחתם ההסכם היה זה עניינה הפנימי של ההסתדרות להחליט מי החותם עליו: הסתדרות האיות והאחים בלבד או היא "והמחלקה לאיגוד מקצועי", אולם מתוך הפתיחה להסכם הקיבוצי והחתימה שעליו אנו רואים כי ההכרעה נפלה ש"צד העובדים" הוא "הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי", ועל כן אם זהו "צד העובדים", אין צד זה ניתן לחלוקה למרכיביו, לא רק בלי הסכמת כל אחד ממרכיביו - והסכמת המחלקה לאיגוד מקצועי להוצאתה מ"צד העובדים" לא הוצגה בפנינו - אלא גם בלי הסכמת "צד המעבידים" להסכם לא ניתן לשנות או לפרק את מרכיבי "צד העובדים". ההסכם הקיבוצי נערך בין צדדים וביסודו הכרת כל צד בחברו וידיעת כל צד, הן בזמן המשא-ומתן והן בזמן החתימה והן בכל תקופת קיום ההסכם והפעלתו, מי הוא הצד אתו נערך ונחתם ההסכם לזכותו של כל צד, כי במיוחד בתקופת ובמקרה של חילוקי דעות מהותיים או מדומים בקשר להסכם, יהיה הצד השני אותו צד אתו הסכים ואתו נערך ונחתם ההסכם הקיבוצי. הדעה ו/או הטענה, כי תפקידה של המחלקה לאיגוד מקצועי הוא אך לתת הסכמתה לתנאי ההסכם הקיבוצי ולא לחתום, היתה יכולה להיות סבירה, לו היה צד העובדים מסתפק באישור במסגרת פנימית וכעורכת ההסכם והחותמת בשם "צד העובדים" היתה מופיעה, להלכה ולמעשה, רק "הסתדרות האחיות והאחים". אולם לא כן נעשה המסמך שלפנינו, אלא בו נקבע מפורשות כי צד העובדים הוא "הסתדרות האחיות והאחים" ו"המחלקה לאיגוד מקצועי". ואפילו היתה הבקשה מוגשת על-ידי "המחלקה לאיגוד מקצועי" בטענה שהיא היא המהווה את "צד העובדים" להסכם הקיבוצי, לא היה הדבר נראה מבחינת החוק (חוק הסכמים קיבוציים). אם כי המחלקה לאיגוד מקצועי חולשת על האיגודים המקצועיים הארציים, ואישורה להסכמים ולטיפול בסכסוך קיבוצי נדרש על פי חוקת ההסתדרות כנ"ל לגבי הסכם זה, הרי בו, בצד העובדים, כלולה "הסתדרות האחיות והאחים", והמחלקה לא היתה רשאית לפרק ולשנות צד העובדים בלי הסכמת החלק השני שבו ואף לא בלי הסכמת צד המעבידים. העובדה שהמחלקה לאיגוד מקצועי אינה מופיעה בצד העובדים כמבקשת, ואף לא הגישה תצהיר כי הבקשה גם על דעתה הוגשה, ולא תצהיר כי "הטיפול בסכסוך הארצי באישורה נעשה על-ידי הסתדרות האחיות והאחים", היא הנותנת שאין המחלקה לאיגוד מקצועי מאשרת את הטיפול בסכסוך על-ידי הסתדרות האחיות והאחים, ושאין היא, כמרכיב (לא מבוטל) בצד העובדים, מסכימה כי הבקשה תוגש. הסתדרות האחיות והאחים, הטוענת כי היא בלבד הנה "צד העובדים" לגבי הבקשה שלפנינו, שמשמעותה "טיפול בסכסוך ארצי", לא הוכיחה לנו כי בפעולתה זו היא מקיימת את הוראות חוקת ההסתדרות (פרק ד', סעיף ראשי III )9) )א) ); להיפך, היא לא הציגה בפנינו לא הסכמתה המפורשת של המחלקה לאיגוד מקצועי להופיע כ"צד העובדים" גם מטעמה ובשמה, ולא אישורה המפורש של המחלקה לטיפול בסכסוך הארצי שבפנינו. לאור האמור יש לדעתי לדחות את הבקשה שבפנינו בשעה זו, ו"צד העובדים" בשלמותו, כפי שהוא מופיע בהסכם הקיבוצי, יוכל להגיש בקשה חדשה לטיפול בסכסוך העבודה הקיבוצי שבנדון. (ב) דעת השני מחברי המותב שדעתו דעת מיעוט: - לפנינו בקשתה של הסתדרות האחים והאחיות בישראל, ב"בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי". בסעיף הראשון לבקשתה של הסתדרות האחים והאחיות בישראל (להלן - המבקשת), בפרק העובדות, נאמר כי "ביום 2.5.1971 נחתם בין המבקשת והמשיבים הסכם קיבוצי כללי בדבר השכר ותנאי העבודה של האחיות והאחים". העתק מן ההסכם הקיבוצי צורף לבקשה וממנו עולה ברורות, בכותרת להסכם, כי נחתם בין הממשלה, מרכז קופת חולים של ההסתדרות הכללית, הסתדרות מדיצינית הדסה והנהלת מלב"ן, מצד אחד (כפי שמודגש בהסכם עצמו), לבין הסתדרות האחים והאחיות והמחלקה לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית בישראל, מצד שני (כפי שמודגש בהסכם עצמו). אמור מעתה: הצדדים להסכם הקיבוצי שנחתם הם אלה ורק אלה, כאשר בהמשך, כל אימת שמאוזכרים בהסכם "הצדדים", הכוונה היא לשני צדדים אלה ולא לחלק מהם. כך, למשל, כאשר ביקשו הצדדים לציין אחד מחלקי הצד להסכם ציינו זאת במפורשות. ראה בסעיף 24 להסכם, כאשר הסתדרות האחיות והאחים בישראל אוזכרה בשמה המפורש. סעיף 25 לחוק בית-הדין לעבודה אומר: "בסכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצי...". לא בכדי נקט המחוקק בלשון מפורשת "הצדדים להסכם קיבוצי" ולא "צדדים" סתם בעלמא. "הצדדים", הווה אומר הצדדים לשולחן הדיונים וההסכם שבא אחריו, לא חלק מהם ולא יחידיהם. מכאן עולה ברורות שאין לפנינו בקשה של אחד מהצדדים - "מצד אחד" או "מצד שני", כלשון בה נקטו הצדדים להסכם זה - לדון בסכסוך קיבוצי, ולכן יש לדחות את הבקשה, אלא אם כן תצטרף לבקשה המחלקה לאיגוד מקצועי, ולפנינו יעמוד אז, איתן, אחד משני הצדדים להסכם הקיבוצי, אשר יוכל לטעון מה שיטען. קראתי גם עיינתי בתשובת המבקשת לטענות הטרומיות של המשיבים ולמרות היותן ערוכות היטב, אינני יכול לומר שנשתכנעתי. במיוחד התייחסתי לדברי בא-כוח המבקשת בשאלת מעמדה הנפרד של המבקשת כבעל דין, שהרי זה עיקרו של סימן השאלה בדיון הטרומי לפנינו. לגבי השאלה כיצד ומדוע פנתה הסתדרות האחיות והאחים בישראל לבדה לבית-הדין, ללא המחלקה לאיגוד מקצועי, עונה המבקשת כי "בין כה וכה השאלה היא שאלה של ניהול פנימי ומי שיכול לבוא בטרוניות למבקשת, אם בכלל, זו המחלקה לאיגוד המקצועי, שהיא למעשה ממונה על ההסדרויות המקצועיות הארציות (דגש שלנו, ראה להלן) אך הטענה איננה יכולה להישמע מפי בעל הדין שכנגד". קשה לנו להבין מדוע לא יוכל לעורר את הטענה בעל הדין שכנגד - אשר ישב לשולחן הדיונים לקראת כריתת הסכם עם מי שישב, וניהל דיונים עם מי שניהל, וחתם עם מי שחתם. אבל ממילא חייב היה בית-הדין לעורר שאלה זו מעצמו, ולא מטעמי שמירת כבודה של המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות. בית-הדין חייב לשאול את עצמו את השאלה: האם זו בקשה של אחד מהצדדים להסכם הקיבוצי נשוא הדיון, כן או לא? אם לא ניצב לפני בית-הדין אחד מהצדדים - יש בכך כדי לפסול את הבקשה והפסילה איננה על בסיס פורמלי בלבד, אלא על בסיס מוצק וענייני, הכרוך בשאלת השאלות של מי ומה היא נציגות העובדים במערכת הסכמי העבודה. מצביעה המבקשת על חוקת ההסתדרות וטוענת כי בהיותה "הסתדרות ארצית מקצועית היא רשאית לחתום לבדה על הסכמים קיבוציים עם מעבידים ארציים והרי זהו בדיוק נמרץ המקרה כאן". אין זה, כמובן, "בדיוק נמרץ", מכיוון שלמרות היותה - כדבריה - רשאית לחתום הסכם קיבוצי בעצמה, בחרה לחתום יחד עם המחלקה לאיגוד מקצועי, וייתכן שגם הצד השני להסכם התיישב לשולחן הדיונים רק מכיוון שישבו לפניו, כאמור, מי שישבו יחדיו, לא פחות ולא יותר. השאלה אם רשאית המבקשת לחתום, בהתאם לחוקת ההסתדרות, הסכם קיבוצי בעצמה, איננה משנה ולא כלום לעובדה שלפנינו מונח הסכם קיבוצי אשר הצדדים לו הם אלה ולא אחרים, ורק שניהם יחדיו, בבקשה משותפת, או אחד מהם, בבקשת צד, רשאי לבקש מאתנו דיון בסכסוך קיבוצי. צד אחד להסכם ניהל דיונים עם צד שני, שהיה מורכב מהסתדרות האחיות והאחים בישראל והמחלקה לאיגוד מקצועי, אשר גם המבקשת מודה, כאמור לעיל, שהיא ממונה על ההסתדרויות המקצועיות. צד א' כרת הסכם מתוך ידיעה כי מצידו השני של השולחן יושבת לא רק נציגות האחיות, אלא גם נציגות המחלקה לאיגוד מקצועי, המפקחת והאחראית, מטעם הסתדרות העובדים הכללית, על מדיניות השכר במשק, ולא לנו להגיד חתימתה של מי משתי אלה היתה ערובה נכבדה יותר, בעיני נציגי צד א', לגבי קיום ההסכם בתקופת תוקפו. עובדה היא שהמבקשת לא כרתה הסכם קיבוצי בעצמה וטעמיה היו אז עמה. לאחר שנחתם ההסכם כפי שנחתם והצדדים לו הם אלה ולא אחרים, לא שאלה של "ניהול פנימי" לפנינו, אלא שאלה שבחוק ובסמכות בית-הדין - מי הוא הצד להסכם הקיבוצי? כאן לא יכולה להיות תשובה אחרת מזו שהצדדים נתנו עצמם במבוא להסכם שחתמו. אי לכך יש לדחות את בקשתה של המבקשת לקיים את הדיון בהליך של סכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצי, מכיוון שאין לפנינו אחד מהצדדים להסכם קיבוצי זה. זאת ועוד: נתאר לעצמנו את המצב שייווצר, אם וכאשר, לשם הדוגמא, תידחה בקשתה של המבקשת והמשיבים יזכו בפסק-דין לטובתם. המחלקה לאיגוד מקצועי תוכל אז לפנות בבקשה שניה באותו עניין, כאשר דרכה שלה איננה חסומה במעשה-בית-דין. הכוונה בדיון בסכסוך קיבוצי היא ללבן ולהחליט בקשר למחלוקת בין הצדדים להסכם הקיבוצי כדי ליישב את המחלוקת באופן מלא, כפי שאפשר לעשות זאת רק אם הצדדים אמנם מופיעים לפני בית- הדין. הייתי מצטרף, בדלית ברירה, לעמדת הרוב, אם לחילופין היתה ההיענות לבקשת המבקשת מותנית בכך שיוגש תצהיר מטעם המחלקה לאיגוד מקצועי, בו תצהיר כי אין לה עניין בדיון המבוקש, תצהיר שימנע את האפשרות של דיון כפול, כאמור לעיל, שאין הדעת יכולה לסבול אותו. 12. משנדחו הטענות המוקדמות, הוגשו, בהתאם להחלטת נשיא בית-הדין האמורה בסעיף 9 דלעיל, תחשיבים מאומתים כדין, לביסוס טענות הצדדים. באי-כוח הצדדים, בהעזרם בבעלי מקצוע, עשו כמיטב יכולתם לשם הכנת התחשיבים, אך התברר שבידי הצדדים חסרו נתונים בסיסיים, ובעיקר נתונים על התפלגות האחיות והאחים והתפלגות טכנאי הרנטגן, מבחינת הזכאות לתוספות השונות, ואף עניין מספר האחיות והאחים שעליהם חל הסכם האחיות לא היה מחוץ לחילוקי הדעות. הנתונים החסרים הושגו בחלקם במהלך הדיון, ובחלקם נותרו לאומדן. 13. במסגרת הדיון המוקדם נותחו החישובים, נקבעה דרך הטיפול להשלמת החישובים ולאיתור השוני בתוצאות, ומקורו של השוני. ההבדל בגישת הצדדים לעניין החישובים, ועל כן לתוצאה - אם אמנם חל שינוי ביחסיות השכר שבמקצועות אשר בהם מדובר - היה בהתייחסות לרכיבי השכר שיש להביאם בחשבון, במשקלו היחסי של כל רכיב ורכיב ובשאלת ההתפלגות בכל אחד משני המקצועות לעניין הזכאות לתוספות השכר שניתנו עקב שני ההסכמים הקיבוציים שבהם מדובר, אך, בעיקר, שונות היו הגישות של הצדדים בשתי שאלות. השאלה האחת - היש לבחון את הפרת היחסיות שבשכר, מבחינת יציאות העבודה הכוללות ‎(TOTAL LABOUR (COST במקצוע האחד ובמקצוע השני, כטענת בא-כוח המעבידים, או שמא יש לבחון את הפרת היחסיות מבחינת הסכומים המתקבלים על-ידי העובד; והשאלה השניה - היש לבחון את הפרת היחסיות שבשכר על פי חישובים אינדיבידואליים, היינו השוואת שכרו של עובד במקצוע האחד לשכרו של עובד באותה דרגה במקצוע השני (להלן - השיטה האינדיבידואלית), כטענת בא-כוח האיגוד, או שמא יש לבחון את הפרת היחסיות על פי חישובים "משוקללים", היינו להתייחס לסכום שבכל רכיב ורכיב של השכר שנוסף מכוח כל אחד ואחד מההסכמים הקיבוציים, להכפילו במספר הזכאים לתוספת לפי אותו רכיב, ולחלק את מספר כלל העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי במכפלה שהתקבלה כאמור - כטענתו החילופית של בא-כוח המעבידים (להלן - "שיטת הממוצע המשוקלל"). 14. לעניין שיטת החישוב, החליט בית-הדין, בהחלטת ביניים, כי "השינויים ב'שכר ובתוספות נלוות' עקב שני ההסכמים יחושבו לפי "שיטת הממוצע המשוקלל"; כן נקבעו בהחלטת הביניים רכיבי שכר וסכומים שיש להביאם בחשבון, עת בוחנים אם נשמרה יחסיות השכר, או שהופרה. החלטות הביניים בשתי השאלות האמורות היו ברוב דעות. אחד מחברי המותב היה בדעה שיש לנקוט בשיטה האינדיבידואלית. 15. בעקבות החלטת הביניים האמורה בסעיף הקודם, הגיעו הצדדים בסיועו של בית-הדין, לחישוב מוסכם של המשמעות באחוזים של החישובים, כנדרש לעניין שקילת יחסיות השכר בין שני המקצועות, ונקבע כי הפרשיות השכר בין שני המקצועות נפגעה, עובר לפתיחת ההליך, ב-4.8% לרעת האחיות, וירדה ל-3.6% עקב "תוספת ספרות מקצועית" שניתנה לאחיות במהלך הדיון. 16. נותר לבית-הדין להחליט בשאלה אם החזרת ההפרשיות תמצא את ביטויה "בשימוש בכסף ברוח ההסכם הקיבוצי, היינו שימוש ליעדים קבועים, ולא בדרך תוספת ישירה אחידה לכל אחד ואחד" מהעובדים; בלשכת נשיא בית-הדין הועלו בפני הצדדים "מספר שימושים אפשריים כגון מענק התמדה ומענק נופש מיוחד לוותיקים", אך הוחלט שבטרם יפסוק בית-הדין בשאלה, תינתן לצדדים אפשרות להגיע להצעה מוסכמת ברוח משא-ומתן קיבוצי. אכן הגיעו הצדדים להסכם. 17. בעקבות האמור, פסק בית-הדין כי: "1. החלטת הביניים תושלם כך שלמרכיב "תוספת ספרות מקצועית" ייווסף סכום של 8 ל"י, - הסכום המשתלם בעקבות מכתבו של נציב שירות המדינה, מיום 1.3.1972 בעד כל פרק הזמן שבמסגרת ההסכם הקיבוצי העומד לדיון; סכום שלא טענו כי הוא משתלם גם לטכנאי הרנטגן. 2. לעניין סעיף 20 להסכם האחיות נקבע בזה כי "התיקונים הכוללים" בהסכם האחיות ב-4.8%, ולאחר הגדלת התוספת לספרות מקצועית (ראה סעיף 1 דלעיל) - ב-3.6%. 3. לעניין שמירת ההפרשיות בין האחיות והאחים לבין טכנאי הרנטגן, שכרה הממוצע של אחות בשנת 1969 היה 678 ל"י לחודש וההפרש המתחייב מ-3.6% האמורים בסעיף הקודם, הוא, על כן, 24.40 ל"י לחודש. 4. לאור הסכמת הצדדים כי התוספת המתחייבת מסעיף 20 להסכם האחיות תינתן בתור "תוספת גלובלית שווה על המשכורת החודשית לכל אחת מהאחיות (והאחים) מכל סוג ודרגה שהם", נקבע בזה כי לכל עניין יראו את הסכם האחיות ככולל הוראה המחייבת לשלם לכל מי שעליו חל הסכם האחיות תוספת מיוחדת למשכורת, בסך 24.40 ל"י לחודש. 5. התוספת האמורה תשולם לכל המאוחר בחודש ספטמבר 1972. 6. פסק-דין מנומק יינתן בנפרד". שאלת ההוצאות נותרה פתוחה. 18. הדיון בהליך זה העלה שתי סוגיות שבית-הדין רואה לנכון להפנות אליהן את תשומת-הלב של השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים: האחת - קשורה ב"שמירת ההפרשיות" בשכר, והשניה - ציון הצדדים בהסכמים קיבוציים. אין לו לבית-דין זה להתייחס ישירות למכלול הבעיות הקשורות ב"שמירת ההפרשיות" בשכר העבודה, במסגרת המשא-ומתן הקיבוצי, באשר שלב המשא-ומתן, במידה ואין המדובר בשמירת כללים מחייבים למשא-ומתן, אינו בשדהו של בית-הדין. אך משמסתיים המשא-ומתן ונערך הסכם קיבוצי ובו הוראות ל"שמירת היחסיות", הכרחי שהצדדים יתנו דעתם מראש לצורך בקיום מערכת נתונים עובדתיים שיאפשרו, בבוא העת, יישום ההוראה שבהסכם, מבלי שרק בשלב הדיון בפני בית-הדין תיבנה מערכת העובדות הצריכות ליישום ההסכם, כפי שהיה המצב בדיון זה. ואשר לציון "הצדדים" להסכם קיבוצי, ובעיקר "הצד" מטעם העובדים, רצוי שאלה אשר תפקידם בכך יקבעו דפוסים אחידים לביטוי המשפטי ההכרחי, כך שתינתן הדעת הן לחוק הסכמים קיבוציים והן לתקנות של הארגון ("החוקה"), ויהא ברור מי הוא הארגון המהווה את הצד והוא יצויין במקום המיועד לכך, באילו גורמים התייעצו בהתאם לחוקת הארגון ואף דבר זה יצויין, אם יראו זאת לנכון, במקום המתאים ב"מבוא" להסכם, ולאילו גורמים משניים תפקידים מוגדרים ומוגבלים מכוח ההסכם, ואף זה יצויין כאמור. 19. להלן פסק-הדין המנומק אשר, לעניין הטענות המוקדמות, ניתן ברוב דעות. II. פסק-דין 1. ראשית, לטענות המוקדמות שהועלו בשם המעבידים. טענות אלה הן משלושה מישורים: "מעמד" האיגוד, העילה והיריבות, והסמכות לאור הסכם הבוררות (סעיף 8, פסקאות (א), (ב), (ג) ו-(ד) שבחלק I דלעיל). 2. לעניין הטענות הקשורות ב"מעמדו" של האיגוד, יש להתייחס תחילה לטענה כי מאחר ולא הוכח שהאיגוד הוא אישיות משפטית, אין הוא יכול "לתבוע מכוח עצמו בכלל, ובנסיבות המקרה בפרט", היות ואם יש שחר לטענה זאת והיא מתקבלת, נחרץ גורלן של יתר הטענות המוקדמות הקשורות במעמד האיגוד, ובתביעה כולה. 3. ביסודה של טענה זאת מונח הכלל שלפיו אין תאגיד שלא נרשם כדין כשיר להיות בעל דין בפני בית-משפט, והדרך היחידה המביאתו לשערי המשפט, בין כתובע ובין כנתבע, היא "תביעת ייצוג" -REPRESENTATIVE ACTION. נכון כי זהו הכלל שבסדר דין במערכת השיפוט בישראל (ראה ד"ר י' זוסמן [2], סדרי הדין האזרחי, מהדורה שלישית, ס' 100). השאלה היא, היש בכלל זה כדי לחייב קבלת הטענה שנטענה, ולפסוק כי מאחר והאיגוד לא נרשם או לא התאגד בהתאם לחוק העותומני על האגודות, בהתאם לחוק החברות או בהתאם לחוק האגודות השיתופיות, ועל כן איננו "אישיות משפטית", אין הוא בר-מעמד "עצמאי" בפני בתי-הדין לעבודה בכלל, ובעניין העומד לדיון בפרט. התשובה היא שלילית, וכמה וכמה טעמים לכך. חלקן - אופיין פורמלי, וחלקן - אופיין מטריאלי. 4. השאלה מי ומי כשיר להיות צד להליך שיפוטי, להבדיל מהשאלה מי כשיר לזכויות וחובות בתחום הקניין, הנזיקין והחיובים - היא בעיקר מתחום המשפט הפרוצדורלי, מתחום סדרי-הדין. על מנת להתגבר, ולו גם חלקית, על המכשול הנובע מהכלל שאין בפני בית-משפט אלא אדם בשר-ודם או "חבר אנשים שנתאגדו", באה תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, המאפשרת הליך ב"תביעת ייצוג", כשם שבמשפט שבאנגליה בא לאותה מטרה ORD. 16, R. 32. ואמנם טען בא-כוח האיגוד לזכותו להיות צד להליך, "מאחר והתביעה היא תביעה ייצוגית בהיותה תביעה על פי הסכם קיבוצי" (סעיף 10(ב) שבחלק I דלעיל). לטענה זאת ייאמר כבר עתה כי בישראל תביעה על פי הסכם קיבוצי אינה "תביעת ייצוג", באשר בישראל קנה חוק הסכמים קיבוציים מעמד משפטי להסכמים קיבוציים, ואין צורך להזדקק למלאכותי שב"תביעת ייצוג". בכך הקדים המחוקק בישראל את החקיקה באנגליה, ומהדברים שיבואו בהמשך פסק-דין זה ילמדו כי אין בית-דין זה חייב להיעזר באמצעי הפרוצדורלי של "תביעת ייצוג", על מנת לאפשר לגופים בלתי-מאוגדים להתייצב כצד בפני בית-הדין. 5. על כך שאפשר להתייחס לעניין הכשירות להיות צד להליך כלעניין שבסדר-דין, ניתן ללמוד, לענייננו, מהאמור ב- CITRINE'S TRADE UNION LAW [4] כי - "בהעדר תקנה פרוצדורלית (ההדגשה לא במקור) המאפשרת הטלת אחריות קולקטיבית או אכיפת זכויות קולקטיביות, מייחס המשפט אחריות לחובות שחבו בהן בשם האגודה, לחברים האינדיבידואליים שלמעשה הסמיכו לעשות את החוזה או הסכימו לכך בדיעבד". .(‎[4] (CITRINE'S TRADE UNION LAW, 3RD EDITION, P. 178 מאותו מקור למדים אנו כי אף בסקוטלנד התגברו על הקשיים אשר בדרכו של איגוד מקצועי "בלתי רשום" להיות צד להליך משפטי, בדרך פיתוח "צורה פרוצדורלית" (שם, [4] ע' 191). 6. אם ובמידה שהמחסום בפני האיגוד להתייצב כתובע, בפני בית-דין זה, וליתר דיוק, כ"מבקש" בהליך בסכסוך קיבוצי, הוא פרוצדורלי, מחסום של סדר-הדין, ניתן, ובמקרה הנאות - חייבים, לסלקו בעזרת סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה. אותו סעיף מאפשר הרי לבית-דין זה לנהוג בכל עניין של סדר דין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, אלא אם מוסדר העניין בהוראה שבחוק בית-הדין לעבודה, או בתקנות לפיו. 7. ברור שבהזדקקו לחופש בעניינים שבסדר-דין, אשר מוענק לו כאמור, יראה בית-דין זה עצמו קשור ביסודות המשפט ולא יחרוג מאלה. אך בפתיחת שערי בית-דין בפני "חבר-אנשים שאינו מאוגד", אין כל פגיעה ביסודות המשפט. היפוכו של דבר: דרך זאת מתיישבת עם יסודות המשפט. ישנן שיטות משפט המאפשרות לכל עמותה להתייצב בפני הרשות השיפוטית, וישנם חכמי משפט המותחים ביקורת לא רק על נעילת שערי המשפט בפני עמותות בלתי-מאוגדות, אלא על עצם שלילת מלוא ההכרה המשפטית מגופים שלא התאגדו. UNINCORPORATED ASSOCIATIONS או ‎.UNREGISTERED SOCIETIES בהתייחסו למעמד אשר במשפט לעמותות בלתי-מאוגדות אומר פרופסור ‎:W. FRIEDMAN "הבסיס להבחנה בין עמותות מאוגדות לבין עמותות שאינן מאוגדות הוא, במבט ראשון, בעצם העובדה של אישיות משפטית, אך משבוחנים את הנושא מקרוב למדים שההבחנה היא שבירה מאד... ב- BONSOR V. MUSICIANS' UNION [2] נקט בית הלורדים דרך פרשנות נועזת כדי להעניק לתובע פיצויים נגד האיגוד שלו, עמותה בלתי-מאוגדת" (W. FRIEDMAN ,LEGAL THEORY, 4TH ED., PP. 524-525) [5] ואת העיקר שבפסק-הדין רואה פרופסור פרידמן בהתגברות על הקשיים הנובעים מהעדר "אישיות משפטית".(‎[6] (W. FRIEDMAN, LAW IN A CHANGING SOCIETY, P. 263 פרופסור DENNIS LLOYD מסכם את עמדתו של הבולט מחסידי ההכרה המשפטית בכל התארגנות, היא עמדתו של OTTO VON GIERKE, באמרו: "גירקה עצמו ורבים מחסידיו שאפו בעיקר לשמירה על האוטונומיה של הקבוצות בתוך המדינה. טענתם למעשה היא שכל קבוצה בתך המדינה - תהא זאת כנסיה, קרן לחינוך או לצדקה, חברה שמטרתה רווח, התאגדות של בעלי מקצוע, איגוד מקצועי, או אפילו מועדון חברתי גרידא - מהרגע שהתארגנה כך שברורה זהותה הנפרדת כמוסד נבדל מחבריו, זכאית לתבוע הכרה משפטית, ללא כל צורך בהענקה רשמית של מעמד, או בהכרה כאישיות משפטית". (DENNIS LLOYD, THE IDEA OF LAW, P. 302) [7] פרופסור LLOYD רואה אמנם קשיים ביישום ה"תיאוריה הריאליסטית של "אישיות קבוצתית", אך אין הוא פוסלה (שם, ע' [7] 302-4), ובהזדמנות אחרת רואה הוא באימוץ של אותה תיאוריה פתרון נאות ‎IN ‎[8] (LLOYD, "THE LAW OF ASSOCIATIONS" IN LAW AND OPINION IN ENGLAND (IN THE XXTH CENTURY, M. GINSBERG ED.,.P. 115 אף SALMONDS בהדירתו של FITZGERALD אומר כי "במצב הנוכחי, המשפט שעניינו עמותות בלתי-מאוגדות רחוק הוא מלהניח את הדעת. יכול המצב לגרום עוול הן למי שאינם חברים והן לחברים עצמם". כן נאמר כי "אין לבסס את הזכויות בהתאגדויות, זכויות של חברים וזכויות של אלה שאינם חברים, על האופי הקונצפטואלי של גופים אלה... יש לבססם על הצרכים החברתיים של התקופה ועל ההתפתחות המשפטית הבאה לענות על צרכים אלה... אין לבלום את ההתפתחות על-ידי הנוקשות של הקונצפטואליזם".(‎.[9] (SALMONDS ON JURISPRUDENCE, 12TH ED., PP.73-74 8. מהאמור עד כאן עולה כי מאחר והכשירות להיות צד להליך שיפוטי היא עניין שבסדר דין, אין מניעה לכך שבית-דין זה יקנה מעמד של צד להליך, אף לארגון עובדים או לארגון מעבידים שאינם "תאגיד" שהוכר כאישיות משפטית לכל דבר, באשר סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה אינו כובל את ידי בית-הדין בכל הנוגע לסדרי-דין, והפעלת הסמכות כאמור אינה נוגדת את עקרונות המשפט המחייבים. 9. אין בית-דין זה צריך להידרש לשאלה, ואין מעניינו להידרש לשאלה, היש להעניק הכרה משפטית מלאה ל"גופים בלתי-מאוגדים". בפני בית-דין זה אינה עומדת לדיון השאלה אם גוף בלתי-מאוגד כשיר לקניין, חייב בנזיקין, או כשיר להיות צד לחוזה מסחרי. בפני בית-הדין השאלה, אם גוף בלתי-מאוגד, אשר בו יש כל סממני ההיכר החיוניים למשא-ומתן קיבוצי, לקיום כארגון עובדים ולפעילות בתור שכזה (ובמקביל בארגון מעבידים) - אם אמנם יש בו כל אלה - "נפסל" מעיקרו, רק בשל העובדה שלא "התאגד" ולא "נרשם", אף באין הוראה מפורשת בחוק, המחייבת ארגונים "להירשם" או "להתאגד". אשר ייאמר להלן מוגבל, אפוא, למעמדו של גוף בלתי-מאוגד במערך העבודה, ובעיקר בקטע היחסים הקיבוציים אשר במערך זה. 10. זה מביאנו לקטעים הנותרים מהטענות המוקדמות הקשורות ב"מעמדו" של האיגוד, והן, כי האיגוד, בהיותו חסר מעמד של אישיות-משפטית, אינו כשיר להיות צד "עצמאי" להסכם קיבוצי, כי "המבקשת (האיגוד) מנועה מלבסס תביעתה על סמך הסכם קיבוצי כללי, כשהארגון היציג של העובדים אינו צד לתביעה", וכי "אין יריבות בין המעבידים לבין האיגוד, באשר "האיגוד אינו יכול לתבוע ללא המחלקה לאיגוד מקצועי". בבואו לבחון טענות אלה, על בית-הדין להידרש לשאלה אם גוף בלתי-מאוגד, כשיר להיות צד להסכם קיבוצי, וחייב הוא לקבוע את מעמדו של האיגוד במסגרת ההסתדרות הכללית של העובדים (להלן - ההסתדרות) וכן על בית-הדין לקבוע מי הוא הצד, מטעם העובדים, להסכם האחיות. 11. חוק הסכמים קיבוציים קובע כי "ארגון עובדים" שמתקיימים בו תנאי ייצוג מסויימים כשיר להיות צד להסכם קיבוצי, אך אין החוק מגדיר "ארגון עובדים" מהו. אף בחוק יישוב סכסוכי עבודה מוקנה מעמד, הפעם מעמד כצד ב"סכסוך עבודה" כמוגדר באותו חוק, ל"ארגון עובדים", מבלי להגדיר "ארגון עובדים" מהו. כן מזדקק המחוקק, ברבים מחוקי העבודה, החל מחוק העבודה הראשון שחקק - חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט-1949, למונח "ארגון עובדים" בהקשר להענקת מעמד לעניין חובת התייעצות בהתקנת תקנות ובפעולות הקשורות ביישום החוקים, ושוב מבלי שיובהר בחוקים אלה "ארגון עובדים" מהו, כאילו יצא המחוקק מהנחה שיודע כל אחד בישראל במי מדבר עת מדברים בארגון עובדים. ראוי לציין את העובדה כי המחוקק הזדקק לדיבור "ארגון עובדים" ו"ארגון מעבידים", ולא הזדקק לדיבור "הסתדרות" (על משקל "ההסתדרות הכללית של העובדים", או "הסתדרות העובדים הלאומית"), לדיבור "התאחדות" (על משקל "התאחדות בעלי התעשיה" או "התאחדות האיכרים"), או לדיבור "איגוד" או "איגוד מקצועי". כל זה ודאי לא בכדי: המחוקק נקט לשון כללית, כך שהמעמד לא ייקבע על-ידי שמות הגופים, אלא על-ידי מהותם. עוד יצויין כי אין בישראל חוק המחייב "רישום" או "התאגדות" כ"ארגון עובדים", "ארגון מעבידים" או "איגוד מקצועי", כתנאי למעמד מיוחד או להנאה מזכויות יתר. החוק העותומני על האגודות, האוסר יסוד אגודה חשאית" והמחייב הודעה על ייסודה של כל אגודה (סעיף 6 לחוק), ספק אם הוא מתנה את עצם קיום האגודה במילוי חובת ההודעה על ייסודה; את הזכויות האמורות בסעיף 8 לחוק בלבד מתנה הוא במסירת ההודעה (דעה פסקנית יותר בכיוון זה מביע פרופסור פרוקצ'יה [10] בספרו "התאגיד מהותו ויצירתו" ע' 202). מאחר ולעניין המעמד כצד להליך משפטי נאמר כבר אשר נאמר לעיל, ברור שלעניין המעמד בחוק ההסכמים הקיבוציים אין ללמוד מאותו חוק עותומני. 12. את התשובה לשאלה "אם גוף בלתי-מאוגד כשיר להיות צד להסכם קיבוצי", יש לחפש, אפוא, בשדה הרחב. ראשית, אף כי מודע בית-הדין לכך, שאמנה בין-לאומית שאושרה על-ידי ישראל אינה מהווה מכוח עצמה חלק ממשפט המדינה, אין להתעלם מהעובדה שישראל אישרה את אמנת העבודה הבין-לאומית משנת 1948, לעניין חופש ההתאגדות, אמנה שביסודה העיקרון כי לעובדים ולמעבידים הזכות להקים הסתדרויות (ארגונים), ללא צורך בהרשאה מראש; ברישום אפשר אמנם לחייב, אך אין זה נחלת הכלל שארגונים יחוייבו ברישום. ישנן מדינות בהן חייבים ארגונים ברישום, ישנן מדינות שחובה כזאת אינה מוטלת, וישנן מדינות המחייבות ברישום כתנאי לזכויות יתר או למעמד מיוחד, אך לא כתנאי לעצם הקיום. .‎[11] (I.L.O., O.B., VOL. 39, NO. 9, 1956 (MCNAIR REPORT); [12] C. W ,JENKS, THE INTERNATIONAL PROTECTION OF TRADE UNION FREEDOM .(PP. 260-262 13. ישנן, אפו, מערכות משפט המכירות בקיומם של ארגוני עובדים וארגוני מעבידים, מבלי להתנות את ההכרה בהתאגדות או ב"רישום", ואין כל סיבה לכך שבית-דין זה יפרש את הדיבור "ארגון עובדים" או "ארגון מעבידים" פירוש המחייב "התאגדות" או "רישום". נחזור על אשר הובא לעיל מפי המהדיר האחרון של SALMONDS [9] ומפי אחרים והוא, כי יש להימנע מגישה קונצפטואלית, ויש להעדיף גישה העונה על הצרכים החברתיים של התקופה ולנקוט גישה ריאלית (סעיף 7 דלעיל), ותחוזק העמדה המאפשרת פירוש הדיבור "ארגון עובדים", ככולל גם גוף שלא התאגד ולא "נרשם", ובלבד שעניינית הנו "ארגון עובדים". 4. אין פסק-דין זה מחייב את בית-הדין לקבוע מה הם התנאים על מנת שיקויים האמור כי "עניינית הגוף הנו ארגון עובדים", באשר טענה עניינית כזאת לא הועלתה בקשר להסתדרות האחיות והאחים, ובצדק לא הועלתה. יצויין רק כי משראה המחוקק להתייחס למסגרות ולתאי פעולה שאינם "ארגון עובדים", עשה כן במפורש ונקט לשון של "ועד עובדים" (סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, סעיף 30(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, הסעיפים 11 ו-15 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה), או לדיבור "נציגות" (סעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה). 15. אמור מעתה כי מעמד של "אישיות משפטית" או "רישום" אינם תנאי הכרחי לכשירות להיות צד להסכם קיבוצי, בין כארגון עובדים ובין כארגון מעבידים. 16. מכאן לשאלת מעמדו של האיגוד, וליתר דיוק - לטענה כי האיגוד אינו כשיר להיות צד "עצמאי" להסכם קיבוצי, אינו הארגון היציג באשר מדובר בהסכם קיבוצי כללי, ו"אינו יכול לתבוע ללא המחלקה לאיגוד מקצועי". ביסודן של כל הטענות שהעלו לעניין זה באות-כוח המעבידים, תפיסה מוטעית של המבנה הארגוני של התאגדויות עובדים והתאגדויות מעבידים במערך העבודה בכלל, ובתחום המשא-ומתן הקיבוצי בפרט, תפיסה הבנויה על אנלוגיה של יחסים בין תאגיד ומחלקותיו ובין ארגון עובדים או ארגון מעבידים "ראשוני" לבין "ארגון מקיף", "כללי", "ארגון גג", או "ארגון פדרטיבי". 17. אין ספק, ולא חלקו על כך, שהאיגוד קיים ופועל במסגרת ההסתדרות. אין בית-דין זה נקרא לסווג את ההסתדרות ברקמת המבנים המקובלים להתאגדויות עובדים, ולקבוע אם ההסתדרות היא "התאגדות פדרטיבית", "ארגון גג" או "ארגון ראשוני" ומיוחד במינו. מספיק כי ייאמר שההסתדרות היא כעולה מחוקתה היא, על כל המיוחד שבכך, ואם אין העולה מהחוקה מתיישב עם מבנים מקובלים, אין זה משנה לענייננו. על כל פנים אין היחסים בין ההסתדרות לבין "הסתדרות מקצועית ארצית" - ולא כפרו בכך, ולא היה טעם לכפור בכך שהאיגוד הוא "הסתדרות מקצועית ארצית" במובן חוקת ההסתדרות - כיחסים בין תאגיד כלכלי, ארגוני או שירותי כלשהו, לבין מחלקות ממחלקות שונות הפועלות בתחום אותו תאגיד - כפי שביקשו לטעון. 18. אם נוקטים לשון שנקט המחוקק בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה בהגדירו "ארגון עובדים מוסמך", ניתן להגדיר את היחסים שבין הסתדרות מקצועית ארצית לבין ההסתדרות, כיחסים שבין ארגון עובדים שהוא "חלק מארגון עובדים כולל יותר" לבין "הארגון הכולל יותר". בהגדרת "ארגון עובדים מוסמך" שבחוק האמור ניתן גם למצוא חיזוק לדעה שהובעה כבר לעיל, כי ארגון עובדים המהווה חלק מ"ארגון עובדים כולל יותר", יכול להיות צד להסכם קיבוצי בזכות עצמו, אם כי פרט ליוצאים מהכלל כאמור באותו חוק, אין הוא "ארגון עובדים מוסמך", לעניין הפרק הרביעי שבחוק. 19. המעמד, הסמכויות, תחום הפעולה ודרכי הפעולה של "הסתדרות מקצועית ארצית" מוגדרים ומוסדרים בפרק ד' שבחוקת ההסתדרות, פרק הנושא את השם "איגוד מקצועי", ובכפיפות להוראה שבחוק - הוא הקובע. לענייננו חשוב סעיף III-1 שבפרק ד' לחוקת ההסתדרות, המקנה לעובדים במקצוע מסויים את הזכות "להתאגד בהסתדרות מקצועית באישור הוועד הפועל או ביוזמתו", סעיף III-5, הקובע כי "הסתדרות ארצית נתונה לפיקוחה של המחלקה לאיגוד מקצועי והחלטות המחלקה ניתנות לערעור בפני הוועד הפועל", וסעיף III-9 המונה בין תפקידיה וסמכויותיה של הסתדרות ארצית - "חתימת הסכמי עבודה קיבוציים עם ארגוני מעבידים וכן עם מעבידים ארציים". יוצא, אפוא, שהסמכות לחתום הסכם קיבוצי "עם ארגוני מעבידים וכן עם מעבידים ארציים", במקצוע אשר בו קיימת "הסתדרות מקצועית ארצית", היא בידי ההסתדרות המקצועית הארצית. 20. כבכל פעולה אחרת, כן גם לעניין זה, נתונה ההסתדרות המקצועית הארצית - בענייננו האיגוד - "לפיקוחה של המחלקה לאיגוד מקצועי" ו"החלטות המחלקה ניתנות לערעור בפני הוועד הפועל". משרצו המוסדות "המחוקקים" של ההסתדרות להתנות פעולה שהיא בסמכותה של הסתדרות מקצועית ארצית באישור המחלקה לאיגוד מקצועי, ולא להסתפק בפיקוחה של המחלקה (סעיף III-2, בפרק ד'), נעשה הדבר במפורש. כן נקבע בסעיף III-9, כי "טיפול בסכסוכי עבודה בהיקף ארצי, הכרזת שביתה ארצית", היא בסמכות ההסתדרות המקצועית הארצית "לאחר הימלכותה בדעתן של מועצות-פועלים הנוגעות בדבר, ובאישור המחלקה לאיגוד מקצועי". בא-כוח האיגוד טען כי את הדיבור "סכסוכי עבודה" שבאותו סעיף יש לפרש כמכוון ל"סכסוכי עבודה" שעניינם קביעת זכויות; יהא פירוש הדיבור "סכסוך עבודה" באותו סעיף אשר יהיה, ברור שאין כוונתו להליכים משפטיים. ה"פיקוח" האמור הוא, בראש וראשונה, עניין מתחום השלטון העצמי של ההסתדרות, אך אין למצות לעניין זה את הדין של INDOOR MANAGEMENT בשל המעמד המיוחד אשר לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים, ובשל המיוחד שבמשא-ומתן קיבוצי, המחייב לעתים להביא בחשבון שיקולים שמעבר לעומד ישירות להסדר בהסכם הקיבוצי שעל עריכתו מתנהל המשא-ומתן, רשאי צד למשא-ומתן, במקרים נאותים, להזדקק להוראות שבתקנון הארגון, המהווה את הצד השני למשא-ומתן, ועניינן פיקוח ותיאום, ובעיקר רשאי הוא לעמוד על כך אם הצד השני מוסמך לפעול לעניין חתימת ההסכם הקיבוצי שבו מדובר. 21. על כל פנים, דרכי הפיקוח על פעולתה של הסתדרות מקצועית ארצית, דרכי הכרעה בסכסוכים בין גורמים שונים במערך הארגוני של ההסתדרות, וההוראות בדבר המסגרות למשא-ומתן, כל אלה אין בהם כדי לשנות מהוראת היסוד כי "חתימת הסכמי עבודה קיבוציים עם ארגוני מעבידים וכן עם מעבידים ארציים", היא סמכות ההסתדרות המקצועית הארצית הנוגעת בדבר. 22. האמור אינו גורע כמובן מסמכות ההסתדרות עצמה לחתום על הסכם קיבוצי באמצעות המוסמכים לפעול לכך מטעמה. כדוגמא להסכם כזה אפשר להביא את ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 3.4.1970 בין "הממשלה המיוצגת על-ידי נציב שירות המדינה והמנהל הכללי של משרד האוצר", לבין "ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י", המיוצגת על-ידי מר א. אברמוביץ, מר י. וושצ'ינה ומר א. מויאל" (ראה הקובץ "הסכמים קיבוציים" [13], בעריכת צ' וינטרוב ומ' פסטרנק, סעיף 11.1.1), ובמיוחד את ההסכם הקיבוצי הכללי, המתקרא "תקנון עבודה", מיום 19.9.1962, שבין "התאחדות בעלי התעשיה בישראל, מחלקת העבודה" לבין "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - המחלקה לאיגוד מקצועי, המדור לפועלי התעשיה" (שם, [13], סעיף 11.3). 23. מתוך האמור בסעיפים הקודמים, יש להשיב על השאלה מי הוא הצד להסכם האחיות, מטעם העובדים, ולעניין התשובה תשקול הסמכות להיות צד כאמור. לכאורה התשובה היא ברורה. ההסכם בא להסדיר את תנאי העבודה של בעלי מקצוע מסויים - "אחיות" ו"אחים" - המאוגדים בהתאם לחוקת ההסתדרות ב"הסתדרות מקצועית ארצית", ומכוח חוקת ההסתדרות, ועל כן גם בדין, מוסמכת אותה הסתדרות מקצועית לחתום על הסכם קיבוצי עם "מעבידים ארציים" במקצוע. אכן בציון הצד להסכם, מטעם העובדים, מדובר בהסתדרות האחיות והאחים, וכן נחתם ההסכם בשם הסתדרות האחיות והאחים בישראל. עד כאן הכל חד וחלק. אלא שבציון הצד להסכם לא נאמר כי הוא בין המעבידים, כמפורט בו, לבין "הסתדרות האחיות והאחים", אלא בין המעבידים לבין "הסתדרות האחיות והאחים והמחלקה לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית בישראל", והחתימות על ההסכם הן, הן "בשם הסתדרות האחיות והאחים", והן "בשם המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית". 24. נאמר כבר שמחוקת ההסתדרות עולה כי במקצוע שבו קיימת הסתדרות מקצועית ארצית (ולמותר להוסיף: בתנאי שמתקיימים באותה הסתדרות מקצועית ארצית תנאי הייצוג, כאמור בחוק הסכמים קיבוציים) - המוסמך לחתום על הסכם קיבוצי עם מעבידים ארציים, או עם ארגון מעבידים, הוא אותה הסתדרות מקצועית ארצית, וגם נאמר שמבחינת חוקת ההסתדרות, ומקל-וחומר - מבחינת חוק הסכמים קיבוציים, אין סמכות זאת שוללת מההסתדרות עצמה את הסמכות לחתום על הסכם קיבוצי. טוענים כי הסכם האחיות נערך הן על-ידי ההסתדרות עצמה והן על-ידי האיגוד. לו היה ההסכם נחתם הן על-ידי ההסתדרות באמצעות המחלקה לאיגוד מקצועי והן על-ידי האיגוד - ייתכן ובית-הדין לא היה מתקשה לפסוק ולומר כי הצד להסכם היא ההסתדרות עצמה, ורק היא. וזה משום הכלל ש"הכללי כולל את המיוחד", ומשום הכלל שאין שני ארגוני עובדים יציגים לעניין אותו הסכם. 25. הסכם האחיות לא נחתם על-ידי ההסתדרות עצמה, כפי שזה נעשה בהסכמים המיוחדים שבהם מדובר בסעיף 22 דלעיל, אלא על-ידי האיגוד והמחלקה לאיגוד מקצועי. חיפשנו בחוקת ההסתדרות ולא מצאנו הוראה המקנה סמכות למחלקה לאיגוד מקצועי כשלעצמה, היינו כמחלקה בוועד הפועל, להיות צד להסכם קיבוצי. מאידך מצוייה בחוקת הסתדרות ההוראה הקובעת את היות האיגוד נתון לפיקוח המחלקה לאיגוד מקצועי. בכך המפתח לפתרון השאלה ולסילוק הקושי המדומה. 26. הצד להסכם האחיות, מטעם העובדים, הוא האיגוד. עם כל ההבדל שבין המחלקה לאיגוד מקצועי לבין ועד-עובדים - וההבדל הוא קוטבי, באשר השניים פועלים במישורים שונים, במסגרת סמכויות שונות ובמעמד שונה במערך העבודה - המחלקה לאיגוד מקצועי לא היתה לצד או ל"חצי צד" להסכם האחיות, כשם שוועד עובדים לא יהיה לצד או ל"חצי צד" להסכם קיבוצי, אם שמו של הוועד יבוא בפתח ההסכם ליד שמו של הארגון היציג, וההסכם ייחתם גם בשם הוועד. בכדי ליישב נוהג כזה עם חוק ההסכמים הקיבוציים ועם חוקת ההסתדרות, או עם כל תקנון פנימי אחר של ארגון עובדים או ארגון מעבידים, יש לאמר שהדבר בא לציין כי ההסכם נכתב "על דעת", "תוך התייעצות" או "באישור", הכל כנדרש או כעולה מה"חוקה". 27. לא כאן המקום לעמוד על השאלה מה הדין בהסכם קיבוצי שמטעם העובדים מופיעים כ"צד" יותר מארגון אחד, וכל אחד מהם הוא, כמובן, יציג לגבי "סקטור" מסויים, כגון הסכם קיבוצי מיוחד שמטעם המעבידים הצדדים הם המדינה ורשות מקומית, ומטעם העובדים הצדדים הם הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים. במסגרת חוק ההסכמים הקיבוצים יש לסווג הסכם כזה בתור "הסכם קיבוצי מיוחד", והעובדה שיותר ממעביד אחד הוא צד להסכם אינה גורעת מהיותו "הסכם קיבוצי מיוחד". המעבידים שהם הצד לאותו הסכם לא נהיו על-ידי כך לגוף המוכר ביחסי העבודה הקיבוציים, על כל המשתמע מכך. הוא הדין בארגוני העובדים שהם צד להסכם. ייתכן ובהסכם כאמור יש לראות הסכם "פלורלי", כך שכל אחד מהמעבידים הוא צד להסכם ואין הוא תלוי ביישומו במעבידים האחרים, וכל אחד מהארגונים הוא היציג לגבי העובדים אצל אותו מעביד, והוא צד להסכם, על כל המשתמע מכך לעניין חוק ההסכמים הקיבוציים. כשם שאחד המעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי כאמור, שבמפעלו שובשו יחסי העבודה והופר ההסכם, לא יהא תלוי בהליכים ליישום ההסכם במעביד השני, כך לא יהא ארגון עובדים אחד תלוי בארגון העובדים השני במימוש זכויות לגבי המעביד המקביל, ולא ייגררו לסכסוך עבודה אלה שאינם מסוכסכים. על כל פנים, יישום נאות של הסכמים קיבוציים ופירוש נכון של חוק ההסכמים הקיבוציים, מחייבים שלכל שותף ליחסי עבודה קיבוציים המוסדרים על-ידי ההסכם, תובטח "כתובת" ברורה ומוגדרת לאחריות. אין ליצור בדרך פרשנות, או בדרך קביעת עובדות שאינן מתיישבות עם חוק הסכמים קיבוציים ותקנוני הארגונים שהם שותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, מצב שכתוצאה מפיצול צד להסכם לשני "חצי-צד", יהיו לצד שני "בעלי דבר", כשכל "חצי" מושך לכיוון אחר, או שהצד השני יוכל לתמרן בין "שני החצאים" - מצב כזה כי ייווצר, מן ההכרח שיפגע קשות ביישובם של הסכמים קיבוציים. 28. משיוחס בדברים שעד כה משקל מכריע להוראות שבחוקת ההסתדרות, יש לציין כי אמנת העבודה הבין-לאומית משנת 1948 בדבר חופש ההתאגדות רואה בזכות אשר להתאגדות לקבוע את תקנונה, אחד מיסודות עצם החופש להתאגד, ואוסרת התערבות גורמים חיצוניים בקביעת התקנו, במידה, כמובן, שהתקנון אינו נוגד את הסדר הציבורי. 29. למסקנה אשר אליה הגענו, ניתן להגיע גם בדרך אחרת. כאמור אין בהוראה אשר בחוקת ההסתדרות, המקנה סמכות להסתדרויות המקצועיות הארציות לחתום על הסכמים קיבוציים, כדי לשלול מההסתדרות עצמה את הסמכות לחתום על הסכמים קיבוציים, באמצעות המוסמכים לכך. ושוב, מי הוא המוסמך לחתום הסכם קיבוצי בשם ההסתדרות עצמה, הוא עניין לחוקת ההסתדרות (סעיף 22 דלעיל). נניח אפוא, כמשתמע אולי מטענת בא-כוח המעבידים, כי הסכם האחיות לא נחתם עם הסתדרות מקצועית ארצית, עם האיגוד, אלא עם ההסתדרות עצמה, באמצעות האיגוד והמחלקה לאיגוד מקצועי. גם אם כך הוא, אין לקבל את הטענה כי רק האיגוד והמחלקה לאיגוד מקצועי, בפועלם יחד, רשאים לעשות ליישום ההסכם; אין לקבל את הטענה מבחינת היחסים הפנימיים בתוך ההסתדרות, ואין לקבלה מבחינת זכותו של גורם אחר לקבוע באמצעות מי יפעל בעל הדברים שלו, כל עוד שהוא פועל באמצעות מי שמוסמך לכך לפי תקנונו. מדיני תאגידים, שליחות ומשפט מינהלי - ויש בכל הקשור בדרכי פעולתם של ארגוני עובדים וארגוני מעבידים, יותר מן הדומה למשפט מינהלי מאשר לדיני תאגידים - לא ידוע כלל, אשר לפיו גוף שפעל בעניין מסויים באמצעות ראובן ושמעון, המוסמכים לפעול בשמו, חייב להמשיך ולפעול באמצעות אותם השניים, בכל הקשור באותו עניין, ואסור לו לפעול באמצעות שניים אחרים או אפילו אחד, שאף באמצעתם רשאי לפעול אותו גוף. 30. נוסיף ונאמר שאף אנלוגיה מהמשפט האזרחי, בדבר חוזה שנערך עם שניים "במאוחד - JOINTLY - ולא עם שניים "במאוחד ובמיוחד" - ‎JOINTLY AND SEVERALLY - אינה במקומה, ונוגדת היא כל מושגי היסוד של יחסי עבודה קיבוציים, השוללים התערבות הצד האחד בענייניו הפנימיים של הצד השני. 31. מכאן שאף הטענה כי "האיגוד אינו יכול לתבוע ללא המחלקה לאיגוד מקצועי" - ללא האח הבכור, או האח התאום - דינה להידחות. 32. ועתה לטענה המוקדמת הקשורה בעילה להליך (סעיף 8, פסקה (ג), שבחלק ‎I דלעיל). נכון, ההליך נפתח עוד בטרם שנחתם הסכם טכנאי הרנטגן, אך הוא נפתח לאחר שנחתם "זכרון הדברים" מיום 27.5.1971 (סעיף 4 שבחלק I דלעיל), המעיד על אשר "מוסכם בין נציגי המעסיקים, ובין נציגי ארגון טכנאי הרנטגן", "זכרון דברים" שבעקבותיו בא הסכם טכנאי הרנטגן שנחתם ביום 25.7.1971. על פי בקשת האיגוד הופעלה הוועדה הפריטטית בעקבות "זכרון הדברים" ולא טענו בשעתו כי הוועדה הופעלה בטרם עת. אין, אפוא, לומר שעניינית נפגמו דרכי בירור מוקדמים, והטענה של "חוסר עילה", במידה ובכלל ב"עילה" מדובר, דינה להידחות. 33. מכאן לטענה האחרונה מתחום הטענות המוקדמות - הטענה לעיכוב ההליך מכוח הוראות חוק הבוררות. לביסוס טענה זאת, הועלו בשם המעבידים שלושה נימוקים (סעיף 8, פסקה (ד), שבחלק I דלעיל). אין באף אחד מהם כדי להביא להיענות לבקשה ולצוות לעכב את ההליך מכוח ההוראות שבסעיף 5 לחוק הבוררות. את התשובה לנימוק, שהאיגוד לא היה "צד נפרד" להסכם הקיבוצי ופעל על דעת עצמו במסירת הסכסוך לבוררות "וללא יפוי-כוח מהמחלקה לאיגוד מקצועי", יש למצוא בכל האמור עד כה, הן לעניין מעמדו של האיגוד כארגון עובדים, והן לעניין קביעת הצד להסכם האחיות; לדברים בקשר לנימוק "שאלמלא היתה המחלקה לאיגוד מקצועי צד בלתי-נפרד מהאיגודים המקצועיים הפרה-רפואיים, לא היו נחתמים ההסכמים הנ"ל כלל", אין בית-דין זה רואה לנכון להתייחס, באשר הטענה מעוררת שאלה עקרונית מתחום התוצאות אשר להתערבות צד אחד ליחסי עבודה קיבוציים בעניינים הפנים-ארגוניים של הצד השני, שאלה שדיון זה אינו מחייב לפסוק בה. אשר לנימוק כי "הסכסוך נשוא הדיון מתאים יותר לבירור על-ידי בוררים מאחר וברור שהשאלה המהותית נשוא הדיון דורשת מומחיות מקצועית של כלכלנים וחשבים, ויש בו שיקולים חברתיים ואין בו שאלות משפטיות", הרי כל כולו מעיד על תפיסה מוטעית מעיקרה של מהות בית-הדין לעבודה, מבנהו ותפקידיו, כפי שנועדו לו על-ידי המחוקק. לעניין זה רואה בית-הדין להפנות את תשומת הלב לדברים שנאמרו מפי בא-כוח האיגוד (סעיף 10, פסקה (ד), שבחלק I דלעיל), ולציין שהדברים נאמרו מפי בא-כוח ארגון עובדים, לסתור דברים של בא-כוח של מעבידים. משדן בית-הדין בשאלה אם להיענות לבקשה ליתן צו לעכב את ההליכים או לסרב לה, חייב הוא, ראשית לכל, לבחון אם קויים התנאי שקבע המחוקק והוא "שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (סעיף 5(א) לחוק הבוררות). ברור שבענייננו לא קויים התנאי, ודי לכך כי יצויין שאף בשלב הדיון שבו הועלתה הבקשה, לא נאמר כי המעבידים מוכנים למסור את העניין לבוררות, כשהצדדים לבוררות הם רק הצדדים להליך זה. 34. לסיכום האמור עד כה - דין הטענות המוקדמות אשר הועלו מטעם המעבידים להידחות, וכאמור בסעיף 11 שבחלק I דלעיל, דחיית הטענות היא על דעת רוב חברי בית-הדין. 35. מכאן לשאלות לגופו של עניין אשר בית-הדין חייב להידרש להן, והן: - באיזו מידה מחייבת "ההצהרה" של ממלא-מקום יושב-ראש המחלקה לאיגוד מקצועי, לעניין יישום הסכם האחיות; ב - מהי נקודת המוצא לשם בחינת "שמירת המצב הקיים" בין שני המקצועות הפרה-רפואיים שבהם מדובר (יציאות עבודה, או הסכומים המתקבלים על-ידי העובד); ג - לפי איזו שיטה יש לבחון אם חל שינוי ב"מצב הקיים" (ב"יחסיות") בין שני המקצועות - שיטת החישובים האינדיבידואליים או שיטת הממוצע המשוקלל; ד - משמגיעים למסקנה כי "הופרה היחסיות" - כיצד יש להחזירה: על-ידי תוספת שכר לכל עובד ועובד, או על-ידי שימוש בהפרש המשוקלל בדרך הקרובה ביותר לשימוש שהיו עושים בו במשא-ומתן הקיבוצי שהביא להסכם (סעיפים 8(ה) ו-13 שבחלק I דלעיל). 36. על מנת להשיב על שאלת משקלה של ה"הצהרה" שנתן ממלא-מקום יושב-ראש המחלקה לאיגוד מקצועי כאמור בסעיף הקודם (ובסעיף 8(ה) שבחלק I דלעיל), יש ליתן תחילה את הדעת למספר עובדות, והן: - ההצהרה ניתנה בהקשר למשא-ומתן על תנאי העבודה של טכנאי הרנטגן, ולא של ה"אחיות" וה"אחים"; ב - ההצהרה ניתנה לאחר שנחתם הסכם האחיות שתאריכו 2.5.1971, ובהקשר לחתימה על זכרון הדברים "בין נציגי המעסיקים ובין נציגי ארגון טכנאי הרנטגן, שתאריכו 27.5.1971, אשר שימש יסוד להסכם טכנאי הרנטגן; ג - תוכן ה"הצהרה" נרשם במבוא להסכם טכנאי הרנטגן, ולא בהסכם האחיות. כן מחייבת התשובה לשאלת משקלה של ה"הצהרה" האמורה, לסווג את סעיף 20 שבהסכם האחיות, ולקבוע אם יש לראותו כהוראה "אובליגטורית", היינו הוראה המסדירה יחסים בין הצדדים להסכם, או הוראה "נורמטיבית", היינו הוראה המטילה חובות ומעניקה זכויות לכל מי שההסכם חל עליו. עיון בסעיף 20 להסכם האחיות, בהקשר להסכם כולו, מלמד שאין האמור באותו סעיף מהווה הוראה "נורמטיבית", הוראה המקנה זכות מוגדרת לכל עובד ועובד שעליו חל ההסכם, והוא יכול לממשה כפי שנקבעה בהסכם; אין היא בבחינת "זכות מוקנית" ואינה בשלה דיה כדי להוות תנאי מתנאי העבודה של כל עובד ועובד. ההוראה מקנה זכות לאחד הצדדים להסכם הקיבוצי לדרוש כי תישמר "היחסיות" ב"שכר עבודה ותוספות נילוות", כמוגדר בהסכם; הזכות העולה מסעיף 20 היא זכות קיבוצית של אחד הצדדים להסכם הקיבוצי. על כן יש לראות את ההוראה שבסעיף 20 להסכם האחיות כהוראה מהתחום ה"אובליגטורי", הוראה שעל פירושה ויישומה חלים הכללים הרגילים לפרשנות חוזים (דיון מס' לא/1 - 4 [1] בע' 267-268). 37. מן האמור בסיפא של הסעיף הקודם, אין ללמוד כי דין הטענה להתקבל. אף לפי גרסת באת-כוח המעבידים, אין המחלקה אלא "חצי" צד להסכם הקיבוצי, עת ה"חצי" השני הוא האיגוד; והרי לא טענו כלל כי האיגוד הוא חסר כל מעמד לעניין ההסכם; טענו שהאיגוד הוא חסר "מעמד עצמאי", ואינו מהווה אלא חלק מצד להסכם. אין למצוא בדיני חוזים הלכה האומרת כי הצהרתו של אחד משניים המהווים במאוחד (JOINTLY) צד לחוזה, הצהרה שניתנה בהקשר לחוזה אחר, מחייבת כשלעצמה את השני. נוסיף לכך את העובדות שנקבעו לעיל והן, כי ה"הצהרה" ניתנה אחרי שנחתם הסכם אחיות, בהקשר לזכרון הדברים שנחתם עם טכנאי הרנטגן, ומתייחסים אליה בהסכם טכנאי הרנטגן, כרקע לקביעת תנאי העבודה לאלה. אין להטיל ספק בכך, שממלא-מקום יושב-ראש המחלקה לאיגוד מקצועי הצהיר את אשר הצהיר בתום-לב (מחומר הראיות משתמע כי עשה כן על סמך נתונים שקיבל מאחד המעבידים - קופת חולים), ואותה הצהרה שקלה רבות עת הסכימה ועדת השרים כי ייחתם ההסכם עם טכנאי הרנטגן. בדיעבד, ולאחר שנפתרו בעיות סבוכות של פרשנות, ונעשו חישובים מורכבים בשל העדר נתוני יסוד בתחום העובדות - התברר כי עובדתית ההצהרה לא היתה מדוייקת (ויצויין כי למעשה לא יכולה היתה להיות מדוייקת - באותו שלב, ועל פי החומר שניתן היה לבסס עליו את התחשיבים). אם נזדקק לדיני החוזים - טעות שבעובדה שטעה צד אחד, והטעות לא הוסבה בזדון על-ידי הצד השני, אינה הופכת את החוזה לבטל מעיקרו. 38. מכל האמור עולה כי הטענה שההצהרה, אשר נמסרה בקשר לחתימה על הסכם טכנאי הרנטגן, מונעת תביעה לשינויים ב"שכר ותוספות נלוות", כאמור בסעיף 20 להסכם האחיות, טענה זו דינה להידחות. 39. לדעת חברי המותב אשר דחו את הטענות המוקדמות, ובכלל זה את הטענות לעניין הגדרת הצד להסכם האחיות מטעם העובדים, מלמדת הטענה הקשורה ב"הצהרה" האמורה על הסכנה ליחסי עבודה סדירים, אם שמע בית-הדין לטענה כי בהסכם קיבוצי יכול וארגון עובדים יהיה רק "חצי צד" להסכם קיבוצי, בעוד שגורם אחר, אמנם בעל חשיבות רבה ואולי רבה יותר במערך העבודה, יהווה את ה"חצי" השני, או שארגון עובדים אחר יהווה את ה"חצי" השני, ואין מדובר בהסכם "פלורלי". 40. עתה, לנקודת המוצא לשם בחינת "שמירת המצב הקיים" בין שני המקצועות הפרה-רפואיים, שבהם מדובר. באת-כוח המעבידים טענה כי נקודת המוצא הראויה היא יציאות העבודה הכוללות TOTAL LABUR COST בעוד שבא-כוח האיגוד טען כי נקודת המוצא היא הסכומים המתקבלים על-ידי העובדים. לשיטתה, חישבה באת-כוח המעבידים את כלל ההוצאה הקשורה ב'תוספת לשכר הנובע מההסכם', כאחוז "מסה"כ שכר האחיות", בתאריך הקובע שלפני ההסכם, והעמידה אותו מול חישוב מקביל ביחס לעובדי הרנטגן. נכון שבשלב המשא-ומתן נותן המעביד בראש וראשונה את דעתו לתחשיב ולשאלה בכמה תגדלנה יציאות העבודה הכוללות, אם ייענה לתביעות העובדים, וממצאים אלה לא רק שהם קובעים את עמדת המעביד, אלא שהם ודאי גם שוקלים בתגובת אלה שמנהלים את המשא-ומתן מטעם העובדים; כל זה בשלב המשא-ומתן. משנסתיים המשא-ומתן והתגבש בהסכם קיבוצי, הקובע הוא ההסכם הקיבוצי שעניינו - מבחינת העומד לדיון בפני בית-הדין - קביעת "שכר ותוספות נלוות" המשתלמים לעובד, ולא יציאות המעביד הקשורות בעבודה. על כן לא אימץ לעצמו בית-הדין את הגישה הרואה כנקודת מוצא את יציאות העבודה הכוללות, אלא את הגישה הרואה כנקודת מוצא את הסכומים המתקבלים על-ידי העובד. 41. במסגרת העקרונות שאימץ לעצמו בית-הדין, טען בא-כוח האיגוד כי היישום המעשי מחייב להשוות שכרו של טכנאי רנטגן לשכר "אחות" או "אח" בדרגה מקבילה, לפני שנערכו ההסכמים הקיבוציים ולאחר מכן, ולהחזיר את ה"הפרשיות" על כנה על-ידי תוספת שכר, בסכום ההפרש, לכל "אחות" ו"אח". זאת היא למעשה "שיטת אינדיבידואלית" שאינה מתיישבת עם שני ההסכמים הקיבוציים העומדים לדיון. 42. עיון בכל אחד משני ההסכמים הקיבוציים מעלה ברורות שלא נקטו בהם בשיטה אינדיבידואלית; לא באה על פיהם תוספת שכר כללית לכל דרגה ודרגה, אלא תוספות שונות המשתלמות לעובדים שמתקיימים בהם תנאי זכאות לאותן התוספות. מרוח הסכם האחיות נראה היה לבית-הדין כי יישומו הנכון של ההסכם מחייב לאמץ את "שיטת הממוצע המשוקלל", היינו להתייחס לסכום שבכל רכיב ורכיב של השכר שנוסף מכוח כל אחד משני ההסכמים הקיבוציים, להכפיל את הסכום במספר העובדים הזכאים לתוספת שכר לפי אותו רכיב, ולחלק את מספר העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי במכפלה שנתקבלה כאמור. שיטה זאת מורכבת בהרבה מהשיטה האינדיבידואלית, אך מתיישבת היא יותר עם ההסכמים הקיבוציים שבית-הדין נדרש ליישמם. לדעת אחד מחברי המותב, היה על בית-הדין לאמץ את השיטה האינדיבידואלית. 43. נותרה שאלת תרגום הנוסחאות לשפת המעשה. משנקבע כי, בחשבון סופי, נפגמה "היחסיות" ב-3.6%, עמדה השאלה כיצד להחזיר את ה"הפרשיות" על כנה (סעיף 16 שבחלק I דלעיל). בית-הדין, להוציא, כאמור, אחד מחברי המותב, היה בדעה שהתרגום הנכון, ברוח ההסכם הקיבוצי, של הנוסחה לשפת מעשה, חייב לא תוספת ישירה של 3.6% לשכר של כל עובד ועובד, אלא להועיד את הסכום של 3.6% משכר האחיות לפני ההסכם, ליעדים שייקבעו, דוגמת הדרך שבה הלכו בהסכם עצמו. יחד עם זאת, ראה בית-הדין לנכון ליתן תחילה הזדמנות לצדדים להציע פיתרון כרצוי להם, ומשהגיעו להסכם, לא ראה בית-הדין לנכון שלא לפסוק לפי המוסכם, ופסק כאמור בסעיף 17 שבחלק ‎I דלעיל). 44. בהליך בסכסוך-קיבוצי על פי "בקשה משותפת" יימנע בדרך כלל בית-הדין מלחייב צד בהוצאות המשפט, באשר, במידת מה, יש לראות את ההתדיינות כהמשך למשא-ומתן קיבוצי. לא כן בהליך על פי "בקשת צד", והוא המקרה שלפנינו. למבקשת ישולמו הוצאות משפט בסכום כולל של 1000 ל"י. מאחר ולמעשה התנהל המשפט על-ידי בא כוח המשיבה מס' 1 ישולם הסכום על-ידה, ואם תמצא לנכון תגבה מהאחרים את החלק היחסי. חוזהאחיותהסכם קיבוצי