רקע כללי 1. במסגרת התביעה שבפנינו עתרה התובעת למספר סעדים: סעד הצהרתי, במסגרתו התבקש ביה"ד להצהיר כי התובעת משמשת בתפקיד ניהולי כמנהלת מרכז הדרכה לבטיחות בדרכים במסגרת הנתבעת (להלן: "מרכז ההדרכה" או "המרכז") על כל המשתמע מכך לענין זכויותיה. סעד כספי, במסגרתו עתרה התובעת לתשלום הפרשי שכר המגיעים לה לשיטתה בגין גמול ניהול. תשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50 אלף ש"ח וזאת, לאור ההתנכלות שהתנכלה הנתבעת לתובעת, שכללה הדחתה מתפקידה, "גזילת סמכויותיה" והשפלתה בעיני חבריה לעבודה. מתן צו עשה, במסגרתו ביקשה כי ביה"ד יורה לנתבעת לאשר לה להדריך במרכז ההדרכה וזאת, מכח הסכם העבודה שלה או מכח ההסכם שנכרת בין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לבין הנתבעת (ראה - נספח ג' לתצהיר גב' גרוס). 2. עיקר המחלוקת שבין הצדדים סב סביב מספר סוגיות כדלקמן: א. ההגדרה ותוכן התפקיד אותו ממלאת התובעת - בעוד שהתובעת טענה כי היא שימשה כ"מנהלת" מרכז ההדרכה ומשכך היתה זכאית לתשלום גמול ניהול בשיעור 20% משכרה על-פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ו/או אוגדן הגדרת תפקידים לעובדי נוער וקהילה ברשויות המקומיות; הרי שהנתבעת טענה כי התובעת לא שימשה בתפקיד ניהולי, אלא בתפקיד "אחראית" מרכז ההדרכה וכי היא (התובעת) לא הצביעה על כל מקור שבדין או בהסכם המזכה אותה בתשלום דמי ניהול. ב. זכאות התובעת לבצע תפקידי הדרכה במסגרת מרכז ההדרכה, מעבר לתפקידה האדמיניסטרטיבי. ג. מידת תום הלב בו נהגה הנתבעת בתובעת וטענות התובעת בדבר התנכלות כלפיה. תמצית העובדות הצריכה להכרעה 3. הנתבעת הינה רשות מקומית, האחראית להפעלתו של מרכז ההדרכה. 4. התובעת הועסקה בנתבעת מיום 5.11.85 ועד לחודש 1/99 בתפקיד חוקרת שומה במחלקת הגביה של אגף הארנונה. החל מיום 11.1.99 החלה התובעת לשמש בתפקיד מושא המחלוקת במרכז ההדרכה (ראה - סע' 5-6 לתצהיר מנהל משאבי אנוש ומינהל, במינהל בינוי ותשתית בנתבעת - מר שלום פישביין; להלן: "מר פישביין"). 5. התובעת דורגה בתחילת עבודתה במרכז ההדרכה בדירוג המנהלי במתח דרגות 6-8 ולאחר מכן וביום 1.6.99 שונה מתח הדרגות של משרתה לדרגות 7-9 (ראה - סע' 16 לתצהיר מר פישביין וכן נספח ד' הימנו). החל מיום 1.1.00, בהתאם לבקשת התובעת ולאור נתוני השכלתה, החלה הנתבעת לדרג את התובעת בדירוג עובדי המח"ר ולשלם לה את תוספות השכר הארציות המשולמות לעובדים בדירוג זה (ראה - נספח א' לתצהיר הנתבעת). 6. מרכז ההדרכה בו מועסקת התובעת הינו אחד מתוך שני מרכזים שכאלה הפועלים בעיר תל-אביב: האחד ממוקם ברח' אבן גבירול והשני - בו מועסקת התובעת - ממוקם ברח' אד קוץ'. שני מרכזים אלה מנוהלים על-ידי מנהלת מדור ההדרכה במחלקת המידע של הנתבעת - גב' רויטל דוד (ראה - סע' 7-8 לתצהיר מר פישביין). 7. מהראיות עולה כי האחריות לתכנים הנלמדים במרכזי ההדרכה, לגיוס המדריכים, להדרכתם והעסקתם, כמו גם האחריות לפיקוח המקצועי על ההדרכה היתה נתונה עד לשנת 2007 בידי משרד החינוך, כאשר הנתבעת היתה אחראית אך ורק לתחזוקת המבנים ולארגון הלוגיסטי של ההדרכה (ראה - סע' 9 לתצהיר מר פישביין). משמע - הנתבעת לא העסיקה בתקופה הנ"ל במרכזי ההדרכה מדריכים מטעמה ולא מימנה את העסקתם של העובדים במרכז, למעט האחראיות על המרכזים ואיש אחזקה אחד שעסק בביצוע תיקונים קלים בשני המרכזים (ראה - סע' 10 לתצהיר מר פישביין). 8. החל משנת הלימודים תשס"ח הועברו תקצוב המרכז והפיקוח המקצועי על ההדרכה ממשרד החינוך לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - תאגיד סטטוטורי שהוקם מכח חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו - 2006 (להלן: "הרשות הלאומית"). 9. כתנאי להמשך ההפעלה של מרכזי ההדרכה על-ידי הרשות הלאומית, נדרשו הרשויות המקומיות, ובכללן הנתבעת, ליטול על עצמן את האחריות לתפעולם, תוך הסתייעות בצד ג' שיספק לנתבעת שירותי הדרכה. האחריות המקצועית-פדגוגית להדרכה הופקדה אותה תקופה בידי הרשות הלאומית, שפעלה בשיתוף משרד החינוך. בהתאם לכך ובהתאם להתקשרות שבין הנתבעת לבין הרשות הלאומית, קבלת ההחלטות בנוגע לקליטת מועמד להדרכה נעשתה על-ידי ועדת קבלה, אשר החברים בה היו: נציג הרשות הלאומית ונציג האגף לזהירות בדרכים מטעם משרד החינוך (במעמד של משקיף). ההליך ההכשרה וההדרכה של המדריך נעשה אף הוא על-ידי הרשות הלאומית (ראה - סע' 12-13 לתצהיר מנהלת מחלקת מידע הדרכה ובטיחות באגף התנועה שבמינהל בינוי ותשתית בנתבעת, מהנדסת מיכל גרוס מיום 5.4.09; להלן: "גב' גרוס"; כן ראה - נספח ג' לתצהירה הראשון של הגב' גרוס). במסגרת ההתקשרות שבין הנתבעת לבין הרשות הלאומית נקבע כי בגיוס המדריכים למרכזי ההדרכה תנתן עדיפות למדריכים בעלי ניסיון בפועל בהדרכה במרכזים הקיימים "בכפוף להמלצה חיובית מטעם הפיקוח במשרד החינוך" וכן נקבע שם, כי לא תתקבל לתפקיד מדריכה שיש לגביה המלצה שלילית של הפיקוח (ראה - נספחים א'-ג' כפי שצורפו להודעת הנתבעת בענין הגשת מסמכים מיום 30.7.09 ובעיקר סעיף 4 לנספח ג'). 10. בשל השינוי באופן הפעלת מרכזי ההדרכה ולאור הזמן שנדרש להערכות הנתבעת, החלה הפעילות במרכזים בשנת הלימודים תשס"ח רק בחודש 2/08, כאשר מדריכי המרכז הועסקו בהתאם להתקשרות שבין הנתבעת לבין הרשות הלאומית, כאמור לעיל, באמצעות חברת עזרה ובצרון. זאת, עד לתום שנת הלימודים תשס"ח (ראה - סע' 14 לתצהיר הגב' גרוס מיום 5.4.09). החל מחודש 1/09 החלה העסקת המדריכים באמצעות חברת "מוסדות חינוך בע"מ" (ראה - סע' 15 לתצהיר גב' גרוס מיום 5.4.09). עולה אפוא מהדברים כי הנתבעת לא העסיקה במסגרתה מדריכים באופן ישיר ולא נשאה באחריות המקצועית והפדגוגית לתפקודם. אחריות זו הופקדה כאמור בידי הרשות הלאומית, בשיתוף משרד החינוך. 11. מהראיות עולה עוד כי במהלך חודש 12/07, עת שמרכזי ההדרכה שבתו מפעילות, ביקשו שתי האחראיות על המרכזים, ובכללן התובעת, להכשירן כמדריכות זהירות בדרכים וזאת, בנוסף לתפקידן האדמיניסטרטיבי במרכזים. בקשה זו הועברה לעיונה של הרכזת הארצית על מרכזי ההדרכה במשרד החינוך - הגב' אהובה גורין, אשר התיחסה לבקשה זו במכתבה מיום 12.12.07 לאמור: "מתוך הכרותי רבת השנים את אחראיות המרכזים, לא אוכל לקבל את פנייתן להכשרתן כמדריכות זה"ב, בשל אופיין ואופן התנהלותן הכושלת לגשר על הפערים אשר התרחשו בינן לבין מדריכות המרכזים. האחראיות תרמו לא מעט למתחים מיותרים - וסרבו במפגיע להקל עלי ועליך בריכוך עמדתן העקשנית והבלתי מתפשרת בנוסף לשפתן הבוטה והחצופה - שבהחלט אינן מתאימות להדרכת ילדים." (ראה - נספח ח' לתצהירי הנתבעת) 12. לאחר הדברים הללו וביום 18.12.07 הודיע לתובעת מנהל אגף התנועה בנתבעת - מר שלמה פלדמן כי בקשתה להדריך במרכז נבדקה וסורבה (ראה - נספח טו לתצהירה הראשון של התובעת). 13. התובעת פנתה בתביעה לבית-דין זה ביום 5.3.09; קרי - זמן ניכר לאחר קבלת ההודעה כאמור, כאשר בד בבד הגישה גם בקשה למתן צווים זמניים, במסגרתם עתרה, בין היתר, לאפשר לה להדריך במרכז ההדרכה ולחייב את המשיבה להגדירה כמנהלת. בהתאם להחלטה מיום 7.4.09 אוחד ההליך העיקרי עם ההליך הזמני. הכרעה להלן נדון בעילות התביעה אחת לאחת, כדלקמן: האם התובעת נושאת בתפקיד ניהולי, אם לאו? 14. כפי האמור, התובעת טענה כי יש לראותה כ"מנהלת על כל המשתמע מכך" לענין תנאי עבודתה וכי כפועל יוצא מכך יש לזכותה גם בתשלום גמול ניהול. אשר לדעתנו נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה כי דין טענותיה של התובעת בענין זה להדחות. זאת, מהטעמים כפי שיפורטו להלן, תוך התיחסות לטענות התובעת: 15. תחילה נציין כי לטעמנו התובעת לא הצביעה על כל מקור שבדין או בהסכם החל על הנתבעת, מכוחו היא זכאית לשמש כ"מנהלת" המרכז. זאת, להבדיל מתפקידה כ"אחראית" מרכז ההדרכה ולהלן נפרט טעמנו: א. התובעת טענה כאמור כי יש לראותה כמנהלת מכח הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, המהווה כידוע הסכם קיבוצי כללי (להלן: "חוקת העבודה") ולחילופין טענה כי יש לראותה כמנהלת מכח אוגדן הגדרת תפקידים לעובדי נוער וקהילה ברשויות המקומיות (להלן: "האוגדן"). דא עקא, שהנתבעת אינה חברה במרכז השלטון המקומי - הוא ארגון המעבידים המהווה צד לחוקת העבודה - ומכאן שהאמור בה לא נקלט באופן אוטומטי על כרעיו ועל קרבו לתוך הסכם העבודה שבין התובעת לבין הנתבעת. יודגש, כי התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי אחר מכוחו נקלטו ההוראות הרלבנטיות שבחוקת העבודה אל תוך הסכם העסקתה. אשר לאוגדן - הרי שגם בהקשר זה התובעת לא הצביעה על מקור שבדין או בהסכם מכוחו נקלטו ההוראות הרלבנטיות לטענתה המעוגנות באוגדן אל תוך חוזה העבודה שלה. ב. זאת ועוד אחרת, התובעת אף לא הצביעה על תפקיד ניהולי המפורט בחוקת העבודה או באוגדן התואם את תפקידה ובכלל זאת, את דרישות התפקיד שמילאה והיקף הסמכויות שהוא טומן בחובו, כמו גם התנאים בהם נדרש לעמוד זה אשר מאייש אותו: עיון ברשימת התפקידים המופיעה בחלק מהאוגדן שהוצג בפני ביה"ד - עליו כאמור השליכה התובעת יהבה מלמד - כי אף אחד מהתפקידים הנזכרים בו אינו תואם את תפקידה של התובעת ונפרט: התובעת טענה בהקשר זה כי נוכח "מהות תפקידה" יש לראותה כמי שבאה במסגרת ההגדרה של "'מנהל בית תלמיד/בית נוער, מוסד' ו/או לקטגוריה של 'מנהל/רכז בית תלמיד/בית נוער, מוסד עד 100 משתתפים'". דא עקא, שעיון בתאור התפקידים הללו, כמופיע באוגדן, מלמד כי תאורם אינו הולם כלל ועיקר את תוכן התפקיד שביצעה התובעת ואת היקף סמכויותיה; כך למשל, בתאור התפקיד של מנהל בית נוער נכללו ברשימת הסמכויות והמטלות הנגזרות הימנו. מטלות כגון - איסוף וריכוז מידע עדכני על הנוער והקהילה שבתחום אחריותו של בעל התפקיד, ביצוע איתור צרכים, הכנת פרופיל נוער וקהילה כבסיס לתכנון הפעילות השנתית והרב שנתית, ייזום ותכנון תוכניות פעילות שוטפות ואירועים מיוחדים לנוער ולקהילה בהתאם לצרכים שהותוו, הכנת תוכניות עבודה ותכנון תקציבי שנתי ולהפעלת בית הנוער, פרסום ושיווק הפעילות של בית הנוער, גיוס כח אדם מקצועי, ניהול צוות עובדים, ייזום השתלמויות שוטפות, טיפוח מד"צים ומתנדבים, הקמת והפעלת מועצת נוער ועידוד יזמות בני נוער ועוד ועוד מטלות רבות נוספות, שאף לא אחת מהן נדרשה התובעת לבצע. לעומת זאת, מהראיות עולה כי התובעת מילאה תפקידים שונים אחרים - אדמיניסטרטיביים בעיקרם, להבדיל מאלה הפדגוגיים - וזאת, כמפורט בתצהירה הראשון שבא לתמוך את בקשתה למתן צו זמני, ובלשון התובעת לאמור: "במסגרת תפקיד זה [התפקיד מושא המחלוקת] הייתי אחראית על הפעילות במרכז הדרכה, לרבות קשר עם מנהלות ורכזות בתי הספר, ארגון ותאום הגעת כיתות, הסעות ולוח זמנים, אחזקה ואבטחה. המרכז הכיל מדריכים וחניכים מבתי הספר בעיר ת"א... בנוסף לכך היה עלי ליתן סיוע למדריכים בביצוע הדרכות במידת הצורך ומילוי מקומם בעת העדרות מדריך אחד מהעבודה וכן במקרים שונים ומגוונים מאחר ולא הומצא פתרון מעשי על-ידי הנהלת המחלקה." (ראה - סע' 3.1, 3.2 לתצהיר התובעת כפי שצורף לבקשה לצו עשה זמני; להלן: "התצהיר הראשון") התובעת לא הצביעה על תפקיד מתאים באוגדן או בחוקת העבודה המוגדר כתפקיד ניהולי והטומן בחובו את המטלות הנ"ל. 16. ערים אנו לטענותיה הנוספות של התובעת ביחס להגדרת מעמדה כ"מנהלת" מכח מה שהיא (התובעת) ראתה כמסמכים רשמיים של הנתבעת. מסמכים שהגדירו לטענתה את תנאי ההתקשרות שבין הצדדים. לטענות אלה גם כן אין בידינו להסכים וזאת כפי שיפורט להלן: א. התובעת הסתמכה בטענותיה, בין היתר, על תנאי "מכרז" שפורסם לדבריה, בחודש 4/96 לצורך איושה של משרה מקבילה לזו שלה, שם הוגדר לדבריה התפקיד שהיא ממלאת במרכז כ"מנהלת מרכז הדרכה" (ראה - נספח ח' לתצהיר התובעת). דא עקא, שהמסמך שהציגה התובעת אינו מתיחס למכרז בו נטלה התובעת חלק, כאשר ההתקשרות עם התובעת לא נעשתה על בסיס מסמך זה. מעבר לכך לא הוכח כי מדובר במסמך שהתפרסם, אשר הנתבעת פעלה על פיו. התובעת השליכה יהבה על מסמך נוסף, שכותרתו: "מנהלת מרכז הדרכה לבטיחות בדרכים" (ראה - נספח ז' לתצהיר התובעת). דא עקא, שעיון במסמך זה מלמד - כי אין הוא מתיחס כלל לתובעת או להגדרת תנאי העסקתה. שכן, מדובר במסמך שהופק, כנראה בטעות, קודם לתחילת העסקתה במרכז ההדרכה. בהתאם לכך, תוקנה כותרת המסמך בשנת 1999 והדִיבר "מנהל" שונה ל"אחראי" (ראה - נספח ב' לבקשת התובעת לסעד זמני). ב. מאידך, בפני ביה"ד הוצגו מספר מסמכים אחרים שערכה הנתבעת עוד בראשית תקופת העסקתה של התובעת במרכז, מהם עולה בבירור כי התובעת לא התקבלה כטענתה לתפקיד "מנהלת המרכז" אלא לתפקיד "אחראית" וכי עובדה זו היתה נהירה לה היטב: כך למשל, הוצג לביה"ד תדפיס אישי שעניינו הגדרת תפקידה של התובעת החל מיום 11.1.99, שם הוגדר תפקידה כ"אחראי מגרש הדרכה" (ראה - נספח א' לתצהיר הנתבעת). בנוסף, הוצג לביה"ד מסמך מיום 19.1.99 שהופק על-ידי אגף כח אדם בנתבעת בו נכתב כי התובעת משובצת לתפקיד "אחראית מגרש הדרכה מק"ט 2506" החל מיום 11.1.99 וכן הוצג "תדפיס פרטי המשרה", שם הוגדר תפקידה כ"אחראי מגרש הדרכה מק"ט 2506" (ראה - נספחים ב' ו- ד' לתצהיר הנתבעת). כן עולה, כי במסגרת פניותיה של הנתבעת לתובעת לאורך כל תקופת העסקתה במרכז חזרה הנתבעת והגדירה את תפקידה של התובעת כ"אחראית" מרכז הדרכה ולא - כ"מנהלת" (ראה - נספח ד' לבקשה לסעד זמני, עמ' 2; נספח ו' וכן נספח טו' בעמ' 2). על היותה של התובעת מודעת היטב להגדרת משרתה כ"אחראית" - וזאת, עוד מראשית תקופת ההעסקה במרכז - ניתן ללמוד אף מהבקשות שהפנתה לנתבעת לשינוי ההגדרה של תפקידה. כך למשל, ביקשה התובעת ביום 12.5.99 לשנות את הגדרת תפקידה מ"אחראי מרכז" ל"מנהל מרכז הדרכה" (ראה - נספח נ/1). התובעת שבה וחזרה על בקשתה לשינוי התואר כאמור גם במכתב שכתבה בשיתוף עם האחראית על מרכז ההדרכה הנוסף - גב' פלור קסלסי מיום 5.5.00 (ראה - נספח ד' לתצהיר הנתבעת; עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20-22). התובעת היא שדבקה בהגדרה של "אחראית המרכז" גם במכתב מיום 21.7.02 - מכתב שהופנה למנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת - במסגרתו הציגה עצמה כ"אחראית מרכז הדרכה דרומי - יפו" (ראה - נספח ט' לתצהיר הנתבעת) והיא שבה וחזרה על הגדרה זו אף בבקשה לחופשת מחלה שהגישה לנתבעת ביום 17.7.02 (ראה - נספח נ/2) וכן בהודעה על פגיעה בעבודה מיום 18.8.04 (ראה - נספח נ/3; עמ' 7 לפרוטוקול ש' 7-14). 17. לנוכח כל האמור, מסקנתנו היא כי התובעת לא השכילה להצביע על מקור שבדין או בהסכם מכוחו היא זכאית להגדרת משרתה כ"מנהלת המרכז" - להבדיל מאחראית, וכפועל יוצא מכך על מקור שבדין המזכה אותה בתשלום זכויות על פי ההגדרה הנטענת. מכאן - שיש לדחות את מלוא תביעתה של התובעת ביחס למעמדה הנטען כמנהלת, הן בפן ההצהרתי והן בפן הכספי, לרבות התביעה לתשלום גמול ניהול. זכאות התובעת לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל התנכלות 18. התובעת טענה להתנכלות מצד הנתבעת, כאשר לשיטתה התנכלות זו היתה על רקע פעילותה לשינוי ההגדרה של תפקידה. התנכלות זו באה לידי ביטוי לדבריה, במספר עניינים והם: סירובה של מנהלת המחלקה בנתבעת אליה היא משתייכת - הגב' גרוס, לאשר יציאתה להשתלמויות, קיצוץ סמכויותיה, הימנעות מבדיקה ל"עומק" של המחלוקות שהתגלעו בינה לבין המדריכים במרכז ההדרכה בין השנים 2001-2003, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפיה. התובעת הוסיפה ופרטה בענין זה כי בקשתה לקבלת המלצה מהגב' גרוס סורבה בקולניות. כן טענה כי בחודשים 11/01, 3/02 ו-10/02, עת בקשה מגב' גרוס להעדר מהעבודה לצורך השלמת לימודים, נתקלה בסירוב. זאת, שעה שעובדים אחרים קיבלו אישורים בנסיבות דומות. לדברי התובעת, הנתבעת אף עקבה אחריה לאחר שעות העבודה ו"האשימה" אותה בכך שהיא (התובעת) נוהגת "כבלש". זאת, לאחר שחשפה "זיופים" בדפי נוכחות של עובדים אחרים בנתבעת בחודש 10/02. בנוסף טענה כי בעקבות סכסוך שהתגלע בינה לבין אחד המדריכים ביום 12.6.02, התערבה גב' גרוס בסכסוך בבוטות בלא לערוך בירור ראוי. 19. אשר לדעתנו יאמר כי יש לדחות אף טענות אלה בנושא ההתנכלות וזאת, מהטעמים הבאים: א. תחילה יאמר, כי מהראיות עולה כי לצד סירובה של מנהלת המחלקה לאשר לתובעת יציאה ללימודים במקרים מסוימים היו מקרים אחרים - ולא מעטים - בהם אושרו לתובעת בקשות שונות לצאת להשתלמות; כך למשל, צורפו לתצהיר הגב' גרוס 7 בקשות לצאת להשתלמות שהגישה התובעת במועדים שונים, אשר כולן כאחת אושרו (ראה - נספח כ"ד לתצהיר הנתבעת). בנוסף אישרה התובעת בחקירתה הנגדית כי הגב' גרוס אישרה את השתתפותה בסמינרים בים-המלח ובירושלים (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 8-10). ב. יתרה מזו, מהראיות עולה - כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת במרכז ההדרכה קודמה התובעת בדרגה שלוש פעמים: ביום 1.1.00 קודמה מדרגה 37 ל-38, ביום 1.7.01 קודמה מדרגה 38 ל-39 וביום 1.1.03 קודמה מדרגה 39 ל-39+. קידום זה נעשה בהתאם לאישורה של הגב' גרוס (ראה - נספח כ"ה לתצהיר הנתבעת). כן עולה כי הנתבעת אישרה לתובעת נטילת חופשה של 19 יום, על אף שבמועד יציאתה לחופשה עמדו לזכותה 6.68 ימי חופשה צבורים בלבד. זאת, גם כן על-פי אישורה של הגב' גרוס (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 11-13). ג. זאת ועוד, התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי בקשותיה לצאת מוקדם מהעבודה בימי "צומות קטנים" נענתה בחיוב על-ידי הגב' גרוס וכן כי הגב' גרוס נהגה ליידע אותה ולהודות לה בעקבות קבלת מכתבי הוקרה המתיחסים לפעילות מרכז ההדרכה. זאת, גם שעה שהמכתבים הללו הופנו אל הגב' גרוס (ראה - עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1-2; כן ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 14-19, 23-28). בנוסף הודתה התובעת כי הגב' גרוס אישרה את יציאתה מהעבודה מוקדם מהרגיל בחודשים האחרונים לעבודתה וזאת, בשל סיבות אישיות (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 29-30). ד. התובעת לא שכנעה ולא הוכיחה את טענותיה הסתמיות ביחס לאפלייתה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים בנתבעת ואף לא את טענותיה בדבר הפנית אצבע מאשימה כנגדה "שלא בצדק" במסגרת סכסוכים שהתגלעו בינה לבין עובדים אחרים. זאת, תוך המנעות מבירור ענייני של המחלוקת. עם זאת ולמעלה מן הדרוש יאמר - כי אף לו הוכח שבאירוע כזה או אחר נהגה הנתבעת שלא כשורה ונמנעה מבירור ענייני בסכסוך בו היתה התובעת מעורבת - הרי שמכאן ועד להתנכלות רחוקה הדרך. ה. לבסוף אך לא על-פי סדר החשיבות, יאמר - כי מרבית האירועים אליהם התיחסה התובעת על מנת לשכנע את ביה"ד בקיומה של התנכלות אירעו שנים רבות לפני הגשת התביעה וחלקם אירעו במסגרת מתחם ההתיישנות. משמע - התובעת נזקקה "לדלות מן האוב" דוגמאות שונות ומשונות על מנת לנסות ולשכנע בקיומה של התנכלות מתמשכת, דבר המלמד גם כן על רפיסות טענותיה בענין זה. 20. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו דוחים את טענות התובעת בנושא ההתנכלות. זכאות התובעת לשמש כמדריכה 21. התובעת טענה כי היא עסקה בהדרכה במרכז הדרכה עד לשנת 2007 במסגרת תפקידה כ"מנהלת", ובמהלך התקופה בה הועסקו מדריכי המרכז על-ידי משרד החינוך. לשיטתה, בשנת 2007 - עת הופסקה העסקת המדריכים באמצעות משרד החינוך והחלה ההתקשרות מול הרשות הלאומית - סרבה הנתבעת לאשר לה להמשיך ולהדריך. התובעת טענה בהקשר זה כי סרובה של הנתבעת היה שלא כדין, תוך הפרת הסכם העבודה שבינה לבין הנתבעת ולחילופין, תוך הפרת ההתקשרות שבין הרשות הלאומית לבין הנתבעת. 22. טרם שנדון בשאלות החוזיות שמעלה התובעת ביחס לזכאותה לשמש כמדריכה במרכז סבורים אנו כי יש להקדים ולהבהיר סוגיה נוספת שעלתה בהקשר זה הנוגעת לכריכה שכרכה התובעת בין ביצוע עבודות ההדרכה לבין יתר הטענות שטענה הן בנושא ההגדרה של תפקידה והן בנושא ההתנכלות. בהקשר זה מכוונים אנו לכך שהתובעת עשתה נסיון בלתי מבוטל לכרוך בין טענותיה בדבר זכאותה לשמש כמדריכה במרכז ההדרכה לבין הגדרת תפקידה כמנהלת. לשיטתה, ביצוע עבודות ההדרכה לכשעצמו, וזאת מעבר לתפקידיה האדמיניסטרטיביים, ממצב אותה במסגרת ההגדרה של "מנהלת". אי לכך טענה, כי הנתבעת ניסתה למנוע ממנה לבצע תפקידי הדרכה על-מנת שלא יתקיימו בה מלוא התנאים הנדרשים לצורך הגדרתה כ"מנהלת". התובעת אף טענה כי ההתנכלות הנטענת כלפיה יסודה בניסיונה לעמוד על זכותה לתואר "מנהלת המרכז". טענות אלה אינן מקובלות עלינו. זאת מאחר והתובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי מכוחו ניתן ללמוד כי עיסוק בהדרכה - מעבר לתפקידים האדמיניסטרטיביים שביצעה במרכז - מהווה תנאי מספיק לצורך חצית הגבול שבין "אחראית" ל"מנהלת". התובעת אף לא הוכיחה כי עיסוק בהדרכה במסגרת תפקידה במרכז היה מזכה אותה בתנאים נוספים מעבר לאלה שניתנו לה בפועל, לרבות גמול ניהול (ראה - סע' 34 לתצהיר גב' גרוס מיום 5.4.09). כפועל יוצא מהדברים הללו, מטילים אנו ספק רב בטענות התובעת בדבר המניע הכלכלי שהיא מייחסת לנתבעת שמנעה ממנה לשיטתה להדריך במרכז. 23. לאחר שהובהרו הדברים הללו נעבור מכאן ולהלן לדון בשאלות החוזיות שהעלתה התובעת עת שטענה כי היא (התובעת) היתה זכאית להדריך במרכז מכח הסכם שבינה לבין הנתבעת או מכח ההסכם שבין הנתבעת לבין הרשות הלאומית. על מנת לדון בשאלות אלה יש מקום להדרש תחילה לתוכן ההסכמה החוזית שבין הצדדים - כפי שזו עולה מהמסמכים ומהתנהגות הצדדים, בכל הנוגע לתוכן תפקידה של התובעת ולהיקף סמכויותיה: עיון בתצהירה הראשון של התובעת מלמד כי גם לשיטתה, תפקידיה המרכזיים כפי שהוסכמו בין הצדדים התמקדו בעיקר בביצוע פעולות אדמיניסטרטיביות ובכלל זאת באחריות לקשר עם מנהלות ורכזות בתי הספר, בארגון ותאום הגעת כיתות, בארגון הסעות ולוח זמנים וכן באחריות על אחזקה ואבטחה. עיון בתצהיר התובעת כאמור מלמד - כי גם לשיטתה של התובעת היא התבקשה להדריך רק במסגרת סיוע למדריכים "במידת הצורך" ובעת העדרותו של מדריך זה או אחר (ראה - סע' 3.1 - 3.2 לתצהירה הראשון של התובעת). יוער, כי אף במסגרת הנספח שצרפה התובעת לבקשה למתן צו זמני - נספח שכלל הנחיות לצוות ההדרכה - נכתב במפורש כי אחראי המרכז אינו אחראי לתכני הדרכה ואינו אמור להתערב בהדרכה . זאת ועוד, באותו מסמך נכתב עוד כי יש מקום לסיוע של אחראית המרכז בעת פיזור התלמידים במגרש וכן במקרים בהם מתעורר קושי מיוחד, אולם אין מקום להפוך את המקרים החריגים לעיקר. כן נכתב שם כי תפקידן העיקרי של אחראיות המרכז הוא ארגוני וקשור באחזקתו של המתקן, הכוללת: טיפול בגינון, באספקת חשמל, המים, הנקיון, תקינות האופניים, יצירת הקשר עם בתי ספר וטיפול בשיבוץ ראוי של ימי ההדרכות (נספח ב' לבקשה למתן צו זמני). משמע - גם אם נקבל את גרסתה של התובעת בתצהירה ובנספחים לו במלואה כגרסת אמת, הרי שעולה ממנה כי ביצוע עבודות הדרכה לא היה אלא תפקיד נלווה לתפקידים העיקריים האדמיניסטרטיביים אותם נדרשה לבצע. לשון אחר, אף אם נקבל את גרסתה של התובעת כי הנתבעת מנעה ממנה החל משנת 2007 להדריך, הרי שהמסקנה הנובעת מכך היא - כי הנתבעת מנעה מהתובעת בשנה זו מלהמשיך ולבצע מטלות נלוות וזניחות יחסית למטלות העיקריות והאדמינסטרטיביות שהיה עליה לבצע כמסגרת תפקידה כאחראית על המרכז. 24. בנסיבות אלה ועל מנת ליתן מענה לשאלה שהוצגה בראשית הדברים - האם הנתבעת הפרה את הסכם העבודה אם לאו - יש לשוב לשאלה עתיקת היומין האם מניעה מהתובעת להדריך מהווה פגיעה בזכויות הסכמיות מוקנות או הפרה של עקרונות תום הלב או שמא מדובר בהפעלה לגיטימית של הפררוגטיבה הניהולית הנתונה למעביד. לשאלה זו נתייחס מיד כדלקמן: הן הפסיקה והן הספרות המשפטית התיחסו להבחנה זו שבין הפררוגטיבה הניהולית לבין היקף הזכויות החוזיות ונראה כי הדעה המקובלת אף בקרב הכותבים המצדדים בצמצום מתחם הפררוגטיבה הניהולית, תוך הרחבת היקף הזכויות החוזיות של העובד הינה - כי שינויים קלים בהסכם העבודה הנובעים מצורך ניהולי, לרבות שינויים בתוכן התפקיד, מהווים חלק מהפררוגטיבה הניהולית ואינם מהווים הפרה של הסכם העבודה (ראה - דב"ע לה/3-1 עיריית רמת גן נ' לייבו מרצ'ל, פד"ע ו 337, בעמ' 343). כך למשל מתיחס ד"ר גיא דוידוב לסוגיה זו, תוך שהוא מאזכר את דבריהם של כותבים אחרים וזאת במסגרת מאמרו: "הפררוגטיבה של המעביד ודיני החוזים: בעקבות פרשות נהרי וגרינשפן", משפטים לה 417, בעמ' 440, לאמור: "במאמר שנכתב שנים לפני פסק הדין בענין נהרי הציעה פרנסס רדאי להבחין בין שינויים קלים, שאינם פוגעים בעובד באופן מהותי, לבין שינויים הכרוכים בפגיעה כזו ובין שינויים הנובעים מצורך ניהולי אמיתי לשינויים שאינם כאלה (כלומר חסרים הצדקה ענינית). גם רות בן-ישראל הציעה להבחין בין שינוי מהותי לבין שינוי תפל. אכן נראה לי כי הבחנות אלה מועילות כנקודת מוצא... בשלב הבא ניתן 'לסנן' את ההחלטות הנובעות מצורך ניהולי אמיתי אך אינן כרוכות בפגיעה של ממש בעובד: החלטות מעין אלה מתרחשות כמעט מדי יום וברור כי אין מקום - ואין אפשרות - לפצות את העובד על כל פגיעה או אי נוחות קלה. אם כן החלטות אלה נכנסות לגדר הקבוצה הראשונה (הפררוגטיבה במובנה הקלאסי)." במקרה דנן, אף אם נקבל את גרסתה של התובעת, לפיה היא ביצעה מעת לעת ובאופן נלווה לעבודתה העיקרית, עבודות הדרכה וכי נאסר עליה להמשיך ולעשות כן החל משנת 2007 - הרי שנראה כי לא היה בכך כדי להביא לפגיעה כלכלית בתובעת ואף לא לפגיעה מעבר לשולית בתוכן תפקידה. מכאן - ששינוי נטען זה היה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ולא בא בגדר הפרה של הסכם העבודה. 25. זאת ועוד אחרת, כפי האמור בדברינו לעיל איננו מתעלמים מכך שגם החלטות המצויות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, לרבות ההחלטה הנטענת של הנתבעת, צריכות להעשות משיקולים עניניים ובתום לב. עם זאת, בהקשר זה סבורים אנו כי די בראיות שהוצגו בפנינו כדי להצביע על כך שהחלטתה של הנתבעת להגביל את עיסוקה של התובעת בהדרכה היתה משיקולים עניניים וראויים: כפי האמור, ההחלטה שלא לאפשר לתובעת לשמש כמדריכה התקבלה בעקבות בקשתה של התובעת, אשר היא זו שביקשה למעשה לשנות מצב דברים קיים; דהיינו - התובעת היא שביקשה במהלך שנת 2007 לשנות את הסכם העבודה עימה ולאפשר לה לשמש כמדריכה באופן שעבודות ההדרכה לא תהוונה עוד תפקיד נלווה, אלא נדבך מהותי בתפקידה משל היתה מדריכה כיתר המדריכים במרכז. בקשה זו נענתה בסרוב כאשר לשיטתה של התובעת, סירוב זה טמן בחובו אף הגבלה של פעילות ההדרכה הנלווית, כפי שהתבצעה על-ידי התובעת קודם לכן. 26. אשר להגבלה הנ"ל, אשר לטענת התובעת כאמור שינתה מצב קיים יאמר - כי הגבלה זו הושתתה על חוו"ד ושיקולים ניהוליים ופדגוגיים, שנועדו להבטיח את הפעילות התקינה של מרכז ההדרכה ונפרט: מהראיות עולה - כי כנגד התובעת היו תלונות רבות מצד מדריכים שעבדו במרכז, אשר הלינו על כך שהתובעת התערבה בתחום פעילותם באופן בוטה והפריעה להם לבצע את עבודתם. בין התלונות נכללו גם תלונות בדבר אלימות מילולית ופיזית מצד התובעת. על דברים אלה העידו הן הגב' גרוס והן מנהלת מדור ההדרכה והממונה הישירה על התובעת - הגב' רויטל דוד (ראה - סע' 40.3 לתצהיר הגב' גרוס וכן סע' 35 לתצהיר הגב' דוד). כך למשל, ניתן למצוא בסיכום ישיבה מיום 2.4.01 התיחסות לשיבושים במערכת יחסי העבודה שבין אחראיות המרכז והמדריכים. שיבושים שהובילו לכינוס ישיבה מיוחדת במטרה להביא ל"נטרול אי הבנות" ול"רענון נהלים וצורת העבודה במרכזים" (ראה - נספח ז' לתצהירי הנתבעת). כמו כן, הוצגה בפנינו תרשומת של "תאור ארוע" מיום 12.6.02 שנערך על-ידי הגב' גרוס שתיעדה דווח טלפוני שהתקבל מהמדריכים בדבר צעקות במרכז, השתלחות ושימוש בקללות מצד התובעת וכן התערבות במהלך השיעור בנושאים שאינם בתחום אחריותה. בנוסף, הוצג בפני ביה"ד מכתב נוסף מיום 15.6.02, שהופנה לגב' גרוס, אשר נערך על-ידי שניים ממדריכי המרכז - הגב' מיטל כהן ומר בני קרוצ'י, המתעד אף הוא את היחסים הקשים שהיו בין התובעת לבין המדריכים ואת הטענות החמורות שהעלו המדריכים ביחס לתובעת והתנהלותה כלפיהם (ראה - נספח יח לתצהירי הנתבעת). כמו כן, הוצג בפני ביה"ד מכתב מיום 2.7.02 שנכתב על-ידי הגב' שרית פרידמן - המפקחת על החינוך לזהירות ובטיחות בדרכים בבתי הספר היסודיים, בו מציינת הכותבת כי על התובעת להמנע מלעסוק בתחומים שאינם באחריותה וכי למרבה הצער היא עסוקה בסכסוכים בלתי פוסקים עם המדריכים ובמציאת דרכים להכשיל אותם. הגב' פרידמן מסכמת ואומרת כי התובעת "בנתה אוירה טעונה ולא נעימה במשך שנות עבודתה, אוירה של חשדנות, טינה וכעס וזה וודאי לא מתאים לאקלים של עבודה במוסד חינוכי. העבודה במרכז ההדרכה אינה מתאימה לאישיותה ואישיותה אינה מתאימה לעבודה זו". בסיום מכתבה פנתה הגב' פרידמן בבקשה לגב' גרוס ולמנהל אגף התנועה - מר שלמה פלדמן לשקול בכובד ראש את המלצתה למצוא לתובעת תפקיד אחר (ראה - נספח יט לתצהירי הנתבעת). אישוש לדברים אלה בדבר החיכוכים שבין התובעת למדריכים במרכז ניתן היה למצוא אף בדבריה של העדה מטעם התובעת - הגב' אסתר שני, אשר העידה על חיכוכים כאמור שנגעו לשאלה "מי בעל הבית" (ראה - עמ' 16 לפרוטוקול ש' 28; עמ' 17 ש' 7). בהתאם לדברים הללו אף ניתנה בשנת 2007 חוו"ד מטעם הרכזת הארצית של מרכזי ההדרכה במשרד החינוך - הגב' גורין, אשר כתבה כאמור כי בשל אופייה ואופן התנהלותה הכושל של התובעת אין היא סבורה כי התובעת תוכל לגשר על הפערים שהיו בינה לבין מדריכי המרכז (ראה - נספח ח' לתצהיר הנתבעת). לנוכח האמור ואף אם נקבל את עדותה המתונה יחסית של עדת התובעת, אשר הודתה בהגינותה בחיכוכים שבין התובעת לבין המדריכים בשאלה "מי בעל הבית" - הרי שאין לומר כי הפעלת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת במקרה דנן תוך הטלת ההגבלות (הנטענות) על פעילות ההדרכה של התובעת (בהשוואה לפעילותה בעבר) נעשתה בחוסר תום לב ובאופן פסול. 27. לפני סיום יאמר כי ככל שהתובעת טוענת - ומטיעוניה קשה היה ללמוד על כך בבירור - כי נפל פגם בסרובה של הנתבעת לאפשר לה להדריך באופן קבוע, וזאת מעבר לפעילות ההדרכה הנלוות שביצעה בעבר - הרי שקל וחומר שאין מקום לקבל טענה זו. זאת, בשים לב לכך שהנתבעת לא היתה מחוייבת להסכים לבקשתה של התובעת לשנות את הסכם העבודה שבין הצדדים. מה גם שהיו לה (לנתבעת) טעמים טובים לכך. מעבר לכך, יאמר - כי מהראיות עולה כי הנתבעת אף לא היתה מוסמכת להעתר לפנייה זו של התובעת ולגבש החלטה בענין זה על דעת עצמה. זאת, בשים לב לכך שבהסכם שנערך בין הנתבעת לבין הרשות הלאומית, הוסכם כי האחריות המקצועית הפדגוגית להדרכה תופקד בידי הרשות הלאומית בשיתוף משרד החינוך וכי ההכרעה בנוגע לקבלת מועמד לתפקיד מדריך תעשה ע"י ועדת קבלה אשר החברים בה הם נציג הרשות הלאומית ונציג האגף לזהירות בדרכים מטעם משרד החינוך. מכאן שעל-פי הסכם זה - הסכם עליו ביקשה כזכור התובעת להסתמך - הנתבעת לא היתה רשאית לקבל החלטה עצמאית בענין זה. שכן, סמכות זו הופקדה בידי הרשות הלאומית ובשיתוף משרד החינוך. 28. אי לכך, הרי שאנו אנו דוחים התביעה למתן צו המורה לנתבעת לאשר לתובעת לבצע עבודת הדרכה. סוף דבר 29. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו דוחים את התביעה על כל רכיביה. 30. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ש"ח. זאת בשים לב להיקף התביעה, לסעדים שהתבקשו ולמשאבים שנדרשה הנתבעת להשקיע על מנת להתגונן מפניה. 31.חוזהמשפט תעבורהבטיחות בדרכיםהסכם קיבוצי