זוהי בקשה לביטול פסק בוררות על פי סעיפים 24(3), 24(5), 24(6), 24(7) ו-24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולהורות על ביטול ו/או בטלות מלאה או חלקית של פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר, כב' השופט בדימוס סטיב אדלר, ביום 17/10/13, בסכסוך שבין חברת טבעול בע"מ (להלן: "טבעול"), לבין הסתדרות הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות"), יו"ר ועד ועד עובדי טבעול, מר דוד בן הרוש (להלן: "מר בן הרוש"), ומר דני עובדיה, סגן יו"ר הועד (להלן: "מר עובדיה"). המבקשים עותרים לביטול פסק הבורר שהרשיע את יו"ר ועד עובדים וסגנו -מר בן הרוש ומר עובדיה, בביצוע עבירות משמעת חמורות ופסק לפטר את מר בן הרוש מעבודתו לאחר שתים עשרה שנות עבודה ללא הודעה מוקדמת, ואת מר עובדיה השעה מעבודתו והטיל עליו שנת ניסיון שבה יעבוד על תנאי, וככל שיקבע כי עבר עבירת משמעת חמורה בתקופה זו, הדבר יגרום לפיטוריו מהעבודה. להלן עובדות המקרה: טבעול הינה חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרי מזון מוכנים מן הצומח, המעסיקה במפעלה בקיבוץ לוחמי הגטאות כ-250 עובדים (להלן: "טבעול"). טבעול נרכשה על ידי חברת אוסם בשנת 2010 ונמצאת בבעלות מלאה של חברת אוסם-נסטלה המשתייכת להתאחדות התעשיינים. על טבעול חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 30/8/11. כן נחתם ביום 25/12/13 הסכם קיבוצי נוסף בעניין תוספות שכר לעובדים, וכן חלים על הצדדים ההסכמים הקיבוציים הכללים הרלוונטיים לתעשייה ו/או לענף המזון, מכוח חברותו של טבעול בהתאחדות התעשיינים. מר בן הרוש ומר עובדיה היו ממובילי המאבק הארגוני לחתימת הסכם קיבוצי בספטמבר 2011. מר בן הרוש נבחר לכהן כיו"ר הועד, ומר עובדיה נבחר כחבר ועד וסגן יו"ר הועד. הנהלת טבעול החליטה לערוך שינויים ארגוניים במפעל על פי ייעוץ מיועצים חיצוניים. שני היועצים הארגוניים החיצוניים, מר גל וגב' רונית תל ורד, גויסו על ידי הנהלת טבעול בחודש אפריל 2012. הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות"), הינה ארגון העובדים היציג של העובדים במפעל מאז דצמבר 2010, כאשר קודם לכן העובדים במפעל לא היו מאורגנים. על טבעול חל ההסכם הקיבוצי הכללי, תקנון העבודה מיום 19/9/62 (להלן: "תקנון המשמעת"), מכוח חברותה של טבעול בהתאחדות התעשיינים, המתייחס לעניין פיטורי משמעת, כאשר גם סעיף 72 להסכם הקיבוצי המיוחד במפעל מפנה אליו. תקנון המשמעת עוסק, בין היתר, בהגדרת החובות המשמעתיות של העובדים, בקביעת מדרג הענישה ובקביעת מנגנון הבירור המשמעתי במקרים של הפרת משמעת מצד העובדים. מר דוד בן הרוש הועסק בטבעול כעובד אריזה, בחצי משרה, 4 שעות ביום, במעמד של נכה צה"ל מאז שנת 2002 ועד ליום 17/10/13, שהינו מועד פיטוריו על פי פסק הבוררות. במהלך השנתיים האחרונות לעבודתו שימש מר בן הרוש כיו"ר ועד העובדים. בתקופת כהונתו של מר בן הרוש כיו"ר ועד העובדים, היה מר בן הרוש מעורב בעבירות משמעת ואף הורשע בביצוע העבירה על פי החלטת הועדה פריטטית מיום 12/2/12, בה הוטל עליו עונש של פיטורים על תנאי למשך תקופה של כשנה, עד ליום 31/3/13. בהתאם להכרעת הבורר בפסק הבוררות, אושרה השעייתו של מר בן הרוש מעבודתו החל מיום 26/7/13 ועד למועד מתן הפסק, ונקבע, כי יפוטר ביום מתן פסק הדין ב-17/10/13 ללא הודעה מוקדמת אך עם תשלום פיצויי פיטורים. מר דניאל עובדיה מועסק כמלגזן מאז שנת 2006. מזה כשנתיים מכהן מר עובדיה כסגן יו"ר ועד העובדים. בהתאם להכרעת הבורר בפסק הבוררות, אושרה השעייתו של מר עובדיה מן העבודה החל מיום 26/7/13 ועד ליום 27/11/13. כמו כן הוטל על מר עובדיה עונש של פיטורים על תנאי למשך שנה אחת מיום חזרתו לעבודה, וזאת ככל שוועדה פריטטית ו/או בורר מוסכם יקבע שמר עובדיה עבר עבירת משמעת חמורה. ביום 28/11/13 הוגשה לבית הדין בקשה לביטול פסק הבוררות אשר הוגשה לבית הדין מטעם ההסתדרות ביום 28/11/13 בשם ההסתדרות, ועד עובדי טבעול וכן מר בן הרוש ומר עובדיה (להלן: "המבקשים"). הרקע לתקרית ביום 27/6/13: הנהלת טבעול החליטה, כאמור, לערוך שינויים ארגוניים במפעל באמצעות יועצים חיצוניים. שני היועצים הארגוניים החיצוניים, מר גל וגב' רונית תל ורד (להלן: "מר תל ורד וגב' תל ורד"), גויסו על ידי הנהלת טבעול בחודש אפריל 2012. היועצים הארגוניים המליצו לקצר את זמני הפסקות האוכל של העובדים משעה וחצי ליום, וזאת בהתאם לתנאי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, וכן לחייב את העובדים להחתים את כרטיסם בכל יציאה וכניסה למפעל. ביום 27/6/13 שוחחו מר גל תל-ורד ומר עיסאם כיתאן, מ"מ מנהל הייצור במפעל, עם עובדים אחרים בנוגע להדרכות ולנוהל בטיחות ונוהל הפסקות אוכל במפעל, וכל עובד חתם על טופס שבו אישר שקיבל הדרכה. כשנודע הדבר ליו"ר הועד ולסגנו סמוך לשעה 13:00, פתחו השניים בעימות מילולי מלווה בעלבונות ובאיומים כלפי מר גל תל-ורד. לאחר דקות אחדות העימות המילולי עבר לשלב של עימות פיזי שבו תקף ודחף מר בן הרוש את מר גל תל-ורד והצמידו לקיר והנ"ל סטר על לחיו של מר בן הרוש. אנשים שנכחו במקום הפרידו בין השניים. מר בן הרוש ניסה שנית לתקוף פיזית את מר גל תל-ורד ופגע בסנטר של מר כיתאן. לאור תקנון המשמעת בתעשייה החל במפעל נפתח הליך בירור משמעתי למר בן הרוש ולמר עובדיה. בבירור המשמעתי ביום 1/7/13, שנעשה בהתאם לתקנון המשמעת, לא היתה הסכמה בין הצדדים, והצדדים היו חלוקים בגרסאותיהם המנוגדות ביחס לאירועים ביום 27/6/13. היועץ הארגוני טען, כי הותקף מילולית ופיזית ואילו העובדים הכחישו וטענו, כי היועץ הארגוני הוא שתקף אותם, כפרובוקציה מתוכננת ומתואמת עם ההנהלה. הוועדה הפריטטית שהתכנסה ודנה בנושא החליטה ביום 18/7/13 להעביר את ההכרעה במקרה הנוכחי לבורר שיוסכם על הצדדים. ההסתדרות דרשה שההכרעה בבוררות תימסר לכב' הנשיא (בדימוס) השופט סטיב אדלר. הנהלת טבעול הסכימה להצעת ההסתדרות, מאחר והיה מדובר בבוררות בנסיבות רגישות, היות והנאשמים היו יו"ר ועד העובדים וסגנו, שטענו להגנתם, כי האירוע נובע מפרובוקציה מתוכננת וחלק מהתנכלות ההנהלה כלפיהם. שני הצדדים הסכימו בשטר הבוררות, כי כב' הנשיא בדימוס, השופט סטיב אדלר יכריע סופית במחלוקת וכי פסק הבוררות יהא סופי וללא זכות ערעור. כב' הבורר קיים חמש ישיבות, שמע תשעה עדים, שמע הקלטות וראה סרטונים מהאירוע. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועל סמך כל החומר שהיה בפניו הוא הכריע במחלוקות בין הצדדים במסגרת פסק הבוררות ביום 17/11/13. במהלך תקופה זו מר בן הרוש ומר עובדיה היו מושעים מעבודתם, בהתאם לכללים הקבועים בתקנון המשמעת. פניות ההסתדרות להשיבם לעבודה נדחו על ידי כב' הבורר, שקבע כי ההחלטה בעניינם תתקבל רק בתום ההליך. אירועי האלימות ביום 27/6/13: להלן השתלשלות האירועים ביום 27/6/13, כפי שפורטו בפסק הבוררות של כב' הבורר, הנשיא בדימוס, השופט סטיבן אדלר: "האירוע של יום 27/6/2013 4] ואלה העובדות כעולה מניתוח העדויות, הראיות וכלל החומר שבפני. [א] בבוקר יום 27/6/2013 היועץ הארגוני של טבעול, מר תל-ורד, שמע שיחה בה מר בן הרוש אמר לעובד אחר במפעל, כי הוועד מתכוון לפעול כדי למנוע את יישום החלטות ההנהלה בנוגע לנוהל ההפסקות, החלטות אשר מר תל-ורד היה מעורב בהן. [ב] בהמשך אותו בוקר, קיימו מר תל-ורד וממלא מקום מנהל הייצור במפעל, מר עיסאם כיתאן (להלן גם: מר כיתאן או עיסאם), פגישות עם עובדים בחדר הישיבות, שבהן בין היתר הועברו הדרכות בנוגע לנוהל בטיחות ונוהל הפסקות. בידי השניים היתה רשימה של עובדי טבעול וכל עובד אשר נכח בהדרכה התבקש לחתום על יד שמו, כהוכחה לכך שקיבל הדרכה. לפי מר כיתאן, היה נהוג במפעל לצאת להפסקות באורך של עד שעה וחצי ביום, דבר הנוגד את הוראות ההסכם הקיבוצי, ועל כן הוא מצא לנכון להדריך את העובדים ולהציג בפניהם את נוהל ההפסקות שלפיו מותרות הספקות כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. [ג] בערך בשעה 13:00 יצאו מחדר הישיבות מר תל-ורד, מר כיתאן ועובד בשם ענאן עוואד, שהיה בהדרכה בין השעות 12:45-13:00 וזאת על מנת לפנות החדר לישיבת משא ומתן בין הנהלת טבעול לבין הוועד בנוגע להסכם שכר חדש. בצאתם מחדר הישיבות פגשו השלושה את הגב' איילת ברנע נשר, מנהלת משאבי אנוש במפעל, ואת מר בן הרוש ומר עובדיה. הנה כי כן, מפגש זה של מר תל-ורד, גב' ברנע-נשר ומר בן הרוש מיד לאחר הדרכת עובד על נוהל הפסקות, התקיים על רקע המתיחות בין הועד לבין הנהלת טבעול בנושא זה. [ד] להלן האירוע, בהתאם לדברי עיסאם בתצהירו, אשר התרשמתי כי הוא עד מהימן, ותצהירו משקף בצורה הטובה ביותר את הקטטה שהתפתחה: "...דודו פנה אל העובד (ענאן) ושאל אותו האם החתמתי אותו על מסמך כלשהו, דודו ביקש מהעובד לא לחתום על דבר, ואז פנה אליי ושאל אותי, האם החתמנו עובדים על טפסים כלשהם, השבתי לו כי ביומיים האחרונים החתמתי את העובדים על שני טפסים, טופס הדרכת בטיחות לעובדים ששוהים 12 שעות בעבודה, והדרכה על הנוהל החדש של הפסקות. באותו הרגע החלטתי שאני מתחיל להקליט את השיחה כי הרגשתי שזה הולך לכיוון לא טוב. במקביל לשיחתנו, פנה גל אל איילת וביקש לעדכן אותה כי היה עד לשיחה בה דודו אמר שכל הנחיות ההנהלה לא יושמו על ידי העובדים והועד מתכוון לעבוד ב-3 משמרות על מנת למנוע את יישום הנחיות ההנהלה. דודו פנה לגל ואמר לו 'למה אתה מזכיר את השם שלי', גל השיב כי הוא משוחח עם איילת ולא איתו, בתגובה הרים דודו את קולו ואמר 'אני אדאג שאתה לא תהיה פה ביום ראשון ולא תיכנס למפעל', 'אתה יועץ רעל, יועץ רשע'. דודו וגל עמדו קרוב מאוד אחד לשני (פחות מחצי מטר), דודו הצביע לעבר פניו של גל, כאשר האחרון חזר ואמר 'האם שמת לב שאתה נוגע בי'. גב' ישראלה בית הלחמי, מנהלת טבעול הגיעה ממשרדה לכיוון המסדרון, דודו פנה אליה ואמר לה שהוא 'יועץ רשע, יועץ רעל' דודו צווה בטון תובעני על ישראלה שלא תיתן לגל להיכנס למפעל ביום ראשון מכיוון שהוא גורם נזקים. ישראלה ביקשה שהם ייכנסו לחדר הישיבות לישיבה ושלא יכנסו לוויכוחים וצעקות במסדרונות. במהלך כל הזמן הזה דני עמד בצד והמשיך לצעוק ולחזור על דבריו של דודו. איילת, דני ודודו החלו לצעוד לכיוון חדר הישיבות, אך לאחר מספר צעדים שב דודו וחזרה ולכיוונו של גל ואמר 'אנו נדאג שאתה לא תהיה במפעל הזה, אתה חוצפן ואם אתה גבר תצא בחוץ', כאשר הוא חוזר על המשפט שלוש פעמים. בפעם השניה או השלישית גל השיב לו 'אתה יודע מה בוא נצא בחוץ'. שלושה העובדים (דני, דודו וגל) יצאו החוצה ואני נשארתי במשרדי, לאחר כ-3 דקות החלטתי לצאת לראות מה קורה...". [ה] בהמשך, כאשר מר כיתאן הגיע לפינת העישון שמחוץ למפעל, הוא החל להקליט את המתרחש באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו, וההקלטה הוגשה כראיה בהליך, הן בקובץ דיגיטלי הניתן להאזנה והן מתומלל. בהקלטה אפשר לשמוע בבירור את מר בן הרוש צועק על מר תל-ורד "אתה חוצפן, מי אתה? מי אתה שתתערב?"; מר תל ורד לא חסך לשונו, וענה בטון חריף כי נוכח עברו של מר בן הרוש, איומיו עלולים לסבך אותו עם המשטרה. חילופי הדברים נמשכו, תוך שמר בן הרוש המשיך לצעוק ובשלב מסוים שאל את מר תל-ורד האם הוא מקליט את השיחה. מר תל-ורד השיב בחיוב, ושב עם מר כיתאן לתוך טבעול, ייתכן בגלל שהרגיש מאוים בחוץ, בפינת העישון. [ו] שיאו של האירוע התרחש לאחר שמר תל-ורד ומר כיתאן חזרו למפעל, ואחריהם הגיעו היו"ר וסגנו. החבורה נעמדה במסדרון, והחל להתפתח ויכוח שגלש לאלימות פיזית של ממש, כפי שתיאור בתצהירו מר כיתאן: "עמדתי לימינו של גל ולשמאלו של דודו, ראיתי את דודו מתחיל לחפש את מכשיר ההקלטה על מכנסיו של גל, שמעתי שגל אמר לדודו מספר פעמים (לפחות 3) "אל תיגע בי" ואז ראיתי את גל מנסה לדחוף את הידיים של דודו מהגוף שלו. בשלב הזה החל דודו להכות ברגלו של גל, כאשר גל ממשיך להגיד שוב ושוב "אל תיגע בי". מהמכות והדחיפות גל נדחף עוד ועוד אחורה, וכאשר גבו של גל נתקל בדלת העץ של המטבח, הוא סטר לדודו. דודו אמר "ראיתם שהוא נתן לי מכה?". בשלב זה התחילו עובדים נוספים להגיע לאזור (הילה, אור, סופי, ישראלה, יעקב). מר אור גוט לקח את גל והרחיק אותו, אני לקחתי את דודו למשרדה של מנהלת טבעול. דודו הזיז אותי תוך כדי שאני מנסה להכניס אותו למשרד והלך וניסה להכות את גל. בסופו של דבר הוא פגע בגל ומכיוון שאני הייתי באמצע קיבלתי את המשך המכה בסנטר. בסופו של דבר, לאחר שהצלחתי לעצור את התלהמותו של דודו ותקיפותיו של דודו, הכנסתי את דודו למשרדה של מנהלת טבעול וסגרתי את הדלת". במהלך עדותו, לבקשתי, חזר מר כיתאן על תיאור האירוע וכך אמר: "דודו ניסה להכניס ידיים לכיסים של גל, בינתיים גל אמר "אל תיגע בי" תוך שהוא מגביר את קולו. הכנסה של הידיים הפכה למכות. גל ניסה להדוף את דודו, תוך כדי הליכה אחורה, וזו תמונה שחרוטה לי בראש. עד שגל הגיע לאזור חדר האוכל, אני כמעט בטוח שהוא הגיע לקיר שבחדר האוכל. עד שדודו הגיע פיזית, מאוד קרוב לגל ואז גל הדף אותו ונתן לו מכה". [ז] בהמשך, מנהלת טבעול, הגב' ישראלה בית הלחמי (להלן: מנהלת טבעול או גב' בית הלחמי או ישראלה) הגיעה למקום וניסתה להפריד בין הניצים, וביקשה ממר בן הרוש להיכנס למשרדה. שם, מר בן הרוש צלצל לאדם בשם יניב, סיפר לו על הקטטה עם היועץ הארגוני, ועל המכה שקיבל ממנו, וביקש ממנו להגיע למפעל עם עוד שני אנשים, על מנת שהיועץ לא יצא מטבעול בלא לקבל אף הוא מכה בפניו. מר כיתאן שמע שיחה זו, ושיתף את היועץ הארגוני בדברים, ובעצתו היועץ עזב את טבעול. [ח] מיד לאחר האירוע, התקשר מר בן הרוש למזכיר האיגוד המקצועי במרחב מר פרדי שכטר, וכן התקשר למשטרת ישראל, אשר הגיעה למקום וגבתה עדות ממר בן הרוש. בהמשך, גם מר תל-ורד הגיש תלונה במשטרה נגד מר בן הרוש. במסגרת חקירת המשטרה, נגבו עדות מגב' בית הלחמי, מר כיתאן, מר בן הרוש, מר עובדיה ואחרים, וכן נערך עימות בין מר בן הרוש לבין מר תל-ורד. [ט] בסופו של דבר, התלונה במשטרה אותה הגיש מר תל-ורד נגד מר בן הרוש נסגרה מחוסר ראיות, בהתאם להודעת משטרת ישראל מיום 25/7/2013" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.) ביום 17/10/13 ניתן פסק הבוררות ובו נקבע, כי יו"ר ועד העובדים במפעל, מר בן הרוש וסגנו, מר עובדיה, ביצעו עבירות משמעת חמורות, הכוללות אלימות מילולית ופיזית כלפי יועץ חיצוני של טבעול ו"חציית כל הקווים האדומים של התנהגות מקובלת בין בני אנוש". כב' הבורר קבע ביחס למר בן הרוש במסגרת סעיף 6 להכרעה בעניין מהימנות העדים, בעמודים 17-18 לפסק הבוררות, כדלקמן: "- אף מהתנהגותו במהלך הבוררות, לרבות הדרך בה השיב לשאלות באת כוח החברה, התרשמתי כי מדובר באדם אשר מתלהם בקלות, ואינו שומר על כללי התנהגות נאותה ומקובלת, דבר אשר מחזק את עדותם של עדי החברה כי למרבה הצער התנהגותו של מר בן הרוש חורגת מההתנהגות הנורמטיבית של עובד מפעל ואינו מתאים למסגרת של מקום עבודה. הדברים אף עולים מהמסמכים שהוגשו בפני, בנוגע לעבירות משמעת בהן הורשע בעבר" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). כן ציין כב' הבורר בעמוד 22 לפסק הבוררות, כי הנהלת טבעול נהגה בסבלנות רבה ובסובלנות כלפי מר בן הרוש, על אף עבירות המשמעת שביצע במהלך השנים האחרונות לעבודתו. כן נפסק בפסק הבוררות על ידי כב' הנשיא בדימוס אדלר, ביחס למר בן הרוש, כדלקמן: "אולם, האירוע כלל בנוסף לכך, גם תקיפה פיזית של מר תל-ורד, וסירוב להפסיק את התגרה בניגוד גמור להוראות מנהלת טבעול. בכך, חצה מר בן הרוש את הקווים האדומים, והתנהגותו מחייבת מיצוי מלוא חומרת הדין עמו, ופיטוריו מטבעול. אין להשלים עם שום מצב בו מתרחשת תקיפה פיזית במקום עבודה. בדיוק כמו שאין בשום אופן לקבל מצב בו ממונה יפעל באלימות כלפי עובדיו, כך אין לקבל מצב בו יו"ר וועד עובדים יפעל באלימות נגד בעל תפקיד מטעם הנהלת טבעול. בהתנהגותו, מר בן הרוש הפר כל אמת מידה של התנהגות ראויה בין בני אנוש, ואין לו עוד מקום במפעל טבעול, לא כעובד ולא כיו"ר וועד העובדים. לפיכך, מסקנתי היא כי בגין ביצוע עבירת משמעת חמורה ביום 27/6/2013, ראוי להטיל על מר בן הרוש עונש של פיטורים ללא הודעה מוקדמת, תוך תשלום פיצויי פיטורים כפי שביקשה החברה" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). באשר למר עובדיה קבע כב' הבורר בסעיפים 9 ו-10 לפסק הבוררות כדלקמן: "9] האמור לגבי יו"ר וועד העובדים חל גם לגבי סגנו באותה מידה. עם זאת, במקרה דנן, יש הבדל בין התנהגותו של היו"ר לבין התנהגותו של סגנו. כלפי מר עובדיה לא נטען כי הוא תקף פיזית את מר תל-ורד, אלא שבמהלך האירוע, הוא ליבה את הרוחות, ונקט באלימות מילולית תוך תמיכה בהתנהגותו של מר בן הרוש. ... בהתנהגותו באירוע, מר עובדיה עבר עבירת משמעת חמורה במעורבותו בתקרית כמו שתואר לעיל ובלא שפעל על מנת להרגיע את הרוחות, אלא להיפך - ליבה את הרוחות ותרם להסלמה שהתרחשה. [10] באי כוח החברה ביקשו להטיל על מר עובדיה עונש השעיה חמור, עקב חלקו באירוע. לטעמי, בנסיבות המקרה, ובשים לב לעברו של מר עובדיה, יש להטיל עליו עונש של השעיה לפרק זמן של 5 חודשים בלבד, החל מיום האירוע בו הושעה, 27/6/2013, ועד ליום 27/11/2013" (ההדגשה אינה במקור - א.ק). מאז מתן פסק הבוררות ההסתדרות מינתה במקומו של מר בן הרוש יו"ר ועד חדש. בינתיים הסתיימה תקופת ההשעיה של מר עובדיה, הוא שב לעבודתו בטבעול ולכהונתו בועד העובדים. ההסתדרות והועד החדש ניהלו עם טבעול לאחרונה מו"מ לחתימת הסכם קיבוצי (הסכם שכר) חדש. ההסכם נחתם ביום 25/12/13 והינו בתוקף עד ליום 31/7/2016. מן הראוי לציין, כי לאחר האירוע ביום 24/7/13 הגיש מר תל-ורד תלונה במשטרה נגד מר בן הרוש, אך התלונה נסגרה במשטרה מחוסר ראיות. כן יש לציין, כי כב' הבורר קבע בפסק הבוררות, כי לאחר שמיעת העדים מטעם הצדדים והתרשמותו מהם, הוא מעדיף להאמין לגרסת העדים מטעם טבעול על פני העדים שהובאו מטעם העובדים, וזאת בשל העובדה שלעדויות של עובדי טבעול יש סיוע, הן בהקלטות בטלפונים הניידים והן בצפייה בסרטוני הוידאו שהוצגו בפניו. על כן מדובר כאן בעיקר בערעור על עובדות שנקבעו על ידי כב' הבורר והמסקנות שהסיק מהן. למרות הסכמות ב"כ הצדדים, כאמור בסעיף 3.4 לשטר הבוררות, כי פסק הבוררות יהיה סופי, לא ניתן לערעור ויחייב את בעלי הדין, בחרו המבקשים, כולל שני העובדים המושעים, להגיש לבית הדין את הבקשה לביטול פסק הבוררות, למרות שמדובר בפסק בוררות בסכסוך קיבוצי. ב"כ המשיבה ביקשה למחוק על הסף את הבקשה, לאור ההסכמות של ב"כ הצדדים בשטר הבוררות, אך מתוך רצון להביא את הסכסוך לסופו העדפנו לדון בנושא לגופו והבקשה למחיקה על הסף התייתרה ונמחקה. שטר הבוררות: שטר הבוררות עליו חתומים ב"כ הצדדים בתיק זה קבע כדלקמן: "הואיל ובין החברה לבין ההסתדרות נתגלעו חילוקי דעות בעניין דיון שהיה קבוע לבירור משמעתי למר דוד (דודו) בן הרוש ומר דניאל (דני) עובדיה, המועסקים במפעל טבעול (להלן: הסכסוך); והואיל ובהחלטת ועדה פריטטית מיום 18.7.2013 החליטו הצדדים להביא את הסכסוך להכרעת הבורר, השופט (בדימוס) סטיב אדלר (להלן: הבורר), על פי הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968; אי לכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו. הצדדים ממנים בזאת את השופט בדימוס סטיב אדלר לשמש כבורר בסכסוך. מינוי הבורר הינו אישי. הצדדים מסמיכים בזה את הבורר לדון ולהכריע באופן סופי ומוחלט בסכסוך. הצדדים מסכימים עוד כדלקמן: א. הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, אך הוא יפסוק על פי הדין המהותי; ב. הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שיפוטו על פי החומר שבפניו; ג. הבורר ייתן נימוקים לפסק הבוררות; ד. פסק הבוררות יהיה סופי, לא ניתן לערעור, ויחייב את בעלי הדין לכל דבר ועניין. 5. הצדדים מתחייבים לשתף פעולה עם הבורר בכל הכרוך בניהול הבוררות, לרבות סדרי הדין והמועדים להגשת כתבי טענות, ויעשו כל שניתן על מנת לאפשר את ניהולה היעיל והמהיר, ובפרט להופיע לכל ישיבת בוררות, כפי שתיקבע על ידי הבורר, במקום ובזמן שייקבעו על ידו. 6. שכר הבורר הינו 1,600 ₪ לשעה בתוספת מע"מ. על פי המוסכם בין הצדדים, שכר הטרחה ישולם שני שליש על ידי החברה ושליש על ידי ההסתדרות. במניין השעות ייכללו כל השעות שהושקעו או שיושקעו על ידי הבורר בהכנה ובהבניית ההליך, בקריאת ובלימוד החומר, בניסוח פסק הבוררות ובכל הכרוך לבוררות. תוך 10 ימים ממועד ישיבת הבוררות הראשונה ישלמו הצדדים מקדמה על חשבון שכר טרחת הבורר בסך 30,000 ₪ (לפי המוסכם ביניהם 20,000 ₪ תשלם החברה ו-10,000 ₪ תשלם ההסתדרות). לאחר מכן, יוגשו חשבונות נוספים. בתום הליך הבוררות ייערך חשבון סופי לגבי שכר הבורר. הכספים ששולמו ביתר או בחסר יוחזרו או ישולמו בהתאם. 7. הכתובות בראש הסכם זה יחשבו כתובות הצדדים לכל דבר ועניין, לרבות המצאת כתבי בית-דין והחלטות בבוררות" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). העילות השונות לביטול פסק הבוררות: למרות הסכמת ב"כ הצדדים, כאמור בסעיף 4.ד לשטר הבוררות, כי "פסק הבוררות יהיה סופי, לא ניתן לערעור ויחייב את בעלי הדין לכל דבר ועניין", בחרה ההסתדרות והעובדים המורשעים להגיש את הבקשה לבית הדין, לביטול פסק הבוררות למרות שמדובר כאן בפסק בוררות בהליך קיבוצי. א. האם הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מגדר הסמכויות הנתונות לו על פי שטר הבוררות וזאת על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות? החריגה מהסמכות מתייחסת לכך שכב' הבורר הרשיע את המבקשים מס' 3 ו-4, חברי הועד, שלא על פי הדין הפלילי בפסק הבוררות מבלי להתייחס לכל החומר שהיה בפניו, ונתן פסק בוררות ללא נימוקים בשאלות העיקריות שבמחלוקת. לטענת המבקשים, הבורר פעל ללא סמכות כאמור ברישא לסעיף 24(3), בכך שהרשיע את המבקשים מס' 3 ו-4, חברי הועד, בביצוע עבירות אחרות מאלה שנטענו כלפיהם מצד טבעול במסגרת הליך הבירור שנערך ביום 1/7/13 עם ההסתדרות. גם בכך חרג הבורר מגדר הסמכויות שניתנו לו על פי שטר הבוררות, כאמור בסיפא לסעיף 24(3). לטענת המבקשים, סמכויות הבורר נקבעו באופן מפורש בסעיף 4 להסכם הבוררות, שקבע כדלקמן: סעיף 4.א. "אך הוא יפסוק על פי הדין המהותי". סעיף 4.ב. "ויפסוק לפי מיטב שיפוטו על פי החומר שבפניו" סעיף 4.ג. "הבורר יתן נימוקים לפסק הבוררות" הבורר חרג מגדר הסמכויות שהוענקו לו על ידי הצדדים ולכן מתקיימות כאן עילות הבטלות מכח הרישא של סעיף 24(3) לחוק הבוררות. בנוסף טענו המבקשים, כי "הסכסוך" שבגדרו הוסמך הבורר לדון מוגדר במבוא להסכם הבוררות. הוראות המבוא קובעות, כי הבורר מוסמך לדון מכוח החלטת הוועדה הפריטטית מיום 18/7/13 ולהכריע בחילוקי הדעות שבין הצדדים "בעניין דיון שהיה קבוע לבירור משמעתי למר דוד (דודו) בן הרוש ומר דניאל (דני) עובדיה, המועסקים במפעל טבעול (להלן: "הסכסוך"), על פי הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. לטענתם, בפסק הבוררות הורחבה עילת הפיטורים כנגד יו"ר הועד לעבירה כללית של "אלימות מילולית ופיזית". הגדרת עילת הסכסוך, כפי שהוגדרה בסעיף 1 לפסק הבורות, הינה חריגה מהסמכות המוגבלת שהוקנתה לכבוד הבורר בשטר הבוררות. החריגה מהסמכות מוצאת את ביטוייה כבר בסעיף 1 לפסק הבוררות בזו הלשון: "עניינה של התלונה באירוע שהתרחש ביום 27.6.13 (להלן גם: האירוע) במפעל החברה שבקיבוץ לוחמי הגטאות...לטענת החברה, השניים נהגו באלימות מילולית ופיזית כלפי יועץ ארגוני של החברה, דבר אשר הביא להשעייתם המיידית מעבודתם". לטענת המבקשים, הטענות של טבעול כלפי מר עובדיה (המבקש מס' 4), אינן בגדר "עבירה מוגדרת" ועל כן הוחלפו בשלב מאוחר יותר בטענה חדשה של "סיוע". טבעול עצמה לא סברה שמר עובדיה ביצע עבירת משמעת חמורה, והראיה לכך הינה, כי לפני תחילת הבוררות הציעה טבעול להשיבו לעבודה, אך התנתה את השבתו של מר עובדיה בפיטוריו של מר בן הרוש מהעבודה. לטענת המבקשים - פסק הבוררות הינו בגדר "עיוות דין" בסגרת החוק, מאחר וחבר ועד העובדים, כדוגמת מר עובדיה, נענש באופן כה חמור ללא ראיה כי עבר בפועל עבירת משמעת, כפי שנקבע בפסק הבוררות. לטענת המבקשים, הסמכות המוגבלת שניתנה לבורר בשטר הבוררות הורחבה שלא כדין ביחס לעילות הפיטורים כנגד יו"ר הועד. אסור היה לבורר לדון בכל טענה החורגת מארבע עילות הפיטורים עליהם הצהירה המשיבה בפרוטוקול הבירור המשמעתי אשר נערך בהסתדרות ביום 1/7/13. לטענות השונות של המבקשים שפורטו לעיל - אין כל בסיס עובדתי או משפטי פרט לרצון של המבקשים להתדיין שלא לצורך... סמכות כב' הבורר הוגדרה באופן מפורש בשטר הבוררות והיא כוללת את חילוקי הדעות בין הצדדים בעניין שהיה נתון לבירור משמעתי בזו הלשון: "הואיל ובין החברה לבין ההסתדרות נתגלעו חילוקי דעות בעניין דיון שהיה קבוע לבירור משמעתי למר דוד (דודו) בן הרוש ומר דניאל (דני) עובדיה, המועסקים במפעל טבעול (להלן: הסכסוך); והואיל ובהחלטת ועדה פריטטית מיום 18.7.2013 החליטו הצדדים להביא את הסכסוך להכרעת הבורר, השופט (בדימוס) סטיב אדלר (להלן: הבורר), על פי הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968;" כלומר, האירוע לגביו מונה הבורר ובגינו הוא היה צריך לקבוע את ממצאיו ומסקנותיו הינו אירוע האלימות שארע ביום 27/6/13 במפעל, ואשר בגינו נערך הבירור המשמעתי. לא היתה כאן כל קביעה, כי לבורר מותר לדון אך ורק בארבעת עילות הפיטורים ולא מעבר לכך, כטענת המבקשים. ביום 27/6/13, כאשר הושעו מעבודתם מר בן הרוש ומר עובדיה בעקבות האירוע, נכתב במפורש במכתבי ההשעיה שנמסרו להם, כי הסיבה להשעיה הינה בגין אלימות מילולית, כאשר בנוסף מר בן הרוש הואשם נוסף גם באלימות פיזית. להלן נוסח המכתב שנמסר למר בן הרוש: "היום בשעה 14:00 בטרם תחילתה של ישיבה בנושא שכר עם מנהל משאבי אנוש של קבוצת אוסם, התנהגת בצורה מתלהמת ואלימה מילולית כלפי הנוכחים - מנהל משאבי האנוש של קבוצת אוסם, היועץ הארגוני ומנהל הייצור במפעל. לאחר מכן האירוע הסלים ואף התפתח לאלימות פיזית שבמהלכה תקפת את היועץ הארגוני ואיימת עליו. התנהגות אלימה שכזו, מעבר לעובדה שאינה מקובלת על הנהלת טבעול כלל ועיקר, מהווה עבירת משמעת חמורה כמפורט בסעיף 53 לתקנון העבודה - הסכם קיבוצי כללי". מר בן הרוש הואשם, כאמור, במכתב ההשעיה גם באלימות פיזית בנוסף לאלימות המילולית, ומר עובדיה הואשם רק באלימות מילולית. מדובר כאן בבירור משמעתי בעבירות משמעת שארעו ביום 27/6/13 והמיוחסות לשני העובדים הללו על כל היבטיהם. לגופו של עניין, טענת העדר סמכות לבורר אינה עילה המצדיקה את ביטול פסק הבוררות, שכן המבקשים יכלו לבקש בתחילת הדיונים לצמצם את סמכות הבורר ומאחר ולא עשו כן, יש להתייחס אליהם כמי שהסכימו להרחבת הסמכות. כמו כן, טענת חריגה מהסמכות שהוקנתה לבורר צריכה להטען כבר בשלבים הראשונים של הבוררות ולא להמתין עד לאחר פסק הבורר, כשהתוצאות אינן לשביעות רצון המבקשים. כן יש לציין ולהדגיש, כי במקרה של ספק ביחס לפרשנות של סמכות הבורר, כפי שניסחו אותה הצדדים בשטר הבוררות, מקובל בפסיקה לתת פרשנות מרחיבה לסמכויותיו של הבורר, מאחר וההנחה המשפטית קובעת, כי אומד דעת הצדדים מסמיך את הבורר לפתור את כל הנושאים הקשורים בסכסוך שנתגלע ביניהם, באופן שלא יותיר אותם ללא הכרעה במחלוקות הנובעות והקשורות לסכסוך. ראה בנדון את ספרה של סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, כרך ב', עמוד 1023 (הערת שוליים 159) הקובע כדלקמן: "הסמכות יכולה להיות גם מכללא, באי העלאת הטענה בדבר חריגה מסמכות במועד. במילים אחרות - עילת ביטול אמנם עומדת לצידו, אך טענת מניעות - מכריעה נגדו". ב. האם הבורר התעלם מחלק מחומר הראיות? לטענת המבקשים, הבורר התעלם מחלק מחומר הראיות שהיו בפניו, וגם בכך יש חריגה מסמכותו וזוהי עילת ביטול נוספת לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. ב"כ המבקשים התעלמו מהוראות סעיף 4.א לשטר הבוררות אשר קבע במפורש, כי הבורר לא יהיה קשור לדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, אך עליו לפסוק על פי הדין המהותי. למרות זאת, כב' הנשיא בדימוס, השופט סטיב אדלר, הקפיד על סדרי הדין והראיות וניתח את כל הראיות שהובאו בפניו בקפדנות וביסודיות רבה. הוא בדק את כל הראיות, ציין במפורש את המשקל שנתן לכל ראיה והסביר גם את הסיבה לכך. בנוסף הוא אפשר לשני הצדדים להגיש חומר ראיות נוסף, שכלל את תיק המשטרה וכן שתי הודעות של מר בן הרוש וגב' סופי זינו, וזאת בשלב של הגשת הסיכומים בכתב על ידי הצדדים, וכל זאת במטרה לקבל תמונה מלאה על כל האירועים שהיו ב-27/6/13. כב' הבורר הכריע בעניין מהימנות העדים, הכריע גם בנושא ההקלטות שבוצעו על ידי מר כיתאן, וכן התייחס לסרטונים שנטען כי "טופלו" על ידי המשיבה ודחה את הטענות הללו. בנסיבות אלה, הטענות בדבר אי-ניתוח חומר הראיות על ידי כב' הבורר, עומדות בסתירה מוחלטת לפעולות הרבות שביצע כב' הבורר ולקביעותיו המפורטות ביחס לראיות הרבות והשונות שהובאו בפניו. על כן גם טענה זו מן הראוי היה כי לא תטען כלל. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי הבורר פעל כדין ובסמכות והבקשה לביטול פסק הבורר על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות - נדחית בזאת. ג. האם הבורר הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות? לטענת המבקשים, הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו, וזאת על פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, ולכן יש לבטל את פסק הבורר. המחלוקת המשפטית בין הצדדים נסובה סביב הפרשנות של סעיף 4.א. להסכם הבוררות, המחייב את כב' הבורר לדון ולהכריע בתיק בהתאם לדין המהותי. לדעת טבעול "רמת ההוכחה הנדרשת בהליכים משמעתיים הינה פחותה מרמת ההוכחה הנדרשת בהליכים פלילים", בעוד שלטענת המבקשים מחובת הבורר לפסוק בהתאם לדין הפלילי בענייני משמעת, וזאת ברמת הוכחה של "מעבר לכל ספק סביר". לטענת המבקשים, כבוד הבורר לא התייחס כלל, לא למחלוקת המשפטית ביחס לחובה לפסוק על פי הדין הפלילי ולא לטענות הצדדים בסוגיית נטלי ההוכחה הנגזרים ממנה. בפועל הוא הרשיע את שני חברי הועד בביצוע עבירות משמעת חמורות ובביצוע מעשים פליליים שבגינם גזר על שני העובדים עונשים כבדים ביותר, והכל על יסוד הוכחה במידה של עמידה במאזן ההסתברויות בלבד, כפי שעולה משתי הפסקאות הבאות בפסק הבורר, בסעיף 4 לפסק הבורר (ראה עמ' 9), בהם נקבע כדלקמן: "לאחר שמיעת העדים מטעם הצדדים, והתרשמותי מהם, מועדפת עלי גרסת העדים מטעם החברה על פני גרסת העדים מטעם צד העובדים בכל הנוגע לתיאור האירוע מיום 27.6.13, וזאת לרבות בשל היותן עדויות המתיישבות עם הקלטות וסרטוני וידאו שהוצגו בפני כפי שארחיב בסעיף 5 להלן, הדן בנושא מהימנות העדים" (ההדגשה אינה במקור - א.ק.). ובסעיף 6 לפסק הבוררות (ראה עמ' 14): "להכרעה בדבר מהימנות העדים ישנה חשיבות גבוהה בהליך זה, שכן בפני גרסאות סותרות של אותו אירוע ועלי כבורר מוטל לקבוע איזו מן הגרסאות להשתלשלות האירועים ביום 27.6.2013 אני מקבל". כב' הבורר הכריע, למעשה, בשאלת אמינות ומהימנות העדים של הצדדים, במילים: "מועדפת עלי גרסת העדים מטעם החברה". פירוש הדבר שכב' הבורר לא האמין לגרסת עדי ההגנה. זוהי צורת התבטאות מקובלת בעולם המשפט, עדינה יותר מאשר לומר על עד, כי הינו משקר... או אינו דובר אמת... במקרה הנוכחי, עדויות עדי העובדים בטבעול, בצירוף הקלטות וסרטוני הוידאו - כולם יחדיו סגרו את מעגל הראיות כמו בתיק פלילי ונטל הראיה הורם על ידי ב"כ טבעול, בדומה לנדרש בהליך פלילי ב"כ המבקשים מתעלמת מהעובדה החד משמעית, כי קיים סיוע לעדויות עדי התביעה בקלטות וסרטוני הוידאו וכולם יחדיו יוצרים את רמת הוודאות הדרושה גם במשפט פלילי ולא רק בהליך משמעתי. בנוסף, ב"כ הבורר נתן דעתו ביחס לשאלת נטלי הוכחה. הוא התייחס לנושא בצורה מפורשת בפסיקתו וקיבל את טענת טבעול, כי עמדה ברמת ההוכחה הנדרשת, וכי זו פחותה מרמת ההוכחה הנדרשת בהליכים פליליים בזו הלשון: "לטעמי, במקרה דנן עלה בידי החברה להרים את נטל ההוכחה כי היו"ר וסגנו אכן עברו עבירות משמעת, וכי הדרישה לפיטוריהם לא באה על רקע פעילותם בוועד העובדים ו/או במטרה להחליש את הפעילות הארגונית במפעל ו/או כדי לפגוע ביחסי עבודה קיבוציים בו. שוכנעתי, כי הונח מעבר לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שעמדת הנהלת טבעול לפטר את מר בן הרוש נובעת מהתנהגותו באירוע שהתרחש ביום 27.6.2013 בלבד" (ראה סעיף 7(ג)(2) בעמ' 22 לפסק הבוררות). ד. מהי המשמעות המשפטית לסגירת תיק תלונה במשטרה נגד העובדים הנמצאים בהליך משמעתי? טענה נוספת של המבקשים הינה, כי כב' הבורר לא נתן דעתו לעובדה כי תיק המשטרה נסגר נגד מר בן הרוש ולא הוגש נגדו כתב אישום. טענה זו אינה מדויקת כלל מאחר וכב' הבורר דווקא כן התייחס לעובדה זו בפסק הבוררות וציין במפורש, כי בשלב הסיכומים הוגשו לו חומרים מתוך התיק המשטרתי והוא נתן להם משקל ראייתי בהתאם לשיקול דעתו (ראה סעיף 4.ט לפסק הבוררות, עמ' 13): "בסופו של יום, התלונה במשטרה אותה הגיש מר תל-ורד נגד מר בן הרוש נסגרה מחוסר ראיות, בהתאם להודעת משטרת ישראל מיום 25.7.2013. ... ... החלטתי לקבל את כל החומר שהוגש בפני בתיק המשטרה כראיה, למרות האיחור בהגשתם, ולתת להם את המשקל הראוי...". התיק המשטרתי נסגר, כאמור, מחוסר ראיות. לסגירת תיק משטרה או להחלטה בדבר הגשת או אי הגשת כתב אישום, אין כמעט ערך ראייתי בהליך אזרחי. למעשה, על פי סעיף 42 א' לפקודת הראיות, רק הרשעה חלוטה בהליך פלילי, יכולה להוות ראיה בהליך אזרחי, שכן נטל הראיות להוכחתה עולה על זה הנדרש בהליך האזרחי. בנסיבות המקרה הנוכחי, כב' הבורר לא נתן משקל ראייתי לסגירת התיק המשטרתי וגם לא היה מחובתו לנמק ולהסביר מדוע לא נתן משקל ראייתי לסגירת התיק, במיוחד כשהיו בפניו ראיות רבות אחרות, כגון: עדויות, הקלטות וסרטונים. על כן טענות המבקשים בנדון - נדחות בזאת. ה. האם התנכלה טבעול למבקשים 3 ו-4 על רקע פעילות ארגונית? המבקשים טוענים, כי כב' הבורר התעלם מטענתם בדבר ההתנכלות טבעול למבקשים מס' 3 ו-4 על רקע פעילותם הארגונית, וכי ההתנכלות כלפיהם החלה מתחילת פעילותם כנציגי העובדים, והדבר בא לידי ביטוי בהפעלת היועצים הארגוניים ובהתקנת מצלמות והקלטת חברי ועד. הטענות הללו של המבקשים מתעלמות לחלוטין מעמודים 21-22 לפסק הבורר, אשר בהם התייחס כב' הבורר בכובד ראש ובתשומת לב רבה במיוחד לטענות המבקשים על התנכלות חברי ההנהלה לפעילות הארגונית בטבעול. להלן דברי כב' הנשיא בדימוס, השופט סטיב אדלר, בעמודים 21-22 לפסק הבוררות: "[ג] עבירת משמעת של עובד המכהן בתפקיד יו"ר ועד עובדים - באי כוח ההסתדרות השקיעו מאמצים רבים על מנת לשכנע, כי אין לפגוע בחבר וועד אשר פעל במסגרת פעילותו בארגון עובדים, כל שכן אין לפגוע ביו"ר וועד עובדים בגלל ביצוע תפקידו, דבר אשר עלול להוות פגיעה בהתארגנות כולה. כמובן למותר לציין, כי החוק והפסיקה מקנים הגנה רחבה על התארגנות עובדים ועל עובדים וחברי וועד הפועלים במסגרת העבודה המאורגנת. אין ספק, כי במקרים כמו המקרה דנן, יש לבחון היטב האם דרישת המעסיק לפטר חבר וועד נועדה לנטרל את פעילותו כנציג העובדים או לפגוע בתפקודו של הוועד ו/או הארגון היציג במפעל. מחד, יו"ר ועד עובדים אחראי, כמו כל עובד אחר, על מעשיו שהם בגדר עבירת משמעת. מאידך, יש לבדוק היטב, ואף בחשדנות, טענות של הנהלת מפעל כי יו"ר הוועדה בה עבר עבירת משמעת, שכן יש לפסול אפשרות שמדובר בהתנכלות ליו"ר עקב פעילותו בוועד, או בניסיון להגדיר פעילות לגיטימית של יו"ר ועד בתפקידו כעבירות משמעת...". כב' הבורר הקדיש פרק שלם לנושא עבירת המשמעת של עובד המכהן בתפקיד יו"ר ועד, ומהו נטל ההוכחה המוטל על הנהלת מפעל המאשימה את יו"ר הוועד בביצוע עבירת משמעת חמורה וקבע, כי מחובת טבעול להוכיח את התנאים הבאים: "(1) הוכחה שבוצעה עבירת משמעת חמורה, כאמור בסעיף 53(א) לתקנון המשמעת. (2) הוכחה שהעבירה אינה חלק מתפקידו המקובל והחוקי כיו"ר ועד. (3) בנוסף, בבואנו לשקול עבירות משמעת של בעל תפקיד בוועד עובדים יש להתייחס לשאלה, אם עובד אחר היה מבצע את אותה עבירה, האם ההנהלה היתה פעולת מולו באותו אופן". בעמוד 22 לפסק הבוררות קבע כב' הבורר במפורש, כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה המוטל על שכמה להראות, כי מדובר כאן בביצוע עבירת משמעת של יו"ר ועד העובדים וסגנו, וכדבריו: "לטעמי, במקרה דנן עלה בידי החברה להרים את נטל ההוכחה כי יו"ר וסגנו אכן עברו עבירות משמעת, וכי הדרישה לפיטוריהם לא באה על רקע פעילותם בוועד העובדים ו/או במטרה להחליש את הפעילות הארגונית במפעל ו/או כדי לפגוע ביחסי עבודה קיבוציים בו. שוכנעתי, כי הוכח מעבר לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שעמדת הנהלת טבעול לפטר את מר בן הרוש נובעת מהתנהגותו באירוע שהתרחש ביום 27.6.2013 בלבד" (ההדגשה אינה במקור - א.ק.). ו. התנהגות המבקשים 3 ו-4 במפעל כב' הבורר סבר, כי דווקא כהונתם של המבקשים 3 ו-4 בועד העובדים במשיבה גרמה לכך שהמבקשים הופלו לטובה על ידי טבעול על רקע פעילותם הארגונית וזכו ממנה ליחס סובלני וסלחני, במיוחד כלפי מר בן הרוש, כאשר יחס כזה לא היה ניתן לעובד רגיל בטבעול, שהיה מפוטר על רקע התנהגות דומה, וכדבריו בעמ' 22 לפסק הבוררות: "ואף יותר מכך...נראה כי ההנהלה התייחסה בעבר בסבלנות ובסלחנות להתנהגותו של מר בן הרוש, וספק אם כך היתה נוהגת כלפי עובד שאינו חבר וועד, אשר סביר להניח שהיה מוצא את עצמו מפוטר על רקע התנהגות דומה... על אף עבירות המשמעת של מר בן הרוש במהלך השנים האחרונות, שהיו מביאות לאמצעי משמעת ופיטורים אצל כל עובד אחר, הועדה הפריטטית ואף הנהלת טבעול הסכימה להבליג ולהסתפק בהתראות או בהפעלת אמצעי ענישה קלים בלבד". המעמד של עובדים במפעל המכהנים בתפקיד של כיו"ר ועד העובדים או סגנו מחייבים גם אותם לציית לכללי העבודה והמשמעת בטבעול, ואינם מעניקים להם חסינות מהעמדה לדין משמעתי וגם לא מפיטורים, אם הנסיבות מצדיקות זאת. כב' הבורר מתח ביקורת קשה על התנהגותו חסרת הרסן של מר בן הרוש בטבעול, וכי אלימותו המילולית והפיזית אינה התנהגות ראויה, לא לעובד וגם לא ליו"ר ועד העובדים, וכדבריו בעמ' 23 לפסק הבוררות: "התנהגותו נטולת הרסן של מר בן הרוש בעת האירוע, ובפרט ע איים על מר תל ורד וביקשו "לצאת החוצה" על מנת להמשיך את הוויכוח, היא התנהגות שאינה מקובלת תחת שום אמת מידה של אף חבר ועד, כל שכן, לא של יו"ר הועד...בהתנהגותו, מר בן הרוש הפר כל אמת מידה של התנהגות ראויה בין בני אנוש, ואין לו עוד מקום במפעל טבעול, לא כעובד ולא כיו"ר ועד העובדים". לטענת המבקשים, טבעול התקינה מצלמות במפעל כדי לעקוב אחרי חברי הועד. טענה זו נסתרה בחקירתו הנגדית של מר בן הרוש, שאישר כי המצלמות במפעל הותקנו עוד בשנת 2000, לפני הקמת ועד עובדים במפעל, וכי נוספו מצלמות נוספות בשנת 2007, בשנת 2009 ובשנת 2011 (לאחר הקמת הועד), כשמדובר במצלמות תפעוליות באזור הייצור. גם טענה זו מוטב היה שהמבקשת מס' 1 תבדוק את העובדות בשטח לפני שהעלתה אותה על הכתב... על כן טענה זו נדחית בזאת. בנסיבות אלה הטענה, כי ההתנכלות לחברי הוועד היתה על רקע פעילות אירגונית של המשיבה - נדחית בזאת. ו. העדר הנמקה בפסק הבוררות על פי סעיף 24(6) לחוק הבוררות לטענת המבקשים, בשטר הבוררות נקבע במפורש, כי על הבורר לנמק את פסק הבוררות וכי הוא לא עשה כן, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות על פי סעיף 24(6) לחוק הבוררות. לטענתם, מפסק הבוררות נשמטו עניינים רבים וחשובים שלגביהם מחובתו היתה לנמק וכי לא עשה זאת. תמוהה, בלשון המעטה, טענה זו... פסק הבוררות של כב' הבורר משתרע על פני 25 עמודים והינו מפורט ומנומק הרבה מעבר לנדרש בפסק מעין זה. מדובר בטענה שמן הראוי היה כי לא תיטען כלל!!! בסעיף 8 לפסק הבורר ניתח כב' הנשיא בדימוס, כב' השופט אדלר את הראיות וקבע באופן מנומק כי מעשיו של מר בן הרוש נופלים לגדר סעיף 53 לתקנון המשמעת, וכי מדובר בעבירות משמעת חמורות וקבע, כי מעשיו של מר בן הרוש הינם בגדר עבירות משמעת חמורות על פי סעיף 53 לתקנון המשמעת. להלן ההנמקות של כב' הבורר בעמודים 22-24 בפסק הבוררות: "כפי שתואר באריכות לעיל, מר בן הרוש נהג באלימות מילולית, אשר גלשה לאלימות פיזית של ממש. מר בן הרוש לא עצר בעצמו, לא שעה להוראות מהנהלת טבעול לחדול מהתנהגותו האלימה, ובכך הוא תרם להתדרדרות האירוע. התנהגות מאיימת ותקיפה פיזית כלפי מי שמבצע תפקיד במפעל מהווה עבירה משמעת חמורה ואין לסבול התנהגות כזאת במקום עבודה, לא מצד אף עובד, כל שכן מצד עובד הנושא בתפקיד בעל אופי ציבורי בוועד העובדים, ואמור לשמש דוגמא ומופת לעמיתיו. יובהר, כי על רקע חילוקי הדעות במפעל בעניין נוהל ההפסקות ונוכחותם של יועצים ארגונים, ניתן לצפות ולקבל בהבנה ויכוחים בין חברי ועד לנציגי ההנהלה, גם ויכוחים קולניים וחריפים. למרות שהרמת קול אינו דבר רצוי ואינו תורם ליישוב סכסוכים, מדובר בתגובה טבעית שניתן לקבלה כל עוד היא אינה גולשת אל מעבר לסבר, ובוודאי אין לראות בהן הפרות משמעת. לעומת זאת, קללות, איומים ואלימות פיזית אינם יכולים להתקבל כנורמה ביחסי עבודה, לא כדרך ליישוב סכסוכי עבודה במפעל, לא כדרך להבעת מחאה ולא כשום דבר אחר. התנהגות פסולה זו יש להוקיע בכל דרך, ולנקוט בכל האמצעים למגרה. יתרה מזו, התנהגותו נטולת הרסן של מר בן הרוש בעת האירוע, ובפרט עת איים על מר תל-ורד וביקשו "לצאת החוצה" על מנת להמשיך את הויכוח, היא התנהגות שאינה מקובלת תחת שום אמת מידה של אף חבר ועד, כל שכלא של יו"ר הועד. אעיר, כי ייתכן שאילו האירוע היה מסתיים בשלב זה, לא היה מקום להשית על מר בן הרוש עונש של פיטורים מטבעול. אולם, האירוע כלל בנוסף לכך, גם תקיפה פיזית של מר תל-ורד, וסירוב להפסיק את התגרה בניגוד גמור להוראות מנהלת טבעול. בכך, חצה מר בן הרוש את כל הקווים האדומים, והתנהגותו מחייבת מיצוי מלוא חומרת הדין עמו, ופיטוריו מטבעול. אין להשלים עם שום מצב בו מתרחשת תקיפה פיזית במקום עבודה. בדיוק כמו שאין בשום אופן לקבל מצב בו ממונה יפעל באלימות כלפי עובדיו, כך אין לקבל מצב בו יו"ר ועד עובדים יפעל באלימות בעל תפקיד מטעם הנהלת טבעול. בהתנהגותו, מר בן הרוש הפר כל אמת מידה של התנהגותו ראויה בין בני אנוש, ואין לו מקום במפעל טבעול, לא כעובד ולא כיו"ר ועד העבדים" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). באשר למר עובדיה, שהינו, כאמור, סגן יו"ר הועד - גם לגביו נימק כנדרש כב' הבורר את החלטתו, וכך אמר בסעיף 9 לפסק הבוררות, בעמוד 24 כדלקמן: "במקרה של מר עובדיה ועונשו 9] האמור לגבי יו"ר ועד העובדים חל גם לגבי סגנו באותה מידה. עם זאת, במקרה דנן, יש הבדל בין התנהגותו של היו"ר לבין התנהגותו של סגנו. כלפי מר עובדיה לא נטען כי הוא תקף פיזית את מר תל ורד, אלא שבמהלך האירוע, הוא ליבה את הרוחות, ונקט באלימות מילולית תוך תמיכה בהתנהגותו של מר בן הרוש. באי כוח ההסתדרות ביקשו לזכות את מר עובדיה לקבוע שלא עבר כל עבירת משמעת. אין בידי לקבל את עמדת ההסתדרות, שכן התנהגותו של מר עובדיה חרגה מהתנהגות מקובלת של כל עובד, כל שכן חבר וועד, הגם שלא הגיע לחומרת התנהגותו של מר בן הרוש. בהתנהגותו באירוע, מר עובדיה עבר עבירת משמעת חמורה במעורבותו בתקרית כמו שתואר לעיל ובלא שפעל על מנת להרגיע את הרוחות, אלא להיפך - ליבה את הרוחות ותרם להסלמה שהתרחשה" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). על כן אנו דוחים את טענת המבקשים ביחס להעדר הנמקה בפסק הבוררות, מאחר והיו כאן הנמקות בפסק הבוררות. ז. האם כב' הבורר פעל בהתאם לדין המהותי ופסק על פיו בהתאם לסעיף 24(7) לחוק הבוררות? המבקשים טענו גם, כי הבורר לא פעל בהתאם לדין המהותי ולא פסק על פיו. על כן קיימת כאן עילה לביטול פסק הבוררות על פי סעיף 24(7) לחוק הבוררות. ב"כ המבקשים טענה, כי היה על הבורר לפסוק בהתאם לעקרונות המשפט הפלילי ומשלא עשה כן, יש לבטל את פסק הבוררות. בטיעוניה הנ"ל מתעלמת ב"כ המבקשים משטר הבוררות שקבע את הסכמות הצדדים ביחס לבורר. ב"כ הצדדים קבעו במפורש, כי כב' הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, אך הוא יפסוק על פי הדין המהותי וכן יפסוק לפי מיטב שיפוטו על פי החומר שבפניו וכך כב' הבורר פעל. רמת הראיות הנדרשת בהליך משמעתי צריכה להיות גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט האזרחי, כלומר, לפי מאזן ההסתברויות, אך נמוכה יותר מזו הנדרשת במשפט הפלילי, שהינה מעבר לכל ספק סביר. בבית הדין לעבודה נדרשת מידת הוכחה מוגברת הנמצאת בתווך בין המשפט האזרחי לבין הפלילי (ראה בנדון גם את פסק הדין ע"ע 300178/98 דן ביבס נ' שופרסל בע"מ, פד"ע ל"ו 481). יש לזכור, כי מידת ההוכחה הנדרשת בהליך משמעתי נמוכה ממידת ההוכחות הנדרשת בהליך פלילי. בפסק הדין תע"א 1504-10 סאיב קדח נ' ספרינט מוטורס בע"מ, שניתן ביום 1/1/12 נקבע כדלקמן: "באשר למידת ההוכחה הנדרשת, קיימות גישות שונות; האם להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי (כלומר - מאזן ההסתברויות), האם לדרוש מידת הוכחה הנדרשת בדין הפלילי (כלומר - הוכחה מעבר לכל ספק מלבד ספק שאינו סביר), או האם לנקוט דרך ביניים בין שתי הגישות האמורות. אנו סבורים שההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה נוקטת דרך ביניים ... יש לזכור, שכאשר במסגרתו של משפט אזרחי בבית הדין לעבודה, מועלית טענה שבוצע מעשה פלילי, הסנקציה, הסעד המבוקש, אינה סנקציה פלילית. מדובר בסעד אזרחי. זוהי סנקציה של שלילת זכות סוציאלית המוקנית לעובד על פי חוק מגן קוגנטי. זוהי סנקציה שעשויה להיות לעתים קשה. ... לאור ההלכות בדיני הראיות באשר למידת ההוכחה הנדרשת, אימץ לעצמו בית הדין את ההלכה, כי במשפט בענייני עבודה שבסמכותו, נדרשת בדרך כלל מידת הוכחה כבמשפט אזרחי. הן בית הדין הארצי לעבודה והן בית המשפט העליון פסקו... דרושה מידת הוכחה מוגברת על מנת לשכנע את בית הדין בעצם קיום העבירה...". כב' הבורר התייחס במפורש לרמת ההוכחה הנדרשת בהליך שבפניו וקבע בהתאם, כנדרש על פי הדין המהותי, כי מדובר ברמת הוכחה מוגברת מעבר לרמה הנדרשת במשפט האזרחי. להלן דבריו בעמ' 22, בסעיף 7(ג)(2) בפסק הבוררות: "לטעמי, במקרה דנן עלה בידי החברה להרים את נטל ההוכחה כי היו"ר וסגנו אכן עברו עבירות משמעת, וכי הדרישה לפיטוריהם לא באה על רקע פעילותם בוועד העובדים ו/או במטרה להחליש את הפעילות הארגונית במפעל ו/או כדי לפגוע ביחסי עבודה קיבוציים בו. שוכנעתי, כי הוכח מעבר לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שעמדת הנהלת טבעול לפטר את מר בן הרוש נובעת מהתנהגותו באירוע שהתרחש ביום 27.6.2013 בלבד". לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי כב' הבורר פעל בהתאם לדין המהותי ופסק כנדרש. על כן הבקשה על פי סעיף 24(7) נדחית בזאת. ח. האם היה תיאום עדויות בין עדי טבעול? ב"כ המבקשים טענה, כי עדי טבעול תיאמו גרסאות ועדויות והבורר התעלם מכך. כב' הבורר התייחס בפסק הבוררות לעניין מהימנות העדים וקבע כי הוא מקבל את גרסת עדי המשיבה ודחה את גרסת העדים מטעם העובדים כבלתי אמינה. יחד עם זאת, הוא לא נרתע מלמתוח ביקורת גם על עדי טבעול. כך, למשל, ציין הבורר לגבי מר גל תל ורד בעמוד 15 לפסק [א](3): "התרשמתי כי עדותו של גל תל-רד בנוגע לאירוע כללה תיאור מוגזם ואף מגמתי של הדברים מתוך ניסיון להצדיק את התנהגותו שהיה בה טעם לפגם!!" ביחס לעד ההגנה, מר מוסא עווד, הוא ציין בעמוד 19 לפסק הבוררות: "התרשמותי היא כי מר עווד חשש מאוד ממתן העדות, שכן הוא הבין שהוא נמצא 'בין הפטיש לסדן'" (ההדגשות אינן במקור - א.ק.). לא הובאו ראיות כלשהן מטעם המבקשים על תיאום עדויות של של עדי התביעה פרט לניסיון ל"זריעת חול בעיניים". כב' הבורר האמין לחלק מהעדים כאמינים ודחה חלק מעדויות ההגנה כבלתי אמינות, וזה תפקידו לפסוק על פי התרשמות מהופעת העדים בפניו, כפי שאכן עשה בפועל. כך למשל פסק ביחס למר כיתאן: "ראשית אציין כי עדותו של מר כיתאן עשתה עלי רושם מהימן ביותר. עדותו היתה סדורה ורהוטה, תאמה את עדותו במשטרה, את הסרטונים וההקלטות, ועושה רושם שהוא היה ער למתרחש בזמן אמת...". ביחס לעדויות גב' בית הלחמי וגב' ברנע ציין כב' הבורר: "בנוסף, התרשמתי כי עדויותיהן של גב' בית הלחמי וגב' ברנע נשר היו מהימנות, תאמו את ההקלטות והסרטונים, והיו עקביות בחקירתן הנגדית עם גרסתן שבתצהיר ועדותן הקודמת במשטרה...". ביחס למר בן הרוש קבע הבורר: "עדותו של דוד (דודו) בן הרוש לא היתה מהימנה עלי, ואין בידי לקבל את גרסתו לאירוע... גרסת מר בן הרוש אינה עולה בקנה אחד עם ההקלטות הסרטונים שהובאו בפני...". ביחס למר עובדיה קבע כב' הבורר כדלקמן: "גם עדותו של מר דני עובדיה לא היתה מהימנה בעיני, ומצאתי דברים שאינם אמת הן בעדותו בפני והן בעדותו במשטרה..." על כן הטענה ביחס לתיאום עדויות של עובדי טבעול - אין לה כל בסיס ראייתי או משפטי והיא נדחית בזאת. ט. האם תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור על פי סעיף 24(9) לחוק הבוררות? לטענת המבקשים, התעלמות הבורר מכך, כי הפיטורין הינם בהקשר של פעילות אירגונית, בה היו מעורבים חברי הועד על פי קביעת הבורר עצמו, מנוגדת לתקנת הציבור, הרואה בחופש ההתארגנות כזכות יסוד. לטענת המבקשים, לא יעלה על הדעת ואין תקנת הציבור יכולה לשאת מצב עניינים, בו חברי ועד עובדים הפועלים לקידום אינטרסים של כלל העובדים במפעל, ובמסגרת פעולתם בועד העובדים, ימצאו עצמם מפוטרים בשל כך. לטענת המבקשים, חופש ההתארגנות גובר גם במקרה זה על האינטרסים של חברת טבעול, ואין לה זכות לפטר עובד מעבודתו בשל פעילותו האירגונית (ראה לעניין זה את דב"ע 4-33/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הורן את ליבוביץ בע"מ, ניתן ביום 27/3/2000. טענות המבקשים מתעלמות לחלוטין מהתנהגות המבקשים מס' 3 ו-4, שאינה מקובלת ביחסי עבודה בכל מקום עבודה בארץ. היותם של המבקשים 3 ו-4 חברי ועד עובדים אינה מקנה להם חסינות או את הזכות להתפרע או לתקוף מילולית או פיזית בעל תפקיד המייצג את הנהלת טבעול. אין לקבל אלימות מילולית ואלימות פיזית מחברי ועד במקום עבודתם, וזאת כלפי עובדים או אנשי הנהלה במפעל, יהא תפקידם אשר יהא. דווקא תפקידם הציבורי מחייבם לשמש דוגמא ומופת לשאר עובדי המפעל ולא להיפך!!! במקרה הנוכחי מר בן הרוש ומר עובדיה התנהגו בניגוד לכללי ההתנהגות המקובלים והסבירים במקום עבודה ועל כך מיצה עימם כב' הבורר את הדין. עניינה של הבוררות מתייחס לעבירות משמעת חמורות אשר ביצעו יו"ר הועד וסגנו במפעל. תפקידם כחברי ועד אינו מקנה להם חסינות בפני העמדה לדין משמעתי. חוקי המשמעת במקום העבודה על פי תקנון המשמעת חלים על כל העובדים, כולל יו"ר הועד וסגנו. דווקא מאנשים במעמדם של המבקשים 3 ו-4 ניתן לצפות, כי יקפידו שבעתיים על התנהגות נאותה במקום עבודתם בשל היותם שליחי ציבור - דבר שלא קרה כאן לצערנו. דווקא אינטרס הציבור ומערכת יחסי העבודה במפעל חייבו את פיטורי יו"ר הועד והטלת עונש על תנאי על סגנו, וזאת לצורך הרגעת הרוחות בין עובדי טבעול וההנהלה והטמעת ערכי עבודה ראויים בקרב העובדים. בנסיבות אלה - אנו קובעים כי תוכנו של פסק הבוררות אינו מנוגד לתקנת הדיבר, כאמור בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, והטענה נדחית בזאת. לסיכום: בנסיבות המקרה, משנדחו כל בקשות המבקשים לביטול פסק הבוררות, אנו מאשרים בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות את פסק הבוררות של כב' הנשיא בדימוס, כב' השופט סטיבן אדלר, מיום 17/10/13. שקלנו רבות האם להטיל הוצאות על ההסתדרות (המבקשת מס' 1), היות ומדובר בבקשה לביטול פסק בוררות בסכסוך קיבוצי. המבקשת מס' 1 טענה בבקשתה עשרות טענות "מן הגורן ומן היקב", המשתרעות על פני 215 סעיפי טיעון שונים, אשר ברובם היו מיותרים בעליל... הליך הבוררות עלה לטבעול עשרות אלפי שקלים, כשטבעול שילמה 2/3 מעלות שכר הבורר. למרות כל התחייבויות ההסתדרות בשטר הבוררות הוגשה הבקשה לביטול פסק הבוררות עם 215 סעיפי טיעון שונים.... אשר גרמה, כמובן, להוצאות כספיות נוספות לטבעול. מדובר כאן בהתנהלות שלא בתום לב של ההסתדרות ואין לקבלה!!! מבחינת הדין המבקשים היו רשאים לפנות לבית הדין בבקשה לביטול פסק הבוררות. יחד עם זאת, ההתנהלות של המבקשים, ובמיוחד המבקשת מס' 1 - ההסתדרות, מעוררת תמיהה בלשון המעטה!!! המבקשת מס' 1, שהינה ארגון העובדים היציג, חתמה מרצונה על שטר הבוררות והבורר עצמו נבחר ומונה על פי בקשה מפורשת של המבקשת מס' 1. טבעול הסכימה לזהות הבורר - כב' הנשיא בדימוס, השופט סטיב אדלר, לאור בקשת ההסתדרות. לאחר שניתן פסק הבוררות הארוך והמנומק והפסק לא עמד, כנראה, בציפיות ההסתדרות, החליטה ההסתדרות להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות, תוך התעלמות מוחלטת משטר הבוררות עליו היא חתומה... ההתנהגות מעין זו של ההסתדרות מראה על חוסר תום לב במועד החתימה על שטר הבוררות ופוגעת באמינות של ההסתדרות, כארגון עובדים יציג שהינו צד ליחסי העבודה הקיבוציים וחתום עליהם. התנהלות כזו עלולה לערער בעתיד את יציבות מערכת היחסים הקיבוציים ביחס למנגנון הקיבוצי ליישוב חילוקי הדעות. מן הראוי היה לחשוב על כך לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר!!! דווקא מההסתדרות ניתן היה לצפות, כי תכבד התחייבויותיה ואת חתימתה על שטר הבוררות, כי בנסיבות אלה אמינותה נפגעה... וחבל שכך קרה כאן. לאור האמור לעיל אנו מחייבים את ההסתדרות לשלם לטבעול הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. חוזההסכם קיבוצי