1. תביעת התובע בתיק שבפנינו הינה תביעה להפרשי שכר, לתשלום ימי חופשה, להחזר ניכויים מהשכר, בתוספת חג בגין עבודה בפסח, תוספת משמרות, לתוספות שכר בהתאם להסכם הקיבוצי ולהפרש משכורת 13. כמו כן, תובע התובע, הפרש פיצויי פיטורים והפרש תשלומי פנסיה וטוען כי לא ניתן לו ביגוד. (התביעה לביגוד לא כומתה). 2. הנתבעת בכתב הגנתה, טענה כי ההסכם הקיבוצי הכללי בתחנות הקמח אינו חל עליה, כי התובע פוטר עקב הפרשת משמעת חמורה, כי לתובע שולם מלוא השכר המגיע לו וכי חישוב שכרו של התובע נעשה על בסיס 43 שעות עבודה בשבוע וכאשר התובע לא הגיע למכסה זו של שעות, הופחת ההפרש על פי חישוב מדויק. הנתבעת טוענת, כי התובע קיבל את מלוא פדיון החופשה המגיעה לו ולמעשה אף קיבל פדיון חופשה ביתר, כי התובע קיבל בפועל בגדי עבודה, כי התובע קיבל את מלוא הזכויות המגיעות לו בגין פיצויי פיטורים ובגין עבודתו במשמרות, וכן כי התובע קיבל משכורת 13 ביתר. 3. במעמד הדיון המוקדם מיום 7.12.05, הופנתה תשומת ליבו של התובע להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף תחנות הקמח, המוציא מתחולתו את תחנות הקמח בחיפה, וכן הופנתה תשומת לב התובע להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ולהוראות סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה. והורנו לתובע להבהיר כיצד עולות טענותיו בקנה אחד עם תלושי השכר שהוצאו והסבריה המפורטים של מנהלת החשבונות של הנתבעת. 4. בתאריך 1.3.06, ניתן פסק דין חלקי על ידי מותב בראשות כב' השופטת רימון-קפלן, אשר מחק את תביעת התובע ברכיבי הפרשי פיצויי הפיטורים וההפרשות למבטחים. באשר להפרש פיצויי הפיטורים, נפסק בפסק הדין החלקי כי לא רק שלגבי הפרש זה לא פורטו החישובים, אלא שעילת תביעת זו אף לא מופיעה בתצהיר התובע ובתיק בית הדין מצוי הסכם קיבוצי מיוחד בין תחנת הקמח מן מפרץ חיפה (99) בע"מ לבין מבטחים. באשר להפרשות למבטחים גם לגבי אלה צוין כי ההפרשים לא פורטו בכתב התביעה ואף לא בתצהיר התובע. האמור בסעיף 14 לסיכומי התובע, לא ברור לבית הדין משפסק הדין החלקי ניתן במעמד התובע וב"כ בתאריך 1.3.06 ומשהתובע לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין החלקי ואף לא הגיש ערעור עליו. לא ברור לבית הדין, מכוח מה יש לו סמכות לדון שוב בנושא בו ניתן פסק דין על ידי מותב בראשות כב' השופטת רימון-קפלן ואף לא פורט אילו ליקויים, אם בכלל, נפלו בפסק הדין החלקי. נוסיף ונציין כי גם האמור בסעיף 15 (ד') לסיכומי התובע אינו ברור לבית הדין, משהתובע לא תבע בכתב תביעתו, ואף לא פירט בתצהירו תביעה כלשהי שעניינה תוספת וותק. 5. בתיק זה, העידו בפנינו התובע וכן עדת הנתבעת מנהלת החשבונות הגב' פלורה ניסן (להלן - פלורה) ומנכ"ל הנתבעת מר אביהו אתגר (להלן - אביהו). תקופת עבודת התובע אצל הנתבעת הייתה מיום 1.7.99 ועד 6.1.04. ובסה"כ 4.5 שנות עבודה. 6. בטרם נדון ברכיבי התביעה שלא נזנחו על ידי התובע בסיכומיו ושלא נמחקו במסגרת פסק הדין החלקי, נציין כי תביעת התובע ליתרת חופשה נזנחה בסיכומיו ואף תביעת התובע להפרשי תשלום עבור חופשת הפסח, נזנחה בסיכומים והתביעה להפרש משכורת 13. בנסיבות אלה, דין התביעות שנזנחו בסיכומי התובע, להדחות. כמו כן, התובע במעמד הדיון מיום 23.10.06, הודיע כי הוא חוזר בו מתביעתו לגבי קבלת שכר עבור ימי עבודה בהם נשלח הביתה (עיין עמוד 7 שורה 30 לפרוטוקול). יתר על הצריך לענייננו, נציין כי באשר לחופשה, בתצהירה של פלורה פורטו ימי החופשה שקיבל התובע, 55.3 ימים בסה"כ בעוד שזכאות התובע בהתאם להוראות החוק ובהתאם לתקופת עבודתו עמדה על סך של 49 יום. גם בראשית הדיון מתאריך 23.10.06, פירטה ב"כ הנתבעת במדויק, את מספר ימי החופשה שקיבל התובע ומועדם וב"כ התובע הצהיר כי מקובל עליו שהתובע אינו זכאי לימי חופשה מעבר לאלה שניתנו לו בהתייחס לחופשה רגילה לפי החוק, להבדיל מתוספת חופשה המגיעה לתובע בגין שעות לילה. נציין, כי מספר ימי החופשה המפורט בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה, ואשר אותו מזכיר התובע בסיכומיו, הינו מספר לפני המעבר לשבוע עבודה של 5 ימים (עיין בפסטרנק הסכמים קיבוציים, כרך 4, 21.6.9 בעמ' 4). באשר לחופשת הפסח מצוי פירוט בדברי ב"כ הנתבעת (עמ' 7 שורות 2-15 לפרוטוקול). 7. האם זכאי התובע לפיצוי כספי בגין ניכויים משכרו א. התובע בסעיף 6 לכתב תביעתו כמו גם בסעיף 5 בסיכומיו טוען, כי מכל אחת ממשכורותיו נוכו תשלום בגין 12 שעות עבודה, שהינו ניכוי של חצי שעה עבור כל משמרת מבלי ליתן הסבר לכך ומבלי לקבל את הסכמת התובע. לטענת התובע, הוא עבד בפועל כל שעות המשמרת ולא יצא להפסקה, כך שניכוי זה אינו יכול להיות ניכוי שעניינו הפסקה של חצי שעה. ב. הנתבעת בכתב הגנתה, הבהירה, כי לא נוכה משכרו של התובע עבור הפסקות (סעיף 4 לכתב ההגנה) וכי חישוב שכרו של התובע נעשה על בסיס 43 שעות עבודה בשבוע, וכאשר התובע עבד פחות ממכסה זו, הופחת משכרו, מה גם שאין המדובר בהפחתה של 12 שעות מדי חודש אלא בהפחתה משתנה לפי העניין ולפי שעות עבודת התובע במשמרות בפועל (סעיף 5 לכתב ההגנה). ב"כ הנתבעת הבהירה כי לתובע לא הורד שכר עבור הפסקה מאחר וצורת העבודה במפעל לא אפשרה לתובע לצאת מחוץ לכותלי המפעל בזמן עבודתו, ועל כן אין בסיס לטענותיו כי הורד לו שכר בגין הפסקה (עיין עמ' 8 שורות 17-18 לפרוטוקול). בתצהירה של פלורה, מוסבר בפרוט, אופן החישוב ממנו עולה, כי התובע עבד 8 שעות של משמרת ביום, אולם השתכר שכר יומי לפי 8.36 שעות (43 שעות בשבוע חלקי 5 ימי עבודה וזאת לאחר המעבר לשבוע עבודה מקוצר) ולכן כל 36 דקות שבהן לא עבד, הורדו מהחשבון, ואין המדובר בהורדה של שעות עבודה שבהן עבד התובע אלא בצורת חישוב. (עיין סעיף 5 לנ/1). גם ב"כ הנתבעת הסבירה לפרוטוקול תוך מתן דוגמאות בהתייחס לשני תלושים אקראיים שנבחרו על ידי בית הדין, לאופן החישוב שבוצע על ידי הנתבעת. (עיין עמ' 6 שורות 13-23 לפרוטוקול). ג. ב"כ התובע לא חלק על התחשיב כפי שביצעה אותו הנתבעת (עיין עמ' 6 שורות 27 - 28 לפרוטוקול) ואף לא חקר את עדי הנתבעת בנושא. מעיון בתלושי השכר שניתנו לתובע, ניתן לראות כי קיזוז השעות החסרות אינו בסכום קבוע, כנטען על ידי התובע, ומבנה התלושים תואם את הסבירה של פלורה על פיו משמרות התובע היו, של 8 שעות בעוד שבפועל השכר חושב לפי 43 שעות שאמורות להיות 8 שעות ו- 36 דקות כל יום. אשר על כן, הננו קובעים כי התובע, לא הוכיח תביעתו לזכאות עבור שעות שהופחתו כביכול מהשעות אותן עבד בפועל, ושוכנענו כי התובע קיבל תשלום עבור השעות אותן עבד בפועל ורק מבנה התלוש בנוי לפי 43 שעות עבודה בשבוע, וההפחתה הינה כאשר התובע עבד פחות ממכסה זו. 8. האם זכאי התובע לתוספות שכר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף תחנות הקמח א. ראשית, נציין כפי שהפננו את ב"כ התובע להוראות ההסכם הקיבוצי בהחלטתנו מיום 7.12.05, כי לאור לשון סעיף ב' (2) להסכם הקיבוצי הכללי בענף תחנות הקמח, ההסכם אינו חל על תחנות קמח בחיפה. באשר לצו ההרחבה, צו זה חל על כל העובדים והמעבידים בישראל בתחנות הקמח למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים. ב. צו ההרחבה מקנה תוספות בגין שעות עבודה במשמרת שנייה וכן עבור שעות עבודה בלילה, כאשר משמרת לילה נחשבת מ- 22:00 - 6:00. ג. הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי אינם חלות על הצדדים, אולם הוראות צו ההרחבה, חלות על הצדדים. למרות אי תחולתם של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, הרי לאור טבלת השכר שצורפה לתצהיר אביהו (נספח א' 1 לנ/2), עולה כי שכרו של התובע, ב- 4/01 עבור משמרת רגילה היה מעבר לשכרו של טוחן לרבות תוספת השכר המפורטת בהסכם הקיבוצי דהיינו, שכרו של התובע, היה הרבה מעבר לתוספת שכר בשיעור של 1.5%. יתר על כן, שכרו היומי של התובע, עד לחודש 11/00 עמד על סך של 245 ש"ח והחל מחודש 11/00 הועלה ל- 254.95 ש"ח, וכן שולמו לתובע הפרשים עבור התקופה מחודש 7/00 - 11/00 בסך של 817.43 ש"ח. בנסיבות אלה, גם לו ההסכם הקיבוצי הכללי היה חל על הצדדים, קיבל התובע את תוספות השכר לפי ההסכם. בחודש 4/01 הועלה שכרו של התובע כך שתעריף משמרת יומית רגילה, עמדה על סך של 258.78 ש"ח. ד. אשר על כן, דין תביעת התובע, לתוספות שכר בגין הוראו ההסכם הקיבוצי בשיעור של 2.5% ו- 1.5%, להדחות. 9. האם זכאי התובע לשכר גבוה יותר עבור משמרות ערב ולילה א. לטענת התובע הוא זכאי לשכר בשיעור של 120% בגין עבודתו במשמרת ערב ולשכר בשיעור 175% בגין עבודתו במשמרות לילה. (עיין סעיף 7 ג' ו- 10 ה' לכתב התביעה). ב. הנתבעת הבהירה כי התובע קיבל בפועל תוספת של 20% עבור משמרות ערב ו- 75% עבור משמרות לילה. (במאמר מוסגר מציין, כי התוספות עבור משמרות כפי שהן מופיעות בצו ההרחבה הן שונות אולם, משהנתבעת טוענת כי בפועל שילמה לתובע את כל התוספות כפי שהוא תובע, יש לבדוק טענות אלה ואם הן נכונות, אין צורך להיזקק להוראות צו ההרחבה). ג. כעולה מתצהירה של פלורה (סעיף 9 לנ/1), משמרת בוקר אצל הנתבעת הינה משעה 6:00 - 14:00, משמרת ערב הינה משעה 14:00 - 22:00 ומשמרת לילה הינה משעה 22:00 - 06:00. התחשיב מבוצע באופן שונה לגבי כל אחת מהמשמרות כפי שניתן אף לראות בתלוש השכר, ובכל תלוש שכר מופיע משכורת עבור משמרות רגילות וכן בנפרד תשלומים עבור משמרת שנייה ומשמרת שלישית לפי מספר הימים אותם עבד התובע ותעריפי המשמרת השנייה והמשמרת השלישית שונים מתעריפי המשמרת הראשונה ומשמרת הבוקר, כך שתעריף המשמרת השנייה הינו 120% מתעריף 8 שעות במשמרת הראשונה ותעריף משמרת השלישית, משמרת הלילה הינו 175% מתעריף המשמרת הראשונה. ד. התחשיב שצורף כנספח ה' לתצהירה של פלורה, הינו תחשיב התואם את חודש עבודתו האחרון של התובע, בהם שווי שעה היה כ- 30.7 ש"ח, תעריף משמרת ראשונה היה 245.68 ש"ח עבור 8 שעות ו- 264.11 ש"ח עבור 8.6 שעות (החישוב לפי 43 שעות בשבוע). שווי משמרת שנייה היה 313 ש"ח, ושווי משמרת ערב היה 448 ש"ח. ה. נציין כי משהוסבר עניין תוספת המשמרות על ידי ב"כ הנתבעת, הצהיר ב"כ התובע לפרוטוקול כי הוא סבור שנפלה בטעות בעניין זה בתצהיר התובע (עיין עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול). ב"כ התובע, אף לא חקר את עדת הנתבעת הגב' פלורה ניסן על תצהירה על הנספחים לתצהיר או תלושי השכר, על מנת לסתור את ההסברים. יתר על כן, נציין, כי תביעתו של התובע כמפורט בסעיף 10 ה' לתצהירו, לא רק שהינה סתמית ואינה עולה בקנה אחד עם תלושי השכר המצביעים בבירור על תשלום שונה עבור משמרת בוקר, משמרת ערב ומשמרת לילה, אלא שאין כל הסבר לתצהיר כיצד הגיע התובע לסכום הנתבע. ו. לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובע לקבלת תוספות בגין עבודה במשמרות ערב ולילה להדחות, משקיבל התובע תוספת זו. 10. מחומר הראיות שבפנינו עולה, כי התובע לא קיבל הפסקה בה יכול היה לצאת ממקום העבודה, ואף הנתבעת מאשרת זאת, כך שלא הופחת משכר התובע זמן ההפסקות ועל כן, אין ממש בתביעתו בעניין זה. 11. באשר לביגוד, המדובר בזכות נלוות שאינה ניתנת לפדיון. 12. זכאות התובע לתוספת חופשה בגין משמרות לילה א. גם בצו ההרחבה בענף תחנות הקמח (סעיף יב' (2) לצו), מופיעה הזכות לקבלת 5 ימי חופשה נוספת לפועלי משמרות העובדים השנה 60 משמרות לילה לפחות, ולחילופין פועל שאינו מגיע ל- 60 משמרות לילה מקבל יום חופשה נוסף עבור 12 לילות עבודה על למקסימום של 5 ימי חופשה נוספים בשנה. ב. משלא הוכיחה הנתבעת כי תנאי עבודתה של עובדיה הוסדרו בהסכם קיבוצי אחר כלשהו, חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף תחנות הקמח. ג. הנתבעת לא הכחישה כי התובע עבד את מספר משמרות הלילה הנדרש לצורך זכאות לימי חופשה נוספים, וחישבה את זכאותו על בסיס שכר יומי אחרון העומד על סך של 264.11 ש"ח בהתאם לתלוש 1/04, מוכפל ב- 5 ימים נוספים לשנה ומוכפל ב- 4.5 שנות עבודה. בסה"כ זכאי התובע ל- 5,942 ש"ח, בגין תוספת ימי חופשה המגיעה לו לאור הוראות צו ההרחבה. נציין, כי התובע לא הגיש תחשיב ברור מטעמו ועל כן, תחשיב הנתבעת בעניין זה, מקובל עלינו. ד. הנתבעת טוענת , כי מהסכום המגיע לתובע יש לקזז סכומים ששולמו לו ביתר והכוללים תשלום יתר בגין חופשה בסך של 1,666 ש"ח, תשלום יתר בגין משכורת 13 בסך של 4,246 ש"ח ותשלום יתר בגין עבודה בחג הפסח בסך של 528 ש"ח. ה. טענת הקיזוז בנוגע לימי פדיון החופשה שקיבל התובע ביתר, מופיעה אף בכתב ההגנה של הנתבעת (סעיף 7 בו נטען במפורש כי לתובע הגיעו 49 ימי חופשה ותשלום בגין תקופת עבודתו והוא קיבל תשלום עבור 55.31 ימים וכן סעיף 9 א'). הנתבעת אף טענה, כי את ימי החופשה על פי ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה יש לחשב על פי התעריפים המפורטים בהסכם הקיבוצי וכי תביעה לתשלום עבור ימי חופשה העולים על 3 שנים, התיישנה. כמו כן, טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התובע קיבל משכורת 13 ביתר ובטעות וכי נותר חייב לנתבעת סך של 4,285 ש"ח בגין מרכיב זה. הנתבעת טענה, כי התובע היה זכאי למשכורת 13 בגין 43 חודשים בלבד, וקיבל משכורת זו עבור 52 חודשים ועל כן, יש לקזז את הסכום שקיבל ביתר מכל סכום שיפסק לתובע. טענת הקיזוז בגין מרכיב תשלום יתר בגין עבודה בפסח, לא נטענה בכתב ההגנה ועל כן אין מקום שבית הדין יתייחס לטענת קיזוז זו. יתר על כן, גם בתצהירה של פלורה, לא מופיע כימות של טענה זו. ו. מבין טענות קיזוז מקובלת עלינו טענת הקיזוז שעניינה קיזוז בגין תשלום ביתר עבור חופשה. הנתבעת צירפה לתצהיר פלורה, טבלה ובה פירוט זכאות התובע לימי חופשה בתשלום, בהתחשב בכך שעבד 5 ימי עבודה בשבוע, אל מול הימים אותם קיבל בפועל (נספח ב' לנ/1). התובע לא חלק על נתונים אלה ולא הציג תחשיב שונה מטעמו ולמעשה, ב"כ התובע הודה: "מקובל עלי שלא מגיע לתובע ימי חופשה מעבר לאלה שניתנו לו בהתייחס לחופשה רגילה להבדיל מתוספת ימי חופשה המגיעה, לטענת התובע, בגין שעות לילה". (עמ' 6 רישא לפרוטוקול). בנסיבות אלה, יש מקום לקזז סך של 1,666 ש"ח, בגין ימי חופשה ביתר שקיבל התובע בתשלום, מימי החופשה בתשלום המגיעים לו בגין עבודתו במשמרות לילה. ז. באשר למשכורת 13, הנתבעת שילמה לתובע 7 חצאי משכורת 13, דהיינו, כל שנה חצי משכורת 13 בחודש מרץ וחצי בחודש ספטמבר. בחודש 9/00 קיבל התובע חצי משכורת 13, בחודש 3/01, בחודש 9/01, בחודש 3/02, בחודש 9/02, בחודש 3/03, בחודש 9/03. תשלום 7 פעמים הינו תשלום עבור 42 חודשי עבודה, ולא מעבר לכך, דהיינו תשלום עבור 3.5 שנים, כאשר התובע עבד 4.5 שנים. הנתבעת לא הוכיחה לבית הדין, מה מקור טענותיה לכך שהתובע קיבל משכורת 13 בטעות, מה גם שעל פניו תשלום עבור 3.5 שנים, הינו תשלום עבור 42 חודשים ולא עבור 52 חודשים. בנסיבות אלה, דין תביעת הנתבעת לקיזוז בגין קבלת משכורת 13 ביתר, להדחות. נציין, כי לתיק בית הדין לא הומצא תלוש שכר של חודש 6/00, כך שטענת הנתבעת בעמוד 8 שורה 15 לפרוטוקול, אינה עולה מתלושי השכר שצורפו לתיק בית הדין. יתר על כן, לא הוסבר על ידי הנתבעת כיצד הגיעה לסכום אותו היא טוענת כי יש לנכות וקיים הבדל בסכומים בין אלה המוזכרים בסעיף 10 ל- נ'/1 לבין אלה המוזכרים בסעיפים 9 ו- 13 לסיכומי הנתבעת. 13. תוצאת פסק הדין הינה אפוא, כי תביעת התובע כולה נדחית, למעט תביעתו לתשלום עבור ימי חופשה בגין משמרות לילה בהתאם להוראות צו ההרחבה. מהסכום המגיע לתובע בגין ימי חופשה אלה יש לקזז את הסכום שקיבל התובע בגין ימי חופשה ביתר ובסה"כ זכאי התובע לסך של 4,276 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.2.04 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, ולאור אופן ניהול התביעה על ידי התובע, אשר מרבית תביעתו נדחתה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק וזאת בלא קשר לסכום שנפסק בהחלטה מיום 9.1.06. חוזהטחנת קמחהסכם קיבוצי