1. זוהי תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי בהתאם להוראות סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז - 1977 (להלן ובהתאמה - החוק, התקנות). 2. התובעת היא ארגון מעבידים יציג בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים. התובעת חתמה על ההסכם הקיבוצי בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות שהוראותיו הורחבו בצווי הרחבה שפורסמו בי"פ 2412, תשל"ה עמ' 1161 (13.2.78) ובי"פ 3539, תשמ"ח, עמ' 133 (מיום 7.3.88, להלן - הצו). 3. הנתבעת היא חברה המפעילה עסק לממכר מזגנים בסיטונות, וחלק זניח מעיסוקה הוא ממכר מוצרי חשמל ביתיים (סעיף 2 לתצהיר הנתבעת). על פי רוב הנתבעת מעסיקה כשבעה עובדים. 4. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם התובעת היא ארגון המעבידים הזכאי לגבות דמי טיפול ארגוני מקצועי (להלן - דמי טיפול) מהנתבעת. בנוסף הצדדים חלוקים לגבי גובה דמי הטיפול שהתובעת זכאית לקבל. 5. להלן תמצית טענות התובעת: א. תחום עיסוקה של הנתבעת נכנס בגדר צו ההרחבה ומשכך היא זכאית לגבות דמי טיפול ארגוני. ב. התובעת פנתה במכתב דרישה לנתבעת אף שלא היתה חייבת לנהוג כך ותביעתה תחומה לתקופת ההתיישנות הקבועה בדין. על כן יש לדחות את טענות המניעות והשיהוי שהעלתה הנתבעת. ג. בתשובה לטענות הנתבעת לגבי גובה דמי הטיפול, נטען שלמרות שהסכום הנתבע נגזר מדמי החבר שעמדו בתוקף בשנת 2011, במועד הגשת התביעה, סכומים אלה משקפים את דמי החבר שהגיעו לתובעת, בשים לב לכך שלא חלו שינויים של ממש בגובה דמי החבר לאורך השנים ונוכח הפרשי הצמדה אותם רשאית התובעת לגבות. 6. להלן תמצית טענות הנתבעת: א. כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי התובעת. הוא כללי ואף אינו כולל מספר זיהוי של התובעת, ומשום כך דין התביעה להידחות. ב. יש לדחות את התביעה גם מחמת שיהוי ומניעות, שכן הנתבעת פנתה לתובעת רק בשנת 2010 ובאותו מועד דרשה מהנתבעת דמי טיפול בגין השנים 2009-2010 בלבד. ג. לא מתקיימות בתובעת הוראות תקנה 1(א) לתקנות והיא גם לא הוכיחה שמתקיימים בה התנאים על פי תקנה 1(ב). ד. נוכח תחומי עיסוקה של הנתבעת, צו ההרחבה החל עליה הוא צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה. כיוון שהיא מעסיקה מפחות מ - 20 עובדים, ארגון המעבידים שרשאי לגבות ממנה דמי טיפול הוא התאחדות המלאכה. 7. בישיבת ההוכחות העידו רו"ח ירון חתם, סמנכ"ל כספים באיגוד לשכת המסחר, וכן מר גלעד שחם, סמנכ"ל הכספים בנתבעת. 8. אין חולק כי התובעת עוסקת במכירה סיטונאית של מזגנים (סעיף 2 לתצהיר שחם). כפי שיפורט להלן, תחום עיסוק זה נכנס בגדר צו ההרחבה. 9. בתקנה 1 לתקנות נקבעה המסגרת מכוחה ניתן לחייב מעסיקים בתשלום דמי טיפול: "(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור." 10. בכתב התביעה נטען שהנתבעת חייבת בדמי טיפול ארגוני מכח הוראות תקנה 1(א) לתקנות, אך בדיון המוקדם התובעת הבהירה שהיא זכאית לדמי טיפול מכח הוראת תקנה 1(ב), כיוון שהתובעת חתומה על צו ההרחבה בענף היבוא, ייצוא, מסחר וסיטונות. 11. התובעת חתומה על ההסכם הקיבוצי בענף הייבוא היצוא ומסחר בסיטונות, קרי בענף המסחר הסיטונאי. אף שבצו ההרחבה ישנה רשימה ארוכה של ענפים הנכנסים בגדרו, אין פירוש הדבר כי לא מדובר "הסכם ענפי", שכן רשימת ענפים זו אינה עומדת עצמאית וכל תכליתה לפרט את התחומים הנכנסים בגדר ענף המסחר הסיטונאי. בע"ע (ארצי) 1509/02 מחיש שירותי מחשב בע"מ - וגנר, בהחלטת כב' הנשיא (כתוארו אז) אדלר, מיום 9.11.03, התקבלה העמדה לפיה: "צו ההרחבה חל רק על עסק של יבוא, עסק של יצוא או עסק של מסחר בסיטונות בתחום אחד השירותים ו/או הענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי." כלומר, אין מדובר בהסכם קיבוצי כללי, אלא שההסכם בענף היבוא יצוא מסחר בסיטונות הוא הסכם ענפי. העובדה שפורטה בהסכם רשימת ענפים עליו הוא חל אינה הופכת את ההסכם להסכם כללי. 12. כיוון שאין חולק כי הנתבעת עוסקת בשיווק מזגנים בסיטונות, תחום עיסוקה נכנס בגדר "מסחר בסיטונות". לאור רשימת הענפים הכלולים בצו, מזגנים נכנסים בגדר "חשמל - מכשירים ביתיים" (ענף 57) או "קירור" (ענף 196). כלומר, צו ההרחבה בענפי היבוא יצוא מסחר בסיטונות ושירותים חל על הנתבעת. 13. לא מצאתי שיש ממש בטענת הנתבעת לפיה חל בעניינה צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה. הצו בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה - במלאכה ובתעשייה הזעירה (י"פ 5332, התשס"ה, 27.9.04, עמוד 86) חל על "העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, עד 20 עובדים למפעל". הגדרת "מפעל" או "מעסיק" לצורך צו זה היא "כל מפעל, או מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים האלה:... קירור, מיזוג אויר" (ההדגשה הוספה - ד.ו.). כלומר, הצו מתייחס לפעילות יצרנית, להבדיל מפעילות של מסחר ושיווק, בה עוסקת הנתבעת. 14. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות נוכח פגם שנפל בכתב התביעה - אי ציון מספר זיהוי ח.פ. כנדרש. בהתחשב בכך שמדובר בתביעת ארגון מעבידים הפועל במשק ואשר חתום על הסכמים קיבוציים ובשים לב לכלל לפיו כי בית הדין אינו נוטה לדחות תביעות על הסף, אני סבורה כי אין די בנימוק זה של הנתבעת כדי להביא לדחיית התביעה. 15. בהקשר זה ראוי לצייו שכתב התביעה נוסח באופן כללי אשר ספק אם הוא כשלעצמו מפרט את "העובדות המהוות עילת התובענה" (תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991), שכן התובעת לא נקבה בתחום עיסוקה הספציפי של הנתבעת (סעיף 2 לכתב התביעה). עם זאת, משהובהר מהו תחום עיסוקה, לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגום בטענות התובעת לגופו של עניין. 16. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התביעה נגועה בשיהוי וכי התובעת מנועה מלתבוע דמי טיפול בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, מאחר שהתובעת פנתה אליה לראשונה בעניין גביית דמי טיפול בשנת 2010, ודרשה דמי טיפול בגין השנתיים האחרונות בלבד (2009-2010). איני מקבלת טענות אלה. ראשית, לא קיימת חובה שבדין לפנות במכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים, למעט מקרים בהם נקבע הדבר במפורש בחוק (ר' לדוגמה, במקרה של הגשת תביעה על סכום כסף קצוב בהוצאה לפועל - סעיף 81א 1(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967). דוגמה נוספת לחובת הקדמת מכתב דרישה טרם הגשת תביעה, הוא כאשר עסקינן בהליכים משפטיים מורכבים, כגון בתובענות ייצוגיות (ר' ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ, 9.6.11), או במקרים שעסקינן בגבייה מנהלית או בפעילות של רשות מנהלית כפי שציינה הנתבעת בהרחבה בסיכומיה. 17. התובעת הציגה טבלת דמי חבר מקסימלית, מעודכנת לשנת 2010, וטענה שהיא זכאית למחצית דמי החבר המקסימליים, למעסיק המעסיק עד 15 עובדים. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה שאינה מבוססת משדמי החבר שנתבעו אינם מעודכנים למועדים שפורטו בכתב התביעה והפנתה בעניין זה לפסק דינה של כב' השופטת גליקסמן (ע"ב (ת"א) 510221/97 התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל - בן ליין בע"מ, 18.8.03). טענה זו אינה משוללת בסיס. עם זאת, נוכח עדותו הברורה של רו"ח חתם לפיה לא חלו שינויים של ממש בגובה דמי החבר בשנים 2005-2010, ואף חלה הפחתה בשיעורים אלו, ומכל מקום הצמדה למדד של הסכומים המעודכנים שהגיעו לתובעת נמוכה מהסכומים שנתבעו (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 22-25), מצאתי לקבל את המפורט בטבלת דמי החבר לשנת 2010, כבסיס לתביעה גם לשנים שקדמו לשנת 2010, אף שאינה מעודכנת לשנים נשוא כתב התביעה. 18. עם זאת, אין בידי לקבל את תחשיב התובעת, שכן הסכום שנתבע מבוסס על הנחת מוצא לפיה בנתבעת הועסקו עד 15 עובדים. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על שכמי התובעת להראות מהו מספר העובדים שהעסיקה הנתבעת, ואשר ממנו יש לגזור את שיעור דמי הטיפול או דמי החבר. משלא הוצגה בפנינו ולו ראשית ראיה בנושא, יש לדחות את טענות התובעת בנדון ולקבל גרסת הנתבעת לפיה העסיקה 7 עובדים בלבד במועדים הרלוונטיים. ערה אני לעדותו של מר שחם לפיה על פי רוב, הנתבעת העסיקה בין שבעה לשמונה עובדים ולעיתים, בהתאם לצרכי העונה, העסיקה עובדים נוספים, עד עשרה לכל היותר (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 4-5). בנסיבות העניין, מצאתי להעמיד החישוב על הצד הנמוך, משהתובעת כשלה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על שכמה. לאור האמור לעיל, התובעת זכאית לדמי חבר בסך 17,836 ₪ בהתאם לנתון של דמי חבר מקסימליים למפעל המעסיק שבעה עובדים בסך 5,096 ₪. 19. סוף דבר א. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 17,836 ₪ בגין דמי טיפול ארגוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. ב. בנסיבות העניין ולאור התנהלותה הדיונית של התובעת כמפורט בסעיף 15 לפסק הדין, הנתבעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד התובעת בסך 1,500 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חוזהיבואהסכם קיבוצי