1. עניינה של העתירה הוא בשאלת פיטוריה של התובעת שלא כדין, כטענתה, עקב אפלייתה מחמת היותה אם, וכפועל יוצא לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ח - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") וכן בפיצוי בגין פיטורים שלא בתום לב תוך שלילת זכות שימוע. בנוסף, עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה. כן עותרת התובעת למתן צו למתן חשבונות, להמציא לידיה כל הוראת נוהל ו/או הסכם ו/או הסדר אשר חלים על עובדי הנתבע בכללותם. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא הגיעה עם הנתבע להסדר פרישה בתנאים מיטיבים בדבר סיום עבודתה ותנאי סיום עבודתה מיוזמתה ועל פי בקשתה, והתובעת היא זו שחזרה בה מההסדר והתפטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת. 3. הצדדים הגישו עדויות בתצהיר. מטעם הנתבע הוגש תצהיר מר רזיאל מרגלית, מנהל משאבי אנוש ומינהל (להלן: "מר מרגלית"), תצהיר הגב' מיכל סטירקיל, עובדת הנתבע ואחראית הארכיב (להלן: "גב' סטירקיל") ותצהיר הגב' מירי לוי, מזכירתו של מר מרגלית (להלן: "גב' לוי"). רקע עובדתי 4. התובעת היתה עובדת הנתבע (להלן: "הבנק") כפקידת ארכיב החל מיום 1/12/97 ועד ליום 8/3/07. התובעת החלה עבודתה בסניף בנק כללי לישראל בע"מ בתל אביב ביום 1/12/97. לימים נרכש בנק כללי על ידי קבוצת "אינווסטר" ולאחר מכן, בשנת 2004, נרכש בשנית, על ידי קבוצת משקיעים מבעלי הבנק הבינלאומי הראשון. אין מחלוקת כי נשמרה רציפות העסקתה של התובעת בבנק לאורך כל תקופת עבודתה. 5. התובעת חתמה על הסכם עבודה אישי כעובדת הבנק ביום 6/7/98 אשר הוארך מדי שנה (להלן: "ההסכם האישי"). בשנת 2004, בעקבות רכישת הבעלות בבנק על ידי הבנק הבינלאומי, נערכה תוספת להסכם העבודה האישי של כל עובדי הבנק, ובכללם התובעת, בה נקבע, בין היתר, כי לעובד שיפוטר בתקופת המעבר, עד לחודש 6/06, ישולמו פיצויי פיטורים מוגדלים (ת/4 לתצהיר התובעת). 6. התובעת הועסקה במשך כל תקופת העבודה בתפקיד פקידת ארכיב, על בסיס שעות, במשרה מלאה ובתנאים הקבועים בהסכם האישי. דיון והכרעה 7. עיקר המחלוקת שבין התובעת לבין הבנק נסבה על נסיבות סיום העסקתה של התובעת. האם התובעת פוטרה מעבודתה כטענתה או שמא כטענת הבנק, הסכימה התובעת על פרישה מרצון בתנאים מיטיבים וחזרה בה מההסדר והתפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת. במידה ויוכרע שהתובעת פוטרה, תיבחן השאלה האם פוטרה שלא כדין וכפועל יוצא האם היא זכאית לסעדים הנתבעים עקב פיטורין שלא כדין, כנטען. לשאלת נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת 8. בתאריך 25/2/06 ילדה התובעת שני בנים תאומים ויצאה לחופשת לידה בת 14 שבועות. בחודש 6/06 ביקשה תובעת להאריך את היעדרותה מהעבודה (חל"ת) במספר חודשים. בקשתה אושרה על ידי מר מרגלית ותאריך חזרתה של התובעת לעבודתה הרגילה נקבע ליום 6/3/07. במהלך תקופת עבודתה בבנק ילדה התובעת את בתה הבכורה בתאריך 8/3/00 ויצאה לחופשת לידה בת 12 שבועות. הריון נוסף של התובעת הסתיים, למרבה הצער, בהפסקת הריון בחודש 1/05 ויציאה לחופשת לידה שניה בת 12 שבועות, עד סוף חודש 3/05. 9. בתאריך 6/3/07 שבה התובעת לעבודה. לגרסת התובעת, ביום 8/3/07, יום ה' בשבוע, לאחר יומיים בהם לא שולבה בעבודה וישבה ב"חוסר מעש", זומנה למשרדו של מר מרגלית שהודיע לה כי הינה מפוטרת על אתר וכי בכוונת הבנק לסגור את אגף הארכיב בתוך חצי שנה והוצעו לתובעת תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים, תמורה בגין 60 ימי עבודה וחודש חלף הודעה מוקדמת (סעיפים 23-24 לתצהיר). 10. מר מגלית בתצהירו מוסר כי סמוך לסיום חופשת הלידה של התובעת מסרה לו אחראית הארכיב, גב' סטירקיל, כי שוחחה עם התובעת ושמעה ממנה כי אין לה סידור מתאים לילדיה וכי אם תקבל הצעה לתנאי פרישה מתאימים, תשקול בחיוב לסיים את עבודתה בבנק. עוד הוסיף כי סמוך לאחר מכן מסרה לו גב' לוי, מזכירתו, כי התובעת התקשרה אליה ולבקשתה נקבעה לה פגישה עם מר מרגלית (סעיפים 24-25 לתצהיר). גרסתו זו של מר מרגלית לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית (עמ' 29 לפרוטוקול), ואף מוצאת תימוכין באמור בתצהירה של גב' סטירקיל, שהיתה ביחסי ידידות עם התובעת והרבתה לשוחח איתה במהלך חופשת הלידה המוארכת. התובעת אישרה עובדה זו (עמ' 8 לפרוטוקול). 11. גב' סטירקיל מסרה כי בשיחה שנתקיימה בין השתיים בחודש 1/07 ציינה בפניה התובעת כי מסיבות אישיות "היא מעדיפה להשאר בבית ואם יוצעו לה תנאי פרישה טובים, היא תפרוש מעבודתה בבנק". גב' סטירקיל הציעה לתובעת לפנות למר מרגלית ודיווחה על שיחתה זו למר מרגלית (עמ' 15 לתצהיר). גרסתה זו של גב' סטירקיל לא נסתרה בחקירתה הנגדית. העובדה שגב' סטירקיל אישרה בחקירתה כי באחת השיחות סיפרה לה התובעת שהיא מחכה בכיליון עיניים לשוב לעבודתה, היא כשלעצמה, אין בה כדי להכריע. 12. גב' לוי מסרה בתצהירה כי במחצית השניה של חודש 2/07 התקשרה אליה התובעת וביקשה להיפגש עם מר מרגלית עם חזרתה מחופשת הלידה, ושני מועדים שתואמו על ידי גב' לוי בוטלו על ידי התובעת. עוד הוסיפה גב' לוי כי ביום הגעתה של התובעת לעבודה, 6/3/07, ביקשה לשוחח עם מר מרגלית ומאחר והוא לא היה במשרדו נקבעה הפגישה ליום 8/3/07. גב' לוי חזרה על גרסה זו בחקירתה הנגדית (עמ' 16-17 לפרוטוקול). התובעת מאשרת בחקירתה הנגדית שהתקשרה עם גב' לוי שבועיים לפני חזרתה לעבודה וביקשה לדבר עם מר מרגלית, לטענתה, כדי "לעדכן את שובי לעבודה, מסרתי לה שזה בתאריך 6.3.07. רזי לא היה במקום" (עמ' 10 לפרוטוקול). אין חולק כי מועד חזרתה לעבודה של התובעת לאחר חופשת הלידה המוארכת ב- 6/3/07 היה ידוע, מתועד במכתב התובעת, ומוסכם על הצדדים כבר זמן רב קודם (עמ' 8 לפרוטוקול). על כן גרסת התובעת לפיה רצתה רק לרענן את זכרונו של מר מרגלית כמו גם את זכרונם של גב' לוי וגב' סטירקיל לגבי מועד חזרתה, נשמעת מעט תמוהה. בהמשך חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי ביום 6/3/07, עם חזרתה מחופשת הלידה, עלתה למשרדו של מר מרגלית (עמ' 11 לפרוטוקול). עובדה זו מהווה חיזוק לגירסת הבנק לפיה התובעת היא זו שביקשה להיפגש עם מר מרגלית עם חזרתה מחופשת הלידה, ועקב כך נקבעה הפגישה ליום 8/3/07. טענת התובעת לפיה הפגישה עם מר מרגלית נועדה לצורך עריכת "שיחת חזרה" לאחר שובה מחופשת הלידה, לא הוכחה. גירסתו של מר מרגלית לפיה לא נהג באופן אישי לערוך "שיחות חזרה" עם עובדות השבות מחופשת לידה לא נסתרה והיא מוצאת תימוכין בגירסתה של התובעת עצמה, אשר לא טענה כי נערכו לה "שיחות חזרה" עם מר מרגלית לאחר שובה מחופשות הלידה הקודמות. לגבי חופשת הלידה הראשונה העידה התובעת כי נערכה לה "שיחת חזרה" עם מנהל הארכיב דאז, מר שירי, ולא עם מר מרגלית. 13. בתצהירה טענה התובעת כי כבר עם שובה לעבודתה, ולאחר שלא ניתן לה לבצע עבודה כלשהי, מסרה לה גב' סטירקיל כי עליה להמתין לשיחה עם מר מרגלית, שתתקיים ביום 8/3/07. בחקירתה הנגדית הציגה התובעת גירסה חדשה, לפיה ביום 8/3/07 התקשר מר מרגלית לגב' סטירקיל ולאחר ניתוק השיחה הורתה גב' סטירקל לתובעת לחכות לשיחה עם מר מרגלית בקומת הכניסה לבנק. לטענת התובעת "כשמיכל דיברה איתי העיניים שלה זזו ימינה ושמאלה ומבטה הושפל" (עמ' 12 לפרוטוקול). התובעת לא ידעה לומר מדוע לא ציינה פרטים אלה בתצהירה. 14. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי ביום ה- 11/3/07, ביום ראשון (כאשר השיחה בינה לבין מר מרגלית התקיימה ביום חמישי ה- 8/3/07), התקשרה אליה גב' סטירקיל ושאלה אותה מדוע היא לא מגיעה לעבודה והתובעת השיבה לה כי אינה חשה בטוב (עמ' 14 לפרוטוקול). עובדה זו אינה מתיישבת עם גירסת התובעת לפיה באותו המועד כבר פוטרה על ידי מר מרגלית ואף נאמר לה על ידי גב' סטירקיל כי היא יכולה לשוב לביתה מאחר ואין עוד צורך בעבודתה. במצב דברים זה לא ברור מדוע נדרשה התובעת להסביר את היעדרותה מהעבודה בפני גב' סטירקל בכך שאינה חשה בטוב, שכן לשיטתה גב' סטירקל כבר אישרה לה שלא להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. 15. לטענת התובעת ביום ה- 11/3/07 נדרשה לחזור לעבודה מחדש, לאחר שכבר פוטרה על ידי מר מרגלית ולפיכך סירבה לחזור לעבודה. גם גירסה זו של התובעת מעוררת תמיהות, כאשר מחד, העידה התובעת כי היתה מעוניינת להמשיך ולעבוד בבנק גם במידה והארכיב ייסגר, ומאידך לא עלה בידיה להציג הסבר כלשהו המניח את הדעת לסירובה הנחרץ לחזור לעבודתה לאור בקשתה של גב' סטירקיל ביום ה- 11/3/08. התובעת העידה לעניין זה "כמעט התפתיתי וכן חזרתי" (עמ' 15 לפרוטוקול), אולם לא הצליחה ליתן תשובה ברורה וחד משמעית לשאלה מדוע לא חזרה לעבודתה לאחר שהוצע לה לחזור וציינה בין היתר כי "נעלבה" וכי הבינה מייעוץ משפטי "שאי אפשר" (עמ' 16 לפרוטוקול). אין חולק כי במהלך השיחה שנערכה בין התובעת לגב' סטירקיל ביום 11/3/08 נאמר לתובעת כי היא לא פוטרה וכי היא מתבקשת לשוב לעבודתה בבנק. המדובר היה למעשה ביום העבודה הראשון שלאחר יום ה- 8/3/07, בו לטענת התובעת פוטרה ולטענת הבנק הוסכם על פרישתה מרצון. זאת בניגוד לניסיונה של התובעת בתצהירה להציג את הדברים כאילו רק שלושה ימים לאחר שפוטרה, פנתה אליה גב' סטירקיל בבקשה לשוב לעבודתה. 16. העובדה כי לא נערכה תרשומת בכתב לגבי הסיכום בין מר מרגלית לבין מנכ"ל הבנק לגבי תנאי הפרישה שניתן יהיה להעניק לתובעת על פי בקשתה - אין בה כשלעצמה כדי לסתור את גירסתו של מר מרגלית לעניין זה או להצביע על כוונת הבנק לפטר את התובעת. לטענת מר מרגלית, לאחר שגב' סטירקיל מסרה לו כי התובעת שוקלת לפרוש מרצון ככל שיינתנו לה תנאי פרישה מיטיבים ובטרם ערך שיחה עם התובעת - ביקש לברר את הנושא עם מנכ"ל הבנק. באותו שלב, כאשר המדובר היה בהצעה ראשונית בנוגע לתנאי פרישה אפשריים בלבד, וטרם סוכם עם התובעת על פרישתה, לא נראה כי היה צורך בתיעוד פורמלי לעניין זה. 17. מר מרגלית אישר בחקירתו הנגדית כי נמסר לתובעת במהלך הפגישה כי נוכח שינויי הבעלות בבנק, קיימת כוונה לסגור את מחלקת הארכיב, אך לטענתו הדבר נאמר במסגרת שיחה ברוח טובה שנערכה בים הצדדים, לאחר שהתובעת התעניינה לגבי עתיד המחלקה, ולא מתוך כוונה לפטרה. העובדה כי באותו המועד מר מרגלית לא היה מעוניין במסירת מידע זה ליתר עובדי הארכיב, כפי שמאשרת התובעת, מחזקת את גירסתו לפיה השיחה בינו לבין התובעת היתה ידידותית ונערכה ברוח טובה, במהלכה היה מוכן לשתף אותה במידע "רגיש", וזאת בניגוד לגירסת התובעת לפיה בעקבות השיחה חשה פגועה ומבוישת. עובדה זו מחזקת אף את גירסת הבנק לפיה התובעת היא זו שביקשה לבדוק אפשרות פרישה מעבודתה בבנק, ולפיכך מר מרגלית, אשר הבין כי התובעת ממילא מבקשת לסיים את העסקתה, לא חשש לשתף אותה בחוסר הודאות שהיה קיים אותה עת בנוגע לעתידה של המחלקה בה עבדה. 18. גרסת התובעת לפיה גב' סטירקיל פנתה אליה בבקשה לחזור לעבודה, לאחר מחשבה שניה, ולאחר שככל הנראה התברר לבנק כי פיטורי התובעת עם שובה מחופשת לידה מנוגדים לדין, לא הוכחה ואינה סבירה בנסיבות העניין. מר מרגלית העיד לעניין זה כי הוא מכיר את הדין בכל הנוגע לאיסור פיטורי עובדת בניגוד לחוק עבודת נשים, והדבר אף מתיישב עם תפקידו כמנהל משאבי אנוש ומנהל במשך שנים רבות, החל משנת 1997. זאת שעה שאין חולק כי במהלך השנים בהם שימש בתפקיד הנ"ל, עובדות רבות בבנק, ובכללן התובעת, יצאו לחופשות לידה, ושבו לעבודתן. זאת ועוד - מגירסת התובעת לעניין זה משתמע כי מר מרגלית ו/או גב' סטירקיל ערכו בירור לגבי הדין החל על פיטורי עובדת ששבה מחופשת לידה סמוך לאחר שהתובעת כבר פוטרה, בעוד שלו אכן היה בכוונתם לבדוק את הדין הרלוונטי, סביר להניח כי היו עושים זאת טרם פיטוריה ולא בסמוך לאחר מכן. פנייתה של גב' סטירקיל לתובעת ביום ה- 11/3/07, מתיישבת יותר עם גירסת הבנק לפיה באותו היום (שהוא כאמור יום העבודה הראשון לאחר השיחה שנערכה בין התובעת למר מרגלית) התברר למר מרגלית ולגבי' סטירקיל כי חלה אי הבנה לגבי אופן סיום העסקתה של התובעת, לאחר שגב' סטירקיל ציינה בפני מר מרגלית כי התובעת מסרה לה כי פוטרה, ולפיכך התבקשה התובעת להגיע באופן מיידי לשיחת הבהרה עם מר מרגלית או לחילופין, לשוב לעבודתה. 19. העובדה כי במהלך השיחה בין התובעת למר מרגלית עלה, בין היתר הנושא של אפשרות העברתה למחלקה אחרת, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על כך שהבנק יזם את הפסקת עבודתה של התובעת. מעדותו של מר מרגלית עולה כי השיחה בינו לבין התובעת התנהלה ברוח טובה, ובתוך כך הועלה במהלכה נושאים שונים הקשורים לתובעת ולמחלקה בה עבדה. 20. גם העובדה כי הוצעו לתובעת תנאי פרישה מיטיבים אינה סותרת את גירסת הבנק לפיה התובעת היא זו שביקשה לסיים את עבודתה. מחומר הראיות עולה כי התקופה הרלוונטית נערכו שינויים מבניים בבנק, בעקבות רכישתו על ידי הבנק הבינלאומי, ובתוך כך נסגרו מחלקות ונערכו פיטורי צמצום. לפיכך ככל שהתובעת הביעה את רצונה לפרוש מרצון, ועל רקע השינויים המבניים כאמור, הבנק היה מעוניין בצמצום מצבת כח האדם ולפיכך היה נכון לתמרץ את התובעת בתנאי פרישה מיטיבים בהתאם למתווה שהוסכם בתוספת להסכם ההעסקה, ועל אף שתקופת המעבר הנקובה בו הסתיימה זה מכבר. 21. בנסיבות המתוארות לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי פוטרה, כאשר הראיות שהוצגו לתיק מתיישבות יותר עם גירסת הבנק לפיה התובעת הביעה את רצונה לפרוש מרצון, במידה ותקבל תנאי פרישה מיטיבים. לאחר שהתברר למר מרגלית כי חלה אי הבנה באשר לאופן סיום העסקתה של התובעת, אשר טענה בפני גב' סטירקיל כי פוטרה, נדרשה התובעת באופן מידי לחזור לעבודתה בבנק ואף נאמר לה כי לא פוטרה, וזאת כבר ביום העבודה הראשון שלאחר השיחה בין מר מרגלית לבין התובעת. משלא הוכח כי פוטרה מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הפיטורים נעשו שלא כדין. כמו כן אין התובעת זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. אשר לתביעה למתן צו למתן חשבונות על ידי הבנק 22. בבחינת חומר הראיות שהוצג לתיק לא מצאנו כל בסיס לטענת התובעת לפיה במשך שנים הועסקה במעמד "כלאיים" של עובדת בעלת זכויות חלקיות, תוך קיפוחה אל מול עובדים אחרים בבנק. 23. טענת הבנק לפיה לא חל על עובדיו כל הסכם ו/או הסדר קיבוצי וכי כלל העובדים בבנק הועסקה בחוזים אישיים, לא נסתרה. כך גם לא הובאו ראיות לסתור לטענת הבנק לפיה כלל העובדים בארכיב, למעט מנהל הארכיב, הועסקו בחוזה שכר שעתי. 24. בנסיבות העניין ומשמדובר בחוזה עבודה אישי - אין לתובעת זכות קנויה לקבלת זכויות שאינן מכח חוקי המגן, ובכלל זה הזכות לקרן השתלמות וביטוח מנהלים. העובדה כי במסגרת תנאי העסקתה של גב' סטירקיל, בהתאם להסכם עבודתה, ניתנה לה הזכות לקרן השתלמות עוד בטרם מונתה למנהלת הארכיב, אין בה כשלעצמה כדי להקנות לתובעת זכות זהה, שכן כאמור הן התובעת והן גב' סטירקיל הועסקו בחוזים אישיים. לגבי ביטוח מנהלים העידה גב' סטירקיל כי זה נערך לה רק לאחר שמונתה לתפקיד מנהלת הארכיב, שהוא תפקיד שונה מתפקידה של התובעת (עמ' 27 לפרוטוקול). התובעת לא הוכיחה קיומו של נוהג בבנק להענקת הזכות לקרן השתלמות ו/או ביטוח מנהלים לעובדים בותק מסוים. העובדה כי לעובד כזה או אחר בתפקיד דומה לזה של התובעת ניתנה זכות כזו או אחרת במסגרת חוזה העסקתו, אינה מקנה את אותה הזכות באופן אוטומטי גם לתובעת. מהראיות עולה כי בשלב כלשהו לעבודתה נבחנה בקשתה של התובעת לקבלת קרן השתלמות, אולם הבקשה סורבה, בין היתר, נוכח אי שביעות רצון מנהל הארכיב דאז מעבודתה. 25. בנסיבות המתוארות, ומשאין חולק כי התובעת הועסקה בחוזה העסקה אישי שהתחדש מידי שנה, אין הצדקה למתן צו כנגד הבנק למתן חשבונות באשר להסדרים ו/או הנהלים החלים על כלל עובדי הבנק. סוף דבר 26. התביעה נדחית. 27. התובעת תישא בהוצאות הבנק ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ צמודים כדין מהיום. חוזהבנקהסכם קיבוצי